מבט של יועצת על קשב, ריכוז ובעיות חברתיות / אביטל בריסק
היום רציתי לדבר אתכם קצת על קשיים חברתיים שחווים ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD).
כמובן, הפרעת קשב לא תמיד פוגעת בתפקוד החברתי ויש ילדים עם הפרעת קשב שמשתלבים חברתית נהדר. עם זאת, חלק ניכר מילדי הקש”ר (=> קשב וריכוז) כן יסבלו מקשיים חברתיים כאלה ואחרים. לכן חשוב להיות מודעים לנושא. בוודאי שמה שאני כותבת כאן הוא הכללה, ולא הכל רלוונטי לכל ילד. אבל יכול להיות שלפחות חלק הוא אכן מתאים לילד שלכם.
מהן הסיבות לקשיים חברתיים?
- חוסר קשב – ילד עם הפרעת קשב לפעמים אינו קשוב מספיק לנעשה סביבו. הוא מפספס הבעות פנים, מילים, התרחשויות. ככל שיש יותר ילדים סביבו, כך הוא יתקשה לעקוב אחרי האינטראקציות, יעשה או יגיד דברים לא מתאימים, או יחווה הרגשה של חוסר שייכות.
- אימפולסיביות וחוסר בקרה על התנהגות – ילדים כאלה יגיבו ויפעלו מתוך דחף ראשוני ללא מחשבה מקדימה. הם עלולים להיתפס בעיני הזולת כילדים מעצבנים או אלימים. כתוצאה מכך ילדים פגיעים יתרחקו מהם כדי לא להיפגע, וזה יגביר את תחושת הבדידות שלהם.
ילדים אימפולסיביים לא מודעים מספיק למעשיהם לפעמים, וחווים שכולם כועסים עליהם ולא ברור להם על מה ולמה. במקרים אחרים הם יהיו מודעים להשלכות של המעשים, אבל יחשבו על זה רק רגע אחרי שהדבר כבר נעשה. כלומר, אחרי שכבר מאוחר מידי. - חוסר ויסות רגשי – ילדי קש”ר רבים מתקשים לווסת הן את הרגשות והן את התגובות. הם חווים כל דבר בעוצמה אחרת: שמחה, התרגשות, פחד, כעס, עצב. הם ייפגעו בקלות, יכנסו לחרדה בקלות, יכעסו בקלות. הסביבה תעביר להם מסר של “הלו, מה יש? תרגע!” והם חווים את עצמם לא מובנים, לא מקבלים לגיטימציה לעוצמת הרגשות שלהם, לא לומדים לווסת אותם באופן נכון ורבים מהם יחוו התקפי זעם כתגובה לעוצמת הרגש המציפה אותם.
חברים לא בקלות מכילים את העוצמות הרגשיות האלו, במיוחד בגיל הילדות. לכן הם נוטים שלא ליצור קשרים מעמיקים עם ילד לא מווסת רגשית מחשש להיפגע. - תחושת ערך עצמי ירוד בלמידה – הילד נמצא במסגרת לימודית שבה יש דגש על הישגים לימודיים. כדי להיות בעל ערך עצמי, כל ילד רוצה להרגיש מסוגל להתמודד עם דרישות המסגרת. במידה ולא מצליח, הוא חווה את עצמו כשווה פחות, מתוסכל, וממילא לא יצליח להיות בעמדה חברתית מובילה. במצב כזה הוא עלול לבחור את תפקיד המפריע, הבריון, המציק. זאת משום שבתפקיד הזה הוא מרגיש שיצליח ובגדול.
- קושי להתמיד בפעילות או משחק – כדי ליצור קשר חברתי משמעותי, על הילד לשתף פעולה עם ילדים במשחקים מתמשכים. משחק דמיון, קלפים, אפילו כדורגל. ילדי קש”ר מאבדים ריכוז ועניין מהר. כתוצאה מכך ילדים אחרים עלולים להימנע מלהזמין אותם להצטרף למשחק. האי אם הם ממילא יעזבו באמצע, אז עדיף שלא יצטרפו מלכתחילה.
- קושי להפסיד בכבוד – רבים מילדי קש”ר חווים הפסד במשחק ככישלון ולכן מגיבים כלפיו בעוצמה רבה. חלק יבכו, יכעסו או יאשימו אחרים ברמאות. אם זהו דפוס קבוע, לא יזמינו אותם לשחק כדי להימנע מדרמות בסוף המשחק.
איתור המקור לקשיים – מאיפה זה בא?
נסו להבין מהו המקור העיקרי לקושי של הילד שלכם. האם הוא רוצה תמיד להוביל ולנצח? האם הוא מתעצבן או נעלב בקלות? האם הוא מציק מתוך ניסיון ליצור קשר? האם מתפרץ ברגעי תסכול? האם נדחף לתוך מערך עובד של קבוצה או שיח? האם מתבודד ומוותר על ניסיונות ליצור קשר? האם מצפה שכולם יזהו מה הוא מרגיש בלי שיגיד?
ניתן להיעזר במורה, לערוך תצפיות בגן שעשועים, חוג או מפגש חברתי. במקרה הצורך אל תהססו להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים. אבחון או הערכה רגשית יכולים לתת לכם הרבה מידע. אם תזהו את מקומות הקושי, זה ייתן לכם הרבה יותר בטחון מאשר סתם “יש לו בעיה חברתית”.
שיקוף
כלי ראשון שרוב ילדי הקש”ר זקוקים לו הוא שיקוף.
שיקוף שונה מביקורת. שיקוף הוא הפניית תשומת ליבו של הילד למה שמתרחש סביבו ולפי אילו סימנים היה יכול לזהות את זה בעצמו.
