המכון הארצי למידע בהרעלות / רמב”ם

המכון הארצי למידע בהרעלות הוא ענף של משרד הבריאות, אשר ממוקם בקריה הרפואית רמב”ם. זהו המכון היחידי במדינה הנותן שירות מקצועי למערכת הבריאות ולציבור הרחב בכל הקשור להרעלות. צוות היועצים של המכון כולל רופאים מומחים ברפואה פנימית, רפואת ילדים ופרמקולוגיה קלינית, אשר עברו הכשרה נרחבת בטוקסיקולוגיה קלינית.

מומלץ ליצור קשר עם המכון בכל מקרה שבו יש תגובה חריגה לטיפול התרופתי והרופא המטפל אינו זמין.

נשמע מעניין?

תוכלו ליצור קשר עם המרכז הארצי למידע בהרעלות בדרכים הבאות:

  • מספר טלפון להתקשרות במקרי חירום, 24 שעות ביממה 04-7771900
  • מספר טלפון לברורים מינהליים לא דחופים: 04-777-2725
  • או באתר שנמצא – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הנהלים של משרד הבריאות בנוגע לתרופות בפיקוח – בקישור הזה

ומה לעשות אם אין את התרופה שלכם במלאי – בקישור הזה

חוסרים במלאי, תרופות גנראיות ושלל הפתעות / חן ספקטור

חוסרים במלאי זה משהו שקורה מדי פעם, בעקבות שלל גורמים שקשורים לשרשרת האספקה והבירוקרטיה סביבה. למרבה הצער, התרופות להפרעת קשב לא יוצאות דופן בהקשר הזה, לכן (אם היו חסרות לכם צרות) גם בהן עלול להיווצר מחסור מעת לעת.

המחסור בתרופה מסוימת בבתי המרקחת יכול להיות זמני בלבד, אך לעתים עלול להתמשך גם לאורך חודשים רבים. בכל מקרה, לפני שאתם יוצאים מהבית, כדאי לבדוק אם התרופה שלכם קיימת במלאי בית המרקחת.

מה עושים כשאין את התרופה שלי במלאי?

אם אין את התרופה בבית המרקחת הקבוע שלכם, כדאי לבדוק גם בבתי מרקחת אחרים בסביבה – גם כאשר יש מחסור ארצי, לא כולם מתרוקנים בבת אחת. כמו כן, לפעמים המחסור הוא אזורי, ואז סביר שתוכלו למצוא את התרופה בעיר אחרת.

אם לא הצלחתם למצוא בשום בית מרקחת שנגיש לכם, זה הזמן ליצור קשר עם הרופא המטפל. שימו לב שלא תמיד צריך לקבוע תור, לפעמים אפשר ליצור קשר דרך אתר הקופה או מזכירות הסניף.

אם הרופא המטפל לא זמין, אפשר לשאול דרך שירות הלקוחות של הקופה, איזה רופא מומחה פנוי להתייעצות חד פעמית, ולעדכן את הרופא הקבוע בפגישה הבאה. בהקשר זה, שימו לב שהרבה רופאים יכולים לקבל אתכם גם באופן מקוון, כך שאתם לא מוגבלים רק לאפשרויות הקיימות באזור המגורים.

מה כדאי לבדוק מול הרופא?

ערכתי את רשימת השאלות לפי הסדר שנראה לי הגיוני, מהאפשרות הרצויה יותר לרצויה פחות, אבל תרגישו חופשי להעלות את הדברים בסדר שנוח לכם. אם הרופא מנהל את הפגישה עבורכם, אתם יכולים להשתמש ברשימה כדי לוודא שעברתם על הכול.

  1. האם ניתן להגיע למינון שלכם באותה התרופה בדרך אחרת?
    עבור כדורים שמגיעים במינונים שונים, זו הדרך הכי סבירה לקבל את ההשפעה הדומה ביותר.
    לכן, אם יש במלאי כדורים של אותה תרופה במינונים אחרים, יש שתי אפשרויות טכנית שכדאי לבדוק:

      • שילוב בין כדורים במינונים נמוכים יותר
      • נטילת חלק מכדור במינון גבוה יותר
        • שימו לב!!!!
          יש כדורים שאסור לחתוך, לפרק או לפתוח.
          לכן, אל תשנו את אופן נטילת התרופה, לפני שווידאתם מול הרופא שזה בסדר.
  2. האם יש תרופה גנרית לתרופה שלכם (הסבר בהמשך) והאם היא יכולה להתאים?
  3. איזה כדור/מינון יכול להיות הכי קרוב למה שאתם לוקחים עכשיו?
  4. האם יש עוד משהו שכדאי לנסות?

ואם שום דבר מזה לא עוזר – לחכות שיתחדש המלאי…

אבל אבל אבל!!!

גם אם לא הצלחתם למצוא מענה חלופי לתקופות מחסור, למרבה הצער, הנקודות הבאות עדיין תקפות:

  • אין תחליף לטיפול התרופתי.
  • תוספי תזונה הם לא תרופות ולא תחליף לתרופות, ראו הסבר – בקישור הזה

עם זאת, הטיפול התרופתי הוא רק חלק אפשרי אחד מתוך מערך רב תחומי ומותאם אישית.

  • אם עוד לא עשיתם את זה עד עכשיו – זה זמן טוב לשאול את הרופא על טיפולים משלימים, שיכולים להיות רלוונטיים למקרה שלכם.
  • את הדף המרוכז בנוגע לטיפול בהפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

מה זאת תרופה גנרית?

תרופה גנרית היא תרופה שמכילה את אותו המינון של החומר הפעיל של התרופה המקורית.

  • החומר הפעיל הוא החומר שאחראי על התגובה הפיזיולוגית הרצויה שלשמה לוקחים את התרופה.
  • אפשר ורצוי להשוות בין רשימת החומרים הפעילים שנמצאים בעלון לצרכן של שתי התרופות.
    • העלון לצרכן של כל תרופה צריך להיות נגיש דרך חיפוש באינטרנט, כך שניתן לבדוק גם לפני הרכישה.
    • עבור תרופות ישנות, ייתכן שהתרופה הגנרית תכיל וריאציה כימית של החומר הפעיל המקורי.

שימו לב שבתרופות גנריות יכולים להיות שינויים בחומרים הלא-פעילים!

  • החומרים הלא פעילים הם כל החומרים הנוספים על החומר הפעיל, שאינם קשורים לפעילות הרפואית הייעודית של התרופה.
    • למשל: הקפסולה המכילה את התרופה, או החומר המאפשר לייצר את התרופה ככדור מוצק. זה יכול להיות קשור גם למנגנון ההשהיה עבור תרופות ארוכות טווח, כמו גם לחומרים שאחראיים על הצבע או הטעם של התרופה.

התגובה לחומרים הלא פעילים יכולה להשתנות לטובה, לרעה או להישאר בדיוק אותו הדבר. כל אחד/ת יגיבו להם אחרת, ולכן צריך להתייעץ אישית מול רופא מומחה עבור כל מקרה לגופו.

  • אם יש חומרים שאתם רגישים אליהם ברמה הפיזיולוגית, חשוב ליידע את הרופא ולבקש במפורש שיוודא שאלה לא מצויים ברשימת המרכיבים של התרופה. לפעמים יש הבדל בין השם המסחרי המוכר של חומר מסוים, לבין השם הרפואי/תעשייתי שלו, כך שחשוב לשאול מישהו שיודע לזהות את שניהם.

טיפים כלליים לתהליך התאמה

בכל פעם שאתם משנים כדור או מינון מכל סיבה שהיא, חשוב להקפיד על הדברים הבאים:

  1. לשאול את הרופא מראש מה לעשות אם עולה בעיה, ולקבוע מראש תור למעקב.
  2. לבקש מרשם התנסות של 10 ימים, כדי שאם הכדור/מינון החדש לא יתאים, לא תשלמו סתם על קופסא שלמה.
  3. לנסות פעם ראשונה בבית, אחרי ארוחת בוקר טובה וביום שבו לא נורא אם התפקוד שלכם קצת (או הרבה) ישתבש.
  4. לנשים – עדיף לא לנסות דברים חדשים במחזור, כי אם יש בעיה, יהיה קשה לדעת אם היא קשורה לתרופה, או לא.
    • אחרי שעשיתן התאמה בימים ה”רגילים”, כדאי לבדוק, אם ואילו שינויים יש סביב המחזור (כי כל אחת אחרת).
      • במידת הצורך לחזור לרופא לתהליך התאמה ייעודי לימים האלו.
    • תוכלו ללמוד עוד על ההשפעה של ההורמונים הנשיים על ביטויי התסמינים והתגובה לטיפול התרופתי – בקישור הזה
  5. בכל שאלה, בעיה, ספק וחשש – לחזור לרופא, עד שזה מסתדר.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את התקנות של משרד הבריאות בנוגע לתרופות בפיקוח – בקישור הזה

ואת ההסבר על הדרך שבה תרופות עם חומרים ממריצים עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

עובדות חשובות על תוספי תזונה והפרעת קשב / רונה יהב

בפוסט הקודם שלי דיברתי באופן כללי על המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק”.

הפעם אתמקד בנושא תוספי התזונה, בשימוש שלהם בהקשר של הפרעת קשב ובצורך להיזהר מפני שיווק מטעה.

מה תוספי תזונה לא יכולים לעשות?

כשמדובר בהפרעת קשב, שכידוע בסיסה נוירולוגי, לטיפול התרופתי אין תחליף – כשם שאין תחליף לאף טיפול אחר שדרוש במסגרת מענה רב תחומי שמותאם אינדיבידואלית לצורך.
עד כה אין מחקר או ביסוס מדעי ליכולתו של אף תוסף טבעי להוות תחליף לטיפול תרופתי.
חוויות המשתמשים ברובן המוחלט תומכות בכך.
על פי חוק, אסור לייחס לתוסף תזונה סגולות רפואיות. מי שמשווק כך תוסף תזונה נוקט בהטעיה ובהכרח בהפרת חוק.
  • את תקנות בריאות הציבור של משרד הבריאות בנוגע לתוספי תזונה, תוכלו למצוא – בקישור הזה
באופן כללי, ככל שזה נשמע טוב מדי – גדל הסיכוי שזה לא טוב.

מה תוספי תזונה כן יכולים לעשות?

תוספי תזונה – עשויים להשפיע במידה מסוימת אך ורק במידה ויש בגוף חסרים משמעותיים מהם.
יש לקחת בחשבון שכשם שחוסר בוויטמינים או תוספים עלול להזיק, כך עלול להזיק גם עודף. לכן, עבור שימוש בתוספי תזונה יש צורך בייעוץ מקצועי, למשל מתחום התזונה הקלינית, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים.

ממה להיזהר?

פעמים רבות, הממליצים על פתרון טבעי כזה או אחר הנם בעלי אינטרס ולא לקוחות אותנטיים.
לפעמים מדובר במשהו שבמקרה הטוב רק לא יועיל, ובמקרים אחרים מדובר בשרלטנות או נוכלות.
לא כל מה ש”טבעי” הוא בהכרח טוב או בטוח
כדאי לדעת, שבניגוד לתרופות, על תוספי תזונה – לאישור משרד הבריאות אין כל משמעות לגבי טיב המוצר או השפעתו, אלא הוא מתייחס אך ורק לכך שהמוצר נבחן כמו כל מוצר מזון (ללא כל התוויה רפואית) ולא הוגדר כמסוכן למאכל אדם.
מומלץ לבחון כל מוצר כזה על פי הקריטריונים הבסיסיים הנ”ל (יש עוד…), ולא להסתפק במידע מהרשתות החברתיות.
זה רק חלק קטן מצרכנות מודעת שנחוצה כל כך במחוזותינו.

 

           רונה יהב

יועצת משפחתית, מדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת התמחות בהפרעת קשב.

הורים והפרעת קשב

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על הומאופתיה – בקישור הזה

ואת ההסבר על קנאבידיול (CBD) – בקישור הזה

 

סודות מבית המרקחת – חיפוש מלאי תרופות בבית מרקחת / ישי שניידר

אחד הדברים המבאסים הוא להגיע לבית מרקחת שחסרה בו תרופה.

אחד הדברים היותר מבאסים זה לעמוד בתור ואז לגלות את זה.

אבל הכי הכי מבאס זה לזכור לקחת את כל הטפסים, להמתין בתור ואז לגלות ש…

המרשם תקין
התאריך תקין
אבל
אין
את
התרופה
במלאי

לכן, כדאי לבדוק קודם. באינטרנט.

לרשותכם, דף חדש של משרד הבריאות מרכז את בדיקת המלאי בכל קופות החולים ובסופרפארם.
לא עוד המתנה מיותרת בתור ולא עוד תחינה לצוות שיבדקו ״איפה יש את התרופה״.

נשמע מעניין?

את האתר לחיפוש מלאי תרופות בבית מרקחת של אגף הרוקחות במשרד הבריאות תוכלו למצוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את תקנות משרד הבריאות בנוגע לתרופות בפיקוח – בקישור הזה

ואת האפליקציה למעקב אחר חידושי מרשמים וניהול הטיפול התרופתי – בקישור הזה

 

נשים, הורמונים והפרעת קשב – מה קורה כשהכל מתערבב? / How to ADHD

על הפרעת קשב ונשים

יש באתר שלנו כבר הרבה מידע על הבדלי מגדר שתוכלו למצוא – בקישור הזה

למעשה ג’סיקה כבר עשתה בעצמה סרטון על הביטוי של הפרעת קשב אצל בנות, נערות ונשים, שבו היא התייחסה להרבה דברים חשובים כמו הקושי באיתור והנטייה לתת- אבחון שמובילה לחוסר הנגשה של הטיפול. תוכלו לראות אותו – בקישור הזה

בסרטון הזה היא חוזרת על חלק מהדברים שנאמרו (אבל תמיד טוב לשמוע שוב) ומתייחסת להיבט חדש שאני כמעט ולא רואה אליו התייחסות, והוא הפן הפיזיולוגי של הבדלי מגדר. הכוונה לשינויים הורמונליים, כמו המחזור החודשי, וההשפעה שלהם על התסמינים ועל התגובה לטיפול התרופתי.

בהקשר של הטיפול התרופתי, אני מזכירה כמובן שהאתר לא נועד ליעוץ רפואי. לכן, אם אתן חושדות שזה יכול להיות רלוונטי לכן, תעלו את זה מול הרופא המטפל כדי לבדוק במה מדובר ומה אפשר לעשות. אם הוא לא מכיר את הנושא, תבקשו ממנו לבדוק בספרות ומול קולגות. זאת משום שככל שיותר רופאים יתמודדו עם השאלה, יגדל הלחץ לקדם את המחקר בתחום.

כרגע כמו שג’סיקה אומרת בסרטון, יש מעט מאוד מידע בקשר להשפעות הורמונליות של נשים סיס-ג’נדריות (ועל טרנסג’נדרים/ות כמעט ואין מידע בכלל). לכן מאוד חשוב לעודד את המודעות והמחקר.

אגב, פערי מגדר בידע רפואי לא אופייניים רק להפרעת קשב, אלא מהווים בעיה רפואית כללית בתחומים רבים. לכן מומלץ בכל בעיה רפואית לשאול את הרופא המטפל: “האם המצב שלי או הטיפול בו מושפעים משונות מגדרית?”. אומנם גם אם כן, לא תמיד ידעו, אבל טוב שיתחילו לשאול. מידע נוסף בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה

עיקרי הדברים

  • אין דבר כזה “הפרעת קשב נשית” או “תסמינים נשיים של הפרעת קשב” – לגברים ולנשים יש את אותה “הפרעת קשב” עם אותם תסמינים. אבל… הפרעת קשב נוטה להשפיע בצורה שונה על גברים ונשים. ההבדלים האלו נובעים משילוב של גורמים ביולוגיים וחברתיים (הסבר מורחב בנושא תוכלו למצוא בסרטון הקודם של ג’סיקה שקישרתי בתחילת הפוסט).
  • גם גברים וגם נשים שיש להם/ן חשד בנוגע לקיומה של הפרעת קשב, צריכים ללכת לאבחון כדי לאמת או לשלול אותו ולקבל את המערך הטיפולי המתאים במידה והחשד מאומת ואכן יש הפרעת קשב. כלומר, אין הבדל מגדרי בצורך באבחון וטיפול בהפרעת קשב.
    • את אמות המידה של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • דף מרוכז בנושא טיפול בהפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • התסמינים של הפרעת קשב יכולים להשתנות או להחמיר בשלבים שונים של המחזור החודשי.
  • התסמינים של הפרעת קשב יכולים להשתנות אצל נשים בשלבים שונים של החיים, כמו גיל ההתבגרות, ובמצבים שונים של הגוף, כמו הריון.
  • הצרכים הטיפוליים, המטרות הטיפוליות והטיפול התרופתי יכולים להשתנות בהתאם למצב ההורמונלי הנוכחי של האישה.

אבל הרופא שלי כבר יודע את כל זה לא?

אה…. רוב הסיכויים שלא.

גם אם הרופא שלכן מומחה להפרעת קשב ומודע לנושא, אין מספיק מחקר בתחום. מה גם שההגדרות של ספר האבחנות DSM מתאימות יותר למאפיינים הגבריים של הפרעת קשב, כך שהאבחון של נשים נוטה להתפקשש וגם כשהן מאובחנות, יש קושי להתאים את הטיפול למאפיינים המגדריים, לפיזיולוגיה ולצרכים האישיים של כל אישה לגופה.

הפרעת קשב אצל נשים נוטה להיות חמורה יותר מכפי שנראה לעין. ברמה הביולוגית נשים נוטות לחוות יותר תסמינים מופנמים או תסמינים מוחצנים שלא תואמים את הייצוג הסטיגמטי של הפרעת קשב – כמו למשל, היפראקטיביות מילולית במקום מוטורית. כמו כן, הבדלי המגדר בתהליכי החברות מעודדים נשים להסתיר יותר את התסמינים החיצוניים שלהן בהשוואה לגברים.
כתוצאה מכך בהרבה מקרים נשים שהפרעת הקשב שלהן טרם אובחנה, יקבלו אבחנה שגויה או חלקית, רק על פי המצב הרגשי שנלווה להפרעה או מתעורר בעקבותיה – כמו דיכאון, חרדה וכו’. זאת משום שבמקרים רבים הקשיים הרגשיים של נשים יהיו בולטים יותר מהפרעת הקשב שלהן. אבחנה שגויה עלולה לגרום לטיפול לא יעיל, או פחות יעיל, לצד הזנחה של מקורות הקשיים שטרם אובחנו. מידע נוסף על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו למצוא – בקישור הזה

כלומר, לנשים עם הפרעת קשב יש פחות סיכוי להגיע לאבחון, כשהן מגיעות לאבחון יש פחות סיכוי לקבל אבחנה ו… גם אם קיבלו אבחנה, יש פחות סיכוי לקבל טיפול (תרופתי או אחר).
ג’סיקה מדגישה גם שאין הבדל מגדרי באפקטיביות של טיפול תרופתי להפרעת קשב כשהוא מותאם אישית מול רופא מומחה. הבעיה היא שהוא פחות נגיש לנשים בגלל ההטייה המגדרית שתיארתי, בנוסף המחסור בידע ומודעות מקשה על תהליך ההתאמה. כך שגם כשאישה עם הפרעת קשב מגיעה לקבל טיפול תרופתי מול רופא מומחה, רוב הסיכויים שהשינויים ההורמונליים שמשפיעים הן על התסמינים והן על התגובה לתרופה לא יילקחו בחשבון.

ג’יסקה מתארת בסרטון את החוויה האישית שלה וההשלכות הנפשיות של איתור בגיל מאוחר. אם תרצו תוכלו לראות את סרטון ה TED שלה, שם היא מספרת בהרחבה על ההיסטוריה שלה עם הפרעת קשב – בקישור הזה

 

נשמע מעניין?

צפו בסרטון ADHD in Women ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על הכאב השקט של נשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ולראות את הסרטון “מה לא בסדר איתי?” שממחיש את הנושא – בקישור הזה

 

הקשר בין הפרעת קשב להתמכרויות / המרכז הישראלי להתמכרויות + הסברים של חן ספקטור

בעיתון “ישראל היום” התפרסמה כתבה יפה בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות אודות הקשר בין הפרעת קשב וריכוז ADHD להתמכרויות. הפוסט הזה מציג את הכתבה, לצד מידע נוסף שיכול לסייע להבנה ולהרחיב את הדעת בנושא.

אז… מה המשמעות של התמכרות?

בדרך כלל נהוג לחשוב על התמכרות בהקשר של שימוש לרעה בחומרים. זה אומנם נכון, אבל זה לא כל הסיפור. למעשה, התמכרות גם יכולה להיות גם להתנהגויות. כלומר, אפשר גם להתמכר לפעילות ממסוימת שמאוד מהנה עבורכם.

במקרה של הפרעת קשב אחת ההתנהגויות שאנשים נוטים להתמכר אליה היא ספורט. בעוד שפעילות גופנית היא חלק חיוני מאורך חיים בריא, פעילות אינטנסיבית מידי לאורך זמן עלולה ליצור פגיעה בבריאות.
לכן, היפראקטיביים שמשתמשים בספורט כדי להתמודד עם חוסר השקט המוטורי והצורך העוצמתי בתנועה, עלולים להפריז בפעילות פיסית באופן פוגעני, אך לרוב הסביבה לא תכיר בכך כבעיה משום שהתפיסה הציבורית לגבי ספורט היא שהוא מועיל ויכול לסייע להתמודדות עם הפרעת קשב. עם זאת, הציבור לא לוקח בחשבון את קשיי הוויסות המאפיינים אנשים עם הפרעת קשב ואת הנטייה לדפוס פעולה של הכל או כלום (ונרחיב על כך בהמשך).

  • מידע נוסף על הסוגיה הזו וסוגיות מעניינות אחרות תוכלו לקרוא במאמר הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב בגילאי הבגרות – בקישור הזה

מתי זה מתחיל להפוך למשהו מסוכן?

התמכרות היא נושא מורכב והתמכרות להתנהגויות או פעולת מסוימות יכולה להיות מורכבת עוד יותר. זאת במיוחד משום שיש פחות משמעות לסוג הפעילות ויותר לאופי שלה ולהשלכות שלה על חיי האדם. כפי שראינו – פעילות גופנית יכולה גם להיות חלק מאורך חיים בריא, אבל גם עלולה להיות מסוכנת כשהיא מתבצעת בהפרזה.

  • כדי לדעת עם משהו שאתם חווים כמהנה, מתחיל לעבור את הגבול לכיוון של התמכרות, אפשר להיעזר בשאלון של המרכז הישראלי להתמכרויות –  בקישור הזה
    עם זאת, שימו לב שאין לראות באף שאלון אינטרנטי או בדיקה עצמית תחליף לאבחון.
    במקרה של חשד תמיד מומלץ לפנות למומחים הרלוונטיים!

על פי הכתבה, הסכנה בהתמכרות היא ירידה משמעותית בתפקוד ומצוקה נפשית ניכרת. ההתמכרות מאופיינת בחוסר שליטה וקושי להפסיק את השימוש או ההתנהגות, על אף הנזקים הפיזיים או החברתיים הנובעים מהם.

עכשיו תחשבו רגע – איזה עוד מצב אתם מכירים שעלול לפגוע בשליטה ולהקשות להפסיק או להימנע מהתנהגויות מזיקות חרף הנזקים שלהן? אולי אתם מכירים עוד משהו שגם עלול לגרום לירידה משמעותית בתפקוד ומצוקה נפשית? …..

