חוסרים במלאי, תרופות גנראיות ושלל הפתעות / חן ספקטור
חוסרים במלאי זה משהו שקורה מדי פעם, בעקבות שלל גורמים שקשורים לשרשרת האספקה והבירוקרטיה סביבה. למרבה הצער, התרופות להפרעת קשב לא יוצאות דופן בהקשר הזה, לכן (אם היו חסרות לכם צרות) גם בהן עלול להיווצר מחסור מעת לעת.
המחסור בתרופה מסוימת בבתי המרקחת יכול להיות זמני בלבד, אך לעתים עלול להתמשך גם לאורך חודשים רבים. בכל מקרה, לפני שאתם יוצאים מהבית, כדאי לבדוק אם התרופה שלכם קיימת במלאי בית המרקחת.
- תוכלו למצוא הסבר על בדיקת המלאי – בקישור הזה
מה עושים כשאין את התרופה שלי במלאי?
אם אין את התרופה בבית המרקחת הקבוע שלכם, כדאי לבדוק גם בבתי מרקחת אחרים בסביבה – גם כאשר יש מחסור ארצי, לא כולם מתרוקנים בבת אחת. כמו כן, לפעמים המחסור הוא אזורי, ואז סביר שתוכלו למצוא את התרופה בעיר אחרת.
אם לא הצלחתם למצוא בשום בית מרקחת שנגיש לכם, זה הזמן ליצור קשר עם הרופא המטפל. שימו לב שלא תמיד צריך לקבוע תור, לפעמים אפשר ליצור קשר דרך אתר הקופה או מזכירות הסניף.
אם הרופא המטפל לא זמין, אפשר לשאול דרך שירות הלקוחות של הקופה, איזה רופא מומחה פנוי להתייעצות חד פעמית, ולעדכן את הרופא הקבוע בפגישה הבאה. בהקשר זה, שימו לב שהרבה רופאים יכולים לקבל אתכם גם באופן מקוון, כך שאתם לא מוגבלים רק לאפשרויות הקיימות באזור המגורים.
מה כדאי לבדוק מול הרופא?
ערכתי את רשימת השאלות לפי הסדר שנראה לי הגיוני, מהאפשרות הרצויה יותר לרצויה פחות, אבל תרגישו חופשי להעלות את הדברים בסדר שנוח לכם. אם הרופא מנהל את הפגישה עבורכם, אתם יכולים להשתמש ברשימה כדי לוודא שעברתם על הכול.
- האם ניתן להגיע למינון שלכם באותה התרופה בדרך אחרת?
עבור כדורים שמגיעים במינונים שונים, זו הדרך הכי סבירה לקבל את ההשפעה הדומה ביותר.
לכן, אם יש במלאי כדורים של אותה תרופה במינונים אחרים, יש שתי אפשרויות טכנית שכדאי לבדוק:-
- שילוב בין כדורים במינונים נמוכים יותר
- נטילת חלק מכדור במינון גבוה יותר
- שימו לב!!!!
יש כדורים שאסור לחתוך, לפרק או לפתוח.
לכן, אל תשנו את אופן נטילת התרופה, לפני שווידאתם מול הרופא שזה בסדר.
- שימו לב!!!!
-
- האם יש תרופה גנרית לתרופה שלכם (הסבר בהמשך) והאם היא יכולה להתאים?
- איזה כדור/מינון יכול להיות הכי קרוב למה שאתם לוקחים עכשיו?
- האם יש עוד משהו שכדאי לנסות?
ואם שום דבר מזה לא עוזר – לחכות שיתחדש המלאי…
אבל אבל אבל!!!
גם אם לא הצלחתם למצוא מענה חלופי לתקופות מחסור, למרבה הצער, הנקודות הבאות עדיין תקפות:
- אין תחליף לטיפול התרופתי.
- תוספי תזונה הם לא תרופות ולא תחליף לתרופות, ראו הסבר – בקישור הזה
עם זאת, הטיפול התרופתי הוא רק חלק אפשרי אחד מתוך מערך רב תחומי ומותאם אישית.
- אם עוד לא עשיתם את זה עד עכשיו – זה זמן טוב לשאול את הרופא על טיפולים משלימים, שיכולים להיות רלוונטיים למקרה שלכם.
- את הדף המרוכז בנוגע לטיפול בהפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה זאת תרופה גנרית?
תרופה גנרית היא תרופה שמכילה את אותו המינון של החומר הפעיל של התרופה המקורית.
- החומר הפעיל הוא החומר שאחראי על התגובה הפיזיולוגית הרצויה שלשמה לוקחים את התרופה.
- אפשר ורצוי להשוות בין רשימת החומרים הפעילים שנמצאים בעלון לצרכן של שתי התרופות.
- העלון לצרכן של כל תרופה צריך להיות נגיש דרך חיפוש באינטרנט, כך שניתן לבדוק גם לפני הרכישה.
- עבור תרופות ישנות, ייתכן שהתרופה הגנרית תכיל וריאציה כימית של החומר הפעיל המקורי.
שימו לב שבתרופות גנריות יכולים להיות שינויים בחומרים הלא-פעילים!
- החומרים הלא פעילים הם כל החומרים הנוספים על החומר הפעיל, שאינם קשורים לפעילות הרפואית הייעודית של התרופה.
- למשל: הקפסולה המכילה את התרופה, או החומר המאפשר לייצר את התרופה ככדור מוצק. זה יכול להיות קשור גם למנגנון ההשהיה עבור תרופות ארוכות טווח, כמו גם לחומרים שאחראיים על הצבע או הטעם של התרופה.
התגובה לחומרים הלא פעילים יכולה להשתנות לטובה, לרעה או להישאר בדיוק אותו הדבר. כל אחד/ת יגיבו להם אחרת, ולכן צריך להתייעץ אישית מול רופא מומחה עבור כל מקרה לגופו.
- אם יש חומרים שאתם רגישים אליהם ברמה הפיזיולוגית, חשוב ליידע את הרופא ולבקש במפורש שיוודא שאלה לא מצויים ברשימת המרכיבים של התרופה. לפעמים יש הבדל בין השם המסחרי המוכר של חומר מסוים, לבין השם הרפואי/תעשייתי שלו, כך שחשוב לשאול מישהו שיודע לזהות את שניהם.
טיפים כלליים לתהליך התאמה
בכל פעם שאתם משנים כדור או מינון מכל סיבה שהיא, חשוב להקפיד על הדברים הבאים:
- לשאול את הרופא מראש מה לעשות אם עולה בעיה, ולקבוע מראש תור למעקב.
- לבקש מרשם התנסות של 10 ימים, כדי שאם הכדור/מינון החדש לא יתאים, לא תשלמו סתם על קופסא שלמה.
- לנסות פעם ראשונה בבית, אחרי ארוחת בוקר טובה וביום שבו לא נורא אם התפקוד שלכם קצת (או הרבה) ישתבש.
- לנשים – עדיף לא לנסות דברים חדשים במחזור, כי אם יש בעיה, יהיה קשה לדעת אם היא קשורה לתרופה, או לא.
- אחרי שעשיתן התאמה בימים ה”רגילים”, כדאי לבדוק, אם ואילו שינויים יש סביב המחזור (כי כל אחת אחרת).
- במידת הצורך לחזור לרופא לתהליך התאמה ייעודי לימים האלו.
- תוכלו ללמוד עוד על ההשפעה של ההורמונים הנשיים על ביטויי התסמינים והתגובה לטיפול התרופתי – בקישור הזה
- אחרי שעשיתן התאמה בימים ה”רגילים”, כדאי לבדוק, אם ואילו שינויים יש סביב המחזור (כי כל אחת אחרת).
- בכל שאלה, בעיה, ספק וחשש – לחזור לרופא, עד שזה מסתדר.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את התקנות של משרד הבריאות בנוגע לתרופות בפיקוח – בקישור הזה
ואת ההסבר על הדרך שבה תרופות עם חומרים ממריצים עוזרות לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
טיפול קוגניטיבי התנהגותי – CBT, למי ולמה זה יכול להתאים / Paul Micallef עם דגשים והסברים של חן ספקטור
הסרטון של Paul Micallef (פול) מערוץ היוטיוב Autism From The Inside, עוסק בשאלת ההתאמה של טיפול רגשי מסוג CBT לאנשים עם אוטיזם. הוא מתאר את השיטה באופן כללי ומתייחס גם להיבטים שרלוונטיים לאנשים עם הפרעת קשב, כפי שאסביר בהמשך.
שימו לב:
אין לבלבל בין CBT, שהיא שיטת טיפול רגשית שבה יתמקד הפוסט, לבין CBD,
שמתייחס לשימוש רפואי בקנבידואיל.
- תוכלו למצוא הסבר על CBD אשר מופק מצמח הקנאביס – בקישור הזה
מה זה CBT?
CBT הן ראשי התיבות של Cognitive Behavioral Therapy, או בעברית: טיפול קוגניטיבי-התנהגותי.
זהו טיפול רגשי המשלב בין שתי גישות פסיכולוגיות:
- Behavior Therapy – “פסיכותרפיה התנהגותית” או “טיפול התנהגותי”, אשר פותח על בסיס עקרונות ההתנהגות הביהייביוריסטים, לפיהם ההתנהגות מיוחסת להשפעות הסביבה החיצונית ותהליכי התניה.
- Cognitive therapy – “טיפול קוגניטיבי” או “טיפול הכרני”, אשר פותח על בסיס ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות.
חשוב להדגיש, שחרף השם המבלבל, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי CBT לא מיועד לשפר יכולות קוגניטיביות כמו קשב וריכוז. כמו כן, הוא אינו מיועד לתת מענה התנהגותי ברמה התפקודית-אסטרטגית, לבעיות שנובעות מקשיים בתחום ההתארגנות והניהול העצמי.
מדובר בטיפול פסיכולוגי-רגשי שנועד לתת מענה לקשיים הנובעים ממקורות רגשיים.
שימו לב:
באופן כללי, טיפול רגשי לא נועד לתת מענה ישיר לפגיעה של תסמיני הפרעת קשב בתפקוד. עם זאת, הוא יכול לתת מענה לקשיים רגשיים ראשוניים שקיימים במקביל להפרעת קשב, אך לא קשורים אליה. כמו כן, הוא יכול לתת מענה לקשיים רגשיים משניים, שהתפתחו בעקבות הפרעת קשב, עקב ההשלכות הרגשיות-חברתיות של פגיעת התסמינים בתפקוד.
- הסבר נוסף על טיפול רגשי בהקשר של הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה ההבדל בין טיפול CBT לאימון CBT?
חשוב להבדיל בין טיפול CBT לאימון CBT.
- טיפול CBT הוא הכשרה נוספת שאפשרית לבעלי תואר שני ומעלה במקצועות הטיפול, ובמקרים כאלה, נדרשת התאמה של הכשרת הבסיס לצורך הספציפי של המטופל (פסיכולוגיה / עו”ס / ריפוי בעיסוק / יעוץ חינוכי… וכו’).
- אימון CBT הוא תחום פרוץ ובלתי מפוקח, שלרוב נרכש בהכשרה קצרה ובלתי פורמלית, שאפשרית גם ללא כל רקע טיפולי או הכשרת בסיס רלוונטית.
למען הסר ספק, פוסט זה עוסק בטיפול CBT שמועבר על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בעלי תואר שני ומעלה במקצועות הטיפול. בהמשך נדון בהרחבה במשמעות ההכשרה וההתאמה של איש המקצוע.
מה CBT יכול לעשות?
כאמור, CBT מבוסס על ההנחה המשולבת, שרגשות מושפעים הן ממחשבות והן מנסיון העבר, אשר כולל תהליכי למידה רגשיים והתגבשות של דפוסי התנהגות מסוימים.
פול נותן דוגמה שממחישה, איך כל המרכיבים האלו משפיעים זה על זה:
נניח שיצא לי להיתקל בכלב תוקפני, שמאוד נבהלתי ממנו. סביר להניח שבפעם הבאה שאתקל בכלב כלשהו, הזיכרון מאותה חוויה מפחידה יתעורר ויגרום לי להרגיש לא בטוחה גם בסביבת הכלב החדש. במצב זה, התגובה הרגשית לכלב החדש מתעוררת מיידית מעצם הדמיון לחוויה הקודמת. כלומר, היא מתעוררת עוד לפני שנספיק להתרשם מאופיו של הכלב החדש, אשר יכול להתגלות בהמשך ככלב תוקפני נוסף, או דווקא ככלב רגוע ונחמד.
אם אימנע מקרבתו של הכלב החדש, לפני שהספקתי להתרשם מאופיו, ההתרחקות מהסיטואציה שנתפסה בעיניי כמסוכנת על סמך נסיון העבר, תוביל להקלה ברמת הפחד. ההקלה שאחוש בעקבות ההתרחקות מהכלב החדש, תעודד אותי להימנע מקרבתם של כלבים גם בהמשך. זהו תהליך למידה שמכונה “התניה”, לפי הגישה הביהביוריסטית. אם אתם רוצים ללמוד עוד על הנושא, חפשו בגוגל את המחקרים המפורסמים של איוואן פבלוב בכלביו. הוא גילה באופן מקרי, שכלבים מתחילים לרייר, לא רק בתגובה לאוכל, אלא גם כתגובה לגירויים שמסמלים את בוא האוכל על פי נסיון העבר שלהם. למשל, בתגובה להופעתם של האנשים שנוהגים להביא את האוכל לחדר, גם כאשר אותם אנשים לא הביאו עמם מזון.
הבעיה היא, שאם אני מניחה, על סמך נסיון בודד (או חלקי) שהיה לי עם כלב אחד, על אופיים של כלל הכלבים, תפיסת העולם שלי מתחילה להתרחק מהמציאות, שבה אמנם יש כלבים מפחידים ותוקפניים, אך גם כלבים רגועים ונחמדים מאוד, כמו שהכלבים של פבלוב מניחים ש”אנשי האוכל” תמיד מביאים אתם מזון, למרות שהם יכולים גם להופיע בידיים ריקות.
עם זאת, יש לציין, שבעיית ההערכה המוטעית שלי לגבי אופיים של כלל הכלבים, היא זניחה ביחס למטרות של המנגנון הרגשי שתיארנו, אשר למעשה התפתח אבולוציונית כדי לתת לנו יתרון הישרדותי משמעותי וחשוב.
מנגנון הפחד והתנהגויות ההימנעות, התוקפנות או הקפיאה שהוא נוטה לעורר, לא מיועד למצבים שבהם רוב הסיכויים שלא נהיה בסכנה קיומית אם נרשה לעצמינו לבדוק פעם נוספת את הגורם שעורר את הפחד. למעשה, הוא נועד למצבים שבהם, אם נשתהה ולו מעט באזור הסכנה, לא נזכה לעשות דבר נוסף. למשל, אם במקום כלב פגשנו בנמר תוקפני, שרץ באופן חופשי לעברינו. הרי שבמצבים כאלו, כדאי מאוד שלא נשתהה לבדוק, אם אכן הנמר מסוכן כפי שהוא נראה. בנוסף, ממש לא כדאי שננסה לחפש לעצמנו הזדמנויות להיפגש עם נמרים אחרים, רק במטרה לברר, האם כל הנמרים מסוכנים, או רק הנמר שבו הזדמן לנו להיתקל בפעם הקודמת.
