פיזור דעת, מצב הרוח ו… בריאות הנפש – על ההשלכות הרגשיות של נפילות קשב / חן ספקטור
פעמים רבות הפרעת קשב וריכוז ADHD מגיעה עם רמה מסויימת של מעורבות רגשית, כאשר הבעיות הרגשיות יכולות להיות ראשוניות או משניות.
מה ההבדל בין מקור ראשוני ומשני לקשיים?
כשאומרים “בעיות ראשוניות” או “מקורות ראשוניים לקשיים” מתכוונים לדברים שקיימים בפני עצמם ולא התפתחו בעקבות משהו אחר. זאת להבדיל מ”בעיות משניות” או “מקורות משניים לקשיים” שהתפתחו בעקבות בעיה או קושי אחרים.
למשל, מצבים רגשיים כמו חרדה ודיכאון יכולים להופיע ללא הפרעת קשב, יחד עם הפרעת קשב או בעקבות הפרעת קשב. חשוב להדגיש שהטיפול בכל אחד מהמקרים האלו הוא שונה ולכן בכל מקרה של מעורבות רגשית צריך לעשות אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר ולהמשיך את הטיפול לפי ההנחיות שלו.
מדוע הפרעת קשב נוטה להוביל להתפתחות של קשיים רגשיים משניים?
בדרך כלל מייחסים את ההתפתחות של מצבים רגשיים משניים בעקבות הפרעת קשב להצטברות של תחושות כישלון ותסכול מתמשכות, לצד חוסר לגיטימציה, תגובות שליליות של הסביבה החברתית ו… ייחוס מוטעה של התסמינים למאפיינים או קווי אופי של האדם.
כלומר, יש פה שלוש רמות של פגיעה:
- הרמה הראשונה היא ההשלכות של הפגיעה של התסמינים ברמת התפקוד – זה מבאס ומתסכל לא להצליח לעשות את מה שכל השאר מצליחים, או את מה שאנחנו רוצים לעשות. כשמדובר בדברים שאנחנו צריכים לעשות כחלק מהתפקוד היומיומי שלנו – המודעות לקושי עלולה להתחיל לעורר חרדה לקראת הבאות ובעקבותיה ניסיונות להימנע מההתמודדות.
- הרמה השנייה היא תגובות שליליות של הסביבה לפגיעה ברמת התפקוד – כשאנחנו לא מצליחים לעשות דברים זה משהו אחד, אבל כשאחרים רואים את זה – זה כבר משהו אחר. יש לנו קהל. הקהל הזה יכול להיות קבוצת השווים שלנו (בני הגיל) וזה יכול להיות דמויות סמכות כמו הורים וצוות חינוכי. כל אחת מהקבוצות האלו משקפת לנו את מסקנותיה על ההתנהגות שלנו בדרכים שלה. יכולות להיות לכך גם השלכות מבחינת המעמד החברתי, האינטראקציה הבין אישית, רמת הסלחנות מהסביבה, הנכונות של הסביבה להגיש סיוע במקרה הצורך וכו. כל זה מתעצם במקרים שבהם ההשלכות של קשיי התפקוד פוגעות לא רק באדם עצמו אלא גם בסובבים אותו.
בדרך כלל נהוג לחשוב על בעיות התנהגות בהקשר הזה, אבל….. גם מעופפות, שכחנות וקשיי ההתארגנות עלולים להוביל להשלכות חברתיות לא פחות חמורות. למשל: לא להגיד שלום למישהו כי (שוב) לא שמנו לב שהוא נכנס לחדר, יכול להתפרש כהתעלמות או כנטירת טינה. זה יכול להיות גם במקרים של איחורים לפגישות, או נטייה לשכוח בבית את הפרוייקט המשותף דווקא ביום ההגשה, לא להגיד מזל טוב ביום ההולדת וכו.
כשהסביבה לא רק עדה לקשיים, אלא גם נפגעת מהם – מן הסתם התגובות הפוכות להיות יותר טעונות ועוצמתיות.
