גילוי נאות / רונה יהב

גילוי נאות

לא פעם בפוסטים / תגובות / שיחות / הרצאות שזרתי פרטים מחיי האישיים בתחום.
הפוסט הזה שונה… הוא רק אישי.

השיתופים האישיים ששזרתי היו על הזוויות השונות שמהן הפרעת הקשב נגעה לחיי – הפרעת הקשב של הילד שלי, של אביו (לא מאובחן), של אמי ז”ל (לא מאובחנת), של בני משפחה אחרים… זוויות ותובנות שלי מהעבר ומן ההווה – כאשת חינוך, כאשת מקצוע, כאימא, כבת זוג, כחברה…

כל כך הרבה פעמים כשקראתי פוסטים על הדברים שקורים ל”אנשי קשב” חשבתי לעצמי, שזה לא רק עם הפרעת קשב… זה קורה לי כל הזמן.
אף פעם לא העזתי לשתף באלה שלי, כי… אין לי הפרעת קשב.

דיברתי על העברה בין דורית (לא גנטית), על מורכבות ומרקמי יחסים בין הורים לילדים סביב הפרעת קשב – והתייחסתי לכל אחד מהצירופים האפשריים (הורה קשב לילד קשב, הורה בלי לילד עם, הורה עם לילד בלי…). ציינתי שמבוגרים רבים לומדים על הפרעת הקשב שלהם דרך גילויה אצל ילדיהם. קראתי לנושא “הפרעת הקשב של הילד שלי – מול הילד שהייתי וההורה שאני”, והייתי בטוחה שאני יודעת מהו הצירוף שלי.
בהרצאה אחת אמרתי: “בעוונותיי, לי אין הפרעת קשב”. זה אפילו לא היה מזמן.
מדי פעם קולגה או חברה הביעה תהייה באשר לקביעתי הנחרצת לגביי, ואני התייחסתי בביטול.

קל היה לי לייחס את אתגריי האישיים לילדות לא-ילדות שהייתה לי ולחוויות שאת משקעיהן אני לאורך מסע של חיים שלמים עובדת ומאוד מתאמצת לתקן / לרפא / לשפר / לשכלל… ולא בלי תוצאות, אבל המסע הוא של חיים שלמים ולכן אורכו יהיה כאורכם של החיים עצמם.

רק בשנה האחרונה, וביתר שאת בחודשים האחרונים, ככל שהלכתי והעמקתי במופעיה השונים של הפרעת קשב נשית, כשחברה יקרה שהיא אשת מקצוע חדה ומוערכת שוב דיברה אתי על האפשרות של הפרעת קשב לגביי (הציגה כאפשרות, אך למעשה בינה לבין עצמה “אבחנה” אותי מזמן), עדיין אמרתי לה שלא נראה לי… אבל בתוכי כבר נשתל היטב הספק. למה שהיא אומרת לא יכולתי להתייחס לגמרי בביטול.
משם החל מטר של “אסימונים” וסימפטומים לשטוף אותי. נראה שהכול מתחבר… אבל לא ייתכן. מצד אחד הכול מאוד הגיוני, מצד שני חשבתי שאולי עכשיו אני סתם מחברת ומקשרת הכול… ושזה לא יכול להיות.

שמעתי את עצמי מדברת על הפרעת קשב בבנות ובנשים – עם נשים, עם אימהות, עם חברות, עם הורים לבנות…
כששאלו אותי: “איך את מבינה את זה כל כך? איך את מתארת את זה כל כך במדויק?” – לא ידעתי לענות. פשוט ככה, ממש מבינה. אולי זאת האינטואיציה שלי, שתמיד הייתה טובה. וכל הדוגמאות שנתתי כדי להסביר איך זה בא לידי ביטוי בחיים – לא היו מספרים או מאחרים, אלא מתוך עצמי, מתוך חיי ומהיומיום שלי.
(כי הרי “זה קורה לי כל הזמן… אז מה אם אין לי הפרעת קשב? לצורך דוגמאות להמחשה זה מצוין”).

מיום ליום הספק שניקר בי הפך למטרד. פתאום כשהורים שאלו אותי אם לי יש הפרעת קשב, במסגרת הכנות כבר לא יכולתי לענות באותו ביטחון כמו תמיד, שלא.
הטרידה אותי האפשרות שאני עלולה להיות קצת “סנדלר שהולך יחף”.
היעלה על הדעת לשלוח את כולם לאבחון ואת עצמך לפספס???

כששיתפתי בתהייה את אבי ילדיי, להפתעתי הגמורה הוא אמר: “האמת היא שזה תמיד עבר לי בראש אבל לא העזתי להגיד לך”.
כששיתפתי את בני הוא אמר, “בטוח יש לך, לכי לאבחון”.
ולילה אחד, כשהרגשתי שאת הספק אני כבר לא יכולה לשאת (לא חיה טוב עם חוסר ודאות + יותר מדי סקרנית), בצעד אימפולסיבי קבעתי לי תור לאבחון, במועד קרוב מאוד.

למרות שהמועד היה קרוב (או בגלל שהוא היה קרוב), עד שהוא הגיע הספקתי להתחרט יותר מפעם אחת, אבל לא היה לי נעים לבטל (מהרופא? אולי מעצמי?), אז חשבתי שאולי זה לטובה, כי אם זה יידחה זה יידחה בהרבה, וכי באותו אופן פזיז ונמהר קיבלתי גם חלק מההחלטות הטובות בחיי.

השיחה שלי עם הרופא הייתה בפני עצמה חוויה מרפאת.
האבחנה ניתנה לי בביטחון מלא, ללא צל של ספק – מתחת למעטה נרחב של מנגנוני פיצוי מסתתרת היטב הפרעת קשב.
האבחון נערך בשעת ערב מאוחרת, חזרתי לבית שקט.

בבוקר שאלתי את הבן: “אתה לא שואל אותי איך היה?”
הוא ענה: “אני לא צריך לשאול, אני יודע שאת חיובית”. 🙂

המסע הזה אינסופי, מטורף, אפילו קוסמי. אני עוברת אותו קצת הפוך, כמו לקרוא ספר מהסוף להתחלה – מן החוץ אל הפנים, מהכלל אל הפרט, מהמקצועי לאישי, דרך הכול וכולם… ורק אחרי כל זה – אל עצמי.

אבחון “מאוחר”? – עדיף מאוחר מאשר בכלל, ומבחינתי כל עוד לא קבעתי עם אף אחד, לא איחרתי. הגעתי בול בזמן. אמנם במסלול מאוד ארוך ומפותל, הפוך ומטלטל, אבל לא הייתי משנה בו דבר, והעיקר שלא משעמם.

אז מה נתן לי האבחון?

מי שמכיר אותי יודע שאני אף פעם לא מחפשת תירוצים, צידוקים או הנחות, ולא סביר שאתחיל (אם כבר, עובדת על נטייתי לעתים לקחת אחריות גם על מה שלא בידיי).
האבחון לא נועד כדי לתרץ אלא כדי לחמול, ולא על מנת לרחם אלא להבין ולגדול.

אני יודעת שבעתיד איש המקצוע הבא שאבחר גם לתהליך אישי יהיה בעל התמחות בהפרעת קשב, כי כמו שאני תמיד אומרת, אם יש הפרעת קשב – כל תהליך שאינו לוקח אותה בחשבון, מכיר ומבין אותה היטב – לא יוכל לתת מענה מספק.

האבחון שלי היה חובתי הכנה לעצמי ובנוסף מעין חובה מקצועית.
הריני “יוצאת מהארון” (לא שהסתרתי או בחרתי להיות בתוכו) ומצטרפת רשמית למועדון.

רונה יהב

יועצת משפחתית, מדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת התמחות בהפרעת קשב.

הורים והפרעת קשב

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על למה נדמה לנו שלכל העולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה

ולשמוע את ההסבר על חשיבות האבחון של הפרעת קשב במבוגרים – בקישור הזה

הבעיה עם שיטות מבוססות שיתוף פעולה וציות / תפוח אדמה בהפרעה

קיימות מספר שיטות לטיפול בילדים עם בעיות התנהגותיות או תפקדויות למניהן. הפוסט הזה מתמקד בשיטות המבוססות על שיתוף פעולה ועל הבעייתיות שבהן.

שיטות המבוססות על שיתוף פעולה יוצאות מתוך נקודת הנחה שהילד ביצע החלטה מודעת בכוונה מלאה לא לשתף פעולה ולהימנע מלעשות את מה שמבקשים ממנו לעשות. הנחה זו מתבססת על הנחה סמויה אחרת, לפיה הילד מסוגל לחלוטין לשתף פעולה כרגע ולבצע את הדבר המבוקש ברגע זה ממש.

בהקשר של הפרעת קשב, לאור הפגיעה בתפקודים הניהוליים, התנודתיות הכללית בתפקוד וההשפעה העצומה של ההקשר הפנימי והחיצוני – יש לצפות ללא מעט פעמים שבהן היכולת הקיימת אינה נגישה באופן זמני, או שהשימוש בה אפשרי, אך מאתגר ברמה לא פרופורציונאלית. כלומר, שהפעולה ניתנת לביצוע אך במחיר יקר מידי, שלעיתים יכול להיות גם יקר יותר מכל השלכה שלילית אפשרית של חוסר הביצוע.

במקרים אלו ההתמקדות בעצם הבחירה של הילד, כולל הסברים, איומים ותגמולים אינו רלוונטי. לא רק שגישה זו לא צפוייה לסייע למקרים אלו, היא אף עלולה להחמיר את המצב, במיוחד בפן הרגשי-התנהגותי. במקום זאת, יש לאתר את גורמי הקושי המדוייקים ולהתאים את המענה הטיפולי שיאפר לילד לממש את הבחירה שלו בפועל.

  • על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלי לקרוא – בקישור הזה
  • ואת הדף המרוכז על אפשרויות טיפוליות תוכלו למצוא – בקישור הזה

נשמע מעניין?

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא על הנזק הלא (רק) כספי שבטיפולי סרק – בקישור הזה

ואת ההסבר על טיפול רגשי בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה

השפעות הדדיות של הפרעת קשב והסביבה החברתית / ד”ר איריס מנור עם הסברים של חן ספקטור

ד”ר איריס מנור מסבירה ההשפעות ההדדיות של הפרעת קשב עם הסביבה החברתית של האדם. או במילים אחרות – על החיים עם הפרעת קשב בסביבה של הפרעת קשב.

ישנן מספר סיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חיים בסביבה של הפרעת קשב, חלקן ביולוגיות-תורשתיות וחלקן תוצר של אינטראקציות בין התסמינים להיבטים טכניים וחברתיים. כך או כך, סביבה זו יכולה להיות כה דומיננטית, שפעמים רבות היא יוצרת אצל אנשים עם הפרעת קשב את הרושם שלכל העולם יש הפרעת קשב, זאת למרות שמדובר על מצב שמאפיין רק כ- 10% מהאוכלוסיה.

איריס אומרת שבאופן כללי לא רק האדם מושפע מסביבתו, אלא גם הסביבה מושפעת מאנשים עם הפרעת קשב. האפקט הזה מוגבר עוד יותר, כאשר סביבתו החברתית של אדם עם הפרעת קשב, כוללת גם אחוז גבוה של אנשים אחרים עם הפרעת קשב. איריס מסבירה שאחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שלל ההתנגשויות האפשרויות בין התסמינים של אדם אחד עם הפרעת קשב, לתסמינים של אנשים אחרים עם הפרעת קשב שנמצאים בסביבתו החברתית.

בהקשר זה חשוב לי לציין שהפרעת קשב מאופיינת בשונות בין אישית מאוד גדולה, ככה ששני אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות מושפעים ממנה בצורה שונה לגמרי. קיימת נטייה להניח באופן אינטואטיבי, שלאנשים עם הפרעת קשב יהיה קל יותר להבין אחד את השני, אבל זה לא בהכרח משקף את כל המקרים. אומנם דמיון בין התסמינים בהחלט יכול להקל על ההבנה ההדדית, אך קיימים לא מעט מקרים שבהם החוויה האישית של החיים עם הפרעת קשב עבור אדם מסויים, יכולה להיות שונה מאוד ואף הפוכה לחלוטין מזו של “חברו לצרה”. מצבים מסוג זה יכולים להקשות מאוד על ההבנה וההזדהות, במיוחד בהיעדר מודעות לגודל השונות הבין אישית שקיימת תחת אותה האבחנה.

גילאי בית ספר

איריס מספרת שבגילאי בית ספר, ילדים עם הפרעת קשב נוטים להתחבר אחד עם השני בכיתה ו… לריב אחד עם השני כל הזמן. כמבוגרים, אנשים עם הפרעת קשב נוטים להתחתן עם בני זוג שגם להם יש הפרעת קשב ו… אז להתגרש. הנטייה הזו קיימת גם כששני הצדדים לא מודעים לכך שיש להם או לצד השני הפרעת קשב.

איריס מסבירה שהפרעת קשב יוצרת קושי אמיתי ומשמעותי מאוד. משום שהפרעת קשב היא שקופה, ההתקלות בליקוי מתרחשת בהפתעה, שיכולה להיות גדולה מאוד. כלומר, היא לא רק שקופה לאנשים אחרים, אלא גם לאדם עצמו. היא מדמה את התחושה שמעורר מצב זה להתיקלות בזכוכית שקופה תוך כדי הליכה – זה לא רק כואב, יש בזה גם משהו מעליב ומשפיל. ללא מודעות לנושא, חוויות מסוג זה יכולות להעלות באדם שאלות כמו “איזה אדיוט אני?”, “איך זה קרה לי?” – זה מה שקורה לאדם עם הפרעת קשב שעוד פעם שכח, עוד פעם איחר וכו.

  • הסבר נוסף על סוגיית האיחורים תוכלו למצוא – בקישור הזה

איריס מדגישה שלמרות שזה יכול להראות מצחיק מהצד, ולמרות שההומור יכול להיות צורת התמודדות חיובית במקרים רבים, לאדם עצמו ולסביבה שלו זו יכולה להיות חוויה מאוד לא פשוטה.

איריס מדגישה גם את ההבדל בין הידיעה שלאדם מסויים יש הפרעת קשב, לבין החוויה של התקלויות חוזרות ומפתיעות מסוג זה בהשלכות של התסמינים, אשר מעוררות תגובות אינסטינקטיביות כמו: “לא יכול להיות שאני/אתה שוב…”, “אם קצת היית/י מתאמץ/משקיע/מנסה/רוצה יותר…” וכו. היא טוענת שהחוויה הזו מאוד לא נעימה לשני הצדדים, משום שיש פה צד אחד שמרגיש אשם ומבויש ופגוע (וזה ממשיך לקרות לו), ויש את הצד שכועס (ואם הוא מודע לנושא, לרוב גם יתביש בזה שהוא כועס).

  • בהקשר הזה, תוכלו למצוא הסבר על מה להגיד במקום “סליחה” – בקישור הזה

בקשר לכעס, איריס אומרת שזו תגובה אנושית וזה בסדר להרגיש אותה. אי אפשר לא להרגיש אותה, גם אם אנחנו אנשי מקצוע או שעברנו אלף הדרכות הורים – אנחנו בני אדם, מותר לנו לכעוס, אנחנו לא מושלמים. לטענת איריס יותר בריא למערכת היחסים להודות בקיומו של הכעס ולדבר עליו, במקום להעמיד פנים שהכל בסדר. זאת משום שהעמדת הפנים מרגישה מזויפת גם לצד השני. לעומת זאת, כשמוכנים להודות גם בדברים שאנחנו פחות גאים בהם – אפשר לעבוד עליהם.

אקשן ועייפות

איריס מתארת שהרבה אנשים עם הפרעת קשב נמשכים ל”אקשן”, שמעלה את רמת העניין והאנדרנלין בדם. אבל… אקשן יכול להיות גם מעייף מאוד. זו אחת הסיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חווים גם עייפות רבה.

  • בהקשר הזה, כדי לשמוע את ההסבר על ההשפעות הבריאותיות של לחץ ומתח – בקישור הזה

לפני שנמשיך, חשוב לי להדגיש שפעילות היתר מאפיינת את האנשים עם התצוגה ההיפראקטיבית של הפרעת קשב. כמו כן, בעוד שבמקרים רבים פעלתנות היתר תבוא לידי ביטוי באופן מוטורי-תנועתי, היא יכולה גם לבוא לידי ביטוי באופן קוגניטיבי, מילולי וכו. במקביל, להבדיל מהיפראקטיביים, אנשים מהסוג הבלתי קשוב (מעופפים) – יכולים להיות פחות פעילים ביחס לאדם הממוצע, אבל להתעייף יותר באופן כללי מהצורך לגייס את המאמץ המנטלי שדרוש לכל פעולה שאינה אוטומטית.

עם זאת, כמו כל דבר בקשב, החלוקה שהצגתי אינה חד משמעית, שכן הדברים יכולים להשתנות ממקרה למקרה ובאותו מקרה לפי הנסיבות ולאורך החיים. בנוסף, צריך לקחת בחשבון גם את קיומו של הסוג המשולב, שבו שני הדפוסים יופיעו במקביל אצל אותו האדם. חשוב לי להדגיש את ההבדלים בין התצוגות השונות של הפרעת קשב, משום שלרוב נוטים להדגיש רק או בעיקר את הסוג ההיפראקטיבי ולהתמקד בתסמינים האופיינים לו. כתוצאה מכך לא תמיד זוכרים את האנשים מהסוג הבלתי קשוב – שעל פי רוב יושבים יפה, לא מפריעים וגולשים לעולמות אחרים בתוך ראשם.

  • הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

מנגנוני פיצוי

איריס מנור מדברת גם על נושא הכרזמתיות, שיכול להיות נפוץ ובולט, אבל גם הוא לא בהכרח משקף את כל האנשים עם הפרעת קשב בצורה גורפת. למעשה, הפרעת קשב לא משנה את הכישורים של האדם, כמו אינטנליגנציה, חוש מוזיקאלי, כישורים חברתיים, יכולת מנהיגות וכו. זאת משום שבאופן כללי אנשים נוטים לבוא עם סט שונה של כישורים, ככה שבלי שום קשר להפרעת קשב לכל אדם יש את התחומים שבהם הוא חזק או חלש ביחס לעצמו. אבל… לאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה להקצנה של יכולות. כלומר, זה יותר לכיוון של חלש מאוד עד בלתי מתפקד, מול טוב מאוד עד מצטיין. ההקצנה הזו היא תוצאה של תהליך אשר נבנה לאורך זמן, כתוצר משני של הפרעת קשב.

  • תוכלו למצוא הסבר על דפוס הלמידה הייחודי לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

בעקבות המנגנון הזה, מיומנויות הפיצוי של אנשים עם הפרעת קשב יכולות להגיע לרמות מרשימות ביותר. איריס מדברת במקרה על אנשים שנשענים על כישורים חברתיים ויכולת מנהיגות. לכן, הגיוני מאוד גם שתהיה להם כריזמה מאוד גבוהה וגם שישתמשו בה כדי לצאת מכל צרה שהפרעת הקשב מכניסה אותם אליה. אבל… לא כל האנשים עם הפרעת קשב נולדו עם כישרון יחסי בתחום ולא כולם יפצו דווקא דרך הכישורים האלו. למעשה, כל יכולת אנושית יכולה לשמש כמנגנון פיצוי. בין אם מדובר בחברותיות, טכנולוגיות, יצירתיות, ביצועיסטיות, ספורטיביות, אינטלקטואליות או כל דבר אחר – המשותף הוא שמדובר ביכולת פיצוי. עם זאת, טיבה של אותה היכולת, יכול להשתנות על פי המאפיינים האישיים ונסיבות החיים של האדם.

יחסי הורה-ילד, בבית ובבית הספר:

איריס מתארת את הקשיים, שהתסמינים של ילד עם הפרעת קשב, יכולים ליצור עבור כל הורה. בנוסף, היא מדגישה את הקושי הכפול של הורים עם הפרעת קשב, אשר צריכים במקביל להתמודדות עם התסמינים של הילד, להתמודד גם עם התסמינים של עצמם. כמו כן, הם צריכים לעשות זאת במקביל לשלל ההיבטים הרגשיים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ולתפקיד ההורות – כמו אשמה וייסורי מצפון (שהרבה פעמים נתמכים בשלל אמרות שיפוטיות מהסביבה).

  • על ההיבטים הרגשיים של הפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה

איריס מעלה גם את נושא האחים של ילד עם הפרעת קשב. היא מסבירה שאומנם לרוב תהיה גם להם הפרעת קשב, עקב הנסיבות הגנטיות המשותפות, אבל לא בהכרח. במקרים האלו, האחים בלי הפרעת הקשב עלולים להידחק הצידה או להידרש לעמוד בציפיות גבוהות יותר כי “הם בסדר” או “להם אין בעיה”.

בבית הספר היא מדבר על ההשפעות של תלמיד עם הפרעת קשב על החברים ללימודים והמורה. היא מדגישה שהשפעות אלו קיימות גם במקרים שבהם הילד אהוב מאוד על תלמידי כיתתו, וגם כאשר זכה למורה איכפתית עם הרבה רצון טוב.

  • יש כמובן גם מקום לביקורת על ההתמודדות של משרד החינוך בנושא, ואותה תוכלו למצוא – בקישור הזה

חוויה נפוצה נוספת בית הספר, שיכולה להשפיע לא רק על הילד אלא גם על הוריו, היא סביב הפער השכיח בין הידע או ההשקעה של התלמיד לבין הציונים שלו. הפער הזה יכול לנבוע מקושי לרכוש את החומר עצמו, או קושי להביע את הידע בבחינה. קשיים אלו מתקיימים לצד קושי נוסף בקבלת הכרה ממסדית ממערכת החינוך, אשר נדרשת לצורך זכאות לסיוע במסגרת בתי הספר ובחינות בתנאים מותאמים.

ועכשיו הכל ביחד…

איריס מדברת על השחיקה המצטברת שכל החוויות האלו ואחרות יכולות לגרום לאורך זמן, לאדם ולסביבה החברתית שלו. זה כל הזמן קורה – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. במקביל, הנסיון ללמוד, לשפר ולהימנע ממקרים כאלו בעתיד מעייף גם הוא. מעבר לכך השקעת מאמץ כה רב בשפור התפקוד מעוררת תסכול ועלבון גדולים עוד יותר כשהפשלה הבלתי נמנעת הבאה מגיעה. שוב ושוב ושוב ושוב ושוב…..

בסופו של דבר, איריס מדברת על חיים בחוויה של בושה, אשמה והרבה הרבה הרבה הרבה עייפות.

על העייפות הנובעת מחווית ההתמודדות עם הפרעת קשב, מצטברת הרבה פעמים עייפות נוספת ברמה הפיזיולוגית. זאת בעקבות קשיי שינה ממספר סוגים, שלמרבה הצער לא סותרים אחד את השני ויכולים להתקיים במקביל. באופן כללי, בהקשר של הפרעת קשב, קשיי שינה יכולים להיווצר כהשלכה משנית של קשיי ההתארנות (למשל – קושי ללכת לישון בזמן), או כתוצאה משלל בעיות ביולוגיות בשינה שלא קשורות להפרעת קשב, אך נוטות להצטרף אליה (למשל – מחזור שינה הפוך).

עם זאת, איריס מדגישה שאין מקום לרחם על ילד עם הפרעת קשב, משום שרחמים הם הדבר הכי רחוק שיש מהערכה ואהבה. יש מקום לעזור, יש מקום ללמוד על הפרעת קשב, יש מקום לעבוד עם זה, אבל לא צריך לרחם – זה בעיקר מקטין.

החיים הבוגרים

לקראת הסוף איריס נוגעת גם בחיים הבוגרים, עבודה, סידורים, משפחה ילדים וכו. היא מדגישה את העומס שעלול להיווצר על בני הזוג שתומכים, או על השחיקה ההדדית שעלולה להיווצר במקרים הנפוצים יותר שבהם שני בני הזוג עם הפרעת קשב.

לסיום איריס מזכירה את נושא הבריאות, שנוטה להיות מוזנח אצל אנשים עם הפרעת קשב, בעקבות הקושי הבירוקרטי מול המערכת והקושי בהתמדה בפרוצדורות שגרתיות הנחוצות לטיפול רפואי בשלל מצבים פיזיולוגיים מעבר להפרעת קשב. בעיה זו נכונה באופן כללי והופכת למלכוד 22 אכזרי במיוחד, כשמנסים להתמודד עם כל מה שכרוך סביב הטיפול התרופתי להפרעת קשב…

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ד”ר איריס מנור – הרצאה מתוך אירוע הקשב השני 17/12/13” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך לשמור על נקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים – בקישור הזה

ועל חשיבות האבחון אצל מבוגרים – בקישור הזה

מה עדיף? מחשבות על תיוג לעת ערב / תפוח אדמה בהפרעה

בבלוג “תפוח אדמה בהפרעה” פורסם הסבר יפה על החשש מתיוג בעקבות אבחון של הפרעת קשב וריכוז ADHD.

אז מה עדיף?

להיות מופרע. לא מחונך. אף פעם לא מקשיב למה שאומרים לו. לא מכבד. ילד רע.

או…

להיות ילד עם הפרעת קשב?

נשמע מעניין?

את הטקסט המלא תוכלו לקרוא – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך זה מרגיש להיות עם הפרעת קשב בבית הספר – בקישור הזה

ואת הסיפור של אופיר בוסקילה “והילד הזה הוא אני…” – בקישור הזה

 

שמירה על ניקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים, פילוסופיה ובריאות הנפש / KC Davis עם הסברים של חן ספקטור

בהרצאת הטד הזו KC Davis מציגה פילוסופיה חדשה לניקיון שמכוונת להיות ידידותית לבריאות הנפש, במיוחד עבור זו של אנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים.

מהם תפקודים ניהוליים?

התפקודים הניהוליים הם אוסף של יכולות קוגניטיביות, המאפשרות לאדם לנהל את ההתנהגות של עצמו באופן מכוון מטרה. כלומר, היכולת לעשות את מה שצריך, מתי שצריך ואיך שצריך כדי להשיג את מה שרוצים להשיג.

על פי רוב, הגשמת מטרות דורשת פעולה כלשהי מצד האדם ולכן היא מצריכה את היכולת הכללית לפעול. עם זאת, יכולת הפעולה הכללית של יצורים אנושיים אינה נתונה ללא הגבלה, כך שקיומה מצריך מהם רמת תחזוקה מינימאלית של עצמם ושל סביבת המגורים שלהם. בהתאם לכך, תפקודים ניהולים כוללים בין היתר לא רק את מה שצריך למען הגשמת מטרה מסויימת, אלא גם את מה שצריך כדי לאפשר את הביצוע של הפעולות הנדרשות לאותה מטרה. כלומר, תפקודים ניהוליים כוללים גם את יכולת ההתמדה וההתארגנת סביב פעלות תחזוקה שגרתיות.

תוכלו ללמוד  עוד על תפקודים ניהולים והפרעת קשב  – בקישור הזה.

למה צריך לעשות דברים כדי להצליח לעשות דברים?

לשם גיוון אמחיש את העיקרון בתחום חיים אחר – בית הספר וההשכלה הגבוה.

והרי הדוגמה:

כדי להצליח במבחן צריך ללמוד – את זה מלמדים את כולם מכיתה א’ וכל ילד ידע לדקלם לכם את זה בעיניים עצומות.

מה ששוכחים להגיד, זה שכדי ללמוד צריך זמן.

הנטייה לשכוח לציין במפורש את העובדה שפעולת הלמידה דורשת זמן, או לייחס לה חשיבות באופן ייעודי כלשהו, היא משום שהיא נוטה להיות ברורה מאליה לנוירוטיפיקליים (אנשים בלי בלאגנים במוח), שאינם סובלים מבעיות של ניהול זמן. אבל זו נקודה ראשונה שאנשים עם הפרעת קשב יכולים ליפול בה, בגלל עיוורון הזמן שהיא נוטה ליצור.

  • תוכלו ללמוד עוד על עיוורון הזמן בהקשר של הפרעת קשב  – בקישור הזה.

כלומר, זה לא שאנשים עם הפרעת קשב לא יודעים שפעולת הלמידה לוקחת זמן, אלא שזה לא משהו שחופרים לכולם מכיתה א’ ללא הרף. הבעיה היא שהקשר בין ההבנה בצורך בזמן לבין היכולת לפנות ולהקדיש זמן בפועל – לא תמיד עובד כשאין לך מספיק דופמין במוח.

לכן בהקשר של הפרעת קשב, אם לא מתייחסים לנושא של הזמן באופן יעודי, בולט ובמפורש, את ההשלכות הכואבות שלו נוטים להרגיש רק בדיעבד, כשכבר אין הרבה מה לעשות בנידון.

זו הרמה שמתחילים לפתוח כשמתעסקים עם הפרעת קשב ו… בדרך כלל הדיון נעצר בנקודה הזו, או מסתבך סביבה.

אבל זה לא כל מה שצריך כדי ללמוד למבחן.

הבעיה הנוספת היא שיש עוד רמה שעליה כמעט לא מדברים גם בהקשר של הפרעת קשב, למרות שהיא לא פחות קריטית וההשפעה שלה לא פחות משמעותית – זמן הוא לא כל מה שנחוץ כדי לבצע פעולה.

זה נכון בין אם מדובר בלמידה או כל דבר אחר.

כלומר, אנחנו מדברים פה על שני דברים שונים לגמרי:

  • היכולת לפנות מספיק זמן לפעולה מסויימת.
  • היכולת לפעול במהלך הזמן שפונה – להתחיל, להמשיך ולסיים.

למשל – פעולת הלמידה מצריכה מוח עירני, שנוטה להתעייף כשמשתמשים בו ולכן לא יכול לעבוד באופן בלתי מוגבל. כתוצאה מכך, אם תפנו לכם יותר זמן ממה שהמוח שלכם מסוגל לתפקד בו ברצף, לא תוכלו להתמיד בפעולה לאורך כל הזמן שיועד לה. כמו כן, ככל שתתחילו את הלמידה כשאתם עייפים יותר, כך תצליחו להשתמש בפחות זמן לצורך הפעולה הזו.

אופס

לכן יש עוד נקודה שמאוד מאוד מרגיזה, אבל קיימת, והיא שלא ניתן ללמוד ברצף לאורך יותר מדי זמן מבלי לאכול, לשתות, לישון וכו’. כך שכדי ללמוד למבחן, בנוסף לזמן שמפנים לפעולת הלמידה עצמה, צריך גם להקציב זמן לשעות שינה, לדאוג למזון זמין, להכין ולאכול אותו וכו.

אומנם לא מדברים על זה, אבל עדיין אי אפשר להצליח ללמוד למבחן בלי זה.

למה?

כי זה מה שמאפשר לעשות את מה שצריך לעשות כדי להגשים את מה שרוצים להגשים.

אבל אבל…

אם זה נראה לכם מסובך, אז קחו בחשבון שיש גם פן רגשי לכל העסק וגם הנפש נוטה להישחק ללא תחזוקה מתאימה.

כן כן, זה נושא שקשה לנו לקבל אותו. אבל בסופו של דבר, הפגיעה בתפקודים הניהוליים היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב, ובעקבות זאת אנחנו נוטים להתמקד במטרה, פחות מכך בכל מה שצריך לעשות כדי להגשים אותה וכמעט שלא שמים לב למה שאנחנו צריכים לעשות כדי שנהיה מסוגלים לבצע את הפעולות האלו.

לנטייה הזו יש השלכות רגשיות, שגם הן עובדות בשתי רמות. הראשונה היא תוצאה של הפגיעה המעשית-טכנית בתפקוד, אשר מובילה לתסכולים וכשלונות חוזרים ונשנים עם כל המשמעויות וההשלכות שלהם. השנייה היא בעקבות ההקשר החברתי, במיוחד בעולם שלרוב האנשים בו אין קשיים בתפקודים ניהוליים, ובתרבות שבאופן מסורתי מתייחסת לנושא הסדר והנקיון בצורה ערכית.

לכן אהבתי מאוד את הקישור ש- KC Davis עושה בהרצאה שלה בין ההתייחסות הפילוסופית-חברתית לפעולות התחזוקה השגרתיות לבין הבריאות הנפשית.

עם זאת, הפרעת קשב היא רק גורם אפשרי אחד לקשיים בתפקודים ניהוליים, אשר יכולים להיפגע גם מהרבה דברים אחרים.

  • כדי לדעת מה המקור או המקורות המדוייקים לקשיים עבור כל מקרה לגופו יש לעשות אבחנה מבדלת שאליה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.

בהתאם לכך ההרצאה הזו לא מיועדת באופן ייעודי לאנשים עם הפרעת קשב, אלא באופן כללי לכל מי שיכולת הניהול העצמי שלו נפגעה מכל סיבה שהיא וכדרך חיים של קבלת השונה, המאפשרת חמלה עצמית.

KC Davis מתארת בהרצאה שלה מספר מקרים שבהם אנשים מגיעים לנקודות שבר בחייהם, בעקבות הצורך להמשיך לתפקד במצב תחזוקתי ירוד, כאשר מסיבה כזו או אחרת אין להם את האפשרות להשקיע בתחזוקה שתשפר את מצבם. היא מדברת המון גם על ההתייחסות החברתית למצבים כאלו, שנוטה להתעלם הן מנקודת השבר (הקודמת, הנוכחית, או המאיימת להתממש כל רגע) והן מהסיבות הריאליות של אדם מסויים להתקשות לתחזק את עצמו ואת סביבתו כראוי.

אומנם פעולות תחזוקה לא נוטות להיות פעילות מועדפת על רוב האנשים, אך לרובם הן לא דורשות טרחה או מאמץ משמעותי. לכן הן נתפסות כמטרד שולי שהוא חלק מהאחריות הבסיסית של אדם בוגר. כתוצאה מכך אנשים שפעולות כאלו מהוות אתגר משמעותי עבורם, לא זוכים להכרה עבור המאמצים והמשאבים החריגים שהם צריכים להשקיע בתחזוקה על חשבון דברים אחרים. לכן גם קשה לאותם אנשים לקבל הבנה, תמיכה ואמפתיה כשהם לא מצלים לעמוד במשימות תחזוקתיות.

כמו כן, קשה לאנשים עם קושי בתחום זה לקבל הבנה או לגיטימציה להימנעות מפעולת תחזוקה מסויימות, שהמחיר שלהן ספציפית עבור אותו אדם, גבוה באופן לא פרופורציונאלי לתועלת. למרבה הצער, זה נכון גם במצבים שבהם השקעתו של מחיר זה תחמיר את המצב של אותו אדם במקום לשפר אותו. על פי רוב הדבר קורה משום שהצד ה”שופט” אינו מבין שישנם מקרים, אשר בהם יש לדברים אלו משמעות שונה מזו שהוא מורגל בה מתוך הנסיון האישי שלו.

עם זאת, השיפוט הערכי לא תמיד קשור לצורך הפרקטי/טכני בתחזוקה, אלא קשור יותר לנורמות תרבותיות, מסורות ומנהגים. כך שלמעשה, לא כל מה שנחשב לחלק מהתחזוקה השגרתית המקובלת, אכן חיוני לתפקוד של האדם ובני ביתו. כאשר יש קושי בביצוע פעולות תחזוקה, הגיוני יותר להתמקד בדברים החשובים יותר ברמה המעשית ולחפש דרכים יעילות יותר לביצוע של כמה שיותר פעולות מסוג זה, גם אם הן שונות מהמקובל.

המהפיכה המחשבתית של KC Davis, היא שאם נתייחס לתחזוקה כפעולה פונקציונאלית ולא כפעולה ערכית, נוכל למצוא הרבה פתרונות פרקטיים שיאפשרו להרבה אנשים להשיג את מה שהם צריכים כדי לתפקד מבלי לקרוס ומבלי להרגיש אשמה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון How to do laundry when you’re depressed | KC Davis | TEDxMileHigh ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

כמו כן, תוכלו למצוא את האתר הרשמי שלה – בקישור הזה

  • ואני ממליצה בחום גם על הפודקסט שלה, שתוכלו למצוא באפילקציות החביבות עליכם או – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על סוגים שונים של בלאגן – בקישור הזה

ולבדוק כמה טיפים שימושיים לארגון הבית – בקישור הזה

קשיי העכבה המאפיינים את הפרעת הקשב והשפעה שלהם על ויסות רגשי, השתלבות חברתית ו- ODD / ראסל ברקלי עם הסברים של חן ספקטור

בסרטון הזה ראסל ברקלי מדבר על קשיי העכבה המאפיינים הפרעת קשב וריכוז ADHD, ההשפעה שלהם על הוויסות הרגשי וההשלכות של קשיים בוויסות רגשי על יכולת ההשתלבות החברתית וחיי האדם באופן כללי.

על ההבדלים בין אימפולסיביות לקשיי עכבה

יש לציין שבסרטון הזה ברקלי לא מבחין בין קשיי עכבה לאימפולסיביות, שעובדת על מנגנון מוחי אחר ולכן גם לא מגיבה לתרופות של הפרעת קשב. שני הקשיים האלו נוטים להגיע ביחד, אבל יכולים להופיע גם בנפרד. כמו כן, הם יכולים להראות דומים ושניהם מקשים על הימנעות מפעולות ותגובות לא רצויות. עם זאת יש ביניהם הבדל משמעותי ברמת המודעות ויכולת הבחירה של האדם, כמו גם השלכות טיפוליות.

חשוב להכיר ההבדלים, משום שהם משפיעים על אופן ההתמודדות:

  • בעכבה יש קושי להימנע או להפסיק פעולה שהאדם כבר יודע שאינה רצויה.
    במקרה הזה אין טעם להסביר לאדם שלא כדאי – הוא כבר יודע ולמרות זאת לא מצליח להימנע. בהתאם לכך התגובה היא לרוב תסכול, שבהיעדר טיפול עלול להתעצם לתגובות שליליות חמורות יותר עם הזמן. משום שיש קושי להימנע, האסטרטגיה היעילה יותר היא למצוא תחליף פחות מזיק ככל שהסיטואציה מאפשרת. למשל, במקום להתפרץ באמצע השיעור – לכתוב את אותו דבר במחברת. במקום לגעת בדבר המגניב שבדיוק אמרו שאסור – לגעת ליד או במשהו אחר. במקום לקפץ ולשיר באמצע ישיבה, לשאול מי רוצה קפה כדי ללכת להכין וכו.
    העכבה מתבססת על מנגנון הדופמין ולכן צפויה להשתפר בעקבות הטיפול התרופתי לקשב (למי שצריך ובהתאמה של רופא מומחה בלבד).
  • אימפולסיביות היא פעולה לפני מחשבה. כלומר, כאן האדם פועל, לפני שהוא יודע האם הפעולה צפויה להוביל לתוצאה רצויה או לא רצויה. אבל… אם אתם רוצים לעזור, משום שהפעולה האימפולסיבית מהירה מאוד, לרוב לא תספיקו להגיד לאדם שלא כדאי לעשות משהו לפני שהוא עושה את זה. סה”כ דיבור יותר איטי ממחשבה והפעולה האימפולסיבית מקדימה את המחשבה.
    מה שיותר צפוי לעזור הוא להשהות את התגובה ובדרך כלל כמה שניות או אפילו חלקי שניה מספיקים כדי לאפשר למחשבה להדביק את הפעולה. אם יש רק אימפולסיביות ללא קשיי עכבה, לאדם לא תהיה בעיה להימנע מהפעולה ברגע שהוא הבין שהיא לא רצויה עבורו. לכן ההמלצה כאן היא לספור עד 3, או לשים מחסומים פיזיים שיעכבו את ביצוע הפעולה – למשל, לשים את הטלפון בחדר אחר, זמן המעבר בין החדרים מאפשר הפעלה של שיקול דעת.
    עם זאת, אנשים אימפולסיביים לא תמיד יבינו למה לטרוח לטפל באימפולסיביות שלהם, כי יש לה גם מרכיב הסתגלותי ברמת ניצול ההזדמנויות. משום שהתוצאה לא ידועה ברגע הפעולה, היא נוטה להיות רנדומאלית. לכן היא לא בהכרח מובילה לתוצאות שליליות ולפעמים דווקא לדברים רצויים מאוד.
    האימפולסיביות קשורה למנגנון הסרוטונין במוח ולכן לא מושפעת מתרופות להפרעת קשב, אשר פועלות על מנגנון הדופמין. לעיתים יכול להיראות שיפור באימפולסיביות בעקבות הטיפול התרופתי להפרעת קשב באופן משני. שכן יכולת ההתמודדות עם כל קושי משתפרת כאשר הטיפול בקשיים אחרים מפנה משאבים להתמודדות.
    עוד משהו שיכול לעזור זה פיתוח של יכולת בקרה, כלומר – אם אין אפשרות למנוע את האימפולסיביות או שהמאמץ לא משתלם, כדאי להתרגל לחזור רגע אחורה ולבדוק אם הכל הסדר או שכדאי לנסות לתקן משהו (לבקש סליחה, להחזיר למקום, לבדוק טעות חישוב וכו).

