מונולוגים של ניירת / חן ספקטור

אוקי, אז הגעתי למסכנה כבר לפני כמה חודשים שכדאי שאעשה סדר בניירת ואקפיץ לרואת החשבון שלי את כל המסמכים.
הסכמתי עם עצמי רבות על נחיצות וחשיבות הנושא, אבל משום מה הפעילות עצמה סרבה להשתלב בלו”ז יומי כלשהו ותמיד נתנה לי תחושה כוזבת שאוטוטו זה יסתדר.
במשך שבועות על שבועות העברתי בהקפדה את התזכורת שלה ביומן למרחק של 2-4 ימים קדימה. לא יותר. הרי אם זה היה בשבוע ומעלה זה באמת נקרא לדחות, ככה רק “ארגנתי את הלוז של הימים הקרובים בצורה יותר נוחה” והחיים הסכימו.
עד ש… לפתא פתעום (או הפוך עם ה-ע-א למרות שבארמית או משהו זה אותו שורש, נשבעת! אפילו בדקתי)
בכל מקרה,
באופן חד משמעי ונחרץ הגעתי למסכנה שאכן היום זה היום, כי בינתיים הצטברו כמה דברים שתלויים אחד בשני וזה מתחיל להיות בעייתי.
היה לי דין ודברים ארוך עם עצמי בנושא ואפילו סידרתי את כל המסביב כדי להוכיח לעצמי את הרצינות שלי!!!!
ו…
באמת שהתאמצתי המון, אבל הרבה המונים, במיוחד בלשכנע את עצמי לעשות דבר כזה – אתם יודעים כמה זה קשה????
אז החלטתי שההכנה הרגשית והסביבתית גזלה ממני יותר מידי אנרגיה לשעת ערב מאוחרת זו ושמחר יש יום חדש, שבו המטלה הזאת מבטיחה לי בלהט שהיא כל כך תשתלב והכל יזרום כמו מעצמו – אמן, כה יהי רצון.

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה

ואת הסיפור על שעה טיפוסית בלי כדור – בקישור הזה