חוסרים במלאי, תרופות גנראיות ושלל הפתעות / חן ספקטור
חוסרים במלאי זה משהו שקורה מדי פעם, בעקבות שלל גורמים שקשורים לשרשרת האספקה והבירוקרטיה סביבה. למרבה הצער, התרופות להפרעת קשב לא יוצאות דופן בהקשר הזה, לכן (אם היו חסרות לכם צרות) גם בהן עלול להיווצר מחסור מעת לעת.
המחסור בתרופה מסוימת בבתי המרקחת יכול להיות זמני בלבד, אך לעתים עלול להתמשך גם לאורך חודשים רבים. בכל מקרה, לפני שאתם יוצאים מהבית, כדאי לבדוק אם התרופה שלכם קיימת במלאי בית המרקחת.
- תוכלו למצוא הסבר על בדיקת המלאי – בקישור הזה
מה עושים כשאין את התרופה שלי במלאי?
אם אין את התרופה בבית המרקחת הקבוע שלכם, כדאי לבדוק גם בבתי מרקחת אחרים בסביבה – גם כאשר יש מחסור ארצי, לא כולם מתרוקנים בבת אחת. כמו כן, לפעמים המחסור הוא אזורי, ואז סביר שתוכלו למצוא את התרופה בעיר אחרת.
אם לא הצלחתם למצוא בשום בית מרקחת שנגיש לכם, זה הזמן ליצור קשר עם הרופא המטפל. שימו לב שלא תמיד צריך לקבוע תור, לפעמים אפשר ליצור קשר דרך אתר הקופה או מזכירות הסניף.
אם הרופא המטפל לא זמין, אפשר לשאול דרך שירות הלקוחות של הקופה, איזה רופא מומחה פנוי להתייעצות חד פעמית, ולעדכן את הרופא הקבוע בפגישה הבאה. בהקשר זה, שימו לב שהרבה רופאים יכולים לקבל אתכם גם באופן מקוון, כך שאתם לא מוגבלים רק לאפשרויות הקיימות באזור המגורים.
מה כדאי לבדוק מול הרופא?
ערכתי את רשימת השאלות לפי הסדר שנראה לי הגיוני, מהאפשרות הרצויה יותר לרצויה פחות, אבל תרגישו חופשי להעלות את הדברים בסדר שנוח לכם. אם הרופא מנהל את הפגישה עבורכם, אתם יכולים להשתמש ברשימה כדי לוודא שעברתם על הכול.
- האם ניתן להגיע למינון שלכם באותה התרופה בדרך אחרת?
עבור כדורים שמגיעים במינונים שונים, זו הדרך הכי סבירה לקבל את ההשפעה הדומה ביותר.
לכן, אם יש במלאי כדורים של אותה תרופה במינונים אחרים, יש שתי אפשרויות טכנית שכדאי לבדוק:-
- שילוב בין כדורים במינונים נמוכים יותר
- נטילת חלק מכדור במינון גבוה יותר
- שימו לב!!!!
יש כדורים שאסור לחתוך, לפרק או לפתוח.
לכן, אל תשנו את אופן נטילת התרופה, לפני שווידאתם מול הרופא שזה בסדר.
- שימו לב!!!!
-
- האם יש תרופה גנרית לתרופה שלכם (הסבר בהמשך) והאם היא יכולה להתאים?
- איזה כדור/מינון יכול להיות הכי קרוב למה שאתם לוקחים עכשיו?
- האם יש עוד משהו שכדאי לנסות?
ואם שום דבר מזה לא עוזר – לחכות שיתחדש המלאי…
אבל אבל אבל!!!
גם אם לא הצלחתם למצוא מענה חלופי לתקופות מחסור, למרבה הצער, הנקודות הבאות עדיין תקפות:
- אין תחליף לטיפול התרופתי.
- תוספי תזונה הם לא תרופות ולא תחליף לתרופות, ראו הסבר – בקישור הזה
עם זאת, הטיפול התרופתי הוא רק חלק אפשרי אחד מתוך מערך רב תחומי ומותאם אישית.
- אם עוד לא עשיתם את זה עד עכשיו – זה זמן טוב לשאול את הרופא על טיפולים משלימים, שיכולים להיות רלוונטיים למקרה שלכם.
- את הדף המרוכז בנוגע לטיפול בהפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה זאת תרופה גנרית?
תרופה גנרית היא תרופה שמכילה את אותו המינון של החומר הפעיל של התרופה המקורית.
- החומר הפעיל הוא החומר שאחראי על התגובה הפיזיולוגית הרצויה שלשמה לוקחים את התרופה.
- אפשר ורצוי להשוות בין רשימת החומרים הפעילים שנמצאים בעלון לצרכן של שתי התרופות.
- העלון לצרכן של כל תרופה צריך להיות נגיש דרך חיפוש באינטרנט, כך שניתן לבדוק גם לפני הרכישה.
- עבור תרופות ישנות, ייתכן שהתרופה הגנרית תכיל וריאציה כימית של החומר הפעיל המקורי.
שימו לב שבתרופות גנריות יכולים להיות שינויים בחומרים הלא-פעילים!
- החומרים הלא פעילים הם כל החומרים הנוספים על החומר הפעיל, שאינם קשורים לפעילות הרפואית הייעודית של התרופה.
- למשל: הקפסולה המכילה את התרופה, או החומר המאפשר לייצר את התרופה ככדור מוצק. זה יכול להיות קשור גם למנגנון ההשהיה עבור תרופות ארוכות טווח, כמו גם לחומרים שאחראיים על הצבע או הטעם של התרופה.
התגובה לחומרים הלא פעילים יכולה להשתנות לטובה, לרעה או להישאר בדיוק אותו הדבר. כל אחד/ת יגיבו להם אחרת, ולכן צריך להתייעץ אישית מול רופא מומחה עבור כל מקרה לגופו.
- אם יש חומרים שאתם רגישים אליהם ברמה הפיזיולוגית, חשוב ליידע את הרופא ולבקש במפורש שיוודא שאלה לא מצויים ברשימת המרכיבים של התרופה. לפעמים יש הבדל בין השם המסחרי המוכר של חומר מסוים, לבין השם הרפואי/תעשייתי שלו, כך שחשוב לשאול מישהו שיודע לזהות את שניהם.
טיפים כלליים לתהליך התאמה
בכל פעם שאתם משנים כדור או מינון מכל סיבה שהיא, חשוב להקפיד על הדברים הבאים:
- לשאול את הרופא מראש מה לעשות אם עולה בעיה, ולקבוע מראש תור למעקב.
- לבקש מרשם התנסות של 10 ימים, כדי שאם הכדור/מינון החדש לא יתאים, לא תשלמו סתם על קופסא שלמה.
- לנסות פעם ראשונה בבית, אחרי ארוחת בוקר טובה וביום שבו לא נורא אם התפקוד שלכם קצת (או הרבה) ישתבש.
- לנשים – עדיף לא לנסות דברים חדשים במחזור, כי אם יש בעיה, יהיה קשה לדעת אם היא קשורה לתרופה, או לא.
- אחרי שעשיתן התאמה בימים ה”רגילים”, כדאי לבדוק, אם ואילו שינויים יש סביב המחזור (כי כל אחת אחרת).
- במידת הצורך לחזור לרופא לתהליך התאמה ייעודי לימים האלו.
- תוכלו ללמוד עוד על ההשפעה של ההורמונים הנשיים על ביטויי התסמינים והתגובה לטיפול התרופתי – בקישור הזה
- אחרי שעשיתן התאמה בימים ה”רגילים”, כדאי לבדוק, אם ואילו שינויים יש סביב המחזור (כי כל אחת אחרת).
- בכל שאלה, בעיה, ספק וחשש – לחזור לרופא, עד שזה מסתדר.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את התקנות של משרד הבריאות בנוגע לתרופות בפיקוח – בקישור הזה
ואת ההסבר על הדרך שבה תרופות עם חומרים ממריצים עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
עובדות חשובות על תוספי תזונה והפרעת קשב / רונה יהב
בפוסט הקודם שלי דיברתי באופן כללי על המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק”.
- תוכלו לקרוא אותו – בקישור הזה
- ולמצוא הסברים על טיפולים ממשיים ומוכחים להפרעת קשב – בקישור הזה
הפעם אתמקד בנושא תוספי התזונה, בשימוש שלהם בהקשר של הפרעת קשב ובצורך להיזהר מפני שיווק מטעה.
מה תוספי תזונה לא יכולים לעשות?
- את תקנות בריאות הציבור של משרד הבריאות בנוגע לתוספי תזונה, תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה תוספי תזונה כן יכולים לעשות?
ממה להיזהר?
רונה יהב
יועצת משפחתית, מדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת התמחות בהפרעת קשב.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על הומאופתיה – בקישור הזה
ואת ההסבר על קנאבידיול (CBD) – בקישור הזה
הפרעת קשב וחשיפה לאירועים טראומטיים בילדות / ראסל ברקלי
ד”ר ראסל ברקלי פרסם סרטון שבו הוא מעביר ביקורת קשה על הטענה היותר משגויה של ד”ר גאבור מטה Dr Gabor Mate, לפיה הפרעת קשב לא נובעת ממקורות גנטיים אלא מחשיפה לאירועים טראומטיים בילדות.
במהלך הסרטון ברקלי מציג נתונים מחקרים אודות האופי הגנטי של הפרעת קשב והביטוי הכללי שלה.
- תוכלו למצוא תמיכה לדברים אלו גם בהצהרת הקונצנזוס – בקישור הזה
ברקלי מסביר שאומנם קיים קשר בין אירועי ילדות טראומתיים להפרעת קשב, אך שהוא מורכב הרבה יותר מהקשר הסיבתי הפשוט שמטה מתאר ו… בכלל עובד לכיוון ההפוך. כלומר, הפרעת קשב על ההיבטים הגנטיים שלה מגבירה את הסיכון לחוויות טראומתיות.
עיקרי הדברים:
ברקלי מציג תרשים דינאמי שהולך ונבנה עם ההסבר, המתאר את הקשרים המורכבים בין הפרעת קשב לחוויות טראומטיות.
- מי שרוצה לראות את התרשים המלא יכול לקפוץ לדקה 18:10 בסרטון.
לשם הנוחות אסכם לכם בקצרה את עיקרי הדברים:
- טראומה לא יוצרת הפרעת קשב
- בדומה לאוטיזם, הפרעת קשב לא נוצרת בעקבות דפוס הורות מסויים (למרות שפעם חשבו ככה)
- הנסיון לקשור את הפרעת קשב לטראומת ילדות, תואם את “תרבות ההתקרבנות” הפופוליסטית, אך לא את הספרות המקצועית.
- הפרעת קשב יוצרת הזדמנויות רבות לחוויות שליליות עד כדי טראומה רגשית, כולל הגברת הסיכון לחבלות ופגיעות ברמה הפיזית.
- הפרעת קשב אצל אחד או יותר מההורים הביולוגיים, היא גורם הסיכון והמנבא המשמעותי ביותר להפרעת קשב אצל הילד.
- הפרעת קשב אצל אחד או יותר מההורים, עלולה להוביל לסביבה משפחתית שלילית וכאותית, אשר מוסיפה את השפעתה על הסיכון האישי (הקיים בין כה וכה) לחוויות ילדות שליליות בעקבות הפרעת קשב.
למען הסר ספק – כל בעיה רגשית משמעותית עלולה ליצור גם קשיי קשב. עם זאת, הפרעת קשב לא נוצרת מגורמים רגשיים. כמו כן, חשוב להבדיל בין הפרעת קשב לבין קשיי קשב על רקע רגשי, משום שהטיפול הנחוץ לכל אחד מהמצבים הללו יכול להיות שונה לגמרי.
- תוכלו ללמוד על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Why Dr Gabor Mate’ is Worse Than Wrong About ADHD ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
למי שרוצה להכיר יותר את האשיות המדוברת….
דעותיות של גאבור מטה זוכות לביקורות רבות לא רק בפן המקצועי ולא רק בהקשר של הפרעת קשב. למשל, בסרטון הבא תוכלו לראות את הביקורת הישראלית על העמדות האנטי ציוניות שמטה הרבה להביע במהלך מלחמת חרבות ברזל. בחרתי בסרטון הזה משום שהוא מסב את תשומת לב הצופים למאפיינים וביטויים ספציפיים של השיח המטעה, שטוב לזהות ולהכיר גם באופן כללי.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר של ג’ון גרין על איך להסתדר בעידן הצפת המידע? – בקישור הזה
ועל הקשר בין פיזור דעת למצב הרוח – בקישור הזה
אבחון הפרעה ברצף האוטיזם ASD / משרד הבריאות
מהו הרצף האוטיסטי ואיך מאבחנים?
הספקטרום או הרצף האוטיסטי (ASD – Autistic Spectrum Disorder) הוא אחד המצבים שיכולים להראות דומה להפרעת קשב ולהגיע ביחד או בנפרד. לכן, בכל חשד לקיומו של קושי בתחום, חשוב לבדוק אותו מול המומחים הרלוונטיים כחלק מתהליך האבחנה המבדלת להפרעת קשב.
על פי משרד הבריאות, הפרעה ברצף האוטיזם קיימת מגיל הילדות או בשלבים מאוד מוקדמים בהתפתחות, והיא משפיעה על התנהגויות אנושיות בסיסיות, כגון אינטראקציה חברתית, היכולת לתקשר רעיונות ורגשות, דמיון, והיכולת לבסס קשרים עם אחרים.
האבחון של אוטיזם מורכב יותר מזה של הפרעת קשב וכולל מספר אנשי מקצוע. זאת משום שתהליך האבחון של ילד עם חשד לאבחנה בספקטרום האוטיזם חייב לכלול בדיקה גופנית, נירולוגית, התפתחותית ורגשית
נשמע מעניין?
את ההסברים של משרד הבריאות בנוגע לאבחון אוטיזם, תוכלו למצוא – בקישור הזה
אמות מידה מומלצות לאבחון ילדים בספקטרום האוטיזם על פי משרד הבריאות תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את אמות המידה של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
ולראות את הסרטון על החוויה האישית של חיים על הרצף האוטיסטי – בקישור הזה
האם ריטלין הוא סם מסוכן? / הסבר מאת הרוקח חגי שור
ייתכן שכבר שמעתם בעבר טענות על כך שמשרד הבריאות אומר שריטלין הוא סם מסוכן.
ובכן, זה מסוג הדברים שמציגים אמיתות חלקיות בצורה מעוותת, כדי לקדם אג’נדה שלא תואמת את המידע המחקרי בתחום. בדרך כלל אם תחפשו את המקור לאמרות האלו תגלו שהן מגיעות ממקורות אינטרסנטיים שמעוניינים ליצור באז תקשורתי, או לקדם מוצרים ושירותים שמוצגים כ”תחליף טבעי” או “פתרון פלא” להפרעת קשב. הם עושים זאת כמובן חרף היעדר ראיות מחקריות לקיומן של דברים כאלו.
- על המחיר הלא (רק) כספי של טיפולי סרק תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- ועל הנזק של פרובוקציות תקשורתיות סביב הטיפול התרופתי בהפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה.
למעשה, חשוב ליזכור שהפרעת קשב היא כרונית, כלומר היא מלווה את האדם מהלידה ועד אחרית ימיו. אין אפשרות “לרפא” הפרעת קשב באופן מלא, אין תחליף טבעי או אחר לטיפול תרופתי, אין אף טיפול שמתאים לכולם ואין אף טיפול שעומד בפני עצמו. המענה המלא של הפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית. המטרה היחידה שלו היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם, כשהשיקול היחיד הוא טובת האדם (ולא שקט למורים או כל דבר אחר).
- תוכלו למצוא מאמר קונצנזוס בנושא – בקישור הזה
האבחון נחוץ לבניית התוכנית הטיפולית הראשונית. המעקבים התקופתיים מול אנשי המקצוע הרלוונטיים, נחוצים לבדיקה מתמדת של היעילות וההתאמה של התוכנית הטיפולית, כדי שהיה אפשר לעדכן אותה בהתאם להתקדמות ולדרישות החיים המשתנות. כן, זה מסובך וזה הרבה עבודה וזה דורש בדיוק את כישורי ההתארגנות והיכולת להתמודד עם בירוקרטיה שנפגעים בהפרעת קשב. כן, למערכת הבריאות יש עוד דרך ארוכה כדי להנגיש את התהליך, אבל!
- כל גורם שמציג סיפור אחר, במיוחד אם מעורבים בו סיפורי זוועה על הטיפול התרופתי, תיאוריות קונספירציה למיניהן והבטחות נוצצות – צריך להדליק לכם נורה אדומה. במקרים האלו ניתן ורצוי לדווח לוועדה לבחינת הטעיית הציבור – בקישור הזה.
אז מה באמת קורה פה?
ישנו מסמך חוקי קיים שנקרא “פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל״ג–1973” ותוכלו לקרוא אותו – בקישור הזה.
בתוספת הראשונה של המסמך קיימת רשימה של חומרים המוגדרים כ”סם מסוכן“. אבל…
אם תחפשו שם את המילה “ריטלין” לא תמצאו אותה כי היא לא מופעה בו. מה שכן מופיע בו הוא החומר “מתילפנידאט” שנקרא באנגלית Methylphenidate, שהוא החומר הפעיל בכל משפחת התרופות של הריטלין כמו: “ריטלין”, “ריטלין SR”, “ריטלין LA” ו”קונצרטה”.
איך ומתי הגיע המתילפנידט לפקודת הסמים המסוכנים?