במצבים כאלו עדיף שנימנע ממקור הסכנה במהירות האפשרית, מבלי להקדיש לכך מחשבה נוספת.
מאחר שבחיים המודרניים, רוב הסיכויים שחוויות היום יום שלנו אינן מהוות סכנה פיזית מיידית, ברוב המקרים ישתלם לנו לבדוק, האם דבר-מה שעורר בנו פחד, אכן מסוכן עבורנו, והאם מדובר במקרה חריג או בדוגמה מייצגת. במקביל, ישנם מקרים קיצוניים יותר, שבהם הימנעות מהבדיקה הזו יכולה להיות מסוכנת באופן משמעותי לבריאות הנפש שלנו, לאיכות החיים או לרמת התפקוד.
התהליך הטיפולי של CBT נועד להקנות לנו כלים לשבור ולשנות את תהליך ההתניה הרגשית, במקרים שבהם דפוס התגובה שגיבשנו על סמך נסיון העבר לא משקף את המציאות, באופן שפוגע בנו בצורה משמעותית. אמנם הפחד הוא דוגמה בולטת ונפוצה לתהליכים אלו, אבל הם יכולים להתקיים עבור כל טווח הרגשות האנושי, משום שבאופן כללי, הרגש נועד לסייע לנו להבין את המציאות הפנימית והחיצונית שלנו. לכן, כשהוא תואם את המציאות, הוא חיוני וחשוב, גם אם אנחנו פחות אוהבים את המציאות שהוא משקף. לעומת זאת, ההשפעה שלו עלולה להפוך ממועילה למזיקה, כאשר הוא אינו תואם את המציאות, גם אם אנחנו לא מודעים לחוסר ההתאמה או מעדיפים אותה.
מה CBT לא יכול לעשות?
באופן כללי, היעילות הגבוהה של CBT עבור קשיים רגשיים רבים, הפכה אותה לשיטה פופולרית במיוחד. בנוסף, היא מומלצת רבות לאנשים עם הפרעת קשב, משום שהיא נחשבת לממוקדת ופרקטית יותר, בהשוואה לטיפולים רגשיים פסיכותרפויטים מסורתיים, כיוון שהתהליך הטיפולי האופייני ל-CBT יכול להיות ידידותי יותר לאנשים עם קשיי קשב, ויסות וניהול עצמי.
- על הקושי של אנשים עם הפרעת קשב להפיק תועלת מטיפול רגשי מסורתי תוכלו לקרוא – בקישור הזה
עם זאת, לא מדובר בשיטת פלא והיא לא בהכרח תתאים לכל האנשים ולכל הבעיות הרגשיות האפשריות. זה נכון באופן כללי ולגבי אנשים עם הפרעת קשב בפרט.
קודם כל, לא כל תגובה רגשית עוצמתית אינה תואמת מציאות. למשל, בדוגמה שבה נמר רץ לקראתנו, הפחד תואם את המציאות, והתגובות ההתנהגותיות שהוא מעורר (הלחם-ברח-קפא) הן הסתגלותיות, כך שלא נרצה חלילה לשנות אף אחת מהן.
כמו כן, ללא קשר לעוצמת הרגש, חשוב מאוד שלא לקטלג אוטומטית את עצם קיומם של רגשות שליליים כבעיה שיש לפתור. כאשר אדם מתמודד עם מצבים קשים או תקופות מאתגרות, “חשיבה חיובית” שאינה מבוססת מציאות עלולה להקשות על האדם להבין את טיבם או את עצם קיומם של האתגרים העומדים מולו. מכאן נובעת האמרה, ש”ידיעת הבעיה היא חצי מהפתרון”. בהקשר זה, חשוב להבדיל בין עידוד, תמיכה רגשית או גישה אופטימית, שכבודם במקומם, לבין הימנעות או התכחשות לבעיות אמיתיות שקיימות במציאות חייו של האדם.
עם זאת, יש גם מקרים שבהם חוסר המודעות למציאות הוא הישרדותי – במיוחד במצבים טראומתיים שמחוץ לשליטתנו, אבל זה כבר נושא אחר, שלא נרחיב עליו הפעם. רק אציין, שדברים שמסכנים את המשך הקיום של הנפש שלנו כיחידה רגשית תפקודית, לא פחות חשובים להמשך קיומנו האנושי מדברים שמסכנים את הגוף שלנו כיחידה תפקודית פיזיולוגית. למעשה, יש לא מעט גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות שמתייחסות לאדם כשילוב של גוף-נפש, כמו גם ממצאים מחקריים שמעידים על ההשפעות ההדדיות של הגוף על הנפש ושל הנפש על הגוף.
למען הסר ספק, מצב טראומתי בהחלט מצריך טיפול רגשי, אך לפעמים צריך קודם או במקביל, לטפל בסיטואציה הטראומתית עצמה, להרחיק את האדם מהסכנה הממשית שהוא נמצא בה, או לאפשר לו להגן על עצמו מפניה. כמו כן, הטיפול הרגשי באנשים שחוו או חווים מצבים טראומתיים, צריך להיות מותאם ברגישות רבה למאפיינים הייחודיים של מצבים אלו ולדינאמיקה הרגשית שמאפיינת אותם.
אפשרות נוספת היא, שלל מצבים המאפיינים את הקיום האנושי, שלא בהכרח יוצרים מצבים טראומתיים, אך בהחלט יכולים לבאס, להפחיד או להקשות על התפקוד, כמו העובדה שעומדות לרשותנו רק 24 שעות ביממה ושאף אחד לא חי לנצח. המודעות לדברים מסוג זה תואמת מציאות, ולמרות שהם מהווים בעיה משמעותית, לא ניתן לשנות אותם. במקרים אלו, ההתייחסות ההסתגלותית היא להכיר במצב, לקבל אותו וללמוד להפיק את המיטב במסגרת גבולות המציאות.
כלומר, חשוב לזכור שטיפול CBT נועד למצבים שבהם הקושי נוצר מפירוש שגוי של המציאות על סמך נסיון קודם שהוכלל יתר על המידה, באופן שגורם לאדם לפרש מצבים חדשים בצורה שגויה שאינה הסתגלותית. לכן, בעוד שלמצבים אלו CBT יכול להיות מענה הולם ויעיל, הוא לא צפוי להתאים לקשיים שמתקיימים חרף פירוש נכון של המציאות, או למצבים שמשקפים מנגנון הגנה הסתגלותי למציאות חריגה.
אציג לכם שתי דוגמאות נוספות כדי להמחיש את הנושא.
את הדוגמה הראשונה ניקח מהסרטון, שבו פול מספר שיש לו “אפקט שטוח”. זהו מצב שבא לידי ביטוי בטווח רגשות מצומצם, לצד קושי להרגיש ולהביע רגש. במסגרת זו הוא גם חווה אנהדוניה (Anhedonia), שהיא מצב המונע מהאדם להרגיש הנאה מדברים שנחשבים למהנים. חשוב להדגיש שלא מדובר בטעם שונה, אלא בהשטחה או הנמכה כללית של תחושת ההנאה. אנהדוניה יכולה להיות גם תסמין של דיכאון.
פול מסביר, שאומנם מקרים של דיכאון או חרדה, אשר מוחמרים בעקבות ספירלות מחשבתיות או דפוסי התנהגות לא הסתגלותיים, יכולים להפיק תועלת רבה מהכלים של CBT, המיועדים לסייע לאדם להשתהות ולבחון את התגובות הרגשיות שלו, אך עבור מקרים של אפקט שטוח, אותם הכלים עלולים לעשות יותר נזק מתועלת, משום שבהם הקושי הוא לא להתרחק מהרגשות אלא להתחבר אליהם, לחוש אותם ולהביע אותם. כלומר, דרושה כאן התערבות בכיוון הההפוך.
במילים אחרות, CBT יכול לעזור מאוד לאנשים שצריכים לחזק את החשיבה הרציונלית שלהם, אבל עלולים להזיק לאנשים שהחשיבה הרציונלית שלהם כבר דומיננטית יתר על המידה, באופן שמקשה עליהם להתחבר לפן הרגשי.
באופן דומה, חיזוק החשיבה הרציונלית לא צפוי לעזור גם במקרים שבהם החשיבה הרציונלית תקינה והקשיים הרגשיים נובעים מגורם אחר. למשל, מקרים שבהם יש קושי בוויסות רגשי, האופייני לאנשים עם הפרעת קשב.
קושי בוויסות רגשי לא מתייחס למצבים שבהם הרגש מתעורר בצורה שלא תואמת מציאות, הן מבחינת התכנים והן מבחינת העוצמה הראשונית של הרגש. למעשה, קושי בוויסות הרגשי מתייחס למצבים שבהם, לאחר שרגש מסוים התעורר, כתגובה תקינה לאירועים בעולם החיצוני או הפנימי של האדם, אותו אדם יתקשה, או כלל לא יהיה מסוגל, לשלוט בעוצמה של הרגש בהתאם לצורך. קושי זה יכול להתקיים ולהתמיד חרף המודעות של האדם לצורך לווסת את רגשותיו.
למשל, אם אתם עומדים במסדרון ומישהו דורך לכם על הרגל, התגובה המתבקשת היא, שילוב של כעס והפתעה, אבל… אם אותו אדם ממהר להתנצל, לשאול לשלומנו ולבדוק אם הוא יכול לעזור, זה הזמן של הכעס לדעוך ולפנות את מקומו לסליחה.
CBT יכול לעזור במקרים שבהם יוצאים מתוך הנחה, שאם מישהו גרם לך לכאב, הוא בטוח התכוון לכך ולכן התגובה הנכונה היא תמיד לכעוס. כאן המודעות לאפשרויות נוספות, כמו העובדה שכאב עלול להיגרם גם בטעות ובתום לב, יכולה לעזור. אבל… אם האדם כבר מודע לכך שלצד השני לא היו כוונות זדון ועדיין לא מצליח לשכך את כעסו, הסבר נוסף על כוונות הזולת לא צפוי להועיל.
- מידע נוסף על קשיים בוויסות הרגשי תוכלו למצוא – בקישור הזה
סיכום ביניים
כאשר שוקלים לפנות לטיפול רגשי, חשוב מאוד לוודא קודם כל, שאכן קיים קושי רגשי ושלא מדובר בתגובה רגשית תקינה והסתגלותית למצב קיים במציאות. אם אכן מדובר בקושי רגשי, הצעד הבא הוא, לוודא שסוג הטיפול הרגשי מותאם הן לקושי הרגשי, הן לגורמים שלו והן לנסיבות בהן הקושי התעורר.
מעבר לסוגיית היעילות, טיפול לא מתאים עלול, לא רק לשמר את המצב הקיים במקום לשפר אותו, אלא אף לגרום להחמרתו. ההחמרה יכולה להתרחש בצורה ישירה שמובילה להחרפת הקשיים, או בצורה עקיפה, בעקבות הזנחת המקור האמתי לקשיים, באופן שלרוב מוביל לפתיחה של פערים והתפתחות בעיות משניות. בנוסף, מעבר לבזבוז המשאבים הכרוך בטיפול לא יעיל, החוויה של התמשכות הקשיים חרף קבלת טיפול שאמור לכאורה לסייע, עלולה ליצור פגיעה בדימוי העצמי ובחוסן הרגשי של האדם.
- תוכלו למצוא מידע נוסף על המחיר הלא כספי של טיפולי סרק – בקישור הזה
אם אתם תוהים איך אפשר לדעת אם ואיזו בעיה רגשית יש לכם, או איזה טיפול עשוי להתאים לה, התשובה היא, אבחון רגשי על ידי איש מקצוע שמוסמך לכך. באופן כללי, ניתן לפנות לפסיכולוג, אך במקרים של הפרעת קשב רצוי לפנות לפסיכיאטר, משום שפסיכיאטר מוסמך גם לאבחן הפרעת קשב ולכן יוכל לערוך אבחנה מבדלת בין מקורות רגשיים לבין השלכות רגשיות של תסמיני הפרעת הקשב. כך או כך, בכל דוח אבחון אמורות להופיע המלצות טיפוליות במקרה הצורך. כמו כן, ניתן ואף רצוי לשאול עליהן בעל פה – במועד מסירת הדוח או בפגישה נפרדת (כי לפעמים פגישות האבחון יכולות להיות מציפות).
- על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו ללמוד – בקישור הזה
- ואת אמות המידה של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב (שכוללות אבחנה מבדלת), תוכלו לקרוא – בקישור הזה
משמעות ההכשרה וההתאמה של איש המקצוע
מעבר למטרת הטיפול וסוג הקשיים הרגשיים, סוגיה נוספת שחשוב לשים לב אליה, היא רמת ההכשרה ומידת ההתאמה של איש המקצוע למאפיינים האישיים של האדם ולמטרות הטיפוליות.
הסרטון מתייחס לנהוג בארצות הברית, ובמדינת ישראל הדברים עובדים קצת אחת, אך לא בהכרח לטובה. למרבה הצער, בארץ התחום פרוץ מבחינת פיקוח ממסדי. כתוצאה מכך, הוא כולל מגוון הכשרות רחב מאוד, שמשפיע על אופי ויעילות הטיפול. לכן חשוב מאוד לשים לב להכשרה המדויקת של כל איש מקצוע המציע טיפול CBT, לפני שמתחילים את התהליך הטיפולי.
שימו לב – אם איש מקצוע מסרב לפרט או להציג מסמכים רשמיים אודות ההכשרה המקצועית שלו, זוהי נורה אדומה. כמו כן, כל תגובה שאינה מקצועית, אינפורמטיבית ומכבדת, לשאלות בסוגיית ההכשרה, גם היא נורה אדומה, ללא קשר לתוכן התגובה. במקרים אלו עדיף להיפרד בברכה ולבדוק אפשרויות אחרות.
אציג לפניכם את סוגי ההכשרה העיקריים שיצא לי להיתקל בהם בתחום עד כה, אך בהחלט ייתכנו וריאציות נוספות, במיוחד עם העלייה ברמת הגיוון של מסלולי ההכשרה והשימוש המקצועי שנעשה בטיפול CBT, או שילוב של אלמנטים מתוכו בטיפולים אחרים.
- פסיכולוגים קליניים (או אנשי מקצוע אחרים המוסמכים לטיפול רגשי על פי חוק), אשר למדו לטפל בשיטת CBT כחלק מההכשרה הבסיסית שלהם, או במסגרת השתלמות והעשרה מקצועית כלשהיא, כהרחבה של ארגז הכלים הטיפולי. מאנשי מקצוע עם הכשרה זו ניתן לצפות למענה מקצועי איכותי.
- יתרון נוסף של מטפלים עם הכשרה כללית לטיפול רגשי, שיודעים לעבוד גם בשיטת CBT, הוא עבור מקרים כמו זה המתואר בסרטון. מאחר שפול הגיע למפגש הראשון כשהוא כבר למוד ניסיון בחוסר ההתאמה האישי שלו לברירת המחדל המערכתית, הוא העלה את הנושא מול הפסיכולוג, ויחד הם הבינו, שעדיף לעבוד בדרך שונה עבור המקרה הספציפי שלו.
