בסרטון הזה ראסל ברקלי מדבר על קשיי העכבה המאפיינים הפרעת קשב וריכוז ADHD, ההשפעה שלהם על הוויסות הרגשי וההשלכות של קשיים בוויסות רגשי על יכולת ההשתלבות החברתית וחיי האדם באופן כללי.

על ההבדלים בין אימפולסיביות לקשיי עכבה

יש לציין שבסרטון הזה ברקלי לא מבחין בין קשיי עכבה לאימפולסיביות, שעובדת על מנגנון מוחי אחר ולכן גם לא מגיבה לתרופות של הפרעת קשב. שני הקשיים האלו נוטים להגיע ביחד, אבל יכולים להופיע גם בנפרד. כמו כן, הם יכולים להראות דומים ושניהם מקשים על הימנעות מפעולות ותגובות לא רצויות. עם זאת יש ביניהם הבדל משמעותי ברמת המודעות ויכולת הבחירה של האדם, כמו גם השלכות טיפוליות.

חשוב להכיר ההבדלים, משום שהם משפיעים על אופן ההתמודדות:

• בעכבה יש קושי להימנע או להפסיק פעולה שהאדם כבר יודע שאינה רצויה.
  במקרה הזה אין טעם להסביר לאדם שלא כדאי – הוא כבר יודע ולמרות זאת לא מצליח להימנע. בהתאם לכך התגובה היא לרוב תסכול, שבהיעדר טיפול עלול להתעצם לתגובות שליליות חמורות יותר עם הזמן. משום שיש קושי להימנע, האסטרטגיה היעילה יותר היא למצוא תחליף פחות מזיק ככל שהסיטואציה מאפשרת. למשל, במקום להתפרץ באמצע השיעור – לכתוב את אותו דבר במחברת. במקום לגעת בדבר המגניב שבדיוק אמרו שאסור – לגעת ליד או במשהו אחר. במקום לקפץ ולשיר באמצע ישיבה, לשאול מי רוצה קפה כדי ללכת להכין וכו.
  העכבה מתבססת על מנגנון הדופמין ולכן צפויה להשתפר בעקבות הטיפול התרופתי לקשב (למי שצריך ובהתאמה של רופא מומחה בלבד).
• אימפולסיביות היא פעולה לפני מחשבה. כלומר, כאן האדם פועל, לפני שהוא יודע האם הפעולה צפויה להוביל לתוצאה רצויה או לא רצויה. אבל… אם אתם רוצים לעזור, משום שהפעולה האימפולסיבית מהירה מאוד, לרוב לא תספיקו להגיד לאדם שלא כדאי לעשות משהו לפני שהוא עושה את זה. סה”כ דיבור יותר איטי ממחשבה והפעולה האימפולסיבית מקדימה את המחשבה.
  מה שיותר צפוי לעזור הוא להשהות את התגובה ובדרך כלל כמה שניות או אפילו חלקי שניה מספיקים כדי לאפשר למחשבה להדביק את הפעולה. אם יש רק אימפולסיביות ללא קשיי עכבה, לאדם לא תהיה בעיה להימנע מהפעולה ברגע שהוא הבין שהיא לא רצויה עבורו. לכן ההמלצה כאן היא לספור עד 3, או לשים מחסומים פיזיים שיעכבו את ביצוע הפעולה – למשל, לשים את הטלפון בחדר אחר, זמן המעבר בין החדרים מאפשר הפעלה של שיקול דעת.
  עם זאת, אנשים אימפולסיביים לא תמיד יבינו למה לטרוח לטפל באימפולסיביות שלהם, כי יש לה גם מרכיב הסתגלותי ברמת ניצול ההזדמנויות. משום שהתוצאה לא ידועה ברגע הפעולה, היא נוטה להיות רנדומאלית. לכן היא לא בהכרח מובילה לתוצאות שליליות ולפעמים דווקא לדברים רצויים מאוד.
  האימפולסיביות קשורה למנגנון הסרוטונין במוח ולכן לא מושפעת מתרופות להפרעת קשב, אשר פועלות על מנגנון הדופמין. לעיתים יכול להיראות שיפור באימפולסיביות בעקבות הטיפול התרופתי להפרעת קשב באופן משני. שכן יכולת ההתמודדות עם כל קושי משתפרת כאשר הטיפול בקשיים אחרים מפנה משאבים להתמודדות.
  עוד משהו שיכול לעזור זה פיתוח של יכולת בקרה, כלומר – אם אין אפשרות למנוע את האימפולסיביות או שהמאמץ לא משתלם, כדאי להתרגל לחזור רגע אחורה ולבדוק אם הכל הסדר או שכדאי לנסות לתקן משהו (לבקש סליחה, להחזיר למקום, לבדוק טעות חישוב וכו).