המאמר של חגי שור מסביר לעומק את הסוגיה הזו ואתן לכם כאן את עיקרי הדברים:
- רשימת החומרים שמופיעה בפקודת הסמים המסוכנים נוצרה לפני כ- 100 שנה, על ידי חלוקה גסה של חומרים על פי הידע הרפואי שהיה נגיש באותה התקופה.
- בתי המרקחת כיום מחוייבים על פי חוק לנהלים אחידים וקפדניים מאוד ביחס לכל חומר שנכלל ברשימה זו, ללא התייחסות למאפיינים הייחודיים של כל אחד מהם.
- החוקים של מדינת ישראל בנושא נובעים מתוך מחוייבות לאמנות בין לאומיות שאותן קשה לשנות, חרף מידע עדכני שהצטבר ממחקרים חדשים.
- השם האנגלי המקורי של הפקודה הוא “Schedule drug” שמתייחס לסמי מרפא שנמצאים בפיקוח. התרגום “סמים מסוכנים” מתבסס על חוסר אבחנה לשוני בין המונח “סם רפואי” למונח “סם משכר”, שבאנגלית מתוארים באותה המילה – “drug”.
- החומר “מתילפנידאט” אינו סם ממכר, התרופות המבוססות על נמצאות בפיקוח רק כדי למנוע שימוש לרעה.
נשמע מעניין?
את המאמר המלא של חגי שור תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר למבוגרים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ולראות את הסרטון של ג’סיקה “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה
המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק” / רונה יהב
הורים רבים מחזיקים בתפיסה השגויה, שכל טיפול שאינו “קונבנציונאלי” לא יכול לשאת הפסד מלבד זה הכספי – “מקסימום זה לא יעזור…”.
אני רוצה להתייחס למחיר שאינו כספי בריבוי “טיפולי-סרק”
בכל טיפול חדש מונחים על הכף: תקווה של ההורים, תקווה של הילד, תיווך לילד למה הוא צריך לעשות משהו שלרוב יהיה לא נעים (כמו להתאמן על תוכנה סופר-מתסכלת או לבלוע משהו מגעיל…), לגייס את שיתוף הפעולה שלו (מי שמבין הפרעת קשב יודע שזהו אתגר בפני עצמו), להכניס גם אותו ל”לופ” הזה (כי בתוך תוכם מה שהילדים רוצים זה שנהיה מרוצים מהם, ולשם כך הם כן מתאמצים מאוד)… ואז זה לא עובד.
אז הילד כביכול “נכשל” בעוד משהו, ואיבדנו עוד קצת אמון בסוגי טיפולים, אבל בינתיים גם לא נתנו לו מענה שיוכל לעזור – כי אנחנו עדיין מחפשים “פתרון-קסם“.
למסכת הזאת יש מחירים שאינם נאמדים בכסף
כשהילד מנסה עוד משהו ועוד משהו ללא הועיל – זה לא כיף. צריך לתווך לו את העניין, זה נכנס לתוך מערכות היחסים, יוצר משבר אמון להורים, משבר אמון של הילד בהוריו, ואולי חמור מכול – בעצמו.
כל זה קורה בשנים שבהן הוא בונה את דימויו העצמי ואת תחושת הערך שלו.
משמעות החוויה היא להיכשל בכל פעם, לשאת עוד מפח נפש, להתאכזב שוב – לא מהכסף, אלא מהתקווה ששוב מתנפצת וממגוון המשאבים שירדו לטמיון.
בסופו של דבר, תהיה גישתנו אשר תהיה, הרי כולנו רוצים לעזור לילדים שלנו!
אנא, היו מודעים וסלקטיביים בבחירת טיפולים לילדכם, וזכרו שהמחיר בריבוי ניסיונות כושלים כאלה עלול להיות הרבה מעבר לכספי, ואף לא התייחסתי כאן לסכנות של ממש שלעתים טמונות בטיפולים מפוקפקים (כמו הפקרת הילד בידי מישהו שאינו מחזיק בהכשרה מתאימה / קבלת עצות ממי שלא הוסמך לתת אותן – ונתקלתי בכאלה שהצריכו ייעוץ רפואי או היו לא פחות ממסוכנות).
כשאתם בוחנים טיפול כלשהו ושואלים את עצמכם, “מה כבר יש לי להפסיד?” – אל תתייחסו לשאלה כרטורית, כי לפעמים התשובה עליה תהיה – “הרבה מאוד“.
רונה יהב
יועצת משפחתית, מדריכת הורים וצוותי חינוך, בעלת התמחות בהפרעת קשב.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את הפוסט על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” – בקישור הזה
ואת הדף המרוכז בנוגע לאפשרויות טיפוליות להפרעת קשב – בקישור הזה
הסבר על קנאבידיול (CBD), אשר מופק מצמח הקנאביס – מה נכון, מה לא וממה צריך להיזהר / Vox, WHO + הסברים ותובנות של חן ספקטור
בתקופה האחרונה עולות שאלות רבות בנוגע לשימוש בקנאבידיול (CBD) כאפשרות טיפולית להפרעת קשב.
למה ואיך צריך להתייחס לזה?
הפוסט הזה עולה בתגובה לעיסוק הרב בנושא, מתוך שאיפה להנגיש ולהבהיר את הידע הקיים. עם זאת – חשוב לציין שאין לי הסמכה רפואית או משפטית והתכנים המופיעים באתר, לא נועדו לשמש כייעוץ רפואי או משפטי מכל סוג. כמו כן, כפי שתראו בהמשך, מדובר בתחום חדשני מאוד שנמצא בשלבי פיתוח ומחקר ראשוניים בלבד. בהחלט ייתכן ובעתיד יהיו שינויים בידע המדעי, בשימוש הרפואי ובהתייחסות החוקית לנושא.
אם זו אפשרות שמעניינת אתכם – בבקשה תתייעצו עם רופא מומחה ובדקו את הסטטוס החוקי מול הגורמים המתאימים. תודה 🙂
מה זה בכלל?
קנאבידיול (CBD) הוא אחד החומרים הפעילים שזוהו בצמח הקנאביס.
לצמח הקנאביס ישנם מספר יישומים רפואיים אשר נחקרו היטב ונמצאים בשימוש במסגרת החוק ובפיקוח רפואי הולם. לצד זאת, ישנו גם שימוש לא חוקי וניצול לרעה של צמח הקנאביס על תוצריו השונים. בעוד שהמחקר הרפואי בתחום תופס תאוצה, עדיין רב הנסתר על הגלוי ויש עוד הרבה דברים שאינם ידועים על השפעות הצמח.
העובדה שהשימוש בקנאביס נמצא יעיל למצבים רפואיים מסוימים, אינה אומרת שהוא יעיל או בטוח לשימוש במצבים אחרים. כמו כן, חשוב לציין, כמו בכל טיפול רפואי אחר, גם כאן יש עניין של התאמה אישית עבור הזן הספציפי, החומרים המופקים ממנו והמינון עבור כל מקרה לגופו. לכן שימוש לא חוקי ולא מפוקח עלול ליצור נזק ויש להיזהר מפניו.
האם זה מתאים לטיפול בהפרעת קשב?
נכון להיום, השימוש בקאנביס לטיפול בהפרעת קשב אינו חוקי בישראל.
אמנם ישנם שימושים רפואיים אחרים בצמח שכבר הוכרו במסגרת החוק, אבל החוק עדיין אינו מתיר את השימוש בקאנביס לצורך טיפול בהפרעת קשב ובצדק!
לפני שתתחילו להתמרמר, חשוב שתדעו שיש לכך סיבה טובה והיא שאין מספיק מחקר איכותי ואמין על הנושא. ייתכן ובעתיד הדברים ישתנו, אבל כרגע פשוט אין לנו מספיק ידע כדי לוודא שזו אפשרות יעילה ובטוחה למטרה זו. לכן, כל עוד שאין מספיק ידע והוכחות רפואיות וכל עוד שאין היתר חוקי לנושא – השימוש בקאנביס אינו מתאים לטיפול בהפרעת קשב.
למה בכל זאת מדברים על CBD בהקשר של הפרעת קשב?
ה”רעש” וההתעניינות סביב ה- CBD, היא חלק מתופעה רחבה יותר, המשקפת את ההתייחסות הבעייתית של הציבור לנושא של הפרעת קשב. תופעה זו היא שילוב של מספר גורמים חברתיים-תקשורתיים, שאינם קשורים להיבטים הרפואיים ולידע המדעי והמקצועי בנושא.
- למרבה הצער, עדיין ישנה הטעיה רבה של הציבור בנוגע לעצם קיומה של הפרעת קשב, השלכותיה והטיפול הנדרש. זאת למרות הקונצנזוס המדעי בנושא, שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- הקושי של הציבור לקבל מידע אמין ומקצועי בנושא נובע משני גורמים עיקריים:
- דיווח לא מהימן של מחקרים מדעיים בתקשורת, שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- פרסומים המשתמשים באסטרטגיות שיווקיות מטעות של סטיגמה והפחדה, שעליהן תוכלו לדווח – בקישור הזה
- חוסר ההקפדה של התקשורת על ייצוג אמין ומדוייק של הנושא, יחד עם השימוש הנרחב באסטרטגיות שיווקיות מטעות, הופכות את הטיפול להפרעת קשב מנושא רפואי ואישי לנושא של אידיאולוגיה חברתית ודיון ציבורי. ההתייחסות האידיאולוגית להפרעת קשב, שאינה מבוססת על עובדות מחקריות או הבנה מקצועית של הנושא, לא בהכרח משרתת את טובת הפרט והחברה שבה הוא חי. לא רק זאת, אלא שהיא אף עלולה לגרום לנזקים גדולים, שאת חלקם יהיה קשה מאוד עד בלתי אפשרי לתקן בהמשך הדרך. על הסיכון שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון תוכלו לקרוא – בקישור הזה
כל אלו גורמים לאנשים רבים לחפש אחר “פיתרון טבעי” להפרעת קשב שאינו קיים במציאות. על הבעייתיות בגישה הזו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
ההתייחסות השגויה לקנאבידיול (CBD) כאפשרות טיפולית להפרעת קשב, חרף מחסור בתמיכה מדעית בשימוש שלו כאופציה בטוחה ויעילה, הוא אחד הביטויים הרבים של תופעה מזיקה זו.
לצורך העניין, מצאתי לכם סרטון קצר מהערוץ Vox, שיעשה קצת סדר בראש ואני ממליצה בחום להמשיך ולעקוב אחרי ההתפתחויות המחקריות והרפואיות של הנושא ממקורות אמינים.
עיקרי הדברים:
- החומר קנאבידיול (CBD), אשר מופק מצמח הקנאביס, משולב בתכשירים ומוצרים רבים לשימוש חיצוני או פנימי.
- היצרנים והמפיצים של מוצרים אלו, טוענים שהוא יכול לעשות הרבה דברים מרשימים ולתת מענה לשלל בעיות בתחומים פיזיולוגיים, רגשיים וקוגניטיביים. השיווק שלהם מתבסס על הטרנדיות של תוספי התזונה, כלכלת החרדה והעלייה בליגליזציה של השימוש בקנאביס ברחבי העולם.
- נכון להיום, קיימת תרופה אחת בלבד המבוססת על CBD (לצורך טיפול באפילפסיה), אשר אושרה לשימוש רפואי על ידי ה- FDA. עם זאת, מעבר לכך, היעילות והבטיחות של השימוש בחומר זה לכל מטרה אחרת – טרם הוכח.
- למרות שיש הרבה דברים שאנחנו עדיין לא יודעים על קנאבידיול CBD, אנשים רבים קונים ומשתמשים במוצרים ותכשירים המבוססים עליו.
- שימוש לא מפוקח בחומר זה עלול להתנגש עם טיפולים אחרים ולפגוע בבריאות.
- למרות הפופולריות הרבה שלו והחוקים הקיימים בנושא (שיכולים להשתנות ממדינה למדינה), כמעט שלא מופעל פיקוח על השימוש בקנאבידיול CBD.
כתוצאה מכך, קשה לדעת ממה בדיוק מורכבים אותם מוצרים, אשר מתיימרים להתבסס עליו למטרות כאלו ואחרות. למשל:- לא ניתן לדעת האם הם בכלל מכילים CBD ואם כן – באיזו כמות ואיכות. למעשה, בהרבה מהמוצרים הללו כמות ה- CBD קטנה מאוד, כך שהמינון שלהם רחוק מאוד מהכמות שנמצאה כאפקטיבית במחקר הקיים. לכן, פעמים רבות, גם עם החומר קיים במוצר, הכמות שלו זניחה.
- כמו כן, חלק מהמוצרים מכילים גם THC שהוא המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי בצמח הקנאביס.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון The booming CBD craze, explained ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
רוצים לקרוא עוד על הנושא?
ארגון הבריאות העולמי WHO הוציא דוח רשמי על קנאבידיול (CBD), שאותו תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את הדף המרוכז על טיפול בהפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: My 420 Tours CC BY-SA 4.0
הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
מתמטיקה, דיסקלקוליה והפרעת קשב ADHD / חן ספקטור
לפני שמתחילים, בואו נעשה קצת סדר:
דיסקלקוליה היא אחת מתוך שלושת לקויות הלמידה. השתיים האחרות הן דיסלקסיה (קושי בקריאה) ודיסגראפיה (קושי בכתיבה). כל אחת מהן יכולה לבוא לבד, או ביחד עם אחת או יותר מלקויות הלמידה האחרות. לקויות למידה מאבחנים באמצעות אבחון דידקטי שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
דבר נוסף שכדאי לדעת בהקשר הזה, הוא שבאופן כללי לקויות למידה נוטות לבוא ביחד עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. למעשה, ברוב המקרים הן באות ביחד ויותר נדיר שלא. עם זאת, הן בהחלט יכולות גם לבוא בנפרד. כלומר, יתכנו מצבים שבהם תהיה לקות למידה אחת או יותר ללא הפרעת קשב. כמו כן, יתכנו גם מצבים שבהם תהיה הפרעת קשב ללא לקות למידה.
כדי לסבך את הדברים קצת יותר, לקויות למידה גם יכולות להראות מאוד דומה להפרעת קשב. כך שיכול להיות קשה להבדיל ביניהן ללא אבחון מסודר של איש מקצוע מוסמך. לכן, כדי לדעת בדיוק מהם המקורות לקשיים במקרה מסוים, צריך לעשות אבחון ותמיד כדאי לבדוק כל חשד למקור הקשיים מול אנשי המקצוע המתאימים.
- את ההנחיות של משרד הבריאות על אבחון הפרעת קשב וריכוז ADHD, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- ותוכלו ללמוד עוד על אבחנה מבדלת של הפרעת קשב – בקישור הזה
מה ההבדל בין דיסקלקוליה ללקויות למידה אחרות?
דיסקלקוליה היא מקרה מיוחד משתי בחינות:
- יש הרבה בלבול בין קשיים בחשבון שנובעים מדיסקלקוליה לבין אלו שנובעים מהפרעת קשב (לפעמים גם בקרב מאבחנים מקצועיים לצערי).
- דיסקלקוליה הרבה יותר נדירה מדיסלקסיה ודיסגראפיה, שלרוב כבר מוכרות לציבור.
הפוסט הזה נועד קצת לחדד את הדברים.
כמו כן הפוסט נועד לאפשר לכל הדיסקלקולים כאן ליצור קבוצת תמיכה – כי זה דבר מאוד חשוב וקשה למצוא עוד אנשים שחווים את הקשיים האלו ויכולים לדבר עליהם מניסיון אישי.
מה ההבדל בין דיסקלקוליה להפרעת קשב?
דיסקלקוליה פוגעת בתפיסה הבסיסית של המספר והכמות. כלומר, מה זה 5 ומה ההבדל בין 5 ל- 50 או 500.
למשל, האם זה סביר לקבל עודף של שנקל משטר של מאתיים אם קניתי קרמבו?
זה גם בדרך כלל בא עם הרבה בעיות שקשורות לתפיסה החזותית-מרחבית.
כתוצאה מכך, אנשים עם דיסקלקוליה בדרך כלל יתקשו להתמצא במקומות חדשים ולנווט לפי מפה (ברוך ממציא ה- GPS כבר אמרנו?).
עם זאת, אדם שיש לו דיסקלקוליה ללא בעיות נוספות, לא יתקשה לבצע פעולות חשבוניות ברמה הטכנית. כלומר, סביר מאוד שהוא יצליח לשנן ולזכור את שלבי הפעולה של פתרון בעיות או תרגילים מתמטיים ולהשתמש במחשבון בצורה נכונה. אבל… הוא לא ידע את המשמעות הכמותית של הסימנים שהוא מעתיק מהצג לנייר ולא תהיה לו תחושת אומדן.
לעומת זאת, הפגיעה של הפרעת קשב בתפקוד המתמטי נובעת מהמאפיינים הייחודיים של המקצוע הזה בהשוואה למקצועות אחרים.
בהמשך נציג את העיקריים שביניהם.
מתמטיקה מצריכה תשומת לב גבוהה מאוד לפרטים
אחד הדברים עלולים להיפגע בהפרעת קשב הוא היכולת לשים לב לפרטים. להבדיל ממקצועות אחרים, מתמטיקה רגישה לזה במיוחד. למשל, אם במבחן בהיסטוריה תלמיד כותב אות או אפילו מילה שלמה לא נכון זה לא כל כך נורא. רוב הסיכויים שהמורה יצליח להבין את המשפט ואם לא אז את הפסקה. אולי ירדו על זה כמה נקודות מידי פעם, אבל זה לא מה שיחבל בסיכויי ההצלחה. לעומת זאת, החלפה/השמטה/הוספה של ספרה אחת יכולה לפסול תשובה שלמה בחשבון. זה משמעותי במיוחד בכיתות הגבוהות ששם התשובה יכולה להתפרס על מספר עמודים וטעות נגררת יכולה להיות ההבדל בין ציון עובר לנכשל.
כל הטעויות שנגרמות עקב חוסר תשומת לב לפרטים לא קשורות להבנה החשבונית או לרמת הבקיאות בחומר. לכן זה גם מאוד מאוד מאוד מאוד מתסכל.
אגב, נושא נוסף שעלול להשפיע על תשומת הלב לפרטים הוא מיקוד הראיה.
הסבר על כך תוכלו למצוא – בקישור הזה.
רכישת עובדות היסוד היא תהליך משעמם ומייגע
יש גם את הנושא של שינון עובדות היסוד שפשוט משעמם וטרחני מידי עבור אנשים עם הפרעת קשב וריכוז, שרמת העניין עבורם היא קריטית לתפקוד. זאת לא בעיה בהבנת פעולות החשבון ולא מונע פיתוח של יכולת אומדן טובה.
כאן יכולה גם להיות בעיה בשימוש במחשבון, שכן הוא מצריך לקרוא את המספרים במדויק, להקליד אותם במדויק ולהעתיק במדויק את התוצאה – כל אחד מהשלבים האלו הוא פוטנציאל לטעויות של תשומת לב לפרטים. זה סוג של מלכוד 22 כי למידת לוח הכפל בעל פה יכולה למנוע את הצורך במחשבון, אבל בשביל זה צריך ללמוד את לוח הכפל בעל פה.
זיכרון עבודה ופיצול קשב
לא דיברתי עוד על הפגיעה של הפרעת קשב בזיכרון העבודה שיכולה להקשות על פתרון רב שלבי בראש. על ההשפעה של זיכרון העבודה על תהליך הלמידה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.
לכאורה אפשר לעקוף את הקושי הזה עם כתיבה של כל שלב, אבל אז יש בעיה בפיצול קשב בין הכתיבה לחשיבה על הפתרון ולשמירה של השלבים הבאים בראש… עוד מלכוד.
אני מקווה שאתם מתחילים להבין את הבעיה
וכשהרגש נכנס לכל הסיפור
למרבה הצער, חרדת מתמטיקה היא תופעה נפוצה בקרב תלמידים באופן כללי. כלומר, היא לא נמצאת רק בקרב לומדים עם לקויות למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז ADHD.
בגדול זה נובע מתפיסה של המתמטיקה כמקצוע מאיים לצד חשש של הלומד/ת למידת יכולתו/ה לעמוד בדרישות.
בהתאם לכך, חרדת מתמטיקה יכולה להתפתח משילוב של אחד או יותר מהגורמים הבאים:
- נטייה כללית לחרדתיות, או לחרדת בחינות
- קשיים בלמידה או בהבעת החומר הנלמד במסגרת בחינה (מכל גורם שהוא)
- ציונים נמוכים באופן אובייקטיבי, או באופן סובייקטיבי – כלומר, מתחת לאלו שהלומד רוצה או מרגיש צורך להשיג (למשל, דרישות הקבלה ל- 5 יחידות).
- חוויות כישלון קודמות סביב הנושא או חשש מכישלון עתידי, ללא קשר ליכולת המתמטית או לציונים בפועל (הפעם הצלחתי אבל….)
- דרכי הוראה לא מיטביות (במילים עדינות)
- ציפיות לא ראליות סביב תהליך הלמידה – מתמטיקה דורשת גם הבנה וגם תרגול. קושי נוכחי בשלבי הלמידה הראשוניים לא מחייב ביצועים נמוכים בהמשך הדרך, אבל אם הלומד ירים ידיים בשלב זה, תיווצר נבואה שמגשימה את עצמה.
- דרישות הקבלה של המוסדות להשכלה גבוהה (כולל הבחינה הפסיכומטרית)
- ערכים תרבותיים בנוגע ליכולת מתמטית, כולל ההשלכות האפשריות על המעמד החברתי והאפשרויות התעסוקתיות של האדם.
כמו שאתם רואים, יש מספיק סיבות להילחץ מהנושא.
מה גם שכל אחת מהן יכולה לגרום לחרדת מתמטיקה מרשימה כשלעצמה.
לכן כשיש שילוב של יותר מגורם אחד, מן הסתם המצב יהיה יותר חמור, מסובך ומורכב.
השילוב של חרדה והפרעת קשב
כל מה שאמרנו עד כה על חרדת מתמטיקה נכון באופן כללי וזה מסתבך עוד יותר אם הפרעת קשב נכנסת לתמונה.
זאת משום שקיים קשר בין רגשות לבין התפקוד הקוגניטיבי. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה
אבל…. משום שהקשב מושפע מהרגש, למי שיש בעיה ראשונית בקשב החרדה יכולה להשפיע עוד יותר על הביצוע ולהגדיל את סוג הטעויות שתיארתי קודם.
כלומר, כאן הפרעת הקשב יוצרת רגישות יתר לבעיה כללית (קוראים לזה אינטראקציה או קומורבידיות).
על הטלטלות הרגשיות של הפרעת קשב, תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה
נדבך על גבי נדבך
בנוסף לכל אלו, מתמטיקה היא מקצוע שנבנה על ידע קודם.
לשם השוואה:
- אם בהיסטוריה תלמיד מסוים התקשה ללמוד על היוונים ובינתיים הוא טופל כך שיכולת הלמידה שלו השתפרה, זה לא יפריע לו ללמוד על מלחמת העולם השנייה.
- אבל… אם הוא פספס את לוח הכפל, תהיה לו בעיה עם שברים גם אחרי שתפקודי הלמידה השתפרו.
כלומר, כשמדברים על מתמטיקה המענה הטיפולי/חינוכי יותר מאתגר. זאת משום ששיפור תפקודי הלמידה כשלעצמו אינו מספיק. במקרה הזה יש גם צורך קריטי לתת מענה לחסך הלימודי שנוצר ולפערים שנפתחו מול קצב הלימוד בכיתה. הכוונה היא גם לפערים הראשוניים שעמם הלומד התחיל את הטיפול וגם לפערי שנצברו במהלך הדרך. הרי מדובר בתהליך, זה לא קורה ביום אחד ובינתיים הכיתה ממשיכה להתקדם. כאמור, בעוד שיש גם מקצועות אחרים שבהם חשוב לצמצם פערי ידע, במתמטיקה זה בולט במיוחד ומקשה במיוחד על המשך הרכישה של חומרי הלימוד העתידיים.
הבדל נוסף קשור לשילוב של כל אלו עם ההיבטים הרגשיים והתרבותיים סביב הנושא. כאמור, להבדיל ממקצועות אחרים, מתמטיקה היא תחום דעת שרגיש במיוחד לחרדות. במקרים של קושי, בהתחשב בכך שתהליך הטיפול והשלמת הפערים מורכב יותר ממקצועות אחרים, תקופת הביניים שבה הלומד מקבל מענה טיפולי/חינוך אך עדיין לא הדביק את קצב הלימוד בכיתה מסוכנת במיוחד מבחינת התפקוד הרגשי והשלכותיו על התפקוד האקדמי.
מכאן עולה החשיבות של איתור מוקדם, שיכול למנוע או לפחות לצמצם בצורה משמעותית צבירה של פערים בחומרי הלימוד.
- על סוגיות האבחון בגיל הרך תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה.
- על הנחיות להורים בנוגע לאבחון לפני כיתה ב’, תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה
התייחסות במערכת החינוך
לומדים עם דיסקלקוליה מאובחנת בדרך כלל מקבלים אפשרות להחליף את הבגרות במתמטיקה בביולוגיה, כדי שיוכלו להיות זכאים לתעודת בגרות.
עם זאת, הנהלים של משרד החינוך נוטים להשתנות. לכן חשוב תמיד לברר מה ההנחיות העדכניות.
לצורך העניין תוכלו לפנות ליועצת בית הספר ולהשתמש בקישורים הבאים:
- הסברים על התאמות (נכון ליום כתיבת הפוסט) – בקישור הזה
- הפרטים של פניות הציבור של משרד החינוך – בקישור הזה
בנוסף, אם אתם מתכננים לימודי המשך בהשכלה הגבוהה – כדאי גם ליצור קשר עם מוסד הלימודים המבוקש ולברר את דרישות הקבלה למסלול הלימוד שבו אתם מעוניינים. זאת משום שבעוד שבמקרים רבים החלפת נושא הבגרות ממתמטיקה לביולוגיה לא תהווה מכשול בהמשך דרככם האקדמית, בהחלט יתכן שבחלק ממוסדות הלימוד או מסלולי לימוד ספציפיים זה יהיה בעייתי.
לכן מומלץ לברר את הדברים מראש כחלק מתהליך קבלת ההחלטות בנושא.
האם זה תנאי לקבלה? האם אפשר לעשות קורס אחר שמשלים? באיזו מידה התואר או התעודה מצריכים יכולת חשבונית גם אם אין קורס רשמי/ייעודי לנושא? וכו
לסיכום
אני מקווה שהפוסט הזה נתן לכם קצת כיוון ואולי הצליח להסביר כמה דברים על ההבדל בין דיסקלקוליה להפרעת קשב בנוגע להשפעה שלהן על היכולת החשבונית והתפקוד המתמטי. כאמור, דיסקלקוליה אמיתית זה מצב מאוד נדיר והרבה פעמים לאחר בדיקה קצת יותר מעמיקה מגלים שמדובר בהשפעה של הפרעת קשב על חשבון, או בכלל במצב לגמרי אחר. אז שווה לבדוק ולו רק כדי לשלול את החשד ולהיות בטוחים שהאבחנה שקיבלתם מדויקת ונכונה.
ועכשיו תור כל הדיסקלקולים – מה אתם אומרים על כל העסק? הרימו את קולכם ותנו בראש!
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על לקויות למידה – בקישור הזה
ולהתרשם ממגוון פוסטים בנושא חשבון ומספרים – בקישור הזה
ו… בונוס:
תוכלו להוריד בחינם את התמונה המגניבה של לוח הכפל – בקישור הזה
התאמות בדרכי היבחנות בשנת הלימודים תשע”ט / משרד החינוך
משרד החינוך פרסם מסמך בנוגע להתאמות בדרכי היבחנות לתלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז ADHD, הנבחנים בשנת הלימודים תשע”ט. המסמך מתייחס גם למעקב והגשת תיקים לוועדה בתשע”ח. המסמך מציג עקרונות להתבוננות על נחיצותן של ההתאמות בדרכיה היבחנות עבור תלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב. בין היתר המסמך מדגיש את חשיבותה של המעורבות של התלמידים והוריהם בתהליך קבלת ההחלטות של הצוות החינוכי.
על פי משרד החינוך התאמות בדרכי היבחנות נועדו לשקף כראוי את הידע והמיומנויות של התלמיד, שאיכותם ורמתם עלולים להתעמעם עקב לקות למידה המשפיעה על הבעת הידע. במסך זה מודגש שהתאמות בדרכי היבחנות לא נועדו לסייע לתלמיד לשפר את הישגיו כשלעצמם, אלא לפצות על קשיים ממקור נוירולוגי באופן הבעת הידע הקיים. על כן יש לוודא כי מקור הקושי אינו נובע מסיבה אחרת כמו תלמידאות לא הולמת, חוסר עניין, היעדרויות, היעדר פניות רגשית ועוד.
נקודות מרכזיות:
- יש להקפיד ולהתבסס על אבחונים הנערכים על פי דרישות והנחיות אגף לקויות למידה.
- ההחלטות נשענות בראש ובראשונה על חוות דעת מקצועית של מורי בית הספר ונתמכות על ידי אבחון, ולא להיפך.
- הורים אשר יבקשו לעיין במסמכים המוגשים לוועדה הבית ספרית ו/או המחוזית יהיו רשאים לעשות כן.
- להורים קיימת זכות ערר על ההחלטה של הוועדה הבית ספרית.
- השימוש במילונית האלקטרונית באנגלית הותר לכלל התלמידים, לכן השימוש בה אינו מהווה התאמה בדרכי היבחנות.
- בקשות להקראה או להכתבה מוגשות לדיון בוועדה המחוזית.
- ההתאמה הקלדה על מחשב באמצעות ה- iTest תחליף את ההתאמות הכתבה לבוחן ניטרלי ושעתוק.
- התאמה של הקראה תעשה על ידי אמצעים טכנולוגיים, כמו: iTest או מכשיר מסוג p.m
- לא ניתן לפטור את התלמידים עם לקות הלמידה מתפקוד אורייני בבחינות בשפת האם, אלא במקרים חריגים ביותר בלבד
רוצים לדעת יותר?
תוכלו לקרוא את המסמך המלא – בקישור הזה
- בעמוד 11 תוכלו למצוא טבלה מסכמת של התאמות בדרכי הבחנות ברמה 3-2-1
- בעמוד 18 תוכלו למצוא מידע על וועדות ערר
- בעמוד 21 תוכלו להתרשם מתרשים של התאמות בדרכי הבחנות.
קישורים שימושיים נוספים של משרד החינוך:
- חוק זכויות התלמיד / משרד החינוך
- אם מישהו היה אומר לי / משרד החינוך
- “משיקים” אמנות ההוראה בכיתות הכוללות תלמידים עם קשיים ועם לקויות בלמידה / משרד החינוך
- סולמות וחבלים / משרד החינוך
- “לגעת מבעד לשריון” תכנית בנושא הפרעת קשב וריכוז / משרד החינוך
- מתן טיפול תרופתי במוסד החינוך / משרד החינוך
- פניות ותלונות הציבור / משרד החינוך
טיפים להתמודדות עם קושי בבליעת כדורים / חן ספקטור
ישנם לא מעט ילדים, ולעתים אף מבוגרים אשר מתקשים בפעולה המוטורית של בליעת כדורים. פוסט זה נועד לסייע לכם להתמודד עם בעיה זו.
שימו לב – אני לא רופאה. פוסט זה לא נועד לייעץ בנוגע לטיפול תרופתי, אלא רק להקל על השימוש בו לאחר שניתן על ידי רופא מוסמך.
כמו כן, אם יש לכם רעיונות, טיפים או דברים נוספים שכדאי לדעת בהקשר הזה – שתפו אותנו בתגובות.
למה חשוב לדעת כיצד לבלוע כדורים?
התשובה המתבקשת היא עבור טיפול תרופתי. בהקשר של הפרעת קשב כמובן שמדובר על התרופות להפרעת קשב. חשוב להדגיש שתרופות אלו ניתנות רק לאחר שנמצא שאכן קיימת הפרעת קשב (על פי הנחיות משרד הבריאות – בקישור הזה) והן לא מיועדות לטיפול במצבים אחרים. כמו כן, בכל מקרה הטיפול התרופתי הוא רק חלק המענה המלא להפרעת קשב, שהוא רב תחומי ומותאם אישית.
ישנן מגוון של אפשרויות תרופתיות שמהן אפשר להתרשם – בקישור הזה. משום שכל אחד מגיב אחרת, נדרש תהליך התאמה אישי מול רופא. בין התרופות להפרעת קשב יש כדורים שניתן לחתוך/לפרק/לרסק כדי להקל על הבליעה ויש כאלו שאסור. לכן לפני שאתם פוגעים בשלמותו של הכדור חשוב מאוד לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא אם זה בסדר.
אם אין בעיה טכנית בבליעה אז הרופא יכול לבחור את המענה המיטבי מתוך המבחר הקיים. לעומת זאת, אם יש קושי בבליעה הרי שמגוון האפשרויות התרופתיות מצטמצם וייתכן שלא ימצא מענה מתאים או שיהיה צורך להתפשר על רמת ההשפעה ותופעות הלוואי. שלא לדבר על כך שקושי מסוג זה עלול ליצור מתחים בין ההורים לילדים סביב התארגנות הבוקר שגם כך מאתגרת דיו. על כן, למידה של פעולת הבליעה יכולה למנוע חיכוכים בשגרת הבוקר ולשפר את האיכות של המענה התרופתי.
בנוסף, חשוב לציין שלמיומנות של בליעת כדורים יש חשיבות גם מעבר לטיפול התרופתי בהפרעת קשב. כידוע ישנם שימושים רבים הן לתרופות והן לתוספי תזונה אשר מגיעים בצורה של כדור או קפסולה לבליעה. במקרה הצורך בעיה בבליעה תקשה או אף לא תאפשר את השימוש בהם. לכן באופן כללי מבחינה רפואית טוב לרכוש מיומנות זו.
במקרה של התנגדות – לברר את הסיבה
חלק זה רלוונטי בעיקר להורים שנתקלים בהתנגדות מצד הילדים לנטילת התרופה. חשוב לזכור שייתכן שהבעיה היא לא במיומנות הטכנית, או לא רק בה. ייתכן שמעורבים גם גורמים אחרים שלכל אחד מהם מענה משל עצמו. חשוב מאוד לשאול את הילד בדרכי נועם מדוע הוא מתנגד ומה מפריע לו. כך תוכלו להבין יותר טוב כיצד ניתן לבוא לקראתו ולהקל על התהליך.
חשוב לזכור גם ששום גורם לקושי לא סותר את קיומם של גורמים אחרים. לכן חשוב לברר את כל החשדות מול הילד ומול אנשי המקצוע הרלוונטיים, כדי להתאים את המענה עבור כל מקרה לגופו.
רגישות לטעם או למרקם של הכדור
אם הילד מתלונן שהכדור לא טעים לו או לא נעים בפה, כדאי ללכת לריפוי בעיסוק כדי לבדוק את הנושא של ויסות חושי. רגישות יתר עלולה לגרום לכך שהוא יחווה גירויים פיזיים בעצמה גבוהה מידי. לכן דברים שלכל אחד אחר יהיו קצת לא נעימים, עלולים להיות עבורו בלתי נסבלים. ריפוי בעיסוק יוכלו גם לאבחן וגם לטפל במידה ויתגלה שזה אכן המקרה.
במקביל כדאי ללכת לבית מרקחת פרטי ולהתייעץ עם הרוקח. יתכן שפשר לעטוף את הכדור בקפסולה חיצונית עם טעם ניטרלי ומרקם חלק.
משחק כוחות מול ההורים
במידה וכבר קיימים מתחים קודמים סביב הדינאמיקה המשפחתית, ייתכן שהילד מנסה למנף את הסיטואציה כהזדמנות להשיג דברים שהוא רוצה או צריך ולא הצליח בדרכים אחרות. זה המקום להדרכת הורים ולהקניית אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר לילד. חשוב לעשות כאן ניתוח מעמיק של המצב מול אנשי מקצוע כדי לדעת איך אפשר לקדם את המצב בצורה בונה וחיובית עבור כולם.
חשיפה לסטיגמה בתקשורת ובציבור
יתכן והילד נחשף למידע שגוי בנוגע להפרעת קשב והטיפול התרופתי. אם הוא נחשף לתכנים מטעים בעלי אופי שלילי במיוחד, זה הגיוני מאוד שהוא לא ירצה להזדהות איתם או לקשר את עצמו לנושא הזה. על הסכנות שבהפצת מידע מסוג זה ניתן לקרוא עוד – בקישור הזה. ועל האחריות של אנשי ציבור בהקשר זה תוכלו לשמוע – בקישור הזה. במקרה זה המענה הוא הסברה. מומלץ להסתייע באנשי מקצוע שמכירים את הילד כדי לחשוב ביחד איך להתאים את ההסבר לאופי ולשלב ההתפתחותי שלו. כמו כן לרשותכם מידע רב במאגר המידע שלנו – בקישור הזה. מומלץ להתרשם קודם כל בעצמכם ואז להעביר את הדברים במילים שלכם או לברור את הפוסטים המתאימים לסיטואציה על פי היכרותכם עם הילד. כמו כן, חשוב לברר מאיפה הילד נחשף למידע הזה. אם מדובר במבוגרים בסביבה הקרובה רצוי ליצור איתם שיח בנושא, להסביר את ההשלכות ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. בנוסף, מומלץ להקנות לילד מיומנות של סינגור עצמי כי שיכול להגן על עצמו בסיטואציות חברתיות שבהן הוא נתקל בחוסר הבנה או שמופנת כלפיו ביקורת שלילית.
תחושה שהטיפול התרופתי הוא עדות לכישלון אישי או עונש
נושא זה מאוד רגיש לביטחון העצמי של הילד ולאופן שבו מוצג בפניו הטיפול התרופתי. זוהי אחת הסיבות המרכזיות שאין להתייחס לטיפול התרופתי כמוצא אחרון או להימנעות ממנו כסוג של הצלחה, הסבר נרחב על כך תוכלו לקרוא – בקישור הזה. במקרה זה חשוב להתייעץ מול הרופא ומול אנשי המקצוע שמכירים את הילד, כיצד ניתן לשנות את התפיסה שלו בנוגע לשימוש בתרופות, לסיבות לנטילתן ולמטרות שלהן.
חוסר התאמה של הטיפול התרופתי
כל אחד מגיב אחרת לתרופות. במידה שהכדור אינו מתאים ייתכן שהילד ירגיש הרבה תופעות לוואי ומעט ריכוז. במקרה הזה הוא יתנגד בצדק לנטילת התרופה, שכן המטרה היא להקל ולא להכביד. אם יש חשד שזה המקרה, צריך פשוט לחזור לרופא להתאמה. בנוסף, חשוב לזכור שילדים גדלים והשינויים הפיזולוגיים עלולים להשפיע על התגובה לתרופה. לכן יש להקפיד על מעקב תקופתי כדי לוודא באופן שוטף שהטיפול נותן את המענה האידיאלי בכל שלב ותקופה בחיים.
אז איך לומדים לבלוע?
למידה הדרגתית דרך תרגול בבית
לפעמים הלחץ סביב התרופות יכול להקשות על הלמידה. במיוחד אם מדובר על תרופות יקרות, שהלב והכיס כואבים על כל כדור ש”בוזבז”. זה גם גורם לכך שלילד ניתנות רק הזדמנויות מעטות לתרגול ובפערי זמן גדולים. כדי להתמודד עם הקשיים האלו, אפשר לתרגל ללא חשש באמצעות סוכריות תיק-תק שהן קטנות ונוחות לבליעה, חצי ענב, חתיכה קטנה של סוכריית גומי וכו. ניתן לרצוי להתאים את מושא התרגול לטעם האישי של הילד. אם הוא מחובבי החידושים ניתן לגוון ולהתנסות כל פעם בדברים אחרים. אם הוא חושש משינויים למצוא משהו שעובד ולהתמיד בו. כך אפשר גם לעשות כמה ניסיונות ברצף, להבדיל מהטיפול התרופתי שבו כאמור אסור לעבור את המינון שרשם הרופא. כמו כן, דברים כמו סוכריות גומי וענבים אפשר לחתוך לגדלים שונים. כך ניתן לעשות תרגול הדרגתי. מחתיכה קטנה מאוד מאוד שלאט לאט גודלת ועד חתיכה בגודל הכדור. לא לשכוח להפגין התלהבות ולתגמל כראוי על כל עלייה ב”רמת הקושי”.
לאחר שהמיומנות נרכשה דרך דברי מאכל אחרים, אפשר בהדרגה לנסות להכליל על התרופות. חשוב לוודא שהילד בשל קודם, לתגמל על הניסיון עצמו ולא לשים דגש על הצלחה. הרבה פעמים המתח או החשש מכישלון עלולים ליצור נבואה שמגשימה את עצמה ומעגל שלילי שעדיף להימנע ממנו. לכן אם הילד חווה הצלחה רק מעצם הניסיון זה מגדיל את סיכויי ההצלחה ואת הנכונות להמשיך לשתף פעולה.
קלינאית תקשורת!!!!
הידעתם שאפשר לרכוש את מיומנות בליעת הכדורים אצל קלינאית תקשורת?
אם התרגול בבית לא עולה יפה או אם הוא מעורר חיכוכים משפחתיים, לא צריך לשבור את הראש. אפשר ללכת למספר מפגשים אצל קלינאית תקשורת דרך קופת החולים או באופן פרטי ולצ’פר את הילד בהדרכה מקצועית.
שימו לב – חשוב לוודא שקלינאית יש התמחות ייעודית בנושא.
מה אפשר לעשות בינתיים?
כמו כל מיומנות יתכן שייקח זמן לרכוש ולשכלל אותה. כדי הטיפול התרופתי לא יצטרך לחכות, יש כמה אפשרויות שכדאי לבדוק:
- כוס מיוחדת לבליעת כדורים – ניתן להשיג בכל בתי המרקחת. יש הרבה מקרים שבהם זה סוגר פינה יפה ואחרים שבהם זה עדיין לא מספיק. משום שהעלות עומדת רק על כמה עשרות שקלים, לא מדובר בהוצאה גבוהה ושווה לנסות.
- להתייעץ עם הרופא – ליידע אותו על הקושי בבליעה ולשאול בקשר לאפשרויות תרופתיות שלא מצריכות בליעה, או על כדורים שאפשר לפרק בדרכים שונות. עבור כדורים גדולים שניתנים לפירוק ניתן גם להתייעץ עם רוקח בבית מרקחת פרטי על אפשרות לחלוקת המינון בין מספר קפסולות קטנות יותר. אם אתם מפרקים או מפזרים את התכולה של הכדור חשוב לוודא שאתם נותנים את כל המנה. מומלץ להשתמש בכפית עם דבר מאכל דביק שחביב על הילד. כמו למשל, דבש, יוגורט, מעדן, קוטג’ וכו. לשים שיכבה אחת, לשים את התרופה ובמקרה הצורך שכבה שנייה שתחזיק את הכל במקום ותסתיר את הטעם. שימו לב שלא כל כדור ניתן לפרק והקפידו לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא לפני שאתם פוגעים בשלמות הכדור.
וכמובן, תרגישו חופשי לשאול שאלות, לשתף חוויות ולמסור מידע שימושי בתגובות 🙂
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון תודה שטיפלת בי – בקישור הזה
ולקרוא סיפור קצר שיזכיר לכם על חשיבות התחזוקה העצמית לצד הטיפול התרופתי – בקישור הזה
הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
תמונה: Emoji One CC BY-SA 4.0
תקנות הסמים המסוכנים ונהלים בנוגע לניפוק מרשם / משרד הבריאות
למה זה קשור אלינו?
כי מתילפנידאט (Methylphenidate) מסווג תחת סימן ב׳ בפקודת הסמים המסוכנים (סעיף 4), והוא החומר הפעיל בתרופות להפרעת קשב ממשפחת הריטלין.
כדי להבין איך ולמה המתילפנידאט הוכנס לרשימה הזו, קראו את ההסבר – בקישור הזה
בין היתר יש שם הסבר על הבלבול הלשוני שנוצר בין המשמעויות השונות של המילה drug. חשוב לשים לב לכך שבאנגלית מילה זו משמשת גם לתיאור סמי מרפא (=>תרופות) וגם לתיאור סמים משכרים, בעוד שבעברית לכל משמעות יש כינוי נפרד. משום שבימינו כבר כמעט שלא נעשה שימוש במונח “סמי מרפא”, בלשון הדיבור המילה סמים מתייחסת בדרך כלל רק לסמים משכרים. זאת הסיבה לכך שהשימוש במילה סמים עלול ליצור רושם מטעה כאשר מדובר בתרופות.
בהתאם לכך, בעוד שהחוק העברי מכונה “פקודת הסמים המסוכנים”, באנגלית קוראים לתרופות האלו Schedule drug (=> בתרגום חופשי: תרופות בפיקוח). בשנת 1948 כשתרגמו את החוקים הבריטיים לעברית, המילה drug תורגמה למילה “סם” וכך התייחסו לכל התרופות (כולל אקמול).
לכן חשוב להדגיש שהסיבה שהחומר Methylphenidate והתרופות המכילות אותו נמצאים בפיקוח כדי למנוע שימוש לרעה. שימוש לרעה (Abuse) מתייחס למקרים שבהם הצריכה של החומר נעשית ללא אישור רופא ובניגוד לחוק. מקרים שבהם התרופה נרשמת על ידי רופא מוסמך עבור אנשים שאובחנו עם הפרעת קשב על פי הנהלים של משרד הבריאות, אין מדובר בשימוש לרעה אלא בטיפול רפואי לכל דבר. את הנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה. כמו כן, חשוב להדגיש שהתרופות להפרעת קשב אינן ממכרות.
אחרי שהבהרנו את כל זה, בואו נכיר את לשון החוק ואת ההנחיות של משרד הבריאות שנגזרות ממנו:
נוסח פקודת הסמים המסוכנים
את תקנות הסמים המסוכנים תוכלו לקרוא – בקישור הזה
לקריאה נוחה יותר אתם יכולים לבדוק גם את הנוסח בוויקיטקסט – בקישור הזה
ולבחון את היסטוריית החקיקה של פקודת הסמים המסוכנים באתר הכנסת – בקישור הזה
הבהרות לנוהל ניפוק מרשם
את ההבהרות בנוגע לנוהל ניפוק מרשם לסמים מסוכנים (נוהל 155), תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- כדאי לשים לב לסעיף 3.2.5, שמתייחס למקרים שבהם מותר לספק את התרופה גם עם טרם חלפו 31 ימים, אך לא לפני שני ימי עבודה מהמועד. זה שימושי למקרים שבהם מועד אספקת התרופה יוצא על יום שבת או חג.
- כמו כן סעיף 3.2.8 מתייחס לנוהל של ניפוק מרשם בכמות מוגדלת לצורך נסיעה לחו”ל. שימו לב שמעבר לפרוצדורה בארץ, חשוב גם לבדוק את הנוהל במדינות היעד. לצורך כך ניתן להסתייע בשגרירויות של המדינות הרלוונטיות לכל נסיעה.
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על הסכנה שבהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה
הבהרה – המידע באתר אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי, לאבחון, לייעוץ רפואי או כל טיפול מקצועי אחר.
כמו כן, התקנות והחוקים יכולים להשתנות עם הזמן ועל כן יש להתייחס רק לנוסח המעודכן ביותר.
תמונה: By Blogtrepreneur CC BY 2.0
מי זכאי לקצבת ילד נכה? / המוסד לביטוח לאומי
לידיעתכם הורה לילד הסובל מבעיית התנהגות קשה ולומד במסגרת חינוכית מיוחדת, עשוי להיות זכאי לקצבת ילד נכה מטעם הביטוח הלאומי.
עם זאת, יש לציין שהפרעת קשב לא בהכרח באה עם בעיות התנהגות ושעל פי רוב תלמידים עם הפרעת קשב מתאימים לחינוך הרגיל. אפשרות זו רלוונטית עבור מקרים קיצוניים של הפרעת קשב חמורה במיוחד, או מקרים שבהם הפרעת הקשב מתקיימת לצד מצבים חמורים יותר.
כדי לדעת אם אתם עונים על התנאים לזכאות – לחצו כאן.
להסבר המלא באתר הביטוח הלאומי – לחצו כאן
לייעוץ והכנה של “יד מכוונת” לוועדות הרפואיות בחינם – לחצו כאן
מבחנים ממוחשבים הם כלי עזר לאבחון, הם אינם כלי מאבחן / משרד הבריאות
משרד הבריאות הוציא מסמך הבהרה בנוגע לשימוש בכלי מאבחן (כדוגמת MOXO) ככלי אבחון בלעדי – בניגוד לנהלים.
חשוב להדגיש שהבדיקות הממוחשבות להפרעת קשב הן רק כלי אבחון אופציונליים. כלומר, הן לא עומדות בפני עצמן ואין צורך להשתמש בהן לצורך קבלת אבחנה. חלק מתפקידו של המאבחן הוא לדעת מהם הכלים המתאימים ביותר עבור כל מקרה לגופו. אם יעלה צורך במבדק ממוחשב, אז איש המקצוע ייתן את ההנחיות וההסברים הדרושים. חשוב לדעת גם שחל איסור מוחלט על טכנאים לפענח את תוצאות הבדיקה או למסור אבחנה – זהו תפקיד של מאבחן מוסמך בלבד.
לקריאת המסמך המלא – לחצו כאן
קישורים שימושיים נוספים:
לאמות מידה לאבחון הפרעת קשב של משרד הבריאות – לחצו כאן
לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – לחצו כאן
תמונה: By Markscheider CC BY 3.0
התמודדות עם קשיים בלתי נראים בזמן הלימודים ובכלל… / Chara Bui
אמנם הסרטון הזה לא מתייחס להפרעת קשב אלא לקשיים בלתי נראים אחרים כמו דיכאון וחרדה, אבל הוא מתאר בצורה רגישה ומדויקת את ההתמודדות של קושי שלא נראה כלפי חוץ. בהתחלה אנחנו רואים את הסטודנט מתפקד ככל סטודנט אחר ואז הוא נתקל בקושי. הוא פונה לחבריו לעזרה, אך לא רק שהוא מגלה מהר מאוד שלא משם תגיע הישועה, אלא שחוסר הלגיטימציה שהם מפגינים כלפיו גורם לו להאשים את עצמו ולהתכחש לקושי עד שהוא מצטבר לרמות שכבר לא ניתן לסבול עוד.
רואים איך הוא זוכה לקבל טיפול רק אחרי שהגיע למצב של חוסר תפקוד וכיצד המענה המשולב של אנשי המקצוע מקל על ההתמודדות. בעזרת הטיפול הוא מצליח להתמודד מול הקשיים, אך הם עדיין מלווים אותו. בינתיים נוצרת חומה בינו לבין חבריו שלא רוצים או מסוגלים להבין שהוא עדיין מתמודד ועדיין זקוק לעזרתם.
חוסר הלגיטימציה החברתית בעצם גרם לכך שהוא האשים את עצמו שלא בצדק, שהוא חווה סבל שהיה ניתן למנוע על ידי איתור מוקדם יותר ושלמעשה, גם לאחר קבלת הטיפול ההתמודדות היום יומית מלווה בבדידות רבה. כל זה יכול להיות אחרת. אפשר למנוע החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות, אפשר לחסוך את ההתמודדות מול הסטיגמה וההאשמות הלא מוצדקות של החברה ואפשר ורצוי להיות שם עבור האנשים שקרובים לליבינו ולתמוך בהם כשהם זקוקים לנו.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון החשוב הזה A Student with Mental Illness, שממחיש כל כך יפה את הבעיה והעבירו הלאה את המסר:
ההתמודדות עם הסימפטומים קשה דייה גם בהינתן מערך טיפולי אופטימאלי, אין צורך להוסיף עליה גם התמודדות חברתית ובדידות.
בבקשה אל תתנכרו לחברים שלכם בעת צרה, גם אם אתם לא מבינים את הקשיים שלהם. הפנו אותם לאנשי מקצוע, תנו כתף תומכת ותשאלו איך אפשר לעזור.
תודה
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הפוסט של אחד העם על הסכנות שבהאשמת האדם בדברים שאין בו – בקישור הזה
ואת השידור של חלי גולדנברג אודות האחריות של אנשי תקשורת בנוגע להפצת מידע אודות הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: By Sharon & Nikki McCutcheon CC BY 2.0
הפרעת קשב היא לא מתנה / ראסל ברקלי
אמנם להפרעת קשב יכולים להיות יתרונות במצבים מסוימים, אך כדי לקבל את האבחנה על האדם להפגין פגיעה משמעותית ומתמשכת בשני תחומי חיים לפחות. כדי להבין את זה יותר לעומק, תוכלו לשמוע הסבר על מתי קושי הופך להפרעה – בקישור הזה.
