על אלו שתמיד קמים / אביטל בריסק

שני אבות צופים בילדים המשחקים בגינת שעשועים.
אחד שואל: “מי זו הבת שלך? זו שנופלת כל הזמן?”
עונה לו האבא: “לא, זו שכל הזמן קמה”.

את המשל המקסים שמעתי מזמן ואני מנסה לתרגם אותו לחיי היום יום של ילדים.
ילד שנוטה להתפרץ, או להתחצף, או להשתולל, רגיל לאכזב את הסביבה ואת עצמו. הוא רגיל לכעס ולגערות.

כשהוא שומע את המשפט “עוד פעם אתה…”, לרוב בא לו להיעלם.

מה הוא יעשה שדרכו מלאה בנפילות? כן, הוא נפל. ושוב נפל.
כנראה הוא ימשיך ליפול, גם אם יבטיח שיותר לעולם לא. אבל האם קיים מישהו שרואה אותו כשהוא קם?

לפני כמה שנים התלוננה הבת שלי שיש להם מבצע בכיתה – הילדים שמפריעים הרבה מקבלים הרבה כרטיסים, גם אם ישבו בשקט רק 10 דקות.
אבל… היא, שישבה בשקט שיעור שלם, לא מקבלת כרטיס.

עוד לפני שהספקתי לענות לה, מתוך הזדהות עם חוסר הגינות, ענה לה אחיה הגדול:
“כמה מאמץ את משקיעה כדי לשבת בשקט? כלום. כמעט כלום. זה בא לך טבעי ובלי בעיה. אבל הילד הזה שכל כך קשה לו להיות בשקט, בשבילו גם 10 דקות זה נצח”.

הורים יקרים, כשהילד נופל, תדעו לראות את המאמץ שהשקיעה כדי לא ליפול.
שימו לב על הדרך שהוא עבר.
כך תהיו הורים לילד הזה, שתמיד קם, לא משנה כמה יצא לו ליפול.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הפוסט על פחד וכישלון  – בקישור הזה

ואת הפוסט על בניית חוסן אישי – בקישור הזה