בהקשר של הסרטון הנוכחי, ההבדל הזה פחות מהותי – משום שברקלי מתאר את ההשלכות של קושי כללי להימנע מפעולה או תגובה לא רצויה, בין אם הייתה לכך מחשבה מקדימה או לא. עם זאת, חשוב שתהיו מודעים לכך באופן כללי, בעקבות ההבדלים שתיארתי שיכולים להיות מאוד רלוונטיים בהקשרים אחרים.

כמו כן, שימו לב שברקלי מחליף בין המושגים לאורך ההרצאה. מטעמי אחידות ונוחות הקריאה, כשאסביר על היבט מסוים, אשתדל להשתמש במונח שהוא בחר לאותו הנושא.

איך זה מתחיל?

ברקלי פותח את ההסבר שלו בכך שהביטוי הראשון של הפרעת קשב הוא בדרך כלל קשיי העכבה. כלומר, הקושי להפסיק פעולה לא רצויה או להימנע ממנה.

במקרים רבים הקושי בעכבה יבוא לידי ביטוי בגילאי הגן, כאשר בדרך כלל הסימן הראשון יהיה היפראקטיביות. עם זאת, היפראקטיביות לא בהכרח תופיע ראשונה או בכלל. תוכלו למצוא הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב – בקישור הזה.

כלומר, ברקלי רואה את פעלתנות היתר של ההיפראקטיביות כביטוי לקושי לעכב התנהגות שאינה רלוונטית לסיטואציה. לדבריו, התוצאה היא שהאדם “מתנהג יותר מידי”. פעלתנות היתר יכולה להיות מוטורית, ברמת תנועת הגוף במרחב אבל זה לא הביטוי האפשרי היחיד שלה. היא יכולה לבוא לידיד ביטוי גם באופן מילולי כדיבור עודף.

לצד ההיפראקטיביות המוטורית או המילולית, ברקלי מציין שיש גם אימפולסיביות קוגניטיבית. האימפולסיביות הקוגניטיבית באה לידי ביטוי בדפוס של קבלת “החלטות בזק” בלי לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הפעולה.

הביטוי המוטורי של פעלתנות היתר נוטה להתעדן עם השנים מהתרוצצות לכל עבר לתזוזה בזמן ישיבה על כיסא וכו. לקראת גילאי הבגרות התנועתיות החיצונית עוברת למצב פנימי של צורך לעסוק בדברים מרובים, אשר בא לידי ביטוי באי שקט קוגניטיבי של מחשבות תזזיתיות. למעשה, ברקלי טוען שבגילאי הבגרות התנועתיות המוטורית היא לא גורם מבחין טוב להפרעת קשב והיא נפוצה יותר דווקא במקרים של חרדה.

לסיכום, ברקלי מדגיש שכל האי שקט המאפיין אנשים עם הפרעת קשב, על שלל סוגיו וביטויו, הוא תוצאה של קשיי עכבה שהם למעשה לב הבעיה (ולא חוסר השקט כשלעצמו).

קשיי עכבה ורגשות….

ברקלי מדגיש שקשיי העכבה שיכולים להשפיע על התנועתיות, הדיבור והמחשבה שלנו, יכולים באותה המידה להשפיע גם על הרגשות. מתברר שההתייחסות הראשונית להפרעת קשב כללה גם את ההשפעה על הפן הרגשי. עם זאת לאורך השנים הוסרה ההתייחסות לאימפולסיביות הרגשית, שנכון לעכשיו מיוחסת לתחלואה נלוות (גורמי קושי נוספים שאינם הפרעת קשב) ולא מוצגת כחלק בלתי נפרד מהתסמינים של הפרעת קשב עצמה. ברקלי טוען שזו הייתה טעות והוא קורא להחזיר להגדרה של הפרעת קשב את האימפולסיביות הרגשית וההשפעה של קשיי העכבה על הפן הרגשי. זאת משום שלטענתו לא ניתן להפריד את הפן הרגשי מההתנהגות של האדם.

לפי ברקלי, אימפולסיביות רגשית יכולה לבוא לידי ביטוי ב”פתיל קצר”, סף תסכול נמוך וכו, כמו גם הנטייה לבטא את הרגשות בצורה מהירה מאוד ביחס לאנשים אחרים. לצד זאת, הוא מדגיש שהפרעת קשב אינה הפרעה במצב הרוח (כמו דיכאון וחרדה למשל). זאת משום שהפרעת קשב לא יוצרת בעיות בתגובה הרגשית הראשונית לסיטואציה, אשר נשארת תואמת למציאות. הוא מסביר שהקושי בהפרעת קשב הוא בוויסות של רגשות נורמטיביים, לא בהתעוררות של רגשות חריגים.

הקושי בוויסות רגשי המאפיין הפרעת קשב בא לידי ביטוי בקושי להירגע ולמתן תגובות רגשיות תקינות לאחר שהתעוררו, כך שיתאימו לסיטואציה ולהקשר באופן שיסייע לאדם להשיג את מטרותיו. כלומר, אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לווסת את הרגשות שלהם בכדי להתאים את עצמם לנורמות החברתיות ולמנוע נזקים לרווחתם האישית בטווח הארוך.

  • הסבר נוסף על הביטוי של קשיים בוויסות הרגשי אצל אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
  • הסבר של ברקלי על ההשפעה של התרופות על התפקוד הרגשי של אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.

מדוע חשוב להתייחס לאימפולסיביות רגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב?

ברקלי מדגיש שלא ניתן להפריד בין האימפולסיביות הרגשית להתנהגותית משום שהן שזורות זו בזו. כמו כן, הוא טוען שההתייחסות לפן הרגשי כחלק מהפרעת קשב נותן הסבר טוב יותר לתופעות שנראות בשטח.

  • תוכלו לשמוע את ההסבר של ברקלי על ההיבטים הנוירולוגים של ההתנהגות הרגשית והחברתית – בקישור הזה

כדי להמחיש את החשיבות של התייחסות לאימפולסיביות הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב, ברקלי לוקח לדוגמה את הנושא של הפרעת התנגדות ODD – Oppositional Defiant Disorder

  • על ההבדל בין הפרעת קשב לבין הפרעת התנגדות על פי ההבחנות הנהוגות כיום, תוכלו לשמוע הסבר – בקישור הזה.

ברקלי אומר שבהשוואה לאוכלוסייה הרגילה, לילדים עם הפרעת קשב יש סיכון של פי 11 לפתח גם הפרעת התנגדות. הוא מציין שזה קורה בטווח של שנתיים מהופעת הביטויים הראשונים של התסמינים של הפרעת קשב. כרגע מתייחסים לשילוב הזה כתחלואה נלוות של שני מצבים שונים הנוטים לבוא ביחד. ברקלי אומר שאם מכניסים בחזרה את ההשפעות של האימפולסיביות הרגשית, רואים שכל האנשים עם הפרעת קשב למעשה נמצאים בסיכון לפתח הפרעת התנגדות, או במילים אחרות – הפרעת קשב גורמת להפרעת התנגדות.

ברקלי מציין שבעוד שיש גם השפעות חברתיות-סביבתיות על ההתפתחות של הפרעת התנגדות, חצי ממנה מורכב מהקושי להכיל תסכולים, קושי לשלוט בכעסים, עצבנות וחוסר סבלנות. בהתאם לכך, אצל אנשים עם הפרעת קשב שפיתחו גם הפרעת התנגדות, הפרעת ההתנגדות מושפעת מהטיפול התרופתי להפרעת קשב לא פחות מהתסמינים של הפרעת הקשב עצמה. הוא מציין גם שהחלקים של הפרעת ההתנהגות שלא מושפעים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, הם החלקים החברתיים שהם בעלי אופי נלמד. עבור החלקים האלו יהיה צורך לעבור תהליך של למידה מחודשת עבור הקנייה של דפוסי התנהגות הסתגלותיים יותר.

ויסות רגשי והשתלבות חברתית

ההתייחסות לאימפולסיבית הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב יכולה לסייע לא רק במקרים שבהם התפתחה הפרעת התנגדות, אלא באופן כללי להבנה של קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. קשיים אלו נוטים לעלות כבר בגילאים הצעירים עבור 50%-70% מהמקרים. ברקלי מציין שזו אחת ההשלכות היותר הרסניות של הפרעת קשב – קושי ליצור ולשמר קשרים חברתיים קרובים.

ברקלי טוען שהאימפולסיביות הרגשית היא הגורם לאותם קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. הוא טוען שלאנשים קל יותר לסלוח על מעופפות ושכחנות, הם יכולים גם להבליג על חוסר השקט. עם זאת, הם לא יסלחו לכעס ולעויינות שמופגנת כלפיהם משום שזה פוגע. במילים אחרות, לאימפולסיביות רגשית יש מחיר חברתי יקר מאוד.

  • תוכלו למצוא הסבר נוסף על הקשיים החברתיים של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

נשמע מעניין?

צפו בסרטון 30 Essential Ideas you should know about ADHD, 1B Inhibition, Impulsivity, and Emotion ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על ההשפעה של פיזור הדעת על מצב הרוח – בקישור הזה

ואת ההסבר על מתי כדאי ללכת לטיפול רגשי – בקישור הזה

חשיבות האבחון של הפרעת קשב במבוגרים / Dr Stephen Humphries

בסרטון הזה דר’ סטפן המפריס Dr Stephen Humphries מסביר על החשיבות של אבחון הפרעת קשב בגילאי הבגרות.

למען הסר ספק, נתחיל בלהדגיש שהפרעת קשב וריכוז ADHD, היא הפרעה כרונית שמלווה את האדם לאורך כל חייו. היא אומנם בדרך כלל מאותרת בגילאי הילדות, במיוחד סביב הכניסה לבית הספר היסודי, אבל אין גיל מסוים שבו היא מפסיקה להתקיים ולכן היא נוכחת ומשפיעה גם לאורך כל החיים הבוגרים של האדם.

  • כדי ללמוד עוד על הנושא אני ממליצה לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב בחיים הבוגרים – בקישור הזה.
  • כדי לדעת איך צריך להתנהל אבחון מבוגרים, תוכלו לקרוא את אמות המידה של משרד הבריאות – בקישור הזה.

עיקרי הדברים

  • דר’ סטפן המפריס מתחיל בכך שהוא רוצה לסייע לאנשים לקבל החלטה האם ללכת לאבחון של הפרעת קשב או לא.
    בהקשר הזה חשוב לי לציין שהחיסרון היחידי שהוא מתייחס אליו הוא עניין העלות שבארצות מסוימות יכולה להיות גבוהה מאוד, אבל פחות רלוונטי בארץ, כשאפשר לעשות את האבחון דרך קופת חולים באופן מסובסד.
    שימו לב שבמקרה שאין תורים בעתיד הנראה לעין, או במקרים שחשוב לכם ללכת לרופא ספציפי שלא נמצא בקופה, כדאי להרים טלפון לשירות הלקוחות של הקופה ולשאול על “יעוץ רבעוני” (או משהו מקביל), כי בהרבה מקרים תוכלו לקבל החזר משמעותי גם על אבחון פרטי (התנאים משתנים מקופה לקופה ובתוך כל קופה לפי הביטוחים הספציפיים שעשיתם).
    או במילים אחרות, בהיעדר שיקול כלכלי, יש רק סיבה אחת לגשת לאבחון והיא קיומו של חשד להפרעת קשב. זאת משום שאבחון מקצועי מלא הוא הדרך היחידה לשלול או לאמת את החשד להפרעת קשב. בהתאם לכך, אין צורך בסיבה נוספת ואין צורך לדעת מראש אם יש לכם הפרעת קשב או לא – הולכים לאבחון כשלא יודעים, כדי לגלות.
  • הפרעת קשב במבוגרים היא מצב נפוץ שנמצא בתת-אבחון משמעותי. כלומר, רוב המבוגרים עם הפרעת קשב טרם אובחנו ככאלו.
    חלק מהסיבות לתת האבחון של מבוגרים עם הפרעת קשב, היא הנטייה ההיסטורית להתייחס בעיקר לפן המוטורי-התנהגותי, לצד הסברה השגויה שהפרעת קשב היא תופעה של גילאי הילדות בלבד. היום אנחנו יודעים כבר שהיפראקטיביות לא חייבת להיות רק מוטורית, שהפרעת קשב לא חייבת לבוא עם היפראקטיביות או בעיות התנהגות ושמדובר במצב כרוני שמלווה את האדם מהלידה לאורך כל החיים.
  • אחת הסיבות שלקח זמן להבין שהפרעת קשב לא נעלמת באופן ספונטאני בגילאי הבגרות, היא שהתסמינים נראים אחרת בתקופה הזו בהשוואה לתקופת הילדות. לכן חשוב מאוד לאבחן מבוגרים עם כלים שמותאמים לטווח הגילאים הרלוונטי ולא לקבוע אבחנה של מבוגרים על פי קריטריונים שמיועדים לילדים.
  • לפי סטפן, בעוד שפעלתנות היתר והאימפולסיביות יכולות להיות פחות בולטות אצל מבוגרים ביחס לילדים, קשיי הקשב על פי רוב נשארים. חשוב לציין שהתסמינים שפחות בולטים לעין בגילאי הבגרות לא בהכרח נעלמו, אלא לרוב יקבלו ביטוי מעודן יותר – כמו למשל שימוש בצעצועי פיג’ט במקום תנועה במרחב.
    כמו כן, עם הזמן אנשים עם הפרעת קשב לומדים להתאים את הביטוי החיצוני של התסמינים בדרכים יותר מקובלות חברתית, שמטבע הדברים פחות צורמות לסביבה ולכן פחות תופסות את תשומת הלב. למשל, במקום סתם לקום ולהסתובב בחדר ללא סיבה מוצדקת מבחינה חברתית, אפשר לשאול באמצע ישיבה מי רוצה קפה ואז יש תירוץ לקום כדי להכין לכולם.
  • תרופות ממריצות מהסוג שמשמש לטיפול בהפרעת קשב לא יעזרו לכולם, אלא ישפרו רק את התפקוד הקוגניטיבי של אנשים עם הפרעת קשב. לאנשים בלי הפרעת קשב זה לא יעזור ואף עלול לפגוע בתפקוד.
  • התסמינים הבולטים כמו ציונים נמוכים או בעיות התנהגות לא רלוונטיים לכל האנשים עם הפרעת קשב. אנשים ללא פעלתנות יתר יתוארו בדרך כלל כחולמניים ולא כתזזיתיים. כמו כן, אנשים אינטליגנטיים יותר יוכלו לפצות על התסמינים באופן לא מודע עד שלב מסוים. ברגע שהאינטליגנציה לא מספיקה כדי להוציא ציונים טובים בלי ללמוד, מתחילות בעיות גדולות, משום שבמשך כל הזמן הזה לא נבנו הרגלי למידה. משברים מסוג זה נוטים להתרחש בעקבות קפיצה בדרישות האקדמיות שנוטה ללוות מעברים בין בית הספר היסודי, לחטיבה, לתיכון ולאקדמיה.
    למידע נוסף על מחוננות והפרעת קשב כדאי לקרוא את המאמר – בקישור הזה
    למידע נוסף על סטודנטים עם הפרעת קשב כדאי לקרוא את המאמר – בקישור הזה
  • אחד הפיצויים הנפוצים לתסמינים של הפרעת קשב הוא הסתמכות על הלחץ והמתח של “הרגע האחרון”. דפוס התנהלות זה בא לידי ביטוי בדחיינות מתמשכת, עם פרצים מהירים של עבודה אינטנסיבית, שמתחילים רק מספר ימים עד מספר שעות לפני תאריך היעד. האדרנלין שמופרש בעקבות הפחד מההשלכות האפשריות של אי העמידה בזמנים לקראת הדד-ליין, אכן מסייע רבות לגיוס משאבים קוגניטיביים, אבל… מגיע עם מחיר כבד מאוד.
    על ההשלכות הפיזיולוגיות של שימוש כרוני באסטרטגיות התמודדות מבוססות לחץ תוכלו ללמוד – בקישור הזה
  • הפרעת קשב מאופיינת בתלות גבוהה ברמת העניין וההנאה שהאדם מפיק מהפעילות הספציפית שבה הוא מנסה לעסוק. לכן, אנשים הם הפרעת קשב מסוגלים להתמקד ואפילו להישאב לתוך פעילויות אטרקטיביות עבורם, אבל בו בזמן גם להתקשות להפנות את הקשב באופן ממוקד ומתמשך לכל השאר. כלומר, מה שקובע הוא לא רמת הקשב הכללית של האדם, אלא סוג המשימה או הפעילות.
  • אחד המאפיינים הנפוצים והבולטים יותר של הפרעת קשב בגילאי הבגרות הוא בלאגן כללי בחיים. כלומר, הצטברות של הרבה דברים שהותחלו אך לא הושלמו. כמו למשל, מטלות הקשורות לתחזוקת הבית, לימודים, עבודה, ארוחות וכו. כמו כן, גם דחיינות היא מאפיין משמעותי בהפרעת קשב של גילאי הבגרות.
  • בעולם העבודה אחד המאפיינים הנפוצים הוא מעברים תכופים בין מקומות עבודה. כמו כן, במקרים רבים ניתן לראות ניסיונות מרובים לרכישה של השכלה אקדמית או הכשרה מקצועית.
    מידע נוסף על הפרעת קשב בעולם העבודה תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי משמעותי בכל הנושא של התמודדות בירוקרטית, סידורים, תשלומים וכו.
  • הפרעת קשב בגילאי הבגרות מאופיינת במוסחות גבוהה מגירויים בעולם החיצוני והפנימי כאחד. בעקבות זאת, יש קושי ביישום רציף של סדר פעולות, אשר יוצר דפוס פעולה לא ליניארי, עם פערים, קפיצות והשלמות.
  • בגילאי הבגרות הפרעת קשב יכולה לגרום לקשיים ביצירה ושימור של קשרים חברתיים, זוגיים ומשפחתיים.
  • בפן הרגשי להרבה אנשים עם הפרעת קשב יש קשיים בוויסות רגשי לצד נטייה מוגברת לבעיות רגשיות כמו חרדה ודיכאון.
    שימו לב – כאשר יש מעורבות רגשית מכל סוג, או חשד למקורות רגשיים לקשיים, חשוב מאוד ללכת לאבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר שידע לעשות את האיזון התרופתי הנחוץ ולהמליץ על טיפולים משלימים על פי צורך.
    מידע נוסף על ויסות רגשי תוכלו לשמוע – בקישור הזה
  • הפרעת קשב בלתי מטופלת מעלה את הסיכון להתמכרות ושימוש לרעה בחומרים.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Should You Be Assessed For ADHD? with Dr Stephen Humphries – Harley Therapy ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הסיפור האישי של משה סובר על אבחנה בגיל מבוגר – בקישור הזה

ואת השיחה הכנה על הפרעת קשב בגילאי הבגרות – בקישור הזה

והילד הזה הוא אני… / אופיר בוסקילה

“והילד הזה הוא אני… “

הילד הזה שכולם מסביב קראו לו אסטרונאוט ועד גיל מסויים הוא ראה את זה כמחמאה. ובאיזשהי נקודה התחיל לשנוא את זה.
הילד הזה ששכח סווצ’רים על בסיס שבועי בבית הספר והשרת כבר הכיר אותו קבוע מהפינת אבדות ומציאות.
הילד הזה שכולם קראו לו אבו נזק.
הילד הזה שהרגיש שכל הזמן הראש שלו מפוצץ במחשבות. כל הזמן.
הילד הזה שברגע שהוא הרגיש שהוא נמצא במקום הנכון כאילו העולם עצר מלכת וכל הכוכבים הסתדרו בידיוק בצורה המדוייקת.
הילד הזה ולקח לו הרבה מאוד זמן להבין איך נוסעים בלי לדפוק את הרכב.
הילד הזה שניסה למלצר אחרי הצבא וכל הזמן שכח להעביר הזמנה של מנות כי ביקשו ממנו כוס מים בין לבין.
הילד הזה עם השמיעה המוזיקלית שמגיל 9 כבר הצליח לנגן כל שיר ביקשו ממנו.
הילד הזה שלפעמים חווה ברגישות אין סופית את מה שקורה לאנשים סביבו. וברגע של חוסר ריכוז העליב מבלי להתכוון, לא יתייחס והגיב באדישות כי מחשבה אחרת תפסה לו את תשומת הלב.
הילד הזה שכעס על עצמו כל כך בכל פעם ששכח את האוכל שאמא הכינה לו לקחת לדירה.
הילד הזה שקנה כבר כל כך הרבה מטענים כי הוא אפילו לא יודע איפה הוא השאיר אותם.
הילד הזה שמהרגע שהתשתחרר הקים בעשר אצבעות עסק עצמאי.
הילד הזה שלימד את עצמו בכוח להיות מסודר איפה שחשוב להיות.
הילד הזה שלימד את עצמו לשבת על התחת גם כשפחות מעניין.
הילד הזה שהצליח לגייס את כל היצירתיות, אמביציה ואנרגיה בשיאו של משבר הקורונה להמציא את העסק שלו מחדש ולהפוך את הלימון ללימונדה.
הילד הזה שהצליח לסיים תואר ראשון למרות רגעים של מלחמה עם ראש מלא במחשבות.
הילד הזה שתמיד מוצא את הדרך לחשוב אחרת ולהביא פיתרון אחר.
הילד הזה שהצליח להגיע לעסק עם אלפי לקוחות בתחום שהוא אוהב.
הילד שכל כך רצה אהבה ולפעמים כל כך התאמץ להישאר מרוכז בשיחה פשוטה בדייט.
הילד הזה שתמיד לסביבה היה נראה שמסתדר תמיד בכל סיטואציה לפעמים דברים הלכו כל כך קשה.
הילד הזה שהתאכזב מעצמו כל כך הרבה פעמים כי הוא לא הצליח להיות מרוכז ברגעים שהכי היה צריך.
הילד הזה ששכח שיש לו פגישה חשובה באותו יום, למרות שזה היה לו כל כך חשוב וכולם חשבו מסביב שהוא מזלזל.
הילד הזה שרק כשממש לא הייתה ברירה הסביר את מה שקרה בכך שיש לו הפרעת קשב ולא תמיד הבינו מסביב.
הילד הזה שהוא מי שהוא היום בזכות הורים שלא הפסיקו להאמין ולתמוך בו לרגע.
הילד הזה שפתאום לקראת גיל 30 מבין שיש דברים בסיסיים שהיו לו כל כך קשים ושמגיעה לו תפיחה ענקית על השכם.
לחיי הילדים המרחפים, לחיי הילדים החולמים, לחיי הילדים האוהבים, המתרגשים, אלה שמוסחים בקלות כי הם פשוט רואים את כל השפע מסביב, לחיי הילדים היצירתיים שלא מסוגלים לעשות משהו בדרך הרגילה, לחיי הילדים המתרגשים, הילדים שמעזים לראות את העולם אחרת כי הם לא יכולים אחרת.
לחיי הילד שכשהמורה מדבר רואה חיות הולכות על התקרה של הכיתה, לחיי הילדה שכשכולם ישבו לכתוב ציירה ציורים מדהימים במחברת, לחיי הילד שרק רצה לצאת החוצה ולהיות מייקל ג’ורדן הבא ולא עניין אותו כלום מעבר.
לחיי כל אותם ילדים, אסטרונאוטים, חולמים, מלאי תשוקה, מלאי מחשבות וחלומות, מלאי רגש.
תהיו הורים סבלניים, תאמינו בהם, תפציצו אותם בחום ואהבה גם כשהכי קשה.. הפירות של כל המאמצים עוד יגיעו!

נ.ב

הציור צוייר בעקבות חוויה בטיול שהרגשתי שרק ציור יוכל להעביר את הזיכרון ממנה ולא מימ מתאים ממנו לטקסט הזה.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את הסיפור של חלי גולדנברג – בקישור הזה

ואת הסיפור של ריק גרין – בקישור הזה

הפרעת קשב וריכוז ADHD – איך זה מרגיש וכמה זה כואב / Madsjohanogaard (Mads Johan Øgaard)

זהירות – הסרטון הזה חזק, שבר לי את הלב כמה פעמים.

אם אתם חוששים מטריגרים וכו, אני ממליצה בחום על סרטון קליל יותר שתוכלו למצוא – בקישור הזה

לשם שינוי לא אכביר במילים ואתן לסרטון לדבר בעד עצמו. רק אציין לטובה את הייצוג של שני הסוגים העיקריים של הפרעת קשב – ההיפר והמעופף.

כמובן שהחוויה של כל אדם עם הפרעת קשב יכולה להיות שונה, אבל הם תפסו פה כל כך הרבה ובצורה כל כך מדוייקת שזה פשוט מצמרר…

נשמע מעניין?

צפו בסרטון The whole universe in my suitcase – ADHD Animated Short Film ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון “קח את ידי ולך איתי, אני רוצה להראות לך את הפרעת הקשב שלי” – בקישור הזה

ולשמוע את השיר “אתם מושלמים כמו שאתם!” – בקישור הזה 

 

תגובות לייצוגים של הפרעת קשב בטלוויזיה ובקולנוע / How to ADHD + הסברים של חן ספקטור

בסרטון הזה ג’סיקה מגיבה לייצוגים תקשורתיים של הפרעת קשב וריכוז ADHD בטלוויזיה ובקולנוע.

היא כמובן מסבירה שם עבור כל דוגמה בדיוק מה באמת מייצג הפרעת קשב ומה לא ולמה, אבל יש כמה נקודות מרכזיות שחוזרות שלדעתי חשוב לשים לב אליהן ולתת להן דגש מיוחד.

ההבדל בין מי שאומר שיש לו הפרעת קשב למי שיש לו הפרעת קשב

ג’סיקה שמה לב לשני דפוסים של ייצוגים של הפרעת קשב – הסוג הראשון הוא של דמויות שהפרעת הקשב שלהן מוצהרת במפורש. ברוב המקרים אותן דמויות יצהירו בעצמן על הפרעת הקשב שלהן ולעיתים הנושא יובהר לצופה על ידי דמויות אחרות בסביבתן. אלו יהיו דמויות סטראוטיפיות, שלרוב מוצגות באופן מוקצן יתר על המידה או סתם לא תואם מציאות. בדרך כלל התפקיד של הצגת הפרעת הקשב של הדמויות האלו יהיה קומי ומגוחך. לעיתים הוא ישרת מטרה אחרת בעלילה – כלומר, הפרעת הקשב לא תוצג לשם עצמה אלא כדי להדגיש או להניע משהו אחר.

הסוג השני הוא של דמויות שמתנהגות כמו שבאמת מתנהגים אנשים עם הפרעת קשב, אבל…. בדרך כלל אף אחד לא יגיד את זה במפורש.

  • דוגמה ישראלית משובחת לדמות כזו היא ציפטפוט הנהדרת שתוכלו לראות – בקישור הזה

מה שג’סיקה טוענת שחסר, ואני מסכימה איתה מאוד – זה ייצוג של דמויות שהפרעת הקשב שלהן גם מוצהרת במפורש וגם ניכרת בהתנהגות שלהן בצורה אוטנטית ותואמת מציאות.

כרגע זה די מרגיש שההקשר היחיד שבו לגיטימי לדבר על הפרעת קשב באופן מפורש, זה לצורך שעשוע של הסביבה. לא רק זאת, אלא שהרבה פעמים השעשוע בא על חשבון האדם עם הפרעת קשב או מציג אותו באור שלילי ומגונה. לא סתם המקום של “ליצן הכיתה” הוא כל כך בעייתי בהקשר של הפרעת קשב. אין שום דבר רע בלהצחיק, אבל כשאין לך דרך התמודדות יעילה יותר מלצחוק על חשבון אחרים או להפוך את עצמך לבדיחה – זה בעיה.

או במילים אחרות, חוש הומור זה דבר נהדר, אבל… יש הבדל משמעותי בין שימוש חיובי והסתגלותי בהומור לבין שימוש פוגעני. אם ילד עם הפרעת קשב מספר בדיחה מצחיקה לחברים שלו בהפסקה, זה אחלה. הומור גם יכול לסייע להתמודדות כשהוא עוזר לעבד את הקשיים או לתקשר אותם לסביבה בצורה קלילה ונעימה. אבל אם ילד עם הפרעת קשב רוצה להסיח את דעתו של המורה מכך שהוא לא יודעת את התשובה או בכלל לא שם לב מה השאלה ותוך כדי כך משפיל את עצמו, מפריע למהלך השיעור או “יורד” על ילדים אחרים – זה לא עושה טוב לאף אחד, מסתיר את הבעיה האמתית ובכך מצמצם את הסיכוי שתקבל מענה הולם. כלומר, ילד כזה שעושה עבודה טובה, יכול לקבל הרבה “שיחות משמעת” ועונשים, אבל לא בהכרח יקבל מענה לקשיי הקשב והשלכותיהם על יכולת הלמידה שלו. זה יכול ללכת ולהחמיר כשילד לומד שתשומת הלב היחידה שהוא יכול להשיג היא שלילית וזה עדיף מכלום.

משום שכל החוויות האלו בתקופת הילדות מאוד משפיעות על האופן שבו יתפתח האדם הבוגר מבחינה רגשית, התנהגותית וחברתית, זה יכול להיות מאוד מאוד רע ומאוד מאוד קשה לתיקון בשלב מאוחר יותר.

אומנם לא כל האנשים עם הפרעת קשב יהפוך לליצן הכיתה, אבל אנחנו בהחלט בסיכון מוגבר להיכנס לפינה הזאת. כשמציגים את זה כקטע משעשע או מגוחך של הפרעת קשב ולא כהשלכה בעייתית ומסוכנת שרצוי למנוע, זה רק מחמיר את המצב. במיוחד כשהסטיגמה הזו כבר נפוצה מידי בציבור ויש לה השלכות על האופן שבו אנשים יתייחסו למצבים כאלו בעולם האמתי.

מהם הייצוגים הסטראוטיפים ומה ההבדל בינם לבין המציאות?

עבור כל ייצוג סטראוטיפי כזה, ג’סיקה מסבירה למה הוא לא נכון ומה באמת קורה במציאות. אתן לכם את עיקרי הדברים:

התסמינים של אנשים עם הפרעת קשב לא מופיעים רק כשהם מדברים על הפרעת קשב

הפרעת קשב היא מצב כרוני שמאופיין בתנודתיות וקשיי ויסות. כלומר, היא מקשה עלינו להתאים את ההתנהגות לסיטואציה ויכולה לבוא לידי ביטוי באופן בלתי צפוי שלא ניתן או קשה מאוד לשלוט עליו. לכן, מקרים שבהם דמויות סטראוטיפיות פתאום נזכרות במשהו או מאבדות את קו המחשבה רק כשהן מדברות על הפרעת הקשב שלהן אינן משקפות התנהגות אמתית של אנשים עם הפרעת קשב.

הפרעת קשב זה לא משהו שיוצא לאור רק כשמדברים עליו, זה משהו שמרים את הראש כשמנסים לעשות דברים אחרים.

לאנשים עם הפרעת קשב יש הבנה חברתית בסיסית ומעלה

במקרים רבים דמויות סטראוטיפיות של אנשים עם הפרעת קשב יתנהגו בצורה לא מקובלת חברתית, בלי שניכר שהם מודעים לכך או מוטרדים מכך.

אומנם הפרעת קשב יכולה לפגוע בפן החברתי, אבל אנחנו יודעים מתי אנחנו מתנהגים “לא בסדר”, או לפחות יודעים לזהות את זה מהר מהתגובות של הסביבה כשפספסנו. זאת משום שרוב ההתנהגויות הבעייתיות חברתית של אנשים עם הפרעת קשב נובעות מחוסר תשומת לב לפרטים (לא שמתי לב למשהו באינטראקציה) או מחוסר יכולת לווסת את ההתנהגות וקושי להימנע מתגובות בעייתיות למרות המודעות והרצון לנהוג אחרת.

  • תוכלו לקרוא הסבר על הקשיים החברתיים על אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
  • והסבר ספציפי על נושא האיחורים – בקישור הזה

 

אנשים עם הפרעת קשב בדרך כלל יתאמצו להסתיר אותה

בהמשך לנקודה הקודמת – לא רק שיש לנו את המודעות החברתית להבין מתי אנחנו מתנהגים “לא בסדר”, אלא שבדרך כלל אנחנו מרגישים מאוד רע עם זה. הבושה, החשש וייסורי המצפון בדרך כלל גורמים לאנשים להסתיר את קיומה של הפרעת קשב מהסביבה, או להסתיר את הביטויים האמתיים שלה גם כשהסביבה מודעת לקיומה (ומתייחסת בדרך כלל להיבטים הסטיגמטיים בלבד).

לכן, זה מאוד לא סביר שתמצאו משהו שמציג את עצמו סתם כך ב”שלום, קוראים לי X ויש לי הפרעת קשב”. בדרך כלל השיתוף בהפרעת קשב ובהשלכות האמתיות שלה יהיה רק במקרים שבהם אין ברירה (כשגילו או הולכים לגלות) או מול אנשים קרובים שמרגישים איתם מספיק בנוח. לא לזרים ולא בלי סיבה טובה.

 

 

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Reacting to ADHD in the Media ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר של ג’סיקה על מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה

ולשמוע את הסיפור האישי של חלי גולדנברג – בקישור הזה

 

מחוננות, הפרעת קשב וציפיות חברתיות / HealthyGamerGG עם הסברים של חן ספקטור

בסרטון הזה Dr. Alok Kanojia מסביר מדוע מחוננות זה צרכים מיוחדים.

בחרתי להציג לכם את זה משום שהרבה מהקשיים הרגשיים-חברתיים סביב מחוננות מאוד דומים לקשיים הרגשים-חברתיים סביב הפרעת קשב וריכוז ADHD. חשוב גם לציין שהפרעת קשב לא קשורה לאינטליגנציה, אבל בגלל הדמיון בהיבטים מסוימים של ההשלכות המשניות ובגלל שאנשים חכמים מאוד נוטים לפיצוי אוטומטי ולא לגמרי מודע לקשיים מכל סוג, הרבה פעמים עלולים לבלבל בין הפרעת קשב לאינטליגנציה גבוהה או לפספס את האינטראקציה ביניהן.

מידע נוסף על הדרך שבה הפרעת קשב ואינטליגנציה גבוהה עלולות להסתיר אחת את השנייה תוכלו למצוא – בקישור הזה.

בפוסט הזה אתמקד בהשלכות המשניות של המצב הקוגניטיבי בהיבטים הרגשיים-חברתיים, על הדמיון וההבדלים ביניהם.

אלוק מתמקד בשלושה היבטים מרכזיים:

  1. היעדר הרגלי למידה
  2. פוטנציאל בלתי ממומש
  3. בושה, דחיינות ושחיקה

מוכר?

מאוד מפתיע איך קושי קוגניטיבי ויתרון קוגניטיבי יכולים להוביל לאותן השלכות התפתחותיות על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.

הסיבה היא שהתגובה החברתית לשני המצבים הקוגניטיביים הללו זהה, שכן היא נובעת מחפיפה בין הביטויים ההתנהגותיים של שני המצבים. גם מחוננות וגם הפרעת קשב מאופיינים בשונות, חריגות ושקיפות שיוצרות חוסר הבנה של האתגרים שעמם מתמודד האדם. אותה חוסר הבנה גורם לציפיות לא ריאליות לצד הזנחת הקשיים, מניעת הסיוע הדרוש להתמודדות וחוסר לגיטימציה כלפי הביטוי של הקושי. כתוצאה מכל אלו, כשאותו אדם לא מצליח לעמוד בציפיות החברתיות שלא מתחשבות בקשיים שעמם הוא מתמודד, הכישלון מיוחס לפגם כלשהו במהות הפנימית שלו וגורם להאשמת שווא בעצלנות, זלזול וכו.

על הנזק הנוראי שבהאשמת אדם בפגמים שאין בו, כדאי לקרוא את ההסבר של אחד העם – בקישור הזה.

אגב, פה אנחנו נתקלים בהבדל הראשון בין מחוננות להפרעת קשב. בעוד שבמחוננות, הכישלון יכול להיות מיוחס להרבה דברים פרט לאינטליגנציה, בהפרעת קשב, הכישלון יכול להיות מיוחס גם לאינטליגנציה או חוסר יכולת כללית. באופן אירוני זה יכול לקרות גם במקרים שבהם יש אינטליגנציה גבוהה (שהרבה פעמים מוסתרת בגלל הפרעת הקשב).

עכשיו נתמקד בכל אחד משלושת ההיבטים המרכזיים שאלוק ציין ונבחן אותם קצת יותר לעומק.

במהלך ההסברים אנתח בנפרד את המשמעות עבור הפרעת קשב ומחוננות. עם זאת, כאמור, משום שהפרעת קשב לא קשורה לאינטליגנציה היא מופיעה בכל רמות המשכל כולל מחוננות. בהקשר זה חשוב לציין שהמקרים שבהם יש גם הפרעת קשב וגם מחוננות הם המקרים שבהם הפגיעה הרגשית-חברתית הכי גבוהה. זאת משום שעבור מקרים אלו התגובה החברתית וההשלכות הרגשיות, מורכבות גם מההשפעות של כל מצב קוגניטיבי כשלעצמו וגם מהאינטראקציות ביניהם.
כמו כן, לצורך ההסבר אני אתייחס לכל הדרכים שבהן הפרעת קשב יכולה ליצור תגובות חברתיות-רגשית מהסוג הזה. עם זאת, בעקבות השונות הבין אישית הגבוהה, לא כולן יופיעו אצל כל האנשים עם הפרעת קשב. סביר להניח שרוב האנשים עם הפרעת קשב יזדהו עם חלק מהדברים וייתכן גם שיהיה מיעוט מבורך שכלל לא חווה את הבעיות האלו ומתמודד עם קשיים אחרים.

היעדר הרגלי למידה

גם מחוננות וגם הפרעת קשב יכולות להוביל להיעדר של הרגלי למידה. עם זאת, הסיבות שונות לגמרי. בעוד שהפרעת קשב יכולה ליצור קשיים רבים גם בתהליכי הרכישה של הרגלי למידה וגם ביכולת ליישם אותם לאחר שנלמדו, במחוננות, לפחות בשלבי הלמידה הראשוניים, פשוט אין צורך.

כלומר, במחוננות היעדר הרגלי למידה נובע בעיקר מחסך בניסיון לרכוש אותם, זאת בעוד שבהפרעת קשב היעדר הרגלי למידה יכול להתקיים חרף ניסיונות רבים לרכישה. עם זאת בשני המקרים התוצאה זהה – כשצריך הרגלי למידה, הם לא נגישים לשימוש.

 

פוטנציאל בלתי ממומש

נושא הפוטנציאלי על חוסר מימושו, גם הוא משותף להפרעת קשב וממחוננות וגם הוא נוצר מסיבות שונות בכל אחת מהן. בהפרעת קשב יש קושי להוציא את היכולת אל הפועל – מרמת התכנון ועד רמת הביצוע. ככה שפגיעה ביכולת לממש פוטנציאל היא חלק בלתי נפרד מהמהות של הפרעת קשב. המודעות לחוסר המימוש של הפוטנציאל מתגברת עקב אופייה התנודתי של הפרעת קשב, כאשר הימים היותר טובים חושפים את אותו פוטנציאל נחשק שהימים הפחות טובים מסתירים.
היבט נוסף של הפרעת קשב הוא שונות בביטוי של התסמינים בהקשרים ותחומים שונים, לצד הנטייה של התסמינים לפגוע דווקא בפעולות שנחשבות לפשוטות או קלות יותר. ההצלחה של אדם עם הפרעת קשב בתחומים מסוימים שיש כלפיהם הערכה חברתית או בפעולות מסוימות שנחשבות לקשות ומורכבות יותר, גם כן יכולות לשמש כראייה לקיומו של אותו פוטנציאל שמשום מה לא מתממש בכל היתר.