ישנם מקרים שבהם אנשים נוטים להתייחס באופן מוטעה רק לפן החיובי של הפרעת קשב. לרוב הדבר נעשה מתוך כוונות טובות, אך יש לראות את שני צדדיו של המטבע. זאת משום שכאשר מתייחסים לפן אחד ומתעלמים מהשני, מקבלים תמונה חלקית בלבד שמקשה על ההבנה ועל ההתמודדות.
כדי להתמודד באופן מיטבי עם הפרעת קשב, עלינו להבין את כל המורכבות שבה – על הדבש ועל העוקץ!
בסרטון זה, ראסל ברקלי Russell Barkley מסביר מדוע הפרעת קשב היא לא מתנה ומדוע אין להתייחס אליה ככזו.
הוא מדגיש שבכל המחקרים בנושא לא נמצאה תרומה של הפרעת קשב להצלחה בחיים. אמנם יש לא מעט אנשים מצליחים עם הפרעת קשב, אבל הצלחתם לא נבעה מהפרעת קשב אלא מתכונות וכישורים אחרים שסייעו להם לפצות על הקשיים שהיא יוצרת. הוא מציין שסביר להניח שאותם אנשים מצליחים פחות בהשוואה לאנשים אחרים בעלי אותן יכולות שאין להם הפרעת קשב. כמו כן, הוא מתאר את הקשיים שיוצרת ההצגה של הפרעת קשב כמתנה עבור המאבק להשגת הכרה ותמיכה ממסדית.
נשמע מעניין?
להסבר המלא צפו בסרטון Dr Russell Barkley ADHD Is Not A Gift:
אהבתם?
אם אתם רוצים לשמוע עוד הסברים אודות מיתוסים סביב הפרעת קשב – לחצו כאן.
ולקריאת הצהרת הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן
שיקולים בנוגע להמשך טיפול תרופתי בחופשים / חן ספקטור
שימו לב – אני לא רופאה וכל שינוי תרופתי צריך להתבצע באישור רופא בלבד!!!!!
ומשהבהרנו את זה אפשר להתחיל 😉
אמ;לק – כל מקרה לגופו על פי שיקולים של עלות תועלת מול הרופא.
שאלות מנחות:
- מהן הפעילויות שבהן האדם צפוי להשתתף בזמן החופש?
חופש הוא לאו דווקא היעדר פעילות. במקרים רבים הפעילות בזמן החופש שונות באופיין. לכן הן יכולות להציב אתגרים מגוונים לאנשים עם הפרעת קשב.
כמו כן, לא תמיד החופשה היא מלאה – לפעמים יש עוד מטלות של לימודים או עבודה שיש להשלים בזמן החופש. - האם ובאיזו מידה הפרעת קשב מפריעה לתפקוד בתחומים האלו?
ישנה שונות רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב, כך שלכל אחד יהיו תחומים אחרים שבהם הקושי יבוא לידי ביטוי.
חשוב לשים לב שהפגיעה בתפקוד יכולה להיות גם פנימית וסובייקטיבית. כלומר, גם אם אין הפרעה לסביבה או השלכות אובייקטיביות (כמו ציון נמוך), יכול להיות שהאדם עצמו מתאמץ בצורה לא פרופורציונית או שאינו מצליח להפיק את המיטב מהחוויה.
למשל, אם הולכים לטיול יכול להיות שללא תרופות כל הדרך האדם יהיה מרוכז מאוד בעיקר בלא ללכת לאיבוד או לא לאבד ציוד חשוב. חוויה זו יכולה להתאפיין במתח רב. יכול להיות גם שכל המשאבים של אותו אדם יוקדשו לניסיון לזכור את ההנחיות של המדריך מתחילת היום, או למאמץ לעקוב אחרי שיחות שמתנהלות באופן שרירותי לאורך המסלול. יכול להיות שהוא יצליח בכל המשימות האלו, אבל… זה עלול לבוא על חשבון ההנאה מהטבע ומהחברה שלשמם הצטרף לטיול. - מה יכולת ההסתגלות למצבים חדשים?
יכולים להיות מקרים שבהם הפעילויות בזמן החופש לא יצרו אתגר משמעותי כשלעצמן, אך האדם יתקשה להתמודד עם עצם השינוי. כלומר, הבעיה לא תהיה ברמת הקושי הסובייקטיבית של הפעילות, אלא בעצם המעבר בין פעילויות מסוגים שונים. זאת משום שלאנשים עם בעיות התארגנות יכול להיות קושי להתמודד עם שינויים בשגרה ועם מצבים חדשים.
אם מצרפים למצב הסביבתי החדש גם מצב פנימי חדש של הפסקת הטיפול וחזרת התסמינים, זה יכול להיות שמח 😉
זאת משום שעם הפסקת התרופה ישנה חזרה של הסימפטומים שבהם היא נועדה לטפל. עבור אנשים עם קשיי התארגנות וקושי להתמודד עם מצבים חדשים זה יכול להיות אתגר כפול – גם להתמודד עם ההתארגנות מול מצב חדש וגם לעשות זאת בלי התמיכה של התרופה שמיועדת בין היתר לעזור להתמודד עם מצבים חדשים. זה לא אומר בהכרח שהדבר בלתי אפשרי, אבל בהחלט יכול להיות שיהיה צורך בתקופת הסתגלות ארוכה יותר וברכישה של אסטרטגיות התמודדות חדשות. לכן מומלץ להתייעץ עם הרופא בנוגע לתקופת ההסתגלות הנדרשת עבור כל שינוי מסוג זה ולשלב אנשי מקצוע נוספים על פי צורך.
עם הזמן, ההתנסות ורכישת אסטרטגיות ההתמודדות, סביר שהמעברים האלו יהיו קלים יותר. עם זאת, יתכן שהקושי יהיה כל כך גדול שהוא כבר לא יצדיק את הפסקת הטיפול חרף יתרונות פוטנציאליים אחרים. לכן בכל סיטואציה חדשה יש לשקול היטב את המצב מול הרופא בראייה כוללת. - האם יש תופעות לוואי לטיפול התרופתי?
באופן כללי אם יש תופעות לוואי צריך לחזור לרופא להתאמה. אבל… לפעמים, גם אחרי ניסיונות רבים, נאלצים להתפשר על הרע במיעוטו מפאת חוסר ברירה.
אם יש תופעות לוואי שלא ניתן למצוא להם מענה על ידי כדור או מינון אחר, יש לוודא שהסיוע שהתרופות מספקות עבור כל פעילות מצדיק את אי הנעימות שיוצרות תופעות הלוואי. שימו לב שיתכן שעבור פעילויות מסוימות התשובה תהיה “כן” ולאחרות “לא”, בהתאם לדרישות של כל סיטואציה. - האם הטיפול התרופתי פוגע בתזונה או בשינה?
כמו עם תופעות הלוואי האחרות, קודם כל לחזור לרופא להתאמה. אם בכך נפתר העניין מה טוב, אם לא ללכת להתייעץ עם תזונאית קלינית ומומחה לשינה. אם ניתן להגיע לאיזון דרכם מה טוב. אם לא, לבחון מול כל הרופאים מה רמת הפגיעה (עד כמה זה חמור?). לשאול אותם אם ובאיזו תדירות הם ממליצים לעשות הפסקות ומה האורך המומלץ של כל הפסקה לצורך שמירה על בריאות הגוף.
אם כל ימי החופש דרושים למען איזון פיזיולוגי אז חשוב לתת לגוף את הזמן הנחוץ לו, כי לא משחקים עם הבריאות. לכן במקרים האלו, השאלה “האם לקחת או לא?” רלוונטית רק אם יש יותר ימי חופש מהימים הנחוצים להפסקה. - האם יש בעיות התנהגות?
הפרעת קשב לא תמיד גוררת אחריה בעיות התנהגות. אם אין בעיות התנהגות הסעיף הזה לא רלוונטי.
אם יש בעיות התנהגות, השיקול העיקרי הוא טובת האדם ולא “נוחות” הסביבה. עם זאת, ישנם לא מעט מקרים שבהם חלק מטובת האדם היא הימנעות מהתגובות השליליות של הסביבה להתנהגויות פוגעניות או לא מקובלות מצדו (בצדק או שלא בצדק).
עבור ילדים חשוב לזכור שבמקרים רבים מדריכי קייטנות זוכים לפחות הדרכה וניסיון ממורים, כך שיתכן שיהיה להם פחות כלים להתמודדות מול בעיות התנהגות בהשוואה לצוות החינוכי בבית הספר. כמו כן, במסגרת הביתית יש לקחת בחשבון את האווירה המשפחתית והאינטראקציה בין בני הבית. חופשה היא הזדמנות לחיזוק הקשרים המשפחתיים על ידי פעילויות פנאי ונופש משותפות. אם נוצרים יותר מידי חיכוכים ומריבות הדבר עלול ליצור מתחים רבים ולפגוע בקשרים עם בני המשפחה. - האם הטיפול התרופתי ניתן בשגרה במהלך כל ימי השבוע או שיש הפסקות בספ”שים?
אם במהלך השגרה יש הפסקות קצרות לסופי השבוע, הדבר יכול להקל על ההחלטה מכמה בחינות. קודם כל סביר שלאותו האדם אין בעיה משמעותית עם המעברים בין המצב של “עם” או “בלי” תרופה, אחרת סביר שלא היה עושה הפסקות קצרות באופן קבוע (אם יש בעיה, לחזור לרופא להתאמה). כמו כן, במקרים אלו אפשר לנצל את סופי השבוע ללא התרופה כדי לבדוק “בקטנה” את יכולת ההתמודדות עם פעילויות ומצבים שונים. כך ניתן לקבל החלטה מושכלת יותר בהמשך עבור הפסקות ממושכות יותר (רק לזכור שהתנסות מדגמית לא בהכרח משקפת את ההתנסות המלאה ותמיד להיות עם יד על הדופק).
לעומת זאת, אדם שנוטל תרופות באופן קבוע על בסיס יומי ללא הפסקות, פחות מודע לזמן ואופי ההסתגלות שמצריכים המעברים האלו עבורו. כמו כן, סביר להניח שהוא פחות מודע ליכולת ההתמודדות שלו במצבים שונים ללא התרופה (לטוב ולרע). עבור שני היבטים אלו קיימת שונות בין אישית רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב. כלומר, יהיו אנשים שהמעברים לא יפריעו להם בכלל. לעומתם יהיו אנשים שיזדקקו לתקופת הסתגלות ממושכת יותר ויחוו קושי רב. לאחר ההסתגלות למעבר, השונות הרבה קיימת גם ביכולות הבסיס ללא התרופה ובאופן שהן באות לידי ביטוי במגוון הקשרים. כך שיכול להיות שלא יהיה שום קושי במעבר או בתפקוד במהלך החופש, אך באותה המידה יכול להיות גם שיהיה קושי באחד מהם או בשניהם גם יחד. כלומר, מה שבעיקר חסר כאן זה מידע. הדרך היחידה לגלות היא באמצעות ההתנסות האישית בפועל. משום שקשה לדעת מראש מה תהיה התגובה של כל אדם, ממש כמו בשינוי מינון או כדור, רצוי לעשות את ההתנסות הראשונית בבית. כך תוכלו לבדוק את הדברים בזמן שאתם נמצאים במקום בטוח (להתכונן לרע ולקוות לטוב). בכל קושי שעולה לחזור לרופא המטפל ובמקרה הצורך לשלב אנשי מקצוע נוספים. - ו…. מה בא לך? (להקשיב לבטן)
באופן כללי הטיפול התרופתי נועד לא רק לשפר את התפקוד אלא גם את איכותו החיים של האדם. חלק מזה הוא אפשרות הבחירה והיכולת להתנסות. אם אתם אנשים מבוגרים, תשאלו את עצמכם מעבר לשיקולי העלות תועלת הרציונליים, מה אתם רוצים? לא תמיד הראש והבטן מגיעים להסכמה והרבה פעמים יש לכך סיבות טובות. אולי יש לכם סיבות שאתם לא מצליחים לנסח כראוי, או שאתם מרגישים שהן לא אמורות להיות חשובות ובכל זאת הבטן גועשת. אלו בדיוק הדברים שצריך לפתוח מול הרופא, כדי שיעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם באותו הרגע.
אם אתם מנסים לקבל החלטה עבור ילדים, רצוי לשתף אותם כמה שיותר בתהליך. כמו כן, מומלץ להתייעץ מול אנשי המקצוע מה הדרך הנכונה להעלות את הנושא מולם, על פי הרמה ההתפתחותית והמאפיינים האישיים של כל ילד. - האם זו הייתה ההחלטה הנכונה גם בדיעבד?
כולנו חכמים יותר בדיעבד, אם הלך טוב נהדר. אם לא, אין טעם לבכות על חלב שנשפך – כדאי לחזור לרופא כדי להפיק לקחים להמשך.
משהו קטן לפני סיום:
אחרי כל מה שנאמר, תכלס, הכי חשוב זה ליהנות מהחופש ולמלא את המצברים כמו שצריך!
אתם הרי יודעים שתצטרכו אותם 😉
אהבתם?
אם כבר אתם ממלאים מצברים, כדאי לכם לראות גם את ההסבר על איך לפתח חוסן – בקישור הזה
ואם יש בעיה בבליעה של כדורים, תוכלו למצוא הסבר וטיפים – בקישור הזה
שיקום נהיגה / נועה גוטפריד
שמי נועה, ואני מרפאה בעיסוק, עובדת בבית חולים בני ציון בחיפה. אחת מההתמחויות שלי הינה שיקום נהיגה, וכיוון שהנושא עלה רבות בקבוצת הפייסבוק של קהילת הפרעת קשב, מציגה מידע כללי. אני ועמיתותיי נשמח לייעץ לשאלות פרטניות.
מהו שיקום נהיגה?
שיקום נהיגה- הנו תחום התמחות של מקצוע הריפוי בעיסוק, המספק שירותי הערכה, טיפול וייעוץ מהרגע בו מתעוררת שאלה לגבי יכולתו של האדם לנהוג ועד להפיכתו לנהג. בארץ ישנם מספר מכונים לשיקום נהיגה (ראו רשימה בסוף הפוסט). המכונים לשיקום נהיגה נותנים שירותי ייעוץ, אבחון וטיפול לגבי יכולת האדם לנהוג בצורה בטוחה. המכון מנוהל ע”י מרפאות בעיסוק, ביחסי עבודה עם המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב”ד) של משרד הבריאות.
אדם אשר מגיע להערכת הנהיגה במכונים לשיקום נהיגה של מרפאות בעיסוק, עובר תהליך של מספר פגישות, בהן יבצע אבחוני נייר ועפרון, אבחוני מחשב, נהיגה בסימולאטור ונהיגה בפועל להערכת יכולות הנהיגה . הדגש בהערכות אלו הוא הפן הקוגניטיבי-תפיסתי של הנהיגה, וכן הצורך בהתאמות ואבזור לרכב. בהתאם לתוצאות ההערכה, בחלק מהמקרים קיימת אפשרות לעבור תהליך שיקום נהיגה. השיקום יכול להתבצע הן לחיזוק מיומנות מסוימת (לדוגמא קשב מפוצל), והן ברמת שיעורי נהיגה בפועל לשיפור יכולת הנהיגה בכללותה. בסיום בתהליך תתבצע הערכה מחודשת של יכולת הנהיגה והמלצות בהתאם.
על פי חוק התעבורה, כל אדם שחושב שיש לו בעיה בנהיגה מוכרח לדווח על כך לרופא המטפל או למשרד הרישוי. הסכנה הגדולה היא לחיי אדם. זה לא אומר שישללו את הרישיון, אלא תעשה בדיקה להבנת הקשיים, והצעות לניסיונות לשפר את איכות הנהיגה.
איך זה קשור להפרעת קשב?
בהתייחסות להפרעות קשב, אפשר לחלק את האוכלוסייה לשני חלקים – הראשון אנשים שלומדים נהיגה ומתקשים בתהליך, והשני אנשים נוהגים ומתקשים בנהיגה בטוחה. הרבה פעמים אנשים עם בעיות קשב ו/או לקויי למידה נזקקים למספר רב יותר של שיעורי נהיגה, דגש בנהיגה על תחום זה או אחר. אנו מתווכים גם למורי נהיגה, או מפנים להתערבות קצרת מועד במכונים לריפוי בעיסוק בנושאים מסוימים בהתאם לקשיים שעולים בנהיגה.
למידע נוסף אודות תפקיד הריפוי בעיסוק בתחום הנהיגה – לחצו כאן.
ניתן גם לפנות למכוני שיקום הנהיגה והמכונים לריפוי בעיסוק העוסקים בנושא:
- לוינשטיין – רעננה 09-7709003 adinas2@clalit.org.il
- בני ציון – חיפה 04-8359652 ripuy@b-zion.org.il
- שיבא – תל השומר, רמת גן 03-5303723 nohagim@sheba.health.gov.il
- בלינסון – פ”ת 03-9377720 03-9377582 safedrivingbl@clalit.org.il
- הדסה הר הצופים – ירושליים 02-5844037 otms@hadassah.org.il
- הרצפלד – גדרה 08-8595320 hadasle4@clalit.org.il
- סורוקה – באר שבע 08-6403199 sosharamisuk@clalit.org.il
שימו לב!
הרשימה מעודכנת נכון לחודש ספטמבר בשנת 2024, ייתכנו שינויים בפעילות המכונים ובפרטי הקשר שלהם לאורך השנים.
אהבתם?