כן, הפרעת קשב. יפה לכם ושלום לכולם.

אם אתם לא יודעים למה, אז בגדול בהקשר של הפרעת קשב, הקשיים האלו נוצרים בעקבת פגיעה ביכולת הוויסות והניהול העצמי, בשילוב עם ההשלכות של הפגיעה הזו על האינטראקציה עם הסביבה החברתית והפיזית של האדם.

  • מידע נוסף בנוגע לפגיעה בתפקודים הניהוליים המאפיינת את הפרעת הקשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • ואם מעניין אתכם להבין איך זה עובד (או יותר נכון לא עובד) במוח, תוכלו למצוא הסבר על הדופמין והאונה הקדם מצחית – בקישור הזה

אגב, נטייה מוגברת להתמכרות היא לא הסיכון היחיד של פגיעה בתפקודים הניהוליים. למעשה, אותה פגיעה ביכולת הניהול העצמי, גורמת לכך שאנשים עם הפרעת קשב חשופים לסיכון גבוה עבור כל בעיה או צרה שההימנעות ממנה מצריכה יכולת ויסות, עיקוב תגובה, דחיית סיפוקים, הקדמת שיקול הדעת לפעולה וכו.

  • למשל, על הקשר בין הפרעת קשב להפרעות אכילה תוכלו לקרוא – בקישור הזה

איך זה נראה בשטח?

על פי הכתבה, יותר מעשרים אחוז מהאנשים שמתמודדים עם התמכרות, סובלים גם מהפרעת קשב וריכוז. כשלוקחים בחשבון שאנשים עם הפרעת קשב מהווים רק 10% מהאוכלוסייה הכללית, זה יכול להמחיש את גודל הסיכון שיוצרים התסמינים של הפרעת קשב.

עם זאת חשוב גם לציין שקיומו של הסיכון לא מחייב את מימושו – זו בדיוק המטרה של תהליכי האיתור, האבחון והטיפול. זו גם הסיבה שתהליכים אלו חשובים במיוחד בשלבים המוקדמים של חיי האדם. זאת משום שבדרך זו ניתן לצמצם ככל הניתן ולעיתים אף למנוע את הסיכון להתמכרויות, כמו גם לשלל בעיות משניות אחרות שנוטות להתפתח בעקבות הפרעת קשב ולהגדיל עוד יותר את הסיכון להתמכרות. כמו למשל, התפתחות של בעיות חברתיות ורגשיות בעקבות חוויות כישלון חוזרות ונשנות או אינטראקציות שליליות עם הסביבה.

נשמע מעניין?

את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא – בקישור הזה

פרטים נוספים על המרכז הישראלי להתמכרויות תוכלו למצוא – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על מריחואנה לטיפול בהפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על האם גבינה באמת ממכרת כמו קוקאין – בקישור הזה 

האם ריטלין הוא סם מסוכן? / הסבר מאת הרוקח חגי שור

ייתכן שכבר שמעתם בעבר טענות על כך שמשרד הבריאות אומר שריטלין הוא סם מסוכן.

ובכן, זה מסוג הדברים שמציגים אמיתות חלקיות בצורה מעוותת, כדי לקדם אג’נדה שלא תואמת את המידע המחקרי בתחום. בדרך כלל אם תחפשו את המקור לאמרות האלו תגלו שהן מגיעות ממקורות אינטרסנטיים שמעוניינים ליצור באז תקשורתי, או לקדם מוצרים ושירותים שמוצגים כ”תחליף טבעי” או “פתרון פלא” להפרעת קשב. הם עושים זאת כמובן חרף היעדר ראיות מחקריות לקיומן של דברים כאלו.

  • על המחיר הלא (רק) כספי של טיפולי סרק תוכלו לקרוא – בקישור הזה
  • ועל הנזק של פרובוקציות תקשורתיות סביב הטיפול התרופתי בהפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה.

למעשה, חשוב ליזכור שהפרעת קשב היא כרונית, כלומר היא מלווה את האדם מהלידה ועד אחרית ימיו. אין אפשרות “לרפא” הפרעת קשב באופן מלא, אין תחליף טבעי או אחר לטיפול תרופתי, אין אף טיפול שמתאים לכולם ואין אף טיפול שעומד בפני עצמו. המענה המלא של הפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית. המטרה היחידה שלו היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם, כשהשיקול היחיד הוא טובת האדם (ולא שקט למורים או כל דבר אחר).

האבחון נחוץ לבניית התוכנית הטיפולית הראשונית. המעקבים התקופתיים מול אנשי המקצוע הרלוונטיים, נחוצים לבדיקה מתמדת של היעילות וההתאמה של התוכנית הטיפולית, כדי שהיה אפשר לעדכן אותה בהתאם להתקדמות ולדרישות החיים המשתנות. כן, זה מסובך וזה הרבה עבודה וזה דורש בדיוק את כישורי ההתארגנות והיכולת להתמודד עם בירוקרטיה שנפגעים בהפרעת קשב. כן, למערכת הבריאות יש עוד דרך ארוכה כדי להנגיש את התהליך, אבל!

  • כל גורם שמציג סיפור אחר, במיוחד אם מעורבים בו סיפורי זוועה על הטיפול התרופתי, תיאוריות קונספירציה למיניהן והבטחות נוצצות – צריך להדליק לכם נורה אדומה. במקרים האלו ניתן ורצוי לדווח לוועדה לבחינת הטעיית הציבור – בקישור הזה.

אז מה באמת קורה פה?

ישנו מסמך חוקי קיים שנקרא “פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג–1973” ותוכלו לקרוא אותו – בקישור הזה.

בתוספת הראשונה של המסמך קיימת רשימה של חומרים המוגדרים כ”סם מסוכן“. אבל…

אם תחפשו שם את המילה “ריטלין” לא תמצאו אותה כי היא לא מופעה בו. מה שכן מופיע בו הוא החומר “מתילפנידאט” שנקרא באנגלית Methylphenidate, שהוא החומר הפעיל בכל משפחת התרופות של הריטלין כמו: “ריטלין”, “ריטלין SR”, “ריטלין LA” ו”קונצרטה”.

 

איך ומתי הגיע המתילפנידט לפקודת הסמים המסוכנים?

המאמר של חגי שור מסביר לעומק את הסוגיה הזו ואתן לכם כאן את עיקרי הדברים:

  • רשימת החומרים שמופיעה בפקודת הסמים המסוכנים נוצרה לפני כ- 100 שנה, על ידי חלוקה גסה של חומרים על פי הידע הרפואי שהיה נגיש באותה התקופה.
  • בתי המרקחת כיום מחוייבים על פי חוק לנהלים אחידים וקפדניים מאוד ביחס לכל חומר שנכלל ברשימה זו, ללא התייחסות למאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם.
  • החוקים של מדינת ישראל בנושא נובעים מתוך מחוייבות לאמנות בין לאומיות שאותן קשה לשנות, חרף מידע עדכני שהצטבר ממחקרים חדשים.
  • השם האנגלי המקורי של הפקודה הוא “Schedule drug” שמתייחס לסמי מרפא שנמצאים בפיקוח. התרגום “סמים מסוכנים” מתבסס על חוסר אבחנה לשוני בין המונח “סם רפואי” למונח “סם משכר”, שבאנגלית מתוארים באותה המילה – “drug”.
  • החומר “מתילפנידאט” אינו סם ממכר, התרופות המבוססות על נמצאות בפיקוח רק כדי למנוע שימוש לרעה.

 

נשמע מעניין?

את המאמר המלא של חגי שור תוכלו למצוא – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר למבוגרים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ולראות את הסרטון של ג’סיקה “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה

 

מהי הומאופתיה? / Kurzgesagt – In a Nutshell עם הסבר של חן ספקטור

הסרטון הבא מסביר מהי ההומאופתיה, איך היא התפתחה, מה אפשר לצפות ממנה, מה לא ו… מה אפשר ללמוד מכל הנושא.

 

על מה ההומאופתיה מתבססת?

ההומאופתיה מתבססת על שני עקרונות מרכזיים:

  1. שימוש בחומרים שיוצרים את התסמינים שרוצים לרפא, המכונים “רמדי”.
  2. הכנת החומרים לשימוש, באמצעות שיטה המכונה “פוטנטיזציה”.

השיטה פוטנטיזציה מתבססת על ההנחה שדילול וטלטול של החומרים מגביר את ההשפעה שלהם.

הפוטנטיזציה מורכבת משלושה שלבים:

  1. מהילה של החומר הנבחר באלכוהול או במים.
  2. דילול התמיסה שנוצרה במים ביחס של 1:9 – כלומר, על כל כמות מסוימת מהתמיסה המקורית מוסיפים כמות גדולה פי 9 של מים.
  3. ניעור וטלטול הגונים וממושכים של התמיסה המדוללת.

על התהליך הזה חוזרים מספר פעמים עד שמגיעים לרמת הדילול הרצויה.

את הרמדי המוכן מגישים לצריכה בצורת נוזל לבליעה או בצורת כדוריות סוכר קטנות.

 

ההשלכות של דילול החומרים בתהליך הפוטנטיזציה

אם תחשבו על ההנחה הראשונה של הומאופתיה, ייתכן שהיא תראה לכם תמוהה במקצת. זאת משום שקשה להבין מדוע וכיצד חומר שמעורר תסמין מסוים, יסייע לריפוי של אותו התסמין. הרי הדבר דומה לניסיון לכבות שריפה בעזרת להבות. הסרטון כמעט ולא מתעכב על הנחה זו, משום שכמו שנראה בהמשך – ההנחה השנייה הופכת את הראשונה ללא רלוונטית.

אחת הביקורות הגדולות ביותר נגד ההומאופתיה, היא ההשלכות של תהליך הפוטנטיזציה. בעוד שעל פי ההנחה השנייה של ההומאופתיה, תהליך הדילול נועד להגביר את היעילות של הרמדי, ברמה הפיזית הוא בעיקר מסלק מהתמיסה את החלקיקים של החומר המקורי. לכן, לא ברור כיצד חומר שלא נמצא בתמיסה (או כדור מסוים) אמור ליצור השפעה כלשהי. זו גם הסיבה לכך שההנחה הראשונית פחות רלוונטית – זה לא משנה איזה חומר נבחר כ”רמדי”, משום שהוא מוצא מהתמיסה לפני שהיא מגיעה למטופל.
אגב, אם המספרים המדוייקים מעניינים אתכם – בסרטון תוכלו לראות את החישוב המתמטי של הכמויות לאורך תהליך הדילול והדגמות של המשמעות שלהן (לא לדאוג, הם מציגים את זה בצורה ידידותית וקלה להבנה).

ההסבר של ההומאופתיה לשאלה “כיצד יכול חומר כלשהו ליצור השפעה בהיעדר נוכחות פיזית?”, הוא שהטלטול גורם למים לזכור את החומר שהיה בהם בתחילת התהליך.

אם זה היה נכון, ההומאופתיה אולי הייתה עובדת, אבל… זה אומר שכל טיפת מים יכולה לזכור את התכונות של כל חומר שאי פעם בא איתה במגע. אם זה לא נראה לכם כמו משהו בעייתי, תחשבו על המשמעות של לאכול גידולים חקלאיים שהושקו במי קולחין מותפלים…

יש דברים שעדיף שהמים לא יזכרו לפני שאנחנו שותים אותם, או אוכלים דברים שמכילים אותם.

 

כיצד הצליחה ההומאופתיה להפוך לטיפול האלטרנטיבי המוצלח ביותר?

טוב, כדי לענות על זה, צריך לחזור למאה ה- 18, לימים שבהם הרפואה הייתה שונה מאוד מזו שאנו מורגלים בה בתקופה המודרנית.

טיפולים כמו הקזת דם החמירו את המצב של המטופל במקום לסייע לו.

בהשוואה להם, ההומאופתיה הייתה הרבה יותר יעילה. עם זאת, היעילות של ההומאופתיה בהשוואה לשיטות אחרות באותה התקופה, לא נבעה מכך שהיא עזרה לגוף להחלים, אלא יותר מכך שהיא לא הפריעה לו לרפא את עצמו. זאת משום שלא לעשות שום דבר, עוזר לתהליך ההחלמה הרבה יותר מלעשות נזק.

עם זאת, ככל שהרפואה הלכה והתפתחה, עמדו לרשות הרופאים מגוון הולך וגדל של אפשרויות טיפוליות יעילות, לצד דרכים מדעיות שמאפשרות לוודא שהן אכן משפרות את המצב בצורה בטוחה.

אותם כלים מדעיים הוכיחו גם מעבר לכל שמץ של ספק, שלטיפולים ההומאופתיים אין שום השפעה מעבר לאפקט הפלצבו.

 

אז בואו נדבר על פלצבו ועל ההשפעות של הרגש על הבריאות

אפקט הפלצבו יוצר השפעה אמתית, שבהחלט יכולה להוביל לשינוי במצבם הרפואי של אנשים. בהתאם לכך, האמונה שמשהו יכול לעזור לנו, יכולה לגרום לשיפור המצב הבריאותי גם ללא כל השפעה רלוונטית של הטיפול בהיבט הפיזיקלי או הפיזיולוגי. בנוסף, כמו כל אמונה, אפשר להעביר אותה הלאה לאנשים אחרים. זו הסיבה לכך שאמונה של ההורים בתהליך הטיפולי יכולה לסייע מאוד לילדים להירגע ולהתמודד טוב יותר עם התסמינים.

כאן בא לידי ביטוי אפקט נוסף, שהוא ההשפעה השלילית של מתח וחרדה על המערכות הפיזיולוגיות של הגוף. תוכלו לקרוא על כך יותר – בקישור הזה.

כשאנחנו רגועים, אנחנו אמנם לא בהכרח עוזרים לגוף להתמודד, אבל בהחלט לא מפריעים לו. כמו שראינו, לא ליצור נזק זה דבר מאוד חשוב.

 

הזמן עושה את שלו

היבט משמעותי נוסף של ההומאופתיה הוא חלוף הזמן.

לגוף שלנו יש מערכת חיסונית מאוד מוצלחת ושלל מנגנונים שנועדו לשמור על הבריאות שלו.

כתוצאה מכך, יש לא מעט מצבים פיזיולוגיים שהגוף שלנו יצליח להחלים מהם בכוחות עצמו, אם רק יינתן לו מספיק זמן. אם במשך הזמן הזה קיבלנו גם טיפול הומאופתי, אנחנו עלולים לייחס לו בטעות את הקרדיט על ההחלמה, למרות שהיא הייתה מתרחשת בכל מקרה גם בלעדיו.

 

אבל מה עם כל הכסף שחברות התרופות מגלגלות עלינו?

טענה שכיחה נגד הרפואה המודרנית, היא שכל תפקידה נועד לספק רווחים לחברות התרופות הגדולות. אבל… העובדה שיש חברות שמייצרות תרופות ומרוויחות עליהן כסף, לא אומרת שהתרופות שהן מייצרות לא עושות את מה שהן מתיימרות לעשות.

משום שהרפואה המודרנית מכירה בנטייה האנושית לחמדנות ודוגלת בלא לעשות נזק – יש מנגנוני פיקוח רבים על הנושא.

האירוניה היא, שהרפואה האלטרנטיבית מגלגלת לא פחות כספים, כך שמהבחינה הזו – כל טענה שמועלית כנגד אנשים שמרוויחים כסף, תקפה לשני הצדדים באותה המידה. ההבדל העיקרי הוא רמת הפיקוח, שברפואה האלטרנטיבית הוא סמלי עד לא קיים.

למשל, כדי לקבל אישור של משרד הבריאות על כל מה שמוגדר כתוספי תזונה, לא צריך להוכיח יעילות. למעשה לא צריך להוכיח שום דבר, מעבר להיעדרם של כמה חומרים מסוכנים מתוך רשימה מאוד ספציפית. ברגע שהמוצר שלכם לא מכיל אף אחד מהחומרים הללו, לא מעניין את אף אחד אם ואיזו השפעה יש לו על הגוף של אנשים. לא יודעת מה אתכם, אבל לי זה נשמע קצת יותר בעייתי.

בהקשר הזה, בכל מה שקשור לתוספי תזונה, מומלץ בחום לגשת לייעוץ של תזונאית קלינית. היא לפחות תדע לקרוא את רשימת המרכיבים של המוצר, להבין את המשמעות שלהם, ובהתאם לתיק הרפואי שלכם לומר אם זה משהו שיכול להתאים לכם או לא.

אה, ואם אתם רואים פרסום מטעה שמתיימר לייחס למוצר / שירות / טיפול מסוים דברים שלא הוכח שניתן לייחס לו, דווחו לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה. שם תוכלו למצוא גם את כל ארכיון המסמכים על כל הפרסומים המטעים שטופלו עד כה. בכל מכתב כזה מפורט בדיוק מה לא היה תקין בפרסום ומדוע זה מטעה.

 

רגע… אבל, אם זה לא מזיק – מה הבעיה?

כמו שציינו בתחילת הפוסט, אחד היתרונות המרכזיים של ההומאופתיה במאה ה- 18, הוא שהטיפולים שלה לא הזיקו לגוף. חוסר ההשפעה הפיזיולוגית על הגוף, נכון גם היום, משום שהחומר המקורי (יהיה אשר יהיה), כבר לא נמצא בתמיסה או בכדורים כאשר הם מוגשים למטופלים.

אבל… חוסר השפעה היה יתרון משמעותי, רק בתקופה שבה כל טיפול אחר היה צפוי לגרום נזק.

אנחנו כבר לא חיים בתקופה כזאת. בימינו, כאמור, יש לרפואה המודרנית הרבה יותר מה להציע ומנגנונים רבים שדואגים להפיק מקסימום תועלת במינימום סיכון. בהקשר הזה, אחד המנגנונים שחשוב להשתמש בהם הוא חוות דעת שנייה במקרה של ספק בנוגע לאבחנה או להמלצות הטיפוליות של הרופא הראשון שהגעתם אליו.

 

האם צריך לבחור?

כאן כבר נכנסת השאלה, כיצד מציגים את הטיפול ההומאופתי ומהו יחסו לרפואה המודרנית.

אם מתייחסים להומאופתיה כתוספת אפשרית על המענה של הרפואה המודרנית, אז ה”מחיר” הוא בעיקר העלות הכלכלית. אבל, גם זה לא מדויק. תוכלו לקרוא את ההסבר על המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק” – בקישור הזה

הבעיה הגדולה יותר היא כשמציגים את ההומאופתיה כדבר שנוגד או מבטל את הצורך ברפואה המודרנית. במקרה הזה, כן נגרם נזק על ידי מניעת טיפול, שעלולה להחמיר את המצב לאורך זמן. כלומר, הזנחה. הזנחה היא לא דבר טוב, משום שהיא גורמת להארכת הסבל של המטופל שלא לצורך ועלולה להוביל לסיבוכים ובעיות משניות. ישנם מקרים שבהם הזנחה עלולה אף ליצור נזק בלתי הפיך, שניתן היה לצמצם או למנוע הרבה יותר בקלות, באמצעות פנייה לרופא הרלוונטי בשלב הרבה יותר מוקדם.

 

מה בכל זאת כדאי לרפואה המודרנית ללמוד מההומאופתיה?

המפגש הראשון של מטופל עם ההומאופת הוא בעל אופי אישי מאוד ויכול להימשך לאורך שעות. בהשוואה לתורים הקצרים והצפופים המאפיינים את מערכת הבריאות הממסדית, תשומת הלב המלאה של המטפל והאמפתיה הרבה שהוא מפגין יכולים לתרום רבות לתחושת הרווחה של האדם.

השאיפה של מערכת הבריאות הממסדית להתייעלות, אמנם נובעת משלל אילוצים תקציביים, אך לא מאפשרת התייחסות פרטנית מעמיקה ואישית לכל מטופל. כשהצוות הרפואי עמוס, הוא נאלץ לזרז ככל הניתן את תהליך האבחנה ומתן ההמלצות הטיפוליות. במצב כזה, גם כאשר ניתנה אבחנה מדויקת והומלץ על הטיפול האופטימלי, המטופל עלול להרגיש בלתי נראה ומפוחד. מתח וחששות כאמור, עלולים להשפיע לרעה על המצב הבריאותי גם כאשר ניתן טיפול רפואי מיטבי ברמה הפיזיולוגית.

לכן, אם הרפואה המודרנית תשכיל לתת מענה גם להיבטים הרגשיים של התהליך הרפואי, כחלק בלתי נפרד מהטיפול, פחות אנשים ירגישו צורך לחפש את תשומת הלב ותחושת הביטחון במקומות אחרים, שבהם אין צפי למענה רפואי מועיל. כמו כן, הרגשת הביטחון ש”אני בידיים טובות” ו”רואים אותי”, המלווה את הטיפול הרפואי, יכולה לסייע רבות לגיוס ההשפעות הרגשיות לטובת תהליך ההחלמה ולעודד את שיתוף הפעולה של המטופל בתהליך.

 

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Homeopathy Explained – Gentle Healing or Reckless Fraud? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את הדף המרוכז בנוגע לאפשרויות טיפוליות בהפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על השיטה המדעית – בקישור הזה

הסברים על הצהרת הקונצנזוס בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב / חן ספקטור

בשנת 2019 יצאה הצהרת קונצנזוס מעודכנת בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD:

Kooij, J. J. S., Bijlenga, D., Salerno, L., Jaeschke, R., Bitter, I., Balázs, J., … & Stes, S. (2019). Updated European Consensus Statement on diagnosis and treatment of adult ADHD. European Psychiatry, 56, 14-34.‏

הצהרות קונצנזוס הן דבר נדיר מאוד בעולם המקצועי והאקדמי ולכן יש להן משקל משמעותי.

כמו בכל תחום מתפתח, הידע שלנו על הפרעת קשב הולך ומצטבר עם התקדמות המחקר. תמיד יהיו נושאים שזקוקים למחקר נוסף ותמיד יהיו חילוקי דעות בנוגע להיבטים שעדיין לא ברורים לנו מספיק. עם זאת, יש כבר גוף מחקרי מרשים מאוד בנוגע להפרעת קשב ויש טווח רחב מאוד של וודאות והסכמה. ההצהרה הזו מתארת את הקונצנזוס הנוכחי – כלומר, הדברים שאנשי המקצוע בטוחים בנכונותם ומסכימים עליהם בינם ובין עצמם, לצד הנושאים שעדיין צריכים מחקר נוסף כדי לגבש מסקנות מבוססות יותר.

חשוב להדגיש שהמטרה של גיבוש תיאוריות היא להסביר את הנתונים והממצאים מהשטח ולא להיפך. לכן התיאוריות וההסברים משתנים באופן שוטף בהתאם לממצאים שנאספים ללא הפסק מן השטח. לאור זאת, אני רוצה להציג לכם גם את התובנות והמסקנות המוסכמות שמצויינות במאמר וגם את ההמלצות שתוארו בו בנוגע לכיוונים למחקר עתידי. כל זאת יחד עם תובנות והסברים שלי כמובן 🙂

אז אתם מוזמנים להתעדכן בידע הנוכחי ולהמשיך לעקוב אחרי התפתחויות חדשות בספרות המקצועית.

