השפעות הדדיות של הפרעת קשב והסביבה החברתית / ד”ר איריס מנור עם הסברים של חן ספקטור

ד”ר איריס מנור מסבירה ההשפעות ההדדיות של הפרעת קשב עם הסביבה החברתית של האדם. או במילים אחרות – על החיים עם הפרעת קשב בסביבה של הפרעת קשב.

ישנן מספר סיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חיים בסביבה של הפרעת קשב, חלקן ביולוגיות-תורשתיות וחלקן תוצר של אינטראקציות בין התסמינים להיבטים טכניים וחברתיים. כך או כך, סביבה זו יכולה להיות כה דומיננטית, שפעמים רבות היא יוצרת אצל אנשים עם הפרעת קשב את הרושם שלכל העולם יש הפרעת קשב, זאת למרות שמדובר על מצב שמאפיין רק כ- 10% מהאוכלוסיה.

• תכלו ללמוד עוד על הנושא – בקישור הזה

איריס אומרת שבאופן כללי לא רק האדם מושפע מסביבתו, אלא גם הסביבה מושפעת מאנשים עם הפרעת קשב. האפקט הזה מוגבר עוד יותר, כאשר סביבתו החברתית של אדם עם הפרעת קשב, כוללת גם אחוז גבוה של אנשים אחרים עם הפרעת קשב. איריס מסבירה שאחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שלל ההתנגשויות האפשרויות בין התסמינים של אדם אחד עם הפרעת קשב, לתסמינים של אנשים אחרים עם הפרעת קשב שנמצאים בסביבתו החברתית.

בהקשר זה חשוב לי לציין שהפרעת קשב מאופיינת בשונות בין אישית מאוד גדולה, ככה ששני אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות מושפעים ממנה בצורה שונה לגמרי. קיימת נטייה להניח באופן אינטואטיבי, שלאנשים עם הפרעת קשב יהיה קל יותר להבין אחד את השני, אבל זה לא בהכרח משקף את כל המקרים. אומנם דמיון בין התסמינים בהחלט יכול להקל על ההבנה ההדדית, אך קיימים לא מעט מקרים שבהם החוויה האישית של החיים עם הפרעת קשב עבור אדם מסויים, יכולה להיות שונה מאוד ואף הפוכה לחלוטין מזו של “חברו לצרה”. מצבים מסוג זה יכולים להקשות מאוד על ההבנה וההזדהות, במיוחד בהיעדר מודעות לגודל השונות הבין אישית שקיימת תחת אותה האבחנה.

גילאי בית ספר

איריס מספרת שבגילאי בית ספר, ילדים עם הפרעת קשב נוטים להתחבר אחד עם השני בכיתה ו… לריב אחד עם השני כל הזמן. כמבוגרים, אנשים עם הפרעת קשב נוטים להתחתן עם בני זוג שגם להם יש הפרעת קשב ו… אז להתגרש. הנטייה הזו קיימת גם כששני הצדדים לא מודעים לכך שיש להם או לצד השני הפרעת קשב.

איריס מסבירה שהפרעת קשב יוצרת קושי אמיתי ומשמעותי מאוד. משום שהפרעת קשב היא שקופה, ההתקלות בליקוי מתרחשת בהפתעה, שיכולה להיות גדולה מאוד. כלומר, היא לא רק שקופה לאנשים אחרים, אלא גם לאדם עצמו. היא מדמה את התחושה שמעורר מצב זה להתיקלות בזכוכית שקופה תוך כדי הליכה – זה לא רק כואב, יש בזה גם משהו מעליב ומשפיל. ללא מודעות לנושא, חוויות מסוג זה יכולות להעלות באדם שאלות כמו “איזה אדיוט אני?”, “איך זה קרה לי?” – זה מה שקורה לאדם עם הפרעת קשב שעוד פעם שכח, עוד פעם איחר וכו.

• הסבר נוסף על סוגיית האיחורים תוכלו למצוא – בקישור הזה

איריס מדגישה שלמרות שזה יכול להראות מצחיק מהצד, ולמרות שההומור יכול להיות צורת התמודדות חיובית במקרים רבים, לאדם עצמו ולסביבה שלו זו יכולה להיות חוויה מאוד לא פשוטה.

איריס מדגישה גם את ההבדל בין הידיעה שלאדם מסויים יש הפרעת קשב, לבין החוויה של התקלויות חוזרות ומפתיעות מסוג זה בהשלכות של התסמינים, אשר מעוררות תגובות אינסטינקטיביות כמו: “לא יכול להיות שאני/אתה שוב…”, “אם קצת היית/י מתאמץ/משקיע/מנסה/רוצה יותר…” וכו. היא טוענת שהחוויה הזו מאוד לא נעימה לשני הצדדים, משום שיש פה צד אחד שמרגיש אשם ומבויש ופגוע (וזה ממשיך לקרות לו), ויש את הצד שכועס (ואם הוא מודע לנושא, לרוב גם יתביש בזה שהוא כועס).