- היות שמטפלים רגשיים מוסמכים לומדים יותר משיטה טיפולית אחת, הוא היה יכול להמשיך את התהליך עם אותו הפסיכולוג ולא היה צורך להתחיל מחדש את התהליך של איתור, רישום והיכרות עם איש מקצוע חדש. זה משמעותי במיוחד לאנשים כמונו, שהפן הבירוקרטי והטכני עלול להוות עבורם חסם או מכשול משמעותי להמשך הטיפול.
- אנשים ללא הכשרה טיפולית קודמת, או עם הכשרה מקצועית כלשהי שאינה עומדת בקריטריונים הנדרשים על פי חוק לצורך טיפול רגשי, אשר עברו קורס של מספר שבועות או חודשים בודדים בנושא CBT – מהם אין לצפות למענה מקצועי איכותי. הכשרה זו כוללת בין היתר גם אימון CBT, כפי שהוזכר בתחילת הפוסט.
- אנשי מקצוע מומחים בתחומם, שאינם מטפלים רגשיים ולא מציגים את עצמם ככאלו, אשר משלבים אלמנטים מתוך עולם ה- CBT בתהליך הטיפולי שלהם. כל עוד לא נוצר שום רושם שמדובר בטיפול רגשי, ואיש המקצוע יודע לברור ולהתאים את הכלים המקצועיים למאפיינים האישיים ולמטרות העבודה, לא אמורה להיות בעיה, משום שכל איש מקצוע בכל תחום יכול להעשיר את ארגז הכלים שלו בכל דרך שהוא רואה לנכון – זהו חלק בלתי נפרד משיקול הדעת ותהליך ההתפתחות המקצועי.
- שימו לב – דברים אלו נכונים רק כל עוד איש המקצוע לא חורג מהתחום שבו הוא מוסמך לטפל, לא מטעה ולא פוגע במטופל או באיכות הטיפול. בהתאם לכך, הדגש העיקרי אמור להיות תחום ההתמחות הרשמי של איש המקצוע ולא הטיפול הרגשי. כמו כן, השימוש בכלים שפותחו עבור בעיות רגשיות אמור להיות מדוד ומצומצם, במיוחד אם לא נעשו השינויים וההתאמות הנדרשים עבור השימוש בהם במסגרת תחום ההתמחות הרשמי של איש המקצוע.
- הבעיה העיקרית היא, שלציבור הרחב יהיה קשה לשפוט, האם מדובר בהעשרה מקצועית לגיטימית, או חריגה מתחום הסמכות. במקרים אלו הייתי ממליצה, לשאול במפורש את איש המקצוע, כיצד הוא בוחר לשלב אלמנטים של CBT בתהליך הטיפולי, ומדוע לדעתו יש להם יתרון עבור המקרה הספציפי שלכם.
- אם אתם מקבלים תשובה ברורה והגיונית, זהו כיוון טוב, ותרגישו חופשי לאמת את הדברים מול מקורות חיצוניים שנגישים לכם. אם איש המקצוע לא מצליח או לא מעוניין להסביר בצורה ברורה והגיונית, זהו דגל אדום. אם הוא מגיב בכל צורה שהיא לא אדיבה, נעימה ומקצועית – גם זה דגל אדום.
- הכשרות ייעודיות עבור מטרות טיפוליות שונות המבוססות על CBT (או משלבות את השיטה בצורה דומיננטית בתהליך הטיפולי). בתוך קטגוריה זו יכולות להיות שלל הכשרות ברמות שונות למטרות שונות, כולל הכשרות מקצועיות איכותיות, המשלבות את ה- CBT או אלמנטים ממנו באופן מותאם ויעיל עבור המטרות הטיפוליות וקהל היעד המוצהרים של ההכשרה. עם זאת, לא כולן עושות זאת ברמה גבוהה די הצורך והצפי בהתאם.
- גם כאן, בהיעדר פיקוח מוסדר, יהיה קשה לציבור לאמוד את איכות ההכשרה ומידת התאמתה ללא ידע מקצועי רלוונטי.
- מעבר לתשאול ישיר של המטפל הפוטנציאלי (כמתואר בסעיף הקודם), הייתי ממליצה גם לקרוא על השיטה או ההכשרה הרלוונטית בגוגל (ואם אתם לא מוצאים חומרים רציניים – זה דגל אדום), ולבדוק באופן כללי את איכות ואמינות המוסד שבו נרכשה ההכשרה (אפשר גם ליצור אתם קשר ולבקש הסבר על התהליך).
כמובן שמעבר לנושא ההכשרה הרשמית, חשוב לשים לב גם לכימיה הבינאישית – איש מקצוע מסוים יכול להיות מוביל בתחומו ונהדר להמון אנשים אחרים, אבל… לא בהכרח יתאים לכם, ואין זה מפחית מכבודו או מכבודכם. אם אתם מרגישים חוסר התאמה, בין אם אתם יכולים להסביר זאת בצורה הגיונית ובין אם מדובר בתחושת בטן בלבד, היפרדו לשלום וחפשו לעצמכם מטפל מתאים יותר.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Is CBT harmful for Autistic Adults (Effects of Cognitive Behavioural Therapy nobody talks about!) ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סימנים לצורך בטיפול רגשי – בקישור הזה
ואת ההסבר של ברקלי על קשיי ויסות רגשי והשתלבות חברתית בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה
טיפול רגשי: חוק הפסיכולוגים, אתיקה מקצועית והקשר להפרעת קשב / חן ספקטור
בפוסט הזה אציג לכם את ההיבטים המשפטיים והאתיים של טיפול פסיכולוגי, אשר נועד לתת מענה למגוון רחב של בעיות וקשיים רגשיים.
לפני שנתחיל – חשוב לי להבהיר שהפרעת קשב אינה הפרעה רגשית, אלא הפרעה נוירו-התפתחותית. כלומר, היא נובעת מליקוי בתפקוד הנוירולוגי של מערכת העצבים ומופיעה בשלבי ההתפתחות המוקדמים של האדם.
- מידע נוסף על מערכת העצבים האונשית תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הצהרת קונצנזוס בנוגע להפרעת קשב, הכוללת הסברים על הגורמים והטיפול תוכלו למצוא – בקישור הזה
אז מה הקשר של ADHD לפסיכולוגים או לקשיים רגשיים?
למרות שהפרעת קשב היא לא הפרעה רגשית, היא כן יכולה ליצור קשיים בוויסות רגשי – ממש כמו שהיא יוצרת קשיים בוויסות מוטורי, קוגניטיבי או מילולי.
- תוכלו לשמוע הסבר נוסף על קשיי הוויסות הרגשי האופיניים הפרעת קשב – בקישור הזה
עם זאת, גם בהינתן קשיים בוויסות הרגשי, הפרעת קשב לא משנה את התגובות הרגשיות הראשוניות של האדם. לכן, בהיעדר מקור קושי רלוונטי אחר, הרגשות של אנשים עם הפרעת קשב מתעוררים באופן ספונטני ותואם מציאות, כתגובה לאירועים בעולמו החיצוני או הפנימי של האדם. במילים אחרות – שמחים כששמח, עצובים כשעצוב, כועסים כשמכעיס וכו.
באופן כללי קשיי ויסות רגשיים לא משנים את טיב הרגש או אופן ההתעוררות שלו. הם באים לידי ביטוי רק לאחר שרגש מסויים כבר התעורר. בהינתן רגש פעיל כלשהו, קשיי הוויסות הרגשי פוגעים ביכולת של האדם לשלוט בעוצמה של אותו הרגש. היכולת לשלוט על עוצמת הרגש חשובה מאוד, משום שהיא מאפשרת להגיב בצורה הסתגלותית למצבים רגשיים. פגיעה ביכולת הזו, עלולה להקשות על האדם להגיב בצורה הסתגלותית במקרים אלו.
למען הסר ספק, חשוב לי להדגיש שקשיי ויסות רגשיים לא מתחייסים לאירועים קיצוניים, שמעצם טבעם יעוררו רגשות עוצמתיים וסוערים בכל אדם. כמו כן, לא מדובר במצבים שבהם מסיבות אישיות כאלו או אחרות, אדם מסויים מסרב למתן את רגשותיו, או אף משלהב את עצמו בכוונת תחילה.
קשיי ויסות רגשי מתייחסים רק למקרים שבהם אדם מתקשה למתן את רגשותיו, בתגובה למצב שבו רוב האנשים יוכלו למתן את רגשותיהם אם יהיו מעוניינים בכך. כלומר, קשיי ויסות רגשי מתייחסים למקרים שבהם הרגשות של האדם מתמידים או מתעצמים בניגוד לרצונו. כמו כן, קשיי ויסות לא חייבים להוביל לתגובות רגשיות מקסימאליות בכל מצב רגשי. הם יכולים לבוא לידי ביטוי גם בשכיחות גבוה יחסית של רגשות גבוהים יחסית, באופן שיוצר פגיעה משמעותית בתפקוד או באיכות החיים של האדם.
עם זאת, חשוב לציין שהפרעת קשב היא לא המקור האפשרי היחיד לקשיי ויסות רגשיים. ישנם גורמים רבים שיכולים להקשות על אדם לשלוט ברגשותיו. לכן, אם יש ספק בנוגע לאופי או מקור הקשיים הרגשיים – יש לעשות אבחנה מבדלת מול פסיכיאטר (כפי שיוסבר בהמשך), שבמקרה הצורך ידע גם להמליץ על הטיפול המתאים עבור כל מקרה לגופו.
שמח פה ביחד 😉
הפגיעה ביכולת הוויסות הרגשי מצטרפת אל הקושי הכללי שהפרעת קשב יוצרת בניהול עצמי, גם במצבים ניטרליים מבחינה רגשית.
- תוכלו למצוא הסבר על הפרעת קשב וקשיים בתפקודים הניהוליים – בקישור הזה
כלומר, קשיי הוויסות הרגשי של אנשים עם הפרעת קשב לא מופעים לבד כקושי יחידי ברגע מסויים. הם תמיד מצטרפים לתסמינים האחרים של הפרעת קשב. כתוצאה מכך, אנשים עם הפרעת קשב לא רק נוטים יותר להיקלע לסערת רגשות בהשוואה לאנשים בלי הפרעת קשב, אלא גם עלולים להתקשות יותר להתמודד עם רגשות סוערים באשר הם.
- תוכלו למצוא הסבר על ההשלכות של כל ה”שמח” הזה ביחד – בקישור הזה
- והסבר על ה”עוד יותר שמח”, כשמצטרפים לכל העסק גם שינויים הורמונליים של נשים – בקישור הזה
קשיים רגשיים שלא נובעים באופן ישיר מהתסמינים של הפרעת קשב
מעבר לקשיי הויסות הרגשי, הפרעת קשב לא סותרת קשיים רגשיים נוספים, אשר יכולים להתקיים במקביל אליה או להתפתח בעקבותיה.
- הקשיים שמתקיימים במקביל להפרעת קשב ולא נובעים ממנה, מכונים קשיים ראשוניים. קשיים מסוג זה יכולים להתפתח אצל כל אדם, עם או ללא הפרעת קשב, כתוצאה מנטייה מולדת או נסיבות חיים.
- הקשיים שלא נובעים באופן ישיר מהתסמינים של הפרעת קשב, אך מתפתחים בעקבותיה – מכונים קשיים משניים. אלו הם קשיים שלא היו נוצרים אצל אדם מסויים, אם לא הייתה לו הפרעת קשב.
משום שהקשיים הרגשיים המשניים לא נוצרים באופן ישיר מהתסמינים של הפרעת קשב, ניתן לצמצם ואף למנוע אותם, באמצעות הסברה, איתור מוקדם והתאמה אישית של מערך טיפולי רב תחומי.
- תוכלו למצוא את הדף המרוכז בנושא טיפול בהפרעת קשב – בקישור הזה
אילו קשיים רגשיים משניים יכולים להתעורר בעקבות הפרעת קשב?
קודם כל, עצם קיומה של הפרעת קשב יכול להיות מצב מדכא כשלעצמו. גם אם אין נטיה מולדת לדיכאון וגם כהשאדם נמצא בסביבה מיטבית ולא נתקל בנסיבות חיים קשות מעבר לכך שנולד עם הפרעת קשב.
- תוכלו ללמוד עוד על ההשלכות של פיזור הדעת על מצב הרוח – בקישור הזה
בהמשך לכך, הפגיעה של התסמינים בתפקוד, יוצרת מצבים רבים של כישלון ותסכול, שהשלכותיהם הרגשיות מצטברות לאורך זמן. כך שהחוויה היום יומית של הפרעת קשב, יכולה להיות מעייפת ושוחקת מאוד. בנוסף, האופי השקוף של הפרעת קשב מגביר עוד יותר את האתגרים הרגשיים של אנשים עם הפרעת קשב. שכן השפעת התסמינים יכולה להיות שקופה גם לאדם עצמו, באופן שגורם לו להיתקל בה שוב ושוב באופן מפתיע.
- תוכלו לשמוע את ההרצאה של ד”ר איריס מנור בנושא – בקישור הזה
ו… זה לא הסוף – על הקשיים שנובעים מההשלכות של הפגיעה התפקודית של התסמינים, נוספים במקרים רבים גם קשיים רגשיים שנובעים מהאינטרקציה עם הסביבה בעקבות ההשלכות הללו. כלומר, בעקבות כל הדברים שהאדם לא מצליח לעשות (או לא לעשות) בהשוואה למצופה מבני גילו, או ליתר דיוק – מבני גילו שאין להם הפרעת קשב.
במקרים שבהם חסרה מודעות לעצם קיומה של הפרעת קשב, או לאופן שבו היא פוגעת בתפקוד של האדם, הסביבה עלולה לשייך באופן שגוי את הביטוי של התסמינים למאפיינים אישיים כמו, אופי, רצון, או יכולת. במקרים אלו האינטראקציות סביב הקשיים, צפויות לקבל אופי שלילי שהולך ומתעצם עם הזמן. זאת במיוחד עבור קשיים עם ביטוי חיצוני בולט, או קשיים שמפריעים לסביבה. עם הזמן האדם עלול להפנים את השיוך השגוי לקשייו ולהאמין למסרים השלילים שקיבל מדמויות סמכות רבות במהלך חייו.
- תוכלו לקרוא את התיאור הקולע של אחד העם לסכנה הגדלה שמצב זה יוצר עבור נפשו של האדם – בקישור הזה
האם הקשיים נובעים מהפרעת קשב, בעיה רגשית או גם וגם?
במקרה שיש חשד להפרעת קשב לצד מעורבות רגשית מכל סוג, צריך לעשות אבחנה מבדלת בין הפרעת קשב לקשיים רגשיים מול פסיכיאטר שידע לבדוק את שני התחומים ולהתייחס לאינטראקציות ביניהם.
- את אמות המידה לאבחון הפרעת קשב על פי משרד הבריאות תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו לשמוע – בקישור הזה
שימו לב – בעוד שפסיכולוגים יכולים לתת הערכה רגשית ולאבחן מגוון רחב של מצבים רגשיים, הם לא יכולים לאבחן הפרעת קשב, או לעשות אבחנה מבדלת בין הפרעת קשב למצבים רגשיים. זאת משום שחסרה להם ההכשרה הרפואית, אשר חיונית לשלילת גורמים פיזיולוגיים אחרים לקשיים ונדרשת לאבחון הפרעת קשב על פי אמות המידה של משרד הבריאות.
