הסיפור שלי / איתי פרלמן

מכיתה א’ ועד היום חינכו אותי ללמידה מבית ספר, לחטיבה ועד התיכון. היום כשאני בכיתה יב’, אני מסתכל אחורה ושואל את עצמי האם המבחן שהיה לי בכיתה ב’ במדעים או ג’ או ו’… שינה את המציאות שלי כיום? המורים שלי לימדו אותי שכל שנה קובעת ותמיד הסתכלתי עליהם וחשבתי שהם אומרים את זה לכולם ושהם מנסים רק להפחיד אותי, אבל היום כשאני מסתכל אחורה אני חושב שהם צדקו וכן המבחנים של כיתה ב’ במדעים השפיעו עלי. הרבה אנשים לא יסכימו עם הדעה שלי ויגידו “מה אתה מדבר שטויות הציונים של הבגרות משנים” ולא מה שהיה לפני.

אני, שמהגן, לא ידעתי לכתוב טוב והציונים שלי היו על הפנים לעומת שאר הכיתה תמיד הרגשתי “הילד הדפוק שלא מצליח”, וזה לא בגלל שלא התאמצתי, אלא זה בגלל הרעשים מסביב והמחשבות האין סופיות שהיו לי בראש שהפריעו לי להתרכז.
בכיתה ב’ יכול להיות שלא הצלחתי לעומת שאר הכיתה וקיבלתי 40 במבחן ונכון שהציון הזה לא השפיע על מי שאני היום אבל הציון הזה השפיע על הכוח הרצון שלי לשאוף לציון יותר טוב וניסיתי לשאוף גבוה יותר. כשהגעתי לכיתה י’ הציונים שלי לא היו נמוכים והכל בזכות זה שלא נשברתי והמשכתי להתמיד. נכון, אני עדין עם שגיאות כתיב ונכון שאין לי ציונים של 100 אבל המשפט שהולך איתי כבר מגיל צעיר הוא “שגם אם אתה נופל למטה למקום חשוך שאתה לא מוצא איך לצאת ממנו, תמיד תחפש את הניצוץ שבך שימצא לך את הדרך לעלות למעלה ובסוף להגיע למקום טוב יותר”.

הקשיים האלו כנראה השפיעו על הציונים שלי בעבר אבל גם השפיעו על כוח הרצון שלי להצליח בכל מיני תחומים. כיום אני מנסה להקים סטארט אפ לאופניים והכל מהכוח רצון שלי להצליח ולהשתפר. אני מקווה שכל ילד, נער מתבגר במצב שלי שמרגיש מדוכא על זה שהוא “קצת שונה מאחרים” מבחינת ציונים מבחינת יכולת הכתיבה שלו… שידע שהוא קיבל מתנה מהציונים הנמוכים, הוא תמיד יכול לשאוף גבוה יותר ובסוף עוד הוא יעקוף את כולם בסיבוב.

שמי איתי פרלמן, תלמיד כיתה י”ב.
פוסט זה כמו הרבה אחרים שאני מעלה אפשר למצוא בדף הפייסבוק שלי.
תודה לכם על ההקשבה

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון “בכוח הרצון” על יחיאל ספקטור – בקישור הזה

ואת הפוסט המיתולוגי של חלי גולדנברג – בקישור הזה