חוסר הבנה, קבלה ותמיכה מהסביבה – לא עושה טוב למצב הרוח (במילים עדינות) ובהחלט עלול לעורר חששות מהתמודדויות עתידיות בנוכחות אנשים אחרים ומאינטראקציות חברתיות. אבל… זה לא נגמר פה. - הרמה השלישית היא האשמת האדם בדברים שמחוץ לשליטתו – כאשר האדם וסביבתו לא מודעים לקיומה של הפרעת הקשב, או להשלכות ולביטויים שלה, קשיי התפקוד שנגרמים בעקבות התסמינים עלולים להתפרש כבחירות אישיות של האדם עצמו, או כפגמים ביכולות או באופי שלו. כאן מתחיל כל סיפורי העצלנות, הטיפשות, הרשעות וכו. עם הזמן האדם עלול להפנים את ההאשמות המוטעות האלו ולייחס אותן לעצמו. כאן מתחילה הפגיעה בדימוי העצמי, בתפיסת המסוגלות ובהערכה העצמית. על הסכנה בהאשמת האדם בדברים שאין בו תוכלו לקרוא את דבריו של אחד העם – בקישור הזה.
משום שהפרעת קשב היא מולדת, האדם עלול להתמודד עם ההשפעות בשלושת הרמות האלו כבר מגיל צעיר שבו האישיות, תפיסת העולם והתפיסה העצמית שלו מתעצבת. כמו כן, כל אחת מהרמות הללו מזינה את האחרות – בשלל מנגנונים פסיכו-חברתיים, כמו למשל: נבואה שמגשימה את עצמה, חוסר ביטחון שגורם להימנעות, חוסר אונים נרכש, מעגלים שלילים כמו חרדה שפוגעת בתפקוד שיוצר עוד חרדה וכו
- כדי לקבל תחושה על איך זה מרגיש, אתם מוזמנים להכין את הממחטות ולצפות בסרטון המקסים – בקישור הזה.
בהיעדר טיפול, ההצטברות של החוויות הללו יחד עם כל ההשפעות ההדדיות שלהן, עלולה לגרום לתגובות רגשיות נורמטיביות כמו דכדוך וחשש מהבאות להתדרדר באופן הדרגתי על כדי התפתחות מלאה של דיכאון וחרדה ברמה קלינית.
- על החשיבות של האבחון המוקדם תוכלו לקרוא – בקישור הזה
הייתם מאמינים שזה לא הכל?
אם לדעתכם כל התהליכים האלו מסבירים מעל ומעבר את הקשיים הרגשיים שנוטים להתפתח בקרב אנשים עם הפרעת קשב – אתם לא לבד. למעשה, גם אצלי לא התעורר עד עכשיו צורך לחפש גורם נוסף, אבל!!!! מתברר שהוא קיים ושהוא יכול לתרום לפגיעה הרגשית באופן מאוד משמעותי בפני עצמו. נקרא לו “גורם אפס” כי הוא מתרחש עוד לפני שלב הביצוע, כלומר – עוד לפני שהפגיעה בתפקוד יוצאת אל הפועל.
הכל התחיל מזה שגיליתי שאין בוויקיפדיה ערך על פיזור דעת והחלטתי לעשות משהו בנידון (את התוצר הסופי אתם יכולים לראות – בקישור הזה).
כשנכנסתי למאגרי המידע לבדוק מה יש לספרות המקצועית להגיד על הנושא, נתקלתי בשני מאמרים מעניינים של שלישיית חוקרים שחקרה את הנושא בכיוון קצת אחר. למעשה, הם בכלל לא עסקו בהפרעת קשב, אלא בדקו באופן כללי את מה שהם מכנים Attention lapses ואני מתרגמת כ”נפילות קשב” או “כשלים בתשומת הלב” (אם יש לכם תרגום יותר טוב – תגידו). במאמר הראשון משנת 2006 הם מצאו שנפילות קשב גורמות לא רק לפגיעה בתפקוד, אלא גם לשעמום!
לטענתם גם לנפילות קשב מזעריות ברמת אלפיות השנייה, יכולות להיות השפעות משמעותיות לא רק על רמת האיכות והבטיחות בשעת הביצוע של משימות שונות, אלא גם על היכולת לשמר את המוטיבציה להמשיך לעסוק בהן ועל היכולת להפיק מהן הנאה.
כן… קחו רגע לעכל את זה – המוח שלי נכנס לשוק כשהוא התחיל לעבד את ההשלכות של המשפט האחרון הזה…..