עם זאת, מסיבות פוליטיות נכנסו לאמות המידה ניסוחים מטעים ומעורפלים בנושא. יש המפרשים נוסחים אלו באופן שגוי כהיתר או הסמכה לפסיכולוגים לאבחן הפרעת קשב. למרבה הצער, אחד מהגורמים הללו הוא משרד החינוך בכבודו ובעצמו, אשר באופן כללי התייחסותו להפרעת קשב (נכון לשנת 2032) מחפירה, מבישה, פוגענית ובלתי מקצועית בעליל.
- את הביקורת שלי כלפי המדיניות של משרד החינוך בנוגע לתלמידים עם הפרעת קשב, כולל הסבר מורחב על סוגיית הפסיכולוגים בהקשר האבחוני תוכלו למצוא – בקישור הזה.
חוק ואתיקה של טיפול פסיכולוגי רגשי
חוק הפסיכולוגים תשל”ז 1977 מסדיר את העיסוק הפסיכולוגי.
למען הסר ספק, ישנם אנשי מקצוע נוספים המוסמכים על פי חוק לתת טיפול רגשי (כמו למשל עובדים סוציאליים קליניים). עיסוקם של אנשי מקצוע אלו מוסדר בחוקים אחרים שלא יפורטו כאן, מתוך שאיפה שלא להאריך ולסרבל את ההסבר יתר על המידה. אם אתם מעוניינים לקבל טיפול רגשי מאיש מקצוע שאינו פסיכולוג – בבקשה תשאלו אותו בדיוק מה ההסמכה שלו ועל פי איזה חוק הוא מוסמך לטפל.
- אם איש מקצוע לא יודע להגיד מה ההסמכה החוקית שלו ומה החוק שמסדיר אותה, עדיף לא לאפשר לו לטפל בכם – זהו דגל אדום.
- כמו כן, אם איש מקצוע מגיב לשאלות בנוגע להכשרה שלו בכל צורה שהיא לא מקצועית, ברורה ומכבדת (למשל: בתוקפנות, זלזול, כעס, התממות, עלבון וכו) – זהו דגל אדום נוסף.
במקרים כאלו, יש להגיד “תודה שלום” וללכת לבדוק את הבא בתור.
בנוסף, חשוב לזכור שדגלים אדומים לא תמיד מופעים באופן מפורש, חד משמעי, מוחשי וברור. לכן, גם כשאין שום דבר בעייתי על פני השטח, אבל יש לכם תחושה לא טובה בבטן מהאינטראקציה הראשונית מול איש מקצוע – גם אם אתם לא יודעים להסביר אותה, או שההסבר לא הגיוני, עדיף ללכת למישהו אחר. דבר זה נכון גם אם התעוררה בכם תחושה לא טובה, אחרי אינטראקציה ראשונית טובה, או אפילו לאחר היכרות חיובית ממושכת.
פרט להסמכה הפורמלית ולרמה המקצועית, יש משמעות רבה גם למה שקורה (או לא קורה) ברמת הכימה הבין-אישית. אומנם בטיפול רגשי יכולים לעלות תכנים קשים ומאתגרים, אך המטפל אחראי ליצור עבורכם סביבה בטוחה ומוגנת, שתאפשר לכם להתמודד בצורה בריאה ומועילה עם כל התכנים שיעלו. אם אתם לא מרגישים בנוח, או אם אתם מרגישים שהדינאמיקה שנוצרה לוקחת אתכם למקום לא טוב – להגיד “תודה שלום” וללכת לבא בתור.
- כדי לאתר אנשי מקצוע טובים באיזור המגורים שלכם, ניתן להיעזר בקבוצת הבת שלנו להמלצות – בקישור הזה
בחזרה לפסיכולוגים:
בסעיף הראשון של חוק הפסיכולוגים, העיסוק בפסיכולוגיה מוגדר כ”עיסוק מקצועי כמשלח יד באבחונם ובהערכתם של ענינים ובעיות בתחום הנפשי, השכלי וההתנהגותי של בני אדם וכן טיפול, שיקום ייעוץ והדרכה בנוגע לענינים ולבעיות כאמור”.
כאמור, למרבה הצער קיימים שלל נותני שירות, אשר מציגים את עצמם כמטפלים רגשיים או כפסיכולוגים, חרף היעדר הכשרה או הסמכה לעבוד בתחום. לכן, חשוב שתדעו שעל פי חוק הפסיכולוגים, פסיכולוג מוגדר כ”אדם הרשום בפנקס הפסיכולוגים או בעל היתר”
- ניתן לבדוק אם איש מקצוע מסויים אכן נמצא בפנקס הפסיכולוגים, דרך האתר משרד הבריאות – בקישור הזה
כמו כן, בסעיף 2 א. החוק מציין ש”לא יעסוק אדם בפסיכולוגיה אלא אם הוא פסיכולוג ובהתאם לרישומו או בהתאם להיתרו ותנאיו”
סעיף 5 מוסיף על כך ש”לא ישתמש אדם בתואר “פסיכולוג”, או בביטוי או קיצור המרמזים על היותו מוסמך, מסוגל או מוכן לעסוק בפסיכולוגיה, אלא אם הוא פסיכולוג”
עוד דברים שכדאי לדעת על מה מותר ומה אסור לפסיכולוגים לעשות
סעיף 4 בחוק מציין ש”מי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה לא יטפל במתן תרופה או הלם חשמלי לבני אדם, אלא אם הוא מורשה לכך כדין”. כלומר, פסיכולוג ללא הכשרה רפואית לא יכול לתת יעוץ רפואי בנוגע לשימוש בתרופות, אסור לו לתת למטופליו תרופות על דעת עצמו ואסור לו להנחות אותם להפסיק או לשנות טיפול תרופתי קיים. עם זאת, פסיכולוג בהחלט יכול להפנות את מטופליו לרופא הרלוונטי, במקרים שבהם הוא חושד שיש צורך בטיפול תרופתי חדש או בשינוי של טיפול תרופתי קיים. כך או כך, כל החלטה בנוגע לתרופות, צריכה להתקבל בהסכמה מודעת מול רופא ובאישורו בלבד.
הימנעות מפרסום מטעה
סעיף 6 א. מציין ש”פסיכולוג לא יעשה, במישרין או בעקיפין, פרסומת לעיסוקו שיש בה כדי להטעות” וסעיף 6 ד. מצויין ש”לא יעשה אדם פרסומת לעיסוק בפסיכולוגיה או לעיסוקו של פסיכולוג, אשר אילו נעשתה בידי פסיכולוג היתה אסורה”, כך שאסור לפסיכולוגים להציג את עצמם כעוסקים בצורה כזו או אחרת בטיפול תרופתי, באבחון של הפרעת קשב, או להציע כל שירות אחר שאסור להם לעסוק בו.
מאותם סעיפים משתמע גם שאסור לפסיכולוגים להציג את הטיפול שהם מציעים לאנשים עם הפרעת קשב באופן מטעה. זה כולל תיאור שגוי של הפרעת קשב כמצב רגשי, או כמצב שניתן לריפוי באמצעות טיפול רגשי. זאת משום שהפרעת קשב היא מצב כרוני, שנכון להיום אין אפשרות “לרפא” אותה לחלוטין בשום דרך או צורה. כמו כן, כפי שהצגנו בתחילת הפוסט, לא מדובר במצב רגשי, אלא בהפרעה נוירו התפתחותית.
למען הסר ספק – המערך הטיפולי בהפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית. כלומר, אין אף טיפול שעומד בפני עצמו או מתאים לכולם. הוא לא נועד לרפא או להעלים הפרעת קשב, אלא לצמצם ככל הניתן את הפגיעה של התסמינים ברמת התפקוד ואיכות החיים, בהינתן המשך קיומה של ההפרעה לאורך כל חיי האדם. אין אף טיפול שיכול לבוא במקום טיפול מסוג אחר או להחליף טיפול מסוג אחר. כל טיפול מאפשר לתת מענה להיבטים מסויימים בדרכים מסויימות, ויש לו יתרונות וחסרונות משל עצמו.
כתוצאה מכך אי אפשר לקבוע באופן כללי, שטיפול מסויים טוב יותר או פחות מטיפולים אחרים, עבור אנשים עם הפרעת קשב. ערכו של כל טיפול נמדד באופן פרטני, עבור כל מקרה לגופו, על פי תרומתו הייחודית למערך הטיפולי של אותו אדם.
כמו כן חשוב להבדיל בין קשיי קשב על רקע רגשי, לבין הפרעת קשב, אשר יכולה להתקיים גם בהיעדר כל קושי רגשי מכל סוג ולא סותרת אף קושי אחר.
- תוכלו ללמוד עוד על ההבדל בין קשיי קשב והפרעת קשב – בקישור הזה
סודיות מקצועית
סעיף 7 א. מתייחס לנושא הסודיות המקצועית של פסיכולוגים ומתאר אותה בצורה הבאה:
מידע על אדם שהגיע למי שרשאי לעסוק בפסיכולוגיה מעיסוקו המקצועי או בעקבותיו, חובה עליו לשמרו בסוד ואינו רשאי לגלותו אלא באחת מנסיבות אלה:
- גילוי המידע דרוש לדעתו לשם טיפול באותו אדם
- קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע
- האדם שעליו המידע הסכים בכתב לגילויו, וכל עוד לא ביטל בכתב את הסכמתו האמורה.
שימו לב שלפי החוק – גם עם חתמתם על טופס ויתור סודיות, אתם יכולים לבטל אותו בכל שלב.
עם זאת, חשוב לשים לב גם שנוסח החוק לא מפרט מהם התנאים שבהם ניתן לגלות מידע ללא הסכמת המטופל, כלומר מה הקריטריונים לפיהם נקבע שהמידע דרוש לשם טיפול באדם ובאילו מקרים קיימת חובה או רשות בחוק לגלות את המידע.
לכן אני ממליצה שתעלו את הנושא מול הפסיכולוג כשאתם מתחילים את הטיפול, או בכל שלב שמרגיש לכם מתאים במהלכו. זה חשוב ברמת תיאום הציפיות ותחושת הביטחון האישי שלכם במהלך הטיפול.
- תוכלו לשמוע הסבר נוסף על נושא הסודיות בטיפול, מהזווית האמריקאית – בקישור הזה
אבל… שימו לב – בעוד שקיימת חפיפה משמעותית בהתייחסות החוקית לנושא הסודיות ברחבי העולם, יכולים להיות הבדלים בין ישראל למדינות אחרות. הסרטון נועד רק להציג את העקרונות הכלליים והשיקולים הנפוצים בתחום.
למען הסר ספק, אין לי הכשרה משפטית והמידע באתר אינו יעוץ משפטי. לכן, אם אתם רוצים להבין לעומק את ההיבטים המשפטיים של סוגיה זו או כל סוגיה חוקית אחרת, יש להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בנושא הרלוונטי. אם אתם נמצאים בחו”ל, או מקבלים טיפול מאיש מקצוע שנמצא בחו”ל (למשל באופן מקוון) – יש לברר מה אומר החוק במדינה הרלוונטית.
הסכמה מדעת
על פי הקוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל, ההסכמה מדעת היא תנאי הכרחי לקיומה של התערבות פסיכולוגית.
- הנהלים בנוגע להסכמה מודעת מפורטים בפרק ד של חוק זכויות החולה, התשנ”ו 1996, אשר תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה לעשות במקרים של הפרת חוק?
אם נתקלתם בפסיכולוג שעובר על החוק בכל צורה ואופן, או באדם שמציג את עצמו כפסיכולוג למרות שהוא לא מוסמך לכך, ניתן ואף רצוי לדווח על המקרה למשרד הבריאות, למען ביטחון הציבור.
- תוכלו למצוא את ההסבר של משרד הביראות בנוגע להגשת תלונה כנגד פסיכולוגים – בקישור הזה
לסיכום
הפרעת קשב אינה הפרעה רגשית, אך היא יכולה ליצור קשיים בוויסות הרגשי. כמו כן, הפרעת קשב יכולה להוביל לקשיים רגשיים משניים, בעקבות הפגיעה בתפקוד וההשלכות המעשיות והחברתיות שלה בחיי היום יום של האדם. בנוסף, היא אינה סותרת את קיומם של קשיים רגשיים ראשוניים ממקורות אחרים, אשר יכולים ואף נוטים להופיע במקביל להפרעת קשב באופן בלתי תלוי.
כתוצאה מכך, לעיתים קרובות עולה הצורך להוסיף מענה רגשי, למערך הטיפולי של אנשים עם הפרעת קשב. עם זאת, טיפול רגשי לאנשים עם הפרעת קשב לא נועד לתת מענה ישיר או עקיף לתסמינים של הפרעת קשב, אלא לשלל ההיבטים הרגשיים שנוטים להתלוות אליה, או להיווצר בעקבותיה.
המענה הישיר היחיד לתסמינים של הפרעת קשב הוא הטיפול התרופתי, שנמצא באחריות רופא מומחה בלבד. פסיכולוגים לא יכולים לאבחן הפרעת קשב ולא יכולים לתת יעוץ תרופתי, או להתערב בטיפול התרופתי. הם כן יכולים לאתר חשד להפרעת קשב ולהפנות לרופא מומחה לאימות או שלילת החשד. כמו כן, הם יכולים להפנות לרופא מומחה, כדי לבדוק האם יש צורך לעדכן את הטיפול התרופתי הקיים, או לבחון את הצורך בו אם אינו קיים.
אומנם קיימים טיפולים ייעודיים נוספים להפרעת קשב, אך פרט לטיפול התרופתי יתר האפשרויות הטיפוליות נועדו לייעל את ההתמודדות עם הסתמינים ולא לשנות אותם. כלומר, הם נותנים מענה לתסמינים באופן עקיף. טיפולים לא תרופתיים מתבססים לרוב על שילוב מותאם אישית של הסברה, רכישה ופיתוח של אסטרטגיות ומיומנויות, התאמה סביבתית, שימוש בעזרים וטכנולוגיה מסייעת. כמו כן, לילדים נהוג לצרף גם הדרכת הורים.
אף אחד לא יכול לרפא הפרעת קשב!
המערך הטיפולי נועד לצמצם ככל הניתן את ההשפעה של התסמינים כדי לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.
טיפול רגשי יכול להיות חלק חיוני ומשמעותי מהמערך הזה עבור מקרים שבהם יש גם קשיים רגשיים, אבל אין בכוחו להחליף טיפולים אחרים להפרעת קשב.
העיסוק הפסיכולוגי מוסדר על פי חוק, שבו מתואר מי ראשי להציע טיפול רגשי ובאיזה אופן. חשוב לוודא שאיש המקצוע שבחרתם פועל על פי חוק, כדי לקבל את המענה הרגשי המיטבי ולהימנע משלל צרות שהחוק נועד למנוע.
נשמע מעניין?