• בהקשר הזה, תוכלו למצוא הסבר על מה להגיד במקום “סליחה” – בקישור הזה

בקשר לכעס, איריס אומרת שזו תגובה אנושית וזה בסדר להרגיש אותה. אי אפשר לא להרגיש אותה, גם אם אנחנו אנשי מקצוע או שעברנו אלף הדרכות הורים – אנחנו בני אדם, מותר לנו לכעוס, אנחנו לא מושלמים. לטענת איריס יותר בריא למערכת היחסים להודות בקיומו של הכעס ולדבר עליו, במקום להעמיד פנים שהכל בסדר. זאת משום שהעמדת הפנים מרגישה מזויפת גם לצד השני. לעומת זאת, כשמוכנים להודות גם בדברים שאנחנו פחות גאים בהם – אפשר לעבוד עליהם.

אקשן ועייפות

איריס מתארת שהרבה אנשים עם הפרעת קשב נמשכים ל”אקשן”, שמעלה את רמת העניין והאנדרנלין בדם. אבל… אקשן יכול להיות גם מעייף מאוד. זו אחת הסיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חווים גם עייפות רבה.

• בהקשר הזה, כדי לשמוע את ההסבר על ההשפעות הבריאותיות של לחץ ומתח – בקישור הזה

לפני שנמשיך, חשוב לי להדגיש שפעילות היתר מאפיינת את האנשים עם התצוגה ההיפראקטיבית של הפרעת קשב. כמו כן, בעוד שבמקרים רבים פעלתנות היתר תבוא לידי ביטוי באופן מוטורי-תנועתי, היא יכולה גם לבוא לידי ביטוי באופן קוגניטיבי, מילולי וכו. במקביל, להבדיל מהיפראקטיביים, אנשים מהסוג הבלתי קשוב (מעופפים) – יכולים להיות פחות פעילים ביחס לאדם הממוצע, אבל להתעייף יותר באופן כללי מהצורך לגייס את המאמץ המנטלי שדרוש לכל פעולה שאינה אוטומטית.

עם זאת, כמו כל דבר בקשב, החלוקה שהצגתי אינה חד משמעית, שכן הדברים יכולים להשתנות ממקרה למקרה ובאותו מקרה לפי הנסיבות ולאורך החיים. בנוסף, צריך לקחת בחשבון גם את קיומו של הסוג המשולב, שבו שני הדפוסים יופיעו במקביל אצל אותו האדם. חשוב לי להדגיש את ההבדלים בין התצוגות השונות של הפרעת קשב, משום שלרוב נוטים להדגיש רק או בעיקר את הסוג ההיפראקטיבי ולהתמקד בתסמינים האופיינים לו. כתוצאה מכך לא תמיד זוכרים את האנשים מהסוג הבלתי קשוב – שעל פי רוב יושבים יפה, לא מפריעים וגולשים לעולמות אחרים בתוך ראשם.

• הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

מנגנוני פיצוי

איריס מנור מדברת גם על נושא הכרזמתיות, שיכול להיות נפוץ ובולט, אבל גם הוא לא בהכרח משקף את כל האנשים עם הפרעת קשב בצורה גורפת. למעשה, הפרעת קשב לא משנה את הכישורים של האדם, כמו אינטנליגנציה, חוש מוזיקאלי, כישורים חברתיים, יכולת מנהיגות וכו. זאת משום שבאופן כללי אנשים נוטים לבוא עם סט שונה של כישורים, ככה שבלי שום קשר להפרעת קשב לכל אדם יש את התחומים שבהם הוא חזק או חלש ביחס לעצמו. אבל… לאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה להקצנה של יכולות. כלומר, זה יותר לכיוון של חלש מאוד עד בלתי מתפקד, מול טוב מאוד עד מצטיין. ההקצנה הזו היא תוצאה של תהליך אשר נבנה לאורך זמן, כתוצר משני של הפרעת קשב.

• תוכלו למצוא הסבר על דפוס הלמידה הייחודי לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

בעקבות המנגנון הזה, מיומנויות הפיצוי של אנשים עם הפרעת קשב יכולות להגיע לרמות מרשימות ביותר. איריס מדברת במקרה על אנשים שנשענים על כישורים חברתיים ויכולת מנהיגות. לכן, הגיוני מאוד גם שתהיה להם כריזמה מאוד גבוהה וגם שישתמשו בה כדי לצאת מכל צרה שהפרעת הקשב מכניסה אותם אליה. אבל… לא כל האנשים עם הפרעת קשב נולדו עם כישרון יחסי בתחום ולא כולם יפצו דווקא דרך הכישורים האלו. למעשה, כל יכולת אנושית יכולה לשמש כמנגנון פיצוי. בין אם מדובר בחברותיות, טכנולוגיות, יצירתיות, ביצועיסטיות, ספורטיביות, אינטלקטואליות או כל דבר אחר – המשותף הוא שמדובר ביכולת פיצוי. עם זאת, טיבה של אותה היכולת, יכול להשתנות על פי המאפיינים האישיים ונסיבות החיים של האדם.