אחד ההסברים שלהם למסקנות האלו הוא שנפילות קשב קטנות יכולות להוביל לנפילות קשב גדולות יותר שניזונות מהן. הכשלים הגדולים יותר בהפניית תשומת הלב יכולים להוביל לחלימה ממושכת בהקיץ וליצור תחושה של שעמום. או במילים שלהם
“A fragmentary attention span
may make the world and even our own thoughts
seem unengaging via the misinterpretation of endogenously produced inattention
as indicative of an empty and unengaging world and life.”
ובתרגום חופשי לעברית (שוב, תרגישו חופשי להציע תרגום מדוייק יותר):
תשומת לב מקוטעת יכולה לגרום לעולם ואפילו למחשבותינו הפנימיות, להראות תפלים וחסרי תוחלת, כתוצאה מפירוש שגוי של דפוס הפקת הקשב הפנימי כעולם וחיים ריקניים ונטולי עניין.
כתוצאה מכך, לכשלים בתשומת הלב יכולה להיות השפעה ישירה לא רק על רמת התפקוד והביטחון האישי של האדם, אלא גם על רווחתו הרגשית.
בואו נבדוק את זה קצת יותר לעומק
במאמר השני משנת 2008 הם חקרו בצורה ממוקדת יותר את ההשלכות הרגשיות של נפילות קשב וכשלי זיכרון יום יומיים.
קודם כל הם מייחסים את כשלי הזיכרון הנובעים מהסחת דעת לנפילות של תפקודי הקשב. זה מאוד הגיוני כי תהליך קידוד המידע במוח האנושי מצריך קודם כל לעבד את המידע, ופעולה זו דורשת השקעה של משאבים קוגניטיביים. על הקשר בין זיכרון לקשב תוכלו ללמוד גם דרך סדרת הסרטונים – בקישור הזה
כלומר, קשיי הזיכרון המאפיינים מצבים של הסחות דעת הם עוד תוצאה ישירה של פגיעה בתפקודי הקשב.
במאמר הזה הם טוענים שנפילות הקשב וכשלי הזיכרון פוגעים במודעות של האדם למעשיו. זה הגיוני משום שכשאנחנו לא שמים לב למה שאנחנו עושים, אנחנו לא יכולים לזכור מה עשינו ולכן אנחנו פחות מודעים להתרחשויות האחרונות שבהן היינו מעורבים. לאור זאת, החוקרים טוענים שלחוסר מודעות משתמשך של האדם כלפי מעשיו עלולות להיות השפעות משמעותיות על רווחתו הרגשית בטווח הארוך.
במילים אחרות – מעבר לדרכים המוכרות שבהן הפרעת קשב עלולה ליצור קשיים רגשיים, מתברר שכשלים מתמשכים בתפקודי הקשב בכלל לא צריכים שננסה לעשות משהו כדי לפגוע במצב הרגשי שלנו. הם יכולים ליצור קשיים רגשיים רק דרך ההשפעה שלהם על האופן שבו אנחנו חווים את העולם החיצוני והפנימי שלנו. לא רק זאת אלא שהם יכולים לעשות את זה עוד לפני שעשינו משהו, לפני שהוא התפקשש, לפני שחטפנו על הראש על זה ולפני שהאשמנו את עצמינו – רק בעצם העובדה שאנחנו מנסים להיות מודעים לעצמינו ולסביבה וזה לא כל כך עובד…..
נשמע מעניין?
אתם מוזמנים לעיין בעצמכם בשני המאמרים!
זה המאמר הראשון
Cheyne, J. A., Carriere, J. S., & Smilek, D. (2006). Absent-mindedness: Lapses of conscious awareness and everyday cognitive failures. Consciousness and cognition, 15(3), 578-592.
תוכלו למצוא אותו – בקישור הזה
וזה המאמר השני
Carriere, J. S., Cheyne, J. A., & Smilek, D. (2008). Everyday attention lapses and memory failures: The affective consequences of mindlessness. Consciousness and cognition, 17(3), 835-847.
תוכלו למצוא אותו – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לשפר קצת את המצב רוח עם הסרטון שמסביר כיצד לרדוף אחרי האושר כשהוא חומק מחייכם – בקישור הזה
ואת ההסבר על החשיבות של זיכרון העבודה להתמצאות בעולם – בקישור הזה