הבעיה היא שכשמצפים מאנשים עם הפרעת קשב לתפקד באופן עקבי כמו שהם מתפקדים בימים הטובים שלהם היא התעלמות מהאופן התנודתי של ההפרעה, מהעובדה שהימים הטובים הם השלכה של אותו מנגנון שיוצר את הימים הרעים ושהתנודתיות הזו לא נתונה לשליטתו של האדם. ההתעלמות מהמשמעות של התסמינים גם גוררת את חוסר הקבלה של ההשפעה של התסמינים בפעולות פשוטות ושגרתיות שנחשבות לקלות יותר בהינתן הצלחה בתחומים או פעילויות שנחשבים קשים יותר אבל פחות מושפעים מהתסמינים.

אצל מחוננים הנושא קצת שונה. הוא מורכב מהשילוב של ציפיות גבוהות עם חוסר הרגלי למידה/עבודה וחוסר מודעות לרמת ההשקעה הנדרשת כדי להגיע להישגים גבוהים. כתוצאה מכך, להבדיל מילדים עם אינטליגנציה רגילה – ציונים גבוהים מהממוצע לא בהכרח יספיקו להגשים בעיני החברה את הפוטנציאל של ילד מחונן. כלומר, פה הבעיה היא לא בהכרח פגיעה בתפקוד, שיכול להיות תקין ומעלה, אלא ההשוואה לרף גבוה מאוד ללא תמיכה הולמת או הכרה במחיר שיש לשלם עבורו. בשלב הראשון כאמור זאת לא תהיה בעיה, כי הילד המחונן בדרך כלל יצליח לענות על הציפיות של הסביבה גם בלי להשקיע בכך מאמץ מיוחד. הקושי מגיע כשרמת ההישגים המצופה היא כבר לא דבר של מה בכך אלא דורשת השקעה של מאמץ רב לאורך זמן. מההיבט הזה יש לנו שתי בעיות – הראשונה היא אותו חוסר ניסיון בהרגלי הלמידה שלא היו נחוצים עד כה ושבלעדיהם קשה לממש מטרות מורכבות ומאתגרות יותר. ההיבט השני הוא חוסר מודעות לכך שמטרות גדולות יותר מצריכות יותר עבודה גם בהינתן כישורים גבוהים. למשל – להוציא תעודת בגרות עם ממוצע גבוה זה לא כמו להוציא תואר ראשון עם ממוצע גבוהה וזה לא כמו להשלים תזה או לסיים דוקטורט בהצטיינות.

בסרטון אלוק נותן דוגמה מאוד יפה של השוואה בין בנייה של בקתה לבנייה של טירה. הציפייה ממחוננים היא לבנות טירה באותו זמן ובאותם משאבים שלוקח לאחרים לבנות בקתה. אומנם מאוד הגיוני שמחונן יצליח לבנות טירה יותר טוב מאחרים, אבל טירה דורשת יותר משאבים ולוקח יותר זמן לבנות אותה בהשוואה לבקתה. כתוצאה מכך, במקום שלמחוננים יהיה יותר קל לעמוד בציפיות ולממש את הפוטנציאל שלהם בעיני החברה, למעשה הם צריכים להשקיע יותר זמן ואנרגיה, כדי לקבל את אותו אישור חברתי.

 

בושה, דחיינות ושחיקה

המודעות לפוטנציאל הבלתי ממומש, לצד חוסר מודעות לגורמים האמתיים שלו, יכול להוביל לבושה רבה. במקביל, התסכול ההולך וגובר מחוסר היכולת לממש את אותו פוטנציאל גורם לפגיעה מוטיבציונית, דחיינות ושחיקה. כלומר, בשני המקרים הבושה והתסכול מובילים בעיקר לירידה בתפקוד ולפגיעה בדימוי העצמי ובריאות הנפשית. זה לא עוזר.

מה כן יכול לעזור – הימנעות מייחוס הקשיים למהות הפנימית או לאופי של האדם, איתור הגורמים האמתיים לקשיים ומתן מענה מותאם.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Why Gifted Kids Are Actually Special Needs ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא על הקושי לאתר הפרעת קשב בנשים – בקישור הזה

ואת הסיפור של ג’סיקה על להיכשל בנורמליות – בקישור הזה 

 

איחורים, הפרעת קשב והתייחסות חברתית / כאן + הסברים של חן ספקטור

הזה שמאחר

בסרטון הזה יצחק מנדל מציג בצורה משעשעת אך כואבת את הקושי שלו להגיע בזמן לפגישות.

נטייה לאיחורים מרובים היא ביטוי נפוץ מאוד לקשיי ההתארגנות וניהול הזמנים של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. הקושי הזה נגרם מפגיעה בתפקודים הניהוליים, שעליהם תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה. ברמת המנגנונים הנוירולוגים, הפגיעה הזו מתרחשת בעקבות ההנמכה של הפעילות הדופמינרגית במוח, שעליה תוכלו לקרוא – בקישור הזה.

יצחק מציג את התגובות השליליות שהוא מקבל מהסביבה בעקבות האיחורים שלו ובמיוחד מהאנשים שכל הזמן מחכים שכבר יגיע…. מן הסתם זה לא נעים לכל הצדדים.

האלו שמחכים

האינטראקציה עם הסביבה היא נקודה כואבת במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, לאור האופי המורכב והשקוף של רוב התסמינים. בהיעדר הבנה על מהות ההפרעה והאופן שבו היא משפיעה על התפקוד, אנשים רבים נוטים לייחס באופן שגוי את חוסר היכולת לעמוד בציפיות החברתיות ובמחויבויות היום יום לפגם כלשהו במהות, באופי או בערכים של האדם. זו הסיבה שבמקרים רבים, ההתמודדות של אנשים עם הפרעת קשב מול הסביבה החברתית שלהם יכולה להיות הרבה יותר קשה ופוגענית מאשר ההתמודדות עם התסמינים עצמם ו…. לא בגלל שהתסמינים קלים להתמודדות….

מה הבעיה?

ייחוס שגוי של קשיי התפקוד למאפיינים אישיים של האדם בעייתי מאוד משתי סיבות עיקריות.

הסיבה הראשונה היא שהבנת הבעיה היא חצי מהפתרון. או יותר נכון, אי אפשר לפתור בעיה שלא מבינים או לא מודעים לקיומה.

לכן, ייחוס שגוי של הקשיים לדברים שלא באמת קשורים אליהם, מונע את האיתור של המקורות האמתיים. זאת משום שכשאנחנו תחת האשליה הכוזבת שאנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו לא מרגישים צורך להמשיך לחפש ממה היא נובעת.

חוסר מודעות למקור הקשיים גורם להזנחה. ברגע שלא נותנים מענה למקור האמתי לקשיים, במקרה הטוב לא צפוי שיפור משמעותי בתפקוד. במקרה הפחות טוב, הקשיים צפויים להחמיר, לגרום לצבירת פערים ולפתח מגוון מרשים של בעיות משניות.

במקביל, אם מנסים לפתור בעיה שלא קיימת – במקרה הטוב סתם נבזבז משאבים שיכולים לבוא על חשבון דברים חשובים אחרים. במקרה הרע, אנחנו עלולים לעשות נזק.

משום שכל כך חשוב לאתר את המקור המדויק לקשיים, האבחנה המבדלת, שהיא הבדיקה של גורמים אפשריים נוספים, היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחנה של הפרעת קשב. את ההנחיות של משרד הבריאות בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה. והסבר כללי על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו למצוא – בקישור הזה.

השלכות חברתיות ורגשיות

הסיבה השנייה לבעייתיות של ייחוס שגוי של מקור הקשיים למאפיינים אישיים של האדם היא הפן הרגשי-חברתי.

קודם כל, באופן כללי שמירה על קשרים חברתיים יכולה להיות אתגר לאנשים עם הפרעת קשב. תוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.

אם בנוסף על כך אנשים מקבלים את הרושם השגוי שאותו אדם מזלזל בזמן שלהם, או שלא אכפת לו מהם וכו, מן הסתם יהיה קשה עוד יותר לבנות, לשמר ולפתח את הקשרים החברתיים. על הקושי של אנשים עם בעיות שקופות להתמודד מול הסביבה החברתית תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

כשזה קורה מול דמויות סמכות, יכולה להיות לזה גם השלכה קשה מאוד על שוויון ההזדמנויות של האדם. בתחום ההשכלה זה יכול לפגוע בציונים באופן ישיר, שכן הרבה פעמים הנוכחות היא חלק מהציון. באופן עקיף יותר זה יכול לפגוע בנכונות של המרצים והמורים לסייע ולהתגמש, דווקא עבור אותם תלמידים וסטודנטים שזקוקים יותר להתאמות וליחס אישי בתהליכי הלמידה וההיבחנות.

  • מידע נוסף על התמודדות של תלמידים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • ועל סטודנטים באקדמיה – בקישור הזה

בעולם העבודה זה יכול למנוע קבלה או קידום לתפקידים מסוימים. כמו כן, זה עלול לפגוע ברמת השירות שאותו אדם יקבל מפקידים ואנשי מקצוע בכל היבט שמערב פגישות של פנים מול פנים במועד מסוים.

קיצר, זה עושה טונה בעיות בהמון מישורים.

אבל… ההיבט הבעייתי ביותר והקשה ביותר, הוא ההתייחסות של האדם לעצמו, מהרגע שבו מתחילה ההפנמה של ההאשמות הכוזבות מהסביבה. על כך תוכלו לקרוא את הדברים המרשימים של אחד העם – בקישור הזה.

אז מה עושים?

הסרטון מראה יפה מאוד מדוע חשוב להסביר לכלל האוכלוסייה את המשמעות, הביטויים וההשלכות של הפרעת קשב. הוא גם בהחלט תורם היטב את חלקו לנושא וכל המרבה הרי זה משובח. לצורך העניין, הסברים נוספים תוכלו למצוא במאגר המידע שלנו – בקישור הזה.

עם זאת, הקריאה להבנה וקבלה חד צדדיים מצטיירת בעיני כפתרון חלקי וחסר. אומנם אף אחד לא אשם בזה שיש לו הפרעת קשב, זה הרי דבר מולד שלא בוחרים בו ושאי אפשר לשנות, אבל… גם שאר האנשים בעולם לא אשמים בזה.

איך ועל מה לקחת אחריות

כאמור, אנשים עם הפרעת קשב לא אשמים בכך שיש להם הפרעת קשב. כמו כן, אי אפשר לצפות מאנשים לשלוט בדברים שלא נמצאים בשליטתם.

האם זה פותר אנשים עם הפרעת קשב לאחריות על ההשפעות של ההתנהלות שלהם על אנשים אחרים?

כמובן שלא.

האחריות נמצאת במה שכן אפשר לעשות.

למשל –

  • ללכת לאבחון ברגע שעולה החשד הראשוני, כדי לברר את המקור האמתי לקשיים ולקבל הנחיות לבנייה של מערך טיפולי.
  • לטפל. כאשר, חלק מהטיפול צריך לכלול גם קבלת מידע על ההפרעה וכלים לסנגור עצמי.
  • להשקיע מאמץ סביר בצמצום ההשפעה של התסמינים על התפקוד ועל הסביבה החברתית.

בהקשר הזה חשוב לי מאוד להדגיש את ההשקעה של מאמץ *סביר*. הכוונה היא לא לזלזל ולא להרגיש פטורים מהתחשבות בזולת מצד אחד, אבל מצד שני, לא לבזבז את כל המשאבים ולא להגיע לשחיקה. בהתחשב בשונות הבין אישית הרבה שמאפיינת אנשים עם הפרעת קשב, האיזון הזה יהיה במקום אחר עבור כל אחת ואחד מהם. ככה שלמעשה, כל אדם עם הפרעת קשב יצטרך למצוא את הדרך שלו להגיע לשם וללמוד מה האיזון שעובד הכי טוב עבורו.

עם זאת, זה ממש ממש ממש לא דבר פשוט לעשות. הרי איזון הוא בהחלט אחד הדברים שהפרעת קשב מקשה להגיע אליו, במיוחד לאור קשיי הניהול העצמי והוויסות שהיא גורמת להם. למעשה, אנחנו יותר אנשים של “הכל או כלום”, כי זה דפוס פעולה שאותו יותר קל לתחזק קוגניטיבית בהינתן משאבים קוגניטיביים לא אמינים. כלומר, קשה לנו עם “דרך הביניים” או ה”בדיוק”, שמצריכים שימוש הרבה יותר אינטנסיבי בזיכרון העבודה שנפגע בהפרעת קשב. על החשיבות של זיכרון העבודה להתנהלות בעולם תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה

אם אתם רוצים קצת יותר להמחיש את זה, תחשבו על מצב שבו צריך לקחת בחשבון בזמן אמת את כל השיקולים הרלוונטיים כדי להחליט האם כדאי או לא לוותר על ארוחת הצהריים בשביל לא לאחר למישהו, או כדי למצוא וליישם פתרונות חלופיים. אם נוותר על הצהריים יכול להיות שנגיע רעבים, עצבניים ולא מרוכזים ולא סביר שהצד השני יעריך את זה. אבל… גם האיחור לא יתקבל בברכה – מה עדיף? לחלופין אפשר למשל לנסוע בתחבורה ציבורית ולאכול בדרך, אבל איפה אפשר לקנות אוכל שאפשר לקחת לדרך וכמה זמן ייקח לעמוד בתור, כמה זמן ייקח לאוטובוס להגיע והאם בסופו של דבר זה באמת יחסוך או יבזבז זמן….. עומס הפרטים והאפשרויות הזה מכביד מאוד על זיכרון העבודה, שלא בהכרח שיתף פעולה עם הקטע של להחזיק את כולם במודעות מספיק זמן כדי לאפשר לנו להשוות בין האפשרויות ולנסות לחפש את הפתרון המיטבי למצב. כתוצאה מכך באמצע התהליך תוכלו פתאום לתהות על מה חשבתם בכלל ומה התכוונתם לעשות, או להיזכר ששכחתם להאכיל את החתול ולהתחיל לחשוב על זה וכן או לא להיזכר באיזשהו שלב בכך שבעצם ניסיתם להחליט אם ואיך לסגור את הקטע של ארוחת צהריים.

לכן, גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא שאם אתם עם הפרעת קשב, עצם הניסיון לקבל החלטה מורכבת כזו עלול בסופו של דבר, לקחת יותר זמן מהיישום של כל אחת מהאפשרויות גם יחד. לכן, לפעמים הרבה יותר ישתלם לבחור רנדומאלית ולקוות לטוב.

למען הסר ספק זה רק תיאור חלקי של רמת הבלאגן שהפרעת קשב יכולה ליצור באירוע אחד ותחשבו שיכולים להיות לכם הרבה כאלו במהלך היום ו…. לא סתם אחת התלונות הנפוצות של אנשים עם הפרעת קשב זה על עייפות….
ועכשיו תנסו להתמודד עם כל הבלאגן הזה כשהמוח שלכם עוד יותר איטי ומפוזר כי אתם עייפים. להמשיך?

כאמור, טיפול יכול לעזור מאוד להעלות את רמת התפקוד ואיכות החיים, אבל… אם כבר פותחים את הנושא – הגישה לאבחון וטיפול גם היא נפגעת מעצם התסמינים עצמם. זאת משום שהיא כרוחה בהמון בירוקרטיה שלא יושבת טוב עם קשיי ההתארגנות, ההתמדה ותשומת הלב בפרטים שהפרעת קשב יוצרת. שלא לדבר על העלויות הגבוהות לצד הקושי להשיג מימון…

כשעל כל זה נוספת הסטיגמה, אז מעבר לקשיים הטכניים והקוגניטיביים נוסף גם קושי חברתי-רגשי של בושה, אשמה וחוסר לגיטימציה.

  • בנושא הזה כדאי לקרוא את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה
  • ואת ההסבר על הסכנה בהתייחסות לטיפול תרופתי כמוצא אחרון – בקישור זה

לכן המאמץ צריך להיות הדדי

מבחינת הסביבה החברתית וההתנהלות הממסדית – צרכים להקפיד על הסברה איכותית ואמינה בנוגע להפרעת קשב, יחד עם נקיטת פעולות חריפות נגד גורמים שמפיצים מידע מטעה. בהקשר הזה יש שני דברים שכדאי לכם לבדוק:

  • תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר לקיומה של הפרעת קשב – בקישור הזה
  • ולהכיר את הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה

מבחינה ממסדית יש לתת מענה משמעותי ברמת הבירוקרטיה ולהנגיש את תהליך הפניה לאבחון וקבלת הטיפול לאנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים. כמו כן, יש לסבסד את העלויות של אבחון וטיפול כדי למנוע פערים סוציו אקונומיים באוכלוסייה. בהקשר זה חשוב לציין שבסופו של דבר החברה רק תרוויח מעידוד אבחון וטיפול עבור אנשים עם הפרעת קשב, משום שמעבר למחיר הגבוה של הפרעת קשב ברמה האישית, גם המחיר הכלכלי והחברתי של ההזנחה גבוהה מאוד. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה

ולסיום – מילה טובה

הפרעת קשב היא כרונית ואין אפשרות לרפא אותה באופן מלא. לכן, גם אם היה איתור מוקדם ונבנה מערך טיפולי אידיאלי, ברוב הפעמים לא ניתן לצמצם את הפער מול הנורמה באופן מוחלט ו… פשלות זה דבר צפוי.

כשהפשלות שלנו גורמות לנו לפגוע באנשים אחרים, התנצלות היא הפעולה המתבקשת.
עם זאת, בהקשר של הפרעת קשב – זה דבר בעייתי שלאורך זמן עלול ליצור יותר נזק מתועלת.

בדרך כלל הצפי מאדם שמתנצל הוא לתקן את דרכיו אחרי שהבין שהוא היה לא בסדר. אבל, כאמור – כאשר מדובר בהפרעת קשב, הדבר לא בהכרח נתון לשליטתו של האדם גם בהינתן רצון רב, תמיכה מלאה והשקעה של מאמץ אישי. בסרטון אפשר לראות את הדינאמיקה שנוצרת בעקבות אירועים חוזרים כאלו ואיך משלב מסוים, לא רק שההתנצלות לא מצליחה להרגיע את הרוחות ולהסדיר את היחסים, אלא שזה נהיה מקור למצוקה לשני הצדדים.

מצד אחד – האדם עם הפרעת קשב, שכל הזמן מוצא את עצמו מתנצל על דברים שלא בשליטתו. מצד שני – האנשים בסביבתו שנפגעים שוב ושוב מאותם הדברים וכבר לא מוצאים שום טעם או ערך בהתנצלות שלו.

לסוגייה הזו, ג’סיקה כבר נתנה מענה שתוכלו לראות – בקישור הזה.
היא מסבירה שם מה כדאי להגיד במקום סליחה ולמה זה עדיף.

ברגע שמכירים גם בקושי של אנשים עם הפרעת קשב בניהול עצמי, גם במכשולים המערכתיים-הסברתיים-בירוקרטיים וגם בהשלכות של קשיי התפקוד על הסביבה החברתית, אפשר לצמצם בצורה משמעותית את המקרים האלו וגם להתמודד טוב יותר עם מה שלא ניתן לשנות.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “למה יצחק מאחר כל הזמן? | מה לא בסדר איתי – סדרה חדשה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך להפסיק לאחר – בקישור הזה

ולראות את ההדגמה המשעשעת של ציפיטפוט על הפגיעה ביכולת ההתארגנות והניהול העצמי – בקישור הזה

המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק” / רונה יהב

הורים רבים מחזיקים בתפיסה השגויה, שכל טיפול שאינו “קונבנציונאלי” לא יכול לשאת הפסד מלבד זה הכספי – “מקסימום זה לא יעזור…”.

אני רוצה להתייחס למחיר שאינו כספי בריבוי “טיפולי-סרק”

בכל טיפול חדש מונחים על הכף: תקווה של ההורים, תקווה של הילד, תיווך לילד למה הוא צריך לעשות משהו שלרוב יהיה לא נעים (כמו להתאמן על תוכנה סופר-מתסכלת או לבלוע משהו מגעיל…), לגייס את שיתוף הפעולה שלו (מי שמבין הפרעת קשב יודע שזהו אתגר בפני עצמו), להכניס גם אותו ל”לופ” הזה (כי בתוך תוכם מה שהילדים רוצים זה שנהיה מרוצים מהם, ולשם כך הם כן מתאמצים מאוד)… ואז זה לא עובד.

אז הילד כביכול “נכשל” בעוד משהו, ואיבדנו עוד קצת אמון בסוגי טיפולים, אבל בינתיים גם לא נתנו לו מענה שיוכל לעזור – כי אנחנו עדיין מחפשים “פתרון-קסם“.

 

למסכת הזאת יש מחירים שאינם נאמדים בכסף

כשהילד מנסה עוד משהו ועוד משהו ללא הועיל – זה לא כיף. צריך לתווך לו את העניין, זה נכנס לתוך מערכות היחסים, יוצר משבר אמון להורים, משבר אמון של הילד בהוריו, ואולי חמור מכול – בעצמו.

כל זה קורה בשנים שבהן הוא בונה את דימויו העצמי ואת תחושת הערך שלו.

 

משמעות החוויה היא להיכשל בכל פעם, לשאת עוד מפח נפש, להתאכזב שוב – לא מהכסף, אלא מהתקווה ששוב מתנפצת וממגוון המשאבים שירדו לטמיון.

 

בסופו של דבר, תהיה גישתנו אשר תהיה, הרי כולנו רוצים לעזור לילדים שלנו!

אנא, היו מודעים וסלקטיביים בבחירת טיפולים לילדכם, וזכרו שהמחיר בריבוי ניסיונות כושלים כאלה עלול להיות הרבה מעבר לכספי, ואף לא התייחסתי כאן לסכנות של ממש שלעתים טמונות בטיפולים מפוקפקים (כמו הפקרת הילד בידי מישהו שאינו מחזיק בהכשרה מתאימה / קבלת עצות ממי שלא הוסמך לתת אותן – ונתקלתי בכאלה שהצריכו ייעוץ רפואי או היו לא פחות ממסוכנות).

כשאתם בוחנים טיפול כלשהו ושואלים את עצמכם, “מה כבר יש לי להפסיד?” – אל תתייחסו לשאלה כרטורית, כי לפעמים התשובה עליה תהיה – “הרבה מאוד.

 

רונה יהב

יועצת משפחתית, מדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת התמחות בהפרעת קשב.

הורים והפרעת קשב

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הפוסט על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” – בקישור הזה

ואת הדף המרוכז בנוגע לאפשרויות טיפוליות להפרעת קשב – בקישור הזה

 

הפרעת קשב ומוטיבציה – הכירו את גשר המוטיבציה ו…. השלבים החסרים שלו / How to ADHD עם הסברים של חן ספקטור

ג’סיקה המופלאה הכינה לנו סרטון נהדר על הפרעת קשב ומוטיבציה 🙂

אנחנו לא תמיד עושים מה שהתכוונות לעשות, משום שבין הכוונה לביצוע יש פער מאוד גדול…

אצל רוב האנשים אפשר לגשר על הפער הזה בעזרת מוטיבציה.

הכירו את “גשר המוטיבציה”

גשר המוטיבציה מאפשר לאנשים לחצות את הפער שבין הכוונה לביצוע.

הוא בנוי משלבים כמו “זה יועיל לקריירה שלי”, “זה יגרום למשפחה שלי להתגאות”, “הבטחתי לחבר’ה” וכו

גשר המוטיבציה לא חייב להיות מושלם, אם יש פערים קטנים, תוכלו לדלג עליהם בעזרת כוח רצון, משמעת עצמית וכו. כלומר, גם אם אין לכם את כל המוטיבציה, אם יש לכם מספיק ממנה – תוכלו להגיע בשלום לצד השני.

אבל כפי שראסל ברקלי טוען – הפרעת קשב היא סוג של הפרעה מוטיבציונית.

  • הוא חוקר מוביל בתחום ואת כל הפוסטים שלו באתר תוכלו למצוא – בקישור הזה

מה הכוונה בהפרעה מוטיבציונית?

הפרעה מוטיבציונית יוצרת מצב שבו כאשר יש משהו חשוב מאוד עבור שני אנשים, שאחד מהם עם הפרעת קשב והשני בלי – אותה רמת חשיבות, לא מספקת את אותו מספר של שלבים על גשר המוטיבציה של האדם עם הפרעת קשב. אין לנו פערים קטנים במוטיבציה, חסר לנו חצי גשר!

כתוצאה מכך קיומו של רצון עז והשקעה של מאמץ מרובה, לא בהכרח יספיקו כדי לאפשר לאדם עם הפרעת קשב לגשר על הפער בין התכוונות לביצוע. זה יכול להיות מאוד מבלבל ומתסכל עבור אנשים שלא רואים את כל השלבים החסרים בגשר המוטיבציה של אותו אדם. במצב כזה יהיה להם קשה להבין את הקושי והם עלולים להניח באופן שגוי שאותו אדם פשוט עצלן, שלא אכפת לו וכו’

זה יכול להיות עוד יותר מתסכל ומבלבל כאשר מדובר בגשר שאותו אדם הצליח לחצות בעבר. זה קורה משום שהפרעת קשב מאופיינת בתנודתיות רבה ורמת הביצוע משתנה ואינה אחידה.

המצב הזה גורם לאנשים עם הפרעת קשב, שרואים את האנשים מסביבם מצליחים לחצות את הגשרים שלהם, אבל לא יודעים שאצלם יש מספיק שלבים – לתהות את אותן תהיות ולהסיק את אותן מסקנות שגויות בקשר לעצמם. אם הם מצליחים – למה אני לא?

איך מתקנים את גשר המוטיבציה כשחסרים לנו שלבים?

ג’סיקה מציאה לנו כמה דרכים להוסיף שלבים לגשר המוטיבציה שלנו

  1. להבין מה מעורר מוטיבציה אצל אנשים עם הפרעת קשב ו… מה לא – אנשים עם הפרעת קשב מתקשים במשימות ארוכות, חזרתיות ומשעממות. מצד שני, דברים דחופים, חדשים או מעוררי עניין אישי יכולים לעורר מוטיבציה רבה אצל אנשים עם הפרעת קשב. ג’סיקה מדגישה שזו לא בחירה, זו הדרך שבה המוח שלנו עובד. את ההסבר שלה על משחקי מחשב והפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
  2. אפשר להפוך משהו לדחוף – על ידי המתנה לרגע האחרון או על ידי קביעת תאריכי יעד מלאכותיים במועדים מוקדמים יותר. זו אסטרטגיה פחות מומלצת, משום שהיא יכולה לעבוד, אבל על חשבון הבריאות הרגשית והפיזית שלנו. תוכלו ללמוד על ההשפעות השליליות של מצבי מתח מתמשכים – בקישור הזה.
  3. חידושים וריגושים – לנסות את אותם דברים בדרכים אחרות, או לנסות לגוון בין סוגים שונים של פעילויות.
  4. עניין אישי – לקשר את הפעילות לתחומי העניין שלנו או לנסות לעשות את אותה הפעילות בצורה מעניינת יותר
  5. חיזוקים חיוביים – להוסיף פרסים קצרי טווח להשלמת המשימה או לאורך שלבי ההתקדמות, כי כל דבר בטווח הארוך לא עובד אצלינו. הפרסים יכולים להיות חפצים פיזיים, אבל גם פעילויות, דברים סמליים כמו מדבקות או שבחים מילוליים מאנשים שחשובים לנו. האפשרות לקבל תגמול בטווח הקצר, יכולה להוסיף שלבים לגשר המוטיבציה שלנו במצבים שבהם הגמול ארוך הטווח נתפס כבלתי נגיש ולכן בלתי רלוונטי (שלאנשים עם הפרעת קשב, זה רוב המצבים שבהם התועלת צפויה להתממש רק בטווח הארוך)

נשמע מעניין?

צפו בסרטון ADHD and Motivation ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על מוטיבציה ועל הסכנה האיומה שבבושה של ריצ’רד לבוי – בקישור הזה

ואת ההסבר על ציפיטפוט, מוטיבציה והפרעת קשב – בקישור הזה

הסברים על הצהרת הקונצנזוס בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב / חן ספקטור

בשנת 2019 יצאה הצהרת קונצנזוס מעודכנת בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD:

Kooij, J. J. S., Bijlenga, D., Salerno, L., Jaeschke, R., Bitter, I., Balázs, J., … & Stes, S. (2019). Updated European Consensus Statement on diagnosis and treatment of adult ADHD. European Psychiatry, 56, 14-34.‏

הצהרות קונצנזוס הן דבר נדיר מאוד בעולם המקצועי והאקדמי ולכן יש להן משקל משמעותי.

כמו בכל תחום מתפתח, הידע שלנו על הפרעת קשב הולך ומצטבר עם התקדמות המחקר. תמיד יהיו נושאים שזקוקים למחקר נוסף ותמיד יהיו חילוקי דעות בנוגע להיבטים שעדיין לא ברורים לנו מספיק. עם זאת, יש כבר גוף מחקרי מרשים מאוד בנוגע להפרעת קשב ויש טווח רחב מאוד של וודאות והסכמה. ההצהרה הזו מתארת את הקונצנזוס הנוכחי – כלומר, הדברים שאנשי המקצוע בטוחים בנכונותם ומסכימים עליהם בינם ובין עצמם, לצד הנושאים שעדיין צריכים מחקר נוסף כדי לגבש מסקנות מבוססות יותר.

חשוב להדגיש שהמטרה של גיבוש תיאוריות היא להסביר את הנתונים והממצאים מהשטח ולא להיפך. לכן התיאוריות וההסברים משתנים באופן שוטף בהתאם לממצאים שנאספים ללא הפסק מן השטח. לאור זאת, אני רוצה להציג לכם גם את התובנות והמסקנות המוסכמות שמצויינות במאמר וגם את ההמלצות שתוארו בו בנוגע לכיוונים למחקר עתידי. כל זאת יחד עם תובנות והסברים שלי כמובן 🙂

אז אתם מוזמנים להתעדכן בידע הנוכחי ולהמשיך לעקוב אחרי התפתחויות חדשות בספרות המקצועית.

עיקרי הדברים

  • הפרעת קשב מלווה את האדם לאורך כל שלבי החיים, מהילדות ועד הבגרות והזקנה.
  • ישנן ראיות להשפעות השליליות של הפרעת קשב בלתי מטופלת על האדם, סביבתו הקרובה והחברה ככלל.
    • ללא טיפול הולם, הפרעת קשב עלולה לגרום למצוקה רבה ברמה האישית
    • בנוסף, הפרעת קשב בלתי מטופלת עלולה להפוך לנטל כלכלי כבד על החברה
  • קיימים כלים לאיתור ולאבחון הפרעת קשב במבוגרים.
  • ישנם טיפולים אפקטיביים, בטוחים ומבוססי ראיות להפרעת קשב.

ולמרות זאת….

  • בארצות אירופאיות רבות קיים מחסור באבחון וטיפול בהפרעת קשב.

גורמים מרכזיים למצב הנוכחי:

  • הסטיגמה על הפרעת קשב, אשר נובעת ברובה ממחסור בידע, מובילה לתפיסות שגויות אודות הפרעת קשב וריכוז ADHD. בנוסף, היא גורמת לתת-אבחון של ההפרעה ומגבירה את הסבל של אנשים עם הפרעת קשב.
  • הסטטוס הרגולטורי הנוקשה של ארצות רבות עבור התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת קשב, מגביר את הסטיגמה בתחום בריאות הנפש ובתקשורת.
    • למשל, בארץ התרופות להפרעת קשב נמצאות תחת “תקנות הסמים המסוכנים” מתוך סיבות היסטוריות, שכבר אינן רלוונטיות על פי המחקר העדכני בתחום. בנוסף, שמן של התקנות הוא תרגום מטעה של השם האנגלי ” Schedule drug” שאמור להיות מתורגם כ”תרופות בפיקוח”.
    • את הנהלים של משרד הבריאות והסבר נוסף בנושא, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הפרעת קשב בגילאי הבגרות כמעט שאינה נכללת בתכניות הלימוד של סטודנטים לרפואה ולפסיכולוגיה, או בתהליך ההכשרה של אנשי מקצוע משירותי בריאות הנפש למבוגרים.
  • הנהלים של מערכות הבריאות בארצות רבות עדיין מתייחסים להפרעת קשב כהפרעה של ילדים בלבד, למרות הראיות המדעיות המבוססות לכך שהפרעת קשב היא מצב כרוני המלווה את האדם לאורך כל תקופות החיים.

לכן

  • יש להרחיב את ההכשרה של אנשי המקצוע מתחום הרפואה ובריאות הנפש, בנושא של הפרעת קשב. הכשרה זו צריכה לכלול את תהליך האיתור, האבחון והאפשרויות הטיפוליות, לאורך שלבי החיים השונים של האדם. ההכשרה המקצועית צריכה לכלול את כל הדיסיפלינות הקליניות, בכל שלבי ההתפתחות המקצועית – כולל סטודנטים, רופאי משפחה, פסיכולוגיים ואחים ואחיות רפואיים.
  • יש לגבש מענה כלל מערכתי למעבר בין שירותי הטיפול והבריאות של גילאי הילדות, אל עבר השירותים המקבילים המיועדים עבור גילאי הבגרות.
  • יש לעדכן את ההתייחסות החוקית והבירוקרטית של המוסדות הרשמיים, בהתאם לידע המחקרי העדכני אודות הפרעת קשב, הימשכותה לאורך החיים ואפשרויות הטיפול בה.
  • ניהול מוצלח של הטיפול התרופתי להפרעת קשב (עבור אלו הזקוקים לו), מחייב את הרופא המטפל להתחשב גם באופן שבו המטופל עלול לתפוס את הסטיגמה סביב הפרעת קשב, וכן את ההשלכות של תפיסה זו על הנכונות להתחלת הטיפול וההתמדה בו.
  • יש ליזום ולשפר פעילויות הסברה ציבוריות בנושא הפרעת קשב.

מאפיינים ודפוסים מעניינים שכדאי לשים לב אליהם

  • הפרעת קשב מתוארת כהפרעה של תפקודים ניהוליים כמו יכולת העכבה (אינהיביציה) וזיכרון העבודה.
  • אנשים עם הפרעת קשב מאופיינים גם בקשיי ריכוז מסוגים שונים וגם בנטייה למיקוד יתר. שני המצבים האלו משקפים את הצדדים המנוגדים של אותו המטבע. כלומר, שניהם נובעים מקשיי הוויסות הקוגניטיביים של משאבי הקשב, כאשר אחד מהם מקשה או מונע מהאדם לשים לב למשהו, בעוד שהאחר מקשה או מונע ממנו לנתק את תשומת ליבו.
  • מבוגרים עם הפרעת קשב בתפקוד גבוה, לא בהכרח יראו את הדפוס האופייני של ליקויים תפוקדיים בחיי היום יום שלהם. זאת משום שאנשים עם הפרעת קשב יכולים להצטיין בתחומים מסויימים של חייהם, ובמקביל להפגין קשיים משמעותיים בתחומים אחרים. דבר זה זה נכון במיוחד עבור פעולות שגרתיות כמו תשלום חשבונות, תחזוקת בית וכו.
  • הביטוי של היפראקטיביות (פעלתנות-יתר) בגילאי הבגרות, שונה מזה של גילאי הילדות. במקרים רבים הביטוי החיצוני של פעלתנות היתר יהיה מעודן יותר בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב בהשוואה לילדים עם הפרעת קשב. על כן, היכולת “לשבת בשקט” לאורך זמן אינה שוללת את קיומה של היפראקטיביות בגילאי הבגרות. במקום זאת פעלתנות היתר יכולה לבוא לידי ביטוי כתחושה פנימית של עצבנות או אי שקט, דיבור עודף, פעילות קוגניטיבית בלתי פוסקת, קושי להירגע, לנוח או להירדם.
  • עיסוק אינטנסיבי בספורט יכול לספק הקלה זמנית מחוסר הנוחות שיוצרת פעלתנות היתר, עם זאת הדבר עלול להוביל לפציעות או פגיעות פיזיולוגיות במקרים שבהם לא ניתן לגוף מספיק זמן להחלים, להתאושש ולחדש כוחות.
  • בעוד שנדידת מחשבות היא תופעה אוניברסאלית, הפרעת קשב מאופיינת בדפוס ייחודי של נדידת מחשבות, אשר בא לידי כאוסף בלתי ממוקד, מוסח ומסיח של מחשבות קצרות טווח ללא חזרתיות וללא תכנים אב נורמליים.
  • משום שהפרעת קשב היא תורשתית, ישנם מקרים רבים שבהם הפרעת קשב מופיעה אצל יותר מבן משפחה אחד, כך שיכולים להופיע מספר מקרים של הפרעת קשב באותה משפחה. מן הסתם, ההתמודדות עם מקרים מרובים של הפרעת קשב באותה משפחה, היא מורכבת יותר בהשוואה להתמודדות המשפחתית מול מקרה בודד.
  • המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי, באופן שנותן מענה לכל תחומי החיים של האדם. הוא צריך לכולל שילוב מותאם אישית של טיפולים פסיכולוגיים, חינוכיים, רפואיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. את התכנית הטיפולית יש לבנות בהתאם לממצאי האבחון ומתוך התייעצות עם אנשי המקצוע הרלוונטיים עבור כל מקרה לגופו.
    • במקרים שבהם הפרעת הקשב של אחד או יותר מבני המשפחה מובילה לפגיעה משמעותית במערכות היחסים או התפקוד המשפחתי – ייתכן שיהיה גם צורך בטיפול כללי ברמת המשפחה השלמה.
  • הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלוות גבוהה. לכן, לפני הטיפול יש צורך להעריך אם ואילו מקורות נוספים לקשיים קיימים בכל מקרה לגופו, ולבנות את תוכנת העבודה בהתאם. ישנם גורמים שבהם יש לטפל לפני הפרעת קשב ובגורמים אחרים רצוי לטפל אחרי או במקביל.
    • התהליך שבאמצעותו ניתן לבדוק את הגורמים לקשיים עבור כל מקרה לגופו נקרא אבחנה מבדלת ותוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.
  • הפרעת קשב מאופיינת גם בקשיים בוויסות הרגשי, אשר יכולים לגרום לשינויים יום-יומיים במצב הרוח. עם זאת, שינויים אלו מתרחשים במסגרת טווח הרגשות הנורמלי והם שונים מהרגשות הקיצוניים האופייניים להפרעת רגשיות כמו דיכאון או מאנייה.
    • מידע נוסף על ויסות רגשי תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • הסבר על הדמיון והשוני בין הפרעת קשב להפרעה דו-קוטבית, תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • תוכלו למצוא גם הסבר על הבסיס הנירולוגי וההשפעות של התרופות של הפרעת קשב על התפקוד הרגשי – בקישור הזה
    • בכל מקרה של מעורבות רגשית, חשד לקשיים רגשיים ו/או תגובה רגשית לטיפול התרופתי – יש לפנות לאבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר שמתמחה בשני התחומים. זאת משום שבמקרים האלו הפסיכיאטר יכול לאתר את המקורות האמתיים לקשיים יחד עם ההשפעות ההדדיות שלהם, להמליץ על הטיפולים המתאימים ולעשות איזון תרופתי במקרה הצורך.

דברים טובים שקורים בשטח

  • אנשים מפורסמים עם הפרעת קשב אשר החלו לדבר בגלוי על האבחנה והטיפול שקיבלו, מסייעים להפחית את הסטיגמה בציבור!
    • בהקשר זה כדאי לכם לבדוק את הפוסטים הנהדרים של חלי גולדנברג – בקישור הזה
    • תוכלו להתרשם גם ממגוון של סיפורים אישיים – בקישור הזה
    • ואם אתם רוצים לתרום גם את הסיפור האישי שלכם לאתר הקהילתי, אתם מוזמנים לשלוח אותו – לקישור הזה, ואהיה איתכם בקשר 🙂

מחקר נוסף דרוש עבור –

  • הבדלי מגדר בהפרעת קשב והביטוי שלה אצל בנות, נערות ונשים.
  • הפרעת קשב בגילאים מבוגרים יותר ובגיל הזה”ב.
  • בחינת היעילות הטיפולית של אימון אישי להפרעת קשב – זאת משום שהיעדר פרדיגמה סטנדרטית מובילה לשונות רבה בתהליך הטיפולי של האימון האישי להפרעת קשב ובאופן שבו הוא מתבצע בשטח (כמו למשל: פגישות פנים מול פנים, שיחות טלפוניות, תכתובת דוא”ל וכו). נכון לרגע פרסום המאמר לא קיימים מחקרים מבוקרים אשר בודקים את היעילות של האימון האישי כחלק מהמענה הרב תחומי להפרעת קשב.

