הבעיה עם שיטות מבוססות שיתוף פעולה וציות / תפוח אדמה בהפרעה
קיימות מספר שיטות לטיפול בילדים עם בעיות התנהגותיות או תפקדויות למניהן. הפוסט הזה מתמקד בשיטות המבוססות על שיתוף פעולה ועל הבעייתיות שבהן.
שיטות המבוססות על שיתוף פעולה יוצאות מתוך נקודת הנחה שהילד ביצע החלטה מודעת בכוונה מלאה לא לשתף פעולה ולהימנע מלעשות את מה שמבקשים ממנו לעשות. הנחה זו מתבססת על הנחה סמויה אחרת, לפיה הילד מסוגל לחלוטין לשתף פעולה כרגע ולבצע את הדבר המבוקש ברגע זה ממש.
בהקשר של הפרעת קשב, לאור הפגיעה בתפקודים הניהוליים, התנודתיות הכללית בתפקוד וההשפעה העצומה של ההקשר הפנימי והחיצוני – יש לצפות ללא מעט פעמים שבהן היכולת הקיימת אינה נגישה באופן זמני, או שהשימוש בה אפשרי, אך מאתגר ברמה לא פרופורציונאלית. כלומר, שהפעולה ניתנת לביצוע אך במחיר יקר מידי, שלעיתים יכול להיות גם יקר יותר מכל השלכה שלילית אפשרית של חוסר הביצוע.
במקרים אלו ההתמקדות בעצם הבחירה של הילד, כולל הסברים, איומים ותגמולים אינו רלוונטי. לא רק שגישה זו לא צפוייה לסייע למקרים אלו, היא אף עלולה להחמיר את המצב, במיוחד בפן הרגשי-התנהגותי. במקום זאת, יש לאתר את גורמי הקושי המדוייקים ולהתאים את המענה הטיפולי שיאפר לילד לממש את הבחירה שלו בפועל.
- על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלי לקרוא – בקישור הזה
- ואת הדף המרוכז על אפשרויות טיפוליות תוכלו למצוא – בקישור הזה
נשמע מעניין?
- תוכלו להגיע לפוסט המתורגם – בקישור הזה
- ולפוסט המקורי בשפה האנגלית – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא על הנזק הלא (רק) כספי שבטיפולי סרק – בקישור הזה
ואת ההסבר על טיפול רגשי בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה