להכלה שני צדדים / דובי ברגשטיין

להכלה שני צדדים, מנוגדים ומשלימים. שניהם חיוניים. כשרק אחד מתקיים, אין הכלה.

מצד אחד, היותר מוכר ולכאורה מובן מאליו, הכלה עוסקת ביצירת מקום, “מיכל” (פיזי ורגשי) שבו הילד מרגיש מוכל: שרואים אותו, מכירים אותו, מכירים בקשיים ובכוחות שלו, נמצאים לצידו במציאה וקבלה של מענים שהוא זקוק להם ומאפשרים לו להיות עצמו.

מצד שני, וחשוב לא פחות: למיכל, אמיתי ומטאפורי, אין משמעות עם אין לו דפנות=גבולות. הגבולות יכולים להיות גמישים/רחבים/מותאמים לילד, אבל הם חייבים להיות ברורים, נחרצים, מורגשים ומוכרים. רצוי שלא יהיו שרירותיים, אלא מבוססים על הגיון פנימי (שלא חייבת להיות לגביו הסכמה, אלא לפחות הבנה הדדית).

לכן, הצבת גבול, הקפדה על כללים, אמירת “לא”, לא רק שאינם מנוגדים להכלה, אלא  חלק מהותי ובלתי נפרד ממנה. הכלה ללא גבולות אינה הכלה, אלא הפקרות.
גבולות, ללא חמלה ואמון (שכולל גם את ההכרה בכך שחלק מתהליך הגדילה וההתחנכות של הילד כרוך גם בפריצת גבולות והתמודדות עם השלכותיה), איננה חינוך, אלא אילוף.

אהבתם?

כדאי לכם גם את ההסבר על האהבה ההורית – בקישור הזה

ואת ההסבר על החשיבות של שמירה על גבולות – בקישור הזה