נשמע מעניין?

את הצהרת הקונצנזוס המלאה בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס הכללית של ברקלי משנת 2002 – בקישור הזה

ולראות את ההסבר על הקשר שבין אמונה למדע – בקישור הזה

 


הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.

תשובות למתנגדי הריטלין / ד”ר מעין ברנע-זהר

באופן כללי, ישנם נזקים רבים בהצגה מוטעת של ממצאים מחקריים באמצעי התקשורת. על הבעייתיות בהצגה התקשורתית של ממצאים מדעיים תוכלו ללמוד – בקישור הזה

למרבה הצער, תופעה זו לא פסחה גם על הפרעת קשב בתקשורת הישראלית ולכן מידי פעם, בעיקר סביב פתיחת שנת הלימודים, מתפרסמות כתבות פרובוקטיביות שמטעות את הציבור, מעצימות את הסטיגמה נגד הפרעת קשב ועושות נזקים רבים לאנשים שמנסים להתמודד עם התסמינים בחיי היום יום שלהם ושל יקיריהם.

  • אם אתם רואים כתבות ופרסומים מסוג זה, דעו שניתן ואף רצוי לדווח עליהם לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה.
  • דרך נוספת להילחם בתופעה היא לעסוק בהסברה ובהפצה של מידע איכותי ואמין אודות הפרעת קשב. למטרה זו, תוכלו לבדוק את כל הפוסטים שנמצאים – בקישור הזה.

כפי שתראו הבעייה היא שרוב החומרים המקצועיים בנושא מפורסמים בשפה האנגלית ולכן פחות נגישים לקורא הישראלי. זו הסיבה לכך שאני שמחה מאוד שיש אנשי מקצוע שמצטרפים למאמץ ומשקיעים מזמנם ומרצם כדי להכין חומרי הסברה גם בשפה העברית. למשל, ד”ר מעין ברנע-זהר כתבה את המאמר שלפניכם כתגובה לפרובוקציה האחרונה. היא טוענת שבדיקה של הספרות המחקרית בנושא של הפרעת קשב וריכוז ADHD מעלה באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהפרעת קשב וריכוז היא בעיה אמיתית שפוגעת בילדים רבים, מקשה עליהם לממש את כישוריהם ואף עלולה לפגוע בבריאותם. יתר על כן, התרופות שנמצאות בשימוש כיום לטיפול בהפרת קשב אכן מועילות לרבים מהאנשים עם הפרעת קשב, מסייעות להם לתפקד טוב יותר ומשפרות את איכות חייהם. בנוסף, ד”ר מעין ברנע-זהר גם מגדילה לעשות ומצרפת למאמר שלה את המקורות הרלוונטיים כדי שתוכלו להתרשם בעצמכם.

נשמע מעניין?

תוכלו לקרוא את המאמר המלא של ד”ר מעין ברנע-זהר “תשובות למתנגדי הריטלין” – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את התגובה של ד”ר ירדן לוינסקי לאותו הנושא – בקישור הזה

ואת הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

משפחה בהפרעת קשב / ד”ר רונית פלוטניק

ד”ר רונית פלוטניק מתייחסת במאמרה להפרעת קשב וריכוז ADHD מהיבט משפחתי ומציגה את המורכבות של הנושא. מעבר להשפעה של התסמינים עצמם על ההתנהלות האישית והדינאמיקה המשפחתית, יש לקחת בחשבון שהפרעת קשב היא תורשתית ומולדת, לכן סביר להניח שלפחות לאחד מההורים הביולוגים יש גם הפרעת קשב (בין שהיא מאובחנת ובין שלא). ד”ר רונית פלוטניק מציינת גם, שמאותה הסיבה בדיוק – בהחלט אפשרי שהפרעת הקשב תעבור ליותר מילד אחד במשפחה. כלומר, לילד עם הפרעת קשב יש כנראה לפחות הורה אחד עם הפרעת קשב וייתכן שגם אחים עם הפרעת קשב. לדבריה “תמונה משפחתית זו הופכת את החיים למורכבים וסוערים עוד יותר”

אחת הפגיעות המרכזיות של הפרעת היא בתפקודים הניהוליים, תוכלו לשמוע על כך עוד – בקישור הזה. מכאן נובעים כל הקשיים בהתארגנות, עמידה בלוח זמנים, הוצאה לפועל של הפעולה המתוכננת וכו. בהתאם לכך, על ההורים של ילדים עם הפרעת קשב מוטלת האחריות לנהל את משק הבית, את חיי היום יום, את המערך הטיפולי, לסייע לילד בקשייו וליצור סביבה מסודרת ומאורגנת עבורו. אבל…. מה קורה כשלאחד ההורים או שניהם יש בעצמם קשיים בדיוק בתחומים האלו. כיצד הם יכולים לסייע לילדם במקומות שהם בעצמם זקוקים לסיוע?

רונית מדברת על הסוגייה הזו וגם על מצבם של בני המשפחה שאין להם הפרעת קשב, שבמקרים רבים נופל עליהם הנטל של ארגון בני הבית הבלתי מאורגנים. זה יכול להיות אחד ההורים, אבל… גם אחד מהאחים.

  • תוכלו לקרוא את הסבר על קשיים בזוגיות עם אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
  • ואת ההסבר על אחים גדולים וקטנים באותו בית ספר – בקישור הזה

כשמצרפים לכל החגיגה גם את המשפחה המורכבת, שלא בהכרח מגלה הבנה או לגיטימציה לקשיים – זה בכלל יכול להיות שמח…

ד”ר רונית פלוטניק מתארת במאמרה את כל המורכבות הזו, אך לא מסתפקת בכך ומציעה גם דרכים להתמודדות 🙂

נשמע מעניין?

את המאמר המלא של ד”ר רונית פלוטניק “משפחה בהפרעת קשב” תוכלו לקרוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את הסיפור האישי של ליאת אברמוביץ על איך זה מרגיש להיות אמא עם הפרעת קשב לילדים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על האתגרים המיוחדים של נשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

הרפואה והבריאות שלו ושלה – על הבדלי מגדר פיזיולוגים / Paula Johnson

בסרטון שלפניכם תוכלו לראות את הרצאת ה- TED של Paula Johnson – מנהלת מרכז שייעודו לגלות מדוע יש הבדלים בין המינים ולהשתמש בידע זה כדי לשפר את בריאותן של נשים.

היא מספרת ש בשנת 1993, נחתם “חוק חידוש המכונים הלאומיים לבריאות”, והחוק הזה נתן תוקף לכך שנשים ומיעוטים ייכללו בניסויים קליניים שזוכים למימון של המכונים הלאומיים לבריאות. מאז נשים נכללות דרך-שגרה במחקרים קליניים. בעקבות זאת החלו להתגלות הבדלים גדולים בדרכים בהן גברים ונשים חווים מחלות. עד לפני 20 שנה, כמעט ולא היו לנו כלל נתונים לגבי בריאות הנשים מעבר לתפקודי הרבייה שלנו. לעומת זאת, היום ידוע לנו שלכל תא יש מין, כלומר – גברים ונשים נבדלים עד לרמת התא והמולקולה. ההבדלים האלו נמצאים בכל אחד מאיברי גופינו: החל מהמוח ועד ללב, לריאות ולמיפרקים.

הבדלים אלו באים לידי ביטוי גם בקרב גברים ונשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD על התחלואה הנלוות שלה. תוכלו למצוא את כל הפוסטים בנושא הבדלי המגדר – בקישור הזה.

אבל…. למרות ההתקדמות המחקרית והידע החדש שהצטבר על הבדלי מגדר פיזיולוגים, לא תמיד הבדלים אלו זוכים להתייחסות המתאימה.

למה להשאיר את בריאות הנשים בידי המזל?

לפי Paula Johnson בריאותן של נשים מופקרת לידי הגורל בשתי דרכים שונות:

  1. מחסור במחקר ייעודי – יש כל-כך הרבה ללמוד, ואיננו טורחים לבצע את ההשקעה הנחוצה כדי להבין במלואם את ההבדלים בין המינים.
  2. מחסור ביישום הידע הקיים – איננו לוקחים את מה שכבר למדנו ומיישמים זאת דרך-שגרה בטיפול הרפואי.

Paula Johnson טוענת שאנו פשוט לא עושים מספיק. היא טוענת שיש לנו הכלים, יש לנו הטכנולוגיה כדי לבצע את האבחון, אך לעתים קרובות מדי לא ניתנת התייחסות ראויה להבדלי המגדר.

היא מציגה את הסוגיה במסגרת הנושא של שוויון זכויות, כחלק מהאיכות וההגינות של המדע והרפואה.

מה אפשר לעשות?

זה מה שPaula Johnson מציעה לנו לעשות כדי לקדם את הנושא:

  1. להתייחס לבריאות נשים כמו כל נושא אחר שחשוב לכם.
  2. כל אישה שמגיעה לטיפול וכל מי שמלווה אישה שמגיעה לטיפול, צריכים לשאול את הרופא שאלה אחת פשוטה: “האם המחלה או הטיפול האלה שונים אצל נשים?”
    זאת משום, שסביר להניח התשובה היא “כן”.
    אמנם ייתכן שהרופא לא ידע את התשובה, אבל אם נתחיל לשאול את השאלה הזו הרבה הרופאים יתחילו לבדוק ולחקור.

תוספת קטנה של חן:

בנוגע לטיפולים תרופתיים (עבור כל מצב רפואי ולא רק הפרעת קשב) כדאי להוסיף גם את שתי השאלות הבאות

  1. האם התגובה לתרופה משתנה במהלך החודש, בהתאם לשלבי המחזור השונים?
  2. האם נבדקה אינטראקציה של התרופה הזו עם גלולות?
    (זה חשוב במיוחד עבור נשים שנוטלות גלולות או שוקלות לקחת בהמשך, אבל טוב גם לידע כללי וכאמור לעידוד המחקר בנושא)

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Paula Johnson: His and hers … healthcare ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

תוכלו לראות את אותה הרצאה גם באתר של TED – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא על הכאב השקט של בנות,נערות ונשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ועל הדברים שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן – בקישור הזה

ריטלין מצמיח קרניים – על הנזק של פרובוקציות תקשורתיות בנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD / ד”ר ירדן לוינסקי

בעידן בו כל העובדות נתונות לפרשנות, נגררים אנשי מקצוע רציניים לשבת באולפן עם פרובוקטורים ולנהל דיון שמשווה בין מדע לבין אמונה. בין ממצאים מעבדתיים לבין תחושות. הבעיה היא שדמגוגים ופרובוקטורים לעולם לא ישלמו את המחיר של הפרובוקציה שהם עושים. במקרה הזה, את המחיר ישלמו הילדים שלא יאובחנו כי “כולם סובלים מהפרעת קשב אז לא צריך לטפל בזה”, ישלמו ההורים שלא יטפלו בילד שלהם כי “בית הספר ומערכת החינוך אשמה אבל הפסיכולוג אמר שאם רק נכניס אותו למסגרת אלטרנטיבית כל הבעיות יפתרו”, ישלמו מבוגרים שלא אובחנו בזמן ולא שרדו אף עבודה יותר משנה.

ד”ר ירדן לוינסקי מתייחס לפרובוקציה האחרונה ונותן מענה מקצועי לכל הטענות שהוצגו שם ובטענות פרובוקטיביות נפוצות במקומות אחרים.

נשמע מעניין?

את המאמר המלא של ד”ר ירדן לוינסקי על הנזק של פרובוקציות תקשורתיות בנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD, תוכלו למצוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על המיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על מדוע צריך להיזהר מפרסומים על “פתרונת קסם” – בקישור הזה

להכלה שני צדדים / דובי ברגשטיין

להכלה שני צדדים, מנוגדים ומשלימים. שניהם חיוניים. כשרק אחד מתקיים, אין הכלה.

מצד אחד, היותר מוכר ולכאורה מובן מאליו, הכלה עוסקת ביצירת מקום, “מיכל” (פיזי ורגשי) שבו הילד מרגיש מוכל: שרואים אותו, מכירים אותו, מכירים בקשיים ובכוחות שלו, נמצאים לצידו במציאה וקבלה של מענים שהוא זקוק להם ומאפשרים לו להיות עצמו.

מצד שני, וחשוב לא פחות: למיכל, אמיתי ומטאפורי, אין משמעות עם אין לו דפנות=גבולות. הגבולות יכולים להיות גמישים/רחבים/מותאמים לילד, אבל הם חייבים להיות ברורים, נחרצים, מורגשים ומוכרים. רצוי שלא יהיו שרירותיים, אלא מבוססים על הגיון פנימי (שלא חייבת להיות לגביו הסכמה, אלא לפחות הבנה הדדית).

לכן, הצבת גבול, הקפדה על כללים, אמירת “לא”, לא רק שאינם מנוגדים להכלה, אלא  חלק מהותי ובלתי נפרד ממנה. הכלה ללא גבולות אינה הכלה, אלא הפקרות.
גבולות, ללא חמלה ואמון (שכולל גם את ההכרה בכך שחלק מתהליך הגדילה וההתחנכות של הילד כרוך גם בפריצת גבולות והתמודדות עם השלכותיה), איננה חינוך, אלא אילוף.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם את ההסבר על האהבה ההורית – בקישור הזה

ואת ההסבר על החשיבות של שמירה על גבולות – בקישור הזה

 

אין טריקים – היזהרו מפרסומים שמסבירים לכם איך להיפטר מ-adhd אחת ולתמיד! / גלית פיטובסקי יצפאן

ראיתם פרסום בנוסח: “איך להיפטר מ adhd אחת ולתמיד”?
רציתם לקנות כרטיס במחיר מצחיק לשמוע על טריקים שיעזרו לכם?
שאלתם אותי בפרטי האם ללכת?

החלטתי לענות לכולכם במרוכז!

והרי לכם התשובה:

אין טריקים בחינוך ובטיפול
אין דרכים להעלים דברים
כל פרסום שמציע לכם פיתרון קסם ויוצא כנגד משהו (כמו טיפול תרופתי) טומן בתוכו מלכודת!

איש מקצוע אמיתי לא משתמש במניפולציות רגשיות!

טיפול נכון אינו שיטת קסם ואינו מבטיח לכם להיפטר ממשהו אחת ולתמיד כאילו זו שומה על הגב.

תמשיכו להיות ביקורתיים ולבדוק את מקורות המידע שלכם

אני שמחה לשמוע, שאתם הורים ואנשי מקצוע חכמים – מתחילים לברר מי עומד מאחורי הפרסומים הללו.
שמחה לשמוע על עוד אנשים שבוחרים לצרוך ידע מהיימן ומאנשי מקצוע, שאולי לא יעשו קסמים עבורכם, אבל יובילו אתכם בביטחה יד ביד למצוא את מה שנכון ומתאים לכם או לילד שלכם.

אל תשכחו שהתפקיד שלנו לבדוק לפני שקופצים על כל מי שמבטיח לנו מקל קסמים ושטיח מעופף.

 

שלכם,

גלית פיטובסקי יצפאן

מטפלת cbt בשילוב כלים יצירתיים.
מרצה לארגונים על חיים בהפרעת קשב עם ההרצאה ״אבידות ומציאות״ .

 


מילה של חן:

  1. על פרסומים מטעים ניתן ורצוי לדווח לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה
  2. המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישי – אף טיפול אינו עומד בפני עצמו ואין שום דבר שמתאים לכולם. את המערך הטיפולי בונים מול המומחים הרלוונטיים לאחר אבחון מקצועי מלא.
    • את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • מידע מרוכז על אפשרויות טיפוליות להפרעת קשב ניתן למצוא – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון “תודה שטיפלת בי”  – בקישור הזה

ואת ההסבר על הנזק שבהתייחסות לתרופות כמוצא אחרון  – בקישור הזה

 


שם הצלם: דני קרתי

מה הבעיה שלך? הכאב השקט של נשים ונערות עם הפרעת קשב / שגיא ברסלב וד”ר ליאור ברוך

הפרעת קשב וריכוז ADHD קיימת אצל בנים ובנות באופן שווה, אבל… מספרן של הבנות המאובחנות נמוך משמעותית מזה של הבנים. חוסר המודעות להבדלי המגדר באופן הביטוי של התסמינים מוביל לאבחנה מאוחרת ולעתים שגויה בקרב בנות, נערות ונשים עם הפרעת קשב.

ד”ר ליאור ברוך שהקימה את האתר “לבריאותה” לרפואה פנימיסטית, הציגה בעיתון “הארץ” כתבה אורחת שפרסמה שגיא ברסלב  באתר שלה, בנוגע לנושא של הבדלי המגדר בהפרעת קשב על שלל האתגרים שלו, הן ברמת האיתור המוקדם והאבחון.

  • בהקשר זה, תוכלו למצוא הסבר על איך לזהות הפרעת קשב אצל בנות, נערות ונשים – בקישור הזה

בנוסף לתהליך האבחון, ד”ר ליאור גם מעלה את אחד הנושאים היותר חשובים והפחות מדוברים של השפעת ההבדלים הפיזיולוגיים על התגובה לטיפול התרופתי באופן כללי ובאופן ספציפי סביב המחזור החודשי. מאוד חשוב להיות מודעים לנושא הזה, לשים לב אם ואילו הבדלים יש במהלך החודש ולתאר אותם לרופא במסגרת תהליך ההתאמה של התרופה.

נשמע מעניין?

קראו את הכתבה המלאה בעיתון הארץ – בקישור הזה

או את הפוסט שעליו היא מתבססת באתר של בריאותה – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון “מה לא בסדר איתי?” סיפור אישי על החוויה של הפרעת קשב מהצד הנשי – בקישור הזה

ואת ההסבר על מה שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן – בקישור הזה

האם גיל ההתבגרות אצל ילדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD מאתגר יותר? / אביטל בריסק

ראיתי באחת הקבוצות שאלה:

האם גיל ההתבגרות אצל ילדים עם הפרעת קשב מאתגר יותר? קשה יותר?
המחקרים מעידים שלרוב כן, זאת משום שהתקופה הזאת מעצימה קשיים שגם כך הילד מתמודד איתם.

מה אנחנו כהורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדים מתבגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD?

לדעתי המפתח הוא הכנה – תכינו את הילד מה מצפה לו.

קודם כל, כמובן שיש לדבר על השינויים הפיזיולוגים הצפויים ועל המשמעות שלהם.
מומלץ לעשות זאת בשיח פתוח, אשר מותאם לגיל של הילד ולתפיסה התרבותית שלכם על מיניות.

אם אתם מתלבטים איך לעשות את זה תוכלו למצוא מידע ספציפי בנושא החינוך המיני – בקישור הזה
במקרה הצורך, ניתן ואף רצוי גם להתייעץ עם אנשי המקצוע הרלוונטיים.

על מה עוד צריך לדבר?

כמובן שנושא המיניות הוא אחד הנושאים הראשונים שעולים לראש כשמדברים על גיל ההתבגרות. אבל… הוא לא השינוי היחיד בחיי הילד בגיל הזה וחשוב לדבר גם על שאר הדברים שהוא צפוי להתמודד איתם בהמשך הדרך.

לכן, היום רציתי לדבר בעיקר על הכנה למצבים רגשיים והתנהגותיים המייחדים את התקופה הקרובה.

בהקשר זה, אני ממליצה לדבר עם הילד על הנושאים הבאים:

  1. מה זה אומר להתבגר? ספרו לילד המתבגר מהו התפקיד של גיל ההתבגרות. דברו איתו על תהליך הספרצייה (היפרדות) מהורים, על גיבוש זהות עצמית, הצורך לבדוק תפיסות ועמדות של הורים על ידי קבוצת השווים (בני הגיל). דברו על כעסים של המתבגרים על הוריהם וההפיך. דברו על מרד, על כך שזה תקין וטבעי, ועל כך שהמרד הוא חלק מבדיקת גבולות האני ותפיסת האני.
  2. אני והחבר’ה – דברו על לחץ חברתי, מה תפקידו ולמה קל ליפול במצבים כאלו למקומות לא רצויים. זה חשוב במיוחד עבור מתבגרים עם נטייה לאימפולסיביות, שעלולים ליפול מאוד בקלות במצבים האלו. ממש תרגלו אמירות אסרטיביות, ואיך אפשר לענות שאומרים לך: מה, אתה תינוק? מה, את פחדנית? למדו אותו אמירה אסרטיבית היא אמירה בטוחה, כמו למשל: “לא מתאים לי”, “לא, תודה”, ללא תוקפנות, אך גם ללא הסתמכות על אחרים (כמו לדוגמה: יתפסו אותנו, ההורים שלי לא מרשים, יעיפו אותנו לבית הספר).
    • תוכלו למצוא הסבר על איך לסרב בצורה מנומסת – בקישור הזה
    • וכדאי גם לראות את ההסבר על דגלים אדומים במערכות יחסים – בקישור הזה
  3. ממה להיזהר ומה לא כדאי לעשות – דברו עם הילד על התנהגויות סיכון, כמו עישון, שתייה, שוטטות ובריונות. ספרו לו למה בני נוער עם הפרעת קשב וריכוז ADHD נמצאים בסיכון גבוה יותר להתנהגויות אלה בהשוואה לבני גילם. סיפרו על קושי לרסן את עצמו, על תנועתיות וצורך באקשן, על תחושת ערך עצמי נמוך אם יש קשיים בלימודים, על קשיים חברתיים שמלווים נערים רבים עם הפרעת קשב וריכוז. בנוסף, סיפרו לו על אפשרויות להוציא לפועל את הצורך בעשיה ושייכות בצורה חיובית ובונה. כמו למשל – התנדבות, מד”א, קבוצות הנהגה של נוער, חוגים, מש”צים, עבודה, תנועת נוער, הדרכה. דברו גם על הריק שהתמכרויות באות למלא, על הצורך לזהות את הריק הזה ועל הדרכים הבריאות למלא אותו.
  4. סערת רגשות – דברו ובעיקר הכילו תנודתיות במצב רוח, שמאפיינת כל מתבגר, אבל את הקש”רים במיוחד. דברו שזה בסדר אם היי מטורף מתחלף בדאון ותחושת דכדוך. תגידו שזה בסדר עם לפעמים אתה מתעייף מאנשים ורוצה את השקט שלך, אבל גם שלפעמים השקט עלול להיות מסוכן לך ושבמצב הזה חייבים לדבר עם מישהו. דברו שתחושת “אני עף על עצמי ואני הכי מדהים בעולם” מתחלפת פתאום בחווית אפס, שאתה לא שווה כלום ואין לך חברים באמת. וששתי התחושות נועדו לעזור לך לבנות את אישיותך, ולא משקפים בכלל את המציאות. תזכירו לו ולעצמכם שאין יציבות בגיל הזה, וזה בסדר.
    • מידע נוסף על הקושי בוויסות רגשי שמאפיין אנשים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
    • ועל התמודדות עם התפרצויות רגשיות תוכלו ללמוד – בקישור הזה.

אחרון חביב

בעיקר, ההכנה הכי חשובה, תעשו לעצמכם.

זה אומר להוריד את רמת השיפוטיות למעשיו, להזכיר לעצמנו את הגיל הזה בלי סוף, לזכור שנפילות, שטויות, חוצפות הן חלק בלתי נפרד מתהליך הבניה של האישיות העצמאית שלו, וככל שתיבהלו יותר ממה שהמתבגר שלכם עושה, כך הוא יותר בקלות ירגיש שאין לו סיכוי, והכל אבוד, ועכשיו כבר לא משנה מה יעשה, כי הרי הוא גם כך כישלון טוטאלי.

הכלה אין פירושו לא להציב גבולות, הכלה היא שיקוף כמו “אנחנו מבינים ממה נובעות ההתנהגויות שלך, ואנחנו סומכים על היכולת שלך לקום ולהמשיך הלאה. טעות אחת או אפילו רצף של טעויות לא עושות אותך אדם פחות טוב, כל עוד אתה יודע לקום.”

אז קחו אוויר – ושיהיה לכם בהצלחה!

אביטל בריסק

 

*כתבתי בלשון זכר מטעמי נוחות, כמובן כל האמור נכון לשני המגדרים.

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא את כל הפוסטים של אביטל – בקישור הזה

ואם כל הנושא הזה עשה לכם כאב ראש גדול מידי, אתם מוזמנים לשפר את המצב רוח עם השיר שנמצא – בקישור הזה

קשב בחן – ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב! / חן ספקטור

שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!

בסרטונים הקודמים, הסברנו:

  • מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
  • כיצד ניתן להבדיל בין הפרעת קשב לבין גורמים אחרים לקשיי קשב – בקישור הזה
  • ומה ההבדל בין ADD ל- ADHD ועל תתי-הסוגים של הפרעת קשב – בקישור הזה

הפרעת קשב היא מצב מבלבל עם שמות מבלבלים.
למעשה, יש לא מעט כינויים ושמות להפרעת קשב,
שמשמשים הן את הציבור והן את אנשי המקצוע בהקשרים שונים.

היום, נדבר על ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “קשב בחן – ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך זה באמת מרגיש לחיות עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על השיר “כשבא לי” והתופעה הכללית שהוא מייצג – בקישור הזה

רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?

מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!

אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים

הסבר על קנאבידיול (CBD), אשר מופק מצמח הקנאביס – מה נכון, מה לא וממה צריך להיזהר / Vox, WHO + הסברים ותובנות של חן ספקטור

בתקופה האחרונה עולות שאלות רבות בנוגע לשימוש בקנאבידיול (CBD) כאפשרות טיפולית להפרעת קשב.

למה ואיך צריך להתייחס לזה?

הפוסט הזה עולה בתגובה לעיסוק הרב בנושא, מתוך שאיפה להנגיש ולהבהיר את הידע הקיים. עם זאת – חשוב לציין שאין לי הסמכה רפואית או משפטית והתכנים המופיעים באתר, לא נועדו לשמש כייעוץ רפואי או משפטי מכל סוג. כמו כן, כפי שתראו בהמשך, מדובר בתחום חדשני מאוד שנמצא בשלבי פיתוח ומחקר ראשוניים בלבד. בהחלט ייתכן ובעתיד יהיו שינויים בידע המדעי, בשימוש הרפואי ובהתייחסות החוקית לנושא.

אם זו אפשרות שמעניינת אתכם – בבקשה תתייעצו עם רופא מומחה ובדקו את הסטטוס החוקי מול הגורמים המתאימים. תודה 🙂

מה זה בכלל?

קנאבידיול (CBD) הוא אחד החומרים הפעילים שזוהו בצמח הקנאביס.

לצמח הקנאביס ישנם מספר יישומים רפואיים אשר נחקרו היטב ונמצאים בשימוש במסגרת החוק ובפיקוח רפואי הולם. לצד זאת, ישנו גם שימוש לא חוקי וניצול לרעה של צמח הקנאביס על תוצריו השונים. בעוד שהמחקר הרפואי בתחום תופס תאוצה, עדיין רב הנסתר על הגלוי ויש עוד הרבה דברים שאינם ידועים על השפעות הצמח.

העובדה שהשימוש בקנאביס נמצא יעיל למצבים רפואיים מסוימים, אינה אומרת שהוא יעיל או בטוח לשימוש במצבים אחרים. כמו כן, חשוב לציין, כמו בכל טיפול רפואי אחר, גם כאן יש עניין של התאמה אישית עבור הזן הספציפי, החומרים המופקים ממנו והמינון עבור כל מקרה לגופו. לכן שימוש לא חוקי ולא מפוקח עלול ליצור נזק ויש להיזהר מפניו.

האם זה מתאים לטיפול בהפרעת קשב?

נכון להיום, השימוש בקאנביס לטיפול בהפרעת קשב אינו חוקי בישראל.

אמנם ישנם שימושים רפואיים אחרים בצמח שכבר הוכרו במסגרת החוק, אבל החוק עדיין אינו מתיר את השימוש בקאנביס לצורך טיפול בהפרעת קשב ובצדק!

לפני שתתחילו להתמרמר, חשוב שתדעו שיש לכך סיבה טובה והיא שאין מספיק מחקר איכותי ואמין על הנושא. ייתכן ובעתיד הדברים ישתנו, אבל כרגע פשוט אין לנו מספיק ידע כדי לוודא שזו אפשרות יעילה ובטוחה למטרה זו. לכן, כל עוד שאין מספיק ידע והוכחות רפואיות וכל עוד שאין היתר חוקי לנושא – השימוש בקאנביס אינו מתאים לטיפול בהפרעת קשב.

למה בכל זאת מדברים על CBD בהקשר של הפרעת קשב?

ה”רעש” וההתעניינות סביב ה- CBD, היא חלק מתופעה רחבה יותר, המשקפת את ההתייחסות הבעייתית של הציבור לנושא של הפרעת קשב. תופעה זו היא שילוב של מספר גורמים חברתיים-תקשורתיים, שאינם קשורים להיבטים הרפואיים ולידע המדעי והמקצועי בנושא.

  • למרבה הצער, עדיין ישנה הטעיה רבה של הציבור בנוגע לעצם קיומה של הפרעת קשב, השלכותיה והטיפול הנדרש. זאת למרות הקונצנזוס המדעי בנושא, שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
  • הקושי של הציבור לקבל מידע אמין ומקצועי בנושא נובע משני גורמים עיקריים:
    • דיווח לא מהימן של מחקרים מדעיים בתקשורת, שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
    • פרסומים המשתמשים באסטרטגיות שיווקיות מטעות של סטיגמה והפחדה, שעליהן תוכלו לדווח – בקישור הזה
  • חוסר ההקפדה של התקשורת על ייצוג אמין ומדוייק של הנושא, יחד עם השימוש הנרחב באסטרטגיות שיווקיות מטעות, הופכות את הטיפול להפרעת קשב מנושא רפואי ואישי לנושא של אידיאולוגיה חברתית ודיון ציבורי. ההתייחסות האידיאולוגית להפרעת קשב, שאינה מבוססת על עובדות מחקריות או הבנה מקצועית של הנושא, לא בהכרח משרתת את טובת הפרט והחברה שבה הוא חי. לא רק זאת, אלא שהיא אף עלולה לגרום לנזקים גדולים, שאת חלקם יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקן בהמשך הדרך. על הסיכון שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון תוכלו לקרוא – בקישור הזה

כל אלו גורמים לאנשים רבים לחפש אחר “פיתרון טבעי” להפרעת קשב שאינו קיים במציאות. על הבעייתיות בגישה הזו תוכלו לקרוא – בקישור הזה

ההתייחסות השגויה לקנאבידיול (CBD) כאפשרות טיפולית להפרעת קשב, חרף מחסור בתמיכה מדעית בשימוש שלו כאופציה בטוחה ויעילה, הוא אחד הביטויים הרבים של תופעה מזיקה זו.

לצורך העניין, מצאתי לכם סרטון קצר מהערוץ Vox, שיעשה קצת סדר בראש ואני ממליצה בחום להמשיך ולעקוב אחרי ההתפתחויות המחקריות והרפואיות של הנושא ממקורות אמינים.

עיקרי הדברים:

  • החומר קנאבידיול (CBD), אשר מופק מצמח הקנאביס, משולב בתכשירים ומוצרים רבים לשימוש חיצוני או פנימי.
  • היצרנים והמפיצים של מוצרים אלו, טוענים שהוא יכול לעשות הרבה דברים מרשימים ולתת מענה לשלל בעיות בתחומים פיזיולוגיים, רגשיים וקוגניטיביים. השיווק שלהם מתבסס על הטרנדיות של תוספי התזונה, כלכלת החרדה והעלייה בליגליזציה של השימוש בקנאביס ברחבי העולם.
  • נכון להיום, קיימת תרופה אחת בלבד המבוססת על CBD (לצורך טיפול באפילפסיה), אשר אושרה לשימוש רפואי על ידי ה- FDA. עם זאת, מעבר לכך, היעילות והבטיחות של השימוש בחומר זה לכל מטרה אחרת – טרם הוכח.
  • למרות שיש הרבה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים על קנאבידיול CBD, אנשים רבים קונים ומשתמשים במוצרים ותכשירים המבוססים עליו.
  • שימוש לא מפוקח בחומר זה עלול להתנגש עם טיפולים אחרים ולפגוע בבריאות.
  • למרות הפופולריות הרבה שלו והחוקים הקיימים בנושא (שיכולים להשתנות ממדינה למדינה), כמעט שלא מופעל פיקוח על השימוש בקנאבידיול CBD.
    כתוצאה מכך, קשה לדעת ממה בדיוק מורכבים אותם מוצרים, אשר מתיימרים להתבסס עליו למטרות כאלו ואחרות. למשל:

    • לא ניתן לדעת האם הם בכלל מכילים CBD ואם כן – באיזו כמות ואיכות. למעשה, בהרבה מהמוצרים הללו כמות ה- CBD קטנה מאוד, כך שהמינון שלהם רחוק מאוד מהכמות שנמצאה כאפקטיבית במחקר הקיים. לכן, פעמים רבות, גם עם החומר קיים במוצר, הכמות שלו זניחה.
    • כמו כן, חלק מהמוצרים מכילים גם THC שהוא המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנאביס.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון The booming CBD craze, explained ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

רוצים לקרוא עוד על הנושא?

ארגון הבריאות העולמי WHO הוציא דוח רשמי על קנאבידיול (CBD), שאותו תוכלו למצוא – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את הדף המרוכז על טיפול בהפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: My 420 Tours CC BY-SA 4.0

הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.

סקר קשב: כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, למרות שאין באמת סיבה… / חן ספקטור

אני רוצה לדבר איתכם על כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, כי הקדשתי הרבה מחשבה לנושא.

והרי לכם המסכנות שהפקתי מתוך החוויה האישית שלי:

בתור יצור אנושי יש כל מיני באגים בייצור שלי.
לשמחתי, חלק מהם מגיבים הייטב לתוצרי הרפואה המודרנית מהסוג שצריך לבלוע מידי פעם, אבל… יש הטיה חברתית חזקה מאוד בהתייחסות אליהם.

למשל:

  • תוספי תזונה כמו ברזל, ויטמינים וכו (שבדרך כלל לוקחים לפני או אחרי הארוחה), אין לי בעיה לקחת בגלוי עם מי שיושב איתי לאכול.
  • אקמול (בדרך כלל לכאבי ראש), אני לוקחת מתי שצריך ואיפה שצריך ולא משנה מי ליד.
  • גלולות, בהסתר או בסביבה נשית.
  • תרופות קשב, בהסתר בלבד (פאק למה?)

למה זה מטריד?

הרי אף אחד מהם לא משפיע (לטוב או לרע) על האנשים שמסביבי, מה גם שאין הבדל משמעותי בין כל הכדורים האלו מבחינת היעוד ואופן השימוש שלהם. בסופו של דבר, כל הכדורים האלו נחוצים לתפקוד הפיזיולוגי של הגוף שלי. כמו כן, כולם ניתנו לי דרך אישור ומעקב רפואי של המומחים הרלוונטיים.

אז…. למה כדור אחד ניטרלי ואחרים הם ברמה כזו או אחרת של טאבו?

ועכשיו תורכם!

סמנו את התרופות שאתם מרגישים שפדיחות לקחת בפרהסיה ואם חסר נא להוסיף 

קשב שולטים, די לסטיגמה והיידד להסברה!

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, טיפים להתמודדות וכל מה שבא לכם 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת.
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם, אבל רק אחרי שתצביעו בעצמכם 😉
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה).

אהבתם?

אתם מוזמנים לראות את כל שאר הסקרים שלנו – בקישור הזה

וכדאי לכם גם לראות את הסרטון על הסכנה שבבושה – בקישור הזה

הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית / חן ספקטור מארחת את איריס בן ציון

בסרטון הקודם איריס בן ציון הסבירה לנו מה זו פיברומיאלגיה ומה הקשר שלה להפרעת קשב וריכוז ADHD. אם פספסתם, אתם יכולים להשלים – בקישור הזה

הפעם נדבר על קווי הדמיון המשותפים לשני המצבים – התמודדות עם בעיה בלתי נראית.
איריס תשתף אותנו בחוויה האישית שלה עם קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש לחיות עם OCD וקווים משותפים להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?

מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!

אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים

האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב, על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD? / חן ספקטור

מידי פעם עולה השאלה “האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD?”

זו שאלה שקשה לענות עליה מפאת חוסר מחקר בנושא, הרי מטבע הדברים נהוג לבדוק את היעילות של תרופת על אנשים שמאובחנים במצבים שבהם הן נועדו לטפל ולא על אנשים נוירוטיפיקליים בריאים (כלומר, אנשים ללא אבחנות או קשיים מיוחדים). מה גם שמחקרים הם דבר יקר שמצריך, זמן, כסף ומשאבים ולכן לא ממהרים לחקור משהו אם אין סיבה טובה. אבל…. בכל זאת היו כמה מאמרים פה ושם 😉

המאמר שאני רוצה להציג לכם הוא הרציני והמקצועי ביותר שמצאתי בנושא. הוא חשוב כי הוא לא מציג מחקר בודד, אלא סקירת ספרות של כל המחקרים שנעשו לפניו.

באופן כללי סקירות ספרות הן כלי מאוד שימושי וחשוב, משום שממחקר בודד אי אפשר להסיק הרבה. כדי לחזק את התוקף של טענה או תיאוריה מסויימת צריך לעשות רפליקציה, כלומר לחזור על אותו ניסוי מספר פעמים על ידי חוקרים שונים במקומות וזמנים שונים, כדי לראות שאכן מתקבל דפוס אחיד. תוכלו ללמוד עוד על השיטה המדעית – בקישור הזה

עיקרי הדברים המוצגים במאמר + תוספות והסברים של חן:

  • עדיין אין מספיק מחקרים טובים כדי להסיק מסקנות חד משמעיות.
    אבל…. מסתמנת מגמה ראשונית, שיש להתייחס אליה בעירבון מוגבל עד שיתקבל מידע משמעותי יותר ממחקרים עתידיים.
  • נראה שההשפעה של החומרים הפעילים בתרופות להפרעת קשב (amphetamine, methylphenidate) על התפקוד הקוגניטיבי של אנשים נוירוטיפיקלים, היא צנועה ביותר.
    • מכאן שסביר להניח ששימוש לא רפואי בתרופות אלו, למטרות העצמה קוגניטיביות לא יוביל ליתרון משמעותי על פני האוכלוסייה הרגילה.
    • או במילים אחרות – אם אין לכם הפרעת קשב ואתם לא צריכים את התרופות האלו למטרות טיפוליות, סביר להניח שלא תפיקו מהן תועלת קוגניטיבית שתעזור לכם בחיים.
    • אם אתם לא בטוחים אם יש או אין לכם הפרעת קשב, לכו לאבחון מקצועי מסודר ומלא על פי הנחיות משרד הבריאות שתוכלו למצוא – בקישור הזה
  • כיוון ההשפעה תלוי ברמת הבסיס של התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים:
    • עבור נבדקים עם רמת תפקוד נמוכה יחסית, נראה שיפור משמעותי יותר ביחס לשאר הנבדקים.
    • זאת בעוד, שעבור נבדקים שרמת הבסיס שלהם הייתה גבוהה מלכתחילה, לא רק שלא תמיד נראה שיפור, אלא לפעמים נראתה גם פגיעה ביכולות החשיבה והחמרה ברמת התפקוד הקוגניטיבי.
  • החוקרים הסיקו מכך שתי מסקנות אפשריות (שצריך עוד לבדוק במחקרי המשך):
    • ייתכן שהתרופות להפרעת קשב יכולות לעזור גם לאנשים עם קשיים מתונים יותר בתפקוד הקוגניטיבי, שלא עונים על ההגדרה המלאה עבור אבחנת ADHD.
    • או….. שחלק מהשיפור שנראה במחקרים השונים, נובע מהכללה של נבדקים עם מצבים קוגניטיביים לא מאובחנים באוכלוסיית המחקר. כלומר, כאלו שכנראה היו מקבלים אבחנה אם היו הולכים לאבחון מסודר, אבל לא אובחנו ולכן המצב קיים אך לא ידוע לנבדק ולחוקרים. במילים אחרות, ייתכן שלא כל הנבדקים במחקרים האלו היו באמת נוירוטיפיקליים ולכן אם היו מקפידים על כך יותר ייתכן שלא היו רואים שיפור בכלל.

נשמע מעניין?

אתם מוזמנים להתרשם מהמאמר המלא – בקישור הזה

מראה מקום:

Ilieva, I. P., Hook, C. J., & Farah, M. J. (2015). Prescription stimulants’ effects on healthy inhibitory control, working memory, and episodic memory: a meta-analysis. Journal of cognitive neuroscience, 27(6), 1069-1089.‏

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על השיטה המדעית ומדוע סוכר לא גורם להיפראקטיביות – בקישור הזה

ואת ההסבר על הפעילות המורכבת של המוליך העצבי דופמין ברחבי המוח – בקישור הזה


תמונה: By Erikottodamm CC BY-SA 4.0

האם גבינה באמת ממכרת כמו קוקאין? / SciShow Psych

הידעתם שיש אנשים שטוענים שגבינה יכולה להיות ממכרת כמו קוקאין?

בסרטון הזה Brit Garner מסבירה איך מסרים כאלו מגיעים לציבור, דרך כותרות תקשורתיות שלא ממש מייצגות את המחקר המדעי בתחום הרלוונטי.
אמנם ההסבר פה לא מתייחס להפרעת קשב וריכוז ADHD, אבל הוא מתאר דפוס דומה מאוד להרבה מסרים תקשורתיים מטעים שלמרבה הצער מתפרסמים בנושא.
אז כדאי לעשות קצת סדר בנושא.

איך אפשר לדעת עם משהו באמת ממכר?

מסתבר שמעט מאוד דברים באמת ממכרים כמו קוקאין.
אבל… איך בודקים את זה? איך אפשר לדעת אם משהו ממכר או לא?

ישנם 3 סוגים של מחקרים שדרכם אפשר לבדוק אם חומר כלשהו ממכר או לא:

  1. ניסויים בבעלי חיים – נותנים לבעלי חיים את החומר שרוצים לבדוק ומסתכלים אם הם מראים העדפה לאותו החומר בהמשך.
  2. תצפיות בבני אדם – אפשר להסתכל על התנהגויות של אנשים שונים אחרי צריכה של חומרים מסויימים ולבדוק אם הם מעוררים בהם התנהגויות שדומות לאלו המאפיינות מצבי התמכרות. עם זאת, חשוב לזכור שהתנהגויות שמזכירות מצבים התמכרותיים לא בהכרח מעידות על התמכרות. זאת משום שיש פער מאוד גדול ומשמעותי בין התנהגויות המזכירות התמכרות לבין ההתמכרות עצמה. כשמדברים על התמכרויות לחומרים ממכרים כמו קוקאין, הכוונה היא למצבים שבהם האדם יכול להגיע למצב שבו הוא מעבד את כל נכסיו. להבדיל, קושי להימנע ממשהו טעים שאתם לא אמורים לאכול (כמו גבינה) – לא ממש נופל באותה קטגוריה.
  3. סריקות מוחיות – התמכרויות מקושרות לפעילות של מערכת הגמול במוח שלנו ולמוליך העצבי דופמין שמופרש כשהיא מופעלת. אבל… לא כל מה שמפעיל את מערכת הגמול או מוביל לעלייה של דופמין מוביל להתמכרות. המערכת הזו נועדה לעודד אותנו לעשות שוב דברים שטובים להתמודדות שלנו בעולם ומסייעים להישרדות שלנו. למשל – המוח שלנו מפריש דופמין אחרי אוכל כדי לעודד אותנו להימנע מהרעבה עצמית (די חשוב). למעשה, כל מה שאנחנו מפיקים ממנו הנעה גורם למערת הגמול שלנו להפריש דופמין. חומרים ממכרים “פורצים” למערכת הגמול הרגילה והחשובה שלנו וגורמים לה להפריש כמויות דופמין שגבוהות פי 2 עד פי 10 מהכמויות שבדרך כלל מופרשות מפעילויות וגירויים מהנים (כמו אוכל או מחמאות). מאפיין נוסף של חומרים ממכרים הוא הסתגלות של הגוף, שגורמת לכך שלאורך זמן נדרשת כמות גדולה יותר של חומר כדי להגיע לאותה תוצאה. כלומר, ההתמכרות נוצרת משילוב של הפרשה מופרזת של דופמין והסתגלות הדרגתית של מערכת הגמול. דברים שלא יוצרים את השילוב הזה לא ימכרו.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Is Cheese Really as Addictive as Cocaine? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

ואת ההסבר על הבעייתיות בייצוג התקשורתי של ממצאים מדעיים – בקישור הזה

איך להסביר מה זאת הפרעת קשב? / How to ADHD

ג’סיקה המדהימה חוזרת כדי להסביר לנו איך להסביר לאחרים מה זאת הפרעת קשב וריכוז ADHD.

עיקרי הדברים:

הפרעת קשב היא מצב שקשה להבין ולכן גם קשה להסביר.

  • הפרעת קשב היא דבר אמתי, אבל בלתי נראה לעין מבחינה חיצונית.
  • הפרעת קשב היא בעיה בוויסות. כלומר, במקום להקצות בדיוק את משאבי הקשב הדרושים למשימה כלשהי יש לנו שתי אפשרויות: 150% או כמות רנדומאלית של קשב. תוכלו לשמוע עוד על קשיי הוויסות של אנשים עם הפרעת קשב ועל האופן שבו הציור יכול לסייע להם – בקישור הזה
  • יכולת הוויסות היא חלק מהתפקודים הניהוליים של האדם. שעליה תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה
  • הפרעת קשב מתאפיינת גם בקשיים בזיכרון העבודה, עליו תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה, ועל הקשר שלו ללמידה – בקישור הזה
  • לא לכל האנשים עם הפרעת קשב יש גם היפראקטיביות ו… למי שיש, זה לא תמיד בא לידי ביטוי בתנועה פיזית. זה יכול גם להתבטא בדרכים אחרות כמו דיבור, ריבוי מחשבות וכו
  • הפרעת קשב לא מקשה רק עם וויסות של תפקודים קוגניטיביים, זה יכול גם להפריע לוויסות של רגשות. כדי ללמוד איך להתמודד עם התפרצויות רגשיות של הפרעת קשב כנסו – לקישור הזה.
  • המערך הטיפולי מאוד חשוב לתפקוד של אנשים עם הפרעת קשב.

חוסר הבנה של המהות של הפרעת קשב והדרכים שבהן היא באה לידי ביטוי עלולה לגרום לסביבה להאשים את האדם בדברים שאין בו או שבדברים שלא בשליטתו. מה שיותר גרוע זה שאותו אדם עלול להאמין לכך בעצמו ואז נוצרות הרבה בעיות רגשיות ופגיעה בערך העצמי, שאפשר למנוע באמצעות הסברה נכונה. אז הפיצו את הסרטון.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון How to (Explain) ADHD ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לצפות בהרצאת ה- TED שלה – בקישור הזה

ובהסבר שלה על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה

ציור בשיעור – מדריך ללומד: מתי מותר לנו לנהוג בדרך שונה? / חן ספקטור

יש דברים שלא נהוג לעשות ויש דברים שלא ראוי לעשות, אבל הם לא אותו דבר.

כבר מגיל קטן אנחנו רגילים להשוות את עצמינו לאחרים
וכולנו יודעים איך “אמורים” לעשות דברים
אבל…
מה קורה כשאנחנו לא מצליחים לעשות את אותם הדברים באותה הדרך?
האם נעיז לחפש את הדרך שלנו? האם בכלל מותר לנו לפעול בדרך שונה?

השאלות האלו יכולות להיות מאוד מבלבלות ואני כאן כדי לעשות לכם קצת סדר!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ציור בשיעור – מדריך ללומד: מתי זה בסדר לנהוג אחרת?” וכתבו לנו בתגובות מה דעתכם

מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את סרטון ההסבר על הדרך שבה ציור יכול לעזור להאזנה קשובה – בקישור הזה

ואת הסרטון על טכניקת הקשקוש – בקישור הזה

רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?

מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!

אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים

קשקשת ברשת – מה לעשות כשהילד לא מפסיק לדבר / Kristy Baxter

אז הילד החמוד, הנפלא, הגאון, המקסים והמהמם שלכם פתח את הפה והתחיל לדבר. יופי, אבל…. עברו שלוש שעות והוא עדיין לא הגיע לפואנטה – מה עושים?

קריסטי מסבירה לנו איך להתמודד עם דיבור עודף של ילדים, בין אם הוא נובע מקשיי וויסות של הפרעת קשב וריכוז ADHD או מכל מקור אחר.

עיקרי הדברים:

  • תרגול שיחה והסבר מפורש על כך שהחלק החשוב בשיחה הוא דווקא ההאזנה לדברי הזולת.
  • לעודד את השימוש בכתיבה לשמירה ועיבוד של הרעיונות, במיוחד מהלך שיעור (כדי למנוע התפרצויות לדברי המורה או החברים לכיתה).
  • לעודד הפסקות יזומות בדיבור, לצורך בחינת מצבו של הזולת והדומיננטיות של כל צד בשיח (האם הוא רוצה להגיד משהו? האם אני מדבר יותר מידי?).
  • לתת כלים “לרדת מהעץ” ולהעביר את השיחה לצד השני. למשל: “סליחה, קטעתי אותך. מה רצית להגיד?”
  • סבלנות – ייקח לילד זמן לרכוש את המיומנויות האלו ולהתרגל להשתמש בהן.
  • לשים לב למקרים שבהם השיחה כן התנהלה כראוי, להדגיש ולשבח אותם 🙂

נשמע מעניין?

קראו את ההסבר המלא של My Child Talks Nonstop. What Can I Do? – בקישור הזה

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לבדוק את ההסבר על איך לשחק את המשחק החברתי – בקישור הזה

ואם אתם דווקא בצד השתקן, כדאי לכם לראות את ההסבר על איך למצוא נושאים לשיחה – בקישור הזה

סקר קשב: דברים שכדאי להגיד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD

הסקר הזה עוסק בדברים שמומלץ ורצוי להגיד לאנשים עם בעיות קשב וריכוז ADHD.

יש הרבה דברים שאנחנו לא אוהבים לשמוע, תוכלו למצוא דוגמאות – בקישור הזה
אבל, יש גם הרבה דברים שאין בעיה להגיד ושאפילו נשמח שיגידו לנו.

אז… זאת ההזדמנות שלכם לעזור לכל מי שרוצה לעזור לנו ולספר מה הייתם רוצים לשמוע יותר מהאנשים מסביבכם?

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אל תשכחו לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, אסוציאציות ומה שבא ליד 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על דברים שכדאי להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסקר הקודם על דברים שאסור להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

סקר קשב: דברים שאסור להגיד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD

חלק ניכר מההתמודדות של אנשים עם הפרעת קשב היא התגובות של הסביבה לתסמינים שלנו. לפעמים זה מכוונות טובות, לפעמים זה מתסכול, לפעמים זה כדי “לחנך” אותנו או “להסביר” לנו, לפעמים זה כדי להתחכם או לשעשע, אבל ברוב המקרים זה נובע מחוסר-הבנה וזה מעוד מעוד מעיק.

אז… אם יש דברים שכבר נמאס לכם לשמוע, הגעתם למקום הנכון!

בואו נדבר על דברים שאסור להגיד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, כי גם לנו מגיע קצת PC לא?

יאללה – סעו!

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אל תשכחו לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, אסוציאציות ומה שבא ליד 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על דברים שלא צריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסקר הקודם על למה כולם חושבים שלכולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה

סקר קשב: האם לכל העולם יש הפרעת קשב? / חן ספקטור

כמה פעמים סיפרתם למישהו שיש לכם או למישהו שאתם מכירים הפרעת קשב ונפנפו אתכם בטענה שבעצם לכל העולם יש הפרעת קשב וריכוז ADHD?

אם אין לכם מספיק אצבעות כדי לספור את זה, אתם ממש לא היחידים.
למעשה זו תופעה מאוד מטרידה  ומזיקה שחשוב לטפל בה.

אז יש לי שני דברים להגיד על זה:

  1. לא, כי אנשים עם הפרעת קשב הם רק כ- 10% מהאוכלוסייה
  2. אבל… לפעמים זה מרגיש ככה, במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב

למה זה קורה?

יש כמה סיבות לכך שהרבה אנשים חושבים בטעות שלכולם יש הפרעת קשב:

  • אנחנו נוטים לעשות הרבה “רעש” ועושים עלינו ספינים – אני לא מדברת רק על המאפיינים הבולטים יחסית של הפרעת קשב כמו פעלתנות-יתר או בעיות התנהגות שעלולות להתפתח בעקבותיה. אני מדברת יותר על הכיסוי התקשורתי של הנושא. זאת משום שלמרבה הצער, פעמים רבות התקשורת מחזקת את הסטיגמה ומפיצה מידע מטעה.
    בנוסף ליצירת רושם מטעה בנוגע לממדי התופעה, נוצר גם דימוי שגוי בציבור אודות הפרעת קשב. הדימוי הציבורי המוטעה גורם לאנשים לשייך התנהגויות וקשיים מסוימים באופן אוטומטי להפרעת קשב, בלי לבדוק מה הגורם האמתי לדברים אלו בכל מקרה לגופו. למשל, הפרעת קשב היא לא לקות למידה ולא בעיית התנהגות. היא אמנם עלולה לגרום לקשיי למידה ולבעיות התנהגות, אבל לא בהכרח וגם קשיי למידה ובעיות התנהגות עלולים להיגרם גם ממקורות אחרים שאינם הפרעת קשב (למשל: לקות למידה, בעיות רגשיות, בעיות חושיות ועוד). כשאנשים חושבים שכל מי שמתקשה בלמידה הוא עם הפרעת קשב, מן הסתם הם יגיעו לאחוזים גדולים בהרבה ממה שבאמת נמצא בשטח. לכן חשוב מאוד להקפיד על הפצה של מידע אמין ולהימנע ממידע מטעה.
    למידע נוסף אני ממליצה לבדוק את הפוסטים הבאים:

    • הסבר על מתי קושי הופך להפרעה – בקישור הזה
    • הסבר על אבחנה מבדלת של הפרעת קשב – בקישור הזה
    • הסבר על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע למידע על הפרעת קשב – בקישור הזה
    • הסבר על ההשפעה של הכיסוי התקשורתי של פרסומים ומחקרים מדעיים – בקישור הזה
    • הצהרת קונצנזוס אודות הפרעת קשב – בקישור הזה
    • הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה
  •  זה רץ במשפחה – בעקבות ההיבט התורשתי של הפרעת קשב וריכוז ADHD, רוב הסיכויים שאנשים עם הפרעת קשב גדלו בבית שבו לפחות לאחד ההורים וכנראה גם לחלק ניכר מבני המשפחה האחרים יש הפרעת קשב. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שבעקבות חוסר המודעות יש תת-אבחון בדור ההורים ונדיר מאוד שמישהו מדור הסבים יהיה מאובחן. כשאנו גדלים בסביבה שבה אנו חשופים להרבה התנהגויות המאפיינות הפרעת קשב ואנחנו לא יודעים שלאותם אנשים יש הפרעת קשב, אנחנו יכולים לחשוב שאלו פשוט התנהגויות של אנשים ושאין בכך משהו חריג. לא סתם הרבה מהתגובות של אנשים עם הפרעת קשב לתיאור התסמינים של הפרעת קשב הן משהו בסגנון “מה? זה לא כולם ככה?”.
  • אנשים מתחברים למי שדומה להם – באופן כללי אנשים נוטים להתחבר יותר בקלות לאנשים שחושבים ומתנהגים כמוהם. לכן, זה לא מפתיע שאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD נוטים להסתדר עם אנשים אחרים שיש להם הפרעת קשב. התופעה הזו יכולה להתרחש גם כשאין לאף אחד מהצדדים ידע על הפרעת הקשב של עצמו או של הזולת.  הנטייה של אנשים עם הפרעת קשב להתחבר לאנשים אחרים עם הפרעת קשב משפיעה על הרכב של המעגל החברתי שלהם. כך שגם בבית לאנשים עם הפרעת קשב יש סבירות גבוהה להיות בסביבת אנשים עם הפרעת קשב וגם בשעות הפנאי.
  • נטייה להימשך למקצועות ותחומי לימוד ידידותיים להפרעת קשב – אנשים שונים נוטים להיות טובים בדברים שונים וזה נכון גם עבור אנשים עם הפרעת קשב. אבל… ההשפעה של הפרעת קשב על תהליך הלמידה יחד עם הרגישות שלנו לתנאי עבודה מסוימים, יוצרת מצב שבו בתחומי לימוד ובמקצועות ידידותיים לקשב יש אחוז גבוהה מאוד של אנשים עם הפרעת קשב. מכאן שלאותם אנשים יש סיכוי גבוהה יותר להיות בחברת אנשים עם הפרעת קשב לא רק בבית ובשעות הפנאי, אלא גם בלימודים המקצועיים ובעולם העבדה.
    • תוכלו למצוא הסבר מעמיק יותר על הנטייה הזו – בקישור הזה

אמ;לק

לפחות לפי התאוריה שלי:

  • רוב הציבור חושב שלכולם יש הפרעת קשב, בעיקר בגלל שילוב של הסטיגמה על הפרעת קשב והכיסוי התקשורתי המוטה סביב הפרעת קשב וריכוז ADHD.
  • אנשים עם הפרעת קשב חשופים לאותו כיסוי תקשורתי, אך בנוסף הם נוטים גם לשהות בחברתם של אנשים אחרים עם הפרעת קשב כמעט בכל תחום אפשרי (משפחה, חברים, לימודים ועבודה). לכן להם יש סיכוי יותר גבוה לחשוב בטעות שהפרעת קשב היא משהו שיש לכולם.

רוצים לבדוק את זה?

אם יש לכם הפרעת קשב, חישבו על האנשים שמסביבכם ותענו על הסקר הבא.
אם אין לכם הפרעת קשב, תעבירו לאנשים שיש להם כדי שנראה מה הם יגידו 🙂

בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אל תשכחו לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, אסוציאציות ומה שבא ליד 🙂

שימו לב

  • אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
  • תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
  • אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסקר על נהיגה – בקישור הזה

ואת הסרטון על מיתוסים על הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה

הפרעת קשב וריכוז ADHD, עדות אישית מאחת שיודעת / חלי גולדנברג

בהרצאות של חלי גולדנברג “עדות אישית מאחת שיודעת” על הפרעות קשב והשפעתן בבגרות, היא מרחיבה מאד על איך מרגישים בילדות, בבית הספר, מול ילדים וכמה נזק מצליחה הפרעת הקשב לגרום לדימוי העצמי של ילדים ומבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. ב”על המשמר” נתנו לה שלוש דקות והיא נאלצה להיות ממש ממש מדוייקת ומצומצמת, משימה כמעט בלתי אפשרית עבורה שהיא הצליחה למלא בכבוד!

נשמע מעניין?

צפו בסרטון  ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את התכנית המלאה של על המשמר על הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת תכנית הרדיו של חלי על הפרעת קשב וסקס – בקישור הזה

מדינה בהפרעת קשב ADHD / על המשמר

על המשמר היא תכנית אקטואליה חברתית-כלכלית בהגשת לינוי בר גפן. הפעם הוקדשה התכנית לנושא הפרעת קשב וריכוז ADHD.

בין היתר הם מעלים נושאים כמו יכולת ההתמודדות של מערכת החינוך עם לומדים עם הפרעת קשב, הפער המגדרי באיתור תלמידים ותלמידות עם הפרעת קשב.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “על המשמר | מדינה בהפרעת קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש להיות לומד עם קושי בלתי נראה – בקישור הזה

הכירו את סדרת הסרטונים – ציור בשיעור / חן ספקטור

שלום לכם,
אני חן ספקטור וברוכים הבאים לסדרת הסרטונים הראשונה שלי – “ציור בשיעור”!

על מה ולמה?

ציור בזמן השיעור הוא נושא חשוב, שלצערי לא תמיד מובן כראוי.
רוב האנשים סבורים שבזמן השיעור האזנה קשובה יכולה לכלול רק פעילות אחת, שהיא סיכום.
לכן כל פעילות אחרת עלולה להתפרש שלא בצדק כחוסר רצינות או זלזול.

אבל… זה לא תמיד המצב.

כדי שפעולת הסיכום תעזור ללמידה, האדם צריך להיות מסוגל להפעיל אותה ללא מאמץ מיוחד. לכן לאנשים שעבורם פעולה זו לא באה בקלות, הסיכום יצור הסחת דעת ויקשה על הבנת החומר. זה יכול לקרות אם שפת הלימוד היא שפה שנייה, אם יש לקות למידה, אם יש בעיות מוטוריות וכו. כך שבלא מעט מקרים, הניסיון ללמוד בדרך המקובלת עלול לפגוע במקום להועיל.

באופן דומה, ישנם אנשים שהעיסוק בפעולה נוספת שאינה סיכום, לא רק שלא תפגע בתהליך הלמידה שלהם, אלא אף תתרום לו בצורה משמעותית.
למעשה, צורת למידה זו יכולה לעזור מאוד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “ציור בשיעור: על מה ולמה?”  ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את ההסבר על סיכום חזותי – בקישור הזה

ולשמוע את תכנית הרדיו על סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?

מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!

אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים

נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב / תגל זילברמן מארחת את חן ספקטור

תגל זילברמן אירחה את חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב, בתכנית הרדיו “ברגעי קסם משפחתיים” כדי לדון בנושא נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.

המעבר מהתיכון לאקדמיה מלווה בשינויים רבים: רמה אקדמאית גבוהה יותר, חומר לימודי פחות מובנה ונגיש וצפייה של ניהול עצמי ברמה לימודית ותעסוקתית. לכן, אין פלא שזו תקופה לחוצה. כאשר מדובר בסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז ADHD התמונה מורכבת ולחוצה יותר, לעתים הם נתקלים באתגרים שאינם מטופלים ועלולים להוביל לנשירה.

בתכנית זו נגענו בעיקרי הדברים ממבט אישי.

  • אם תרצו ללמוד את הנושא יותר לעומק, תוכלו למצוא סקירה מקיפה על האתגרים של סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
  • כמו כן, תוכלו למצוא מידע על אבחון של הפרעת קשב – בקישור הזה

על חשיבות ההסברה

אמנם יש היום יותר מודעת לעצם קיומה של הפרעת קשב וריכוז ADHD, אבל עדיין קיים פער גדול בין התדמית הציבורית של הפרעת קשב לבין המהות האמתית שלה. יש המון מידע מטעה בתקשורת ובמרחב הציבורי והסטיגמה חוגגת.
על הבעיות של חוסר המודעות וההטעיה בציבור תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה
מידע אדות מיתוסים על הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה

בין היתר, חוסר המודעות עלול למנוע גישה לאבחון, טיפול, תמיכה ממסדית והכרה חברתית.
חוסר המודעות החברתית עלול להוביל גם למצב שבו האדם מואשם שלא בצדק בדברים שאינם בשליטתו.
את דבריו של אחד העם בנוגע לסכנות שבמצב זה תוכלו לקרוא – בקישור הזה

את החלק הזה של התכנית סגר השיר “ילדה קטנה”. הוא אינו מופיע בסרטון היו-טיוב, אך תוכלו לשמוע אותו – בקישור הזה

מה עושים עם זה?

לכל הנושא של מודעות חברתית, התשובה היא הסברה. לצורך העניין יש לנו באתר הזה תגית שלמה שמוקדשת לנושא.
תוכלו להתרשם מכל חומרי ההסברה שלנו – בקישור הזה
למידע כללי אודות הפרעת קשב ולפוסטים במגוון נושאים הקשורים לתחום, תוכלו להיכנס למאגר המידע שלנו – בקישור הזה

את כל הפוסטים באתר ניתן ורצוי להפיץ ברבים!!!

קישורים לדברים נוספים שאוזכרו בתכנית:

  • הסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על חן ספקטור ואיך היא הגיעה לנהל את הקבוצה תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על הפגיעה בתפקודים ניהוליים המאפיינת אנשים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • פוסטים בנושא טכנולוגיה מסייעת, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על גוגל קיפ, תוכלו למצוא – בקישור הזה
  • הסבר על אימון מוחי ושימוש במשחקי מחשב לפיתוח קוגניטיבי, תוכלו למצוא – בקישור הזה

משהו לקחת אתכם

אם תוכלו לקחת משהו אחד מהתכנית, אני מקווה שזה יהיה זה:

“תכירו את עצמכם, אל תברחו מעצמכם
תנו לעצמכם יד, תלמדו את הדרך ואל תפסיקו להסתכל קדימה!”

את השיר הסוגר של התכנית ברוח דברים אלו,
תוכלו למצוא – בקישור הזה

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “נשירה מהאקדמיה 10 12 17” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אם אתם רוצים לדלג על הפתיח, תתחילו מדקה 1:09.

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים בלימודים – בקישור הזה

כישורים חברתיים ו”פגישות משחק” / ריצ’רד לבוי

הכישורים החברתיים הם אחד התחומים העלולים להיפגע בילדים עם לקויות למידה והפרעת קשב.

בסרטון זה ריצ’רד לבוי מסביר איך זה בא לידי ביטוי ב”פגישות משחק” עם חברים.
לא רק זאת אלא שהוא גם נותן טיפים שימושיים ויישומיים שכדאי לכם לבדוק.

צעד ראשון – להשיג חבר/ה למשחק

אם כבר אתם פה ואתם מחפשים חברים למשחק עבור ילדכם, אתם מוזמנים להכיר את לוח הדרושים שלנו עבור חברים למשחק – בקישור הזה
לא לשכוח לציין אזור מגורים ופרטים ליצירת קשר, כדי שיוכלו לפנות אליכם.

עיקרי הדברים

  • הבית הוא המקום הבטוח של הילד ולעתים זה המקום היחיד שבו הוא יכול להרגיש בשליטה. כשאורח נכנס ל”טריטוריה” הזו הילד עלול להניח שהוא האחראי עכשיו ושהוא יכול לקבוע את אופי המשחק על פי רצונו. זאת למרות שכמארח עליו לדאוג להנעים את זמנו של החבר ולא לחשוב רק על עצמו. לכן כדאי לעשות את המפגשים הראשונים במקום אחר ולא בבית, אפשר לצאת לגן השעשועים או כל מקום אחר שחביב על הילדים ונעים לשהות בו.
  • חשוב להזמין רק ילד אחד בכל פעם.
  • לא לצרף אחים או אחיות למפגש.
  • להגדיר מראש את החוקים לשעת המפגש.
  • להזמין ילדים בגילאים שונים. אין צורך להגביל את האינטראקציה לבני הגיל בלבד.
  • אם יש צעצועים או חפצים היקרים לליבו של הילד, שימו אותם במקום בטוח לפני המפגש. כך הילד לא יחשוש לשלומם ולא יצטרך להתמודד עם חוויה שלילית של פגיעה או הרס שלהם במהלך המשחק עם החבר.
  • אפשר לקנות צעצועים או משחקים כפולים, כדי למנוע חיכוכים על “תורות”.
  • הילד הוא המארח – הוא צריך לקבל את פניו של החבר בדלת, להציג לו את הבית ואת בני המשפחה.
  • הכינו פעילות מובנת לדקות הראשונות.
  • הכינו כיבוד שהילד יוכל לחלוק עם החבר במהלך המפגש. זה מאפשר לו להיות בעמדת הנתינה.
  • תשתדלו שרבע השעה האחרונה תהיה מהנה, בדרך כלל זה החלק שהילדים נוטים לזכור. אפשר לשמור את הכיבוד לחלק הזה או לשים סרטון קצר ששניהם אוהבים.
  • אחרי המפגש לעבד את החוויה עם הילד. מה היה טוב, מה פחות. לנסות לחשוב ביחד על דרכי התמודדות יעילות יותר לפעמים הבאות. תוספת של חן – שימו לב למצב של הילד בתום המפגש, אם הוא עייף או מוצף כדאי לעשות את השיחה הזאת לאחר שהייתה לו הזדמנות לנוח או ביום למחרת.
  • לפני ששולחים את הילד להתארח אצל חברים אחרים, רצוי להשלים כמה מפגשים מוצלחים “במגרש הביתי”.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Rick Lavoie: Social Skills & LD ושתפו אותו מהחוויות שלכם בתגובות.

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את שאר הסרטונים שלו – בקישור הזה

ואת ההסבר על איך ליצור חברויות חדשות – בקישור הזה


תמונה: By Philippe Put CC BY 2.0

וכשבא לי: ציפיטפוט, מוטיבציה והפרעת קשב / חן ספקטור

ציפי שביט, היא אחת מגיבורות הילדות שלי ושל עוד רבים וטובים בארצינו הקטנה. היא מככבת בשיר הפתיחה של התכנית הנוסטלגית ציפיטפוט (מילים: יורם טהרלב, לחן: רוני וייס), אשר מוגש כאן לפניכם. השיר הזה לא נכתב על הפרעת קשב והוא עלה לשידור בתקופה שעדיין לא הייתה מודעות לנושא בקרב הציבור הרחב. עם זאת, הוא מצליח להעביר בצורה מדויקת וחיננית להפליא את אחד ההיבטים המורכבים יותר של הפרעת קשב – ההשפעה הקיצונית של המוטיבציה (ההנעה) על התפקוד.

את מילות השיר תוכלו למצוא – בקישור הזה

באופן כללי הפרעת קשב היא הקצנה של החוויה ה”נורמלית” שמוכרת לרוב האנושות מחיי היום יום. ההבדל העיקרי הוא בעוצמה, בתדירות ובהשלכות. חשוב לזכור שקושי הופך להפרעה רק כאשר הוא פוגע בצורה משמעותית ומתמשכת בתפקוד ואיכות החיים של האדם. הסבר נוסף על כך תוכלו לשמוע – בקישור הזה. לכל האנשים קל יותר לעשות פעולות כשהם חשים מוטיבציה לעשות אותן וקשה יותר בהיעדר המוטיבציה. אצל קשב זה יכול להיות ההבדל בין ביצוע מצויין לבין חוסר יכולת לתפקד. כלומר, כולם מושפעים ממוטיבציה, אבל אנשים עם הפרעת קשב מושפעים ממנה באופן מוקצן.

שני צדדיו של המטבע

זה יכול להיות נחמד כשנמצאים בצד המוצלח של התופעה הזו. אבל, זה הרבה יותר בעייתי כשנמצאים בצד השני.

כשצריך לעשות משהו משעמם

הבעיה הראשונה והישירה יותר היא הקושי לתפקד ללא רמות עניין ומוטיבציה גבוהות. כלומר התלות של אנשים עם הפרעת קשב ברמת העניין והמוטיבציה לצורך התפקוד. זהו אחד הגורמים המרכזיים לקושי של אנשים עם הפרעת קשב לתפקד במצבים שאינם אטרקטיביים במיוחד ולבצע משימות שגרתיות שחיוניות לתפקוד היום יומי. קושי זה משתלב גם עם הקושי בתפקודים ניהוליים שעליו תוכלו לשמוע יותר – בקישור הזה. כשאתם חושבים על מטלות שקשורות לתחזוקת הבית – דרושה גם יכולת ארגון וגם יכולת לתפקד בתנאי של חוסר עניין. פעמים רבות, הקושי הכפול הזה גורם להנמכה משמעותית בתפקוד.

וכשיודעים שאתה עושה יופי את מה שכיף ומעניין

הבעיה השנייה יותר מורכבת ונובעת מחוסר הבנה של הסביבה. משום שהאנשים הקרובים לאדם רואים את יכולותיו הגבוהות במשימות שמעניינות אותו, הם לא מבינים את חוסר היכול או הקושי לתפקד במצבים שבהם רמת העניין נמוכה. זה נכון במיוחד אם אותם מצבים מערבים פעולות שנחשבות לפשוטות יחסית. מכיוון שהם לא מבינים את הקשר של הפרעת קשב לתופעה זו, במקרים רבים האדם יואשם בדברים שאינם בשליטתו, כמו עצלנות או חוסר אחריות. על הנזק שבהאשמות מסוג זה תוכלו לקרוא את דבריו של אחד העם – בקישור הזה.

ככה שלא רק שזה קשה יותר, אלא שזה גם פחות לגיטימי

ועכשיו לכו תבקשו סיוע והבנה…..

על ההתמודדות מול תגובות הסביבה על קשיים בלתי נראים תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.

אבל על המחשב הוא יושב שעות!

אחת התלונות הנפוצות של הורים לילדים עם הפרעת קשב היא על הפער בין היכולת לשבת שעות על משחקי מחשב, לבין יכולת ההתמדה במטלות בית הספר. השוואה זו ללא ההבנה של המעורבות של הפרעת קשב מובילה כאמור למסקנות שגויות. כתוצאה מכך, אותו ילד עלול לסבול מהאשמות שווא ולעתים הדבר גם יוביל למניעת אבחון וטיפול. זאת משום שאנשים עלולים להסיק בטעות שעצם היכולת להתרכז שעות על גבי שעות במשחקי מחשב שוללת את האפשרות להפרעת קשב. זאת למרות שאותו הפער, אמור להיות דווקא מקור לחשד מרכזי.

כדי להבין מדוע דווקא משחקי מחשב יכולים לתפוס את הקשב שלנו כל כך טוב, תוכלו לשמוע את ההסבר של ג’סיקה – בקישור הזה. היא מסבירה שם גם איך אפשר להשתמש בעקרונות האלו בהקשרים אחרים של חיים האמתיים. כמו כן, היא מראה איך אפשר להפוך את חווית הלמידה בבית למהנה יותר – בקישור הזה. כלומר, חשוב לזכור שהיכולת לשבת שעות על משחקי מחשב אינה שוללת הפרעת קשב ושאפשר לנצל את הידע הזה לטובתנו.

אז לפחות נחגוג כמו שצריך כשזה כן עובד

עכשיו סגרנו מעגל ואנחנו חוזרים לשיר. זה אומנם נחמד לדעת שזו לא אשמתנו שאנחנו מתקשים במצבי שעמום. זה גם מועיל מאוד שאנו יכולים להסביר את הפער הזה לסביבה ושאנחנו יכולים לנסות להשתמש במודעות הזו כדי לגבש לנו אסטרטגיות התמודדות. אבל…. כל זה לא אומר שזה כל כך פשוט לעורר לנו את העניין והחשק. תחשבו מתי הייתה הפעם האחרונה שממש התלהבתם ממשהו שהסעיר את כל מהותכם? כמה פעמים זה קרה בתקופה האחרונה? בשנים האחרונות?

“ואז לפתע….”

כשמשהו כן מסתדר פתאום וכן בא לנו והכל פתאום קורה כאילו מאליו – למה שלא נחגוג?

ואם כבר חוגגים, למה לא לתת לציפי שביט המלכה לתת את הקצב?

ועכשיו, כשאתם רואים אותנו ממש מתלהבים ממשהו, תוכלו לדעת שהשמחה כפולה. גם על מציאת הדבר המלהיב וגם על כל היכולות המנטליות שפתאום נפתחות לפנינו – הרי אנחנו לא רגילים לגישה כל כל חופשית אליהם בשגרה האפורה. אז תשמחו בשמחתנו ובבקשה…. בבקשה בבקשה, אל תשתמשו בזה לרעתנו אחר כך. זה לא תמיד קורה הרבה ולא תמיד אפשר לדעת מתי תהיה הפעם הבאה. תנו לנו לזהור, תיהנו מהאור ותעזרו לנו לנחות בחזרה במציאות כשההתלהבות דועכת (או כשדרישות החיים לא מאפשרות לנו להמשיך). אנחנו נעריך את זה מאוד – תודה!

מוכנים?

הפעילו את הסרטון, הקשיבו לשיר הפתיחה של ציפיטפוט ושימו לב במיוחד למילים של הפזמון.
אחרי זה, תכתבו בתגובות אם אתם מזדהים ואם עלה לכם המצב רוח 🙂

אהבתם?

כדאי לכם גם לשמוע את השיר שיזכיר לכם שאתם מושלמים בדיוק איך שאתם – בקישור הזה

ואת הרצאת ה- TED של ג’סיקה שמסבירה יותר לעומק את הביטוי של הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Ирина Лепнёва CC BY-SA 3.0

על מוטיבציה ועל הסכנה האיומה שבבושה / ריצ’רד לבוי + הסברים ותובנות של חן ספקטור

ההתמודדות של אנשים עם קשיים בלתי נראים מתחלקת לשתיים:

  1. התמודדות מול התסמינים שיוצר מקור הקושי וההשלכות שלהם על התפקוד היום יומי
  2. התמודדות מול הסביבה החברתית שמתקשה להבין ולקבל את הקשיים

על הסכנה של האשמת האדם בדברים שאין בו, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
ואת ההסבר של ריצ’רד על גודל הקושי של התמודדות עם קשיי למידה, תוכלו לראות – בקישור הזה

מול כל הכיתה

ריצ’רד לבוי משתף אותנו בסיפור על ילד שהתמודד עם מספר קשיים:

  1. קושי טכני בקריאה בעקבות לקות למידה
  2. חשש מחשיפת הקושי באופן פומבי מול חבריו ללימודים
  3. אלימות ביתית

לכאורה הייתם חושבים שהאלימות שממנה סבל בבית היא הצרה הגדולה ביותר שלו. זה מה שאני חשבת בתחילת הסיפור, במיוחד לאור התיאור הקשה בהתחלה (אזהרה, לא ללב חלש). הקושי בקריאה מתייחס להישגים ללימודים ואני כבר מרגישה את אלו שיגידו שציונים זה לא הדבר הכי חשוב ובכך יסגרו את הנושא ויצפו מכולם להמשיך בסדר היום. גם אם אתם לא מהאנשים שסבורים כך, אני בטוחה שכבר נחשפתם בעבר לאמרות מסוג זה. בלי להיכנס לבעייתיות של טענה זו, אציין רק שהיא מובילה לכך שאנשים רבים ימעיטו בגודל הבעיה ובכמות המשאבים שראוי לדעתם להשקיע בהתמודדות מולה. כתוצאה מכך, כמות המשאבים העומדת לרשות אותו אתם בכדי להתמודד עם הקושי שלו עלולה להצטמצם. אם מדובר בהבנה ותמיכה של המבוגרים ואנשי החינוך מסביבו, אם במניעת אבחון או בצימצום הגישה לטיפול מקצועי.

ומי פה התרגש מפוטנציאל הפדיחות מול החבר’ה?

באמת, עם יד על הלב. מתוך כל הסיפור הזה כמה מכם חשבו שזו בכלל סוגיה שיש לה משקל משמעותי בהתחשב בקיומן של השתיים האחרות?

התשובה היא – אותו הילד. הוא חשב זה הכי נורא.

מה קרה שם?

לאותו ילד עם קשיי קריאה ואב אלים הייתה מורה. במסגרת השיעורים המורה נהגה לבקש מהתלמידים לעמוד מול הכיתה ולהקריא. מתוך הסיפור ניכר שהיא לא הייתה מודעת לקשיים המשפחתיים והאקדמיים של הילד, או שלא ייחסה להם חשיבות. כך או כך היא התייחסה אליו כמו כל ילד אחר וציפתה שיעמוד ויקריא מול כולם.

הילד לא היה יכול לסבול את המחשבה של ההשפלה הפומבית מול חבריו לכיתה. הבושה דחפה אותו לדרכים נואשות שבהן יוכל להתחמק מהסיטואציה.

רוצים לדעת איך הוא התמודד?

לסיפור המלא צפו בסרטון Rick Lavoie Story: Taking A Beating to Avoid Reading.
כדי לא לעשות לכם ספוילרים, אמשיך את הדיון לאחר הסרטון.

בעיה של מוטיבציה, אבל מסוג שונה

בתיק האישי של אותו הילד נמצאה הערה מהמורה לפיה אין לו מוטיבציה. האמנם?

לטענתו של ריצ’רד הייתה לו המון מוטיבציה, אבל היא הופנתה למקום אחר. המוטיבציה שלו הייתה להימנע מהבושה שבחשיפת הקושי שלו בקריאה מול כל החברים. הוא היה מוכן אף להיחשף לאלימות קשה על בסיס שבועי כדי להימנע ממנה. איך אפשר להגיד שלילד כזה אין מוטיבציה?

מה אפשר לעשות?

החלק העצוב ביותר בסיפור הזה הוא שהיה ניתן למנוע אותו, או לפחות את החלק שבו הילד הרגיש צורך לחשוף את עצמו לאלימות נוספת באופן מודע ויזום. מצבים מסוג זה הם מה שמתכוונים אליהם כשמדברים על בעיות משניות בעלות אופי חברתי-רגשי. אי אפשר ל”רפא” או “למנוע” לקות למידה משום שהיא מולדת. אבל איתור של מקור הקושי וטיפול בו בשלב מוקדם היה יכול לשפר את יכולת הקריאה באופן שהיה פחות משפיל ומביש עבור הילד בסיטואציות מסוג זה. הקנייה של יכולת סנגור עצמי ואסרטיביות היו יכולות לעזור לו להתמודד בצורה יעילה וחיובית יותר מול המורה וחבריו לכיתה. תמיכה רגשית הייתה יכולה לחזק את הביטחון העצמי שלו ולצמצם פגיעה של חוויות שליליות מסוג זה על תפיסת המסוגלות העצמית.

במילים אחרות, היה אפשר לצמצם את הקושי הטכני שלו בקריאה. היה אפשר לצמצם את המצוקה הרגשית מול הסיטואציה והיה אפשר לתת לו כלים לשפר את הסיטואציה עצמה. כל זה עוד לפני שדיברנו על המורה עצמה שגם אליה נגיע. מה שחשוב לי להדגיש בשלב זה הוא שרק על ידי איתור וטיפול מוקדם היה אפשר למנוע את המצב שבו הילד מרגיש שהדרך היחידה שבה הוא יכול להשתחרר מהמצוקה שלו היא על ידי סיכון עצמי וחשיפה חוזרת ונשנית לאלימות קשה בבית.

הדרכת מורים

אני מאמינה שלאותה המורה היו כוונות טובות ושהיא עשתה ככל יכולתה לקידום התלמיד במסגרת הידע והכישורים שהיו לה. אני מאמינה שאם היא הייתה מודעת לגודל המצוקה שהיא עוררה בתלמיד ובהשלכות של מצוקה זו היא הייתה נמנעת מכך. הבעיה הייתה חוסר מודעות. משום שלאותה מורה לא היו הכלים וההכשרה הדרושים לאיתור מקור הקושי האמתי היא ייחסה את התנהגות התלמיד לחוסר מוטיבציה.

כל המאמצים שלה לא הועילו ואף החמירו את המצב משום שלא טיפלה בגורם הנכון.

חשיבותו האבחון והאיתור המוקדם

כיום נוהגים לקשר בתקשורת בין אבחון לבין התאמות וציונים. ההטעיה הזו מסוכנת מאוד בדיוק מהסיבות האלו. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות לכל מיני קשיים. הדרך היחידה לדעת מהו הגורם או שילוב הגורמים האמתי הוא דרך בדיקה של כל חשד למקור הקושי על ידי אנשי המקצוע הרלוונטיים. רק לאחר בירור מעמיק של הסיבה להיווצרות הקשיים ניתן לבנות מערך טיפולי הולם, אשר ייתן את המענה הנדרש למען שיפור התפקוד ואיכות חייו של האדם כמו גם מניעה של בעיות משניות וצבירה של פערים.

לכל גורם אפשרי למקור הקושי יש טיפול שונה. כבר ראינו איך חוסר איתור גורם להזנחה של מקור הקושי והתפתחות קשיים משניים. איתור שגוי עלול לגרום גם להזנחה, גם לבזבוז של זמן ומשאבים יקרים שיכולים היו להיות מוקדשים לטיפול בגורם האמיתי וגם כפי שראינו עלולים להחמיר את המצב. זה נכון גם עבור המענה החינוכי שראינו בסיפור הזה אבל גם עבור כל מענה מתחום אחר.

משום שפירוש שגוי עלו להוביל להזנחה, בזבוז משאבים ואף החמרה במצב חשוב מאוד ללכת לאבחון מקצועי עבור כל חשד לגורם הקושי. אם יש ספק בקשר לתוצאות האבחון או חוות הדעת של אנשי המקצוע יש לפנות לחוות דעת שנייה ואף שלישית ורביעית במקרה הצורך. האבחון לא נועד להקל על המערכת או על המבוגרים האחראיים בסביבתו של הילד. הוא לא נועד להפוך את הילד לרובוט או מכונת ציונים צייטנית. הוא נועד להציל חיים. במקרים קיצוניים כמו זה ממש מדובר בסכנה פיזית מידית. בהקשר של הפרעת קשב מדובר בין היתר גם בהקטנת הסיכון לפגיעה פיזית בעקבות הקשיים בתפקודים ניהוליים, שבין היתר עלולים ליצור גם נטייה מוגברת להיכנס למצבים מסוכנים ולהיפצע (תוכלו ללמוד עוד על נושא הבטיחות בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה). במקרים אחרים מדובר ביכולת להשתלב בחברה כאדם בוגר בעל יכולת להגשמה עצמית חיובית ובונה, במקום “להסדר איכשהו” ולשרוד בקושי, או לחילופין להזדקק לתמיכה ממסדית.

זה אינטרס של כולם

האבחון והמערך הטיפולי שבעקבותיו חיוניים למימוש שיוויון ההזדמנויות של האדם. הם מאפשרים לו להפוך מנטל לנכס עבור החברה שבה הוא חי. אין זה עניינם של אנשים עם קשיים או בני משפחותיהם בלבד, אלא של החברה כולה. זאת משום שההתמודדות עם אנשים שלא זכו למענה הולם בילדות, נופל על הקופה הציבורית והמרחב הציבורי בבגרותם. לאומת זאת, התרומה של אנשים שזכו לתמיכה הולמת מגילאי הילדות, באה לידי ביטוי הן בהרחבת קופה הציבורית והן בשיפור ופיתוח של המרחב הציבורי – אם בתרבות, בכלכלה, בטכנולוגיה, בחברה או בכל תחום אחר.

משום שהחברה היא זו שמשלמת על הכישלון שלה במתן שוויון הזדמנויות והיא זו שקוצרת את הפירות של הצלחתו,
הרי זה אינטרס של כל האזרחים באשר הם וכך יש להתייחס לנושא זה.

אז פעם הבאה שאתם נתקלים במישהו שמזלזל בחשיבותו של האבחון והמערך הטיפולי,
בבקשה האירו את עיניו והפיצו את המידע ברבים – דור העתיד שלנו יודע לכם מאוד.

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על התמודדות של לומדים עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה

ואת ההשוואה של ההתמודדות החברתית בין אנשים עם הפרעת קשב לאנשים עם OCD – בקישור הזה


תמונה: By Marco Verch CC BY 2.0

מבט של יועצת על קשב, ריכוז ובעיות חברתיות / אביטל בריסק

היום רציתי לדבר אתכם קצת על קשיים חברתיים שחווים ילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD).

כמובן, הפרעת קשב לא תמיד פוגעת בתפקוד החברתי ויש ילדים עם הפרעת קשב שמשתלבים חברתית נהדר. עם זאת, חלק ניכר מילדי הקש”ר (=> קשב וריכוז) כן יסבלו מקשיים חברתיים כאלה ואחרים. לכן חשוב להיות מודעים לנושא. בוודאי שמה שאני כותבת כאן הוא הכללה, ולא הכל רלוונטי לכל ילד. אבל יכול להיות שלפחות חלק הוא אכן מתאים לילד שלכם.

מהן הסיבות לקשיים חברתיים?

  1. חוסר קשב ילד עם הפרעת קשב לפעמים אינו קשוב מספיק לנעשה סביבו. הוא מפספס הבעות פנים, מילים, התרחשויות. ככל שיש יותר ילדים סביבו, כך הוא יתקשה לעקוב אחרי האינטראקציות, יעשה או יגיד דברים לא מתאימים, או יחווה הרגשה של חוסר שייכות.
  2. אימפולסיביות וחוסר בקרה על התנהגות ילדים כאלה יגיבו ויפעלו מתוך דחף ראשוני ללא מחשבה מקדימה. הם עלולים להיתפס בעיני הזולת כילדים מעצבנים או אלימים. כתוצאה מכך ילדים פגיעים יתרחקו מהם כדי לא להיפגע, וזה יגביר את תחושת הבדידות שלהם.
    ילדים אימפולסיביים לא מודעים מספיק למעשיהם לפעמים, וחווים שכולם כועסים עליהם ולא ברור להם על מה ולמה. במקרים אחרים הם יהיו מודעים להשלכות של המעשים, אבל יחשבו על זה רק רגע אחרי שהדבר כבר נעשה. כלומר, אחרי שכבר מאוחר מידי.
  3. חוסר ויסות רגשי – ילדי קש”ר רבים מתקשים לווסת הן את הרגשות והן את התגובות. הם חווים כל דבר בעוצמה אחרת: שמחה, התרגשות, פחד, כעס, עצב. הם ייפגעו בקלות, יכנסו לחרדה בקלות, יכעסו בקלות. הסביבה תעביר להם מסר של “הלו, מה יש? תרגע!” והם חווים את עצמם לא מובנים, לא מקבלים לגיטימציה לעוצמת הרגשות שלהם, לא לומדים לווסת אותם באופן נכון ורבים מהם יחוו התקפי זעם כתגובה לעוצמת הרגש המציפה אותם.
    חברים לא בקלות מכילים את העוצמות הרגשיות האלו, במיוחד בגיל הילדות. לכן הם נוטים שלא ליצור קשרים מעמיקים עם ילד לא מווסת רגשית מחשש להיפגע.
  4. תחושת ערך עצמי ירוד בלמידה – הילד נמצא במסגרת לימודית שבה יש דגש על הישגים לימודיים. כדי להיות בעל ערך עצמי, כל ילד רוצה להרגיש מסוגל להתמודד עם דרישות המסגרת. במידה ולא מצליח, הוא חווה את עצמו כשווה פחות, מתוסכל, וממילא לא יצליח להיות בעמדה חברתית מובילה. במצב כזה הוא עלול לבחור את תפקיד המפריע, הבריון, המציק. זאת משום שבתפקיד הזה הוא מרגיש שיצליח ובגדול.
  5. קושי להתמיד בפעילות או משחק – כדי ליצור קשר חברתי משמעותי, על הילד לשתף פעולה עם ילדים במשחקים מתמשכים. משחק דמיון, קלפים, אפילו כדורגל. ילדי קש”ר מאבדים ריכוז ועניין מהר. כתוצאה מכך ילדים אחרים עלולים להימנע מלהזמין אותם להצטרף למשחק. האי אם הם ממילא יעזבו באמצע, אז עדיף שלא יצטרפו מלכתחילה.
  6. קושי להפסיד בכבוד – רבים מילדי קש”ר חווים הפסד במשחק ככישלון ולכן מגיבים כלפיו בעוצמה רבה. חלק יבכו, יכעסו או יאשימו אחרים ברמאות. אם זהו דפוס קבוע, לא יזמינו אותם לשחק כדי להימנע מדרמות בסוף המשחק.

איתור המקור לקשיים – מאיפה זה בא?

נסו להבין מהו המקור העיקרי לקושי של הילד שלכם. האם הוא רוצה תמיד להוביל ולנצח? האם הוא מתעצבן או נעלב בקלות? האם הוא מציק מתוך ניסיון ליצור קשר? האם מתפרץ ברגעי תסכול? האם נדחף לתוך מערך עובד של קבוצה או שיח? האם מתבודד ומוותר על ניסיונות ליצור קשר? האם מצפה שכולם יזהו מה הוא מרגיש בלי שיגיד?

ניתן להיעזר במורה, לערוך תצפיות בגן שעשועים, חוג או מפגש חברתי. במקרה הצורך אל תהססו להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים. אבחון או הערכה רגשית יכולים לתת לכם הרבה מידע. אם תזהו את מקומות הקושי, זה ייתן לכם הרבה יותר בטחון מאשר סתם “יש לו בעיה חברתית”.

שיקוף

כלי ראשון שרוב ילדי הקש”ר זקוקים לו הוא שיקוף.
שיקוף שונה מביקורת. שיקוף הוא הפניית תשומת ליבו של הילד למה שמתרחש סביבו ולפי אילו סימנים היה יכול לזהות את זה בעצמו.

דוגמא:

ילד א’ משחק עם מי שיושב לידו (ילד ב’) משחק קצת אגרסיבי. ילד א’ צוחק, נראה שהוא נהנה מהמשחק. ילד ב’ מחמיץ פנים. הוא מנסה להדוף את הידיים של ילד א’, פניו מאדימות, נראה שעוד שנייה הוא יבכה.

התסריט הרגיל:

לרוב המורה הייתה פונה לילד א’ ואומרת לו: מספיק! והוא היה עונה בתמימות שהם משחקים.
אולי ילד ב’ היה מתלונן עליו והמורה הייתה כועסת על ילד א’, והוא היה מרגיש ששוב סתם כועסים עליו.

איך אפשר לשקף את זה?

פניתי לשניהם במשפט: תראו, אחד צוחק ואחד כועס.
ילד א’ הסתכל בהפתעה גמורה על ילד ב’ וזיהה שזה ממש לא מרוצה מהמשחק.
הוא נהיה נבוך וביקש סליחה מילד ב’.
באופן זה הפניתי את תשומת ליבו של ילד א’ להבעת פניו של מי שמשחק איתו, כדי שידע להסתכל עליו להבא.

שיקוף עוזר מאוד גם לילדים המתקשים להפסיד בכבוד.
“אתה מתעצבן שנטע ניצחה אותה, אבל תראה, עכשיו היא עצובה. לא נעים לה, ולא נראה לי שתרצה לשחק איתך שוב”.

המללה

כלי שני הוא המללה (מהמילה “מלל” => היכולת להסביר את הדברים במילים).

ילדים אלו זקוקים להמון תרגום מילולי מצדנו. למשל:
“רצת מהר כי התרגשת, ולא שמת לב שדחפת את התיק. רבקה נעלבה כי היא חושבת שדחפת אותו בכוונה. מה כדאי (ולא צריך) לעשות?”

תנו שמות לרגשות. תהיו אמפתיים לרגש, לא למעשה. “עבדת על זה שעות ואח שלך שבר את זה. זה נורא מתסכל ומכעיס!”

אני נוהגת לתרגם קללות לרגשות.
“שונאת אותה!” => “אתה נורא כועס עליה!”
“מורה מטומטמת!” => “זה מתסכל שהיא הוציאה אותך מהכיתה למרות שהשתדלת לא להפריע”

מיתון

כלי שלישי להתמודדות עם קשיים חברתיים הוא מיתון.

דיברנו על עוצמה רגשית גבוהה, ושניסיון להגיד לילדים “זה לא כזה נורא”, משאיר רושם של זלזול ברגשותיהם ואי לגיטימציה.
במקום זאת, אפשר לתת מקום לרגש תוך כדי הפחת העצמה שלו.

דוגמאות:

“הוא בגד בי. תקע לי סכין בגב!” => “ואי, נשמע שאתה פגוע מאוד ונעלב”
“כולם שונאים אותי. איזה זבלות הילדים בכיתה!” => “נראה לך שילדים בכיתה לא מחבבים אותך. זה כמובן הרגשה מאוד לא נעימה”.
“אני מטומטמת ברמות! פשוט ילדה מפגרת!” => “זה בהחלט מבאס לשכוח בבית עבודה, הגיוני שאת כועסת על עצמך”.

ילדים מתארים אירועים בית ספריים לעתים בדרמתיות רבה. אם מורידים את טון השיחה ועוצמת החוויה, לפעמים ניתן לשמוע אופטימיות ותקווה בסיפור. כך הילד לא חוזר יום למחרת בחוויה של דיכאון וייאוש, אלא עצב וגיוס לעבודה.

מפגשים מובנים

כלי רביעי הוא יצירת מפגשים יזומים ומובנים עם חברים.
שכן ילדי קש”ר מתרגשים מבואו של חבר, אך לא תמיד יודעים לבנות את המשחק המשותף.

תבנו תכנית מראש.
גם לראות ביחד סרט ופיצה זה מעולה. גם לשחק בווי.
לשחק חצי שעה ולאכול ארוחת ערב עדיף משעתיים משחק שלפעמים נגמרים במריבה.

ילדים אנרגטיים גדולים יותר אני מכוונת החוצה.
לפארק, לשחק כדורגל, לאכול גלידה בקניון, לשחק באולינג, לנסוע באופניים.

גם להביא מידי פעם משחק לכיתה הוא סוג של מפגש חברתי יזום.
טיפ – אל תביאו משהו יקר או יקר לליבו של הילד.
קחו בחשבון שהמשחק או החלקים שלו עלולים לספוג נזק במהלך הפעילות. אפשר גם להכין את הילד מראש לאפשרות הזו ואז לבחור ביחד מה כדאי להביא לכיתה.

טיפול תרופתי

ראינו שטיפול תרופתי מסייע לא פעם לילד לקבל מקום חברתי טוב יותר ולמצוא את עצמו בחברה. עם זאת חשוב לזכור שטיפול תרופתי הוא רק חלק ממענה רב תחומי ומותאם אישית. לכן אין לצפות שיפתור כשלעצמו את כל הקשיים ועדיין יש צורך לעבוד על מיומנויות חברתיות ומיומנויות וויסות וריסון עצמי.

 

 

אהבתם?

קחו את ידה של ילדה עם הפרעת קשב ותנו לה להראות לכם את ה- ADHD שלה – בקישור הזה

וצפו בסרטון ההסבר על יצירת קשרים חברתיים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

התבריינות לבריונים – מי הקורבן?/ אביטל בריסק

מי שלא הוזמן לבית הספר בעקבות אלימות של הילד שלו ולא שמע ממנו ‘הם מציקים לי!’, לא יבין כנראה על מה אנחנו מדברים.

ישנם ילדים שהפתיל שלהם מאוד קצר. או שיש להם הפרעת קשב, או שהם חמי מזג מטבעם, או שהם עוברים תקופה קשה בבית ורגישותם לעולם עולה, וסיבולת שלהם לאחרים יורדת.
תהה הסיבה אשא תהה, ילדים אלו מאבדים את עצמם בקלות ונענשים הרבה.

ההתמודדות עם בעיות התנהגות ואלימות בבית הספר היא מורכבת ומאתגרת כשלעצמה. מה שעלול להחמיר את המצב עוד יותר, הוא ילדים אחרים שנמצאים בסביבתו של אותו הילד ומאוד נהנים לראות אותו “מתפוצץ”. על זה נדבר היום.

מקרה שהיה כך היה

לפני שנתיים צפיתי במחזה מדהים. ילד, נקרא לו אבי, חזר מהפסקה עצבני, עם אגרופים קמוצים, מתנשף וכועס. הוא עבר ליד ילדה בשם, נניח, דנה. דנה הביטה בו ולפתע הוציאה לו לשון. סתם רגע של ליצנות. אבי קפץ אליה עם אגרוף מורם באוויר, ואני עצרתי אותו רגע לפני מכה.

“המורה, לא עשיתי לו כלום!”, – אמרה דנה עם דמעות בעיניים, וחברות שעמדו סביבה הנהנו.

“שקרנית!!” – צעק אבי, מתחיל לבכות מרוב תסכול ששוב יאשימו אותו. הוא מבין שהסתבך, מבין שהכל אבוד לו והוא, הילד “הבעייתי”, יקבל עונש.
הוא יודע שאין מהמעגל הזה יציאה. או לפחות, כך לימד אותו הניסיון המר שחווה עד עכשיו.

מה בעצם קרה שם?

דנה אפילו לא שקרה. היא בסך הכל הוציאה לשון. זה לא מעשה חמור, נכון?
בטח שלא מגיע לה מכות על זה!
(אגיד בסוגריים ששום מעשה כמובן לא מצדיק מכות, אבל באמת במקרה כזה כביכול התגובה לא הייתה פרופורציונלית).

שאלתי את אבי על מה הוא כעס, והוא סיפר שדנה הוציאה לשון.
שאלתי את דנה למה היא הוציאה לשון דווקא לאבי.
נהיתה דממה.

ידעתי את התשובה

התשובה פרדוקסלית – היא הוציאה לשון לאבי כי זיהתה שהוא הילד שהכי יתעצבן מזה.

איזו מתיקות של שליטה וכח! כמה קל להפעיל ילד מתעצבן!
כמה כיף בהינף יד לגרום למישהו לאבד עשתונות ולנוח על זרי הדפנה של קורבן ומסכן!

אבי הסתכל עלי בפליאה.
הוא לא ציפה להבנה מצד מבוגרים, הוא לא חשב שמישהו יגן עליו, על הילד הפוגע בילדה טובה ועדינה שלא עשתה לך כלום.

ילדים כאלה, שנחשבים לילדים בעיתים, גם במערכת וגם בבית, הם בעצם קורבנות להצקות קטנות מצד הסביבה.
כיף להצית אותם. כיף להישאר הטובים והתמימים. כיף אפילו במחיר מכות שהמציקים לפעמים חוטפים מהם.

איך זה נראה בצד השני?

אביא כאן שיחה עם הילד בכיתה ו’:
“המורים אומרים לי לא להרביץ אלא לבוא אליהם ולבקש עזרה. אני בא ואומר להם שקובי מוציא לי לשון. המורה מתעצבנת ואומרת שאני לא תינוק. אני חוזר למקום עצבני, כבר לא סומך על המורה. אני יודע שהם עושים את זה בכוונה. בפעם ה30 אני מאבד את זה ומעיף לקובי כאפה. אין לי בעיה עם זה שאני נענש, לא הייתי בסדר. אבל תסבירי לי, למה רק אני נענש?”

מוסר ההשכל

אם זה המצב שהילד שלכם מתמודד איתו, לעולם אל תתנו לגיטימציה לתגובות לא מתאימות, אך תנו הבנה מלאה למה שהוא מרגיש ותערבו את המסגרת בבקשה לטפל באופן חמור במציקים.

 

 

אהבתם?

צפו גם בסרטון על התמודדות עם התפרצויות רגשיות של הפרעת קשב – בקישור הזה

ועל התמודדות עם אנשים רעילים – בקישור הזה


הבהרה: הפוסט מבוסס על מקרה אמתי, אך לצורך שמירת הפרטיות של הילדים שונו פרטים מזהים וכל השמות בדויים.

איך זה מרגיש לחיות עם OCD? ו… כמה קווים משותפים להפרעת קשב / סרטונים של ג’ון גרין + מחשבות של חן ספקטור

אם לא שמתם לב הפרעת קשב היא הפרעה מאוד ידידותית. כתוצאה מכך היא בדרך כלל לא באה להתארח בין הנירונים שלנו לבדה, אלא נוטה להזמין כל מיני “חברים” על דעת עצמה.

חלק מהשונות בין אנשים עם הפרעת קשב נובעות בין היתר גם מסוג וכמות ה”חברים” שהיא מביאה איתה בכל מקרה. למצב כזה שבו לאדם מסוים יש יותר ממקור אחד לקשיים קוראים “תחלואה נלוות” או “קומורבידיות”. כדי לסבך את העניינים קצת יותר, חלק מהמצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב יכולים להופיע גם בלעדיה ולהראות דומה מאוד. מכאן החשיבות הרבה של האבחנה המבדלת. כלומר, איתור המקור או המקורות המדויקים של הקשיים עבור כל מקרה לגופו. אם אתם רוצים ללמוד איך מבדילים בין הפרעת קשב למצבים אחרים שנראים כמוה, קראו את ההסבר של אביטל – בקישור הזה.

אחד המצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ו/או להידמות לה הוא OCD, המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית.

אז בואו נכיר אותה!

קודם כל חשוב להבדיל בין הפרעה טורדנית-כפייתית שהיא OCD, לבין ODD שהיא הפרעת התנגדות. אמנם יש רק הבדל של אות אחת בשם, אבל מדובר על שני מצבים שונים לגמרי. הפוסט הזה עוסק כאמור ב- OCD ואם מעניין אתכם ללמוד על ODD אתם מוזמנים לשמוע את ההסבר על הפרעת התנגדות – בקישור הזה.

דבר נוסף שכדאי לשים לב אליו הוא שלפעמים אנשים עם הפרעת קשב יכולים לפתח התנהגות דומות ל- OCD כמנגנון פיצוי. עם זאת, למרות הדמיון החיצוני מדובר במנגנון שונה לגמרי. הטקסים של הפרעה טורדנית-כפייתית נועדו להרגיע מחשבות טורדניות שהאדם לא מצליח להשתחרר מהן. אותן מחשבות לא בהכרח מעוגנות במציאות והן יכולות להמשיך להטריד את האדם גם כשהוא מודע לכך לגמרי וחרף רצונו או מאמציו לחדול מכך. להבדיל, הצורך של אנשים עם הפרעת קשב לחזור ולבדוק נובע ממודעות לקשיים בתפקודים ניהוליים. במילים אחרות, אדם עם הפרעת קשב שנוטה לפשל, יכול לנסות לפצות על קשיי הארגון הממשיים שלו עם בקרה מוגברת (בהצלחה כזו או אחרת).

עבור אנשים עם הפרעת קשב הבקרה יכולה גם להתבצע על ידי אדם אחר שיש להם אמון בו. למעשה, במקרים רבים הם יעדיפו זאת. זאת משום שסביר שאנשים עם הפרעת קשב יסמכו יותר על אדם שאין לו את אותם התסמינים שיש להם, כמו למשל חוסר תשומת לב לפרטים, אשר מובילים לצורך בבקרה מלכתחילה. להבדיל, את הטקסים של OCD האדם חייב לבצע בעצמו. זאת משום שהמטרה שלהם אינה בדיקה של המציאות החיצונית או פיצוי על קשיי התארגנות, אלא הרגעה של המחשבות הפנימיות. כאמור, שני המצבים הללו יכולים לבוא בנפרד או בצוותא. לכן לפני שמתחילים טיפול, חשוב מאוד לעשות אבחנה מבדלת אצל המומחים המתאימים.

הבהרה – אני לא רופאה ולא פסיכיאטרית. כמו כן איני מתמחה ב- OCD או ODD.
אז תתייחסו לדברים בהתאם ואם אתם מוצאים אי דיוקים בתיאורים, אשמח שתתקנו אותי ואעדכן את הפוסט 🙂

סלבים עם קשיים בלתי נראים

כמו בהפרעת קשב וריכוז, גם הפרעה טורדנית-כפייתית יכולה להופיע אצל אנשים מצליחים מאוד. אחד מהם הוא ג’ון גרין, הסופר של “אשמת הכוכבים“. בסרטון הזה הוא מספר על החוויה האישית שלו.

ג’ון מעלה את הקושי לדבר על כאב נפשי. לטענתו זה נובע בין היתר מכך שהדברים שקורים בתוכינו לא נגישים לחושים – לא ניתן לראות אותם, לגעת בהם או לשמוע אותם. הוא מדבר על כך שהמאפיינים המוכרים בציבור של OCD הם בעיקר אלו שניתן לראות כלפי חוץ. זאת למרות שהם לא בהכרח המאפיינים הדומיננטיים או המשמעותיים יותר של הפרעה טורדנית כפייתית. כשחושבים על זה, התופעה הזו משותפת גם להרבה עמדות בנוגע להפרעת קשב בציבור. בהקשר זה, אתם יכולים לצפות בהסבר נרחב יותר אודות מיתוסים של הפרעת קשב  – בקישור הזה.

כדי לנסות להבהיר את הדברים, ג’ון גרין מתאר איך הוא מרגיש את ההשפעות של OCD על החיים שלו. הוא מסביר איך המחשבות האובססיביות פוגעות בתפקוד שלו, אבל הוא לא עוצר שם. החוויות האלו מעלות אצלו גם כמה שאלות פילוסופיות קיומיות יותר. הוא מדבר גם על הסטיגמה של בעיות רגשיות לצד הרומנטיזציה שלהן. גם כאן יש דמיון להפרעת קשב, כמו שתוכלו לראות בהסבר של ברקלי על כך שהפרעת קשב אינה מתנה – בקישור הזה.

ג’ון מדגיש שהוא לא חווה את כל אותם יתרונות שפעמים רבות מיוחסים ל- OCD בסדרות וסרטים של התרבות הפופולרית. במקום זאת הוא מספר מה הוא כן חווה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What OCD Is Like (for Me) של ג’ון גרין, תתרשמו מהחוויה שלו ותרשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אבל לא רואים עליו?

נו, אז במיוחד בשבילכם הוא הכין גם את הסרטון Framing, אחרי שנפגש עם יוטיוביסט אחר, שגם לו יש OCD. למעשה כרונולוגית זה היה לפני הסרטון הראשון, אבל לא נהיה קטנוניים 😉
אותו יוטיוביסט שאל את ג’ון את השאלה שג’ון רצה גם לשאול אותו – “איך אתה מצליח להראות כל כך מאופס בסרטונים שלך?” התשובה גם היא הייתה זהה לשניהם – “עריכה”.

מכיוון שג’ון גרין הוא כזה מלך, הוא אפשר לנו הצצה לחלק של הסרטון הגולמי לפני העריכה. מדובר בכמה שניות שבהן הוא חוזר על הקטע של הפתיחה שוב ושוב ושוב, כשבעיניו רואים את התסכול ההולך וגובר. לי אישית כאב להסתכל על זה, התחלתי לחשוב על כמה נורא זה לחיות ככה ואז הוא אומר שזה רק חלק מקטע של כמה דקות…. זה גרם לי להעריך את הסרטונים שלו עוד יותר, למרות שלא חשבתי שדבר כזה אפשרי כי הוא כבר אחד האנשים המופלאים בעיני.

גם כאן הוא מעלה שאלות גדולות יותר בנוגע לאותנטיות ולאמת האישית של כל אחד כפי שהוא בוחר להציג אותה כלפי חוץ. זאת משום שהעריכה שמה מסגרת סביב ההיבטים שהעורך רוצה להציג ומשאירה בחוץ את כל השאר. הוא מדבר גם על ההבדל בין התמונה או הייצוג של משהו לבין הדבר עצמו. הוא מנסה להזכיר לעצמו שה- OCD הוא אמנם חלק מהחיים שלו, אבל זה לא כל החיים שלו. אני חושבת שגם זה מאוד דומה לשאלות הזהות העצמית שעולות לנו בקשר להפרעת קשב – איפה היא נגמרת ואנחנו מתחילים?

אתם כבר מספיק סקרנים?

אז בואו תראו גם את הסרטון השני שלו. אחר כך תכתבו לנו בתגובות מה אתם לוקחים מכל העסק הזה 😉

עוד לא סיימנו

למעשה, כדי לתאר יותר טוב את החוויה של OCD, הוא בחר לכתוב את הספר החדש שלו “צבים כל הדרך למטה” עם דמות ראשית שיש לה הפרעה טורדנית-כפייתית. את הפרק הראשון של הספר אפשר לשמוע מפיו של ג’ון גרין בכבודו ובעצמו – בקישור הזה. מומלץ בחום.

אהבתם?

צפו גם בעדות האישית של ריק גרין על הפרעת הקשב שלו – בקישור הזה

ובפאנל מרתק של יוטיוביסטים (כוכבי יו-טיוב) בנושא בריאות הנפש – בקישור הזה


תמונה: By Pink Sherbet Photography CC BY 2.0

מאיפה אתה יודע מה שאתה יודע על ריטלין? / אבי גרייניק

אבי גרייניק הגיב לטור שכתב ליאור דיין בגנות השימוש בריטלין. אבי מספר שכשסיים לקרוא את הטור של ליאור החל בתוכו מאבק, שהוביל החלטה לצאת נגד הדברים שנכתבו באותו הטור. הוא טוען שהוא מאלה שחושבים, מאמינים ויודעים שהתרופה ריטלין היא חסד שהעניק לנו המדע – כמובן, רק לאלה שבאמת זקוקים לחסד הזה ובליווי של רופא טוב.

נשמע מעניין?

לכתבה המלאה של אבי גרייניק – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר של חלי על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע על ריטלין והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הסכנות בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה


תמונה: By Nadav Haxelman CC BY-SA 3.0

הופתעתי לגלות / גלי שני

אני חוזרת מפגישה עסקית עם מטפלת באמנות ומאמנת- שתיהן עוסקות מן הסתם בהפרעת קשב.
תוך כדי השיחה אנחנו מקשקשות, ומתברר לי שאחת מהן נוטלת טיפול תורפתי והיא מפחדת שהלקוחות שלה ידעו שהיא לוקחת כדור ובעקבות זה לא יגיעו אליה לטיפול.
מה?
אני חושבת שלא שמעתי טוב. מבקשת שתחזור שוב.
את מה? מתייבשת ?? וביקשתי שתחזור פעם שלישית!.

“כן בחריצות היא עונה “לקוחות לא יגיעו”.
חוץ מזה עסקית זה לא משתלם וזה פוגע עם הלקוחות, הם לא יודעים גם לא את דעתי, זה משאיר ופותח לי את הקהל שמתנגד לטיפול תרופתי.

אני לא מבינה. רק מרגישה התנגדות וכעס גדול שמתפשט לי בכל הגוף. אני משתפת אותה בתחושותי…

אם את מתביישת בזה?
מה זה אומר עלייך מה זה אומר עלי? ועל מטפלים אחרים?? מה זה אומר עלינו כחברה כתפיסה חברתית????

איך את מטפלת לקבלה אמיתית של הלקוח שלך שכן נוטל, מה הוא צריך לחשוב על עצמו אם את בעצמך מתביישת בזה….

היא שתקה.

אני ממש לא.

שלא מספיק התביישנו וסבלנו, לפחות אני- הרגשתי דפוקה כל הילדות, היום שיש סוף כל סוף מודעות וקבלה אני צריכה להתבייש בזה? ולהסתיר?
אנשים צריכים לדעת שטיפול תרופתי לא הופך אותך למקולקל או לא טוב. איףףףףף

גילוי נאות.
אני גלי שני מאמנת מבוגרים וילדים בעלי הפרעת קשב.
אני מאמנת מעולה! אני מעבירה תהלכים משמעותיים, יש לי קבלות ממתאמנים מדהימים שעברו תהליך אצלי. מתאמנים שלוקחים כדור, ומתאמנים שלא לוקחים כדור.
זה בכלל לא האישו!

וכן אני עצמי ואנכי נוטלת כדור כשאני צריכה.
זה הופך אותי למאמנת לא טובה? לא מקצועית או לא קשובה?
חד משמעית
לא.

אדם כל אדם שנוטל טיפול תרופתי אינו צריך להתייבש בזה.
זה יכול להיות איש לגמריי זה לגמריי מובן
אבל זו בטח לא בושה והסתרה
ומי שחושב אחרת
אז חבל.
חבל מאוד.

נ.ב.
קולגה יקרה ביקשתי ממך אישור לעלות פוסט כנה בעיקבות המפגש הראשוני בנינו בכדיי שתוכלי ונוכל ביחד לראות את התגובות.
שום כוונה לא לפגוע! רק לשקף מציאות.
שלך

 

אהבתם?

תוכלו למצוא פוסטים נוספים של גלי שני – בקישור הזה

ולשמוע הסברים בנוגע למיתוסים על הפרעת קשב – בקישור הזה

הסיפור שלי – התבגרות עם הפרעת קשב / יעל

זהו סיפור של ילדת קש״ר (=>קשב וריכוז), שמאובחנת עם לקויות למידה מגיל 5.

אמא שלי עבדה בחינוך מיוחד ובחרה שלא יאבחנו אם יש לי קש״ר או לא, למרות שזיהתה, כי פחדה שהמורים ״ידחפו״ לי את הכדור כל הזמן.

הייתי ילדה שמחה רוב הזמן. רק שלא זכרתי מה עשיתי לפני שעה.
כל דבר הוציא אותי מריכוז.
כל הזמן היה צורך להקפיץ את הרגל או להקיש באצבעות על השולחן.
אמא חשבה שההקלות יעזרו.

בכיתה ה׳ הייתי מתוסכלת. אמא היתה מדברת איתי והייתי מסתכלת עליה ומשתפת איתה פעולה. היינו מנהלות שיחה שלמה. ואחרי שעה הייתי חוזרת ושואלת אם בכלל דיברנו קודם ועל מה היתה השיחה.

אני מבולגנת. תמיד ההורים אמרו לי לסדר את החדר והייתי עונה שאז אני לא אמצא כלום.

עליתי לחטיבה והפסקתי להכין שיעורי בית.
הציונים נשארו אותו דבר ואני ניסיתי לקחת את עצמי בידיים.
בתקופה זו אמא שלי שלחה אותי לקורסים שאמורים היו לעזור, בינהם היה קורס מיומנויות למידה של ניצן, וכמובן טיפול פסיכולוגי בכדי להתמודד עם הקשיים. בשלב מאוחר יותר ניסיתי לעשות סדנה לניהול זמן, לצרכי לימודים כמובן – זה לא עבד. היו עוד קורסים אבל אני לא זוכרת את כולם. היחיד שעזר היה של ניצן, וממנו לקחתי את הרעיון לסדר את כל החומר בטבלאות ולא כטקסט. זה הדבר היחיד, פשוט כי לא עבדו על הדבר הנכון. לא על הפרעת הקשב, אלא על לקויות הלמידה.

בתיכון ביקשתי מההורים לאבחן אותי אבחון קש״ר. אמא אמרה שהיא לא רוצה. שלא אתמכר לכדור.

הייתי מתוסכלת. בכיתי כמעט כל יום. המורים הוציאו אותי מהשיעור אם קישקשתי במחברת כי זה הפריע להם, ואם לא הצלחתי להתרכז גם. אבל על רוב המקרים לא סיפרתי להורים.
נכשלתי בהמון מבחנים בתיכון, כולל אחד עם מפה של ישראל שהייתי צריכה לכתוב את שמות המושבות הראשונות ולמקם אותן.
התקשרו להורים שלי כל שבוע.

סיימתי בגרות מלאה, כשאני יודעת שיכולתי להגיע לציונים יותר גבוהים.
התגייסתי והייתי מכונאית. סוף סוף יכולתי לספור את הברגים. סוף סוף היה לי רעש שניטרל את ההסחות.
אז לא פלא שחיכיתי 4 שנים לפני שהתחלתי תואר ראשון.
הלכתי לקופ״ח וביקשתי תור לנוירולוג.
התאבחנתי, אבל התוצאה לא הפתיעה אף אחד.
קיבלתי את הכדור.

בשום שלב לא לקחתי אותו כל יום. רק כשהיה לי משהו חשוב או כשלמדתי.
היום – 4 שנים אחרי, חצי שנה אחרי סיום תואר ראשון, אני יכולה להגיד, זה היה שווה את זה. חבל שלא קודם.

אני יודעת היום שיכולתי להגיע ליותר. בלי הכדור למדתי לשרוד את החיים, איתו למדתי לנהל אותם.

אמנם אני שמחה שהייתה לי הזמנות לנסות להתמודד בכוחות עצמי ולהכיר את עצמי גם בלי הכדור, אבל אני גם מצטערת שלא קיבלתי אותו קודם, כי חיי היו שונים.
היום אני יודעת להצביע באיזה שלב היו צריכים לתת לי אותו. במקרה שלי לפני התיכון.

היום אני יודעת שאם הילד שלי יהיה עם קש”ר בהחלט ארצה לתת לו גם את ההזדמנות להתנסות, אבל הייתי מקפידה לאבחן אותו לפני שהחיים נותנים לו מכה בפרצוף, ולפני שהוא מבין שהוא לא באמת כמו כולם, והמוח שלו עובד אחרת.

אהבתם?

קראו גם את ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

וצפו בסרטון על איך לזהות בנות עם הפרעת קרב – בקישור הזה


תמונה: By Окс1ана CC BY-SA 3.0

אל תפחדו מהפרעת קשב, תכירו אותה / בשורה

בתור ילדה הייתי מקרה קלאסי של ילדת קש”ר (=> קשב וריכוז). לא הקשבתי בכיתה, בקושי עשיתי שיעורי בית, שכחתי כריכים בתיק, הייתי שקטה וחולמנית והמחברות שלי היוו אילוסטרציה של המחשבות שלי: מבולגנות, מלוכלכות ומלאות ציורים, שירים וסיפורים.

הבעיה?

קיבלתי מאיות.

איך זו בעיה, אתם שואלים?