יחסי הורה-ילד, בבית ובבית הספר:

איריס מתארת את הקשיים, שהתסמינים של ילד עם הפרעת קשב, יכולים ליצור עבור כל הורה. בנוסף, היא מדגישה את הקושי הכפול של הורים עם הפרעת קשב, אשר צריכים במקביל להתמודדות עם התסמינים של הילד, להתמודד גם עם התסמינים של עצמם. כמו כן, הם צריכים לעשות זאת במקביל לשלל ההיבטים הרגשיים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ולתפקיד ההורות – כמו אשמה וייסורי מצפון (שהרבה פעמים נתמכים בשלל אמרות שיפוטיות מהסביבה).

• על ההיבטים הרגשיים של הפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה

איריס מעלה גם את נושא האחים של ילד עם הפרעת קשב. היא מסבירה שאומנם לרוב תהיה גם להם הפרעת קשב, עקב הנסיבות הגנטיות המשותפות, אבל לא בהכרח. במקרים האלו, האחים בלי הפרעת הקשב עלולים להידחק הצידה או להידרש לעמוד בציפיות גבוהות יותר כי “הם בסדר” או “להם אין בעיה”.

בבית הספר היא מדבר על ההשפעות של תלמיד עם הפרעת קשב על החברים ללימודים והמורה. היא מדגישה שהשפעות אלו קיימות גם במקרים שבהם הילד אהוב מאוד על תלמידי כיתתו, וגם כאשר זכה למורה איכפתית עם הרבה רצון טוב.

• יש כמובן גם מקום לביקורת על ההתמודדות של משרד החינוך בנושא, ואותה תוכלו למצוא – בקישור הזה

חוויה נפוצה נוספת בית הספר, שיכולה להשפיע לא רק על הילד אלא גם על הוריו, היא סביב הפער השכיח בין הידע או ההשקעה של התלמיד לבין הציונים שלו. הפער הזה יכול לנבוע מקושי לרכוש את החומר עצמו, או קושי להביע את הידע בבחינה. קשיים אלו מתקיימים לצד קושי נוסף בקבלת הכרה ממסדית ממערכת החינוך, אשר נדרשת לצורך זכאות לסיוע במסגרת בתי הספר ובחינות בתנאים מותאמים.

• על המשמעות של ציונים תוכלו ללמוד – בקישור הזה

ועכשיו הכל ביחד…

איריס מדברת על השחיקה המצטברת שכל החוויות האלו ואחרות יכולות לגרום לאורך זמן, לאדם ולסביבה החברתית שלו. זה כל הזמן קורה – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. במקביל, הנסיון ללמוד, לשפר ולהימנע ממקרים כאלו בעתיד מעייף גם הוא. מעבר לכך השקעת מאמץ כה רב בשפור התפקוד מעוררת תסכול ועלבון גדולים עוד יותר כשהפשלה הבלתי נמנעת הבאה מגיעה. שוב ושוב ושוב ושוב ושוב…..

בסופו של דבר, איריס מדברת על חיים בחוויה של בושה, אשמה והרבה הרבה הרבה הרבה עייפות.

על העייפות הנובעת מחווית ההתמודדות עם הפרעת קשב, מצטברת הרבה פעמים עייפות נוספת ברמה הפיזיולוגית. זאת בעקבות קשיי שינה ממספר סוגים, שלמרבה הצער לא סותרים אחד את השני ויכולים להתקיים במקביל. באופן כללי, בהקשר של הפרעת קשב, קשיי שינה יכולים להיווצר כהשלכה משנית של קשיי ההתארנות (למשל – קושי ללכת לישון בזמן), או כתוצאה משלל בעיות ביולוגיות בשינה שלא קשורות להפרעת קשב, אך נוטות להצטרף אליה (למשל – מחזור שינה הפוך).

עם זאת, איריס מדגישה שאין מקום לרחם על ילד עם הפרעת קשב, משום שרחמים הם הדבר הכי רחוק שיש מהערכה ואהבה. יש מקום לעזור, יש מקום ללמוד על הפרעת קשב, יש מקום לעבוד עם זה, אבל לא צריך לרחם – זה בעיקר מקטין.

החיים הבוגרים

לקראת הסוף איריס נוגעת גם בחיים הבוגרים, עבודה, סידורים, משפחה ילדים וכו. היא מדגישה את העומס שעלול להיווצר על בני הזוג שתומכים, או על השחיקה ההדדית שעלולה להיווצר במקרים הנפוצים יותר שבהם שני בני הזוג עם הפרעת קשב.

לסיום איריס מזכירה את נושא הבריאות, שנוטה להיות מוזנח אצל אנשים עם הפרעת קשב, בעקבות הקושי הבירוקרטי מול המערכת והקושי בהתמדה בפרוצדורות שגרתיות הנחוצות לטיפול רפואי בשלל מצבים פיזיולוגיים מעבר להפרעת קשב. בעיה זו נכונה באופן כללי והופכת למלכוד 22 אכזרי במיוחד, כשמנסים להתמודד עם כל מה שכרוך סביב הטיפול התרופתי להפרעת קשב…

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ד”ר איריס מנור – הרצאה מתוך אירוע הקשב השני 17/12/13” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך לשמור על נקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים – בקישור הזה

ועל חשיבות האבחון אצל מבוגרים – בקישור הזה