עיקרי הדברים

  • הפרעת קשב מלווה את האדם לאורך כל שלבי החיים, מהילדות ועד הבגרות והזקנה.
  • ישנן ראיות להשפעות השליליות של הפרעת קשב בלתי מטופלת על האדם, סביבתו הקרובה והחברה ככלל.
    • ללא טיפול הולם, הפרעת קשב עלולה לגרום למצוקה רבה ברמה האישית
    • בנוסף, הפרעת קשב בלתי מטופלת עלולה להפוך לנטל כלכלי כבד על החברה
  • קיימים כלים לאיתור ולאבחון הפרעת קשב במבוגרים.
  • ישנם טיפולים אפקטיביים, בטוחים ומבוססי ראיות להפרעת קשב.

ולמרות זאת….

  • בארצות אירופאיות רבות קיים מחסור באבחון וטיפול בהפרעת קשב.

גורמים מרכזיים למצב הנוכחי:

  • הסטיגמה על הפרעת קשב, אשר נובעת ברובה ממחסור בידע, מובילה לתפיסות שגויות אודות הפרעת קשב וריכוז ADHD. בנוסף, היא גורמת לתת-אבחון של ההפרעה ומגבירה את הסבל של אנשים עם הפרעת קשב.
  • הסטטוס הרגולטורי הנוקשה של ארצות רבות עבור התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת קשב, מגביר את הסטיגמה בתחום בריאות הנפש ובתקשורת.
    • למשל, בארץ התרופות להפרעת קשב נמצאות תחת “תקנות הסמים המסוכנים” מתוך סיבות היסטוריות, שכבר אינן רלוונטיות על פי המחקר העדכני בתחום. בנוסף, שמן של התקנות הוא תרגום מטעה של השם האנגלי ” Schedule drug” שאמור להיות מתורגם כ”תרופות בפיקוח”.
    • את הנהלים של משרד הבריאות והסבר נוסף בנושא, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הפרעת קשב בגילאי הבגרות כמעט שאינה נכללת בתכניות הלימוד של סטודנטים לרפואה ולפסיכולוגיה, או בתהליך ההכשרה של אנשי מקצוע משירותי בריאות הנפש למבוגרים.
  • הנהלים של מערכות הבריאות בארצות רבות עדיין מתייחסים להפרעת קשב כהפרעה של ילדים בלבד, למרות הראיות המדעיות המבוססות לכך שהפרעת קשב היא מצב כרוני המלווה את האדם לאורך כל תקופות החיים.

לכן

  • יש להרחיב את ההכשרה של אנשי המקצוע מתחום הרפואה ובריאות הנפש, בנושא של הפרעת קשב. הכשרה זו צריכה לכלול את תהליך האיתור, האבחון והאפשרויות הטיפוליות, לאורך שלבי החיים השונים של האדם. ההכשרה המקצועית צריכה לכלול את כל הדיסיפלינות הקליניות, בכל שלבי ההתפתחות המקצועית – כולל סטודנטים, רופאי משפחה, פסיכולוגיים ואחים ואחיות רפואיים.
  • יש לגבש מענה כלל מערכתי למעבר בין שירותי הטיפול והבריאות של גילאי הילדות, אל עבר השירותים המקבילים המיועדים עבור גילאי הבגרות.
  • יש לעדכן את ההתייחסות החוקית והבירוקרטית של המוסדות הרשמיים, בהתאם לידע המחקרי העדכני אודות הפרעת קשב, הימשכותה לאורך החיים ואפשרויות הטיפול בה.
  • ניהול מוצלח של הטיפול התרופתי להפרעת קשב (עבור אלו הזקוקים לו), מחייב את הרופא המטפל להתחשב גם באופן שבו המטופל עלול לתפוס את הסטיגמה סביב הפרעת קשב, וכן את ההשלכות של תפיסה זו על הנכונות להתחלת הטיפול וההתמדה בו.
  • יש ליזום ולשפר פעילויות הסברה ציבוריות בנושא הפרעת קשב.

מאפיינים ודפוסים מעניינים שכדאי לשים לב אליהם

  • הפרעת קשב מתוארת כהפרעה של תפקודים ניהוליים כמו יכולת העכבה (אינהיביציה) וזיכרון העבודה.
  • אנשים עם הפרעת קשב מאופיינים גם בקשיי ריכוז מסוגים שונים וגם בנטייה למיקוד יתר. שני המצבים האלו משקפים את הצדדים המנוגדים של אותו המטבע. כלומר, שניהם נובעים מקשיי הוויסות הקוגניטיביים של משאבי הקשב, כאשר אחד מהם מקשה או מונע מהאדם לשים לב למשהו, בעוד שהאחר מקשה או מונע ממנו לנתק את תשומת ליבו.
  • מבוגרים עם הפרעת קשב בתפקוד גבוה, לא בהכרח יראו את הדפוס האופייני של ליקויים תפוקדיים בחיי היום יום שלהם. זאת משום שאנשים עם הפרעת קשב יכולים להצטיין בתחומים מסויימים של חייהם, ובמקביל להפגין קשיים משמעותיים בתחומים אחרים. דבר זה זה נכון במיוחד עבור פעולות שגרתיות כמו תשלום חשבונות, תחזוקת בית וכו.
  • הביטוי של היפראקטיביות (פעלתנות-יתר) בגילאי הבגרות, שונה מזה של גילאי הילדות. במקרים רבים הביטוי החיצוני של פעלתנות היתר יהיה מעודן יותר בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב בהשוואה לילדים עם הפרעת קשב. על כן, היכולת “לשבת בשקט” לאורך זמן אינה שוללת את קיומה של היפראקטיביות בגילאי הבגרות. במקום זאת פעלתנות היתר יכולה לבוא לידי ביטוי כתחושה פנימית של עצבנות או אי שקט, דיבור עודף, פעילות קוגניטיבית בלתי פוסקת, קושי להירגע, לנוח או להירדם.
  • עיסוק אינטנסיבי בספורט יכול לספק הקלה זמנית מחוסר הנוחות שיוצרת פעלתנות היתר, עם זאת הדבר עלול להוביל לפציעות או פגיעות פיזיולוגיות במקרים שבהם לא ניתן לגוף מספיק זמן להחלים, להתאושש ולחדש כוחות.
  • בעוד שנדידת מחשבות היא תופעה אוניברסאלית, הפרעת קשב מאופיינת בדפוס ייחודי של נדידת מחשבות, אשר בא לידי כאוסף בלתי ממוקד, מוסח ומסיח של מחשבות קצרות טווח ללא חזרתיות וללא תכנים אב נורמליים.
  • משום שהפרעת קשב היא תורשתית, ישנם מקרים רבים שבהם הפרעת קשב מופיעה אצל יותר מבן משפחה אחד, כך שיכולים להופיע מספר מקרים של הפרעת קשב באותה משפחה. מן הסתם, ההתמודדות עם מקרים מרובים של הפרעת קשב באותה משפחה, היא מורכבת יותר בהשוואה להתמודדות המשפחתית מול מקרה בודד.
  • המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי, באופן שנותן מענה לכל תחומי החיים של האדם. הוא צריך לכולל שילוב מותאם אישית של טיפולים פסיכולוגיים, חינוכיים, רפואיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. את התכנית הטיפולית יש לבנות בהתאם לממצאי האבחון ומתוך התייעצות עם אנשי המקצוע הרלוונטיים עבור כל מקרה לגופו.
    • במקרים שבהם הפרעת הקשב של אחד או יותר מבני המשפחה מובילה לפגיעה משמעותית במערכות היחסים או התפקוד המשפחתי – ייתכן שיהיה גם צורך בטיפול כללי ברמת המשפחה השלמה.
  • הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלוות גבוהה. לכן, לפני הטיפול יש צורך להעריך אם ואילו מקורות נוספים לקשיים קיימים בכל מקרה לגופו, ולבנות את תוכנת העבודה בהתאם. ישנם גורמים שבהם יש לטפל לפני הפרעת קשב ובגורמים אחרים רצוי לטפל אחרי או במקביל.
    • התהליך שבאמצעותו ניתן לבדוק את הגורמים לקשיים עבור כל מקרה לגופו נקרא אבחנה מבדלת ותוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.
  • הפרעת קשב מאופיינת גם בקשיים בוויסות הרגשי, אשר יכולים לגרום לשינויים יום-יומיים במצב הרוח. עם זאת, שינויים אלו מתרחשים במסגרת טווח הרגשות הנורמלי והם שונים מהרגשות הקיצוניים האופייניים להפרעת רגשיות כמו דיכאון או מאנייה.
    • מידע נוסף על ויסות רגשי תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • הסבר על הדמיון והשוני בין הפרעת קשב להפרעה דו-קוטבית, תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • תוכלו למצוא גם הסבר על הבסיס הנירולוגי וההשפעות של התרופות של הפרעת קשב על התפקוד הרגשי – בקישור הזה
    • בכל מקרה של מעורבות רגשית, חשד לקשיים רגשיים ו/או תגובה רגשית לטיפול התרופתי – יש לפנות לאבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר שמתמחה בשני התחומים. זאת משום שבמקרים האלו הפסיכיאטר יכול לאתר את המקורות האמתיים לקשיים יחד עם ההשפעות ההדדיות שלהם, להמליץ על הטיפולים המתאימים ולעשות איזון תרופתי במקרה הצורך.

דברים טובים שקורים בשטח

  • אנשים מפורסמים עם הפרעת קשב אשר החלו לדבר בגלוי על האבחנה והטיפול שקיבלו, מסייעים להפחית את הסטיגמה בציבור!
    • בהקשר זה כדאי לכם לבדוק את הפוסטים הנהדרים של חלי גולדנברג – בקישור הזה
    • תוכלו להתרשם גם ממגוון של סיפורים אישיים – בקישור הזה
    • ואם אתם רוצים לתרום גם את הסיפור האישי שלכם לאתר הקהילתי, אתם מוזמנים לשלוח אותו – לקישור הזה, ואהיה איתכם בקשר 🙂

מחקר נוסף דרוש עבור –

  • הבדלי מגדר בהפרעת קשב והביטוי שלה אצל בנות, נערות ונשים.
  • הפרעת קשב בגילאים מבוגרים יותר ובגיל הזה”ב.
  • בחינת היעילות הטיפולית של אימון אישי להפרעת קשב – זאת משום שהיעדר פרדיגמה סטנדרטית מובילה לשונות רבה בתהליך הטיפולי של האימון האישי להפרעת קשב ובאופן שבו הוא מתבצע בשטח (כמו למשל: פגישות פנים מול פנים, שיחות טלפוניות, תכתובת דוא”ל וכו). נכון לרגע פרסום המאמר לא קיימים מחקרים מבוקרים אשר בודקים את היעילות של האימון האישי כחלק מהמענה הרב תחומי להפרעת קשב.

נשמע מעניין?

את הצהרת הקונצנזוס המלאה בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס הכללית של ברקלי משנת 2002 – בקישור הזה

ולראות את ההסבר על הקשר שבין אמונה למדע – בקישור הזה

 


הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.

תשובות למתנגדי הריטלין / ד”ר מעין ברנע-זהר

באופן כללי, ישנם נזקים רבים בהצגה מוטעת של ממצאים מחקריים באמצעי התקשורת. על הבעייתיות בהצגה התקשורתית של ממצאים מדעיים תוכלו ללמוד – בקישור הזה

למרבה הצער, תופעה זו לא פסחה גם על הפרעת קשב בתקשורת הישראלית ולכן מידי פעם, בעיקר סביב פתיחת שנת הלימודים, מתפרסמות כתבות פרובוקטיביות שמטעות את הציבור, מעצימות את הסטיגמה נגד הפרעת קשב ועושות נזקים רבים לאנשים שמנסים להתמודד עם התסמינים בחיי היום יום שלהם ושל יקיריהם.

  • אם אתם רואים כתבות ופרסומים מסוג זה, דעו שניתן ואף רצוי לדווח עליהם לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה.
  • דרך נוספת להילחם בתופעה היא לעסוק בהסברה ובהפצה של מידע איכותי ואמין אודות הפרעת קשב. למטרה זו, תוכלו לבדוק את כל הפוסטים שנמצאים – בקישור הזה.

כפי שתראו הבעייה היא שרוב החומרים המקצועיים בנושא מפורסמים בשפה האנגלית ולכן פחות נגישים לקורא הישראלי. זו הסיבה לכך שאני שמחה מאוד שיש אנשי מקצוע שמצטרפים למאמץ ומשקיעים מזמנם ומרצם כדי להכין חומרי הסברה גם בשפה העברית. למשל, ד”ר מעין ברנע-זהר כתבה את המאמר שלפניכם כתגובה לפרובוקציה האחרונה. היא טוענת שבדיקה של הספרות המחקרית בנושא של הפרעת קשב וריכוז ADHD מעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהפרעת קשב וריכוז היא בעיה אמיתית שפוגעת בילדים רבים, מקשה עליהם לממש את כישוריהם ואף עלולה לפגוע בבריאותם. יתר על כן, התרופות שנמצאות בשימוש כיום לטיפול בהפרת קשב אכן מועילות לרבים מהאנשים עם הפרעת קשב, מסייעות להם לתפקד טוב יותר ומשפרות את איכות חייהם. בנוסף, ד”ר מעין ברנע-זהר גם מגדילה לעשות ומצרפת למאמר שלה את המקורות הרלוונטיים כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם.

נשמע מעניין?

תוכלו לקרוא את המאמר המלא של ד”ר מעין ברנע-זהר “תשובות למתנגדי הריטלין” – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את התגובה של ד”ר ירדן לוינסקי לאותו הנושא – בקישור הזה

ואת הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

ריטלין מצמיח קרניים – על הנזק של פרובוקציות תקשורתיות בנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD / ד”ר ירדן לוינסקי

בעידן בו כל העובדות נתונות לפרשנות, נגררים אנשי מקצוע רציניים לשבת באולפן עם פרובוקטורים ולנהל דיון שמשווה בין מדע לבין אמונה. בין ממצאים מעבדתיים לבין תחושות. הבעיה היא שדמגוגים ופרובוקטורים לעולם לא ישלמו את המחיר של הפרובוקציה שהם עושים. במקרה הזה, את המחיר ישלמו הילדים שלא יאובחנו כי “כולם סובלים מהפרעת קשב אז לא צריך לטפל בזה”, ישלמו ההורים שלא יטפלו בילד שלהם כי “בית הספר ומערכת החינוך אשמה אבל הפסיכולוג אמר שאם רק נכניס אותו למסגרת אלטרנטיבית כל הבעיות יפתרו”, ישלמו מבוגרים שלא אובחנו בזמן ולא שרדו אף עבודה יותר משנה.

ד”ר ירדן לוינסקי מתייחס לפרובוקציה האחרונה ונותן מענה מקצועי לכל הטענות שהוצגו שם ובטענות פרובוקטיביות נפוצות במקומות אחרים.

נשמע מעניין?

את המאמר המלא של ד”ר ירדן לוינסקי על הנזק של פרובוקציות תקשורתיות בנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD, תוכלו למצוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על המיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על מדוע צריך להיזהר מפרסומים על “פתרונת קסם” – בקישור הזה

האם ריטלין ואטנט עוזרים לציונים? ולמה לא כדאי לקחת תרופות ללא אישור רפואי / ירדן לוינסקי

שימוש בתכשירים ממריצים לצורך שיפור יכולות קוגניטיביות, על ידי אנשים שלא אובחנו כסובלים מהפרעות ומחלות – היא אחת התופעות הנפוצות בעולם המערבי.

האם זה עובד בכלל ומה זה יכול לעשות?

כל אחד מאיתנו יכול לחשוב על התועלות הפוטנציאליות שיכולות להיות לו, בין אם זה שיפור בציונים, עליה בתפקוד, שיפור המיקוד וכו. אבל… יש מעט מאוד מחקרים שבדקו מה קורה לאנשים שלא סובלים מהפרעת קשב וריכוז ADHD, אם הם נוטלים תרופות המיועדות לטיפול בהפרעת קשב. ירדן לוינסקי מתאר בבלוג שלו שני מחקרים שנעשו בנושא ומסביר למה לא כדאי לכם להתנסות בדברים האלו ללא פיקוח רפואי 😉

נשמע מעניין?

את המאמר המלא של ירדן לוינסקי תוכלו למצוא – בקישור הזה

ואם אתם חושבים שיכול להיות שאתם צריכים תרופות להפרעת קשב, על תסכנו את הבריאות שלכם וקודם כל לכו לעשות אבחון מסודר לפי ההנחיות של משרד הבריאות – בקישור הזה

כך תוכלו לברר אם אתם אכן זקוקים לטיפול תרופתי ואם כן, תוכלו לקבל אותו בצורה חוקית, מסובסדת ובטוחה – לא יותר טוב ככה?

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב, על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD? – בקישור הזה

ולענות על הסקר על טיפולים שעזרו – בקישור הזה

סקר קשב: כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, למרות שאין באמת סיבה… / חן ספקטור

אני רוצה לדבר איתכם על כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, כי הקדשתי הרבה מחשבה לנושא.

והרי לכם המסכנות שהפקתי מתוך החוויה האישית שלי:

בתור יצור אנושי יש כל מיני באגים בייצור שלי.
לשמחתי, חלק מהם מגיבים הייטב לתוצרי הרפואה המודרנית מהסוג שצריך לבלוע מידי פעם, אבל… יש הטיה חברתית חזקה מאוד בהתייחסות אליהם.

למשל:

  • תוספי תזונה כמו ברזל, ויטמינים וכו (שבדרך כלל לוקחים לפני או אחרי הארוחה), אין לי בעיה לקחת בגלוי עם מי שיושב איתי לאכול.
  • אקמול (בדרך כלל לכאבי ראש), אני לוקחת מתי שצריך ואיפה שצריך ולא משנה מי ליד.
  • גלולות, בהסתר או בסביבה נשית.
  • תרופות קשב, בהסתר בלבד (פאק למה?)

למה זה מטריד?

הרי אף אחד מהם לא משפיע (לטוב או לרע) על האנשים שמסביבי, מה גם שאין הבדל משמעותי בין כל הכדורים האלו מבחינת היעוד ואופן השימוש שלהם. בסופו של דבר, כל הכדורים האלו נחוצים לתפקוד הפיזיולוגי של הגוף שלי. כמו כן, כולם ניתנו לי דרך אישור ומעקב רפואי של המומחים הרלוונטיים.

אז…. למה כדור אחד ניטרלי ואחרים הם ברמה כזו או אחרת של טאבו?

ועכשיו תורכם!

סמנו את התרופות שאתם מרגישים שפדיחות לקחת בפרהסיה ואם חסר נא להוסיף 

קשב שולטים, די לסטיגמה והיידד להסברה!

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, טיפים להתמודדות וכל מה שבא לכם 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת.
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם, אבל רק אחרי שתצביעו בעצמכם 😉
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה).

אהבתם?

אתם מוזמנים לראות את כל שאר הסקרים שלנו – בקישור הזה

וכדאי לכם גם לראות את הסרטון על הסכנה שבבושה – בקישור הזה

סקר קשב: טיפולים שעזרו

השאלה “איזה טיפולים עוזרים להתמודדות עם הפרעת קשב וריכוז ADHD?” חוזרת הרבה בקהילה שלנו בדרכים שונות ומגוונות,
והרי זאת סיבה טובה לסקר 

סמנו רק את הטיפולים שהתנסיתם בהם ועזרו לכם או לצאצאים שלכם,
מה שלא מצאתם – אפשר להוסיף.

*** הבהרה חשובה***

המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית, כלומר:

  • אין טיפול אחד שטוב לכולם – גם מה שטוב לרוב האנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, לא בהכרח יהיה טוב במקרה שלכם.
  • אף טיפול אינו עומד בפני עצמו – תמיד צריך להוסיף למערך טיפולים משלימים וכדאי להיזהר מהבטחות של “פתרונות קסם”.
  • לא תמיד יש צורך בכל הטיפולים האפשריים – ישנה שונות רבה בין אנשים עם הפרעת קשב ולכל אחד יש תסמינים שונים, שבאים לידי ביטוי בצורות שונות בתחומי חיים שונים.

לכן, כל אחד צריך למצוא את השילוב הנכון עבורו, מול אנשי המקצוע המתאימים.

בנוסף, יש להדגיש גם שהמערך הטיפולי של הפרעת קשב מיועד להפרעת קשב ולא בהכרח יתאים לקשיי קשב על רקע גורמים אחרים. לכן לפני שמתחילים לדבר על טיפול, צריך קודם כל לברר מה המקור לקשיים שבהם רוצים לטפל.

  • תוכלו למצוא הסבר על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה.
  • והסבר על גילוי הגורם או הגורמים לקשיי קשב – בקישור הזה.

שימו לב – הדרך היחידה לדעת אם יש או אין הפרעת קשב היא רק על ידי אבחון מסודר על פי ההנחיות של משרד הבריאות שתוכלו למצוא – בקישור הזה

אז… איזה טיפול עזר לכם?

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, טיפים להתמודדות וכל מה שבא לכם 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)

אהבתם?

אתם מוזמנים לראות את כל שאר הסקרים שלנו – בקישור הזה

וכדאי לכם לבדוק גם את הדף המרוכז שלנו בנושא טיפול בהפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה


הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.

האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב, על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD? / חן ספקטור

מידי פעם עולה השאלה “האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD?”

זו שאלה שקשה לענות עליה מפאת חוסר מחקר בנושא, הרי מטבע הדברים נהוג לבדוק את היעילות של תרופת על אנשים שמאובחנים במצבים שבהם הן נועדו לטפל ולא על אנשים נוירוטיפיקליים בריאים (כלומר, אנשים ללא אבחנות או קשיים מיוחדים). מה גם שמחקרים הם דבר יקר שמצריך, זמן, כסף ומשאבים ולכן לא ממהרים לחקור משהו אם אין סיבה טובה. אבל…. בכל זאת היו כמה מאמרים פה ושם 😉

המאמר שאני רוצה להציג לכם הוא הרציני והמקצועי ביותר שמצאתי בנושא. הוא חשוב כי הוא לא מציג מחקר בודד, אלא סקירת ספרות של כל המחקרים שנעשו לפניו.