ובכן, מסיבה מאוד לא ברורה, בישראל מתייחסים להפרעות קשב וריכוז כאל לקות למידה במקום כאל הפרעה נוירולוגית. התוצאה היא שילדים מחוננים עם הפרעות קש”ר היו צריכים להיות מופרעים ממש כדי בכלל להישלח לאבחון.
כשהייתי בת 12 אבי אובחן עם הפרעות קש”ר ומיד אמר “גם לבתי יש”. בכל כוחו ניסה לקחת אותי לאבחון, אך ללא הועיל. בשביל לאבחן יש צורך במילוי שאלון ע”י המחנכת, ועד סוף כיתה ח’ המחנכות שלי סרבו באופן נחרץ למלא את השאלון.
זאת למרות שלא הייתי משתתפת בכיתה אלא אם המורה היתה עושה “שגיאה” לשונית או מתמטית (כי רק אני שמתי לב לזה), למרות שהוציאו אותי מהכיתה כשלא הייתי מוכנה “להקשיב” בלי לקשקש במחברת, ולמרות שישבתי וקראתי בכיתה ספרי פנטזיה במקום תנ”ך והסטוריה.

למה?

כי עדיין קיבלתי מאיות.

כמה זה יכול להימשך?

בסופו של דבר, בעקבות המעבר שלי לפנימיה בכיתה ט’, שכנענו את המחנכת בסוף כיתה ח’ למלא את השאלון. אמרתי לה “מקסימום יגידו שאת צודקת ואין לי כלום, מה אכפת לך? גם ככה אני כבר לא אהיה פה”.
הלכנו עם השאלון המלא למרפאת התפתחות הילד הקרובה לבית ולאחר ראיון של חצי שעה אובחנתי עם הפרעות קש”ר.
סיימתי תיכון בהצטיינות בזכות הקונסרטה. אפילו עזרתי לחברה לגשת לאבחון אחרי שהיא התקשתה ב5 יח”ל מתמטיקה “כי המזגן והפלורוסנט מפריעים לי לחשוב”.
במהלך התיכון גם נתקלתי בנערות עם לקויות למידה שקיבלו ריטלין בלי סיבה מלבד הלקויות שלהן. הן אובחנו באופן שגוי עם הפרעות קש”ר והתלוננו בלי סוף על כאבי הראש והעייפות שהריטלין עושה להןם “סתם”. הן קראו לזה סם, ואני קראתי לזה תרופה.

הסיפור שלי לא נגמר כאן.

5 שנים לאחר סיום התיכון, אחרי שעבדתי ללא קונסרטה, התחלתי ללמוד.
ניסיתי להתחיל בלי קונסרטה, אבל כשהגיעה תקופת המבחנים הראשונה ואיתה הנכשל הראשון, הבנתי שאני צריכה את זה כדי ללמוד. אז ניסיתי לחדש את המרשם.
הבעיה? האבחון “פג תוקף”. אני צריכה לשלם אלפי שקלים למכון, או למצוא רופא משפחה עם התמחות בהפרעת קש”ר (שהם קשים להשגה). נוירולוגים לא רצו לחדש לי את האבחון ללא אישור פסיכיאטר בגלל הפרעת חרדה שהופיעה בשנים האחרונות, והתור הקרוב לפסיכיאטר הוא בעוד חצי שנה.
לא וויתרתי. קיבלתי 20 כדורים של ריטלין לתקופת המבחנים ההיא (שבזכותם עברתי עם ממוצע מעולה), והתחלתי לנסות להשיג תור לאחת מ3 רופאות המשפחה שעוסקות בהפרעות קש”ר בסביבה שלי.
הראשונה שמה אותי ברשימת המתנה (ולא חזרה אלי עד היום), השניה מעולם לא ענתה, ולשלישית הצלחנו להשיג תור רחוק. בסופו של דבר, ממש בנס, השגנו תור ממש שלושה שבועות לפני סוף הסמסטר והנה סוף סוף הקונסרטה בידינו.

הפרעת קשב עלתה לכותרות

התקשרות היום מלאה בסיפורי זוועות על שימוש לרעה בתרופה, אבל הבעיה שלנו בארץ היא לא הריטלין עצמו. אין שום בעיה עם הטיפול התרופתי של הפרעת קשב ברגע שהוא ניתן לאחר אבחון מקצועי מלא ובפיקוח רפואי על פי חוק.
הבעיה שלנו היא חוסר הבנה של ההפרעה, ותפיסה שלה כ”לקות למידה” במקום ההפרעה הנוירולוגית שהיא הפרעת קשב וריכוז.

בקשה אישית!

אנא מכם, אל תשלחו רק ילדים שקשה להם ללמוד לאבחון. שימו לב האם הבעיה כאן היא באמת בקשב והריכוז, או שמא הבעיה בחוסר מוטיבציה או באמת בקשיי הבנה. בדקו האם יש בעיות בתחומים אחרים? היעזרו באנשי מקצוע ואספו מידע אמין.
הריטלין הוא לא הבעיה. הריטלין הוא גם לא הפתרון.
הבעיה היא אבחון יתר ומידע שגוי, והפתרון הוא תשומת לב ומחקר נכון.

זכרו:

הפרעת קשב היא לא לקות למידה וייתכן שכלל לא תפגע בציונים. לא צריך לדעת אם יש או אין הפרעת קשב כדי להפנות לאבחון, מפנים לאבחון כשיש חשד כדי לאמת או לשלול אותו.
ילד מחונן שלא מוכנים לאבחן אותו נופל בין הכיסאות.
אל תהיו אלה שמונעים תרופה ממי שצריך אותה.

 

 

אהבתם?

קראו את המאמר על מחוננות והפרעת קשב – בקישור הזה

ואת ההסבר על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה

קח את ידי ולך איתי, אני רוצה להראות לך את הפרעת הקשב שלי / My Little Villagers

אם רציתם פעם להיכנס לרגע לתוך נעליה של ילדה עם הפרעת קשב, יש לכם הזדמנות יקרה מפז.

קחו את ידה, לכו איתה. היא תוציא אתכם למסע קצר לאורך ההיבטים השונים של החיים שמושפעים מהפרעת הקשב. מההתארגנות בבוקר, התמודדות עם בית הספר, חברים למשחק ושעות הפנאי, הקשיים ו…. לא פחות חשוב מכך – האדם שמאחוריהם.

נשמע מעניין?

אז צפו בסרטון “Take My Hand” – A Child’s Perspective of ADHD ותראו את הילדה שמאחורי ההפרעה

אהבתם?

צפו גם בסרטון שמציג את ההבדל בין ילדה עם הפרעת קשב לילד בלי הפרעת קשב – בקישור הזה

ובשיר שיזכיר לכם לתת לאור הקטן שלכם לזהור – בקישור הזה

נכות בלתי נראית, איך אפשר לעזור? / Accept Difference

הסרטון הזה נועד להעלות את המודעות לנכות בלתי נראת, שלפעמים באה לידי ביטוי בהתנהגות ללא סימן חיצוני הנראה לעין. הסרטון הזה אמנם לא מדבר ספציפית על הפרעת קשב, אבל הוא מעביר היטב את הקושי להתמודד מול תגובות הסביבה במצבים כאלו.

יותר מכך, הגדילו לעשות כאן ולא הראו רק את הקושי ואת התגובות הלא רצויות. הם גם מדגימים מהיא התגובה הראויה למצבים כאלו ואיך אפשר לעזור.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Accept Difference והפיצו לכל עבר!

אהבתם?

צפו גם בסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים בלימודים – בקישור הזה

ובסרטון שמסביר מדוע הפרעת קשב היא דבר אמתי – בקישור הזה


תמונה: By Sander van der Wel CC BY-SA 2.0

פאנל בריאות הנפש VidCon 2017 / How to ADHD

ג’סיקה המלכה שלנו הייתה ב- VidCon, שהוא כנס שנתי גדול מאוד של יוטיוביסטים (אנשים שמעלים סרטונים ליוטיוב). היא השתתפה במספר פאנלים של בריאות הנפש, כדי להסביר על הפרעת קשב ולספר את הסיפור האישי שלה. למרות שאובחנה בגיל צעיר יחסית, היא מצאה שגם בגיל 30 היא עדיין נאבקת עם הפרעת קשב. היא החליטה ללמוד כמה אסטרטגיות, לשים אותם במקום שבו הן לא ילכו לאיבוד ועל הדרך למה לא לפרסם אותם ברשות הציבור למקרה שהם יהיו שימושיים גם לאנשים אחרים. וכן, הם שימושיים מאוד! כדי להתרשם מהסרטונים שהיא מעלה – לחצו כאן. וכדי לשמוע את סיפור החיים שלה – לחצו כאן.

הכירו את כל המי ומי

היו שם עוד כמה אנשים מעניינים מאוד והשיח ביניהם מרתק. במיוחד אהבתי את הזוויות השונות של כל אחת ואחד מהם ואת הדרך שבה הם מתייחסים לנושא במסגרת הפעילות שלהם. אז הנה קצת יותר מידע כדי שיהיה לכם רקע:

האנה הארט Hannah Hart היא יוטיוביסטית נפלאה בפני עצמה, שהתפרסמה בזכות סדרת הסרטונים  My Drunk Kitchen. בסרטונים שלה היא חולקת חוויות אישיות מהחיים שלה ובאיזשהו שלב היא שמה לב שחלק גדול מהם עוסק בנושאים של בריאות הנפש. היא עוסקת מעט גם בהפרעת קשב לאחר שקיבלה אבחנה בגיל 26, אך זה אינו הנושא המרכזי שלה. עם זאת, היא וג’סיקה חופשי מריצות שם דחקות על התגובות של רופאים ובתי מרקחת בכל פעם שבאים לחדש ולממש מרשם לתרופות של הפרעת קשב 🙂

היוטיוביסטית הקומיקאית Hartbeat בחרה לשתף בסכיזופרניה שלה רק אחרי שהתבססה מבחינה מקצועית.

קונר Connor Manning התחיל לעשות סרטונים מצחיקים ובהדרגה החל לדבר גם על הרגשות וההתמודדות האישית שלו. הוא עוסק בנושאים כמו להט”ב, בריאות הנפש ועוד.

קתי Kati Morton היא המנחה של הפאנל ואשת המקצוע היחידה על הבמה 😉

תומסקה TomSka המלך שהוא קומיקאי ויוצר משובח במיוחד כבר וותיק גם ביוטיוב וגם בפאנלים מסוג זה. הוא מדבר על התהליך החברתי של נורמליזציה של השיח אודות בריאות הנפש, מתוך התבוננות בתהליכים דומים שעברו נושאים אחרים שבעבר לא היה נהוג לדבר עליהם באופן גלוי. הוא מעלה את הדילמה בין הרצון לשתף ולעורר מודעות לבין הסכנה ברומנטיזציה של בעיות רגשיות.

שימו לב:

יושבי הפאנל מדגישים שהם אנשים פרטיים שחולקים את החוויות האישיות שלהם. לכן מה שנכון עבורם לא בהכרח נכון לאנשים אחרים וכל אחד צריך למצוא מה עובד עבורו. הם מדברים על החשיבות של פנייה לאנשי מקצוע וקבלת טיפול.

נשמע מעניין?

אז… צפו בסרטון How to ADHD Talks Mental Health VidCon 2017 FULL VIDEO ושתפו אותנו בתגובות מה דעתכם על הפאנל הזה 🙂

אהבתם?

צפו בסרטון של האנה על איך להיות פרודוקטיביים – בקישור הזה.

ובסרטון המשותף של קתי ותומסקה על דיכאון – בקישור הזה


תמונה: By Gage Skidmore CC BY-SA 2.0

איך למצוא עבודה ולשמור עליה עם הפרעת קשב? / How to ADHD + Dr. Ned Hallowell

והפעם, ג’סיקה ונד מדברים על עולם העבודה – איך למצוא את המשרה שמתאימה לכם ואיך לשמור עליה 🙂

נד ממליץ לחשוב על שלושה דברים ולנסות לשלב ביניהם:

  1. דברים שאתם אוהבים לעשות
  2. דברים שאתם טובים בהם
  3. דברים שאנשים אחרים מעוניינים לשלם לכם כדי לעשות אותם

הוא מדבר גם על הצורך במפלט יצירתי, שאם לא ניתן להשיג אותו במסגרת העבודה חשוב מאוד שיהיה לו ביטוי משמעותי בשעות הפנאי.

וכמובן עולה השאלה אם ואיך לספר למעסיק על הפרעת הקשב של העובד.

רוצים לשמוע עוד?

כנסו לסרטון How to Grab the Best Job for an ADHD Brain! ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.

אהבתם?

לסרטון הקודם של הצמד המגניב הזה – לחצו כאן

ואם אתם מאלו שבא להם לעשות יותר מידי דברים, כדאי לכם לראות את הסרטון על מולטי-פוטנציאלים – בקישור הזה


תמונה: Owlchemy Labs CC BY-SA 3.0

התמודדות עם קשיים בלתי נראים בזמן הלימודים ובכלל… / Chara Bui

אמנם הסרטון הזה לא מתייחס להפרעת קשב אלא לקשיים בלתי נראים אחרים כמו דיכאון וחרדה, אבל הוא מתאר בצורה רגישה ומדויקת את ההתמודדות של קושי שלא נראה כלפי חוץ. בהתחלה אנחנו רואים את הסטודנט מתפקד ככל סטודנט אחר ואז הוא נתקל בקושי. הוא פונה לחבריו לעזרה, אך לא רק שהוא מגלה מהר מאוד שלא משם תגיע הישועה, אלא שחוסר הלגיטימציה שהם מפגינים כלפיו גורם לו להאשים את עצמו ולהתכחש לקושי עד שהוא מצטבר לרמות שכבר לא ניתן לסבול עוד.

רואים איך הוא זוכה לקבל טיפול רק אחרי שהגיע למצב של חוסר תפקוד וכיצד המענה המשולב של אנשי המקצוע מקל על ההתמודדות. בעזרת הטיפול הוא מצליח להתמודד מול הקשיים, אך הם עדיין מלווים אותו. בינתיים נוצרת חומה בינו לבין חבריו שלא רוצים או מסוגלים להבין שהוא עדיין מתמודד ועדיין זקוק לעזרתם.

חוסר הלגיטימציה החברתית בעצם גרם לכך שהוא האשים את עצמו שלא בצדק, שהוא חווה סבל שהיה ניתן למנוע על ידי איתור מוקדם יותר ושלמעשה, גם לאחר קבלת הטיפול ההתמודדות היום יומית מלווה בבדידות רבה. כל זה יכול להיות אחרת. אפשר למנוע החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות, אפשר לחסוך את ההתמודדות מול הסטיגמה וההאשמות הלא מוצדקות של החברה ואפשר ורצוי להיות שם עבור האנשים שקרובים לליבינו ולתמוך בהם כשהם זקוקים לנו.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון החשוב הזה A Student with Mental Illness, שממחיש כל כך יפה את הבעיה והעבירו הלאה את המסר:
ההתמודדות עם הסימפטומים קשה דייה גם בהינתן מערך טיפולי אופטימאלי, אין צורך להוסיף עליה גם התמודדות חברתית ובדידות.
בבקשה אל תתנכרו לחברים שלכם בעת צרה, גם אם אתם לא מבינים את הקשיים שלהם. הפנו אותם לאנשי מקצוע, תנו כתף תומכת ותשאלו איך אפשר לעזור.

תודה

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הפוסט של אחד העם על הסכנות שבהאשמת האדם בדברים שאין בו – בקישור הזה

ואת השידור של חלי גולדנברג אודות האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע אודות הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Sharon & Nikki McCutcheon CC BY 2.0

פעם הייתה ילדה שלא ראתה טוב / דפנה מרים אלימלך

פעם הייתה ילדה שלא ראתה טוב.

היא לא ידעה שהיא לא רואה טוב, בהתחלה היא חשבה שככה כולם רואים.
גם ההורים שלה לא ידעו שהיא לא רואה טוב.
הם חשבו שאולי היא נתקעת בדברים כי היא לא תמיד מבינה לאן להסתכל כשהולכים.
לפעמים הם שאלו את עצמם איך ילדה כל כך חכמה לא מבינה שצריך להסתכל קדימה ולזוז אם יש מכשול בדרך.

הילדה הבינה בסופו של דבר שכנראה משהו אצלה לא כל כך בסדר.
היא מאוד התאמצה לראות מה כתוב על הלוח בכיתה וניסתה מאוד מאוד ללכת ולראות מה יש מולה.
כתוצאה מכך היא התחילה ללכת עם ראש למטה ועיניים מצומצמות.
כשנתקעה במשהו היא לא רצתה שיחשבו שהיא מטומטמת או משהו אז היא עשתה מזה קטע, ונפלה בצורה מצחיקה.
היא שמה לב כשצוחקים ממנה לא צוחקים עליה והיא לא מרגישה שהיא אכזבה אנשים.
בכיתה לא משנה כמה היא התאמצה היא לא הצליחה לקרוא מהלוח.
אז היא פשוט התחילה לקשקש במחברת ולשקוע במחשבות.

ההורים התייאשו.
מה נעשה עם הילדה הזאת?
למה היא לא מתאמצת ומנסה?
היא כל כך חכמה, אם רק תנסה מספיק היא בטוח תצליח.

יום אחד המורה דיברה עם ההורים והציעה בעדינות לעשות בדיקת ראיה.
אולי הילדה זקוקה למשקפיים?

ההורים הזדעזעו.
משקפיים הם קביים! קבע האב.
מה יגידו אנשים שיראו שהיא עם משקפיים? שאלה אמא.

ההורים התלבטו.
אם יתנו לילדה משקפיים מה זה אומר עליהם?
אולי הם נכשלו?
אולי הם מוותרים לילדה ונותנים לה פיתרון קל מידי?
אז כל פעם שיהיה לה קשה היא תרכיב משקפיים?
איזה מסר זה מעביר לה?
ויש הרבה מומחים שבעיית ראיה היא בכלל עניין פסיכולוגי. שזה רק אימון של המוח לרצות לראות.

אחרי התלבטות לא פשוטה ההורים החליטו לנסות.
הם עשו לה בדיקת ראיה והלכו יחד לבחור משקפיים.

כשהילדה קיבלה את המשקפיים בפעם הראשונה, היא כמעט בכתה.
סוף סוף היא הבינה שהיא פשוט לא ראתה טוב ושזו לא אשמתה שנתקלה בדברים.
היא גם ראתה מה כתוב בלוח ופתאום הצליחה לעקוב אחרי השיעור.

לפעמים המשקפיים לחצו לה איפה שהאוזניים וזה עשה לה כאב ראש, אז לפעמים היא הורידה את המשקפיים ונחה.
אבל סוף סוף הייתה לה אפשרות מידי פעם כשבחרה לראות כמו כולם.

 

אהבתם?

כדאי לכם גם לראות את הסרטון על מה קורה כשמפסיקים תרופות – בקישור הזה

ואת ההסבר ההתייחסות לטיפול התרופתי – בקישור הזה

ילדה קטנה / Faith Marie

פיית’ מתארת בשיר החד והכואב שלה שלה Little Girl את החוויה האישית שלה לנוכח הדרישות המסורתיות מילדות קטנות בחברה שלנו. השיר הזה לא בהכרח נכתב על הפרעת קשב, אבל בהחלט יכול לשקף את הקושי לעמוד בציפיות של הסביבה.

מתוך השיר:

“החברים שלי אומרים שלי שאני נסחפת יותר מידי
לפעמים אני יורקת כשאני מדברת כי יש לי כל כל הרבה מה להגיד
לא נראה שהם שומעים אותי, אבל זה בסדר
זאת לא אשמתם הראש שלי עובד שעות נוספות ללא שכר”

נשמע מעניין?

צפו בשיר ובקליפ המדהימים, אם הזדהיתם תעבירו הלאה והפיצו ברבים

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את השיר “אני לא ילדה של כיסא” – בקישור הזה.

ואת סרטון ההסבר על דברים שלא צריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה.

 

על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע למידע אודות הפרעת קשב / חלי גולדנברג

חלי מביעה את כעסה על שדרן ‘103FM’ שי גולדשטיין שהשווה בין ריטלין לסמים – “התועלת של התרופה והשקט שהיא מביאה שווה הכל”

מתוך השידור

“אם יש משהו שאני שמחה שקרה בחיים שלי זה שאובחנתי בגיל 45. אני מצרה על הילדות שלי צער גדול, איך אף אחד לא הבין איך הילדה המבריקה הזאת לא מצליחה לסתום את הפה, לא מצליחה להבין דף בהיסטוריה, איך היא מבריקה במקומות מסוימים, איך היא לא מבריקה במקומות אחרים.”

“אני כועסת על אנשי תקשורת שלא זוכרים שיש להם כוח והם לא זוכרים שמה שהם אומרים בכל רגע יכול להשפיע על הרבה מאוד אנשים.”

“הקלות הבלתי נסבלת של לדקלם ‘ריטלין זה סם, אתם מסממים את הילדים שלכם’ הורים לא נותנים לילדים שלהם ריטלין לפני שהבטן שלהם מתהפכת… כשאתה עושה את החשבון של המחיר שאתה משלם ושל התועלת שאתה מפיק – לגדל ילד שמצליח להשתמש ביכולות שלו ולהראות את הדברים הטובים שלו, להצליח באיפה שהוא יכול ולא ילד שמרגיש מטומטם לפעמים ואוויל לפעמים ומוזר…. שאומרים לו ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ ‘תפסיק’ וכל היום דופקים לו את הראש ‘די’ ‘די’ ‘די’ והוא עומד מול ספר ולא מצליח להבין לא כי הוא לא נורא חכם, אלא כי הוא חי עם הסמיכות פוך האלו שהפרעת קשב מציפה אותו בהן. העובדה שאנשים לא מבינים את זה ואנשים עם השפעה… זו בושה וחרפה.”

לשמיעת ההסבר המלא בתכנית הרדיו – לחצו כאן.

מקורות מידע נוספים

על החוויה האישית של חלי גולדנברג תוכלו לקרוא בבלוג שלה “הפרעת קשב, עדות אישית” – בקישור הזה
או לשמוע את ההרצאה שלה “שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז” – בקישור הזה

לקריאת הצהרת הקונצנזוס הבין לאומית בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר של ריק גרין אודות האבחנה של הפרעת קשב – לחצו כאן
לסרטון הסבר על מיתוסים אודות הפרעת קשב – לחצו כאן

 


תמונה: By Shunichi kouroki CC BY 2.0

אֲנִי לֹא יַלְדָּה שֶׁל כִּסֵּא / שׁוּלַמִּית הַרְאֶבֶן

מה נעשה?
שואלת הילדה את אביה כשהיא מכריזה שהיא לא ילדה של כיסא.

משם היא ממשיכה להסביר למה כיסא לא מתאים לה
ולמה מגוון של מקומות ישיבה אחרים דווקא כן.

היא מגיעה בעצמה למסקנה שכיסא לא נחוץ לה
ובכל זאת חותמת את השיר השאלה – “אז מה נעשה?”…

למילות השיר – לחצו כאן

 

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את השיר של ציפיטפוט – בקישור הזה

ולזכור שאתם מושלמים איך שאתם – בקישור הזה


תמונה: By Marjolein CC BY 2.0

הפרעת קשב היא לא מתנה / ראסל ברקלי

אמנם להפרעת קשב יכולים להיות יתרונות במצבים מסוימים, אך כדי לקבל את האבחנה על האדם להפגין פגיעה משמעותית ומתמשכת בשני תחומי חיים לפחות. כדי להבין את זה יותר לעומק, תוכלו לשמוע הסבר על מתי קושי הופך להפרעה – בקישור הזה.

ישנם מקרים שבהם אנשים נוטים להתייחס באופן מוטעה רק לפן החיובי של הפרעת קשב. לרוב הדבר נעשה מתוך כוונות טובות, אך יש לראות את שני צדדיו של המטבע. זאת משום שכאשר מתייחסים לפן אחד ומתעלמים מהשני, מקבלים תמונה חלקית בלבד שמקשה על ההבנה ועל ההתמודדות.

כדי להתמודד באופן מיטבי עם הפרעת קשב, עלינו להבין את כל המורכבות שבה – על הדבש ועל העוקץ!

בסרטון זה, ראסל ברקלי Russell Barkley מסביר מדוע הפרעת קשב היא לא מתנה ומדוע אין להתייחס אליה ככזו.
הוא מדגיש שבכל המחקרים בנושא לא נמצאה תרומה של הפרעת קשב להצלחה בחיים. אמנם יש לא מעט אנשים מצליחים עם הפרעת קשב, אבל הצלחתם לא נבעה מהפרעת קשב אלא מתכונות וכישורים אחרים שסייעו להם לפצות על הקשיים שהיא יוצרת. הוא מציין שסביר להניח שאותם אנשים מצליחים פחות בהשוואה לאנשים אחרים בעלי אותן יכולות שאין להם הפרעת קשב. כמו כן, הוא מתאר את הקשיים שיוצרת ההצגה של הפרעת קשב כמתנה עבור המאבק להשגת הכרה ותמיכה ממסדית.

נשמע מעניין?

להסבר המלא צפו בסרטון Dr Russell Barkley ADHD Is Not A Gift:

אהבתם?

אם אתם רוצים לשמוע עוד הסברים אודות מיתוסים סביב הפרעת קשב – לחצו כאן.

ולקריאת הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן

איך זה מרגיש לקבל אבחנה של הפרעת קשב בגילאי הבגרות? / How to ADHD

המודעות להפרעת קשב הולכת ומתפתחת בשנים האחרונות. משום שבעבר לא הייתה מספיק מודעות הרבה מבוגרים עם הפרעת קשב לא אובחנו בילדותם. לעתים קרובות מבוגרים עם הפרעת קשב מפנים את עצמם לאבחון, לאחר שנתקלו בתיאור של הפרעת קשב וחשו הזדהות רבה. סיבה נפוצה נוספת לאבחון מבוגרים טמונה באופי הגנטי של הפרעת קשב. כלומר, מבוגרים רבים ניגשים לאבחון בעקבות אבחון של ילדיהם.

אחת התופעות השכיחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שקיבלו אבחנה בגיל מאוחר היא אבל על החיים שהיו יכולים להיות. לא כולם חווים את זה ומי שלא, הרוויח. למי שכן, זה יכול להיראות מוזר מאוד, משום שקשה להבין מדוע כשסוף סוף דברים מתחילים להשתפר העצב בא ומציף את ההוויה בצורה כל כך חזקה וכוללת. לכן חשוב מאוד לדעת שזהו תהליך טבעי, שיש לעבור אותו ולעבד אותו לפני שיהיה אפשר להמשיך הלאה ולבנות את החיים החדשים. אמנם חייבים לעבור את זה אבל מומלץ לא לבד. דברו עם אנשים שקרובים אליכם כמו חברים ומשפחה, הצטרפו לקהילת הפרעת קשב שלנו ובמקרה הצורך לא לחשוש לפנות לאנשי מקצוע כדי לקבל את התמיכה הרגשית ואת הכלים הנחוצים להתמודדות בריאה, חיובית ומקדמת. לפעמים צריך לבכות קצת על החלב שנשפך, להקל על המועקה שבפנים, לאזור כוחות, לקום, להביא את הסמרטוט או להיזכר במשהו אחר בדרך 😉

ג’סיקה אובחנה בגיל 12, לכן לצורך הכנת הסרטון הזה היא פנתה לעזרתו של Brett Thornhil שאובחן בגיל 43 כדי לשמוע על החוויה שלו. הוא מספר על התהליך במבט של 7 שנים לאחור ממרום גיל היובל שלו 🙂

הוא מדבר על חוויות רגשיות שליוו אותו לאורך השנים כמו תסמונת המתחזה והמאמצים העצומים הכרוכים בתפקוד היום יומי, על הבדידות של אנשים עם דפוסי חשיבה ייחודיים, על שלבי האבל האישיים שלו, על ההתמודדות עם התגובות של הסביבה ועל המסע שהוא עבר כדי ליצור לעצמו חיים חדשים לאור האבחנה והמודעות החדשה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון What it’s Like to be Diagnosed with ADHD as an Adult ותגידו לנו מה דעתכם בתגובות

אהבתם?

אם כן, כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ריק גרין על הנושא – בקישור הזה

ואת הסרטון על איך זה מרגיש להיות סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Noemi Nuñez CC BY-SA 2.0

חוק שוויון הזדמנויות

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, נתקבל בכנסת ביום כ״ז בשבט התשנ״ח (23 בפברואר 1998). הוא נועד להגן על כבודם וחירותם של אנשים עם מוגבלות ולעגן את זכויותיהם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה. החוק נועד לתת מענה הולם לצרכיו הייחודיים של כל אדם עם מוגבלות, באופן שיאפשר לו להגיע למיצוי מלא של יכולותיו ולחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד.

לקריאת נוסח החוק ב”ספר החוקים הפתוח” – לחצו כאן

 

מה זה אומר בפועל?

טוב… אם אתם כמוני, בטח השפה המשפטית של החוק לא ממש מדברת אליכם. לצורך העניין, אני ממליצה בחום על האתר “כל זכות”, שמשמש כמאגר מידע ידידותי למשתמש, בנוגע זכויות תושבי ישראל והדרך למימושן.

כדי שלא תלכו לעיבוד, הנה כמה קישורים שימושיים מתוך האתר:

  • להסברים כלליים אודות חוק שוויון הזדמנויות – לחצו כאן
  • להסברים על כל הדרכים למימוש זכויות של אנשים עם מוגבלויות – לחצו כאן
  • להסברים ממוקדים על הזכויות והשירותים של אנשים עם לקויות למידה ו/או הפרעת קשב – לחצו כאן

 

מוסדות ושירותים שימושיים

חוק זה נחמד, אבל למרבה הצער לא תמיד הוא בא לידי ביטוי בפועל בשטח ובחיי היום יום.
אם אתם רוצים לקדם את הנושא עבורכם, עבור אנשים הקרובים ללבכם או למען החברה הישראלית – יש כמה גורמים שיכולים לסייע לכם לממש זכויות אלו, כל אחד בדרכו.

 

אם אתם מכירים קישורים נוספים שצריכים להיות כאן ולא מופיעים – כתבו לנו בתגובות כדי שנוכל להוסיף אותם כשירות לציבור 🙂

ובינתיים – בהצלחה לכולנו למען חברה נאורה ושוויונית יותר!

איך לשחק את המשחק החברתי / How to ADHD

הקשיים החברתיים של אנשים עם הפרעת קשב לא תמיד נובעים מחוסר הבנה של הכללים החברתיים, במקרים רבים הקושי טמון דווקא ביכולת השימוש שלהם. כלומר, להוציא מהכוח אל הפועל את ההתנהגות הרצויה בזמן ובמקום ההולמים. ללא טיפול מתאים מצב זה יכול לפגוע בקשרים החברתיים באופן שעלול להוביל לפתוח של בעיות משניות. כלומר, ילד שלא עולה בידו להתחבב על עמיתיו ללימודים עלול להישאר בצד בחלק הולך וגדל של האינטראקציות החברתיות. כתוצאה מכך, דווקא הילדים שצריכים תרגול רב יותר לצורך רכישת המיומנויות החברתיות זוכים לפחות הזדמנויות להשתמש בהן ולתרגל אותן. כך הפער הולך וגדל.
ככל שמתעצם הפער מול בני הגיל, כך סביר יותר שיצטברו חוויות שליליות שיורידו את הביטחון העצמי ישמשו קרקע פוריה להתפתחות של בעיות רגשיות כמו חרדה חברתית וכו’. קשיים אלו עלולים להוביל להתנהגויות של הימנעות ובריחה שיתנו דחיפה נוספת לאותו מעגל שלילי שמעצים את עצמו….

האם יש אור בקצה המנהרה הזו?

תשמחו לשמוע שכן!

בסרטון הזה ג’סיקה מסבירה שכישורי חברתיים ניתנים לפיתוח ולמידה.
לא רק זאת, אלא שהיא גם מגדילה לעשות ומסבירה איך אפשר להשתפר במשחק החברתי 🙂

נשמע מעניין?

אז יאללה – צפו בסרטון ADHD and Friendships: How to Play the Social Game!, תיהנו והפיצו לכל עבר!

אהבתם?

כדאי לכם לצפות גם בסרטון 3 דרכים ליצור חברויות חדשות – בקישור הזה

ובסרטון על איך להיות פופולריים? – בקישור הזה


תמונה: By InPhonic Customer Service CC BY 2.0

סוגיית האבחון בגיל הרך / חן ספקטור

שימו לב:

זהו נושא חשוב אבל מורכב ורגיש, לכן יש להתקדם בזהירות. כמו כן, אני לא רופאה ולא מומחית ספציפית לגיל הרך. נא להתייחס לדברים בהתאם ולשמור על כללי הדיון של הקהילה. את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב, תוכלו לקרוא – בקישור הזה.

ועכשיו נתחיל

הפרעת קשב היא מולדת – נולדים איתה ומתים איתה. היא לא צצה או נעלמת בשלב מסוים בחיים. זה אומר שכן, אנשים עם הפרעת קשב היו קודם ילדים עם הפרעת קשב, שהיו קודם תינוקות ועוברים עם הפרעת קשב. אבל… זה לא אומר שצריך לאבחן את כולם כבר ברחם. ממש לא. אז – **מתי לאבחן??**
התשובה: **ברגע שעולה החשד או הקושי**

מדוע?

בדרך כלל השאלה “האם לאבחן או לא?”, פשוט לא עולה אם אין קושי.
לכן עצם העלאת שהשאלה מצביעה על כך שיש משהו שמציק לילד וכדאי לברר מהו.

שימו לב:
לא בטוח שמה שמציק לילד מסוים זו דווקא הפרעת קשב. זאת משום שיש הרבה דברים שנראים דומה, אך מצריכים טיפול אחר. כמו כן, גם במקרים שבהם יש הפרעת קשב, צריך לזכור שהיא בדרך כלל לא באה לבד. בעקבות זאת, תמיד צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהפרעת הקשב היא לא הדבר היחיד או העיקרי שמציק לילד. כדי לדעת איך לטפל צריך קודם כל לדעת במה מדובר. זו בדיוק הסיבה שהולכים לבדוק את החשד למקור/ות הקשיים. כל חשד צריך לבדוק אצל אנשי המקצוע הרלוונטיים במסגרת אבחון מקצועי מלא.

חשיבות האיתור המוקדם

הבנת הבעיה היא חצי מהדרך לפתרון. חשוב לדעת מה המקור לקושי, כדי לתת לו מענה הולם בשלב מוקדם ככל הניתן. יש לכך שתי סיבות עיקריות:

  • כאשר הטיפול ניתן בשלב מוקדם, אפשר למנוע או לצמצם החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות. בגיל הרך זה עוד יותר משמעותי, משום שהמוח מאוד גמיש בגיל הזה. כתוצאה מכך, יש הרבה דברים שקל יותר לטפל בהם בשנים הראשונות, אך קשה יותר ויותר לטפל בהם ככל שהילד גדל. כמו כן, יש הרבה תקופות קריטיות בהתפתחות שאם הילד מפספס קשה עד בלתי אפשרי להשלים.
  • גורמים שונים לקושי מצריכים טיפולים שונים. מעבר להזנחת המקור האמתי לקשיים, טיפול לא מתאים במקרה הטוב לא יעשה כלום פרט לבזבוז משאבים, במקרה הרע הוא עלול אף להחמיר את המצב. לכן מאוד חשוב לדעת מה המקור לקשיים **לפני** שמתחילים לבנות תכנית טיפולית.

מטרת האבחון היא לברר את מקור הקושי, לשלול או לאמת את החשד בנוגע לגורמים, להפנות לבדיקות המשך במקרה הצורך ולהוות בסיס לבניית התכנית הטיפולית.

אבל…. האבחון בגיל הרך מאתגר ולכן צריך ללכת לאנשי מקצוע טובים שמתמחים בגיל הזה, להיות זהירים, לא להתבייש לבקש חוות דעת שנייה ולעדכן באופן מתמיד את התכנית הטיפולית על פי התגובה וההתקדמות.

מדוע האבחון בגיל הרך מאתגר ואיך מתמודדים עם זה?

בגילאים צעירים מאוד קשה להשיג משוב אינפורמטיבי מהילד. זאת משום שהוא עוד לא רכש את השפה ברמה מספיק גבוהה, או שעדיין לא יודע להביע את עצמו בצורה ברורה ברמה הרעיונית. קחו בחשבון שתחושות, רגשות ותהליכי מחשבה הם דברים מורכבים ומאתגרים להבעה גם עבור אדם בוגר. כמו כן, יש לא מעט היבטים התפתחותיים שבהם עיקוב של בין חצי שנה ואפילו עד שתיים, עדיין נחשב לטווח שונות נורמלית. הבעיה היא, שהרבה פעמים הדרך היחידה להבדיל בין עיקוב התפתחותי תקין לבין לקות או הפרעה, היא לחכות ולראות אם זה עובר לבד או לא. אם זה עובר לבד מה טוב, אם לא פספסתם זמן יקר של טיפול.
בהתחשב בכך, עבור גילאים צעירים הרבה פעמים משתדלים שלא לקבוע אבחנה חד משמעית. במקום זאת מציינים ש”עלה חשד ל…” או ש”נראתה נטייה ל…”, יחד עם המלצה על מערך טיפולי ראשוני, הפניה להמשך בדיקות (אם צריך) וביצוע של מעקב תקופתי.
אם ניתנת אבחנה מפורשת בגיל הרך, זה בדרך כלל משום שהמצב מובהק מאוד ואינו משאיר מקום לספק. דבר זה מאפיין בדרך כלל את המקרים היותר קשים שמן הסתם יותר חשוב לטפל בהם מוקדם. חשוב לציין שגם אם לא ניתנת אבחנה מפורשת בשלב זה, האבחון עדיין מספק מידע חשוב מאוד שמסייע בבחירה מושכלת של הכיוון הראשוני של הטיפול. כמו כן, אבחון בגיל הרך יכול לשמש כמדידת בסיס למעקב אחרי ההתפתחות. כלומר, כאשר תחזרו בגיל מבוגר יותר יהיה למה להשוות את הממצאים החדשים. המידע הזה יכול להיות לעזר רב למאבחן הבא שיפגוש את הילד וייתן לכם תמונת מצב יותר ברורה.

מענה לחששות נפוצים בעקבות מידע מטעה וסטיגמה:

  1. האבחון לא משנה את הילד – הוא רק מתאר את המצב הקיים (מה שיש לו או אין לו). אם יש לילד משהו זה היה לפני האבחון ויהיה גם אחרי, אבל אחרי האבחון יהיה לכם יותר ידע וכלים כדי לעזור לו.
  2. האבחון לא מחייב אתכם לשום דרך טיפולית – אחרי קבלת תוצאות האבחון, תוכלו לקחת את הזמן ולהתייעץ בנחת עם כל המומחים הרלוונטיים, כדי לגבש את התמונה השלמה ולחשוב ביחד מה הדרך הטובה ביותר לעזור לילד. בבקשה בבקשה, אל תתנו לחשש מטיפול מסוים למנוע מכם ללכת לאבחון. להסבר נוסף ראו את הפוסט על הסכנה בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה. קודם כל תבררו האם הטיפול שאתם חוששים ממנו בכלל רלוונטי, הרי יכול להיות שההוא לא נחוץ בכלל במקרה שלכם. אם הוא כן רלוונטי, תבחנו את כל האפשרויות ותקבלו החלטה מודעת לכאן או לכאן. האבחון לא מחייב אתכם לכלום, רק נותן מידע.
  3. סודיות – האבחון אמור להיות סודי והדו”ח צריך להיות מוגש רק לכם. תבררו את זה מראש בפגישה המקדימה או בשיחה טלפונית, כדי להיות בטוחים. אתם לא צריכים להעביר את המידע לאף גורם אחר אם אתם לא מעוניינים לעשות זאת. כמו כן, אתם לא מחויבים לחתום על “וויתור סודיות” אם אתם לא מעוניינים בזה.
    אמנם ישנם מקרים שבהם יתכן שתתבקשו לחתום על וויתור סודיות, בדרך כלל כדי לקבל אבחון פנימי ומסובסד מטעם מערכת החינוך או גורם רשמי אחר. אם אתם לא מעוניינים בכך, תמיד יש לכם אפשרות לעשות את האבחון גם באופן חיצוני ללא וויתור סודיות (עם כי לעתים זה עלול להיות יקר יותר – שיקול שלכם). בנוסף, אם אתם עושים אבחון חיצוני ורק חלק מהדברים בו רלוונטיים למערכת החינוך, ניתן לבקש מהמאבחן להכין גרסה מיוחדת לבית הספר ולהשאיר אצלכם את הדו”ח המלא.
  4. תיוג – ילדים יודעים. תכלס, ילדים יודעים. תשאלו כל ילד בגן וביסודי עם מי הכי כיף לשחק, עם מי הכי כדאי ללמוד, עם מי הם לא רוצים להיות וכו’ – הם ידעו. הם רק לא ידעו למה ולאותו הילד לא יהיו כלים לשפר את מצבו. כאן עולה גם החשש שהסביבה של הילד תאשים אותו בדברים שלא בשליטתו, מה שמאוד פוגע ביחסים עם הסביבה ובדימוי העצמי של הילד. ברגע שיש אבחון אפשר לקבל הדרכת הורים מאנשי מקצוע מתאימים ולחשוב ביחד אם, מתי ואיך הכי טוב לספר לילד, לחברים ולאנשי החינוך.