דוגמא:
ילד א’ משחק עם מי שיושב לידו (ילד ב’) משחק קצת אגרסיבי. ילד א’ צוחק, נראה שהוא נהנה מהמשחק. ילד ב’ מחמיץ פנים. הוא מנסה להדוף את הידיים של ילד א’, פניו מאדימות, נראה שעוד שנייה הוא יבכה.
התסריט הרגיל:
לרוב המורה הייתה פונה לילד א’ ואומרת לו: מספיק! והוא היה עונה בתמימות שהם משחקים.
אולי ילד ב’ היה מתלונן עליו והמורה הייתה כועסת על ילד א’, והוא היה מרגיש ששוב סתם כועסים עליו.
איך אפשר לשקף את זה?
פניתי לשניהם במשפט: תראו, אחד צוחק ואחד כועס.
ילד א’ הסתכל בהפתעה גמורה על ילד ב’ וזיהה שזה ממש לא מרוצה מהמשחק.
הוא נהיה נבוך וביקש סליחה מילד ב’.
באופן זה הפניתי את תשומת ליבו של ילד א’ להבעת פניו של מי שמשחק איתו, כדי שידע להסתכל עליו להבא.
שיקוף עוזר מאוד גם לילדים המתקשים להפסיד בכבוד.
“אתה מתעצבן שנטע ניצחה אותה, אבל תראה, עכשיו היא עצובה. לא נעים לה, ולא נראה לי שתרצה לשחק איתך שוב”.
המללה
כלי שני הוא המללה (מהמילה “מלל” => היכולת להסביר את הדברים במילים).
ילדים אלו זקוקים להמון תרגום מילולי מצדנו. למשל:
“רצת מהר כי התרגשת, ולא שמת לב שדחפת את התיק. רבקה נעלבה כי היא חושבת שדחפת אותו בכוונה. מה כדאי (ולא צריך) לעשות?”
תנו שמות לרגשות. תהיו אמפתיים לרגש, לא למעשה. “עבדת על זה שעות ואח שלך שבר את זה. זה נורא מתסכל ומכעיס!”
אני נוהגת לתרגם קללות לרגשות.
“שונאת אותה!” => “אתה נורא כועס עליה!”
“מורה מטומטמת!” => “זה מתסכל שהיא הוציאה אותך מהכיתה למרות שהשתדלת לא להפריע”
מיתון
כלי שלישי להתמודדות עם קשיים חברתיים הוא מיתון.
דיברנו על עוצמה רגשית גבוהה, ושניסיון להגיד לילדים “זה לא כזה נורא”, משאיר רושם של זלזול ברגשותיהם ואי לגיטימציה.
במקום זאת, אפשר לתת מקום לרגש תוך כדי הפחת העצמה שלו.
דוגמאות:
“הוא בגד בי. תקע לי סכין בגב!” => “ואי, נשמע שאתה פגוע מאוד ונעלב”
“כולם שונאים אותי. איזה זבלות הילדים בכיתה!” => “נראה לך שילדים בכיתה לא מחבבים אותך. זה כמובן הרגשה מאוד לא נעימה”.
“אני מטומטמת ברמות! פשוט ילדה מפגרת!” => “זה בהחלט מבאס לשכוח בבית עבודה, הגיוני שאת כועסת על עצמך”.
ילדים מתארים אירועים בית ספריים לעתים בדרמתיות רבה. אם מורידים את טון השיחה ועוצמת החוויה, לפעמים ניתן לשמוע אופטימיות ותקווה בסיפור. כך הילד לא חוזר יום למחרת בחוויה של דיכאון וייאוש, אלא עצב וגיוס לעבודה.
מפגשים מובנים
כלי רביעי הוא יצירת מפגשים יזומים ומובנים עם חברים.
שכן ילדי קש”ר מתרגשים מבואו של חבר, אך לא תמיד יודעים לבנות את המשחק המשותף.
תבנו תכנית מראש.
גם לראות ביחד סרט ופיצה זה מעולה. גם לשחק בווי.
לשחק חצי שעה ולאכול ארוחת ערב עדיף משעתיים משחק שלפעמים נגמרים במריבה.
ילדים אנרגטיים גדולים יותר אני מכוונת החוצה.
לפארק, לשחק כדורגל, לאכול גלידה בקניון, לשחק באולינג, לנסוע באופניים.
גם להביא מידי פעם משחק לכיתה הוא סוג של מפגש חברתי יזום.
טיפ – אל תביאו משהו יקר או יקר לליבו של הילד.
קחו בחשבון שהמשחק או החלקים שלו עלולים לספוג נזק במהלך הפעילות. אפשר גם להכין את הילד מראש לאפשרות הזו ואז לבחור ביחד מה כדאי להביא לכיתה.
טיפול תרופתי
ראינו שטיפול תרופתי מסייע לא פעם לילד לקבל מקום חברתי טוב יותר ולמצוא את עצמו בחברה. עם זאת חשוב לזכור שטיפול תרופתי הוא רק חלק ממענה רב תחומי ומותאם אישית. לכן אין לצפות שיפתור כשלעצמו את כל הקשיים ועדיין יש צורך לעבוד על מיומנויות חברתיות ומיומנויות וויסות וריסון עצמי.
אהבתם?
קחו את ידה של ילדה עם הפרעת קשב ותנו לה להראות לכם את ה- ADHD שלה – בקישור הזה
וצפו בסרטון ההסבר על יצירת קשרים חברתיים עם הפרעת קשב – בקישור הזה