בטהובן, יוטיוב ולמידה רב חושית / חן ספקטור

מהי למידה רב חושית?

החושים הם הדרך שלנו לקבל מידע מהעולם הסובב אותנו ולהתמצא בו.

לבני אדם יש חמישה חושים שונים:

• ראייה
• שמיעה
• ריח
• טעם
• מגע/מישוש

אנחנו יכולים ללמוד על העולם באמצעות כל אחד מהחושים האלו. למשל:

• למידה מקריאה מבוססת על חוש הראייה
• האזנה לשיעור מבוססת על חוש השמיעה

למידה רב חושית היא צורת למידה המשלבת יותר מחוש אחד בתהליך ההקניה, התרגול והיישום של החומר הנלמד.

השילוב של מצגות בהרצאות הוא דוגמה יפה ללימוד רב חושי. בדרך זו הלומדים שומעים את המרצה תוך כדי התרשמות מהמידע החזותי המוצג על גבי השקופיות המתחלפות. העיקרון הזה לא חדש והשתמשו בו כבר הרבה לפנינו. למשל, אפשר לראות אותו באותיות הדבש שהיו נוהגים להציג בפני ילדים שרק החלו את לימודים בחדר – כאשר הוגים את האותיות ומלקקים את הדבש שעליהן משתמשים לא רק בחוש השמיעה והראייה, אלא גם במגע ובטעם.

למה זה עובד?

כל אחד מהחושים מספק למוח שלנו סוג אחר של מידע. לפעמים גירוי מסוים נקלט רק דרך חוש אחד, אבל בדרך כלל גירויים נקלטים במספר חושים במקביל, כשכל חוש תורם בדרכו להבנה שלנו את הסביבה. כשאנחנו יוצאים החוצה ביום קייצי, אנחנו גם רואים את חום השמש וגם מרגישים את החום שהיא מפיצה. כשמכינים צ’יפס, בנוסף למראה המתחולל במחבת (או בסיר), אפשר גם לשמוע את השמן שרותח סביב חתיכות תפוחי האדמה וכמובן שאפשר גם להריח 😉

המוח שלנו בנוי באופן המאפשר לו לשלב את כל סוגי המידע המתקבלים בכל אחד מהחושים שלנו ולהפיק מהם משמעות. בהתאם לכך, הקידוד של המידע בזיכרון לא נעשה על פי החושים אלא על פי המשמעות המופקת מהשילוב שלהם. למשל, אם תנסו להעלות בזיכרונכם את המילה “כלב” – תוכלו לדמיין גם את המראה האופייני לכלבים (או לכלב ספציפי שקרוב ללבכם), גם את הצלילים שהם מפיקים, גם את מגע הפרווה וכו’. לכן, ככל שאנחנו קולטים גירוי מסוים בדרכים מגוונות יותר, כך הדימוי שלו בראשינו עשיר יותר. יש לו גם סיכוי גבוה יותר להישמר בזיכרון ולהישלף במקרה הצורך.

בואו ננסה

אני רוצה להמחיש לכם את העיקרון הזה באמצעות אחת היצירות המרשימות והפופולריות שנכתבו  – הסימפוניה החמישית של בטהובן 🙂

סביר להניח ששמעתם אותה בעבר, או לפחות את הפתיח המפורסם  שלה – אבל….
אם אתם לא מוזיקאים ולא למדתם אותה באופן מסודר, כנראה שהסתפקתם ברושם ראשוני וכללי בלבד.

בסרטון של DoodleChaos, הוסיפו לאותה יצירה מוזיקלית גם אנימציה שמדגישה את הצלילים ואת הנעימות השונות שמנוגנות במקביל לאורך היצירה. כאן חשוב מאוד להדגיש גם את ההתאמה בין הגירויים השונים. אם המוח שלנו לא יפרש את המראות והצלילים כנובעים מגירוי אחד, הוא יתייחס אליהם כגירויים שונים. דבר זה יעמיס על זיכרון העובדה שלנו (שעליו תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה) ויקשה עלינו את הקליטה והעיבוד של המידע.

בסרטון שלפניכם נעשה עבודת עריכה מצויינת, שיוצרת שילוב מרשים בין החושים – המראות לא מסיחים את דעת הצופה מהצלילים, אלא מדגישים אותם. זוהי דוגמה מקסימה ומרתקת, לאופן שבו ניתן להשתמש בגירויים חזותיים מתוזמנים היטב, כדי להפנות את תשומת לבינו לרבדים המורכבים יותר של היצירה. אותם רבדים ומורכבויות, שהמאזין המזדמן לא בהכרח מודע לעומק שלהם ולאיכויות הייחודיות שהם טומנים בחובם.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Line Riders – Beethoven’s 5th של DoodleChaos ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סיכום חזותי – בקישור הזה

ולשמוע עוד מוזיקה טובה – בקישור הזה