לסיום

מטרת הטיפול היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים.

השיקול היחיד בבניית התכנית הטיפולית צריך להיות טובות הילד.
עם זאת, הרבה פעמים קשה לדעת מה טוב ומה לא. כמו כן, ישנם לא מעט מקרים גבוליים שבהם לא ברור אם המחיר מצדיק את התועלת.

איסוף מידע מתמיד, התייעצות עם מומחים רלוונטיים, יד על הדופק, הקשבה לילד, הקשבה לבטן שלכם, קשר טוב עם כל המטפלים ואנשי החינוך, ראש פתוח, ים של סבלנות, אסרטיביות, הדרכת הורים, שחרור קיטור, נשימות עמוקות, תמיכה קהילתית, הקפדה על מילוי אנרגיות הוריות (זה צורך ולא מותרות), מבט ישר קדימה והמון המון אהבה לילד ולעצמכם.

אתם יכולים לעשות רק ככל יכולתכם.
אי אפשר יותר מזה, אבל אתם מדהימים והילד שלכם הכי מדהים שיש!

יאללה – תנו בראש בתגובות

אהבתם?

כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי בכיתות היסוד – בקישור הזה

ולראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: Elena Kostenko CC BY-SA 3.0

איך לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות? / חן ספקטור

קהילת הפרעת קשב התארחה בסמינר הקיבוצים לכנס קשב בתנועה.
בבוקר התכנסנו באולם המרכזי, לשמוע דברי פתיחה והסברים. לאחר מכן כל המשתתפים הצליחו לעמוד בזמנים ולהתמצא במרחב במעבר בין 3 סדנאות שונות בבניינים שונים ברחבי המכללה!

רוצים לדעת איך זה קרה?

צפו בסרטון כדי ללמוד איך מארגנים קהילה של אנשים עם הפרעת קשב 🙂

רוצים לקרוא עוד?

כנסו לבלוג של תמי גורן אודות הכנס – בקישור הזה

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון ממסיבת הקשב הטכנולוגית – בקישור הזה

ואת הסיפור האישי של מוטי ששון בערב שכולו קשב – בקישור הזה

ערב שכולו קשב – פתיח עם ראש העיר מוטי ששון

קבלו את ראש העיר של חולון מוטי ששון, בנאום הפתיחה המרגש שלו במפגש הרביעי של קהילת הפרעת קשב בחולון – ערב שכולו קשב.

מוטי התרגש מאוד מהאווירה במפגש ושיתף את הקהל בחוויה האישית שלו. הוא הציג את האידאולוגיה שלו בנושא, שיתף בסיפורים מהחיים ודיבר על הפעילות שלו למען הורים וילדים עם לקות למידה והפרעת קשב.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון והקשיבו לסיפור המלא 🙂

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את ההרצאה של שלומית מאותו הערב על האבחון בשירות ההורה – בקישור הזה

ואת ההצגה של גלי שני “נזרקת לצדדים” מהמפגש הראשון שלו – בקישור הזה

לקויות למידה – כמה קשה זה כבר יכול להיות? / ריצ’רד לבוי

לקויות למידה והפרעת קשב הם קשיים בלתי נראים. כלומר, לא ניתן לדעת על קיומם מתוך המראה החיצוני של האדם. כאשר הקשיים נראים לסביבה הרבה יותר קל להבין את ההתנהגות של אדם מסויים, לקבל אותה ולבוא לקראתו. אבל, כאשר הקשיים בלתי נראים הסביבה נוטה להאשים את האדם בדברים שאינם בשליטתו. על הנזק שבכך תוכלו לקרוא מדבריו של אחד העם – בקישור הזה.

כדי שנוכל להבין יותר טוב את הנושא, ריצ’רד לבוי ממחיש את החוויה של תלמיד עם לקות למידה ו/או הפרעת קשב בכיתה רגילה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון “לקויות למידה – כמה קשה זה כבר יכול להיות?” וכתבו לנו את התובנות שלכם בתגובות.

הערה:
פעם היה מקושר פה הסרטון המתורגם המלא, אבל לצערי הוא ירד מיוטיוב ולכן עכשיו יש פה רק קטע קצר ממנו. אז… אם אתם מוצאים קישור חדש עם הגרסה המלאה בעברית, אשמח שתיידעו אותי כדי שאוכל לעדכן את הפוסט. בינתיים, מצאתי את הגרסה המתורגמת המלאה באתר אחר, תוכלו להיכנס אליו – בקישור הזה.

הגרסה המלאה באנגלית

אהבתם?

צפו בסרטון נוסף של ריצ’רד לבוי – כשהאסימונים נגמרים

בסרטון שממחיש את ההתמודדות של לומדים עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה


תמונה: By Manuel Domínguez Guerra CC BY 3.0

תודה שטיפלת בי – סרטון חובה להורים בתחילת הדרך / How to ADHD

בסרטון מרגש עד דמעות, ג’סיקה פונה אל אמא שלה ומודה לה על שהשכילה לשים לב שמשהו אצלה לא בסדר, לקחת אותה לאבחון ולהתאים לה טיפול. היא מודה לה שלא פחדה מכל המיתוסים סביב הפרעת קשב, לא הושפעה מהסטיגמה בציבור או מהמידע המטעה בתקשורת והתעלמה מכל המבטים השופטים. ג’סיקה מודה לאמא שלה על שהקשיבה לה כשהיא סיפרה שהיא מתקשה, על כך שהיא שמה לב שהיא שונה מילדים אחרים, על שאפשרה לה להבין את המקור לשונות זו ובכך להסיר מכתפייה את תחושת האשמה. היא מודה לה שלא התייחסה לטיפול התרופתי כמוצא אחרון וחזרה שוב ושוב לרופא עד שמצאו עבורה את המענה המתאים ביותר.

ג’סיקה מעידה על עצמה שבזכות הטיפול היא הצליחה יותר בלימודים בנתה את הביטחון העצמי שלה ונמנעה מבעיות רגשיות קשות ,שלעתים קרובות מפתחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שלא זכו לטיפול ולתמיכה הורית. בעיקר היא מודה לה שבכך שהאמינה לה ועזרה לה להבין את עצמה היא יכלה להיפרד סוף סוף מתחושת הבושה הנוראה.

נשמע מעניין?

תחזיקו חזק את הממחטות, צפו בסרטון What I Want to Say to My Mom, Who “Drugged” Me והפיצו לכל עבר!

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ג’סיקה על מה שקורה כשמפסיקים לקחת תרופות – בקישור הזה

ואת ההסבר על החשיבות של פיתוח חוסן עבור אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

מיתוסים על הפרעת קשב שפשוט מסרבים למות…. / How to ADHD

ג’סיקה מציגה 10 מיתוסים שונים אודות הפרעת קשב.
עבור כל אחד מהם היא מסבירה באופן מאוד ברור ומשעשע, האם הוא נכון או שגוי ולמה.
היא מדברת על עצם ההגדרה, על הטיפול התרופתי, על דברים שלא סותרים את קיומה של הפרעת קשב (כמו ציונים טובים), על מבוגרים, משחקי מחשב וכו
מומלץ 🙂

נשמע מעניין?

צפו בסרטון 10 ADHD Myths That Just Won’t DIE, הפיצו לכל עבר וצאו להילחם בזומבים!

לקובץ עם עיקרי הדברים – לחצו כאן
לקריאה נוספת על החשיבות של הסברה והימנעות ממידע מטעה – לחצו כאן

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון בנוגע לקיומה של הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הסרטון בנוגע להתמודדות עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה

 

הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שהוא נחוץ** / חן ספקטור

בפוסט זה אתאר את הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שבהם הוא נחוץ**
שימו לב: הדיון הזה לא עוסק במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו נחוץ, או במקרים שעבורם הוא אינו מתאים.

כמה הבהרות לפני שמתחילים:

  1. הטיפול התרופתי ניתן רק דרך רופא שהוסמך לכך. אם הוא לא עוזר מספיק או מפריע, יש לחזור להתאמה.
  2. המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית.
  3. השיקול הרלוונטי היחיד הוא טובת האדם. עם זאת, לפעמים קשה לדעת מה הכי טוב.
  4. נא להקפיד על כללי הדיון כפי שמפורטים בהסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו.

מדוע לא כדאי לדחות את הטיפול התרופתי כשהוא נחוץ?

  1. נזק מצטבר שעדיף שלא יהיה – מניעת טיפול עלולה ליצור פערים בידע, מיומנויות וניסיון חיים שאחר כך קשה יותר להשלים. כמו כן, היא עלולה ליצור קשיים רגשיים וחברתיים משניים, שמאוד מסבכים את כל העסק, מייקרים ומקשים על הטיפול בהמשך.
  2. השלכות רגשיות של האווירה השלילית סביב הנושא – במיוחד עבור ילדים, צריך לזכור שהם קולטים יפה-יפה את הלך הרוח בבית. גם אם לא נאמר להם במפורש, הם יבינו שזה משהו רע, שההורים לא רוצים לתת להם. מן הסתם, הם לא ישמחו וירגישו בנוח לקחת את אותו “טיפול נוראי ומסתורי” לכשיגיע הזמן ולא תהיה ברירה אחרת. כך שבנוסף להתמודדות עם הנזק המצטבר שעלול להיגרם מתקופת ההימנעות, עכשיו עלולים להתמודד גם עם חששות והתנגדויות לגיטימיים של הילד, מאותו הדבר שהוא קלט מההורים, שלא כדאי לתת לו. תחשבו רגע, איך הייתם מרגישים, אם היו אומרים לכם, שעכשיו אתם צריכים לקחת את אותו דבר “נורא”, שעד עכשיו העשו הכול כדי לא לתת לכם אותו….
  3. תחושת כישלון ופגיעה בדימוי העצמי – אם הילד מקבל את הרושם שהטיפול התרופתי ניתן רק כי שאר הטיפולים לא צלחו, הוא עלול בטעות לחשוב שזה באשמתו (כי הוא לא הצליח להשתפר באמצעות הטיפולים האחרים), או שאולי, מה שיש לו הוא כל כך “נורא”, כי רק אותו “כדור נורא” יכול לעזור. חשוב לזכור, שלילדים אין עדיין חשיבה מופשטת. לא תמיד הם יוכלו להבדיל בין חוסר הצלחה של טיפול מסוים לבין חוסר הצלחה של עצמם. הם גם לא תמיד יוכלו להבדיל בין התסמינים של הפרעת קשב כפי שבאים לידי ביטוי בהתנהגות שלהם לבין הזהות שלהם עצמם. זה עלול לפגוע מאוד בדימוי העצמי. אגב, אותה השפעה עלולה להיות גם בכיוון ההפוך, שבו מתייחסים להפסקה או הפחתה בשימוש בתרופות, כמדד להצלחה – מהלוגיקה הזאת נובע, שהמשך הטיפול הוא כישלון.
  4. קשר בין רגש לקוגניציה – כל הסעיפים הקודמים מתארים, בין היתר, השלכות פוטנציאליות על הפן הרגשי. מאחר שיש קשר בין רגש לקוגניציה, תחושות של פחד, כישלון, עצב (וגרסאותיהן העוצמתיות יותר, שאני מקווה שלא תחוו), עלולות לפגוע בריכוז. הפגיעה הרגשית המשנית בתפקודי הקשב נוספת על הפגיעה הראשונית בתפקודי הקשב, שנובעת מהפרעת הקשב, ומפחיתה עוד יותר את המשאבים הקוגניטיביים הפנויים להתמודדות. שוב, נוצרות בעיות משניות שמקשות על כל ההתמודדות.

הבהרה: אני מתייחסת לכל אלו רק במצבים שגורמים להימנעות מטיפול תרופתי נחוץ. למרבה הצער, ישנם גם מקרים חמורים יותר, שבהם חוסר המודעות והסטיגמה מונעים גם אבחון של הפרעת קשב ובכך גם כל טיפול אחר, כך שהאדם נשאר ללא כל מענה לקשיים שלו. כמו כן, אני נחשפת ללא מעט מקרים, שבהם החשש מהטיפול התרופתי גורם להימנעות מאבחון של לקויות למידה, שעבורן בכלל לא קיים טיפול תרופתי, גם אם היינו מאוד רוצים. בואו נפסיק עם זה, בבקשה, די.

מדוע הסוגיה של הטיפול התרופתי לא צריכה להשפיע על האבחון?

  1. הטיפול התרופתי רלוונטי רק להפרעת קשב – יש הרבה דברים שנראים כמו הפרעת קשב אבל הם לא, ומצריכים טיפול אחר. אם לא פונים לאבחון כי חוששים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, ייתכן שקיים קושי אחר, המצריך טיפול בכלל אחר, שלא יודעים עליו ולא נעזרים בו, כי לא יודעים על קיומו. לכן, בבקשה-בבקשה, גשו לאבחון.
  2. אבחון זה לא טיפול האבחון הוא רק בדיקה/מדידה. הוא לא משנה שום דבר, אלא רק מגלה מה יש. זה נותן לכם מידע נוסף, כדי לקבל החלטות בהתאם. תמיד כדאי לבסס החלטות על כמה שיותר מידע. ככל שתדעו יותר, כך תוכלו להיות יבטוחים יותר בכיוון שבחרתם, יהיה אשר יהיה.
  3. האבחון לא מחייב אתכם לשום דבר  אף אחד לא יכול להכריח אתכם לקחת תרופות או לתת לילדכם תרופות ללא רצונכם. רק רופא יכול להמליץ או לאשר, אבל ההחלטה הסופית היא בידיכם. אם מופעל עליכם לחץ לטיפול תרופתי מצד בית הספר או כל דמות סמכות, זה לא חוקי – אפשר ורצוי לדווח על אותם הגורמים.
  4. תהליך האבחון לא מחייב נטילת תרופות  לעתים, קופות החולים דורשות את הבדיקה הממוחשבת, שאינה חיונית לאבחון. אפשר לבצע רק את מדידת הבסיס, ללא החלק השני שעם התרופה, ואם מתחרטים, תמיד אפשר להשלים את השלב השני.
  5. אף אחד לא צריך לדעת  המאבחן מחויב לסודיות מלאה כלפיכם (וודאו זאת במפגש הראשון), ואתם לא חייבים להעביר את האבחון לאף אחד, אם אינכם רוצים. זה שלכם בלבד.

אז בבקשה-בבקשה, גם אם אתם חוששים מהטיפול התרופתי, או שעוד לא גיבשתם את דעתכם – גשו לאבחון. קודם כל, תבדקו אם זה בכלל רלוונטי עבורכם, ואם כן, יהיה לכם יותר מידע לצורך קבלת החלטה.

שימו לב: חשוב להקפיד לפנות לאבחון מקצועי מלא, שמתבצע על ידי אנשי המקצוע המוסמכים לכך. למידע נוסף על הקריטריונים של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן

בלבול בין מטרה לכלי

המטרה של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור התפקוד ועלייה ברמת החיים. הטיפול התרופתי הוא רק אחד ממערך שלם של כלים העומדים לרשות האדם או הוריו לשם הגשמת מטרות אלו. אף אחד לא צריך הכול, ולא הכול מתאים לכולם. השאלה היא, מהו השילוב האידיאלי של כלים וטיפולים, שהכי יעזרו לאדם מסוים, בזמן נתון ובנסיבות מסוימות. אם הטיפול התרופתי הוא אחד מאלה – כדאי להשתמש בו, ואם לא – אז פשוט לא.

בהקשר זה, לא כדאי להציב מטרה של הימנעות או הפחתה של השימוש בטיפול התרופתי, כי בנוסף לנזק הרגשי המשני שעלול להיווצר, אתם מסיטים את דעתכם מהמטרה העיקרית – שהיא כאמור, טובת האדם. הרי לכל טיפול יש יתרונות וחסרונות כשלעצמו, שבכל מקרה יש להכיר ולהתחשב בהם לפני קבלת ההחלטה. הטיפול התרופתי לא שונה מכל טיפול אחר בהיבט הזה. לכן, כאשר מתייחסים לטיפול התרופתי ככלי ולא כמטרה, אין לשימוש בו או להימנעות ממנו תחושה של הצלחה או כישלון, והדגש הוא על רמת התפקוד ואיכות החיים.

זה לא הכל או כלום

הטיפול התרופתי ניתן על פי צורך, תוך ייעוץ עם הרופא. יש מי שנוטלים אותו על בסיס יומיומי לאורך שנים; יש הזקוקים לו רק למצבים מסוימים או בתקופות מסוימות; לפעמים, יש מצבים/פעילויות/הקשרים, שעבורם הטיפול התרופתי משפיע באופן שונה (עוזר / לא משנה / או מפריע), ויש להשתמש בטיפול בהתאם לכך (לדוגמה, ללימודים כן ולחוג לא, או להפך).
כמו כן, חשוב להדגיש, שהתנסות בטיפול תרופתי לא מחייבת אתכם להמשיך בו. השפעת התרופה מתקיימת בזמן הפעילות שלה בלבד, ואם יהיו תופעות לוואי, הן יעברו תוך שעות מתום ההשפעה. כלומר, לטוב או לרע, ביום המחרת, המצב יחזור לקדמותו. אם הניסיון לא היה חיובי, יש לחזור לרופא, לתאר בדיוק את החוויה, ולבקש שינוי.
כשזה עובד, זה עובד. לכן, אם יש ספק, כנראה שצריך לחזור לרופא. חשוב לזכור, שמדובר בתהליך המצריך אורך רוח, רופא טוב וטיפת מזל. הניסיונות הראשונים לא תמיד עולים יפה, אך הם לא בהכרח מעידים על התגובה לכדורים/מינונים אחרים.
אחרי שניסיתם את כל האפשרויות מול הרופא והגעתם לתרופה/מינון האופטימליים, אתם יכולים סוף-סוף לחוות ולהתרשם מההשפעה במקרה הספציפי שלכם, לטוב או לרע. כשהידע הזה יהיה ברשותכם, תוכלו להחליט באופן יותר מושכל ובטוח, האם / למה / כמה ומתי להשתמש בטיפול (הכול בליווי הרופא כמובן). אם ניסיתם הכול ולא מצאתם התאמה, לפחות תדעו שעשיתם כל מה שאפשר.

דברי סיום

זהו, אוהבת אותכם, מאחלת לכולם בהצלחה. מקווה שלא חפרתי יותר מידי ומצפה לראות את התגובות שלכם לכל הנושא הזה
אל תשכחו להיות מדהימים!!!

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה

ולקרוא את העדות האישית של חלי גולדנברג על הפרעת הקשב שלה – בקישור הזה


תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0

חצי נחמה / אחד העם

אחת ההתמודדות היותר מאתגרות של הפרעת קשב היא הסטיגמה החברתית, יחד עם חוסר המודעות והמידע המטעה המופץ בתקשורת.
בהקשר זה אני רוצה להביא לכם דברים שכתב אחד העם על ההשלכות הפוגעניות של האשמות שווא.

“אין דבר מסוכּן לגוי ולאדם כהודאה על חטאים שאין בו. מי שחטא באמת, הרי שערי תשובה לא ננעלו, וברצונו הטוב יכול להסיר חלאתו מעליו. אבל מי שאחרים הביאוהו לחשוֹד עצמו במה שאין בו, איך יוכל להטהר בעיני עצמו?”

(אחד העם, חצי-נחמה)


הערה: דברים אלו נכתבו במקור בהקשר של עלילות הדם והאנטישמיות באירופה שלפני קום המדינה. כלומר, אחד העם מתייחס כאן להאשמות שווא כלפי היהודים וכלפי העם היהודי. עם זאת, רוח הדברים והטבע האנושי שאליו מתייחס ציטוט זה תקפים גם לדינמיקה החברתית סביב אנשים עם הפרעת קשב.

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן

 

אהבתם?

כדאי לכם לראות את הסרטון “כמה קשה זה יכול להיות?” – בקישור הזה

ואת ההסבר על מיתוסים אודות הפרעת קשב – בקישור הזה

למה משחקי מחשב תופסים את הקשב שלנו כל כך טוב? / How to ADHD

ישנם לא מעט מקרים שבהם אנשים עם הפרעת קשב יכולים להתרכז שעות על גבי שעות במשחקי מחשב, אבל… לא מתמידים דקה וחצי בדברים אחרים.
זה לא בגלל שהדברים האחרים קשים יותר, הרי משחקי מחשב יכולים להיות מאוד מאתגרים.

אז למה זה קורה?

אחת הסיבות המרכזית היא שמשחקי מחשב מספקים משוב מיידי, מדויק ולא שיפוטי, אשר מאוד חשוב ושימושי לאנשים עם הפרעת קשב.
לולאות המשוב של משחקי המחשב מאפשרות תהליך למידה יעיל ומתגמל, חרף האתגרים שהמשחק מציב בפני השחקן וחרף המאמץ הנדרש ממנו.
בנוסף, את כל העקרונות האלו אפשר גם ליישם בחיים האמתיים 🙂

רוצים לשמוע עוד?

להסבר המלא צפו בסרטון Why You Can Focus on Video Games (and How to Hack it)

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את ההרצאה על המשחק שיכול לתת לך עוד 10 שנות חיים – בקישור הזה

ולקרוא את המאמר על אימון מוחי עם משחקי מחשב – בקישור הזה


תמונה: By Pia Ojanen CC BY-SA 4.0-3.0-2.5-2.0-1.0

3 אתגרים ייחודיים לנשים עם הפרעת קשב / Margarita Tartakovsky, M.S.

הפרעת קשב יכולה להראות אחרת בנשים בהשוואה לגברים.
זה מתחיל באופן הביטוי של התסמינים וממשיך בהבדלי המגדר שעדיין קיימים בין גברים לנשים בנוגע לציפיות החברתיות. כמו כן, נשים מתמודדות עם תהליכים פיזיולוגיים שמטבע הדברים גברים אינם חווים. כמו למשל: מחזור חודשי, הריון, לידה, הנקה וכו. חשוב שנהייה מודעים להבדלים האלו כדי שנוכל להתייחס בהתאם.

המאמר הזה מציג 3 אתגרים ייחודיים לנשים עם הפרעת קשב ומציע דרכי התמודדות.

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן.

 

אהבתם?

צפו בסרטון המסביר כיצד ניתן לזהות הפרעת קשב אצל בנות – בקישור הזה

ואת המאמר על דברים שנשים לא יודעים על הפרעת הקשב שלהן – בקישור הזה


Tartakovsky, M. (2015). 3 Challenges Unique to Women with ADHD and How to Overcome Them. Psych Central. Retrieved on April 8, 2017, from https://psychcentral.com/blog/archives/2015/11/06/3-challenges-unique-to-women-with-adhd-and-how-to-overcome-them/

אבל למה? / ריצ’רד פיינמן

בסרטון הזה ריצ’רד פיינמן מדבר על הקושי להסביר דברים לאנשים שלא בקיאים בעולם התוכן הרלוונטי.
התחושה הזאת בטח התעוררה בכם לא פעם אם ניסיתם להסביר לאנשים נוירוטיפיקלים מה זאת הפרעת קשב, בעוד שהם מצפים לתשובות קצרות, ברורות ופשוטות אשר לא מסוגלות להביע כראוי את המורכבות העצומה של ההפרעה והביטויים השונים שלה. אז אם נתקלתם באנשים שמצד אחד מעלים טענות מופרכות בנוגע להפרעת קשב, אך מצד שני לא מראים נכונות לשמוע הסברים מעמקים – אתם הולכים להתחבר לסרטון הזה, כי הוא מסביר את עצם האבסורדיות של המצבים האלו.

נשמע מעניין?

אתם מוזמנים לצפות בריצ’רד פיינמן המהולל, שמפרט כמה דברים צריך להסביר כדי להסביר את כוח הדחייה של מגנטים (הבחור פיזיקאי).
ו… אתם מוזמנים להראות אותו לכל מי שדורש מכם הסבר או תשובה במשפט 😉

אהבתם?

צפו גם בסרטון שלו על השיטה המדעית – בקישור הזה

ובהסבר על הבעיות בייצוג התקשורתי של מחקרים מדעיים – בקישור הזה


תמונה: By Horia Varlan CC BY 2.0

11 דברים שכדאי להגיד לאנשים עם הפרעת קשב / JustMissJenn

אנשים עם הפרעת קשב יכולים לספוג הרבה דברים מאוד לא נעימים מהסביבה על בסיס יומי. אז אחרי שראינו מה לא כדאי להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בפוסט הזה, עכשיו נוכל לשמוע מה כן כדאי להגיד 🙂

טעימה על קצה המזלג

  • תרצה שאזכיר לך על הזה מחר? – יש לנו נטייה לשכוח והיכולת שלכם להכיר בכך בלי לעשות מזה סיפור היא דבר נהדר.
  • הי, רוצה לעשות הפסקה? – לפעמים לא נעים לנו לבקש הפסקה, מחשש שזה יתפרש כזלזול או חוסר יכולת. אם אתם מציעים מיוזמתכם, זה יכול לחסוך לנו את המבוכה ולתת לנו לגיטימציה לחדש כוחות להמשך הדרך.
  • הי, ראית את ההודעה הקודמת שלי? – הרבה פעמים נראה את ההודעה אבל בדיוק יצוץ משהו שיסיח את דעתנו ו…. לא נזכור לחזור אליה. אז אם לא הגבנו בזמן סביר, תנו לנו תזכורת קטנה שאנחנו עוד צריכים לחזור אליכם.
  • אני אוהב/מחבב אותך – כי כולנו אנשים וכולנו צריכים לשמוע את זה.
  • רוצה לדבר על זה? – להיות שם בשבילינו ולהקשיב יכול לעשות המון. גם כדי לסדר את הבלאגן בראש, גם כדי למנוע מדברים להצטבר ולהתפוצץ אחר כך וגם כדי להרגיש שאכפת לכם ואתם שם.

ובלי שום קשר לתוכן הדברים, כל מה שתומרו בטון מתנשא או בקונוטציה שלילית לא יתקבל בברכה ולא ישמע כמשהו נחמד או תומך. אז תקפידו על האופן שבו אתם אומרים את הדברים ותוודאו שזה באמת נעשה ברוח טובה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון 11 Things You SHOULD Say to People With ADHD והפיצו לכל מי שרוצה לעזור.

אהבתם?

כדאי לכם לראות גם את הסרטון תודה שטיפלת בי – בקישור הזה

ולהתנסות במבדק בלתי פורמלי להפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Frank Vincentz CC BY-SA 3.0

11 דברים שלא צריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב / JustMissJenn

אם יש לכם הפרעת קשב, בטח יש לא מעט דברים שכבר מזמן נמאס לכם לשמוע. הסרטון הזה נוצר בעקבות המאמר של buzzfeed בנושא, כדי להרחיב ולהסביר את הנאמר שם. הוא מסביר לכל המעוניין מה לא צריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב ולמה.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון Things You Should Never Say to People with ADHD and Why! ותכתבו לנו בתגובות מה דעתכם.

הפיצו ברבים, כי הרי גם לנו מגיע קצת PC לא?

אהבתם?

ראו גם את הסרטון על דברים שצריך להגיד לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת סרטון ההסבר על מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה

מה קורה כשמפסיקים לקחת תרופות להפרעת קשב / How to ADHD

ג’סיקה מצאה את עצמה בלי תרופות להפרעת קשב וניסתה להתמודד. היא השתמשה בכל האסטרטגיות שעליהן היא דיברה בערוץ שלה How to ADHD ו….. במילים עדינות זה לא היה נעים וזה לא היה פרודוקטיבי בכלל.
היא מדברת על התפקיד החיוני של התרופות כחלק ממענה טיפולי רב תחומי ומותאם אישית לצד הסטיגמה הפוגענית סביב הנושא.

היא קוראת לנו לא נשפוט את עצמינו או אנשים אחרים על ההחלטה להשתמש או לא להשתמש בטיפול התרופתי. לכל אחד מתאים משהו אחר ואין שום דבר רע בלקבל את הטיפול האפקטיבי ביותר עבורכם או עבור ילידכם.

להסבר המלא צפו בסרטון What Happened When I Stopped Taking My Medication:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שלה “תודה שטיפלת בי” – בקישור זה

ובהצגה של גלי שני “נזרקת לצדדים” על החוויה האישית שלה עם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By Mosborne01 CC BY-SA 3.0

10 דברים שרק אנשים עם הפרעת קשב יבינו / BuzzFeedYellow

זהו אחד הסרטונים המצחיקים והמשקפים ביותר על אנשים עם הפרעת קשב – מומלץ בחום.

נשמע מעניין?

צפו בסרטון 10 Things Only People With Attention Problems Understand
תהנו ותעבירו הלאה למי שצריך 😉

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון של איך זה מרגיש להיות עם הפרעת קשב – בקישור הזה

ואם אתם מזדהים, תראו גם את הסרטון שמסביר איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה


תמונה: By hobvias sudoneighm CC BY 2.0

ילדות עם הפרעת קשב מול ילדות בלי הפרעת קשב / My Little Villagers

הפרעת קשב משפיעה באופן ישיר (ראשוני) בכך שהיא יוצרת סימפטומים כמו – קשיי קשב, מוסכות, היפראקטיביות ועוד. כמובן שלכל אחד יש את אוסף התסמינים שלו, שיכולים להשתנות באופי ובעצמה שלהם. הקשיים הופכים להפרעה כאשר הם פוגעים באופן משמעותית ומתמשך בתפקוד ואיכות החיים של האדם. להסבר נוסף על קביעת האבחנה של הפרעת קשב, ניתן לראות את ההרצאה של ברקלי – בקישור הזה.

אבל זה לא נגמר כאן…

למרבה הצער, ההשפעה של הפרעת קשב לא מסתכמת רק בסימפטומים והשפעתם הישירה. בדרך כלל, הסיבה היא שלסביבה יש מה להגיד על זה. יש להדגיש שהסביבה לא יכולה ליצור או לרפא הפרעת קשב, משום שזהו מצב כרוני מולד. עם זאת, תגובת הסביבה יכולה להשפיע רבות על מהלך ההתפתחות של ההפרעה לחיוב או לשלילה. למשל, הקושי בעיכוב תגובה יכול לגרום לכך שילדים עם הפרעת קשב יתפרצו בשיעור או יתקשו לחכות לתורם בשעת משחק. כשזה קורה מידי פעם לא סביר שמישהו יתרגש מזה. אבל… כשזה קורה הרבה מאוד פעמים, הסביבה עלולה לאבד סבלנות. באופן זה אנשי חינוך עלולים להשקיע פחות מאמצים באותם ילדים וחבריהם ללימודים עלולים להתרחק מהם בזמן ההפסקות.

מעבר לכך, משם שהפרעת קשב היא בלתי ניראת ורוב הציבור אינו בקיא בנושא, פעמים רבות האדם יואשם באופן אישי על דברים שלא נמצאים בשליטתו. האשמת האדם בדברים שאינו אשם בהם מזיקה מאוד, כפי שמסביר אחד העם – בקישור הזה. המענה לכך הוא הסברה שתספק לציבור מידע אמין אודות הפרעת קשב, כפי שנעשה באתר שלנו – בקישור הזה. עם זאת, למרבה הצער עדיין קיימים גורמים רבים שנותנים במה ציבורית להפצה של מידע מטעה וסטיגמטי. למידע על חלקה של התקשורת בהטעיה וההקצנה של השיח הציבורי בנושא – לחצו כאן.

ההשלכות של חוויות הכישלון והתגובות השליליות המצטברות בחיי היום יום של ילדים עם הפרעת קשב, עלולות לפגוע קשה בהיבטים החברתיים והרגשיים שלו. אלו הן השלכות משניות של הפרעת קשב והן לא נובעות באופן ישיר מהסימפטומים. איתור וטיפול בשלב מוקדם, בשילוב עם הנגשת מידע אמין אודות הפרעת קשב, יכולים למנוע או לצמצם אותן במידה משמעותית.

כל זה טוב ויפה, אבל – איך זה נראה בשטח?

בסרטון הזה ניתן לראות ילדה עם הפרעת קשב וילד בלי הפרעת קשב שעונים על אותן השאלות. אפשר להתרשם גם מהיכולת לשמור על רמת קשב תוך כדי הראיון עצמו. שימו לב להבדלים בתוכן התשובות והתמונה הכללית שמצטיירת לגביי הביטוי של הפרעת קשב בחיי היום יום יחד עם ההשלכות שלה על הדימוי העצמי.

לראיון המלא צפו בסרטון ADHD Child vs. Non-ADHD Child Interview

אהבתם?

צפו בסרטון נוסף של אותה ילדה, שבו היא מזמינה אתכם לתת לה יד ולחלוק איתה את החוויה האישית שלה – בקישור הזה

ובשיר המקסים וקורע הלב “ילדה קטנה” – בקישור הזה

איך לזהות הפרעת קשב אצל בנות / How to ADHD

הסרטון הזה עוסק בהבדלי מגדר של הפרעת קשב (ADHD), במיוחד בתהליך האיתור והאבחנה.
השאלה המרכזית היא – מדוע קיים תת-אבחון של בנות בהשוואה לבנים?

חלק מהסיבות האפשריות הן:

  • סטראוטיפים – על פי רוב הייצוג התקשורתי והתרבותית של הפרעת קשב מתאר בנים עם היפראקטיביות. הפרעת קשב יכולה להראות אחרת אצל בנות. לכן ככל שהתסמינים ההתנהגותיים של ילדה מסוימת יהיו שונים מהסטראוטיפ המוכר לציבור, כך פוחת הסיכוי שהיא תופנה לאבחון.
  • מה שפחות מפריע פחות מאובחן – לבנות עם הפרעת קשב יש פחות נטייה לבעיות התנהגות בהשוואה לבנים עם הפרעת קשב. מאפיין זה נובע משילוב של גורמים ביולוגיים המשפיעים על הביטוי של הפרעת קשב, עם גורמים חברתיים הקשורים להבדלים מגדריים בתהליכי החברות. זאת משום שהחברה מראה פחות סבלנות כלפי בנות שאינן מתנהגות כראוי בהשוואה לבנים שמתנהגים באותו האופן.
  • הבדלים בקצב ההבשלה – ילדים שנראים פחות בשלים בהשוואה לבני גילם מופנים יותר לאבחון ו… בנות נוטות להתבגר מהר יותר בהשוואה לבנים.

רוצים לשמוע עוד?

להסבר המלא צפו בסרטון ADHD in Girls: How to Recognize the Symptoms:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הפוסטים האלו:

הפרעת קשב וריכוז – חשיבות האבחון המוקדם / אבי שפירא

זהו אחד המאמרים הטובים בנושא הפרעת קשב בשפה העברית, אשר מתייחס בין היתר גם להרבה היבטים של השיח הציבורי בנושא.
אמנם הוא נכתב לפני יותר מעשור (בשנת 2004), אבל הוא כתוב בצורה ברורה וידידותית לקורא ומגיש לציבור מידע חשוב על הפרעת קשב, האבחון שלה והטיפול בה. שימו לב – אם אתם מחפשים מידע כללי זה מקור טוב להתחיל ממנו, לנתונים עדכניים ומדויקים יותר מומלץ כמובן לפנות לספרות המחקרית מהשנים האחרונות.

מתוך תקציר המאמר:

הפרעת קשב וריכוז נחשבת כיום לאחת ההפרעות השכיחות בתחום הנוירולוגיה והפסכיאטריה של הילד, ויש לה השלכות על עתידם הרגשי, ההתנהגותי והאקדמי של הילדים הלוקים בה. בשנים האחרונות אנו עדים למתקפה ציבורית שיוצאת נגד האבחנה. בכתבה זו אני מקווה להפריך טענות שונות הנובעות, לפי דעתי, משיקולים זרים שאינם ממין העניין. יש לזכור כי המפסידים הגדולים, ומי שנשאר חסר אונים, הם הילדים הסובלים.

נשמע מעניין?

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן

אהבתם?

קראו את ההנחיות של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה

ואת הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה


שפירא, א. (2004). הפרעת קשב וריכוז (ADHD). מאתר פסיכולוגיה עברית.
תמונה: By Brunella Iannuzzi CC BY-SA 4.0

מה שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן / אילנה רייטקופ

רוב הנשים עם הפרעת קשב וריכוז אינן מודעות להשלכות של הפרעת הקשב על חיי המין שלהן, ולכן רבות מהן חוות חוויות מיניות מתסכלות ובלתי מספקות, מבלי לדעת שחוויות אלה הן תוצאה של הפרעת הקשב שלהן. הן אינן יודעות שהמוסחות השמיעתית, החזותית והמחשבתית שהן חוות בחיי היומיום משפיעה גם על היכולת שלהן לחוות הנאה מינית, כפי שהן אינן יודעות שלקושי שלהן להתמודד עם שעמום ושגרה יש השלכה ישירה על חיי המין שלהן. כדי שתוכלנה ליהנות מחיי מין מספקים, חשוב להגדיר עבור נשים אלה את ההשלכות של הפרעת הקשב על חיי המין שלהן. מידע זה יאפשר להן ליצור תקשורת טובה יותר עם בני הזוג שלהן, וכך להגיע לחיי מין טובים יותר.

לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן

אהבתם?

למידע נוסף על אתגרים של נשים עם הפרעת קשב – לחצו כאן

ולסרטון הסבר על זוגיות עם הפרעת קשב – לחצו כאן


רייטקופ, א. (2012). הפרעת קשב וחיי מין: מה שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן. מאתר פסיכולוגיה עברית.

מה להגיד במקום סליחה? / How to ADHD

אם אתם אנשים עם הפרעת קשב, יש סיכוי גדול שמצאתם את עצמכם מתנצלים על כך והרבה. זה לא קורה סתם כך, הפרעת קשב מובילה לפער בין התכנון לביצוע. לכן הרבה פעמים אנחנו באמת באמת מתכוונים ובאמת באמת משתדלים ובכל זאת זה לא מצליח לנו.

לפעמים הפשלות שלנו פוגעות רק בנו, אך למרבה הצער הן עלולות לפגוע גם באנשים אחרים. אם גילינו שאדם אחר נפגע מהמעשים או המחדלים שלנו, אנחנו מצטערים נורא, וממרים לבקש סליחה. זה נראה הדבר הנימוסי לעשות, אבל… ההתנצלות משמעותית רק עבור התנהגות רצונית שהאדם יכול לשנות.

אנשים עם הפרעת קשב לא באמת יכולים להבטיח שהסימפטומים שלהם לא יפריעו באותה הצורה גם בעתיד לבוא. זה אמנם לא אשמתם, אבל זה בטח לא אשמת האנשים מסביבם שעלולים להיפגע מכך גם הם. אם אנשים עם הפרעת קשב כל הזמן מתנצלים, במשך הזמן המילה סליחה מתחילה לאבד את המשמעות שלה. באופן זה התחושות הרעות של שני הצדדים עלולות ללכת ולהחמיר עם הזמן. זה לא כיף בכלל!

מה עושים?

במקום “סליחה” אומרים “תודה” וגורמים לכולם להרגיש יותר טוב 🙂

להסבר המלא צפו בסרטון What to Say Instead of I’m Sorry:

אהבתם?

כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על אמפתיה – בקישור הזה

ו… אם פגעתם במישהו בעקבות משהו שכן נמצא בשליטתכם ושאתם יכולים לשנות, ראו את הסרטון על איך להתנצל – בקישור הזה


תמונה: By Ashashyou CC BY-SA 4.0

תפריט נגישות