בהקשר של הסרטון הנוכחי, ההבדל הזה פחות מהותי – משום שברקלי מתאר את ההשלכות של קושי כללי להימנע מפעולה או תגובה לא רצויה, בין אם הייתה לכך מחשבה מקדימה או לא. עם זאת, חשוב שתהיו מודעים לכך באופן כללי, בעקבות ההבדלים שתיארתי שיכולים להיות מאוד רלוונטיים בהקשרים אחרים.

כמו כן, שימו לב שברקלי מחליף בין המושגים לאורך ההרצאה. מטעמי אחידות ונוחות הקריאה, כשאסביר על היבט מסוים, אשתדל להשתמש במונח שהוא בחר לאותו הנושא.

איך זה מתחיל?

ברקלי פותח את ההסבר שלו בכך שהביטוי הראשון של הפרעת קשב הוא בדרך כלל קשיי העכבה. כלומר, הקושי להפסיק פעולה לא רצויה או להימנע ממנה.

במקרים רבים הקושי בעכבה יבוא לידי ביטוי בגילאי הגן, כאשר בדרך כלל הסימן הראשון יהיה היפראקטיביות. עם זאת, היפראקטיביות לא בהכרח תופיע ראשונה או בכלל. תוכלו למצוא הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב – בקישור הזה.

כלומר, ברקלי רואה את פעלתנות היתר של ההיפראקטיביות כביטוי לקושי לעכב התנהגות שאינה רלוונטית לסיטואציה. לדבריו, התוצאה היא שהאדם “מתנהג יותר מידי”. פעלתנות היתר יכולה להיות מוטורית, ברמת תנועת הגוף במרחב אבל זה לא הביטוי האפשרי היחיד שלה. היא יכולה לבוא לידיד ביטוי גם באופן מילולי כדיבור עודף.

לצד ההיפראקטיביות המוטורית או המילולית, ברקלי מציין שיש גם אימפולסיביות קוגניטיבית. האימפולסיביות הקוגניטיבית באה לידי ביטוי בדפוס של קבלת “החלטות בזק” בלי לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הפעולה.

הביטוי המוטורי של פעלתנות היתר נוטה להתעדן עם השנים מהתרוצצות לכל עבר לתזוזה בזמן ישיבה על כיסא וכו. לקראת גילאי הבגרות התנועתיות החיצונית עוברת למצב פנימי של צורך לעסוק בדברים מרובים, אשר בא לידי ביטוי באי שקט קוגניטיבי של מחשבות תזזיתיות. למעשה, ברקלי טוען שבגילאי הבגרות התנועתיות המוטורית היא לא גורם מבחין טוב להפרעת קשב והיא נפוצה יותר דווקא במקרים של חרדה.

לסיכום, ברקלי מדגיש שכל האי שקט המאפיין אנשים עם הפרעת קשב, על שלל סוגיו וביטויו, הוא תוצאה של קשיי עכבה שהם למעשה לב הבעיה (ולא חוסר השקט כשלעצמו).

קשיי עכבה ורגשות….

ברקלי מדגיש שקשיי העכבה שיכולים להשפיע על התנועתיות, הדיבור והמחשבה שלנו, יכולים באותה המידה להשפיע גם על הרגשות. מתברר שההתייחסות הראשונית להפרעת קשב כללה גם את ההשפעה על הפן הרגשי. עם זאת לאורך השנים הוסרה ההתייחסות לאימפולסיביות הרגשית, שנכון לעכשיו מיוחסת לתחלואה נלוות (גורמי קושי נוספים שאינם הפרעת קשב) ולא מוצגת כחלק בלתי נפרד מהתסמינים של הפרעת קשב עצמה. ברקלי טוען שזו הייתה טעות והוא קורא להחזיר להגדרה של הפרעת קשב את האימפולסיביות הרגשית וההשפעה של קשיי העכבה על הפן הרגשי. זאת משום שלטענתו לא ניתן להפריד את הפן הרגשי מההתנהגות של האדם.

לפי ברקלי, אימפולסיביות רגשית יכולה לבוא לידי ביטוי ב”פתיל קצר”, סף תסכול נמוך וכו, כמו גם הנטייה לבטא את הרגשות בצורה מהירה מאוד ביחס לאנשים אחרים. לצד זאת, הוא מדגיש שהפרעת קשב אינה הפרעה במצב הרוח (כמו דיכאון וחרדה למשל). זאת משום שהפרעת קשב לא יוצרת בעיות בתגובה הרגשית הראשונית לסיטואציה, אשר נשארת תואמת למציאות. הוא מסביר שהקושי בהפרעת קשב הוא בוויסות של רגשות נורמטיביים, לא בהתעוררות של רגשות חריגים.