באופן כללי סקירות ספרות הן כלי מאוד שימושי וחשוב, משום שממחקר בודד אי אפשר להסיק הרבה. כדי לחזק את התוקף של טענה או תיאוריה מסויימת צריך לעשות רפליקציה, כלומר לחזור על אותו ניסוי מספר פעמים על ידי חוקרים שונים במקומות וזמנים שונים, כדי לראות שאכן מתקבל דפוס אחיד. תוכלו ללמוד עוד על השיטה המדעית – בקישור הזה

עיקרי הדברים המוצגים במאמר + תוספות והסברים של חן:

  • עדיין אין מספיק מחקרים טובים כדי להסיק מסקנות חד משמעיות.
    אבל…. מסתמנת מגמה ראשונית, שיש להתייחס אליה בעירבון מוגבל עד שיתקבל מידע משמעותי יותר ממחקרים עתידיים.
  • נראה שההשפעה של החומרים הפעילים בתרופות להפרעת קשב (amphetamine, methylphenidate) על התפקוד הקוגניטיבי של אנשים נוירוטיפיקלים, היא צנועה ביותר.
    • מכאן שסביר להניח ששימוש לא רפואי בתרופות אלו, למטרות העצמה קוגניטיביות לא יוביל ליתרון משמעותי על פני האוכלוסייה הרגילה.
    • או במילים אחרות – אם אין לכם הפרעת קשב ואתם לא צריכים את התרופות האלו למטרות טיפוליות, סביר להניח שלא תפיקו מהן תועלת קוגניטיבית שתעזור לכם בחיים.
    • אם אתם לא בטוחים אם יש או אין לכם הפרעת קשב, לכו לאבחון מקצועי מסודר ומלא על פי הנחיות משרד הבריאות שתוכלו למצוא – בקישור הזה
  • כיוון ההשפעה תלוי ברמת הבסיס של התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים:
    • עבור נבדקים עם רמת תפקוד נמוכה יחסית, נראה שיפור משמעותי יותר ביחס לשאר הנבדקים.
    • זאת בעוד, שעבור נבדקים שרמת הבסיס שלהם הייתה גבוהה מלכתחילה, לא רק שלא תמיד נראה שיפור, אלא לפעמים נראתה גם פגיעה ביכולות החשיבה והחמרה ברמת התפקוד הקוגניטיבי.
  • החוקרים הסיקו מכך שתי מסקנות אפשריות (שצריך עוד לבדוק במחקרי המשך):
    • ייתכן שהתרופות להפרעת קשב יכולות לעזור גם לאנשים עם קשיים מתונים יותר בתפקוד הקוגניטיבי, שלא עונים על ההגדרה המלאה עבור אבחנת ADHD.
    • או….. שחלק מהשיפור שנראה במחקרים השונים, נובע מהכללה של נבדקים עם מצבים קוגניטיביים לא מאובחנים באוכלוסיית המחקר. כלומר, כאלו שכנראה היו מקבלים אבחנה אם היו הולכים לאבחון מסודר, אבל לא אובחנו ולכן המצב קיים אך לא ידוע לנבדק ולחוקרים. במילים אחרות, ייתכן שלא כל הנבדקים במחקרים האלו היו באמת נוירוטיפיקליים ולכן אם היו מקפידים על כך יותר ייתכן שלא היו רואים שיפור בכלל.

נשמע מעניין?

אתם מוזמנים להתרשם מהמאמר המלא – בקישור הזה

מראה מקום:

Ilieva, I. P., Hook, C. J., & Farah, M. J. (2015). Prescription stimulants’ effects on healthy inhibitory control, working memory, and episodic memory: a meta-analysis. Journal of cognitive neuroscience, 27(6), 1069-1089.‏

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על השיטה המדעית ומדוע סוכר לא גורם להיפראקטיביות – בקישור הזה

ואת ההסבר על הפעילות המורכבת של המוליך העצבי דופמין ברחבי המוח – בקישור הזה


תמונה: By Erikottodamm CC BY-SA 4.0

האם גבינה באמת ממכרת כמו קוקאין? / SciShow Psych

הידעתם שיש אנשים שטוענים שגבינה יכולה להיות ממכרת כמו קוקאין?

בסרטון הזה Brit Garner מסבירה איך מסרים כאלו מגיעים לציבור, דרך כותרות תקשורתיות שלא ממש מייצגות את המחקר המדעי בתחום הרלוונטי.
אמנם ההסבר פה לא מתייחס להפרעת קשב וריכוז ADHD, אבל הוא מתאר דפוס דומה מאוד להרבה מסרים תקשורתיים מטעים שלמרבה הצער מתפרסמים בנושא.
אז כדאי לעשות קצת סדר בנושא.

איך אפשר לדעת עם משהו באמת ממכר?

מסתבר שמעט מאוד דברים באמת ממכרים כמו קוקאין.
אבל… איך בודקים את זה? איך אפשר לדעת אם משהו ממכר או לא?

ישנם 3 סוגים של מחקרים שדרכם אפשר לבדוק אם חומר כלשהו ממכר או לא:

  1. ניסויים בבעלי חיים – נותנים לבעלי חיים את החומר שרוצים לבדוק ומסתכלים אם הם מראים העדפה לאותו החומר בהמשך.
  2. תצפיות בבני אדם – אפשר להסתכל על התנהגויות של אנשים שונים אחרי צריכה של חומרים מסויימים ולבדוק אם הם מעוררים בהם התנהגויות שדומות לאלו המאפיינות מצבי התמכרות. עם זאת, חשוב לזכור שהתנהגויות שמזכירות מצבים התמכרותיים לא בהכרח מעידות על התמכרות. זאת משום שיש פער מאוד גדול ומשמעותי בין התנהגויות המזכירות התמכרות לבין ההתמכרות עצמה. כשמדברים על התמכרויות לחומרים ממכרים כמו קוקאין, הכוונה היא למצבים שבהם האדם יכול להגיע למצב שבו הוא מעבד את כל נכסיו. להבדיל, קושי להימנע ממשהו טעים שאתם לא אמורים לאכול (כמו גבינה) – לא ממש נופל באותה קטגוריה.
  3. סריקות מוחיות – התמכרויות מקושרות לפעילות של מערכת הגמול במוח שלנו ולמוליך העצבי דופמין שמופרש כשהיא מופעלת. אבל… לא כל מה שמפעיל את מערכת הגמול או מוביל לעלייה של דופמין מוביל להתמכרות. המערכת הזו נועדה לעודד אותנו לעשות שוב דברים שטובים להתמודדות שלנו בעולם ומסייעים להישרדות שלנו. למשל – המוח שלנו מפריש דופמין אחרי אוכל כדי לעודד אותנו להימנע מהרעבה עצמית (די חשוב). למעשה, כל מה שאנחנו מפיקים ממנו הנעה גורם למערת הגמול שלנו להפריש דופמין. חומרים ממכרים “פורצים” למערכת הגמול הרגילה והחשובה שלנו וגורמים לה להפריש כמויות דופמין שגבוהות פי 2 עד פי 10 מהכמויות שבדרך כלל מופרשות מפעילויות וגירויים מהנים (כמו אוכל או מחמאות). מאפיין נוסף של חומרים ממכרים הוא הסתגלות של הגוף, שגורמת לכך שלאורך זמן נדרשת כמות גדולה יותר של חומר כדי להגיע לאותה תוצאה. כלומר, ההתמכרות נוצרת משילוב של הפרשה מופרזת של דופמין והסתגלות הדרגתית של מערכת הגמול. דברים שלא יוצרים את השילוב הזה לא ימכרו.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Is Cheese Really as Addictive as Cocaine? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

ואת ההסבר על הבעייתיות בייצוג התקשורתי של ממצאים מדעיים – בקישור הזה

ההשפעה של תרופות שונות להפרעת קשב על התפקוד הרגשי / ראסל ברקלי

ראסל ברקלי Russell Barkley מתאר את ההשפעות השונות של תרופות להפרעת קשב וריכוז ADHD על מצבים רגשיים, בהתאם למנגנונים המוחיים שדרכם הן פועלות.

שימו לב – האתר לא נועד לייעוץ רפואי

אם אתם חווים תגובה רגשית לא רצויה בעקבות נטילת תרופות להפרעת קשב, יש לחזור לרופא המטפל.
כמו כן, חשוב שבמקרים כאלו הרופא המטפל יהיה פסיכיאטר, שידע לעשות אבחנה מבדלת ואיזון תרופתי נכון.

עיקרי הדברים

  • התרופות הממריצות, של “משפחת הריטלין” עוזרות לווסת את התפקודים הרגשיים על ידי דיכוי של המערכת הלימבית. עם זאת חשוב לציין שהפרעת קשב לא כוללת פגיעה במערכת הלימבית. המשמעות היא, שדרך הפעולה של התרופות האלו על הפן הרגשי, היא על ידי צמצום עד מניעה של יצירת התגובות הרגשיות הנורמטיביות של אנשים עם הפרעת קשב. לפי ברקלי, זו הסיבה לכך שכחמישית מהמטופלים בתרופות האלו מדווחים על השטחה רגשית. זהו מצב שבו האדם חש שהוא אמנם פועל בצורה הרבה יותר יעילה, אך “ללא רגש” – מה שנהוג לתאר בלשון הדיבור כהתנהלות “רובוטית”. ברקלי מציין גם שמידת ההשפעה של התרופות הממריצות על המערכת הלימבית קשורה למינון, על כן מצב זה מתרחש בדרך כלל בעקבות מינונים גבוהים של החומר הפעיל.
  • לאנשים שרגישים להשפעה של התרופות הממריצות על המערכת הלימבית, יש אפשרויות תרופתיות אחרות. למשל, תרופות המבוססות על החומר הפעיל Atomoxetine, כמו סטרטרה Strattera אשר פועלות באמצעות מנגנון שונה. תרופות אלו לא משפיעות אל המערכת הלימבית שיוצרת את הרגשות, אלא על המערכת של התפקודים הניהולים שמווסתת אותן. כלומר, תרופות אלו משפיעות על האזורים שכן נפגעים מהפרעת קשב ויוצרים את קשיי הוויסות הרגשי. זו גם הסיבה שאנשים שנוטלים את התרופות מהסוג הזה לא מתלוננים על השטחה רגשית.

לכאורה נראה שעדיף להשתמש בתרופות הלא ממריצות כדי להימנע מהשטחה רגשית. עם זאת, התרופות הממריצות הרבה יותר טובות בשיפור תפקודי הקשב…..
זו הסיבה שהרבה פעמים רופאים בוחרים לשלב בין מינונים נמוכים יותר של התרופות השונות.
על ידי כך הם שואפים להגיע לכיסוי רחב יותר ומדויק יותר של הפן הקוגניטיבי והרגשי, תוך צמצום מירבי של תופעות הלוואי.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Dr Russell Barkley on ADHD Meds and how they all work differently from each other ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע על המנגנונים הנירולוגיים שמאחורי קשיי הוויסות הרגשי של הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על התמודדות עם התפרצויות רגשיות של הפרעת קשב – בקישור הזה

תופעות לוואי לתרופות לקשב ומה לעשות איתן / ד”ר ירדן לוינסקי

אז הלכתם לרופא שמתמחה בהפרעת קשב וריכוז ADHD ועברתם אבחון מסודר. עכשיו הרופא ממליץ על התחלת טיפול תרופתי מסויים. אצל חלק מהאנשים זה החלק הכי מפחיד ואחת הסיבות העיקריות לכך היא החששות מפני תופאות הלאווי האפשריות של התרופה.

תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בתחילת טיפול תרופתי הן ירידה בתאבון, כאבי ראש, יובש בפה וקשיים להירדם. אז מה אפשר לעשות? כלל האצבע הפשוט ביותר הוא לחכות. רוב תופעות הלוואי פוחתות עם הזמן או אף נעלמות. כשיש בעיה קטנה עם תופעות לוואי אבל התרופה עוזרת בצורה משמעותית, אנחנו בדילמה: האם לחיות עם תופעת לוואי או לחיות עם הפרעת הקשב הלא מווסתת.

ד”ר ירדן לוינסקי ניסח למענינו טיפים להתמודדות עם תופעות לוואי נפוצות של תרופות ממריצות להפרעת קשב.

נשמע מעניין?

לקריאת ההסבר המלא בבלוג של ירדן – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הטיפים שלו לשיפור היעילות אצל אנשים עם הפרעת קשב  – בקישור הזה

ואת ההסבר על כיצד תרופות עם חומרים ממריצים עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

כיצד תרופות עם חומרים ממריצים עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב? / SciShow Psych

רוב התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת קשב וריכוז ADHD מכילות חומרים ממריצים. בסרטון הזה האנק גרין מסביר לנו כיצד הן עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Why Stimulants Help ADHD ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע מה קורה כשמפסיקים לקחת תרופות של הפרעת קשב – בקישור הזה

ולקרוא על סוגי הכדורים הקיימים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

מתן טיפול תרופתי במוסד החינוך / משרד החינוך

בסעיף 2.2-74 של חוזר מנכ”ל, משרד החינוך מתאר את הנחיות למתן טיפול תרופתי במוסד החינוך. מטרת הסעיף היא להסדיר את הנוהל למתן טיפול וטיפול תרופתי במוסד החינוך כאשר לא ניתן לתת את הטיפול בבית ובאחריות ההורים.

בריאותם הגופנית והנפשית של התלמידים משפיעה על היכולת שלהם לתפקד מבחינה לימודית, התנהגותית וחברתית בבית הספר. הנחיות אלו מאפשרות מתן טיפול תרופתי במוסד החינוך כרצף טיפולי רק במקרה הצורך, והשאיפה היא שהטיפול יינתן לתלמיד ככל האפשר בשעות שבהן הוא שוהה בביתו, באחריות הוריו.

תוכלו לקרוא את המסמך המלא – בקישור הזה

סעיפים שכדאי לשים לב עליהם:

  • 2.1  על מתן תרופה לתלמיד במסגרת חינוכית, מכל סיבה שהיא, יחליט רק רופא, מתוך שיקולים מקצועיים של הנחיצות לתת את התרופה במהלך הלימודים, ויגבה זאת במסמך רשמי.
  • 2.4 חל איסור לדרוש או להמליץ לתת תרופה לתלמיד ו/או להתנות את המשך לימודיו ו/או את השתתפותו בפעולות המוסד החינוכי או מטעמו בקבלת טיפול תרופתי כלשהו.

כלומר – לצוות החינוכי אסור להתערב בהחלטות הרפואיות. כמו כן לצוות החינוכי אסור להפעיל לחץ מכל סוג עבור שימוש/הפסקה/שינוי של הטיפול התרופתי.

עם זאת, חשוב לי לציין שלצוות החינוכי יש תפקיד מרכזי באיתור הקושי בשלב מוקדם, דיווח להורים והפניה לאבחון והמשך הטיפול אצל אנשי המקצוע המתאימים. כמו כן, במהלך הטיפול יש להם תפקיד משמעותי ביותר בתיאור ההתנהגות בכיתה ומעקב אחרי ההתקדמות. כמו כן, חשוב שיפנו את תשומת ליבם של ההורים לכל שינוי שעלול להיות רלוונטי לקבלת ההחלטות הרפואית.

תוכלו לקבל מידע נוסף על יצירת שיתוף פעולה מול צוות בית הספר – בקישור הזה.

קישורים שימושיים נוספים:

 

טיפים להתמודדות עם קושי בבליעת כדורים / חן ספקטור

ישנם לא מעט ילדים, ולעתים אף מבוגרים אשר מתקשים בפעולה המוטורית של בליעת כדורים. פוסט זה נועד לסייע לכם להתמודד עם בעיה זו.
שימו לב – אני לא רופאה. פוסט זה לא נועד לייעץ בנוגע לטיפול תרופתי, אלא רק להקל על השימוש בו לאחר שניתן על ידי רופא מוסמך.

כמו כן, אם יש לכם רעיונות, טיפים או דברים נוספים שכדאי לדעת בהקשר הזה – שתפו אותנו בתגובות.

למה חשוב לדעת כיצד לבלוע כדורים?

התשובה המתבקשת היא עבור טיפול תרופתי. בהקשר של הפרעת קשב כמובן שמדובר על התרופות להפרעת קשב. חשוב להדגיש שתרופות אלו ניתנות רק לאחר שנמצא שאכן קיימת הפרעת קשב (על פי הנחיות משרד הבריאות – בקישור הזה) והן לא מיועדות לטיפול במצבים אחרים. כמו כן, בכל מקרה הטיפול התרופתי הוא רק חלק המענה המלא להפרעת קשב, שהוא רב תחומי ומותאם אישית.

ישנן מגוון של אפשרויות תרופתיות שמהן אפשר להתרשם – בקישור הזה. משום שכל אחד מגיב אחרת, נדרש תהליך התאמה אישי מול רופא. בין התרופות להפרעת קשב יש כדורים שניתן לחתוך/לפרק/לרסק כדי להקל על הבליעה ויש כאלו שאסור. לכן לפני שאתם פוגעים בשלמותו של הכדור חשוב מאוד לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא אם זה בסדר.

אם אין בעיה טכנית בבליעה אז הרופא יכול לבחור את המענה המיטבי מתוך המבחר הקיים. לעומת זאת, אם יש קושי בבליעה הרי שמגוון האפשרויות התרופתיות מצטמצם וייתכן שלא ימצא מענה מתאים או שיהיה צורך להתפשר על רמת ההשפעה ותופעות הלוואי. שלא לדבר על כך שקושי מסוג זה עלול ליצור מתחים בין ההורים לילדים סביב התארגנות הבוקר שגם כך מאתגרת דיו. על כן, למידה של פעולת הבליעה יכולה למנוע חיכוכים בשגרת הבוקר ולשפר את האיכות של המענה התרופתי.

בנוסף, חשוב לציין שלמיומנות של בליעת כדורים יש חשיבות גם מעבר לטיפול התרופתי בהפרעת קשב. כידוע ישנם שימושים רבים הן לתרופות והן לתוספי תזונה אשר מגיעים בצורה של כדור או קפסולה לבליעה. במקרה הצורך בעיה בבליעה תקשה או אף לא תאפשר את השימוש בהם. לכן באופן כללי מבחינה רפואית טוב לרכוש מיומנות זו.

במקרה של התנגדות – לברר את הסיבה

חלק זה רלוונטי בעיקר להורים שנתקלים בהתנגדות מצד הילדים לנטילת התרופה. חשוב לזכור שייתכן שהבעיה היא לא במיומנות הטכנית, או לא רק בה. ייתכן שמעורבים גם גורמים אחרים שלכל אחד מהם מענה משל עצמו. חשוב מאוד לשאול את הילד בדרכי נועם מדוע הוא מתנגד ומה מפריע לו. כך תוכלו להבין יותר טוב כיצד ניתן לבוא לקראתו ולהקל על התהליך.

חשוב לזכור גם ששום גורם לקושי לא סותר את קיומם של גורמים אחרים. לכן חשוב לברר את כל החשדות מול הילד ומול אנשי המקצוע הרלוונטיים, כדי להתאים את המענה עבור כל מקרה לגופו.

רגישות לטעם או למרקם של הכדור

אם הילד מתלונן שהכדור לא טעים לו או לא נעים בפה, כדאי ללכת לריפוי בעיסוק כדי לבדוק את הנושא של ויסות חושי. רגישות יתר עלולה לגרום לכך שהוא יחווה גירויים פיזיים בעצמה גבוהה מידי. לכן דברים שלכל אחד אחר יהיו קצת לא נעימים, עלולים להיות עבורו בלתי  נסבלים. ריפוי בעיסוק יוכלו גם לאבחן וגם לטפל במידה ויתגלה שזה אכן המקרה.

במקביל כדאי ללכת לבית מרקחת פרטי ולהתייעץ עם הרוקח. יתכן שפשר לעטוף את הכדור בקפסולה חיצונית עם טעם ניטרלי ומרקם חלק.

משחק כוחות מול ההורים

במידה וכבר קיימים מתחים קודמים סביב הדינאמיקה המשפחתית, ייתכן שהילד מנסה למנף את הסיטואציה כהזדמנות להשיג דברים שהוא רוצה או צריך ולא הצליח בדרכים אחרות. זה המקום להדרכת הורים ולהקניית אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר לילד. חשוב לעשות כאן ניתוח מעמיק של המצב מול אנשי מקצוע כדי לדעת איך אפשר לקדם את המצב בצורה בונה וחיובית עבור כולם.

חשיפה לסטיגמה בתקשורת ובציבור

יתכן והילד נחשף למידע שגוי בנוגע להפרעת קשב והטיפול התרופתי. אם הוא נחשף לתכנים מטעים בעלי אופי שלילי במיוחד, זה הגיוני מאוד שהוא לא ירצה להזדהות איתם או לקשר את עצמו לנושא הזה. על הסכנות שבהפצת מידע מסוג זה ניתן לקרוא עוד – בקישור הזה. ועל האחריות של אנשי ציבור בהקשר זה תוכלו לשמוע – בקישור הזה. במקרה זה המענה הוא הסברה. מומלץ להסתייע באנשי מקצוע שמכירים את הילד כדי לחשוב ביחד איך להתאים את ההסבר לאופי ולשלב ההתפתחותי שלו. כמו כן לרשותכם מידע רב במאגר המידע שלנו – בקישור הזה. מומלץ להתרשם קודם כל בעצמכם ואז להעביר את הדברים במילים שלכם או לברור את הפוסטים המתאימים לסיטואציה על פי היכרותכם עם הילד. כמו כן, חשוב לברר מאיפה הילד נחשף למידע הזה. אם מדובר במבוגרים בסביבה הקרובה רצוי ליצור איתם שיח בנושא, להסביר את ההשלכות ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. בנוסף, מומלץ להקנות לילד מיומנות של סינגור עצמי כי שיכול להגן על עצמו בסיטואציות חברתיות שבהן הוא נתקל בחוסר הבנה או שמופנת כלפיו ביקורת שלילית.

תחושה שהטיפול התרופתי הוא עדות לכישלון אישי או עונש

נושא זה מאוד רגיש לביטחון העצמי של הילד ולאופן שבו מוצג בפניו הטיפול התרופתי. זוהי אחת הסיבות המרכזיות שאין להתייחס לטיפול התרופתי כמוצא אחרון או להימנעות ממנו כסוג של הצלחה, הסבר נרחב על כך תוכלו לקרוא – בקישור הזה. במקרה זה חשוב להתייעץ מול הרופא ומול אנשי המקצוע שמכירים את הילד, כיצד ניתן לשנות את התפיסה שלו בנוגע לשימוש בתרופות, לסיבות לנטילתן ולמטרות שלהן.

חוסר התאמה של הטיפול התרופתי

כל אחד מגיב אחרת לתרופות. במידה שהכדור אינו מתאים ייתכן שהילד ירגיש הרבה תופעות לוואי ומעט ריכוז. במקרה הזה הוא יתנגד בצדק לנטילת התרופה, שכן המטרה היא להקל ולא להכביד. אם יש חשד שזה המקרה, צריך פשוט לחזור לרופא להתאמה. בנוסף, חשוב לזכור שילדים גדלים והשינויים הפיזולוגיים עלולים להשפיע על התגובה לתרופה. לכן יש להקפיד על מעקב תקופתי כדי לוודא באופן שוטף שהטיפול נותן את המענה האידיאלי בכל שלב ותקופה בחיים.

אז איך לומדים לבלוע?

למידה הדרגתית דרך תרגול בבית

לפעמים הלחץ סביב התרופות יכול להקשות על הלמידה. במיוחד אם מדובר על תרופות יקרות, שהלב והכיס כואבים על כל כדור ש”בוזבז”. זה גם גורם לכך שלילד ניתנות רק הזדמנויות מעטות לתרגול ובפערי זמן גדולים. כדי להתמודד עם הקשיים האלו, אפשר לתרגל ללא חשש באמצעות סוכריות תיק-תק שהן קטנות ונוחות לבליעה, חצי ענב, חתיכה קטנה של סוכריית גומי וכו. ניתן לרצוי להתאים את מושא התרגול לטעם האישי של הילד. אם הוא מחובבי החידושים ניתן לגוון ולהתנסות כל פעם בדברים אחרים. אם הוא חושש משינויים למצוא משהו שעובד ולהתמיד בו. כך אפשר גם לעשות כמה ניסיונות ברצף, להבדיל מהטיפול התרופתי שבו כאמור אסור לעבור את המינון שרשם הרופא. כמו כן, דברים כמו סוכריות גומי וענבים אפשר לחתוך לגדלים שונים. כך ניתן לעשות תרגול הדרגתי. מחתיכה קטנה מאוד מאוד שלאט לאט גודלת ועד חתיכה בגודל הכדור. לא לשכוח להפגין התלהבות ולתגמל כראוי על כל עלייה ב”רמת הקושי”.