את חוק הפסיכולוגים תוכלו למצוא – בקישור הזה
את קוד האתיקה המקצועית של הפסיכולוגים בישראל תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סימנים שאתם צריכים טיפול רגשי – בקישור הזה
ואת הסבר על הקשר בין דיכאון להפרעת קשב – בקישור הזה
השפעות הדדיות של הפרעת קשב והסביבה החברתית / ד”ר איריס מנור עם הסברים של חן ספקטור
ד”ר איריס מנור מסבירה ההשפעות ההדדיות של הפרעת קשב עם הסביבה החברתית של האדם. או במילים אחרות – על החיים עם הפרעת קשב בסביבה של הפרעת קשב.
ישנן מספר סיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חיים בסביבה של הפרעת קשב, חלקן ביולוגיות-תורשתיות וחלקן תוצר של אינטראקציות בין התסמינים להיבטים טכניים וחברתיים. כך או כך, סביבה זו יכולה להיות כה דומיננטית, שפעמים רבות היא יוצרת אצל אנשים עם הפרעת קשב את הרושם שלכל העולם יש הפרעת קשב, זאת למרות שמדובר על מצב שמאפיין רק כ- 10% מהאוכלוסיה.
- תכלו ללמוד עוד על הנושא – בקישור הזה
איריס אומרת שבאופן כללי לא רק האדם מושפע מסביבתו, אלא גם הסביבה מושפעת מאנשים עם הפרעת קשב. האפקט הזה מוגבר עוד יותר, כאשר סביבתו החברתית של אדם עם הפרעת קשב, כוללת גם אחוז גבוה של אנשים אחרים עם הפרעת קשב. איריס מסבירה שאחת הסיבות המרכזיות לכך, היא שלל ההתנגשויות האפשרויות בין התסמינים של אדם אחד עם הפרעת קשב, לתסמינים של אנשים אחרים עם הפרעת קשב שנמצאים בסביבתו החברתית.
בהקשר זה חשוב לי לציין שהפרעת קשב מאופיינת בשונות בין אישית מאוד גדולה, ככה ששני אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות מושפעים ממנה בצורה שונה לגמרי. קיימת נטייה להניח באופן אינטואטיבי, שלאנשים עם הפרעת קשב יהיה קל יותר להבין אחד את השני, אבל זה לא בהכרח משקף את כל המקרים. אומנם דמיון בין התסמינים בהחלט יכול להקל על ההבנה ההדדית, אך קיימים לא מעט מקרים שבהם החוויה האישית של החיים עם הפרעת קשב עבור אדם מסויים, יכולה להיות שונה מאוד ואף הפוכה לחלוטין מזו של “חברו לצרה”. מצבים מסוג זה יכולים להקשות מאוד על ההבנה וההזדהות, במיוחד בהיעדר מודעות לגודל השונות הבין אישית שקיימת תחת אותה האבחנה.
גילאי בית ספר
איריס מספרת שבגילאי בית ספר, ילדים עם הפרעת קשב נוטים להתחבר אחד עם השני בכיתה ו… לריב אחד עם השני כל הזמן. כמבוגרים, אנשים עם הפרעת קשב נוטים להתחתן עם בני זוג שגם להם יש הפרעת קשב ו… אז להתגרש. הנטייה הזו קיימת גם כששני הצדדים לא מודעים לכך שיש להם או לצד השני הפרעת קשב.
איריס מסבירה שהפרעת קשב יוצרת קושי אמיתי ומשמעותי מאוד. משום שהפרעת קשב היא שקופה, ההתקלות בליקוי מתרחשת בהפתעה, שיכולה להיות גדולה מאוד. כלומר, היא לא רק שקופה לאנשים אחרים, אלא גם לאדם עצמו. היא מדמה את התחושה שמעורר מצב זה להתיקלות בזכוכית שקופה תוך כדי הליכה – זה לא רק כואב, יש בזה גם משהו מעליב ומשפיל. ללא מודעות לנושא, חוויות מסוג זה יכולות להעלות באדם שאלות כמו “איזה אדיוט אני?”, “איך זה קרה לי?” – זה מה שקורה לאדם עם הפרעת קשב שעוד פעם שכח, עוד פעם איחר וכו.
- הסבר נוסף על סוגיית האיחורים תוכלו למצוא – בקישור הזה
איריס מדגישה שלמרות שזה יכול להראות מצחיק מהצד, ולמרות שההומור יכול להיות צורת התמודדות חיובית במקרים רבים, לאדם עצמו ולסביבה שלו זו יכולה להיות חוויה מאוד לא פשוטה.
איריס מדגישה גם את ההבדל בין הידיעה שלאדם מסויים יש הפרעת קשב, לבין החוויה של התקלויות חוזרות ומפתיעות מסוג זה בהשלכות של התסמינים, אשר מעוררות תגובות אינסטינקטיביות כמו: “לא יכול להיות שאני/אתה שוב…”, “אם קצת היית/י מתאמץ/משקיע/מנסה/רוצה יותר…” וכו. היא טוענת שהחוויה הזו מאוד לא נעימה לשני הצדדים, משום שיש פה צד אחד שמרגיש אשם ומבויש ופגוע (וזה ממשיך לקרות לו), ויש את הצד שכועס (ואם הוא מודע לנושא, לרוב גם יתביש בזה שהוא כועס).
- בהקשר הזה, תוכלו למצוא הסבר על מה להגיד במקום “סליחה” – בקישור הזה
בקשר לכעס, איריס אומרת שזו תגובה אנושית וזה בסדר להרגיש אותה. אי אפשר לא להרגיש אותה, גם אם אנחנו אנשי מקצוע או שעברנו אלף הדרכות הורים – אנחנו בני אדם, מותר לנו לכעוס, אנחנו לא מושלמים. לטענת איריס יותר בריא למערכת היחסים להודות בקיומו של הכעס ולדבר עליו, במקום להעמיד פנים שהכל בסדר. זאת משום שהעמדת הפנים מרגישה מזויפת גם לצד השני. לעומת זאת, כשמוכנים להודות גם בדברים שאנחנו פחות גאים בהם – אפשר לעבוד עליהם.
אקשן ועייפות
איריס מתארת שהרבה אנשים עם הפרעת קשב נמשכים ל”אקשן”, שמעלה את רמת העניין והאנדרנלין בדם. אבל… אקשן יכול להיות גם מעייף מאוד. זו אחת הסיבות לכך שאנשים עם הפרעת קשב חווים גם עייפות רבה.
- בהקשר הזה, כדי לשמוע את ההסבר על ההשפעות הבריאותיות של לחץ ומתח – בקישור הזה
לפני שנמשיך, חשוב לי להדגיש שפעילות היתר מאפיינת את האנשים עם התצוגה ההיפראקטיבית של הפרעת קשב. כמו כן, בעוד שבמקרים רבים פעלתנות היתר תבוא לידי ביטוי באופן מוטורי-תנועתי, היא יכולה גם לבוא לידי ביטוי באופן קוגניטיבי, מילולי וכו. במקביל, להבדיל מהיפראקטיביים, אנשים מהסוג הבלתי קשוב (מעופפים) – יכולים להיות פחות פעילים ביחס לאדם הממוצע, אבל להתעייף יותר באופן כללי מהצורך לגייס את המאמץ המנטלי שדרוש לכל פעולה שאינה אוטומטית.
עם זאת, כמו כל דבר בקשב, החלוקה שהצגתי אינה חד משמעית, שכן הדברים יכולים להשתנות ממקרה למקרה ובאותו מקרה לפי הנסיבות ולאורך החיים. בנוסף, צריך לקחת בחשבון גם את קיומו של הסוג המשולב, שבו שני הדפוסים יופיעו במקביל אצל אותו האדם. חשוב לי להדגיש את ההבדלים בין התצוגות השונות של הפרעת קשב, משום שלרוב נוטים להדגיש רק או בעיקר את הסוג ההיפראקטיבי ולהתמקד בתסמינים האופיינים לו. כתוצאה מכך לא תמיד זוכרים את האנשים מהסוג הבלתי קשוב – שעל פי רוב יושבים יפה, לא מפריעים וגולשים לעולמות אחרים בתוך ראשם.
- הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
מנגנוני פיצוי
איריס מנור מדברת גם על נושא הכרזמתיות, שיכול להיות נפוץ ובולט, אבל גם הוא לא בהכרח משקף את כל האנשים עם הפרעת קשב בצורה גורפת. למעשה, הפרעת קשב לא משנה את הכישורים של האדם, כמו אינטנליגנציה, חוש מוזיקאלי, כישורים חברתיים, יכולת מנהיגות וכו. זאת משום שבאופן כללי אנשים נוטים לבוא עם סט שונה של כישורים, ככה שבלי שום קשר להפרעת קשב לכל אדם יש את התחומים שבהם הוא חזק או חלש ביחס לעצמו. אבל… לאנשים עם הפרעת קשב יש נטייה להקצנה של יכולות. כלומר, זה יותר לכיוון של חלש מאוד עד בלתי מתפקד, מול טוב מאוד עד מצטיין. ההקצנה הזו היא תוצאה של תהליך אשר נבנה לאורך זמן, כתוצר משני של הפרעת קשב.
- תוכלו למצוא הסבר על דפוס הלמידה הייחודי לאנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
בעקבות המנגנון הזה, מיומנויות הפיצוי של אנשים עם הפרעת קשב יכולות להגיע לרמות מרשימות ביותר. איריס מדברת במקרה על אנשים שנשענים על כישורים חברתיים ויכולת מנהיגות. לכן, הגיוני מאוד גם שתהיה להם כריזמה מאוד גבוהה וגם שישתמשו בה כדי לצאת מכל צרה שהפרעת הקשב מכניסה אותם אליה. אבל… לא כל האנשים עם הפרעת קשב נולדו עם כישרון יחסי בתחום ולא כולם יפצו דווקא דרך הכישורים האלו. למעשה, כל יכולת אנושית יכולה לשמש כמנגנון פיצוי. בין אם מדובר בחברותיות, טכנולוגיות, יצירתיות, ביצועיסטיות, ספורטיביות, אינטלקטואליות או כל דבר אחר – המשותף הוא שמדובר ביכולת פיצוי. עם זאת, טיבה של אותה היכולת, יכול להשתנות על פי המאפיינים האישיים ונסיבות החיים של האדם.
יחסי הורה-ילד, בבית ובבית הספר:
איריס מתארת את הקשיים, שהתסמינים של ילד עם הפרעת קשב, יכולים ליצור עבור כל הורה. בנוסף, היא מדגישה את הקושי הכפול של הורים עם הפרעת קשב, אשר צריכים במקביל להתמודדות עם התסמינים של הילד, להתמודד גם עם התסמינים של עצמם. כמו כן, הם צריכים לעשות זאת במקביל לשלל ההיבטים הרגשיים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ולתפקיד ההורות – כמו אשמה וייסורי מצפון (שהרבה פעמים נתמכים בשלל אמרות שיפוטיות מהסביבה).
- על ההיבטים הרגשיים של הפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה
איריס מעלה גם את נושא האחים של ילד עם הפרעת קשב. היא מסבירה שאומנם לרוב תהיה גם להם הפרעת קשב, עקב הנסיבות הגנטיות המשותפות, אבל לא בהכרח. במקרים האלו, האחים בלי הפרעת הקשב עלולים להידחק הצידה או להידרש לעמוד בציפיות גבוהות יותר כי “הם בסדר” או “להם אין בעיה”.
בבית הספר היא מדבר על ההשפעות של תלמיד עם הפרעת קשב על החברים ללימודים והמורה. היא מדגישה שהשפעות אלו קיימות גם במקרים שבהם הילד אהוב מאוד על תלמידי כיתתו, וגם כאשר זכה למורה איכפתית עם הרבה רצון טוב.
- יש כמובן גם מקום לביקורת על ההתמודדות של משרד החינוך בנושא, ואותה תוכלו למצוא – בקישור הזה
חוויה נפוצה נוספת בית הספר, שיכולה להשפיע לא רק על הילד אלא גם על הוריו, היא סביב הפער השכיח בין הידע או ההשקעה של התלמיד לבין הציונים שלו. הפער הזה יכול לנבוע מקושי לרכוש את החומר עצמו, או קושי להביע את הידע בבחינה. קשיים אלו מתקיימים לצד קושי נוסף בקבלת הכרה ממסדית ממערכת החינוך, אשר נדרשת לצורך זכאות לסיוע במסגרת בתי הספר ובחינות בתנאים מותאמים.
- על המשמעות של ציונים תוכלו ללמוד – בקישור הזה
ועכשיו הכל ביחד…
איריס מדברת על השחיקה המצטברת שכל החוויות האלו ואחרות יכולות לגרום לאורך זמן, לאדם ולסביבה החברתית שלו. זה כל הזמן קורה – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. במקביל, הנסיון ללמוד, לשפר ולהימנע ממקרים כאלו בעתיד מעייף גם הוא. מעבר לכך השקעת מאמץ כה רב בשפור התפקוד מעוררת תסכול ועלבון גדולים עוד יותר כשהפשלה הבלתי נמנעת הבאה מגיעה. שוב ושוב ושוב ושוב ושוב…..
בסופו של דבר, איריס מדברת על חיים בחוויה של בושה, אשמה והרבה הרבה הרבה הרבה עייפות.
על העייפות הנובעת מחווית ההתמודדות עם הפרעת קשב, מצטברת הרבה פעמים עייפות נוספת ברמה הפיזיולוגית. זאת בעקבות קשיי שינה ממספר סוגים, שלמרבה הצער לא סותרים אחד את השני ויכולים להתקיים במקביל. באופן כללי, בהקשר של הפרעת קשב, קשיי שינה יכולים להיווצר כהשלכה משנית של קשיי ההתארנות (למשל – קושי ללכת לישון בזמן), או כתוצאה משלל בעיות ביולוגיות בשינה שלא קשורות להפרעת קשב, אך נוטות להצטרף אליה (למשל – מחזור שינה הפוך).
עם זאת, איריס מדגישה שאין מקום לרחם על ילד עם הפרעת קשב, משום שרחמים הם הדבר הכי רחוק שיש מהערכה ואהבה. יש מקום לעזור, יש מקום ללמוד על הפרעת קשב, יש מקום לעבוד עם זה, אבל לא צריך לרחם – זה בעיקר מקטין.
החיים הבוגרים
לקראת הסוף איריס נוגעת גם בחיים הבוגרים, עבודה, סידורים, משפחה ילדים וכו. היא מדגישה את העומס שעלול להיווצר על בני הזוג שתומכים, או על השחיקה ההדדית שעלולה להיווצר במקרים הנפוצים יותר שבהם שני בני הזוג עם הפרעת קשב.
לסיום איריס מזכירה את נושא הבריאות, שנוטה להיות מוזנח אצל אנשים עם הפרעת קשב, בעקבות הקושי הבירוקרטי מול המערכת והקושי בהתמדה בפרוצדורות שגרתיות הנחוצות לטיפול רפואי בשלל מצבים פיזיולוגיים מעבר להפרעת קשב. בעיה זו נכונה באופן כללי והופכת למלכוד 22 אכזרי במיוחד, כשמנסים להתמודד עם כל מה שכרוך סביב הטיפול התרופתי להפרעת קשב…
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “ד”ר איריס מנור – הרצאה מתוך אירוע הקשב השני 17/12/13” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך לשמור על נקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים – בקישור הזה
ועל חשיבות האבחון אצל מבוגרים – בקישור הזה
מוסיקת דד-ליין זעירה: דוגמיות נבחרות / חן ספקטור
הפרעת קשב וריכוז ADHD יוצרת קשיים בהתארגנות וניהול זמן. כתוצאה מכך, אנשים עם הפרעת קשב נוטים להיפגש חזיתית עם מועדי הגשה ודד-ליינים, לעיתים קרובות מהרצוי.