אם אתם רוצים לקבל עזרה גם מביטוח לאומי, תוכלו לקבל סיוע עם הטפסים – בקישור הזה
וכדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על בטיחות עם הפרעת קשב – בקישור הזה
סוגיית האבחון בגיל הרך / חן ספקטור
שימו לב:
זהו נושא חשוב אבל מורכב ורגיש, לכן יש להתקדם בזהירות. כמו כן, אני לא רופאה ולא מומחית ספציפית לגיל הרך. נא להתייחס לדברים בהתאם ולשמור על כללי הדיון של הקהילה. את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב, תוכלו לקרוא – בקישור הזה.
ועכשיו נתחיל
הפרעת קשב היא מולדת – נולדים איתה ומתים איתה. היא לא צצה או נעלמת בשלב מסוים בחיים. זה אומר שכן, אנשים עם הפרעת קשב היו קודם ילדים עם הפרעת קשב, שהיו קודם תינוקות ועוברים עם הפרעת קשב. אבל… זה לא אומר שצריך לאבחן את כולם כבר ברחם. ממש לא. אז – **מתי לאבחן??**
התשובה: **ברגע שעולה החשד או הקושי**
מדוע?
בדרך כלל השאלה “האם לאבחן או לא?”, פשוט לא עולה אם אין קושי.
לכן עצם העלאת שהשאלה מצביעה על כך שיש משהו שמציק לילד וכדאי לברר מהו.
שימו לב:
לא בטוח שמה שמציק לילד מסוים זו דווקא הפרעת קשב. זאת משום שיש הרבה דברים שנראים דומה, אך מצריכים טיפול אחר. כמו כן, גם במקרים שבהם יש הפרעת קשב, צריך לזכור שהיא בדרך כלל לא באה לבד. בעקבות זאת, תמיד צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהפרעת הקשב היא לא הדבר היחיד או העיקרי שמציק לילד. כדי לדעת איך לטפל צריך קודם כל לדעת במה מדובר. זו בדיוק הסיבה שהולכים לבדוק את החשד למקור/ות הקשיים. כל חשד צריך לבדוק אצל אנשי המקצוע הרלוונטיים במסגרת אבחון מקצועי מלא.
חשיבות האיתור המוקדם
הבנת הבעיה היא חצי מהדרך לפתרון. חשוב לדעת מה המקור לקושי, כדי לתת לו מענה הולם בשלב מוקדם ככל הניתן. יש לכך שתי סיבות עיקריות:
- כאשר הטיפול ניתן בשלב מוקדם, אפשר למנוע או לצמצם החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות. בגיל הרך זה עוד יותר משמעותי, משום שהמוח מאוד גמיש בגיל הזה. כתוצאה מכך, יש הרבה דברים שקל יותר לטפל בהם בשנים הראשונות, אך קשה יותר ויותר לטפל בהם ככל שהילד גדל. כמו כן, יש הרבה תקופות קריטיות בהתפתחות שאם הילד מפספס קשה עד בלתי אפשרי להשלים.
- גורמים שונים לקושי מצריכים טיפולים שונים. מעבר להזנחת המקור האמתי לקשיים, טיפול לא מתאים במקרה הטוב לא יעשה כלום פרט לבזבוז משאבים, במקרה הרע הוא עלול אף להחמיר את המצב. לכן מאוד חשוב לדעת מה המקור לקשיים **לפני** שמתחילים לבנות תכנית טיפולית.
מטרת האבחון היא לברר את מקור הקושי, לשלול או לאמת את החשד בנוגע לגורמים, להפנות לבדיקות המשך במקרה הצורך ולהוות בסיס לבניית התכנית הטיפולית.
אבל…. האבחון בגיל הרך מאתגר ולכן צריך ללכת לאנשי מקצוע טובים שמתמחים בגיל הזה, להיות זהירים, לא להתבייש לבקש חוות דעת שנייה ולעדכן באופן מתמיד את התכנית הטיפולית על פי התגובה וההתקדמות.
מדוע האבחון בגיל הרך מאתגר ואיך מתמודדים עם זה?
בגילאים צעירים מאוד קשה להשיג משוב אינפורמטיבי מהילד. זאת משום שהוא עוד לא רכש את השפה ברמה מספיק גבוהה, או שעדיין לא יודע להביע את עצמו בצורה ברורה ברמה הרעיונית. קחו בחשבון שתחושות, רגשות ותהליכי מחשבה הם דברים מורכבים ומאתגרים להבעה גם עבור אדם בוגר. כמו כן, יש לא מעט היבטים התפתחותיים שבהם עיקוב של בין חצי שנה ואפילו עד שתיים, עדיין נחשב לטווח שונות נורמלית. הבעיה היא, שהרבה פעמים הדרך היחידה להבדיל בין עיקוב התפתחותי תקין לבין לקות או הפרעה, היא לחכות ולראות אם זה עובר לבד או לא. אם זה עובר לבד מה טוב, אם לא פספסתם זמן יקר של טיפול.
בהתחשב בכך, עבור גילאים צעירים הרבה פעמים משתדלים שלא לקבוע אבחנה חד משמעית. במקום זאת מציינים ש”עלה חשד ל…” או ש”נראתה נטייה ל…”, יחד עם המלצה על מערך טיפולי ראשוני, הפניה להמשך בדיקות (אם צריך) וביצוע של מעקב תקופתי.
אם ניתנת אבחנה מפורשת בגיל הרך, זה בדרך כלל משום שהמצב מובהק מאוד ואינו משאיר מקום לספק. דבר זה מאפיין בדרך כלל את המקרים היותר קשים שמן הסתם יותר חשוב לטפל בהם מוקדם. חשוב לציין שגם אם לא ניתנת אבחנה מפורשת בשלב זה, האבחון עדיין מספק מידע חשוב מאוד שמסייע בבחירה מושכלת של הכיוון הראשוני של הטיפול. כמו כן, אבחון בגיל הרך יכול לשמש כמדידת בסיס למעקב אחרי ההתפתחות. כלומר, כאשר תחזרו בגיל מבוגר יותר יהיה למה להשוות את הממצאים החדשים. המידע הזה יכול להיות לעזר רב למאבחן הבא שיפגוש את הילד וייתן לכם תמונת מצב יותר ברורה.
מענה לחששות נפוצים בעקבות מידע מטעה וסטיגמה:
- האבחון לא משנה את הילד – הוא רק מתאר את המצב הקיים (מה שיש לו או אין לו). אם יש לילד משהו זה היה לפני האבחון ויהיה גם אחרי, אבל אחרי האבחון יהיה לכם יותר ידע וכלים כדי לעזור לו.
- האבחון לא מחייב אתכם לשום דרך טיפולית – אחרי קבלת תוצאות האבחון, תוכלו לקחת את הזמן ולהתייעץ בנחת עם כל המומחים הרלוונטיים, כדי לגבש את התמונה השלמה ולחשוב ביחד מה הדרך הטובה ביותר לעזור לילד. בבקשה בבקשה, אל תתנו לחשש מטיפול מסוים למנוע מכם ללכת לאבחון. להסבר נוסף ראו את הפוסט על הסכנה בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה. קודם כל תבררו האם הטיפול שאתם חוששים ממנו בכלל רלוונטי, הרי יכול להיות שההוא לא נחוץ בכלל במקרה שלכם. אם הוא כן רלוונטי, תבחנו את כל האפשרויות ותקבלו החלטה מודעת לכאן או לכאן. האבחון לא מחייב אתכם לכלום, רק נותן מידע.
- סודיות – האבחון אמור להיות סודי והדו”ח צריך להיות מוגש רק לכם. תבררו את זה מראש בפגישה המקדימה או בשיחה טלפונית, כדי להיות בטוחים. אתם לא צריכים להעביר את המידע לאף גורם אחר אם אתם לא מעוניינים לעשות זאת. כמו כן, אתם לא מחויבים לחתום על “וויתור סודיות” אם אתם לא מעוניינים בזה.
אמנם ישנם מקרים שבהם יתכן שתתבקשו לחתום על וויתור סודיות, בדרך כלל כדי לקבל אבחון פנימי ומסובסד מטעם מערכת החינוך או גורם רשמי אחר. אם אתם לא מעוניינים בכך, תמיד יש לכם אפשרות לעשות את האבחון גם באופן חיצוני ללא וויתור סודיות (עם כי לעתים זה עלול להיות יקר יותר – שיקול שלכם). בנוסף, אם אתם עושים אבחון חיצוני ורק חלק מהדברים בו רלוונטיים למערכת החינוך, ניתן לבקש מהמאבחן להכין גרסה מיוחדת לבית הספר ולהשאיר אצלכם את הדו”ח המלא. - תיוג – ילדים יודעים. תכלס, ילדים יודעים. תשאלו כל ילד בגן וביסודי עם מי הכי כיף לשחק, עם מי הכי כדאי ללמוד, עם מי הם לא רוצים להיות וכו’ – הם ידעו. הם רק לא ידעו למה ולאותו הילד לא יהיו כלים לשפר את מצבו. כאן עולה גם החשש שהסביבה של הילד תאשים אותו בדברים שלא בשליטתו, מה שמאוד פוגע ביחסים עם הסביבה ובדימוי העצמי של הילד. ברגע שיש אבחון אפשר לקבל הדרכת הורים מאנשי מקצוע מתאימים ולחשוב ביחד אם, מתי ואיך הכי טוב לספר לילד, לחברים ולאנשי החינוך.
לסיום
מטרת הטיפול היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים.
השיקול היחיד בבניית התכנית הטיפולית צריך להיות טובות הילד.
עם זאת, הרבה פעמים קשה לדעת מה טוב ומה לא. כמו כן, ישנם לא מעט מקרים גבוליים שבהם לא ברור אם המחיר מצדיק את התועלת.
איסוף מידע מתמיד, התייעצות עם מומחים רלוונטיים, יד על הדופק, הקשבה לילד, הקשבה לבטן שלכם, קשר טוב עם כל המטפלים ואנשי החינוך, ראש פתוח, ים של סבלנות, אסרטיביות, הדרכת הורים, שחרור קיטור, נשימות עמוקות, תמיכה קהילתית, הקפדה על מילוי אנרגיות הוריות (זה צורך ולא מותרות), מבט ישר קדימה והמון המון אהבה לילד ולעצמכם.
אתם יכולים לעשות רק ככל יכולתכם.
אי אפשר יותר מזה, אבל אתם מדהימים והילד שלכם הכי מדהים שיש!
יאללה – תנו בראש בתגובות
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי בכיתות היסוד – בקישור הזה
ולראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: Elena Kostenko CC BY-SA 3.0
לקויות למידה – כמה קשה זה כבר יכול להיות? / ריצ’רד לבוי
לקויות למידה והפרעת קשב הם קשיים בלתי נראים. כלומר, לא ניתן לדעת על קיומם מתוך המראה החיצוני של האדם. כאשר הקשיים נראים לסביבה הרבה יותר קל להבין את ההתנהגות של אדם מסויים, לקבל אותה ולבוא לקראתו. אבל, כאשר הקשיים בלתי נראים הסביבה נוטה להאשים את האדם בדברים שאינם בשליטתו. על הנזק שבכך תוכלו לקרוא מדבריו של אחד העם – בקישור הזה.
כדי שנוכל להבין יותר טוב את הנושא, ריצ’רד לבוי ממחיש את החוויה של תלמיד עם לקות למידה ו/או הפרעת קשב בכיתה רגילה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “לקויות למידה – כמה קשה זה כבר יכול להיות?” וכתבו לנו את התובנות שלכם בתגובות.
הערה:
פעם היה מקושר פה הסרטון המתורגם המלא, אבל לצערי הוא ירד מיוטיוב ולכן עכשיו יש פה רק קטע קצר ממנו. אז… אם אתם מוצאים קישור חדש עם הגרסה המלאה בעברית, אשמח שתיידעו אותי כדי שאוכל לעדכן את הפוסט. בינתיים, מצאתי את הגרסה המתורגמת המלאה באתר אחר, תוכלו להיכנס אליו – בקישור הזה.
הגרסה המלאה באנגלית
אהבתם?
צפו בסרטון נוסף של ריצ’רד לבוי – כשהאסימונים נגמרים
בסרטון שממחיש את ההתמודדות של לומדים עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה
תמונה: By Manuel Domínguez Guerra CC BY 3.0
Medisafe – אפליקציה חינמית לניהול הטיפול התרופתי
אז… לאנשים עם בעיות התארגנות נותנים תרופות שמסייעות בהתארגנות, אבל!!!
צריך לזכור לקחת את התרופה לפי שהיא מתחילה להשפיע, צריך לזכור לחדש מרשמים בזמן ו… מה אם אתם אחראיים על הטיפול התרופתי של משפחה שלמה?
את האפליקציה Medisafe אפשר להוריד ללא עלות והיא נועדה לעזור לכם עם כל הדברים האלו 🙂
להורדת האפליקציה – לחצו כאן
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את ההסברים על תרופות של הפרעת קשב – בקישור הזה
וכלים נוספים של טכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
תמונה: Chaos CC BY-SA 3.0
תודה שטיפלת בי – סרטון חובה להורים בתחילת הדרך / How to ADHD
בסרטון מרגש עד דמעות, ג’סיקה פונה אל אמא שלה ומודה לה על שהשכילה לשים לב שמשהו אצלה לא בסדר, לקחת אותה לאבחון ולהתאים לה טיפול. היא מודה לה שלא פחדה מכל המיתוסים סביב הפרעת קשב, לא הושפעה מהסטיגמה בציבור או מהמידע המטעה בתקשורת והתעלמה מכל המבטים השופטים. ג’סיקה מודה לאמא שלה על שהקשיבה לה כשהיא סיפרה שהיא מתקשה, על כך שהיא שמה לב שהיא שונה מילדים אחרים, על שאפשרה לה להבין את המקור לשונות זו ובכך להסיר מכתפייה את תחושת האשמה. היא מודה לה שלא התייחסה לטיפול התרופתי כמוצא אחרון וחזרה שוב ושוב לרופא עד שמצאו עבורה את המענה המתאים ביותר.
ג’סיקה מעידה על עצמה שבזכות הטיפול היא הצליחה יותר בלימודים בנתה את הביטחון העצמי שלה ונמנעה מבעיות רגשיות קשות ,שלעתים קרובות מפתחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב שלא זכו לטיפול ולתמיכה הורית. בעיקר היא מודה לה שבכך שהאמינה לה ועזרה לה להבין את עצמה היא יכלה להיפרד סוף סוף מתחושת הבושה הנוראה.
נשמע מעניין?
תחזיקו חזק את הממחטות, צפו בסרטון What I Want to Say to My Mom, Who “Drugged” Me והפיצו לכל עבר!
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון של ג’סיקה על מה שקורה כשמפסיקים לקחת תרופות – בקישור הזה
ואת ההסבר על החשיבות של פיתוח חוסן עבור אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
כשהאסימונים נגמרים / ריצ’רד לבוי
ריצ’רד לבוי הוא איש חינוך, מרצה וסופר אמריקאי בתחום החינוך. מתמחה בהיבטים הקשורים למוטיבציה והתנהגות במסגרת מערכת החינוך, במיוחד עבור לקויות למידה וחינוך מיוחד.
בהרצאה “כשהאסימונים נגמרים” ריצ’רד מדבר על התמודדות עם בעיות התנהגות של תלמידים עם לקויות למידה והפרעת קשב וריכוז ADHD. הוא מתייחס גם להקשר הבית ספרי וגם להתמודדות של ההורים בבית.
- הערה קטנה לפני הצפייה – אם תסתכלו על המשקפיים והתסרוקות של האנשים, תראו שמדובר בסרטון די ישן. אמנם התוכן שלו עדיין מאוד רלוונטי (אחרת הוא לא היה כאן), אבל… באותה תקופה עדיין לא הייתה הבחנה מספיק ברורה בין לקויות למידה (דיסלקציה, דיסגראפיה ודיסקלקוליה) לבין הפרעת קשב. לכן, אני ממליצה להתייחס לדברים כאילו הם מתייחסים באופן כללי לילדים עם קשיים תפקודיים בתחומים שונים.
אז, אם חשוב לכם לדעת מהם בכלל אותם אסימונים ולמה כל כך חשוב שהם לא יגמרו – אתם מוזמנים ליהנות מההסבר המרתק שלו!
נשמע מעניין?
אתם מוזמנים לצפות בהרצאה באורך המלא – When the Chips Are Down with Rick Lavoie
אהבתם?
צפו בסרטון נוסף של ריצ’רד לבוי – כמה קשה זה יכול להיות?
ובסרטון המקסים – קח את ידי ולך איתי, אני רוצה להראות לך את הפרעת הקשב שלי
תמונה: By Hidro CC BY-SA 3.0
סובלים ממיסופוניה? / כאן
מיסופוניה, המכונה גם “שנאת רעש”, היא רגישות יתר לקולות וצלילים. אנשים עם מיסופוניה עלולים לסבול מאוד גם מרעשים חלשים ויום יומיים שרוב האנשים ללא מיסופוניה כלל לא ישימו לב אליהם. למשל, קולות לעיסה ונשימה של אנשים אחרים.
לתשומת לבכם – זהו אחד המצבים שיכול להראות כמו הפרעת קשב, למרות שהוא אינו הפרעת קשב ומצריך טיפול שונה. כמו כן, שני המצבים בהחלט יכולים גם לבוא ביחד. כדי לגלות מה המקור (או המקורות) לקשיים עבור מקרה מסוים, יש לפנות לאבחון אצל אנשי המקצוע המתאימים לשלילה או אימות החשד עבור כל מקור קושי.
נשמע מעניין?