לאחר שהמיומנות נרכשה דרך דברי מאכל אחרים, אפשר בהדרגה לנסות להכליל על התרופות. חשוב לוודא שהילד בשל קודם, לתגמל על הניסיון עצמו ולא לשים דגש על הצלחה. הרבה פעמים המתח או החשש מכישלון עלולים ליצור נבואה שמגשימה את עצמה ומעגל שלילי שעדיף להימנע ממנו. לכן אם הילד חווה הצלחה רק מעצם הניסיון זה מגדיל את סיכויי ההצלחה ואת הנכונות להמשיך לשתף פעולה.

קלינאית תקשורת!!!!

הידעתם שאפשר לרכוש את מיומנות בליעת הכדורים אצל קלינאית תקשורת?

אם התרגול בבית לא עולה יפה או אם הוא מעורר חיכוכים משפחתיים, לא צריך לשבור את הראש. אפשר ללכת למספר מפגשים אצל קלינאית תקשורת דרך קופת החולים או באופן פרטי ולצ’פר את הילד בהדרכה מקצועית.

שימו לב – חשוב לוודא שקלינאית יש התמחות ייעודית בנושא.

מה אפשר לעשות בינתיים?

כמו כל מיומנות יתכן שייקח זמן לרכוש ולשכלל אותה. כדי הטיפול התרופתי לא יצטרך לחכות, יש כמה אפשרויות שכדאי לבדוק:

  • כוס מיוחדת לבליעת כדורים – ניתן להשיג בכל בתי המרקחת. יש הרבה מקרים שבהם זה סוגר פינה יפה ואחרים שבהם זה עדיין לא מספיק. משום שהעלות עומדת רק על כמה עשרות שקלים, לא מדובר בהוצאה גבוהה ושווה לנסות.
  • להתייעץ עם הרופא – ליידע אותו על הקושי בבליעה ולשאול בקשר לאפשרויות תרופתיות שלא מצריכות בליעה, או על כדורים שאפשר לפרק בדרכים שונות. עבור כדורים גדולים שניתנים לפירוק ניתן גם להתייעץ עם רוקח בבית מרקחת פרטי על אפשרות לחלוקת המינון בין מספר קפסולות קטנות יותר. אם אתם מפרקים או מפזרים את התכולה של הכדור חשוב לוודא שאתם נותנים את כל המנה. מומלץ להשתמש בכפית עם דבר מאכל דביק שחביב על הילד. כמו למשל, דבש, יוגורט, מעדן, קוטג’ וכו. לשים שיכבה אחת, לשים את התרופה ובמקרה הצורך שכבה שנייה שתחזיק את הכל במקום ותסתיר את הטעם. שימו לב שלא כל כדור ניתן לפרק והקפידו לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא לפני שאתם פוגעים בשלמות הכדור.

וכמובן, תרגישו חופשי לשאול שאלות, לשתף חוויות ולמסור מידע שימושי בתגובות 🙂

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון תודה שטיפלת בי – בקישור הזה

ולקרוא סיפור קצר שיזכיר לכם על חשיבות התחזוקה העצמית לצד הטיפול התרופתי – בקישור הזה 


הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
תמונה: Emoji One CC BY-SA 4.0

שעה טיפוסית ביום בלי כדור / מיה ארזי

ערב סופש. החלטתי לסיים את היום באמבטיה מפנקת עם מלח לוונדר…  מגיע לי😊

פותחת את המים שבינתיים יצאו הקרים והולכת למטבח ללחוץ על הקומקום החשמלי, כי אין כמו אמבטיה מפנקת עם תה וסיגריה…

מוציאה מהמדיח כוס וכפית ועל הדרך מפנה כבר את כל מה שיש במדיח.

אופס. המים זורמים במקלחת… רצה מהר לסגור את הברז, מתפשטת ואת הבגדים שמה מעל מכונת הכביסה, בזווית העין אני קולטת קערה עם שעווה להסרת שיער ופתאום בא לי להוריד שפם.

לוקחת את הקערה מכניסה למיקרו וחוזרת לאמבטיה למלא מים.

הולכת לסלון להוציא סיגריות מהתיק והתיק עמוס בניירת וכל מיני דברים…  שופכת את תכולת התיק ומתחילה למיין… פתאום מריחה שרוף… שיט, השעווה במיקרו…

עוזבת את התיק לוקחת מגבת ומוציאה את הצלחת הסדוקה עם שארית השעווה.  אנקה את המיקרו אחרי האמבטיה…

שיט המים זורמים…  מניחה את הצלחת וחוזרת מהר למקלחת… איזה מזל!  עוד חצי שניה והמים היו זורמים לרצפה…

טוב, האמבטיה מפוצצת.  אם אני נכנסת למים חצי אמבטיה נשפכת החוצה… מכניסה את היד לשחרר את הפקק שירדו קצת מים, שומעת את הטלפון רוטט, איפה שמתי אותו?

הולכת לחפש את הטלפון במטבח, רואה את צלחת השעווה הסדוקה… שיט היא מתקררת… לוקחת את השעווה למקלחת ומגלה שכמעט כל המים ירדו. סוגרת את הפקק ושוב ממלא מים…

מורחת שעווה על השפם ונזכרת בתה שרציתי להכין… הולכת למטבח ושוב לוחצת על הקומקום…

חוזרת למקלחת שוב ממלאה מים, מורידה שעווה מהשפם, מסתכלת על מה שנדבק לשעווה ומרגישה סיפוק. כן, היה שפם…  טוב שראיתי את השעווה.

בינתיים שהמים מתמלאים אני חושבת להכניס כביסה למכונה. שיט המגבות שם מאתמול. מוציאה את המגבות והולכת לתלות…

תולה בשקט ופתאום… שיט המים באמבטיה…  רצה למקלחת… זין המים גלשו החוצה. צריך משהו לספוג…  כל המגבות על החבל, הולכת להביא ערימת מגבות ומתחילה לרפד את הרצפה…

משחררת את הפקק שוב פעם ונזכרת בקומקום שרתח לפני רבע שעה…

אוף לא טוב להרתיח מים כל כך הרבה פעמים, פעם קראתי שזה עושה אבנים בכליות…  אולי עדיף לשתות יין קר…  מוציאה בקבוק מחפשת את הפותחן במגירה, על השולחן, מוצאת אותו על המדף של הספרים (איך הגיע לשם?)

מוזגת יין… לוקחת את הכוס עם היין, סיגריות ומאפרה וחוזרת לאמבטיה שבינתיים התרוקנה. די אין לי כוח. עשיתי מקלחת זריזה ואת כוס היין לקחתי למיטה. מזל שלא לקחתי כדור היום 😄 מחר אנקה את המיקרו.

 

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה

ועל מעלליהן של הסופות שחוזרות הביתה בצהרי היום – בקישור הזה


תמונה: By http://www.flickr.com/photos/38033723@N00/ CC BY 2.0

תקנות הסמים המסוכנים ונהלים בנוגע לניפוק מרשם / משרד הבריאות

למה זה קשור אלינו?

כי מתילפנידאט (Methylphenidate) מסווג תחת סימן ב׳ בפקודת הסמים המסוכנים (סעיף 4), והוא החומר הפעיל בתרופות להפרעת קשב ממשפחת הריטלין.

כדי להבין איך ולמה המתילפנידאט הוכנס לרשימה הזו, קראו את ההסבר – בקישור הזה
בין היתר יש שם הסבר על הבלבול הלשוני שנוצר בין המשמעויות השונות של המילה drug. חשוב לשים לב לכך שבאנגלית מילה זו משמשת גם לתיאור סמי מרפא (=>תרופות) וגם לתיאור סמים משכרים, בעוד שבעברית לכל משמעות יש כינוי נפרד. משום שבימינו כבר כמעט שלא נעשה שימוש במונח “סמי מרפא”, בלשון הדיבור המילה סמים מתייחסת בדרך כלל רק לסמים משכרים. זאת הסיבה לכך שהשימוש במילה סמים עלול ליצור רושם מטעה כאשר מדובר בתרופות.
בהתאם לכך, בעוד שהחוק העברי מכונה “פקודת הסמים המסוכנים”, באנגלית קוראים לתרופות האלו Schedule drug (=> בתרגום חופשי: תרופות בפיקוח). בשנת 1948 כשתרגמו את החוקים הבריטיים לעברית, המילה drug תורגמה למילה “סם” וכך התייחסו לכל התרופות (כולל אקמול).

לכן חשוב להדגיש שהסיבה שהחומר Methylphenidate והתרופות המכילות אותו נמצאים בפיקוח כדי למנוע שימוש לרעה. שימוש לרעה (Abuse) מתייחס למקרים שבהם הצריכה של החומר נעשית ללא אישור רופא ובניגוד לחוק. מקרים שבהם התרופה נרשמת על ידי רופא מוסמך עבור אנשים שאובחנו עם הפרעת קשב על פי הנהלים של משרד הבריאות, אין מדובר בשימוש לרעה אלא בטיפול רפואי לכל דבר. את הנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה. כמו כן, חשוב להדגיש שהתרופות להפרעת קשב אינן ממכרות.

אחרי שהבהרנו את כל זה, בואו נכיר את לשון החוק ואת ההנחיות של משרד הבריאות שנגזרות ממנו:

נוסח פקודת הסמים המסוכנים

את תקנות הסמים המסוכנים תוכלו לקרוא – בקישור הזה

לקריאה נוחה יותר אתם יכולים לבדוק גם את הנוסח בוויקיטקסט – בקישור הזה

ולבחון את היסטוריית החקיקה של פקודת הסמים המסוכנים באתר הכנסת – בקישור הזה

הבהרות לנוהל ניפוק מרשם

את ההבהרות בנוגע לנוהל ניפוק מרשם לסמים מסוכנים (נוהל 155), תוכלו לקרוא – בקישור הזה

  • כדאי לשים לב לסעיף 3.2.5, שמתייחס למקרים שבהם מותר לספק את התרופה גם עם טרם חלפו 31 ימים, אך לא לפני שני ימי עבודה מהמועד. זה שימושי למקרים שבהם מועד אספקת התרופה יוצא על יום שבת או חג.
  • כמו כן סעיף 3.2.8 מתייחס לנוהל של ניפוק מרשם בכמות מוגדלת לצורך נסיעה לחו”ל. שימו לב שמעבר לפרוצדורה בארץ, חשוב גם לבדוק את הנוהל במדינות היעד. לצורך כך ניתן להסתייע בשגרירויות של המדינות הרלוונטיות לכל נסיעה.

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הסכנה שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה


הבהרה – המידע באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, לאבחון, לייעוץ רפואי או כל טיפול מקצועי אחר.
כמו כן, התקנות והחוקים יכולים להשתנות עם הזמן ועל כן יש להתייחס רק לנוסח המעודכן ביותר.
תמונה: By Blogtrepreneur CC BY 2.0

שיקולים בנוגע לטיפול התרופתי בהריון והנקה / חן ספקטור

שימו לב: אני לא רופאה וכל שינוי תרופתי צריך להתבצע באישור רופא בלבד!!!!!
ומשהבהרנו את זה אפשר להתחיל 😉

אמ;לק – לא עושים ניסויים רנדומליים על עוברים, אז אי אפשר לדעת ב- 100% וכל מקרה לגופו על פי שיקולים של עלות תועלת מול הרופא.

למה המצב הזה כל כך בעייתי?

התרופות להפרעת קשב נחקרו רבות על ילדים ומבוגרים. מבחינה זו הממצאים המדעיים מאוד ברורים ועקביים. אפילו תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה.

עד כאן הכל טוב.

אבל… מה הבעיה?

השיטה המדעית מתבססת על מבנה ניסוי ששומר על התוקף והמהימנות של התוצאות. בין היתר ישנה דרישה לקבוצת ביקורת, חלוקה אקראית של הנבדקים ו… שאף אחד לא ידע מי נמצא באיזו קבוצה. בין האנשים ש”נמצאים בערפל” צריכים להיות גם הנסיינים. זה חשוב כדי שהם לא יטו את התוצאות על פי ההנחות המוקדמות שלהם.
תוכלו לשמוע הסבר מעמיק יותר על השיטה המדעית – בקישור הזה.

עד כאן טוב ויפה, אבל… כשמדברים על עוברים ותינוקות, זה לא אתי לעשות חלוקה אקראית. לכן, הממצאים בנושא נאספים מתוך אוכלוסייה של נשים, אשר בחרו לקחת את התרופות מרצונן באישור הרופא (ולא לבקשתו של הנסיין). כתוצאה מכך, כל הנוגעים בדבר יודעים שכל הנבדקות לוקחות את התרופה האמתית (ולא פלצבו). עם זאת, במהלך השנים האחרונות נאספה כמות גדולה מאוד של מידע בנושא. ניתן ורצוי להיעזר בגוף הידע ההולך ונבנה בנושא, לצורך קבלת החלטות מושכלת עבור כל מקרה לגופו מול הרופא.

ניהול סיכונים

באופן כללי עדיף לא לקחת תרופות לא חיוניות, אשר יכולות לעבור את השלייה ולהגיע לעובר בזמן ההריון.

כאן חשוב להזכיר שהעובר הוא לא הדבר היחיד שהגוף שלנו משקיע מאמצים כדי להגן עליו. למעשה מנגנון דומה קיים גם עבור המוח האנושי. תוכלו ללמוד עוד על מחסום הדם מוח BBB – בקישור הזה. כל התרופות שנועדו להגיע למוח מתוכננות לעקוף את מנגנון ההגנה הזה. משום שמנגנון ההגנה של העובר ברחם מאוד דומה מבחינה פיזיולוגית לזה של המוח, התרופות שמתוכננות להגיע אליו יכולות גם לעבור את השלייה ולהגיע אל העובר.

משום שכל התרופות להפרעת קשב נועדו להשפיע על המנגנונים הנירולוגיים שמעורבים בה, הן צריכות להגיע למוח. כתוצאה מכך הן יכולות גם לעבור את השלייה. מכאן עולה הצורך לבחון את הסיכון. מצד אחד, יש את חוסר הוודאות שיוצרות מגבלות האתיקה במחקר. לכן אפילו אם נגיע לאחוז וודאות גבוהה מאוד על ידי איסוף מידע מהשטח, אף פעם לא נוכל לדעת ב- 100% שהתרופות נטולות סיכון לחלוטין. אבל…. מצד שני, הרי יש סיבה שאותה אישה קיבלה את הטיפול התרופתי מלכתחילה.

שאלת מליון הדולר – האם התרופות להפרעת קשב חיוניות או לא?

בהקשר זה, צריך לזכור שהפרעת קשב היא לא לקות למידה ושלא נותנים תרופות כדי “שהילד ישב בשקט”. למעשה הפרעת קשב משפיעה על כל תחומי החיים וישנם מקרים שבהם התסמינים עלולים לסכן את האדם. למשל, תוכלו לקרוא על נושא הנהיגה – בקישור הזה. היבט נוסף הוא הפגיעה בתפקודים ניהוליים, שעליו תוכלו לשמוע בהרחבה – בקישור הזה. הריון, על שלל הבדיקות, הטיפולים והתורים עלול להיות מעמסה גדולה על קשיי ההתארגנות של אנשים עם הפרעת קשב. תוסיפו לזה את כל ההשפעה של ההורמונים והשינויים הפיזיולוגיים ובכלל שמח.

כאן המקום לשיקול אישי, כדי לבדוק האם ואיזה סיכון יש בהפסקת התרופות.

למשל, הסיכון יכול להיות זניח אם אין פגיעה משמעותית בתפקודים החיוניים לאותה אישה בתקופת ההריון וההנקה. זה יכול להיות זניח גם אם יש לאותה אישה מערכת תמיכה אמינה שמפצה על הקשיים. למשל, מישהו שמזכיר מתי יש תור לביקורת, או שצריך לקחת עכשיו את החומצה הפולית ושכדאי ללכת לבית המרקחת כי הולך להיגמר. אבל… אם יש פגיעה משמעותית ואין מערכת תמיכה שמצליחה לפצות כראוי על הקשיים, פה כבר עלול להיגרם סיכון רפואי. כמו כן, אם זה לא הילד הראשון ויש ילד נוסף בבית שצריך את תשומת הלב של האם, חשוב לוודא שהטיפול בו לא יפגע מהפסקת התרופות. שיקוים נוספים יכולים להיות קשורים לאורך החיים, למקצוע ולכל דבר שעלול להיפגע מהתסמינים שיחזרו עם הפסקת התרופות. לא לשכוח גם את ההיבט הרגשי שמושפע מהתסמינים. למשל, אם הפסקת התרופות מובילה לירידה בהספק עלול להיווצר לחץ רב שלא בריא לעובר. אם כדי לפצות על הירידה בהספק יש צורך לוותר על דברים שחשובים לאותה האישה, כמו למשל סיום לימודים אקדמיים, קידום מקצועי, תחביבים או חיי חברה עלול להיווצר דיכאון. אני מדגישה במיוחד את הנושא של תחביבים וחיי חברה משום שאנחנו נוטים לוותר עליהם בתקופות עמוסות והם חיוניים לבריאות הנפשית שלנו. זה לא מותרות.

משום שכל הדברים האלו מאוד אישיים ותלויי נסיבות, אין תשובה אחת שנכונה לכולן.
זאת הסיבה שכל אחת צריכה לבחון את המצב שלה מול הרופא. יהיו מקרים שבהם תהיה העדפה להפסיק ויהיו מקרים שבהם תהיה העדפה להמשיך.

הריון מול הנקה

היבט נוסף הוא ההבדל בין ההריון להנקה. בעוד שברחם העובר מקבל את החומר הפעיל של התרופה ישירות ממחזור הדם, בהנקה הכמות שמגיעה לחלב מזערית. מה גם שאפשר לצמצם אותה עוד יותר, על ידי תזמון נטילת התרופה לאחר ההנקה. כמו כן, יתכנו שינויים בנסיבות החיים בין תקופת ההריון לחופשת הלידה ולחזרה לשגרה שלאחריה. כלומר, ייתכן שהסימפטומים יבואו לידי ביטוי יותר בתקופה אחת בהשוואה לאחרת, בהתאם לנסיבות ולצרכים המשתנים בכל שלב.

כתוצאה מכך, בהחלט ייתכן שעבור תקופת ההריון יהיה נכון לפעול בצורה אחת ובהנקה בדרך אחרת. שוב, כל מקרה לגופו מול רופא.

יעוץ טרטולוגי

המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי של משרד הבריאות מציע את שרותיו לנשים הרות, מתכננות הריון או מניקות, לצוותים רפואיים, לעובדים סוציאליים, לרוקחים ולציבור הרחב. מרכז המידע בנושא חשיפות סביבתיות בהריון מספק מידע והדרכה לגבי בטיחות וסיכון לעובר כתוצאה מגורמים שונים על סמך נתונים עולמיים וישראליים. בין היתר כלול בשירות זה גם מידע, ייעוץ והדרכה בנוגע לחשיפה לתרופות.

מידע זה יכול להיות רלוונטי לנשים עם הפרעת קשב שנוטלות טיפול תרופתי ומעוניינות להקים או להרחיב משפחה. מה גם שיש להם שרות טלפוני שניתן על-ידי צוות מקצועי ללא תשלום. אז אם אתם מתלבטים בנושא כדאי להרים אליהם טלפון.

לשאלות ופרטים נוספים, תוכלו למצוא את פרטי הקשר שלהם – בקישור הזה

קצת מקורות אקדמיים

את מעט החומר האקדמי שמצאתי בנושא הכנסתי לערך “הפרעת קשב במבוגרים” בוויקיפדיה.
תוכלו לקרוא את עיקרי הדברים בפרק “דילמות בנושא הטיפול התרופתי בתקופת ההריון וההנקה” – בקישור הזה

שימו לב: המספרים בסופי המשפטים הם קישורים למראה המקור שבהערות השוליים, כך שמשם תוכלו גם לראות מאיפה מגיע המידע.
אם אתם מכירים מקורות אמינים נוספים בנושא, תעבירו לי ואשתדל להכניס גם אותם. אפשר לכתוב בתגובות לפוטס הזה או לשלוח דרך הדף “צור קשר” באתר – בקישור הזה.

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את המאמר על מה שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן – בקישור הזה

ועל אתגרים מיוחדים לנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Philippe Put CC BY 2.0

מאיפה אתה יודע מה שאתה יודע על ריטלין? / אבי גרייניק

אבי גרייניק הגיב לטור שכתב ליאור דיין בגנות השימוש בריטלין. אבי מספר שכשסיים לקרוא את הטור של ליאור החל בתוכו מאבק, שהוביל החלטה לצאת נגד הדברים שנכתבו באותו הטור. הוא טוען שהוא מאלה שחושבים, מאמינים ויודעים שהתרופה ריטלין היא חסד שהעניק לנו המדע – כמובן, רק לאלה שבאמת זקוקים לחסד הזה ובליווי של רופא טוב.

נשמע מעניין?

לכתבה המלאה של אבי גרייניק – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר של חלי על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע על ריטלין והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הסכנות בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה


תמונה: By Nadav Haxelman CC BY-SA 3.0

הופתעתי לגלות / גלי שני

אני חוזרת מפגישה עסקית עם מטפלת באמנות ומאמנת- שתיהן עוסקות מן הסתם בהפרעת קשב.
תוך כדי השיחה אנחנו מקשקשות, ומתברר לי שאחת מהן נוטלת טיפול תורפתי והיא מפחדת שהלקוחות שלה ידעו שהיא לוקחת כדור ובעקבות זה לא יגיעו אליה לטיפול.
מה?
אני חושבת שלא שמעתי טוב. מבקשת שתחזור שוב.
את מה? מתייבשת ?? וביקשתי שתחזור פעם שלישית!.

“כן בחריצות היא עונה “לקוחות לא יגיעו”.
חוץ מזה עסקית זה לא משתלם וזה פוגע עם הלקוחות, הם לא יודעים גם לא את דעתי, זה משאיר ופותח לי את הקהל שמתנגד לטיפול תרופתי.

אני לא מבינה. רק מרגישה התנגדות וכעס גדול שמתפשט לי בכל הגוף. אני משתפת אותה בתחושותי…

אם את מתביישת בזה?
מה זה אומר עלייך מה זה אומר עלי? ועל מטפלים אחרים?? מה זה אומר עלינו כחברה כתפיסה חברתית????

איך את מטפלת לקבלה אמיתית של הלקוח שלך שכן נוטל, מה הוא צריך לחשוב על עצמו אם את בעצמך מתביישת בזה….

היא שתקה.

אני ממש לא.

שלא מספיק התביישנו וסבלנו, לפחות אני- הרגשתי דפוקה כל הילדות, היום שיש סוף כל סוף מודעות וקבלה אני צריכה להתבייש בזה? ולהסתיר?
אנשים צריכים לדעת שטיפול תרופתי לא הופך אותך למקולקל או לא טוב. איףףףףף

גילוי נאות.
אני גלי שני מאמנת מבוגרים וילדים בעלי הפרעת קשב.
אני מאמנת מעולה! אני מעבירה תהלכים משמעותיים, יש לי קבלות ממתאמנים מדהימים שעברו תהליך אצלי. מתאמנים שלוקחים כדור, ומתאמנים שלא לוקחים כדור.
זה בכלל לא האישו!

וכן אני עצמי ואנכי נוטלת כדור כשאני צריכה.
זה הופך אותי למאמנת לא טובה? לא מקצועית או לא קשובה?
חד משמעית
לא.