- מידע נוסף אודות הקושי בתפקודים ניהוליים של הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- ועל עיוורון הזמן של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
הצילו – הזמן הולך להיגמר!
בהמשך תוכלו למצוא מספר דוגמאות מייצגות מיוטיוב, של סרטוני מוסיקה המיועדיים לסייע לכם להיכנס לאווירה, לקראת מועד היעד ההולך ומתקרב.
שימו לב
אומנם הלחץ יכול להיות מניע יעיל להגברת התפוקה, אבל עדיף להימנע ממנו ככל הניתן ובטח שלא לבנות עליו כאסטרטגית התמודדות.
העליה בפרודוקטיביות לקראת הדד-ליין, נוצרת בעקבות הפעלה של מערכת “הילחם או ברח”. מנגנון זה מעלה את האנדרנלין, שמעלה את הדופמין, שמעלה את הריכוז, ולכן זה עובד.
כל זה טוב ויפה, אבל זה לא כל הסיפור…
הבעיה היא שאותה המערכת עושה עוד כמה דברים, שאומנם מאוד חיוניים להשרדות במפגש עם נמר, אך לא ממש בריאים בהפעלה כרונית. למשל, דיכוי של מערכת העיכול והחיסון של הגוף, לצורך פינוי משאבים לשרירים. זה יכול להיות מאוד קריטי בהינתן נמר. אך, בהיעדר נמר ולאורך זמן, זה לא תורם לבריאות שלכם.
- מידע נוסף על ההשפעות של לחץ על הפיזיולוגיה שלכם תוכלו למצוא – בקישור הזה
אז מה עושים?
מטפלים!
המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישי. המטרה שלו היא להעלות את רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם. בין היתר זה כולל גם מגוון כלים ואסטרטגיות לצמצום מפגשים לא רצויים עם דדליינים קטלניים במיוחד.
- לנוחיותכם פתחנו דף מרוכז בנוגע לטיפול בהפרעת קשב, שנמצא – בקישור הזה
- כמו כן, תוכלו למצוא פוסטים בנושא התארגנות וניהול עצמי – בקישור הזה
נשמע מעניין?
מוזמנים להקשיב לסרטון הראשון – Classical Music for When You’re on a Deadline
ואם יש לכם עוד חשק, הנה השני – when you have to finish your homework in less than 1 hour (a playlist)
ואחרון חביב – a playlist for night studies (dark academia)
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון המשעשע על הלחץ שלפני מועד ההגשה – בקישור הזה
ואת ההסבר על מה יקרה כשהזמן יעצור – בקישור הזה
הרגלי צריכה לא מווסתים – קווים לדמותם וסיפור מהחיים / חן ספקטור
-
ניסיתי מספיק פעמים כדי שמבחינה סטטיסטית אחד הניסיונות יצלח.
-
אשכרה זכרתי בפעם הבאה שבה הייתי איפה שאפשר לקנות.
-
נגמר, הייתה פדיחה ולא הייתה ברירה, אז הלכתי במיוחד.
איזה יופי – יש שמפו!
למה קניתי עוד אחד? כבר יש שמפו – טוב, נו, לא נורא.
ואז:
וזהו!!!!!
ואז, ביום בהיר אחד, משום מקום…
הי, נראה לי שעומד להיגמר לי השמפו…
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את הסיפור על מה שקורה כשהפרעת קשב הולכת אתך לסופר – בקישור הזה
ואת ההסבר על התמודדות עם פעולות התחזוקה לאור קשיים בתפקודים הניהוליים – בקישור הזה
ביקורת על מדיניות האיתור והטיפול בתלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר 2022 / משרד החינוך + הסברים וביקורת של חן ספקטור
בחודש יולי 2022, פרסם משרד החינוך חוברת בשם “הפרעת קשב ופעלתנות יתר של תלמידים במערכת החינוך – מדיניות האיתור והטיפול בתלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר”, שבה נכתב, שמסמך זה הוא “מסמך מדיניות שמטרתו להנחות את באי מערכת החינוך בתהליכים הנדרשים בשגרת היומיום בבית הספר באיתור תלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר, והטיפול בהם”.
שימו לב, שאין כאן התייחסות לאופן שבו משרד החינוך מאבחן תלמידים עם הפרעת קשב, משום שאבחון הפרעת קשב חייב להתבצע על ידי רופא מומחה, ובהתאם לכך אינו תחת אחריות משרד החינוך, אלא תחת אחריות משרד הבריאות.
- את אמות המידה לאבחון של הפרעת קשב על פי משרד הבריאות תוכלו למצוא – בקישור הזה
הסברים, תיקונים והבהרות…
כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה, חשבתי לתומי שאצטרך רק לציין את עיקרי הדברים ואולי להוסיף כמה דברי הסבר. עם הקריאה, לצערי ולמבוכתי הרבה, התברר שהמסמך הזה בעייתי מאוד, עם הרבה מידע מטעה ורמיזות מגמתיות היוצרות את הרושם, שבמקום להתייחס להפרעת קשב באופן מקצועי ומערכתי במסגרת חוק שוויון הזדמנויות, יש בו ניסיון להציג מראית עין מקצועית, בעוד שברובד הפחות גלוי, משרד החינוך למעשה מעביר את האחריות והאשמה לגבי מחדליו, אל ציבור התלמידים, ההורים והמורים.
מטרתי כאן, היא הדגשת הניסוחים הבעייתיים והטיעונים השגויים השזורים לאורך המסמך. מאחר שלצערי, היקף המידע המטעה באופן מגמתי רב משניתן לצפות ממשרד ממשלתי העוסק בחינוך, ועל מנת שהפוסט יהיה באורך סביר, אתמקד רק בחלקים הבעייתיים והפוגעניים ביותר של המסמך. כלומר, אם לא התייחסתי לסוגיה או לאמירה מסוימת, זה לא אומר שאני מסכימה אתה, אלא שבאופן יחסי להצהרות אחרות, היא פחות מזיקה, אבל רק יחסית… (לא פרמטר מאוד גבוה).
אם בכל זאת הזנחתי סוגיה שלדעתכם ראויה להתייחסות, תגידו, ובהתאם לצורך אוכל לעדכן את ההסבר.
- תוכלו למצוא את חוק שוויון הזדמנויות – בקישור הזה
- ואת חוק זכויות התלמיד, שנועד בין היתר לשמור על כבודו של התלמיד – בקישור הזה
לנוחיותכם, ההסברים ערוכים לפי סדר החוברת, בחלוקה גסה לנושאים, ובציון מספרי העמודים שבהם מצויים הדברים שאליהם בחרתי להתייחס. לטובת אורך המסמך, השתדלתי להסתפק בהסברים כלליים ולהפנות למקורות רלוונטיים להרחבת הדעת בסוגיות המורכבות יותר.
כמו כן, אשמח לנצל את הבמה כדי להודות לרונה יהב, שהקדישה שעות רבות להגהה ועריכה של הטקסט מתוך שאיפה לקצר את ההסבר ככל הניתן מבלי לפגוע בתכנים.
אבל עדיין נשאר פה טונה טקסט – הצילו!!!!
למתקשים בקריאה ולמחפשי האמ;ל”ק (ארוך מידי – לא קורא), אני ממליצה בחום לגלול לסוף הפוסט, שם תוכלו למצוא סרטון הסבר על תמצית החוברת, מטעם משרד החינוך ועמותת קווים ומחשבות. לפני סרטון זה הוספתי מספר הערות ממוקדות ותמציתיות.
- אם יש נושאים שמעניינים אתכם ולא קיבלו מענה מספיק ברור בהערות שהוספתי לסרטון, ממליצה לקרוא את הכותרות של הפוסט ולהתמקד בפרק/ים הרלוונטיים בלבד.
- אם יש סוגיה מסוימת שמצאתם בחוברת עצמה וטורדת את מנוחתכם, נסו לעשות חיפוש בטקסט על מספר העמוד של החוברת, כדי לאתר את ההסברים הרלוונטיים לעמוד זה.
הגדרה של הפרעת קשב + זהירות מ”דגלים אדומים”!
בעמוד 9, בתיאור תתי הסוגים של הפרעת קשב, נכתב שקשיי קשב עלולים לבוא לידי ביטוי באופן ש”פוגע בתפקודו של הפרט”, ולגבי פעלתנות יתר ואימפולסיביות, ש”השפעה זו תפריע לתפקודו של הפרט ולעיתים גם עלולה להפריע לסביבה”.
- מדוע משרד החינוך ראה לנכון להוסיף את עניין ההפרעה לסביבה?
- ומדוע עשה זאת רק בהקשר של היפראקטיביות?
למען הסר ספק, גם קשיי קשב יכולים להפריע לסביבה. לדוגמה, אם לצורך מטלה קבוצתית שכחתי את הדבר החשוב שסמכו עליי שאביא, ייפגעו מכך כל חברי קבוצתי. לפיכך, אזכור ההפרעה לסביבה בהקשר של היפראקטיביות ולא בהקשר של קשיי קשב, מטעה משום שהוא מרמז שקשיי קשב לא יכולים להוביל לפגיעה בסביבה.
מעבר להטעיה בדרך הצגת הדברים, עולה גם הרושם הבעייתי, שהיפראקטיביות היא חמורה, קשה או משמעותית יותר מקשיי קשב, משום שהיא עלולה להפריע לסביבה.
כמובן שיש חשיבות לאופן שבו הפרעת קשב משפיעה על הסביבה, אך קיומה או היעדרה של היפראקטיביות לא משנה את חשיבותם ומשמעותם של התסמינים ה”שקופים” יותר, שרובם פוגעים בעיקר בפרט ופחות נוטים להפריע לסביבה.
למעשה, במקרים רבים של הפרעת קשב, הנפגע העיקרי או היחיד הוא הפרט ולא סביבתו, גם אם קיימת היפראקטיביות, כיוון שבניגוד לרושם המטעה מאוד בניסוח שבחר משרד החינוך, הפרעת קשב איננה הפרעת התנהגות והיא לא בהכרח גורמת לבעיות התנהגות.
כמו כן, גם במקרה שלתלמיד עם הפרעת קשב יש בעיות התנהגות, הן לא בהכרח נובעות ישירות מתסמיני הפרעת הקשב. הן יכולות להתפתח עקב שלל מצבים אחרים, או בעיות משניות של הפרעת קשב בתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי. אלה הן ההשלכות הלא רצויות ולא הכרחיות של הפרעת קשב, אותן משרד החינוך טוען שהוא שואף למנוע.
הקישור בין הפרעת קשב לבעיות התנהגות הוא חלק מהסטיגמה אודות הפרעת קשב, הגורמת לשלל בעיות, כגון:
- הזנחת מקורות אחרים או נוספים לבעיות התנהגות, במקרים שבהם הן לא נובעות מהפרעת קשב, או לא רק ממנה.
- חוסר מודעות לתסמינים של הפרעת קשב שאינם גורמים לבעיות התנהגות, או הפחתה מטעה בהערכת המשמעות וההשפעה שלהם על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.
- תת איתור של תלמידים עם הפרעת קשב ללא בעיות התנהגות.
- זה נכון במיוחד עבור הסוג הבלתי קשוב.
- בנוסף, זה עלול לקרות גם בקרב בנות ונערות, שההיפראקטיביות שלהן נוטה לבוא לידי ביטוי באופן מילולי יותר ממוטורי, ושמגיל צעיר תהליך החברות שלהן כולל דגש רב יותר על “התנהגות נאותה” מגדרית בהשוואה לבנים.
- הימנעות מאבחון ו/או טיפול בהפרעת קשב מטיעונים בסגנון “ילד הוא לא רובוט”, “המורה צריכה להתמודד”, “הפרעת קשב היא המצאה של מערכת החינוך”… וכדומה. חלק מטיעונים אלה נכונים, אך אינם מצדיקים את ההימנעות מאבחון או טיפול. למשל, ילד אכן איננו רובוט והמורה אמנם צריכה להתמודד, אבל לא מאבחנים או מטפלים כדי להפוך את הילד לרובוט או כדי לחסוך התמודדות מהמורה, אלא לצורך שיפור ברמת התפקוד ואיכות החיים של הילד בלבד.
בהקשר זה, חשוב לזכור את הדברים הבאים:- עצם קיומה או היעדרה של הפרעת קשב לא קשור למשרד החינוך או לאופן התנהלותו. משרד החינוך לא יכול לייצר או לרפא הפרעת קשב, אלא רק להשפיע על אופן התפתחותה, כמו כל גורם אחר בסביבה החיצונית.
- הפרעת קשב משפיעה גם על תחומי חיים שאינם קשורים למסגרת בית הספר, והיא אף לא חייבת לבוא לידי ביטוי דווקא בבית הספר. בהתאם לכך, גם תפקוד אקדמי גבוה ללא בעיות התנהגותיות, אינו סותר את אפשרות קיומה של הפרעת קשב או את הצורך בטיפול בה.
דוגמה נוספת לאמירה נכונה, אך תמוהה ובעייתית בהקשר הופעתה, ניתן למצוא בעמוד 11 בחוברת. משרד החינוך מציין שם ש”נודעת חשיבות רבה לזיהוי ואיתור מוקדמים ככל האפשר, וכפועל יוצא מתן טיפול והתערבויות רב-מערכתיות שיכולים להביא להקלה ואף לחוויות הצלחה ומסוגלות אצל התלמיד ולאפשר פיתוח מסוגלות, התפתחות תקינה והתגברות על הקשיים. בכך אפשר יהיה למנוע תחלואה נלווית משמעותית בעיקר בתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי.” – זו הצהרה נכונה וחשובה מאוד, אך למרבה הצער, הדברים הכתובים בהמשך, לא רק שאינם מקדמים את המטרה הזאת, אלא אף גורמים נזק רב.
הציטוט הנ”ל אינו מלא, והמשפט האחרון, בנוגע לתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי, כולל את התוספת: “…המשליך גם על התחום הלימודי”.
ההבהרה, שהתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי משליך גם על התחום הלימודי, מהווה “נורה אדומה” אחת מני רבות במסמך. אמנם עובדתית זה נכון, אך ציון העובדה בהקשר זה, מרמז שפגיעה בתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי, כשלעצמה אינה חמורה דיה ולא בהכרח מצריכה התייחסות, אלא אם היא משליכה גם על התחום הלימודי. חשוב להזכיר, שמשרד החינוך לא אחראי רק על תהליכי רכישת הידע והמיומנויות של תלמידי ישראל, אלא גם על חינוכם, שאמור לכלול הקנית ערכים חברתיים-תרבותיים בסיסיים כגון, “את השנוא עליך לא תעשה לחברך”, ו… אף אחד לא אוהב להיפגע ברמה הרגשית או החברתית.