להסבר המלא צפו בסרטון
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על דברים שיכולים להיראות כמו הפרעת קשב – בקישור הזה
ולשמוע את ההסבר על מתי קושי הופך להפרעה – בקישור הזה
תמונה: By Zoro Mettini CC BY-SA 3.0
הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שהוא נחוץ** / חן ספקטור
בפוסט זה אתאר את הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שבהם הוא נחוץ**
שימו לב: הדיון הזה לא עוסק במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו נחוץ, או במקרים שעבורם הוא אינו מתאים.
כמה הבהרות לפני שמתחילים:
- הטיפול התרופתי ניתן רק דרך רופא שהוסמך לכך. אם הוא לא עוזר מספיק או מפריע, יש לחזור להתאמה.
- המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית.
- השיקול הרלוונטי היחיד הוא טובת האדם. עם זאת, לפעמים קשה לדעת מה הכי טוב.
- נא להקפיד על כללי הדיון כפי שמפורטים בהסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו.
מדוע לא כדאי לדחות את הטיפול התרופתי כשהוא נחוץ?
- נזק מצטבר שעדיף שלא יהיה – מניעת טיפול עלולה ליצור פערים בידע, מיומנויות וניסיון חיים שאחר כך קשה יותר להשלים. כמו כן, היא עלולה ליצור קשיים רגשיים וחברתיים משניים, שמאוד מסבכים את כל העסק, מייקרים ומקשים על הטיפול בהמשך.
- השלכות רגשיות של האווירה השלילית סביב הנושא – במיוחד עבור ילדים, צריך לזכור שהם קולטים יפה-יפה את הלך הרוח בבית. גם אם לא נאמר להם במפורש, הם יבינו שזה משהו רע, שההורים לא רוצים לתת להם. מן הסתם, הם לא ישמחו וירגישו בנוח לקחת את אותו “טיפול נוראי ומסתורי” לכשיגיע הזמן ולא תהיה ברירה אחרת. כך שבנוסף להתמודדות עם הנזק המצטבר שעלול להיגרם מתקופת ההימנעות, עכשיו עלולים להתמודד גם עם חששות והתנגדויות לגיטימיים של הילד, מאותו הדבר שהוא קלט מההורים, שלא כדאי לתת לו. תחשבו רגע, איך הייתם מרגישים, אם היו אומרים לכם, שעכשיו אתם צריכים לקחת את אותו דבר “נורא”, שעד עכשיו העשו הכול כדי לא לתת לכם אותו….
- תחושת כישלון ופגיעה בדימוי העצמי – אם הילד מקבל את הרושם שהטיפול התרופתי ניתן רק כי שאר הטיפולים לא צלחו, הוא עלול בטעות לחשוב שזה באשמתו (כי הוא לא הצליח להשתפר באמצעות הטיפולים האחרים), או שאולי, מה שיש לו הוא כל כך “נורא”, כי רק אותו “כדור נורא” יכול לעזור. חשוב לזכור, שלילדים אין עדיין חשיבה מופשטת. לא תמיד הם יוכלו להבדיל בין חוסר הצלחה של טיפול מסוים לבין חוסר הצלחה של עצמם. הם גם לא תמיד יוכלו להבדיל בין התסמינים של הפרעת קשב כפי שבאים לידי ביטוי בהתנהגות שלהם לבין הזהות שלהם עצמם. זה עלול לפגוע מאוד בדימוי העצמי. אגב, אותה השפעה עלולה להיות גם בכיוון ההפוך, שבו מתייחסים להפסקה או הפחתה בשימוש בתרופות, כמדד להצלחה – מהלוגיקה הזאת נובע, שהמשך הטיפול הוא כישלון.
- קשר בין רגש לקוגניציה – כל הסעיפים הקודמים מתארים, בין היתר, השלכות פוטנציאליות על הפן הרגשי. מאחר שיש קשר בין רגש לקוגניציה, תחושות של פחד, כישלון, עצב (וגרסאותיהן העוצמתיות יותר, שאני מקווה שלא תחוו), עלולות לפגוע בריכוז. הפגיעה הרגשית המשנית בתפקודי הקשב נוספת על הפגיעה הראשונית בתפקודי הקשב, שנובעת מהפרעת הקשב, ומפחיתה עוד יותר את המשאבים הקוגניטיביים הפנויים להתמודדות. שוב, נוצרות בעיות משניות שמקשות על כל ההתמודדות.
הבהרה: אני מתייחסת לכל אלו רק במצבים שגורמים להימנעות מטיפול תרופתי נחוץ. למרבה הצער, ישנם גם מקרים חמורים יותר, שבהם חוסר המודעות והסטיגמה מונעים גם אבחון של הפרעת קשב ובכך גם כל טיפול אחר, כך שהאדם נשאר ללא כל מענה לקשיים שלו. כמו כן, אני נחשפת ללא מעט מקרים, שבהם החשש מהטיפול התרופתי גורם להימנעות מאבחון של לקויות למידה, שעבורן בכלל לא קיים טיפול תרופתי, גם אם היינו מאוד רוצים. בואו נפסיק עם זה, בבקשה, די.
מדוע הסוגיה של הטיפול התרופתי לא צריכה להשפיע על האבחון?
- הטיפול התרופתי רלוונטי רק להפרעת קשב – יש הרבה דברים שנראים כמו הפרעת קשב אבל הם לא, ומצריכים טיפול אחר. אם לא פונים לאבחון כי חוששים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, ייתכן שקיים קושי אחר, המצריך טיפול בכלל אחר, שלא יודעים עליו ולא נעזרים בו, כי לא יודעים על קיומו. לכן, בבקשה-בבקשה, גשו לאבחון.
- אבחון זה לא טיפול – האבחון הוא רק בדיקה/מדידה. הוא לא משנה שום דבר, אלא רק מגלה מה יש. זה נותן לכם מידע נוסף, כדי לקבל החלטות בהתאם. תמיד כדאי לבסס החלטות על כמה שיותר מידע. ככל שתדעו יותר, כך תוכלו להיות יבטוחים יותר בכיוון שבחרתם, יהיה אשר יהיה.
- האבחון לא מחייב אתכם לשום דבר – אף אחד לא יכול להכריח אתכם לקחת תרופות או לתת לילדכם תרופות ללא רצונכם. רק רופא יכול להמליץ או לאשר, אבל ההחלטה הסופית היא בידיכם. אם מופעל עליכם לחץ לטיפול תרופתי מצד בית הספר או כל דמות סמכות, זה לא חוקי – אפשר ורצוי לדווח על אותם הגורמים.
- תהליך האבחון לא מחייב נטילת תרופות – לעתים, קופות החולים דורשות את הבדיקה הממוחשבת, שאינה חיונית לאבחון. אפשר לבצע רק את מדידת הבסיס, ללא החלק השני שעם התרופה, ואם מתחרטים, תמיד אפשר להשלים את השלב השני.
- אף אחד לא צריך לדעת – המאבחן מחויב לסודיות מלאה כלפיכם (וודאו זאת במפגש הראשון), ואתם לא חייבים להעביר את האבחון לאף אחד, אם אינכם רוצים. זה שלכם בלבד.
אז בבקשה-בבקשה, גם אם אתם חוששים מהטיפול התרופתי, או שעוד לא גיבשתם את דעתכם – גשו לאבחון. קודם כל, תבדקו אם זה בכלל רלוונטי עבורכם, ואם כן, יהיה לכם יותר מידע לצורך קבלת החלטה.
שימו לב: חשוב להקפיד לפנות לאבחון מקצועי מלא, שמתבצע על ידי אנשי המקצוע המוסמכים לכך. למידע נוסף על הקריטריונים של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן
בלבול בין מטרה לכלי
המטרה של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור התפקוד ועלייה ברמת החיים. הטיפול התרופתי הוא רק אחד ממערך שלם של כלים העומדים לרשות האדם או הוריו לשם הגשמת מטרות אלו. אף אחד לא צריך הכול, ולא הכול מתאים לכולם. השאלה היא, מהו השילוב האידיאלי של כלים וטיפולים, שהכי יעזרו לאדם מסוים, בזמן נתון ובנסיבות מסוימות. אם הטיפול התרופתי הוא אחד מאלה – כדאי להשתמש בו, ואם לא – אז פשוט לא.
בהקשר זה, לא כדאי להציב מטרה של הימנעות או הפחתה של השימוש בטיפול התרופתי, כי בנוסף לנזק הרגשי המשני שעלול להיווצר, אתם מסיטים את דעתכם מהמטרה העיקרית – שהיא כאמור, טובת האדם. הרי לכל טיפול יש יתרונות וחסרונות כשלעצמו, שבכל מקרה יש להכיר ולהתחשב בהם לפני קבלת ההחלטה. הטיפול התרופתי לא שונה מכל טיפול אחר בהיבט הזה. לכן, כאשר מתייחסים לטיפול התרופתי ככלי ולא כמטרה, אין לשימוש בו או להימנעות ממנו תחושה של הצלחה או כישלון, והדגש הוא על רמת התפקוד ואיכות החיים.
זה לא הכל או כלום
הטיפול התרופתי ניתן על פי צורך, תוך ייעוץ עם הרופא. יש מי שנוטלים אותו על בסיס יומיומי לאורך שנים; יש הזקוקים לו רק למצבים מסוימים או בתקופות מסוימות; לפעמים, יש מצבים/פעילויות/הקשרים, שעבורם הטיפול התרופתי משפיע באופן שונה (עוזר / לא משנה / או מפריע), ויש להשתמש בטיפול בהתאם לכך (לדוגמה, ללימודים כן ולחוג לא, או להפך).
כמו כן, חשוב להדגיש, שהתנסות בטיפול תרופתי לא מחייבת אתכם להמשיך בו. השפעת התרופה מתקיימת בזמן הפעילות שלה בלבד, ואם יהיו תופעות לוואי, הן יעברו תוך שעות מתום ההשפעה. כלומר, לטוב או לרע, ביום המחרת, המצב יחזור לקדמותו. אם הניסיון לא היה חיובי, יש לחזור לרופא, לתאר בדיוק את החוויה, ולבקש שינוי.
כשזה עובד, זה עובד. לכן, אם יש ספק, כנראה שצריך לחזור לרופא. חשוב לזכור, שמדובר בתהליך המצריך אורך רוח, רופא טוב וטיפת מזל. הניסיונות הראשונים לא תמיד עולים יפה, אך הם לא בהכרח מעידים על התגובה לכדורים/מינונים אחרים.
אחרי שניסיתם את כל האפשרויות מול הרופא והגעתם לתרופה/מינון האופטימליים, אתם יכולים סוף-סוף לחוות ולהתרשם מההשפעה במקרה הספציפי שלכם, לטוב או לרע. כשהידע הזה יהיה ברשותכם, תוכלו להחליט באופן יותר מושכל ובטוח, האם / למה / כמה ומתי להשתמש בטיפול (הכול בליווי הרופא כמובן). אם ניסיתם הכול ולא מצאתם התאמה, לפחות תדעו שעשיתם כל מה שאפשר.
דברי סיום
זהו, אוהבת אותכם, מאחלת לכולם בהצלחה. מקווה שלא חפרתי יותר מידי ומצפה לראות את התגובות שלכם לכל הנושא הזה
אל תשכחו להיות מדהימים!!!
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה
ולקרוא את העדות האישית של חלי גולדנברג על הפרעת הקשב שלה – בקישור הזה
תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0
דגשים להנחיית הורים בנוגע לאבחון דידקטי לפני כיתה ב’ / חן ספקטור
פוסט זה נועד להציג דגשים חשובים להנחיית הורים בקשר לאבחון דידקטי לפני כיתה ב’.
אמ;לק – לא להסתפק ב”אי אפשר לאבחן עכשיו”, לוודא מענה הולם עד האבחון ולשלול הסברים נוספים למקור הקושי.
מידע כללי
לקות הלמידה הנפוצה ביותר היא דיסלקציה (=> לקות בקריאה). דיסלקציה בדרך כלל מגיעה עם דיסגראפיה (=> לקות כתיבה). בנוסף, ביותר מחצי מהמקרים לקות למידה באה גם עם הפרעת קשב.
חשד לדיסלקציה מאמתים או שוללים על ידי אבחון דידקטי.
אבל!!!!
אם הילד מתחת לכיתה ב’ לרוב יגידו להורים שאי אפשר לאבחן ויסתפקו בכך.
מדוע?
הרציונאל המקצועי/אקדמי/תאורתי מתבסס על שני שיקולים עיקריים:
- דיסלקציה נובעת מליקוי במנגנון הפונולוגי. מנגנון זה מבשיל בסביבות גיל 6, אך הוא יכול גם להמשיך להתפתח גם עד גיל 7. כתוצאה מכך, לפני גיל 7-8 אפשר לדעת רק האם היכולת הפונולוגית בשלה או לא.
אם כן, מה טוב. אם לא, קשה לדעת מה הסיבה לקשיי הקריאה של הילד. זאת משום בגילאים אלו הנמכה בתפקוד הפונולוגי עקב התפתחות מאוחרת מתנהגת ממש כמו הנמכה בתפקוד בעקבות לקות במנגנון הפונולוגי. מה בכל זאת ההבדל?
ילדים שאין להם דיסלקציה, אלא רק עיקוב התפתחותי של המנגנון הפונולוגי, יראו קפיצה משמעותית ביכולת הקריאה ברגע שהמנגנון מבשיל דיו. זאת בעוד שאצל ילדים עם דיסלקציה זה לא יקרה, משום שהליקוי במנגנון זה מונע ממנו להגיע לרמת תפקוד של בשלות מלאה.
על כן, הדרך היחידה לדעת באופן חד משמעי את מקור הקשיים היא לחכות ולראות מה קורה…. - לרכישת קריאה לא מספיק רק מנגנון פונולוגי תקין, אלא יש צורך לרכוש גם את המיומנות הטכנית על ידי הוראה ותרגול. לכן לפני סוף ב’ קשה לדעת האם קושי בקריאה נובע ממנגנון פונולוגי לקוי, או מכך שהילד פשוט לא הספיק לרכוש את הקריאה. אם מדובר בחסך בהוראה הרי שברגע שתינתן מספיק הוראה הפער מול בני הגיל צפוי להיסגר. לכן, גם במקרה זה כדי לדעת באופן וודאי, צריך לחכות עד שהילד יצבור מספיק “שעות לימוד” בקריאה.
כלומר, ההמתנה עד סוף כיתה ב’ נועדה לסנן באופן טבעי תלמידים מתקשים, אשר ישלימו את הפער בכוחות עצמם עם ההבשלה הפונולוגית והחשיפה לתרגול והוראה.
מה הבעיה?
הבעיה היא ההשלכות של הקושי בלמידה על המצב הרגשי/חברתי/אקדמי של הילד עד שהפער נסגר ו…. כמובן, המצב של אותם ילדים שעבורם לא נסגר הפער, משום שמקור הקושי שלהם הוא לקות קריאה ולא הבשלה מאוחרת או חסך בהוראה.
כאן יגידו המומחים שבכל מקרה הטיפול העיקרי ללקות למידה הוא הוראה מתקנת. על פי טענה זו חבל על הכסף של ההורים, כי אפשר להתחיל בה גם בלי אבחון. הטענה הזו מתבססת על ההנחה שלהוראה מתקנת אין נזק או סיכון במקרים שבהם אין לקות למידה (פרט לעלות ולזמן של הטיפול), כך שבמקרה הכי גרוע הילד מתקדם מהר בזכות הטיפול וכשייסגר הפער אפשר להודיע להורים שאין צורך בטיפול נוסף. אבל….
למה בכל זאת זו בעיה?
קודם כל כי רוב אנשי המקצוע שאומרים “לא לאבחן עכשיו” לא טורחים להדגיש שעד מועד האבחון יש לטפל ולא מסבירים להורים מהו הטיפול הנדרש. תוסיפו לזה את העובדה שהוראה מתקנת אינה זולה ועל כן לא נגישה לאוכלוסיות שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. לא רק זאת, אלא שכדי לקבל הכרה ממסדית ומשאבים מבית הספר שיכולים לעזור במימון הטיפול, בדרך כלל צריך להציג את אותו האבחון שאמרו להורים לא לעשות.
לכן, מה שבדרך כלל קורה בשטח זה שילדים עם לקות קריאה לא מאותרים ולא מטופלים עד סוף כיתה ב’. ילד עם לקות קריאה שלא טופל כל כך הרבה זמן ובתקופה מאוד קריטית לגיבוש האישיות וההערכה העצמית עלול לפתח שלל בעיות חברתיות, התנהגותיות ורגשיות שאחר כך יהיה מאוד קשה לתקן אם בכלל. כמו כן, אותו ילד יצבור פער אקדמי בחומרי הלימוד, שמבוססים בעיקרם על חומר כתוב שלא נגיש לו. מענה הולם ומוקדם יכול למנוע או לצמצם באופן משמעותי צבירת פערים והתפתחות של בעיות משניות.
ככל שהטיפול מתאחר, כך המצב מחמיר.
בהקשר הזה חשוב לציין גם שהתורים לאבחון יכולים להיות ארוכים מאוד וגם את זה בדרך כלל לא אומרים מראש להורים. כך שהורה שפעל לפי הנחיות כאלו ורק בסוף כיתה ב’ התחיל לפנות לאבחון, עלול לגלות שהתור הפנוי הראשון הוא רק כמה חודשים טובים לתוך כיתה ג’ …..
למה זאת בעיה גדולה עוד יותר?
כמו שיש לא מעט גורמים נוספים לקשיי קשב פרט להפרעת קשב, כך יש גם גורמים נוספים לקשיי קריאה שאינם לקות קריאה. למשל: הפרעת קשב, קשיים רגשיים, בעיות בשמיעה/ראייה, לקות שפה, בעיות בתפיסה ובעיבוד החזותיים ועוד. על פי רוב אפשר לאבחן ולטפל בגורמים האלו בגילאים הרבה יותר צעירים. לכן ההנחיה הכללית להורים לא לאבחן לפני כיתה ב’, עלולה למנוע טיפול שיכול להתאים כבר באותו הרגע לגורמים שאינם לקות קריאה במידה והם קיימים.