אדם כל אדם שנוטל טיפול תרופתי אינו צריך להתייבש בזה.
זה יכול להיות איש לגמריי זה לגמריי מובן
אבל זו בטח לא בושה והסתרה
ומי שחושב אחרת
אז חבל.
חבל מאוד.

נ.ב.
קולגה יקרה ביקשתי ממך אישור לעלות פוסט כנה בעיקבות המפגש הראשוני בנינו בכדיי שתוכלי ונוכל ביחד לראות את התגובות.
שום כוונה לא לפגוע! רק לשקף מציאות.
שלך

 

אהבתם?

תוכלו למצוא פוסטים נוספים של גלי שני – בקישור הזה

ולשמוע הסברים בנוגע למיתוסים על הפרעת קשב – בקישור הזה

הסיפור שלי – התבגרות עם הפרעת קשב / יעל

זהו סיפור של ילדת קש״ר (=>קשב וריכוז), שמאובחנת עם לקויות למידה מגיל 5.

אמא שלי עבדה בחינוך מיוחד ובחרה שלא יאבחנו אם יש לי קש״ר או לא, למרות שזיהתה, כי פחדה שהמורים ״ידחפו״ לי את הכדור כל הזמן.

הייתי ילדה שמחה רוב הזמן. רק שלא זכרתי מה עשיתי לפני שעה.
כל דבר הוציא אותי מריכוז.
כל הזמן היה צורך להקפיץ את הרגל או להקיש באצבעות על השולחן.
אמא חשבה שההקלות יעזרו.

בכיתה ה׳ הייתי מתוסכלת. אמא היתה מדברת איתי והייתי מסתכלת עליה ומשתפת איתה פעולה. היינו מנהלות שיחה שלמה. ואחרי שעה הייתי חוזרת ושואלת אם בכלל דיברנו קודם ועל מה היתה השיחה.

אני מבולגנת. תמיד ההורים אמרו לי לסדר את החדר והייתי עונה שאז אני לא אמצא כלום.

עליתי לחטיבה והפסקתי להכין שיעורי בית.
הציונים נשארו אותו דבר ואני ניסיתי לקחת את עצמי בידיים.
בתקופה זו אמא שלי שלחה אותי לקורסים שאמורים היו לעזור, בינהם היה קורס מיומנויות למידה של ניצן, וכמובן טיפול פסיכולוגי בכדי להתמודד עם הקשיים. בשלב מאוחר יותר ניסיתי לעשות סדנה לניהול זמן, לצרכי לימודים כמובן – זה לא עבד. היו עוד קורסים אבל אני לא זוכרת את כולם. היחיד שעזר היה של ניצן, וממנו לקחתי את הרעיון לסדר את כל החומר בטבלאות ולא כטקסט. זה הדבר היחיד, פשוט כי לא עבדו על הדבר הנכון. לא על הפרעת הקשב, אלא על לקויות הלמידה.

בתיכון ביקשתי מההורים לאבחן אותי אבחון קש״ר. אמא אמרה שהיא לא רוצה. שלא אתמכר לכדור.

הייתי מתוסכלת. בכיתי כמעט כל יום. המורים הוציאו אותי מהשיעור אם קישקשתי במחברת כי זה הפריע להם, ואם לא הצלחתי להתרכז גם. אבל על רוב המקרים לא סיפרתי להורים.
נכשלתי בהמון מבחנים בתיכון, כולל אחד עם מפה של ישראל שהייתי צריכה לכתוב את שמות המושבות הראשונות ולמקם אותן.
התקשרו להורים שלי כל שבוע.

סיימתי בגרות מלאה, כשאני יודעת שיכולתי להגיע לציונים יותר גבוהים.
התגייסתי והייתי מכונאית. סוף סוף יכולתי לספור את הברגים. סוף סוף היה לי רעש שניטרל את ההסחות.
אז לא פלא שחיכיתי 4 שנים לפני שהתחלתי תואר ראשון.
הלכתי לקופ״ח וביקשתי תור לנוירולוג.
התאבחנתי, אבל התוצאה לא הפתיעה אף אחד.
קיבלתי את הכדור.

בשום שלב לא לקחתי אותו כל יום. רק כשהיה לי משהו חשוב או כשלמדתי.
היום – 4 שנים אחרי, חצי שנה אחרי סיום תואר ראשון, אני יכולה להגיד, זה היה שווה את זה. חבל שלא קודם.

אני יודעת היום שיכולתי להגיע ליותר. בלי הכדור למדתי לשרוד את החיים, איתו למדתי לנהל אותם.

אמנם אני שמחה שהייתה לי הזמנות לנסות להתמודד בכוחות עצמי ולהכיר את עצמי גם בלי הכדור, אבל אני גם מצטערת שלא קיבלתי אותו קודם, כי חיי היו שונים.
היום אני יודעת להצביע באיזה שלב היו צריכים לתת לי אותו. במקרה שלי לפני התיכון.

היום אני יודעת שאם הילד שלי יהיה עם קש”ר בהחלט ארצה לתת לו גם את ההזדמנות להתנסות, אבל הייתי מקפידה לאבחן אותו לפני שהחיים נותנים לו מכה בפרצוף, ולפני שהוא מבין שהוא לא באמת כמו כולם, והמוח שלו עובד אחרת.

אהבתם?

קראו גם את ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

וצפו בסרטון על איך לזהות בנות עם הפרעת קרב – בקישור הזה


תמונה: By Окс1ана CC BY-SA 3.0

אל תפחדו מהפרעת קשב, תכירו אותה / בשורה

בתור ילדה הייתי מקרה קלאסי של ילדת קש”ר (=> קשב וריכוז). לא הקשבתי בכיתה, בקושי עשיתי שיעורי בית, שכחתי כריכים בתיק, הייתי שקטה וחולמנית והמחברות שלי היוו אילוסטרציה של המחשבות שלי: מבולגנות, מלוכלכות ומלאות ציורים, שירים וסיפורים.

הבעיה?

קיבלתי מאיות.

איך זו בעיה, אתם שואלים?

ובכן, מסיבה מאוד לא ברורה, בישראל מתייחסים להפרעות קשב וריכוז כאל לקות למידה במקום כאל הפרעה נוירולוגית. התוצאה היא שילדים מחוננים עם הפרעות קש”ר היו צריכים להיות מופרעים ממש כדי בכלל להישלח לאבחון.
כשהייתי בת 12 אבי אובחן עם הפרעות קש”ר ומיד אמר “גם לבתי יש”. בכל כוחו ניסה לקחת אותי לאבחון, אך ללא הועיל. בשביל לאבחן יש צורך במילוי שאלון ע”י המחנכת, ועד סוף כיתה ח’ המחנכות שלי סרבו באופן נחרץ למלא את השאלון.
זאת למרות שלא הייתי משתתפת בכיתה אלא אם המורה היתה עושה “שגיאה” לשונית או מתמטית (כי רק אני שמתי לב לזה), למרות שהוציאו אותי מהכיתה כשלא הייתי מוכנה “להקשיב” בלי לקשקש במחברת, ולמרות שישבתי וקראתי בכיתה ספרי פנטזיה במקום תנ”ך והסטוריה.

למה?

כי עדיין קיבלתי מאיות.

כמה זה יכול להימשך?

בסופו של דבר, בעקבות המעבר שלי לפנימיה בכיתה ט’, שכנענו את המחנכת בסוף כיתה ח’ למלא את השאלון. אמרתי לה “מקסימום יגידו שאת צודקת ואין לי כלום, מה אכפת לך? גם ככה אני כבר לא אהיה פה”.
הלכנו עם השאלון המלא למרפאת התפתחות הילד הקרובה לבית ולאחר ראיון של חצי שעה אובחנתי עם הפרעות קש”ר.
סיימתי תיכון בהצטיינות בזכות הקונסרטה. אפילו עזרתי לחברה לגשת לאבחון אחרי שהיא התקשתה ב5 יח”ל מתמטיקה “כי המזגן והפלורוסנט מפריעים לי לחשוב”.
במהלך התיכון גם נתקלתי בנערות עם לקויות למידה שקיבלו ריטלין בלי סיבה מלבד הלקויות שלהן. הן אובחנו באופן שגוי עם הפרעות קש”ר והתלוננו בלי סוף על כאבי הראש והעייפות שהריטלין עושה להןם “סתם”. הן קראו לזה סם, ואני קראתי לזה תרופה.

הסיפור שלי לא נגמר כאן.

5 שנים לאחר סיום התיכון, אחרי שעבדתי ללא קונסרטה, התחלתי ללמוד.
ניסיתי להתחיל בלי קונסרטה, אבל כשהגיעה תקופת המבחנים הראשונה ואיתה הנכשל הראשון, הבנתי שאני צריכה את זה כדי ללמוד. אז ניסיתי לחדש את המרשם.
הבעיה? האבחון “פג תוקף”. אני צריכה לשלם אלפי שקלים למכון, או למצוא רופא משפחה עם התמחות בהפרעת קש”ר (שהם קשים להשגה). נוירולוגים לא רצו לחדש לי את האבחון ללא אישור פסיכיאטר בגלל הפרעת חרדה שהופיעה בשנים האחרונות, והתור הקרוב לפסיכיאטר הוא בעוד חצי שנה.
לא וויתרתי. קיבלתי 20 כדורים של ריטלין לתקופת המבחנים ההיא (שבזכותם עברתי עם ממוצע מעולה), והתחלתי לנסות להשיג תור לאחת מ3 רופאות המשפחה שעוסקות בהפרעות קש”ר בסביבה שלי.
הראשונה שמה אותי ברשימת המתנה (ולא חזרה אלי עד היום), השניה מעולם לא ענתה, ולשלישית הצלחנו להשיג תור רחוק. בסופו של דבר, ממש בנס, השגנו תור ממש שלושה שבועות לפני סוף הסמסטר והנה סוף סוף הקונסרטה בידינו.

הפרעת קשב עלתה לכותרות

התקשרות היום מלאה בסיפורי זוועות על שימוש לרעה בתרופה, אבל הבעיה שלנו בארץ היא לא הריטלין עצמו. אין שום בעיה עם הטיפול התרופתי של הפרעת קשב ברגע שהוא ניתן לאחר אבחון מקצועי מלא ובפיקוח רפואי על פי חוק.
הבעיה שלנו היא חוסר הבנה של ההפרעה, ותפיסה שלה כ”לקות למידה” במקום ההפרעה הנוירולוגית שהיא הפרעת קשב וריכוז.

בקשה אישית!

אנא מכם, אל תשלחו רק ילדים שקשה להם ללמוד לאבחון. שימו לב האם הבעיה כאן היא באמת בקשב והריכוז, או שמא הבעיה בחוסר מוטיבציה או באמת בקשיי הבנה. בדקו האם יש בעיות בתחומים אחרים? היעזרו באנשי מקצוע ואספו מידע אמין.
הריטלין הוא לא הבעיה. הריטלין הוא גם לא הפתרון.
הבעיה היא אבחון יתר ומידע שגוי, והפתרון הוא תשומת לב ומחקר נכון.

זכרו:

הפרעת קשב היא לא לקות למידה וייתכן שכלל לא תפגע בציונים. לא צריך לדעת אם יש או אין הפרעת קשב כדי להפנות לאבחון, מפנים לאבחון כשיש חשד כדי לאמת או לשלול אותו.
ילד מחונן שלא מוכנים לאבחן אותו נופל בין הכיסאות.
אל תהיו אלה שמונעים תרופה ממי שצריך אותה.

 

 

אהבתם?

קראו את המאמר על מחוננות והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

בפעם השלישית שלקחתי קונצרטה / אפי זקן

בפעם השלישית שלקחתי קונצרטה הרגשתי סופרמן

לא רעב לא צמא מפוקס רגוע שקט

העמסתי :
יום עבודה, באמצע איסוף מסמכים מבנק יהב ברגל מי יכול למצוא חניה בגבעת שאול בירושלים חזרה למשרד, אירגון המסמכים וכו… מסירת המסמכים גם ברגל למקום אחר בגבעת שאול חזרה למשרד כדי לגלות שאני צריך להחליף גלגל באוטו
שמש חום איימים מזיע כמו סוס עובד כמו חמור החלפת גלגל לקחה לי המון זמן הברגים לא נפתחו ושחקתי את הראש של הצלב והמפתח של האוטו.
בגלגל ספייר היה חסר אויר ניסיתי לנפח אותו במדחס של העבודה שלא שמתי לב שנותק נשאר רק הצינור ומד הלחץ מנסה מנסה ולא מבין למה האויר בגלגל רק הולך ויורד.
עד שבא מישהו ששאל מה אני עושה והראה לי שאין מדחס חחחחח .
למזלי הוא היה טכנאי מזגנים שניפח לי את הגלגל עם גז מזגנים.
משם לתחנת דלק לרוקן את הגז מזגנים ולנפח את הגלגל בחזרה.
משם לעשות טסט לאוטו

סופרמן כבר אמרתי כל היום מתרוצץ בשמש בלי לאכול בלי לשתות

הטסט עבר בהצלחה השעה כבר 17:30 מתחיל כאב ראש.
אני בדרך הביתה גר בורד יריחו פקקים בירושלים.

בדרך הביתה עוצר בסופר לקנות כמה דברים הכאב ראש מתגבר ומתגבר מתחילה סחרחורת כמעט שנפלתי, התישבתי על ארגז באמצע הסופר וחיכיתי שהעולם יפסיק להסתובב מסביבי.
כבר לא סופרמן

אחרי כמה דקות קמתי רוקנתי בקבוק מים קניתי כמה עוגיות שמרים שוקולד.
סיימתי את הקניות הגעתי הביתה חצי כח.

בבית סיפרתי לגדול מה קרה חיים שלי הוא אמר “אבא בוא אני אתן לך כמה טיפים איך להיות עם הרטלין. זה שאתה לא מרגיש רעב או צמא זה לא אומר שהגוף שלך לא צריך את זה. אתה חייב להסתובב עם בקבוק מים ולשתות כל כמה דקות שלוק קטן. אתה חייב לאכול לפחות ארוחת בוקר לפני הכדור”

מפי עוללים

 


אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את סיפורו של קפה  – בקישור הזה

ואם כל זה גורם לכם לתהות איך אפשר לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות? כנסו לסרטון – בקישור הזה


תמונה: By Helgi Halldórsson CC BY-SA 2.0

אבחון נוירולוגי / אביטל בריסק

אבחון נוירולוגי מאבחן הפרעות נוירולוגיות שונות אצל ילדים, כגון הפרעת קשב, טיקים, תסמונת טוראט, וכד’. אם נוירולוג ילדים מתמחה גם בהתפתחות הילד, הוא יכול לזהות עיכוב התפתחותי, ספקטרום אוטיסטי, להפנות להערכות פרא רפואיות וכד’.

נוירולוג לא יכול לקבוע אם יש לילד לקות למידה או בעיה רגשית, אבל הוא יכול לחשוד בקיומן ולהפנות לגורמים רלוונטיים. להסבר על אבחון דידקטי לאימות או שלילת החשד ללקויות למידה – לחצו כאן

אבחון נוירולוגי כולל בדיקת הילד (שלרוב היא תקינה), תצפית על התנהגותו בחדר, שיחה איתו ועם ההורים, כמו גם עיון בשאלונים שבית הספר מילא. כל זאת כדי לקבל תמונה מלאה ככל הניתן. עדיף להביא לפגישה איתו מכתב מבית הספר וסרטונים שמתעדים דברים שמפריעים לכם בבית.

לרוב נוירולוג יפנה את הילד לבדיקה ממוחשבת, אך אין חובה בכך. היום קיימות בשוק מבחני T.O.V.A, MOXO, BRC. הנוירולוג יפנה את הילד לבדיקה שמתאימה לקושי המתואר, אין בדיקה טובה יותר או טובה פחות. לפעמים הנוירולוג יהיה חייב לעשות את הבדיקה הממוחשבת בגלל דרישה של קופ”ח או איזשהו הליך ביורוקרטי. להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לבדיקות הממוחשבות – לחצו כאן

אם נוירולוג לא מתרשם מקושי בקשב, בעיקר בגילאים צעירים, זה לא אומר שההפרעה נשללה לחלוטין. תמיד אפשר לחזור לבדיקה חוזרת ולעשות חשיבה מחדש.
הורים רבים מתנגדים לאבחון נוירולוגי בטענה שהפתרון היחיד שיציעו להם זה טיפול תרופתי, והם לא מוכנים ולכן אין טעם באבחון. אבל זוהי הנחה מוטעית.
חשוב מאוד לדעת בשביל לבנות עבודה נכונה עם הילד אם הוא סובלת מהפרעת קשב או שמא בעיות קשב שלו נובעות ממקור אחר. מצד שני, לפעמים מערכת לוחצת על ההורים לבצע הערכה, הם מתנגדים, בסוף אחרי מאבקים רבים עושים והנה, לילד אין הפרעת קשב נוירולוגית! חשוב לזכור שגם לשלול משהו זה חשוב ועוזר מאוד גם למטפלים בילד וגם לכם.

אם נוירולוג מאבחן הפרעת קשב ומציע לילד טיפול תרופתי, חשוב מאוד להקפיד להיות במעקב שלו. צריך לעדכן מידי פעם את המינון, לעקוב אחרי השפעה, להתעדכן על תופעות לוואי. אם אתם מתרשמים אחרי כמה ניסיונות להתאים תרופה שזה לא הולך, שווה לעבור למעקב פסיכיאטרי, כי לפסיכיאטר יש מגוון רחב הרבה יותר של תרופות לאיזון קשב מאשר לנוירולוג.

 


אהבתם?

להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן

להסבר על אבחון בגיל הרך – לחצו כאן

פאנל בריאות הנפש VidCon 2017 / How to ADHD

ג’סיקה המלכה שלנו הייתה ב- VidCon, שהוא כנס שנתי גדול מאוד של יוטיוביסטים (אנשים שמעלים סרטונים ליוטיוב). היא השתתפה במספר פאנלים של בריאות הנפש, כדי להסביר על הפרעת קשב ולספר את הסיפור האישי שלה. למרות שאובחנה בגיל צעיר יחסית, היא מצאה שגם בגיל 30 היא עדיין נאבקת עם הפרעת קשב. היא החליטה ללמוד כמה אסטרטגיות, לשים אותם במקום שבו הן לא ילכו לאיבוד ועל הדרך למה לא לפרסם אותם ברשות הציבור למקרה שהם יהיו שימושיים גם לאנשים אחרים. וכן, הם שימושיים מאוד! כדי להתרשם מהסרטונים שהיא מעלה – לחצו כאן. וכדי לשמוע את סיפור החיים שלה – לחצו כאן.

הכירו את כל המי ומי

היו שם עוד כמה אנשים מעניינים מאוד והשיח ביניהם מרתק. במיוחד אהבתי את הזוויות השונות של כל אחת ואחד מהם ואת הדרך שבה הם מתייחסים לנושא במסגרת הפעילות שלהם. אז הנה קצת יותר מידע כדי שיהיה לכם רקע:

האנה הארט Hannah Hart היא יוטיוביסטית נפלאה בפני עצמה, שהתפרסמה בזכות סדרת הסרטונים  My Drunk Kitchen. בסרטונים שלה היא חולקת חוויות אישיות מהחיים שלה ובאיזשהו שלב היא שמה לב שחלק גדול מהם עוסק בנושאים של בריאות הנפש. היא עוסקת מעט גם בהפרעת קשב לאחר שקיבלה אבחנה בגיל 26, אך זה אינו הנושא המרכזי שלה. עם זאת, היא וג’סיקה חופשי מריצות שם דחקות על התגובות של רופאים ובתי מרקחת בכל פעם שבאים לחדש ולממש מרשם לתרופות של הפרעת קשב 🙂

היוטיוביסטית הקומיקאית Hartbeat בחרה לשתף בסכיזופרניה שלה רק אחרי שהתבססה מבחינה מקצועית.

קונר Connor Manning התחיל לעשות סרטונים מצחיקים ובהדרגה החל לדבר גם על הרגשות וההתמודדות האישית שלו. הוא עוסק בנושאים כמו להט”ב, בריאות הנפש ועוד.

קתי Kati Morton היא המנחה של הפאנל ואשת המקצוע היחידה על הבמה 😉

תומסקה TomSka המלך שהוא קומיקאי ויוצר משובח במיוחד כבר וותיק גם ביוטיוב וגם בפאנלים מסוג זה. הוא מדבר על התהליך החברתי של נורמליזציה של השיח אודות בריאות הנפש, מתוך התבוננות בתהליכים דומים שעברו נושאים אחרים שבעבר לא היה נהוג לדבר עליהם באופן גלוי. הוא מעלה את הדילמה בין הרצון לשתף ולעורר מודעות לבין הסכנה ברומנטיזציה של בעיות רגשיות.

שימו לב:

יושבי הפאנל מדגישים שהם אנשים פרטיים שחולקים את החוויות האישיות שלהם. לכן מה שנכון עבורם לא בהכרח נכון לאנשים אחרים וכל אחד צריך למצוא מה עובד עבורו. הם מדברים על החשיבות של פנייה לאנשי מקצוע וקבלת טיפול.

נשמע מעניין?

אז… צפו בסרטון How to ADHD Talks Mental Health VidCon 2017 FULL VIDEO ושתפו אותנו בתגובות מה דעתכם על הפאנל הזה 🙂

אהבתם?

צפו בסרטון של האנה על איך להיות פרודוקטיביים – בקישור הזה.

ובסרטון המשותף של קתי ותומסקה על דיכאון – בקישור הזה


תמונה: By Gage Skidmore CC BY-SA 2.0

רשימת רופאים הפעילים בתחום הפרעות קשב / משרד הבריאות

משרד הבריאות פרסם רשימה של רופאי ילדים ומשפחה בוגרי קורס ADHD פעילים בתחום הפרעות קשב.

שימו לב – הרשימה מכילה רופאים שמוסמכים לאבחון ולטפל בהפרעת קשב, אך לא כולם בהכרח עוסקים בכך בפועל. עם זאת, הרשימה יכולה לסייע בבדיקה האם רופא מסוים שאתם מתכוונים ללכת אליו אכן מוסמך לכך או לא. לצד זאת חשוב לדעת שבהחלט ניתן לפנות לאבחון וטיפול בהפרעת קשב גם אל פסיכיאטרים ונירולוגים, למרות שאינם נמצאים ברשימה זו. זאת משום שההכשרה של רופאים אלו כבר כוללת התמחות בהפרעת קשב, לכן אין צורך בקורס ייעודי או ברשימה מיוחדת עבורם.

בכל מקרה כדאי לעשות בירור מקדים ולבקש המלצות על אנשי מקצוע טובים. חשוב להקפיד שהרופא שבחרתם מתמחה בפועל בהפרעת קשב בטווח הגילאים הרלוונטי לכם (ילדים או מבוגרים). כמו כן, אם יש ספק כלשהו בנוגע לרופא שבחרתם, תמיד אפשר ורצוי ללכת לחוות דעת שנייה.

לרשימה המלאה – לחצו כאן

קישורים שימושיים נוספים:

  • להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן
  • לפניות הציבור של ההסתדרות הרפואית בישראל – לחצו כאן

התמודדות עם קשיים בלתי נראים בזמן הלימודים ובכלל… / Chara Bui

אמנם הסרטון הזה לא מתייחס להפרעת קשב אלא לקשיים בלתי נראים אחרים כמו דיכאון וחרדה, אבל הוא מתאר בצורה רגישה ומדויקת את ההתמודדות של קושי שלא נראה כלפי חוץ. בהתחלה אנחנו רואים את הסטודנט מתפקד ככל סטודנט אחר ואז הוא נתקל בקושי. הוא פונה לחבריו לעזרה, אך לא רק שהוא מגלה מהר מאוד שלא משם תגיע הישועה, אלא שחוסר הלגיטימציה שהם מפגינים כלפיו גורם לו להאשים את עצמו ולהתכחש לקושי עד שהוא מצטבר לרמות שכבר לא ניתן לסבול עוד.