הקושי בוויסות רגשי המאפיין הפרעת קשב בא לידי ביטוי בקושי להירגע ולמתן תגובות רגשיות תקינות לאחר שהתעוררו, כך שיתאימו לסיטואציה ולהקשר באופן שיסייע לאדם להשיג את מטרותיו. כלומר, אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לווסת את הרגשות שלהם בכדי להתאים את עצמם לנורמות החברתיות ולמנוע נזקים לרווחתם האישית בטווח הארוך.

• הסבר נוסף על הביטוי של קשיים בוויסות הרגשי אצל אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
• הסבר של ברקלי על ההשפעה של התרופות על התפקוד הרגשי של אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.

מדוע חשוב להתייחס לאימפולסיביות רגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב?

ברקלי מדגיש שלא ניתן להפריד בין האימפולסיביות הרגשית להתנהגותית משום שהן שזורות זו בזו. כמו כן, הוא טוען שההתייחסות לפן הרגשי כחלק מהפרעת קשב נותן הסבר טוב יותר לתופעות שנראות בשטח.

• תוכלו לשמוע את ההסבר של ברקלי על ההיבטים הנוירולוגים של ההתנהגות הרגשית והחברתית – בקישור הזה

כדי להמחיש את החשיבות של התייחסות לאימפולסיביות הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב, ברקלי לוקח לדוגמה את הנושא של הפרעת התנגדות ODD – Oppositional Defiant Disorder

• על ההבדל בין הפרעת קשב לבין הפרעת התנגדות על פי ההבחנות הנהוגות כיום, תוכלו לשמוע הסבר – בקישור הזה.

ברקלי אומר שבהשוואה לאוכלוסייה הרגילה, לילדים עם הפרעת קשב יש סיכון של פי 11 לפתח גם הפרעת התנגדות. הוא מציין שזה קורה בטווח של שנתיים מהופעת הביטויים הראשונים של התסמינים של הפרעת קשב. כרגע מתייחסים לשילוב הזה כתחלואה נלוות של שני מצבים שונים הנוטים לבוא ביחד. ברקלי אומר שאם מכניסים בחזרה את ההשפעות של האימפולסיביות הרגשית, רואים שכל האנשים עם הפרעת קשב למעשה נמצאים בסיכון לפתח הפרעת התנגדות, או במילים אחרות – הפרעת קשב גורמת להפרעת התנגדות.

ברקלי מציין שבעוד שיש גם השפעות חברתיות-סביבתיות על ההתפתחות של הפרעת התנגדות, חצי ממנה מורכב מהקושי להכיל תסכולים, קושי לשלוט בכעסים, עצבנות וחוסר סבלנות. בהתאם לכך, אצל אנשים עם הפרעת קשב שפיתחו גם הפרעת התנגדות, הפרעת ההתנגדות מושפעת מהטיפול התרופתי להפרעת קשב לא פחות מהתסמינים של הפרעת הקשב עצמה. הוא מציין גם שהחלקים של הפרעת ההתנהגות שלא מושפעים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, הם החלקים החברתיים שהם בעלי אופי נלמד. עבור החלקים האלו יהיה צורך לעבור תהליך של למידה מחודשת עבור הקנייה של דפוסי התנהגות הסתגלותיים יותר.

ויסות רגשי והשתלבות חברתית

ההתייחסות לאימפולסיבית הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב יכולה לסייע לא רק במקרים שבהם התפתחה הפרעת התנגדות, אלא באופן כללי להבנה של קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. קשיים אלו נוטים לעלות כבר בגילאים הצעירים עבור 50%-70% מהמקרים. ברקלי מציין שזו אחת ההשלכות היותר הרסניות של הפרעת קשב – קושי ליצור ולשמר קשרים חברתיים קרובים.

ברקלי טוען שהאימפולסיביות הרגשית היא הגורם לאותם קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. הוא טוען שלאנשים קל יותר לסלוח על מעופפות ושכחנות, הם יכולים גם להבליג על חוסר השקט. עם זאת, הם לא יסלחו לכעס ולעויינות שמופגנת כלפיהם משום שזה פוגע. במילים אחרות, לאימפולסיביות רגשית יש מחיר חברתי יקר מאוד.

• תוכלו למצוא הסבר נוסף על הקשיים החברתיים של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

נשמע מעניין?

צפו בסרטון 30 Essential Ideas you should know about ADHD, 1B Inhibition, Impulsivity, and Emotion ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על ההשפעה של פיזור הדעת על מצב הרוח – בקישור הזה

ואת ההסבר על מתי כדאי ללכת לטיפול רגשי – בקישור הזה