לכן ראוי להדגיש, שמפגיעה התנהגותית-רגשית-חברתית יש להימנע כשלעצמה, בין אם יש לה השלכות על הפן הלימודי או לא.
נהוג להתייחס להטעיה כמסירת מידע שגוי, בין אם באופן מכוון או בתום לב. עם זאת, ניתן להטעות גם בדרכים מעודנות ומתוחכמות יותר, באמצעות הצגת מידע אמתי באופן מסולף. למשל, שימוש מגמתי בניסוחים המציגים את האמת באופן חלקי, סלקטיבי או מניפולטיבי. זוהי טכניקה המאפשרת להדגיש היבט נבחר בצורה הרצויה, תוך הסוואת המשמעות האמתית שלו בהקשר המלא. ניתן להטעות גם באמצעות רמיזת דברים שגויים, אשר אינם נאמרים במפורש, אלא רק משתמעים מן הכתוב.
כל סוג של הטעיה יכול להזיק, אך בהשוואה למידע שגוי בעליל, הרבה יותר קשה לזהות סילוף מגמתי של האמת, ובהיעדר ידע מעמיק בתחום הרלוונטי, לעתים אף בלתי אפשרי. לכן, הצגת אמת חלקית, עלולה להיות מסוכנת בהרבה מהצגת מידע שגוי.
שתי האמירות של משרד החינוך, לפיהן פגיעה בפן ההתנהגותי-רגשי-חברתי משפיעה על התפקוד הלימודי, והיפראקטיביות עלולה להוביל לפגיעה בסביבה, כשלעצמן אינן שגויות. הבחירה לציין אותן שלא לצורך בהקשרים מאוד מסוימים, תוך הימנעות מהתייחסות לנושא בהקשרים אחרים (כמו למשל, שלפגיעה בלימודים יכולות להיות השלכות חברתיות, או שגם קשיי קשב יכולים להוביל לפגיעה בסביבה), עשויה להיראות על פניה תמימה ובלתי מזיקה, אבל היא מצטרפת למגמה כללית בעייתית מאוד שמתגבשת לאורך כל המסמך, במרומז או במפורש. מגמה זו מחזקת את הסטיגמה לגבי הפרעת קשב, מונעת את הגישה לאבחון וטיפול, מגבירה את הקשיים ההתנהגותיים-רגשיים-חברתיים המשניים, ויוצרת שלל בעיות לא הכרחיות, מהן משרד החינוך בעצמו מציין, שעדיף להימנע.
בקיצור, אם משרד החינוך באמת דואג לתלמידים עם הפרעת קשב, כפי שהוא מתיימר, מוטב היה שלא לפרסם חוברת זו.
אם אתם חושבים שאני מגזימה, הייתי שמחה להסכים אתכם, אבל בהמשך הקריאה (ועוד לפני אמצע החוברת), נחשפתי לדי והותר אמרות וניסוחים בעייתיים מאוד, שלא אפשרו לי לחשוב אחרת.
לביסוס דבריי, נעבור ברשותכם לנושא הבא, ולאחר קריאת ההסברים תוכלו לגבש את דעתכם בנושא. כאמור, אתם מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה, תובנה או ביקורת בנוגע לדברים. לרשותכם עומד דף “צור קשר” – בקישור הזה.
הגורמים להפרעת קשב והשפעות הסביבה על מהלך התפתחותה
בעמוד 12, לצערי, משרד החינוך מתייחס באופן מטעה ושגוי לחלוטין למושג שהוא מכנה “הפרעת קשב נרכשת”, שלטענתו היא תוצר של המציאות המודרנית, המזמנת מסיחים יומיומיים ופעילות במספר משימות בו-זמנית. חשוב להדגיש שאין דבר כזה!!!
הפרעת קשב היא גנטית ומולדת בלבד. אומנם הסביבה החיצונית יכולה להשפיע רבות על מהלך התפתחות ההפרעה לאורך החיים, לטובה או לרעה. עם זאת, אין לה שום יכולת לייצר או לרפא הפרעת קשב בשום צורה ואופן!
- את מאמר הקונצנזוס בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה
כמו כן, יש הפרעת קשב אחת בלבד! אמנם יש בה תתי סוגים, אבל כל אחד מהם שייך לאותה הפרעת קשב אחת ויחידה. אין הפרעת קשב נוספת מכל מין או סוג. למעשה, הדגש ב- DSM החמישי הוא כבר פחות על תתי-סוגים ויותר על ביטויים. זאת מתוך מודעת לכך שהפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בצורה שונה בתקופת חיים שונות, על פי מטרות האדם, דרישות הסביבה וכל ההיסטוריה האישית עד אותו הרגע.
- הסבר על תתי הסוגים והביטויים של הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
באופן כללי נראה שמשרד החינוך מתבלבל בין קשיי קשב לבין הפרעת קשב. למען הסר ספק – קשיי קשב הם תסמין שיכול לנבוע ממגוון גורמים (פיזיולוגיים, רגשיים, סביבתיים ואחרים), בעוד שהפרעת קשב היא רק אחד מהגורמים האפשריים לקשיי קשב. תמיד חשוב לאתר את המקור המדויק לקשיים, משום שלכל גורם יש מענה טיפולי ייעודי, שלא בהכרח יהיה יעיל ואף עלול להזיק אם הקושי נובע ממקור אחר.
- תוכלו ללמוד על ההבדל בין קשיי קשב לבין הפרעת קשב – בקישור הזה
מה שמשרד החינוך מכנה “הפרעת קשב נרכשת”, הוא כנראה מצב אחר לגמרי, המכונה “הצפת מידע”. מצב זה אכן אופייני לתקופתנו, אך איננו סוג נוסף של הפרעת קשב, אלא השלכה אפשרית של מאפיין סביבתי מסוים על יכולת החשיבה האנושית באופן כללי.
למעשה, בהצפת מידע, האדם קולט הרבה יותר מידע ממה שהוא מסוגל לעבד באותו הרגע, לכן היא מושפעת גם מכמות המידע בסביבה וגם מיכולת העיבוד של האדם. מאחר שמדובר בפער יחסי, עם מספיק מידע אפשר להציף קוגניטיבית כל אדם, עם או בלי הפרעת קשב.
בהקשר זה חשוב לדעת, שההשפעה של הפרעת קשב על זיכרון העבודה משנה את קיבולת העיבוד של האדם באופן רנדומאלי, עם נטייה לירידתה בתגובה לשעמום, או עלייתה בתגובה לעניין. לכן, בעוד שכמות המידע שבסביבה לא משפיע על הפרעת קשב, הפרעת קשב בהחלט משפיעה על יכולת האדם להתמודד עם כמות נתונה של מידע ברגע מסוים.
השינויים שהפרעת קשב יוצרת נתונים לאופייה האקראי ולמשמעות הסובייקטיבית של ההקשר עבור האדם, ולכן אינם ניתנים לחיזוי או שליטה. בהיעדר מודעות לכך, עלולים להיווצר תסכולים רבים ונטייה שגויה ומזיקה, לייחס את השפעות התסמינים למאפיינים אישיים של האדם.
- תוכלו לקרוא את הערך על “היצף מידע” בוויקיפדיה – בקישור הזה
- הסבר על ההשפעה של זיכרון העבודה על קיבולת עיבוד המידע האנושית נמצא – בקישור הזה
- ואת ההסבר על גשר המוטיבציה תוכלו למצאו – בקישור הזה
הפרעת קשב לא מתייחסת לקשיי התמודדות נורמטיביים מול תנאים סביבתיים חריגים, אלא בפגיעה קוגניטיבית שמקשה על ויסות הקשב גם בתנאים רגילים. למשל, תלמיד עם הפרעת קשב עלול להתקשות מאוד לנטרל רעשים קלים, שלא יפריעו או כלל לא יורגשו על ידי רוב התלמידים האחרים בכיתה. לחלופין, תלמיד עם הפרעת קשב עלול להתקשות לשים לב לעצם קיומם של גירויים שמיעתיים חשובים, כמו הסברי המורה, ואף עשוי להתקשות יותר לעקוב אחריהם לאורך זמן. קשיים אלה יכולים להתקיים גם בשעה שליתר התלמידים בכיתה אין כל בעיה או קושי בנושא.
היות שבציבור רווחת הסברה השגויה, שטכנולוגיה ומסכים גורמים באופן כלשהו להפרעת קשב, הייתי מצפה ממשרד החינוך לפעול לתיקון המצב ולא להחמרתו. למען הסר ספק, הפרעת קשב קיימת הרבה לפני המצאת הטלוויזיה והאינטרנט, אשר אינם יכולים ליצור אותה יש מאין. למעשה, אין שום בעיה בצריכה מתונה ומושכלת של מדיה דיגיטלית באשר היא – הבעיה היא רק בצריכה מוגזמת, אשר אינה מומלצת לאף אחד, עם או בלי הפרעת קשב. כמו כן, הפרעת קשב לא ניתנת לריפוי או לטיפול באמצעות הימנעות ממדיה דיגיטלית, או צמצום דרסטי של השימוש במסכים.
ייתכן שמשרד החינוך רצה להבהיר את ההבדל שבין הפרעת קשב לגורמים סביבתיים, אך הסוגיה הטכנולוגית אינה נחוצה להסברת החשיבות של אבחנה מבדלת. אם הכוונה הייתה לדון בהיבטים ייחודיים להפרעת קשב בסביבה טכנולוגית, היה נכון יותר להתייחס לדברים אחרים. למשל, בעוד שצריכה מוגזמת של מדיה דיגיטלית לא יכולה לגרום להפרעת קשב, קשיי הוויסות של הפרעת קשב יכולים להוביל לצריכה מוגזמת באופן כללי. השילוב של נטייה זו עם אפליקציות שמיועדות למשוך את תשומת הלב, יכול להיות מאתגר במיוחד, באופן שאכן ייחודי לפן הטכנולוגי. בנימה חיובית יותר, אפשר לדבר על מגוון הכלים הטכנולוגים שיכולים לסייע לתלמיד לפצות על התסמינים ולפתוח בפני המורה שלל אפשרויות להתאמת ההוראה עבור תלמידים עם הפרעת קשב. עם זאת, לא נראה שמשרד החינוך מתעניין בהיבטים חשובים ושימושיים מסוג זה. במקום זאת הוא בחר להציג מידע שגוי שמגביר את הסטיגמה בציבור.
מה שאנו רואים פה מהווה את המשך המגמה שהתחלתי לתאר בפרק הקודם, שלצערי רק תוסיף להחמיר בפרקים הבאים…
מוזמנים להמשיך בקריאה ולהיווכח בעצמכם.
אבחון הפרעת קשב
בעמוד 13, מתואר תהליך האבחון של הפרעת קשב, וגם לגביו חלים אי דיוקים.
היות שמשרד החינוך אינו אחראי על אבחון הפרעת קשב, אני ממליצה ללמוד על הנושא מתוך מסמכי משרד הבריאות:
- את אמות המידה העדכניות לאבחון הפרעת קשב על פי משרד הבריאות, משנת 2021, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- את ההסבר על הכלים הממוחשבים ככלי עזר אופציונאלי בלבד, שאינו עומד בפני עצמו לצורך אבחון של הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
בהקשר זה יש לציין, שקיים בלבול בנוגע לתפקידו של הפסיכולוג בתהליך האבחון של הפרעת קשב.
בלבול זה נובע מהכתוב בסעיף 2.1, המתאר את אנשי המקצוע המוסמכים לאבחן הפרעת קשב, וכולל בין היתר גם “פסיכולוגים מומחים אשר התמחו ורכשו ניסיון בטיפול בהפרעת קשב”.
בעניין זה יש לי מספר דברים לומר:
- למען הדיוק – עלפי סעיף 2.1, לא כל פסיכולוג מוסמך לאבחן הפרעת קשב, אלא רק פסיכולוג מומחה. עם זאת, לא ברור מתיאור זה, מהו טיבה של ההתמחות הנחוצה וכיצד ניתן לוודא את קיומה.
- בהקשר זה מצאתי מסמך נפרד בנוגע לחיוב מתמחים בהשתלמות בנושא ADHD כחלק מחובת ההתמחות, שנמצא בקישור הזה.
- במסמך נאמר ש”נושא ה-ADHD הנו חלק מתהליך ההתמחות” והוא מוצג בתור “המינימום המחייב”.
- למרות שהדברים לא נאמרו במפורש, אני מניחה שזו הכוונה ב”פסיכולוג מומחה” בהקשר של אבחון הפרעת קשב.
- כרגע זה הקריטריון היחיד שמצאתי (אם יש עוד – תגידו). עם זאת, אני משאירה לשיקולכם את ההחלטה, באם כדאי להסתפק במינימום מחייב, במיוחד לאור ההמלצה הכתובה במסמך עצמו, לפיה “כל הכשרה או התנסות מעבר לכך תתקבל בברכה”.
- בהקשר זה מצאתי מסמך נפרד בנוגע לחיוב מתמחים בהשתלמות בנושא ADHD כחלק מחובת ההתמחות, שנמצא בקישור הזה.
- מי שמסתכלים רק על סעיף 2.1, עלולים בטעות להסיק, שפסיכולוגים מומחים רשאים לאבחן הפרעת קשב, ויש שבוחרים לעשות כך. עם זאת, בהמשך המסמך יש סעיפים נוספים שמנטרלים לחלוטין את המשמעות של היתר האבחון לפסיכולוגים מסעיף 2.1. למשל:
- בסעיף 2.2, כתוב ש”בתחום זה קיימת תחלואה נלווית מרובה ומסועפת ומסגרת האבחון חייבת לכלול
התייחסות לתחלואה זו כמו גם הערכה (ושלילה) של תחלואה נלווית (אבחנה מבדלת).” כשלעצמו סעיף זה עדיין לא סותר את סעיף 2.1, אך בהמשך נראה כיצד הוא מתחבר לסעיפים הבאים כדי ליצור את התמונה המלאה. - בסעיף 3, המתייחס לאבחון ילדים ומתבגרים, מפורטים הדברים שחייבים להיכלל באבחון של הפרעת קשב. בין היתר, בסעיף .3.1.2, נדרשת בדיקה גופנית, נוירולוגית והתפתחותית. למיטב ידיעתי, לפסיכולוגים אין הכשרה לבצע בדיקות כאלה (ואם כן – תגידו). לכן, עד להודעה חדשה, המשמעות היא, שפסיכולוגים אינם יכולים לבצע חלק מתהליך האבחון המחויב ע”י משרד הבריאות. להבנתי, זה אומר שהם לא יכולים לאבחן.
- יש הטוענים שעובדה זו לא שוללת את ההיתר לאבחון מסעיף 2.1, אבל לא הצלחתי לקבל מאף אחד מהם תשובה הגיונית לשאלה, איך לדעתם אפשר לאבחן הפרעת קשב ללא חלק שהוגדר כחיוני לאבחנה. תשובות נפוצות לנושא הן:
- “זה לא משנה כי כתוב שפסיכולוגים יכולים לאבחן” – זוהי הטעיה לוגית ידועה שמכונה “קטיף דובדבנים”. תוכלו לקרוא על כך הסבר בויקפדיה – בקישור הזה. מלבד סילוף האמת, המטעה בטענה זו, הדבר מעיד על נטייה כללית לסלקטיביות לגבי מסמכים רשמיים. מאחר שתהליך האבחנה מצריך איסוף וניתוח קפדניים של נתונים, טענה זו לא אומרת טובות על כישורי האבחון של מי שמעלה אותה. מטעמי נימוס אסתפק בדברים אלה ואניח לכם להפעיל את שיקול דעתכם באשר לאמינות של אנשי מקצוע הבוחרים להשתמש בטיעון זה (או באחד מהטעונים הבאים).