רואים איך הוא זוכה לקבל טיפול רק אחרי שהגיע למצב של חוסר תפקוד וכיצד המענה המשולב של אנשי המקצוע מקל על ההתמודדות. בעזרת הטיפול הוא מצליח להתמודד מול הקשיים, אך הם עדיין מלווים אותו. בינתיים נוצרת חומה בינו לבין חבריו שלא רוצים או מסוגלים להבין שהוא עדיין מתמודד ועדיין זקוק לעזרתם.

חוסר הלגיטימציה החברתית בעצם גרם לכך שהוא האשים את עצמו שלא בצדק, שהוא חווה סבל שהיה ניתן למנוע על ידי איתור מוקדם יותר ושלמעשה, גם לאחר קבלת הטיפול ההתמודדות היום יומית מלווה בבדידות רבה. כל זה יכול להיות אחרת. אפשר למנוע החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות, אפשר לחסוך את ההתמודדות מול הסטיגמה וההאשמות הלא מוצדקות של החברה ואפשר ורצוי להיות שם עבור האנשים שקרובים לליבינו ולתמוך בהם כשהם זקוקים לנו.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון החשוב הזה A Student with Mental Illness, שממחיש כל כך יפה את הבעיה והעבירו הלאה את המסר:
ההתמודדות עם הסימפטומים קשה דייה גם בהינתן מערך טיפולי אופטימאלי, אין צורך להוסיף עליה גם התמודדות חברתית ובדידות.
בבקשה אל תתנכרו לחברים שלכם בעת צרה, גם אם אתם לא מבינים את הקשיים שלהם. הפנו אותם לאנשי מקצוע, תנו כתף תומכת ותשאלו איך אפשר לעזור.

תודה

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הפוסט של אחד העם על הסכנות שבהאשמת האדם בדברים שאין בו – בקישור הזה

ואת השידור של חלי גולדנברג אודות האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע אודות הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Sharon & Nikki McCutcheon CC BY 2.0

פעם הייתה ילדה שלא ראתה טוב / דפנה מרים אלימלך

פעם הייתה ילדה שלא ראתה טוב.

היא לא ידעה שהיא לא רואה טוב, בהתחלה היא חשבה שככה כולם רואים.
גם ההורים שלה לא ידעו שהיא לא רואה טוב.
הם חשבו שאולי היא נתקעת בדברים כי היא לא תמיד מבינה לאן להסתכל כשהולכים.
לפעמים הם שאלו את עצמם איך ילדה כל כך חכמה לא מבינה שצריך להסתכל קדימה ולזוז אם יש מכשול בדרך.

הילדה הבינה בסופו של דבר שכנראה משהו אצלה לא כל כך בסדר.
היא מאוד התאמצה לראות מה כתוב על הלוח בכיתה וניסתה מאוד מאוד ללכת ולראות מה יש מולה.
כתוצאה מכך היא התחילה ללכת עם ראש למטה ועיניים מצומצמות.
כשנתקעה במשהו היא לא רצתה שיחשבו שהיא מטומטמת או משהו אז היא עשתה מזה קטע, ונפלה בצורה מצחיקה.
היא שמה לב כשצוחקים ממנה לא צוחקים עליה והיא לא מרגישה שהיא אכזבה אנשים.
בכיתה לא משנה כמה היא התאמצה היא לא הצליחה לקרוא מהלוח.
אז היא פשוט התחילה לקשקש במחברת ולשקוע במחשבות.

ההורים התייאשו.
מה נעשה עם הילדה הזאת?
למה היא לא מתאמצת ומנסה?
היא כל כך חכמה, אם רק תנסה מספיק היא בטוח תצליח.

יום אחד המורה דיברה עם ההורים והציעה בעדינות לעשות בדיקת ראיה.
אולי הילדה זקוקה למשקפיים?

ההורים הזדעזעו.
משקפיים הם קביים! קבע האב.
מה יגידו אנשים שיראו שהיא עם משקפיים? שאלה אמא.

ההורים התלבטו.
אם יתנו לילדה משקפיים מה זה אומר עליהם?
אולי הם נכשלו?
אולי הם מוותרים לילדה ונותנים לה פיתרון קל מידי?
אז כל פעם שיהיה לה קשה היא תרכיב משקפיים?
איזה מסר זה מעביר לה?
ויש הרבה מומחים שבעיית ראיה היא בכלל עניין פסיכולוגי. שזה רק אימון של המוח לרצות לראות.

אחרי התלבטות לא פשוטה ההורים החליטו לנסות.
הם עשו לה בדיקת ראיה והלכו יחד לבחור משקפיים.

כשהילדה קיבלה את המשקפיים בפעם הראשונה, היא כמעט בכתה.
סוף סוף היא הבינה שהיא פשוט לא ראתה טוב ושזו לא אשמתה שנתקלה בדברים.
היא גם ראתה מה כתוב בלוח ופתאום הצליחה לעקוב אחרי השיעור.

לפעמים המשקפיים לחצו לה איפה שהאוזניים וזה עשה לה כאב ראש, אז לפעמים היא הורידה את המשקפיים ונחה.
אבל סוף סוף הייתה לה אפשרות מידי פעם כשבחרה לראות כמו כולם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על מה קורה כשמפסיקים תרופות – בקישור הזה

ואת ההסבר ההתייחסות לטיפול התרופתי – בקישור הזה

על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע למידע אודות הפרעת קשב / חלי גולדנברג

חלי מביעה את כעסה על שדרן ‘103FM’ שי גולדשטיין שהשווה בין ריטלין לסמים – “התועלת של התרופה והשקט שהיא מביאה שווה הכל”

מתוך השידור

“אם יש משהו שאני שמחה שקרה בחיים שלי זה שאובחנתי בגיל 45. אני מצרה על הילדות שלי צער גדול, איך אף אחד לא הבין איך הילדה המבריקה הזאת לא מצליחה לסתום את הפה, לא מצליחה להבין דף בהיסטוריה, איך היא מבריקה במקומות מסוימים, איך היא לא מבריקה במקומות אחרים.”

“אני כועסת על אנשי תקשורת שלא זוכרים שיש להם כוח והם לא זוכרים שמה שהם אומרים בכל רגע יכול להשפיע על הרבה מאוד אנשים.”

“הקלות הבלתי נסבלת של לדקלם ‘ריטלין זה סם, אתם מסממים את הילדים שלכם’ הורים לא נותנים לילדים שלהם ריטלין לפני שהבטן שלהם מתהפכת… כשאתה עושה את החשבון של המחיר שאתה משלם ושל התועלת שאתה מפיק – לגדל ילד שמצליח להשתמש ביכולות שלו ולהראות את הדברים הטובים שלו, להצליח באיפה שהוא יכול ולא ילד שמרגיש מטומטם לפעמים ואוויל לפעמים ומוזר…. שאומרים לו ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ וכל היום דופקים לו את הראש ‘די’ ‘די’ ‘די’ והוא עומד מול ספר ולא מצליח להבין לא כי הוא לא נורא חכם, אלא כי הוא חי עם הסמיכות פוך האלו שהפרעת קשב מציפה אותו בהן. העובדה שאנשים לא מבינים את זה ואנשים עם השפעה… זו בושה וחרפה.”

לשמיעת ההסבר המלא בתכנית הרדיו – לחצו כאן.

מקורות מידע נוספים

על החוויה האישית של חלי גולדנברג תוכלו לקרוא בבלוג שלה “הפרעת קשב, עדות אישית” – בקישור הזה
או לשמוע את ההרצאה שלה “שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז” – בקישור הזה

לקריאת הצהרת הקונצנזוס הבין לאומית בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר של ריק גרין אודות האבחנה של הפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר על מיתוסים אודות הפרעת קשב – לחצו כאן

 


תמונה: By Shunichi kouroki CC BY 2.0

שיקולים בנוגע להמשך טיפול תרופתי בחופשים / חן ספקטור

שימו לב – אני לא רופאה וכל שינוי תרופתי צריך להתבצע באישור רופא בלבד!!!!!
ומשהבהרנו את זה אפשר להתחיל 😉

אמ;לק – כל מקרה לגופו על פי שיקולים של עלות תועלת מול הרופא.

שאלות מנחות:

  1. מהן הפעילויות שבהן האדם צפוי להשתתף בזמן החופש?
    חופש הוא לאו דווקא היעדר פעילות. במקרים רבים הפעילות בזמן החופש שונות באופיין. לכן הן יכולות להציב אתגרים מגוונים לאנשים עם הפרעת קשב.
    כמו כן, לא תמיד החופשה היא מלאה – לפעמים יש עוד מטלות של לימודים או עבודה שיש להשלים בזמן החופש.
  2. האם ובאיזו מידה הפרעת קשב מפריעה לתפקוד בתחומים האלו?
    ישנה שונות רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב, כך שלכל אחד יהיו תחומים אחרים שבהם הקושי יבוא לידי ביטוי.
    חשוב לשים לב שהפגיעה בתפקוד יכולה להיות גם פנימית וסובייקטיבית. כלומר, גם אם אין הפרעה לסביבה או השלכות אובייקטיביות (כמו ציון נמוך), יכול להיות שהאדם עצמו מתאמץ בצורה לא פרופורציונית או שאינו מצליח להפיק את המיטב מהחוויה.
    למשל, אם הולכים לטיול יכול להיות שללא תרופות כל הדרך האדם יהיה מרוכז מאוד בעיקר בלא ללכת לאיבוד או לא לאבד ציוד חשוב. חוויה זו יכולה להתאפיין במתח רב. יכול להיות גם שכל המשאבים של אותו אדם יוקדשו לניסיון לזכור את ההנחיות של המדריך מתחילת היום, או למאמץ לעקוב אחרי שיחות שמתנהלות באופן שרירותי לאורך המסלול. יכול להיות שהוא יצליח בכל המשימות האלו, אבל… זה עלול לבוא על חשבון ההנאה מהטבע ומהחברה שלשמם הצטרף לטיול.
  3. מה יכולת ההסתגלות למצבים חדשים?
    יכולים להיות מקרים שבהם הפעילויות בזמן החופש לא יצרו אתגר משמעותי כשלעצמן, אך האדם יתקשה להתמודד עם עצם השינוי. כלומר, הבעיה לא תהיה ברמת הקושי הסובייקטיבית של הפעילות, אלא בעצם המעבר בין פעילויות מסוגים שונים. זאת משום שלאנשים עם בעיות התארגנות יכול להיות קושי להתמודד עם שינויים בשגרה ועם מצבים חדשים.
    אם מצרפים למצב הסביבתי החדש גם מצב פנימי חדש של הפסקת הטיפול וחזרת התסמינים, זה יכול להיות שמח 😉
    זאת משום שעם הפסקת התרופה ישנה חזרה של הסימפטומים שבהם היא נועדה לטפל. עבור אנשים עם קשיי התארגנות וקושי להתמודד עם מצבים חדשים זה יכול להיות אתגר כפול – גם להתמודד עם ההתארגנות מול מצב חדש וגם לעשות זאת בלי התמיכה של התרופה שמיועדת בין היתר לעזור להתמודד עם מצבים חדשים. זה לא אומר בהכרח שהדבר בלתי אפשרי, אבל בהחלט יכול להיות שיהיה צורך בתקופת הסתגלות ארוכה יותר וברכישה של אסטרטגיות התמודדות חדשות. לכן מומלץ להתייעץ עם הרופא בנוגע לתקופת ההסתגלות הנדרשת עבור כל שינוי מסוג זה ולשלב אנשי מקצוע נוספים על פי צורך.
    עם הזמן, ההתנסות ורכישת אסטרטגיות ההתמודדות, סביר שהמעברים האלו יהיו קלים יותר. עם זאת, יתכן שהקושי יהיה כל כך גדול שהוא כבר לא יצדיק את הפסקת הטיפול חרף יתרונות פוטנציאליים אחרים. לכן בכל סיטואציה חדשה יש לשקול היטב את המצב מול הרופא בראייה כוללת.
  4. האם יש תופעות לוואי לטיפול התרופתי?
    באופן כללי אם יש תופעות לוואי צריך לחזור לרופא להתאמה. אבל… לפעמים, גם אחרי ניסיונות רבים, נאלצים להתפשר על הרע במיעוטו מפאת חוסר ברירה.
    אם יש תופעות לוואי שלא ניתן למצוא להם מענה על ידי כדור או מינון אחר, יש לוודא שהסיוע שהתרופות מספקות עבור כל פעילות מצדיק את אי הנעימות שיוצרות תופעות הלוואי. שימו לב שיתכן שעבור פעילויות מסוימות התשובה תהיה “כן” ולאחרות “לא”, בהתאם לדרישות של כל סיטואציה.
  5. האם הטיפול התרופתי פוגע בתזונה או בשינה?
    כמו עם תופעות הלוואי האחרות, קודם כל לחזור לרופא להתאמה. אם בכך נפתר העניין מה טוב, אם לא ללכת להתייעץ עם תזונאית קלינית ומומחה לשינה. אם ניתן להגיע לאיזון דרכם מה טוב. אם לא, לבחון מול כל הרופאים מה רמת הפגיעה (עד כמה זה חמור?). לשאול אותם אם ובאיזו תדירות הם ממליצים לעשות הפסקות ומה האורך המומלץ של כל הפסקה לצורך שמירה על בריאות הגוף.
    אם כל ימי החופש דרושים למען איזון פיזיולוגי אז חשוב לתת לגוף את הזמן הנחוץ לו, כי לא משחקים עם הבריאות. לכן במקרים האלו, השאלה “האם לקחת או לא?” רלוונטית רק אם יש יותר ימי חופש מהימים הנחוצים להפסקה.
  6. האם יש בעיות התנהגות?
    הפרעת קשב לא תמיד גוררת אחריה בעיות התנהגות. אם אין בעיות התנהגות הסעיף הזה לא רלוונטי.
    אם יש בעיות התנהגות, השיקול העיקרי הוא טובת האדם ולא “נוחות” הסביבה. עם זאת, ישנם לא מעט מקרים שבהם חלק מטובת האדם היא הימנעות מהתגובות השליליות של הסביבה להתנהגויות פוגעניות או לא מקובלות מצדו (בצדק או שלא בצדק).
    עבור ילדים חשוב לזכור שבמקרים רבים מדריכי קייטנות זוכים לפחות הדרכה וניסיון ממורים, כך שיתכן שיהיה להם פחות כלים להתמודדות מול בעיות התנהגות בהשוואה לצוות החינוכי בבית הספר. כמו כן, במסגרת הביתית יש לקחת בחשבון את האווירה המשפחתית והאינטראקציה בין בני הבית. חופשה היא הזדמנות לחיזוק הקשרים המשפחתיים על ידי פעילויות פנאי ונופש משותפות. אם נוצרים יותר מידי חיכוכים ומריבות הדבר עלול ליצור מתחים רבים ולפגוע בקשרים עם בני המשפחה.
  7. האם הטיפול התרופתי ניתן בשגרה במהלך כל ימי השבוע או שיש הפסקות בספ”שים?
    אם במהלך השגרה יש הפסקות קצרות לסופי השבוע, הדבר יכול להקל על ההחלטה מכמה בחינות. קודם כל סביר שלאותו האדם אין בעיה משמעותית עם המעברים בין המצב של “עם” או “בלי” תרופה, אחרת סביר שלא היה עושה הפסקות קצרות באופן קבוע (אם יש בעיה, לחזור לרופא להתאמה). כמו כן, במקרים אלו אפשר לנצל את סופי השבוע ללא התרופה כדי לבדוק “בקטנה” את יכולת ההתמודדות עם פעילויות ומצבים שונים. כך ניתן לקבל החלטה מושכלת יותר בהמשך עבור הפסקות ממושכות יותר (רק לזכור שהתנסות מדגמית לא בהכרח משקפת את ההתנסות המלאה ותמיד להיות עם יד על הדופק).
    לעומת זאת, אדם שנוטל תרופות באופן קבוע על בסיס יומי ללא הפסקות, פחות מודע לזמן ואופי ההסתגלות שמצריכים המעברים האלו עבורו. כמו כן, סביר להניח שהוא פחות מודע ליכולת ההתמודדות שלו במצבים שונים ללא התרופה (לטוב ולרע). עבור שני היבטים אלו קיימת שונות בין אישית רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב. כלומר, יהיו אנשים שהמעברים לא יפריעו להם בכלל. לעומתם יהיו אנשים שיזדקקו לתקופת הסתגלות ממושכת יותר ויחוו קושי רב. לאחר ההסתגלות למעבר, השונות הרבה קיימת גם ביכולות הבסיס ללא התרופה ובאופן שהן באות לידי ביטוי במגוון הקשרים. כך שיכול להיות שלא יהיה שום קושי במעבר או בתפקוד במהלך החופש, אך באותה המידה יכול להיות גם שיהיה קושי באחד מהם או בשניהם גם יחד. כלומר, מה שבעיקר חסר כאן זה מידע. הדרך היחידה לגלות היא באמצעות ההתנסות האישית בפועל. משום שקשה לדעת מראש מה תהיה התגובה של כל אדם, ממש כמו בשינוי מינון או כדור, רצוי לעשות את ההתנסות הראשונית בבית. כך תוכלו לבדוק את הדברים בזמן שאתם נמצאים במקום בטוח (להתכונן לרע ולקוות לטוב). בכל קושי שעולה לחזור לרופא המטפל ובמקרה הצורך לשלב אנשי מקצוע נוספים.
  8. ו…. מה בא לך? (להקשיב לבטן)
    באופן כללי הטיפול התרופתי נועד לא רק לשפר את התפקוד אלא גם את איכותו החיים של האדם. חלק מזה הוא אפשרות הבחירה והיכולת להתנסות. אם אתם אנשים מבוגרים, תשאלו את עצמכם מעבר לשיקולי העלות תועלת הרציונליים, מה אתם רוצים? לא תמיד הראש והבטן מגיעים להסכמה והרבה פעמים יש לכך סיבות טובות. אולי יש לכם סיבות שאתם לא מצליחים לנסח כראוי, או שאתם מרגישים שהן לא אמורות להיות חשובות ובכל זאת הבטן גועשת. אלו בדיוק הדברים שצריך לפתוח מול הרופא, כדי שיעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם באותו הרגע.
    אם אתם מנסים לקבל החלטה עבור ילדים, רצוי לשתף אותם כמה שיותר בתהליך. כמו כן, מומלץ להתייעץ מול אנשי המקצוע מה הדרך הנכונה להעלות את הנושא מולם, על פי הרמה ההתפתחותית והמאפיינים האישיים של כל ילד.
  9. האם זו הייתה ההחלטה הנכונה גם בדיעבד?
    כולנו חכמים יותר בדיעבד, אם הלך טוב נהדר. אם לא, אין טעם לבכות על חלב שנשפך – כדאי לחזור לרופא כדי להפיק לקחים להמשך.

משהו קטן לפני סיום:

אחרי כל מה שנאמר, תכלס, הכי חשוב זה ליהנות מהחופש ולמלא את המצברים כמו שצריך!
אתם הרי יודעים שתצטרכו אותם 😉

אהבתם?

אם כבר אתם ממלאים מצברים, כדאי לכם לראות גם את ההסבר על איך לפתח חוסן – בקישור הזה

ואם יש בעיה בבליעה של כדורים, תוכלו למצוא הסבר וטיפים – בקישור הזה

איך זה מרגיש לקבל אבחנה של הפרעת קשב בגילאי הבגרות? / How to ADHD

המודעות להפרעת קשב הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות. משום שבעבר לא הייתה מספיק מודעות הרבה מבוגרים עם הפרעת קשב לא אובחנו בילדותם. לעתים קרובות מבוגרים עם הפרעת קשב מפנים את עצמם לאבחון, לאחר שנתקלו בתיאור של הפרעת קשב וחשו הזדהות רבה. סיבה נפוצה נוספת לאבחון מבוגרים טמונה באופי הגנטי של הפרעת קשב. כלומר, מבוגרים רבים ניגשים לאבחון בעקבות אבחון של ילדיהם.

אחת התופעות השכיחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שקיבלו אבחנה בגיל מאוחר היא אבל על החיים שהיו יכולים להיות. לא כולם חווים את זה ומי שלא, הרוויח. למי שכן, זה יכול להיראות מוזר מאוד, משום שקשה להבין מדוע כשסוף סוף דברים מתחילים להשתפר העצב בא ומציף את ההוויה בצורה כל כך חזקה וכוללת. לכן חשוב מאוד לדעת שזהו תהליך טבעי, שיש לעבור אותו ולעבד אותו לפני שיהיה אפשר להמשיך הלאה ולבנות את החיים החדשים. אמנם חייבים לעבור את זה אבל מומלץ לא לבד. דברו עם אנשים שקרובים אליכם כמו חברים ומשפחה, הצטרפו לקהילת הפרעת קשב שלנו ובמקרה הצורך לא לחשוש לפנות לאנשי מקצוע כדי לקבל את התמיכה הרגשית ואת הכלים הנחוצים להתמודדות בריאה, חיובית ומקדמת. לפעמים צריך לבכות קצת על החלב שנשפך, להקל על המועקה שבפנים, לאזור כוחות, לקום, להביא את הסמרטוט או להיזכר במשהו אחר בדרך 😉

ג’סיקה אובחנה בגיל 12, לכן לצורך הכנת הסרטון הזה היא פנתה לעזרתו של Brett Thornhil שאובחן בגיל 43 כדי לשמוע על החוויה שלו. הוא מספר על התהליך במבט של 7 שנים לאחור ממרום גיל היובל שלו 🙂

הוא מדבר על חוויות רגשיות שליוו אותו לאורך השנים כמו תסמונת המתחזה והמאמצים העצומים הכרוכים בתפקוד היום יומי, על הבדידות של אנשים עם דפוסי חשיבה ייחודיים, על שלבי האבל האישיים שלו, על ההתמודדות עם התגובות של הסביבה ועל המסע שהוא עבר כדי ליצור לעצמו חיים חדשים לאור האבחנה והמודעות החדשה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What it’s Like to be Diagnosed with ADHD as an Adult ותגידו לנו מה דעתכם בתגובות

אהבתם?

אם כן, כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ריק גרין על הנושא – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש להיות סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Noemi Nuñez CC BY-SA 2.0

Medisafe – אפליקציה חינמית לניהול הטיפול התרופתי

אז… לאנשים עם בעיות התארגנות נותנים תרופות שמסייעות בהתארגנות, אבל!!!
צריך לזכור לקחת את התרופה לפי שהיא מתחילה להשפיע, צריך לזכור לחדש מרשמים בזמן ו… מה אם אתם אחראיים על הטיפול התרופתי של משפחה שלמה?