משום שהדרך היחידה לדעת אם הם קיימים או לא היא אבחון, זה ממש לא אחראי להנחות הורים להמתין עם אבחון דידקטי בלי להגיד להם לאילו בדיקות ואבחונים אחרים הם צריכים ללכת בינתיים.
אני מזכירה שרוב הציבור לא יודע להבחין בין הבדיקות והאבחונים השונים. לכן צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שאם אומרים להורים “אי אפשר לאבחן” הם יבינו שזה כולל הכל ולא ידעו להבדיל בין אבחון דידקטי לכל השאר.
אז מה כן צריך לעשות?
- להדגיש באופן ברור ונחרץ את הצורך בהוראה מתקנת עד לאבחון ולהסביר למה זה כל כך חשוב.
- להסדיר את הנושא מול משרד החינוך, כך שיהיה ניתן להקצות משאבים הולמים עבור ילדים מתקשים בקריאה גם ללא אבחון.
בהתחשב בכך שמשרד החינוך לא ידעו ביכולתו לתת מענה הולם לתלמידים בעלי לקויות למידה, הרי שזהו תפקידם של אנשי המקצוע לתת מענה ביניים ולו רק בצורה של הערכה ראשונית ללא אבחנה רשמית, שתאפשר את קבלת המשאבים הנחוצים לילד עד מועד האבחון המלא והפורמלי. - להנחות את ההורים לבדוק ולשלול מקורות נוספים לקושיים שעבורם יש אפשרות לאבחון וטיפול גם בגילאים צעירים יותר.
זה הכל ידידי, שאלות, טענות ומענות בתגובות 🙂
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר על האבחון בשירות ההורה – בקישור הזה
ואת הנחיות משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
חצי נחמה / אחד העם
אחת ההתמודדות היותר מאתגרות של הפרעת קשב היא הסטיגמה החברתית, יחד עם חוסר המודעות והמידע המטעה המופץ בתקשורת.
בהקשר זה אני רוצה להביא לכם דברים שכתב אחד העם על ההשלכות הפוגעניות של האשמות שווא.
“אין דבר מסוכּן לגוי ולאדם כהודאה על חטאים שאין בו. מי שחטא באמת, הרי שערי תשובה לא ננעלו, וברצונו הטוב יכול להסיר חלאתו מעליו. אבל מי שאחרים הביאוהו לחשוֹד עצמו במה שאין בו, איך יוכל להטהר בעיני עצמו?”
(אחד העם, חצי-נחמה)
הערה: דברים אלו נכתבו במקור בהקשר של עלילות הדם והאנטישמיות באירופה שלפני קום המדינה. כלומר, אחד העם מתייחס כאן להאשמות שווא כלפי היהודים וכלפי העם היהודי. עם זאת, רוח הדברים והטבע האנושי שאליו מתייחס ציטוט זה תקפים גם לדינמיקה החברתית סביב אנשים עם הפרעת קשב.
לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן
אהבתם?
כדאי לכם לראות את הסרטון “כמה קשה זה יכול להיות?” – בקישור הזה
ואת ההסבר על מיתוסים אודות הפרעת קשב – בקישור הזה
“יד מכוונת” ייעוץ והכנה לוועדות הרפואיות בחינם / המוסד לביטוח לאומי
אם אתם צריכים לעבור וועדה רפואית של ביטוח לאומי, כדאי לכם להכיר את יד מכוונת. יש לכם שם אפשרות לקבל ללא תשלום ייעוץ והכנה לוועדה הרפואית, על ידי אנשי המקצוע המתאימים. לחבר’ה שכמותניו שמתקשים בביורוקרטיה זה יכול להיות מאוד שימושי 🙂
לפרטים נוספים – לחצו כאן
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הפוסט על שוויון הזדמנויות – בקישור הזה.
ולקרוא את הנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
מה לעשות כשהכל לגמרי נורא וכשאתם ממש לא בסדר / How to ADHD
הפרעת קשב מאופיינת בתנודתיות רבה – זה אומר שלצד ימים טובים מאוד, יש גם ימים מאוד מאוד רעים….
הסרטון הבא של ג’סיקה יכול לעזור לכם להתמודד כשקמתם לאחד הימים האלו שבהם ברור לכם ששום דבר לא הולך להסתדר.
איך בכל זאת אתם יכולים קצת לשפר את מצבכם, גם כשהוא רע.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון How to Cope When Everything’s Awful and You’re Not Okay וספרו לנו מה דעתכם בתגובות
אהבתם?
צפו גם בסרטון על התמודדות עם מוצפות – בקישור הזה
ובסרטון על אמפתיה – בקישור הזה
הספריה לעיוורים – השאלת ספרים מוקלטים בפורמט דיגיטאלי
הידעתם?
הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה מציעה ספרים מוקלטים בפורמט MP3, שתוכלו להוריד מהאתר שלה אם תהיו מנויים ^_^
איך נרשמים?
כדי להירשם לספרייה עליכם להציג אישורים על כך שלכם (או לילדיכם) יש קושי בקריאה.
בקטלוג יש מגוון רחב של ספרי קריאה כולל ספרי לימוד ועיון.
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את שאר הפוסטים בנושא טכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
ואת ההסבר על אבחון דידקטי עבור לקויות למידה – בקישור הזה
הצהרת קונצנזוס בין לאומית בנוגע להפרעת קשב / ברקלי ועמיתים 2002
הקונצנזוס המדעי והאקדמי אודות קיומה של הפרעת קשב קיים כבר יותר מעשור.
ברקלי Russell Barkley הוא אחד החוקרים המובילים בתחום הפרעת קשב. יחד עם רבים מעמיתיו הוא פרסם מאמר עמדה אשר דן בנזקים שנגרמים מהצגה תקשורתית מעוותת של הנושא ונותן מענה על טענות שגויות ושאלות נפוצות בנוגע להפרעת קשב.
לקריאת המאמר המלא – לחצו כאן.
למידע כללי על הבעיות בייצוג התקשורתי של המחקר המדעי – לחצו כאן.
לדיווח על פרסומים מטעים – לחצו כאן.
Barkley, R. A., Cook, E. H., Dulcan, M., Campbell, S., Prior, M., Atkings, M., & … DuPaul, G. J. (2002). Consensus Statement on ADHD. European Child & Adolescent Psychiatry, 11(2), 96.
תמונה: By GNOME icon artists CC BY-SA 3.0
הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה / חנה דויד
ילדים רבים בעלי תווית כפולה של מחוננות יחד עם לקות למידה או הפרעת קשב – נופלים “בין הכיסאות”:
מצד אחד, הם אינם מקבלים חינוך למחוננים, שכן לקות הלמידה מונעת מהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם; הם אף אינם מוכרים כמחוננים, היות ובמבדקי המחוננות אינם משיגים את הציון המינימלי הנדרש כדי להיכלל בקבוצה זו. מצד שני – בשל מחוננותם הם מגיעים להישגים, שאף אם אינם תואמים את יכולותיהם הקוגניטיביות, הם מספיקים כדי להיחשב תלמידים בינוניים, רגילים. פעמים רבות הם מוגדרים כתלמידים עצלים, שאינם מגיעים להישגים שנראה “בבירור” שהם יכולים להגיע אליהם.
שיעור הילדים שלהם אינטליגנציה גבוהה, שהם מוכשרים, יצירתיים, ואף מחוננים, ועם זאת – לקויי למידה או בעלי הפרעת קשב וריכוז, גדול בהרבה משיעור הילדים המחוננים המזוהים כבעלי לקויות אלה. הסיבה לכך היא שבמקרים רבים יפעיל ילד כזה את “מנגנון הפיצוי” המפותח אצלו, דהיינו – יכולותיו הקוגניטיביות הגבוהות יעזרו לו להסתיר את הלקות שלו, ואולי אף להעלים אותה. לפיכך, הישגיו לא יהיו גבוהים אמנם, אך גם לא יהיו נמוכים במידה כזאת שתצביע בבירור על היותו לקוי למידה, שכן הישגים לימודים בינוניים ואף למטה מכך אינם בהכרח אינדיקציה ללקות למידה. כך ייתפס הילד כבעל יכולות הנמוכות מאלו שיש לו למעשה, אבל לא כלקוי למידה.
נשמע מעניין?
למאמר המלא – לחצו כאן
אהבתם?
להנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחנה של הפרעת קשב – לחצו כאן
לחוברת ההסבר של משרד החינוך עבור הורים לילדים עם הפרעת קשב – לחצו כאן
דויד, ח. (2010). על לקויות למידה, הפרעת קשב וריכוז ואינטליגנציה. מאתר פסיכולוגיה עברית.
סוכר לא גורם להיפראקטיביות / Healthcare Triage
אנשים רבים סבורים בטעות שסוכר גורם להתנהגות היפראקטיבית בקרב ילדים, כאשר למעשה אין הדבר נכון כלל. אמנם אין להגזים בצריכה סוכר ויש להקפיד על תזונה נכונה, אך הדבר נובע מסיבות בריאותיות אחרות ולא מחשש להיפראקטיביות.
כיצד אנשי המחקר הגיעו למסקנה הזאת ומה ההבדל בין מתאם לקשר סיבתי?
כדי לגלות צפו בסרטון Sugar Doesn’t Make Kids Hyper, לחיי המדע והתבונה האנושית!
אהבתם?
צפו גם בהסבר של ריצ’רד פיינמן על השיטה המדעית – בקישור הזה
ובסרטון שג’סיקה הכינה על סוכר והיפראקטיביות – בקישור הזה
הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור ומועצת העיתונות – כתובות לדיווחים על פרסומים מטעים
הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור פועלת מטעם משרד הבריאות, בשיתוף משרד התמ”ת למען מניעת הטעיית הציבור ביחס למוצרי בריאות.
הוועדה מפרסמת את הפניות ואת ממצאי הבדיקות לידיעת הציבור ומאפשרת הגשת תלונה בדבר הטעייה בפרסום של מוצר בריאות.
אין מדווחים?
הדיווח צריך לכלול את המקור ואת המידע שאתם מבקשים לבדוק.
נשמע מסובך? אל חשש!
הכנו עבורכם נוסח לדוגמה
מלאו את הפרטים הרלוונטיים לכל מקרה והוסיפו פרטים נוספים על פי צורך.
לכבוד מזכירת הועדה לבדיקת הטעיית הציבור.
ברצוני לדווח על הטעיית הציבור באתר/פרסום/כתבה של _____ בכתובת ____, שבו כתוב ______ (ציטוט או צילום מסך).
מוצגים שם לציבור מוצרים/שרותים כתורמים לבריאות והמותווים ע”י המשווק כטיפול, מניעה ואבחנה של מחלות ומצבים רפואיים, ללא אישור משרד הבריאות.
לאן שולחים את הדיווח?
הסברים ופרטי יצירת הקשר עבור דיווחים, נמצאים באתר הוועדה – בקישור הזה.
(צריך ללחוץ על הכותרת “איך מגישים את התלונה”)
וזהו, תודה על המאמץ!
דוגמאות נבחרות
כדי שתדעו שזה גם עובד, אני מצרפת פה קישורים לדוגמאות של מכתבים שנשלחו מטעם הוועדה להטעיית הציבור בעקבות דיווחים:
- למכתב שנשלח למדור הבריאות של Ynet בקשר לכתבה מטעה של יפה שיר רז – לחצו כאן
- למכתב שנשלח אל מר יואב פנחס בנוגע לפרסומים מטעים של מרכז אוצרות – לחצו כאן
- למכבת שנשלח לאתר מאקו בעקבות עידוד לצריכת סמים מסוכנים והטעיית הציבור – לחצו כאן
רוצים לעזור?
מתברר שהוועדה לבדיקת הטעיית הציבור סובלת ממחסור במשאבים המקשה עליה לתת מענה מהיר ויעיל לשלל הפניות שמגיעות אליה. לכן מומלץ לפנות לגורמים הבאים כדי להבהיר להם את חשיבות הוועדה ולבקש מהם להגדיל את מסגרת התקציב ולהקצות יותר כוח אדם לפעילות מבורכת וחיונית זו:
- פרופ’ איתמר גרוטו, המשנה למנכ”ל משרד הבריאות – mankal@moh.health.gov.il
- ד”ר ורד עזרא ראש חטיבת הבריאות – vered.e@moh.gov.il / mmancal@MOH.GOV.IL
- ד”ר אהוד קלינר, ראש שירותי בריאות הציבור – KEREN.MIZRAHI@MOH.GOV.IL / administration.ph@MOH.GOV.IL
דיווח על פרסומים מטעים בעיתונות
שימו לב – במידה והמידע המטעה שנתקלתם בו פורסם במסגרת העיתונות, יש גורם נוסף שכדאי לפנות אליו: מועצת העיתונות
כתובת הדוא”ל של מועצת העיתונות היא: moaza@m-i.org.il
- הסבר על אופן הדיווח למועצת העיתונות תוכלו למצוא – בקישור הזה
- תוכלו להוריד טופס תלונה – בקישור הזה
כמו כן, כדאי לפנות גם למערכת של הגורם המפרסם – פרטים ליצירת קשר צריכים להופיע באתר של כל ערוץ ועיתון.
אהבתם?
למידע כללי על הבעיות בייצוג התקשורתי של המחקר המדעי – לחצו כאן.
להצהרת קונצנזוס בין לאומית בנוגע להפרעת קשב – לחצו כאן.
אמות מידה לאבחון הפרעת קשב / משרד הבריאות
הדרך היחידה לשלול או לאמת את החשד לקיומה של הפרעת קשב וריכוז ADHD, היא אבחון מקצועי מלא על ידי איש מקצוע רפואי שהוסמך לך. זאת משום שהפרעת קשב היא רק גורם אפשרי אחד לקשיי קשב ולכל גורם מתאים טיפול אחר. לכן חשוב מאוד לוודא מה המקור או המקורות לקשיים לפני בניית תכנית העבודה הטיפולית עבור כל מקרה.
איך אפשר לדעת מהו אבחון רציני?
קוראים את אמות המידה לאבחון של משרד הבריאות – בהצלחה!
ו… אם הקישור הקודם לא נפתח לכם – כנסו לכאן
מי יכול לאבחן הפרעת קשב וריכוז ADHD?
בנוסף לנוירולוגים, פסיכיאטריים ורופאים התפתחותיים, משרד החינוך מעביר הכשרות לאבחון הפרעת קשב גם לרופאי משפחה ורופאי ילדים. רופאי ילדים ומשפחה שעברו את ההכשרה הייעודית וצברו ניסיון בתחום של הפרעת קשב, מוסמכים לאבחן הפרעת קשב.
- לרשימת הרופאים שעברו הכשרה ייעודית של משרד הבריאות – כנסו לכאן
כמו כן, חשוב לדעת שפסיכולוגים לא יכולים להשלים את האבחון בכוחות עצמם ועל כן עליהם להפנות את המאובחנים לרופא לביצוע בדיקה גופנית, שלילה של תחלואה נלוות ובירור הצורך בטיפול תרופתי. זאת משום שהאבחון של הפרעת קשב חייב לכלול הערכה או שלילה של התחלואה הנלוות, כפי שמצויין בסעיף 2.2.
- להסבר על אבחנה מבדלת והחשיבות שלה לתהליך האבחון – כנסו לכאן
רוצים ללמוד עוד?
להסבר על מבחנים ממוחשבים והתפקיד שלהם ככלי אבחון אופציונליים – כנסו לכאן
להסבר על אבחון בגיל הרך – כנסו לכאן
תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0
מה להגיד במקום סליחה? / How to ADHD
אם אתם אנשים עם הפרעת קשב, יש סיכוי גדול שמצאתם את עצמכם מתנצלים על כך והרבה. זה לא קורה סתם כך, הפרעת קשב מובילה לפער בין התכנון לביצוע. לכן הרבה פעמים אנחנו באמת באמת מתכוונים ובאמת באמת משתדלים ובכל זאת זה לא מצליח לנו.
לפעמים הפשלות שלנו פוגעות רק בנו, אך למרבה הצער הן עלולות לפגוע גם באנשים אחרים. אם גילינו שאדם אחר נפגע מהמעשים או המחדלים שלנו, אנחנו מצטערים נורא, וממרים לבקש סליחה. זה נראה הדבר הנימוסי לעשות, אבל… ההתנצלות משמעותית רק עבור התנהגות רצונית שהאדם יכול לשנות.
אנשים עם הפרעת קשב לא באמת יכולים להבטיח שהסימפטומים שלהם לא יפריעו באותה הצורה גם בעתיד לבוא. זה אמנם לא אשמתם, אבל זה בטח לא אשמת האנשים מסביבם שעלולים להיפגע מכך גם הם. אם אנשים עם הפרעת קשב כל הזמן מתנצלים, במשך הזמן המילה סליחה מתחילה לאבד את המשמעות שלה. באופן זה התחושות הרעות של שני הצדדים עלולות ללכת ולהחמיר עם הזמן. זה לא כיף בכלל!
מה עושים?
במקום “סליחה” אומרים “תודה” וגורמים לכולם להרגיש יותר טוב 🙂
להסבר המלא צפו בסרטון What to Say Instead of I’m Sorry:
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על אמפתיה – בקישור הזה
ו… אם פגעתם במישהו בעקבות משהו שכן נמצא בשליטתכם ושאתם יכולים לשנות, ראו את הסרטון על איך להתנצל – בקישור הזה