את האפליקציה Medisafe אפשר להוריד ללא עלות והיא נועדה לעזור לכם עם כל הדברים האלו 🙂

להורדת האפליקציה – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את ההסברים על תרופות של הפרעת קשב – בקישור הזה

וכלים נוספים של טכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה


תמונה: Chaos CC BY-SA 3.0

תודה שטיפלת בי – סרטון חובה להורים בתחילת הדרך / How to ADHD

בסרטון מרגש עד דמעות, ג’סיקה פונה אל אמא שלה ומודה לה על שהשכילה לשים לב שמשהו אצלה לא בסדר, לקחת אותה לאבחון ולהתאים לה טיפול. היא מודה לה שלא פחדה מכל המיתוסים סביב הפרעת קשב, לא הושפעה מהסטיגמה בציבור או מהמידע המטעה בתקשורת והתעלמה מכל המבטים השופטים. ג’סיקה מודה לאמא שלה על שהקשיבה לה כשהיא סיפרה שהיא מתקשה, על כך שהיא שמה לב שהיא שונה מילדים אחרים, על שאפשרה לה להבין את המקור לשונות זו ובכך להסיר מכתפייה את תחושת האשמה. היא מודה לה שלא התייחסה לטיפול התרופתי כמוצא אחרון וחזרה שוב ושוב לרופא עד שמצאו עבורה את המענה המתאים ביותר.

ג’סיקה מעידה על עצמה שבזכות הטיפול היא הצליחה יותר בלימודים בנתה את הביטחון העצמי שלה ונמנעה מבעיות רגשיות קשות ,שלעתים קרובות מפתחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שלא זכו לטיפול ולתמיכה הורית. בעיקר היא מודה לה שבכך שהאמינה לה ועזרה לה להבין את עצמה היא יכלה להיפרד סוף סוף מתחושת הבושה הנוראה.

נשמע מעניין?

תחזיקו חזק את הממחטות, צפו בסרטון What I Want to Say to My Mom, Who “Drugged” Me והפיצו לכל עבר!

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ג’סיקה על מה שקורה כשמפסיקים לקחת תרופות – בקישור הזה

ואת ההסבר על החשיבות של פיתוח חוסן עבור אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שהוא נחוץ** / חן ספקטור

בפוסט זה אתאר את הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שבהם הוא נחוץ**
שימו לב: הדיון הזה לא עוסק במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו נחוץ, או במקרים שעבורם הוא אינו מתאים.

כמה הבהרות לפני שמתחילים:

  1. הטיפול התרופתי ניתן רק דרך רופא שהוסמך לכך. אם הוא לא עוזר מספיק או מפריע, יש לחזור להתאמה.
  2. המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית.
  3. השיקול הרלוונטי היחיד הוא טובת האדם. עם זאת, לפעמים קשה לדעת מה הכי טוב.
  4. נא להקפיד על כללי הדיון כפי שמפורטים בהסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו.

מדוע לא כדאי לדחות את הטיפול התרופתי כשהוא נחוץ?

  1. נזק מצטבר שעדיף שלא יהיה – מניעת טיפול עלולה ליצור פערים בידע, מיומנויות וניסיון חיים שאחר כך קשה יותר להשלים. כמו כן, היא עלולה ליצור קשיים רגשיים וחברתיים משניים, שמאוד מסבכים את כל העסק, מייקרים ומקשים על הטיפול בהמשך.
  2. השלכות רגשיות של האווירה השלילית סביב הנושא – במיוחד עבור ילדים, צריך לזכור שהם קולטים יפה-יפה את הלך הרוח בבית. גם אם לא נאמר להם במפורש, הם יבינו שזה משהו רע, שההורים לא רוצים לתת להם. מן הסתם, הם לא ישמחו וירגישו בנוח לקחת את אותו “טיפול נוראי ומסתורי” לכשיגיע הזמן ולא תהיה ברירה אחרת. כך שבנוסף להתמודדות עם הנזק המצטבר שעלול להיגרם מתקופת ההימנעות, עכשיו עלולים להתמודד גם עם חששות והתנגדויות לגיטימיים של הילד, מאותו הדבר שהוא קלט מההורים, שלא כדאי לתת לו. תחשבו רגע, איך הייתם מרגישים, אם היו אומרים לכם, שעכשיו אתם צריכים לקחת את אותו דבר “נורא”, שעד עכשיו העשו הכול כדי לא לתת לכם אותו….
  3. תחושת כישלון ופגיעה בדימוי העצמי – אם הילד מקבל את הרושם שהטיפול התרופתי ניתן רק כי שאר הטיפולים לא צלחו, הוא עלול בטעות לחשוב שזה באשמתו (כי הוא לא הצליח להשתפר באמצעות הטיפולים האחרים), או שאולי, מה שיש לו הוא כל כך “נורא”, כי רק אותו “כדור נורא” יכול לעזור. חשוב לזכור, שלילדים אין עדיין חשיבה מופשטת. לא תמיד הם יוכלו להבדיל בין חוסר הצלחה של טיפול מסוים לבין חוסר הצלחה של עצמם. הם גם לא תמיד יוכלו להבדיל בין התסמינים של הפרעת קשב כפי שבאים לידי ביטוי בהתנהגות שלהם לבין הזהות שלהם עצמם. זה עלול לפגוע מאוד בדימוי העצמי. אגב, אותה השפעה עלולה להיות גם בכיוון ההפוך, שבו מתייחסים להפסקה או הפחתה בשימוש בתרופות, כמדד להצלחה – מהלוגיקה הזאת נובע, שהמשך הטיפול הוא כישלון.
  4. קשר בין רגש לקוגניציה – כל הסעיפים הקודמים מתארים, בין היתר, השלכות פוטנציאליות על הפן הרגשי. מאחר שיש קשר בין רגש לקוגניציה, תחושות של פחד, כישלון, עצב (וגרסאותיהן העוצמתיות יותר, שאני מקווה שלא תחוו), עלולות לפגוע בריכוז. הפגיעה הרגשית המשנית בתפקודי הקשב נוספת על הפגיעה הראשונית בתפקודי הקשב, שנובעת מהפרעת הקשב, ומפחיתה עוד יותר את המשאבים הקוגניטיביים הפנויים להתמודדות. שוב, נוצרות בעיות משניות שמקשות על כל ההתמודדות.

הבהרה: אני מתייחסת לכל אלו רק במצבים שגורמים להימנעות מטיפול תרופתי נחוץ. למרבה הצער, ישנם גם מקרים חמורים יותר, שבהם חוסר המודעות והסטיגמה מונעים גם אבחון של הפרעת קשב ובכך גם כל טיפול אחר, כך שהאדם נשאר ללא כל מענה לקשיים שלו. כמו כן, אני נחשפת ללא מעט מקרים, שבהם החשש מהטיפול התרופתי גורם להימנעות מאבחון של לקויות למידה, שעבורן בכלל לא קיים טיפול תרופתי, גם אם היינו מאוד רוצים. בואו נפסיק עם זה, בבקשה, די.

מדוע הסוגיה של הטיפול התרופתי לא צריכה להשפיע על האבחון?

  1. הטיפול התרופתי רלוונטי רק להפרעת קשב – יש הרבה דברים שנראים כמו הפרעת קשב אבל הם לא, ומצריכים טיפול אחר. אם לא פונים לאבחון כי חוששים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, ייתכן שקיים קושי אחר, המצריך טיפול בכלל אחר, שלא יודעים עליו ולא נעזרים בו, כי לא יודעים על קיומו. לכן, בבקשה-בבקשה, גשו לאבחון.
  2. אבחון זה לא טיפול האבחון הוא רק בדיקה/מדידה. הוא לא משנה שום דבר, אלא רק מגלה מה יש. זה נותן לכם מידע נוסף, כדי לקבל החלטות בהתאם. תמיד כדאי לבסס החלטות על כמה שיותר מידע. ככל שתדעו יותר, כך תוכלו להיות יבטוחים יותר בכיוון שבחרתם, יהיה אשר יהיה.
  3. האבחון לא מחייב אתכם לשום דבר  אף אחד לא יכול להכריח אתכם לקחת תרופות או לתת לילדכם תרופות ללא רצונכם. רק רופא יכול להמליץ או לאשר, אבל ההחלטה הסופית היא בידיכם. אם מופעל עליכם לחץ לטיפול תרופתי מצד בית הספר או כל דמות סמכות, זה לא חוקי – אפשר ורצוי לדווח על אותם הגורמים.
  4. תהליך האבחון לא מחייב נטילת תרופות  לעתים, קופות החולים דורשות את הבדיקה הממוחשבת, שאינה חיונית לאבחון. אפשר לבצע רק את מדידת הבסיס, ללא החלק השני שעם התרופה, ואם מתחרטים, תמיד אפשר להשלים את השלב השני.
  5. אף אחד לא צריך לדעת  המאבחן מחויב לסודיות מלאה כלפיכם (וודאו זאת במפגש הראשון), ואתם לא חייבים להעביר את האבחון לאף אחד, אם אינכם רוצים. זה שלכם בלבד.

אז בבקשה-בבקשה, גם אם אתם חוששים מהטיפול התרופתי, או שעוד לא גיבשתם את דעתכם – גשו לאבחון. קודם כל, תבדקו אם זה בכלל רלוונטי עבורכם, ואם כן, יהיה לכם יותר מידע לצורך קבלת החלטה.

שימו לב: חשוב להקפיד לפנות לאבחון מקצועי מלא, שמתבצע על ידי אנשי המקצוע המוסמכים לכך. למידע נוסף על הקריטריונים של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן

בלבול בין מטרה לכלי

המטרה של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור התפקוד ועלייה ברמת החיים. הטיפול התרופתי הוא רק אחד ממערך שלם של כלים העומדים לרשות האדם או הוריו לשם הגשמת מטרות אלו. אף אחד לא צריך הכול, ולא הכול מתאים לכולם. השאלה היא, מהו השילוב האידיאלי של כלים וטיפולים, שהכי יעזרו לאדם מסוים, בזמן נתון ובנסיבות מסוימות. אם הטיפול התרופתי הוא אחד מאלה – כדאי להשתמש בו, ואם לא – אז פשוט לא.

בהקשר זה, לא כדאי להציב מטרה של הימנעות או הפחתה של השימוש בטיפול התרופתי, כי בנוסף לנזק הרגשי המשני שעלול להיווצר, אתם מסיטים את דעתכם מהמטרה העיקרית – שהיא כאמור, טובת האדם. הרי לכל טיפול יש יתרונות וחסרונות כשלעצמו, שבכל מקרה יש להכיר ולהתחשב בהם לפני קבלת ההחלטה. הטיפול התרופתי לא שונה מכל טיפול אחר בהיבט הזה. לכן, כאשר מתייחסים לטיפול התרופתי ככלי ולא כמטרה, אין לשימוש בו או להימנעות ממנו תחושה של הצלחה או כישלון, והדגש הוא על רמת התפקוד ואיכות החיים.

זה לא הכל או כלום

הטיפול התרופתי ניתן על פי צורך, תוך ייעוץ עם הרופא. יש מי שנוטלים אותו על בסיס יומיומי לאורך שנים; יש הזקוקים לו רק למצבים מסוימים או בתקופות מסוימות; לפעמים, יש מצבים/פעילויות/הקשרים, שעבורם הטיפול התרופתי משפיע באופן שונה (עוזר / לא משנה / או מפריע), ויש להשתמש בטיפול בהתאם לכך (לדוגמה, ללימודים כן ולחוג לא, או להפך).
כמו כן, חשוב להדגיש, שהתנסות בטיפול תרופתי לא מחייבת אתכם להמשיך בו. השפעת התרופה מתקיימת בזמן הפעילות שלה בלבד, ואם יהיו תופעות לוואי, הן יעברו תוך שעות מתום ההשפעה. כלומר, לטוב או לרע, ביום המחרת, המצב יחזור לקדמותו. אם הניסיון לא היה חיובי, יש לחזור לרופא, לתאר בדיוק את החוויה, ולבקש שינוי.
כשזה עובד, זה עובד. לכן, אם יש ספק, כנראה שצריך לחזור לרופא. חשוב לזכור, שמדובר בתהליך המצריך אורך רוח, רופא טוב וטיפת מזל. הניסיונות הראשונים לא תמיד עולים יפה, אך הם לא בהכרח מעידים על התגובה לכדורים/מינונים אחרים.
אחרי שניסיתם את כל האפשרויות מול הרופא והגעתם לתרופה/מינון האופטימליים, אתם יכולים סוף-סוף לחוות ולהתרשם מההשפעה במקרה הספציפי שלכם, לטוב או לרע. כשהידע הזה יהיה ברשותכם, תוכלו להחליט באופן יותר מושכל ובטוח, האם / למה / כמה ומתי להשתמש בטיפול (הכול בליווי הרופא כמובן). אם ניסיתם הכול ולא מצאתם התאמה, לפחות תדעו שעשיתם כל מה שאפשר.

דברי סיום

זהו, אוהבת אותכם, מאחלת לכולם בהצלחה. מקווה שלא חפרתי יותר מידי ומצפה לראות את התגובות שלכם לכל הנושא הזה
אל תשכחו להיות מדהימים!!!

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה

ולקרוא את העדות האישית של חלי גולדנברג על הפרעת הקשב שלה – בקישור הזה


תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0

הצהרת קונצנזוס בין לאומית בנוגע להפרעת קשב / ברקלי ועמיתים 2002

הקונצנזוס המדעי והאקדמי אודות קיומה של הפרעת קשב קיים כבר יותר מעשור.

ברקלי Russell Barkley הוא אחד החוקרים המובילים בתחום הפרעת קשב. יחד עם רבים מעמיתיו הוא פרסם מאמר עמדה אשר דן בנזקים שנגרמים מהצגה תקשורתית מעוותת של הנושא ונותן מענה על טענות שגויות ושאלות נפוצות בנוגע להפרעת קשב.

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן.

למידע כללי על הבעיות בייצוג התקשורתי של המחקר המדעי – לחצו כאן.

לדיווח על פרסומים מטעים – לחצו כאן.


Barkley, R. A., Cook, E. H., Dulcan, M., Campbell, S., Prior, M., Atkings, M., & … DuPaul, G. J. (2002). Consensus Statement on ADHD. European Child & Adolescent Psychiatry, 11(2), 96.
תמונה: By GNOME icon artists CC BY-SA 3.0

מה קורה כשמפסיקים לקחת תרופות להפרעת קשב / How to ADHD

ג’סיקה מצאה את עצמה בלי תרופות להפרעת קשב וניסתה להתמודד. היא השתמשה בכל האסטרטגיות שעליהן היא דיברה בערוץ שלה How to ADHD ו….. במילים עדינות זה לא היה נעים וזה לא היה פרודוקטיבי בכלל.
היא מדברת על התפקיד החיוני של התרופות כחלק ממענה טיפולי רב תחומי ומותאם אישית לצד הסטיגמה הפוגענית סביב הנושא.

היא קוראת לנו לא נשפוט את עצמינו או אנשים אחרים על ההחלטה להשתמש או לא להשתמש בטיפול התרופתי. לכל אחד מתאים משהו אחר ואין שום דבר רע בלקבל את הטיפול האפקטיבי ביותר עבורכם או עבור ילידכם.

להסבר המלא צפו בסרטון What Happened When I Stopped Taking My Medication:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שלה “תודה שטיפלת בי” – בקישור זה

ובהצגה של גלי שני “נזרקת לצדדים” על החוויה האישית שלה עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Mosborne01 CC BY-SA 3.0

מחסום דם מוח

מחסום דם מוח, או באנגלית: BBB => Blood Brain Barrier, הוא אחד ממנגנוני ההגנה של המוח, אשר מסננן את החומרים שעוברים דרכו על פי המבנה הכימי שלהם. מבחינה זו הוא מזכיר את השלייה של העובר. שניהם נועדו לאפשר לחומרים הנחוצים להיכנס ובמקביל לחסום חומרים שעלולים להזיק לתאים הרגישים שנמצאים בעברו השני של מנגנון ההגנה.

הסרטון הזה מציג על קצה המזלג את האתגרים שמחסום הדם-מוח מציב בפני פיתוח של תרופות נירולוגיות. זאת משום שכדי להימנע מטכניקות פולשניות ההעדפה היא תמיד להעביר את התרופות דרך מחזור הדם, שאליו הן יכולות להגיע גם באופן עקיף דרך מערכת העיכול. על מנת שתרופות הניתנות בדרכים אלו יגיעו למוח, הן צריכות לעבור את המחסום.

אנו יודעים שהבעיה בהפרעת קשב היא ירידה בתפקוד של המוליך העצבי דופמין, אז למה לא פשוט לקחת כדורים של דופמין?

התשובה היא שדופמין אינו עובר את מחסום הדם מוח, כך שאם נכניס דופמין למערכת הדם דרך מערכת העיכול הוא יסתובב בכל הגוף ולא יגיע ליעדו. כדי להימנע משימוש בשיטות פולשניות ומסוכנות להחדרת דופמין למוח באופן ישיר, מעדיפים להשתמש בתרופות אחרות שיוכלו לתת מענה בטוח יותר. התרופות האלו עוברות את מחסום הדם-מוח ומשפיעות על התפקוד של הדופמין במוח באופן עקיף.

נשמע מעניין?

להסבר המלא צפו בסרטון Blood Brain Barrier:

אהבתם?

כדי ללמוד עוד על מערכת העצבים ראו את הסרטון – בקישור הזה

וכדי לדעת איך תאי העצב שלנו מתקשרים ביניהם ראו את הסרטון – בקישור הזה


תמונה: By Kuebi = Armin Kübelbeck CC BY 3.0

זרימת הדם למוח / Walter Jahn

הסרטון הזה מראה איך מגיע הדם מהלב אל המוח. משום שהמוח הוא איבר חשוב ועדין, ישנם מספר מנגנוני הגנה אשר נועדו לשמור על שלומו. פרט לשמירה על המוח, למנגנונים אלו יש השלכות לגבי פיתוח תרופות אשר נועדו לפעול על התאים שבמוח (כמו התרופות עבור הפרעת קשב). זאת משום שכדי שהתרופות יוכלו להגיע אל המוח דרך מחזור הדם, עליהן לעבור את מנגנוני ההגנה שלו.

נשמע מעניין?

להסבר המלא צפו בסרטון BLOOD VESSEL PATHWAY FROM HEART TO BRAIN:

אהבתם?

צפו גם בסרטון על מבנה המוח שלכם – בקישור הזה

ובסרטון על התקשורת בין תאי עצב – בקישור הזה


תמונה: By Armin Kübelbeck CC BY 1.0

המוח שלכם הוא יותר משק כימיקלים / David Anderson

הפעילות של המוליך העצבי דופמין, המעורב בהפרעת קשב מורכבת להפליא. David Anderson מסביר על המורכבות הרבה של המעורבות של כימיקלים שונים בתהליכי עיבוד המידע במוח. המודעות לכך חשובה מאוד משום שהבנה מדויקת יותר של המנגנונים האלו יכולה לאפשר פיתוח של טיפולים יעילים וטובים יותר עם פחות תופעות לוואי.

להסבר המלא צפו בהרצאת ה- TED,
Your brain is more than a bag of chemicals

שימו לב – לנוחיותכם אפשר להוסיף כתוביות בעברית 🙂

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את סרטון ההסבר על הכימיה של המוח והתודעה – בקישור הזה

ואת הסרטון על הדופמין והאונות הקדמיות של המוח – בקישור הזה


תמונה: By DJ CC BY-SA 2.0

הפרעת קשב וריכוז – חשיבות האבחון המוקדם / אבי שפירא

זהו אחד המאמרים הטובים בנושא הפרעת קשב בשפה העברית, אשר מתייחס בין היתר גם להרבה היבטים של השיח הציבורי בנושא.
אמנם הוא נכתב לפני יותר מעשור (בשנת 2004), אבל הוא כתוב בצורה ברורה וידידותית לקורא ומגיש לציבור מידע חשוב על הפרעת קשב, האבחון שלה והטיפול בה. שימו לב – אם אתם מחפשים מידע כללי זה מקור טוב להתחיל ממנו, לנתונים עדכניים ומדויקים יותר מומלץ כמובן לפנות לספרות המחקרית מהשנים האחרונות.

מתוך תקציר המאמר:

הפרעת קשב וריכוז נחשבת כיום לאחת ההפרעות השכיחות בתחום הנוירולוגיה והפסכיאטריה של הילד, ויש לה השלכות על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי של הילדים הלוקים בה. בשנים האחרונות אנו עדים למתקפה ציבורית שיוצאת נגד האבחנה. בכתבה זו אני מקווה להפריך טענות שונות הנובעות, לפי דעתי, משיקולים זרים שאינם ממין העניין. יש לזכור כי המפסידים הגדולים, ומי שנשאר חסר אונים, הם הילדים הסובלים.

נשמע מעניין?

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן

אהבתם?

קראו את ההנחיות של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה


שפירא, א. (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). מאתר פסיכולוגיה עברית.
תמונה: By Brunella Iannuzzi CC BY-SA 4.0

הפרעת קשב, עדות אישית / חלי גולדנברג

את חלי גולדנברג קשה לתאר במילה אחת, בדיוק כמו רבים מאנשי הפרעת הקשב, היא שחקנית קולנוע, דוגמנית, כותבת ומפרסמת ספרי ילדים ופרוזה, מצלמת, מחזיקה בבלוג מוכר ובתוכנית רדיו שבועית ומשוכנעת שהיא בטלנית.

בבלוג שלה היא פרסמה עדות אישית על החוויה שלה עם הפרעת קשב, אשר כתובה בצורה מרגשת ומדויקת עד כאב.

ציטוט נבחר:

“זה לא קשור לאהבה ולא לחיזוקים ולא להשקעה ולא לסבלנות ואפילו לא לָתוצאות – ולא להוריךָ ולא למוריךָ – אוהבים ומשקיעים ומנסים בכל כוחם….
רק אתה יודע. ילד. נער. ילדה. נערה.
יודע את האמת. את הבהלה הפנימית. השיתוק.
המשהו שעוצר אותך.
המשהו שחזק ממך.
שאי אפשר עליו.
שגם אם תנסה בכל הכוח שלך זה לא יעזור.”

 

לטקסט המלא – לחצו כאן

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון של חלי על הפרעת קשב  – בקישור הזה

ואת הסרטון על 10 דברים שרק אנשים עם הפרעת קשב יבינו – בקישור הזה

 


הערה:
על פי רוב, בפוסטים המציגים סיפורים אישיים לא מדובר באנשי מקצוע מתחום הפרעת קשב.
לכן מומלץ לקחת בעירבון מוגבל את המונחים או ההמלצות הטיפוליות ו…
פשוט ליהנות מהסיפור כשלעצמו ^_^
תמונה: By Villiamcurtis CC BY-SA 3.0

האם צריכים להיות מודאגים מתרופות להפרעת קשב? / ירדן לוינסקי

טיפול פעמים רבות הוא לא משחק סכום אפס. מדובר באיזו עסקת חליפין שבהן אתה עושה משהו אחד ומקבל בתמורה משהו אחר. אנחנו צריכים להיות מודעים לתופעות לוואי אפשריות כשאנחנו לוקחים טיפול כזה או אחר, אבל זה לא צריך למנוע מאיתנו לקחת את הטיפול אם הוא יכול לעזור או להפסיק טיפול אם הוא רק מפריע. במאמר זה ירדן מסביר כיצד כדאי להתייחס לטיפול התרופתי בהפרעת קשב.

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן

 

אהבתם?

קראו גם את ההסבר על מינונים של תרופות להפרעת קשב – בקישור הזה

וצפו בסרטון של מה קורה כשמפסיקים לקחת תרופות של הפרעת קשב – בקישור הזה

תפריט נגישות