- “זה חשוב שפסיכולוגים יכולים לאבחן, כי זה מאפשר לכל מי שמפחד מטיפול תרופתי לבוא לאבחון”. על כך אענה:
- משהו יכול להיות חשוב, משהו יכול להיות קיים במציאות, אבל לא כל מה שחשוב בהכרח גם קיים במציאות – אלה הם שני טיעונים שונים.
- עניין החשיבות יכול להיות רלוונטי כמוטיבציה לנקיטת פעולה למען שינוי המציאות, אך בהיעדר התרחשותו של אותו השינוי בפועל – המציאות נותרת בעינה.
- תהליך האבחון נועד לאתר את הגורמים לקשיים במציאות ולכן מצריך יכולת להבין, לתפוס ולקבל את המציאות כפי שהיא.
- ההנגשה של תהליך האבחון לאנשים עם חשד להפרעת קשב הוא אכן נושא חשוב שראוי לקדם. עם זאת, העצמת הסטיגמה נגד אנשים עם הפרעת קשב היא נושא כאוב ובזוי, שרצוי להימנע ממנו.
- הפחד מהטיפול התרופתי נובע משילוב של סטיגמה ומידע מטעה. לכן, חשוב לתת לו מענה באמצעות הסברה.
- לעומת זאת, הפצת מסרים מטעים וסטיגמתיים, לא תורמת למטרת ההנגשה אלא מחבלת בה. הסבר מעמיק יותר על הנושא יוצג בהמשך, בהקשר של התייחסות משרד החינוך לסוגיה זו.
- גינוי של טענות מטעות וסטיגמתיות, או הצגת המציאות כפי שהיא, אינם מעידים על עמדה אישית כלשהי בנוגע לתהליך האבחון של הפרעת קשב, אנשי המקצוע המוסמכים, ההתייחסות הציבורית לנושא, וכו’. הם גם לא מעידים על פגם אישיותי מוסרי כלשהו של הדובר. כמו כן, גם אם יש עמדה אישית או פגם אישיותי מוסרי לאדם כלשהו, זה עדיין לא משנה את המציאות.
- לצערי, חשוב לציין דברים אלה, כי שיחות בנושא, משום מה נוטות להתדרדר לפסים אישיים, לאחר שמציגים את ההסברים הקודמים.
- אישית אני ממליצה שלא לקחת חלק בשיח המתנהל בצורה זו, כי הוא מעיד על דיון לא ענייני, ולא צפויה לצמוח ממנו כל תועלת.
- יש הטוענים שעובדה זו לא שוללת את ההיתר לאבחון מסעיף 2.1, אבל לא הצלחתי לקבל מאף אחד מהם תשובה הגיונית לשאלה, איך לדעתם אפשר לאבחן הפרעת קשב ללא חלק שהוגדר כחיוני לאבחנה. תשובות נפוצות לנושא הן:
- בסעיף 4, המתייחס לאבחון מבוגרים, כתוב שהאבחון חייב לכלול “בדיקה גופנית לפי הצורך”.
- אמנם סעיף זה משאיר פתח לקבוע, שבמקרים מסוימים אין צורך בבדיקה גופנית, אך זה תקף רק לגבי מבוגרים ולא עבור ילדים ומתבגרים, שהם בטווח הגילים הרלוונטי בהקשר של משרד החינוך.
- לא תואר עלפי מה נקבע הצורך בבדיקה גופנית. אני מניחה שכדי לאמת או לשלול את הצורך בבדיקה זו, נדרש ידע רפואי בסיסי כלשהו. למיטב ידעתי, ידע מסוג זה אינו כלול בהכשרתם של פסיכולוגים (ואם כן – תגידו).
- מדברים אלה משתמע, לא רק שפסיכולוגים אינם יכולים לבצע את הבדיקה הגופנית כאשר היא נחוצה, אלא שגם אינם יכולים לשלול את נחיצותה לצורך השלמת האבחון בלעדיה. אם יש סיבה הגיונית ועניינית לחשוב אחרת, אשמח לשמוע. אם לא – ראו הסברים לגבי טיעונים נפוצים בסעיף הקודם.
- הן בסעיף 3.4 והן בסעיף 4.4, כתוב ש”פסיכולוגים מאבחנים יפנו את המאובחנים לרופא לפי העניין והצורך, לבירור תחלואה נלווית ולהשלמת בירור הצורך בטיפול תרופתי”. אם מסתכלים רק עליו במבט שטחי, גם סעיף זה מנוסח בצורה מעט מבלבלת, אך משמעותו די ברורה בהתחשב בדברים הבאים:
- זה הזמן לחזור לסעיף 2.2 שהזכרנו קודם, בו מצוין שאבחנה מבדלת היא חלק חיוני מאבחון הפרעת קשב.
- כמו כן, כדאי לשים לב, שסעיף זה מתייחס לפסיכולוגים בלבד, ושאין סעיף מקביל לגבי רופאים.
- סעיפים דומים המתייחסים להיתר להשתמש בכלים נוספים, או לאפשרות הכללית להיעזר באנשי מקצוע אחרים עלפי צורך, מנוסחים במפורש לכלל המאבחנים. רק סוגיית האבחנה המבדלת מוזכרת במפורש לפסיכולוגים בלבד.
- במסמך לא מפורטים הקריטריונים שאמורים לשמש את הפסיכולוג לצורך קביעת העניין והצורך בהפניה לרופא. לא מוסבר גם, כיצד ניתן לבדוק את הצורך בבדיקה רפואית בהיעדר הכשרה רפואית. המשמעות בפועל היא, שפסיכולוגים לא יכולים לשלול את נחיצות ההפניה לרופא, ומכאן שאינם יכולים להשלים את תהליך האבחון בלעדיו. גם כאן, אם יש לכם טיעונים ענייניים לחשוב אחרת, אשמח לשמוע.
- יש שיפרשו את היעדר ההסבר אודות אופן קביעת נחיצות ההפניה לרופא, כהיתר לפסיכולוג לקבל החלטה בנושא, ללא צורך בהכשרה רפואית רלוונטית. על כך יש לי שני דברים לומר:
- גם אם אין חוק השולל אפשרות זו באופן מפורש וחד משמעי, לא הייתי ממליצה לקבל חוות דעת רפואיות כלשהן מאנשי מקצוע חסרי הכשרה רפואית. מעבר לסוגיות האתיות שהעניין מעלה, יש פה גם סיכון בריאותי.
- כפי שצוין בסעיפים קודמים, הצורך בהפניה לרופא לשם אבחנה מבדלת, הוא לא הסוגיה היחידה שמונעת מפסיכולוגים להשלים את התהליך בעצמם, כיוון שהיכולת של פסיכולוגים לאבחן הפרעת קשב, מאבדת את תוקפה לאור אי יכולתם לבצע בדיקה גופנית או לשלול את נחיצותה. די בהיעדרו של שלב חיוני אחד כדי למנוע את השלמת התהליך האבחוני.
- בסעיף 2.2, כתוב ש”בתחום זה קיימת תחלואה נלווית מרובה ומסועפת ומסגרת האבחון חייבת לכלול
חשוב לציין, שזוהי גרסה עדכנית של המסמך. בגרסה הקודמת משנת 2010 (שכבר אינה בתוקף), הדברים נאמרו בצורה מפורשת בהרבה, אך משום מה, בגרסה הנוכחית הוחלט לטשטש אותם עוד יותר. כמו כן, עיקר השינויים בין הגרסאות הוא סביב עניין הפסיכולוגים.
- תוכלו לצפות בגרסה הקודמת של הנחיות משרד הבריאות משנת 2010 – בקישור הזה
ודאי שאלתם את עצמכם, מדוע משרד הבריאות טורח לכתוב, שפסיכולוגים יכולים לאבחן הפרעת קשב, אך באותו מסמך עצמו, מציין במפורש וחד משמעית דברים שסותרים את יכולתם של פסיכולוגים לאבחן הפרעת קשב בפועל? כמו כן, מדוע טרח להוציא גרסה חדשה לנהלים, שעיקר השינויים בה הוא בטשטוש הניסוח הברור יותר ביחס לנושא בגרסה הקודמת?
ובכן, כמו הרבה דברים חברי היגיון מקצועי, הסיבה היא כנראה פוליטית.
להבנת הרקע לנושא, אני ממליצה לקרוא את דבריו של פרופסור יואל אליצור – יו”ר מועצת הפסיכולוגים.
- תוכלו לעיין בהסבר שלו לנושא – בקישור הזה.
- שימו לב, שדבריו מתייחסים לשינויים שחלו כבר בגרסה הקודמת של אמות המידה לאבחון הפרעת קשב משנת 2010.
- לדבריו, לפני גרסת 2010, משרד הבריאות “הדיר את הפסיכולוגים מרשימת מורשי האבחון של הפרעת קשב וריכוז”, והדבר “פוגע בקהילת הפסיכולוגים”.
- מתוך דבריו של פרופסור יואל אליצור, ניתן להתרשם מהלחצים הפוליטיים שהופעלו בנושא, אשר לטענתו, הובילו לשילובם של הפסיכולוגים במסמך.
למען הסר ספק, מטרת נהלי האבחון של הפרעת קשב, היא לדייק ולייעל ככל הניתן את תהליך האבחון, עבור אנשים עם הפרעת קשב. הפגיעה או התועלת עבור קהילת הפסיכולוגים אינה רלוונטית לעניין זה, ממש כמו הפגיעה או התועלת עבור כל קהילה מקצועית אחרת. אין בעיה בכך שקהילה מקצועית מסוימת תפיק תועלת מן הנהלים, אך בתנאי שזה לא פוגע באוכלוסייה שאותה נועדו הנהלים לשרת.
ניכר שמשרד הבריאות אינו סבור שניתן לשמור על איכות ותוקף האבחון של הפרעת קשב ללא מעורבות של רופא מומחה. ניתן לפרש את הניסוחים ההולכים ומיטשטשים, כניסיון לשמור על השיקולים המקצועיים, תחת הלחצים הפוליטיים.
מאחר שזה לא הנושא המרכזי שלנו, לא אכנס לעומק דבריו של פרופסור יואל אליצור, ואציין בקצרה רק את הדברים הבאים:
- הנחיות משרד הבריאות לא מתייחסות לשום דבר שמחייב (או לא מחייב) הורים, אלא מתמקדות באנשי המקצוע המאבחנים ובתהליך האבחוני שעליהם לבצע.
- להורים תמיד יש את האפשרות החוקית להימנע מאבחון של הפרעת קשב, או מהשלמתו – אין בכך חידוש.
- האפשרות להתחיל את תהליך האבחון אצל פסיכולוג ולהימנע מהשלמתו אצל רופא, לא נותנת שום תוקף רשמי לאבחון החלקי של הפסיכולוג.
- לא ברור מה הטעם באבחון חלקי, שלא מאפשר אימות או שלילה של החשד למקור הקשיים. עם זאת, הצגת אבחון חלקי כאבחון מלא, המאפשר מתן אבחנה והכרה ממסדית, היא מטעה ולכן מזיקה.
- אבחון הפרעת קשב אינו מחייב מתן טיפול תרופתי, גם כאשר הוא מבוצע על ידי רופא שהמליץ על כך – לכן החשש מתרופות לא צריך למנוע מהורים את הגישה לאבחון, אם הם מודעים לסוגיה הזאת.
- פרופסור יואל אליצור נמנע מליידע את ההורים ואת ציבור הפסיכולוגים באשר לזכות ההורים לסרב לקבל כל המלצה בנוגע לטיפול התרופתי. הוא גם לא מספק מידע מקצועי ואמין לגבי היעילות והבטיחות של הטיפול התרופתי, להרגעת החשש. במקום זאת, נראה שהוא מנצל את החשש הקיים, כדי לטעון באופן מטעה, שהפתרון טמון בפסיכולוגים, זאת למרות שנהלי משרד הבריאות לא מאפשרים לפסיכולוגים לאבחן הפרעת קשב בכוחות עצמם.
- עידוד הציבור להסתפק באבחון חלקי כדי להימנע מטיפול תרופתי, לא פותר בעיית החשש של הורים, אלא מחמיר את המצב הקיים.
לאור כל זאת, אני משאירה לכם לגבש את דעתכם לגבי זהות קהל היעד, שאת האינטרסים שלו מתאמץ כל כך יו”ר מועצת הפסיכולוגים לקדם.
בחרתי להתעמק בנושא משתי סיבות עיקריות: הראשונה היא, לשפוך אור על הבלבול הרב שנוצר בעקבות לחצים פוליטיים, כדי לסייע למשרד הבריאות לשמור ולהדגיש את השיקולים המקצועיים והענייניים הרלוונטיים לאנשים עם הפרעת קשב.
הסיבה השנייה היא, הצורך בהתייחסות למגמה מטרידה של משרד החינוך בנושא, אשר תוצג בהרחבה בהמשך הדברים. בשלב זה רק אציין, שבחוברת זו ניכרים ניסיונות טשטוש רבים של כל הנושא הרפואי בהקשר של הפרעת קשב. האמירה החד משמעית באשר למקומם של פסיכולוגים בתהליך האבחון, ללא כל הסתייגות וללא ההסברים הנחוצים למניעת הטעיה, היא רק ביטוי אחד למגמה זו.
למשל, אם נחזור לעמוד 13 בחוברת, נראה שמשרד החינוך מצרף דף מידע למאבחנים.
- גישה ישירה לדף המידע של משרד החינוך, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
וכמובן שיש לי מה להגיד עליו:
- דף המידע מתייחס לאבחונים פסיכו-דידקטיים, אשר מיועדים ללקויות למידה או קשיי למידה על רקע בעיות רגשיות. בהתאם לכך, הוא מכיל פרטים רבים, שכלל אינם רלוונטיים לאבחון של הפרעת קשב.
- בנוסף, אבחון הפרעת קשב מתבצע על ידי רופאים, אשר אינם כפופים למשרד החינוך ולא מחויבים להנחיותיו. לכן, אם משרד החינוך רוצה להשפיע על אופן כתיבת דוחות האבחון של הפרעת קשב, עליו לתאם זאת מול הגורמים הרלוונטיים במשרד הבריאות.
לאור הדברים הנ”ל, לא ברור מה הטעם לצרף את דף המידע דווקא בהקשר של אבחון הפרעת קשב.
גם פה, בהיעדר הצדקה מקצועית ועניינית, ניתן להניח את מעורבותם של שיקולים פוליטיים, שלא בהכרח מיועדים לקידום האינטרסים של תלמידים עם הפרעת קשב. למעשה, לאורך כל החוברת, משרד החינוך הולך ומצמצם ככל הניתן את מקומו של משרד הבריאות בהקשר של הפרעת קשב. יתרה מזאת, ההתייחסות המרכזית לאבחון רפואי מלא של הפרעת קשב בחוברת זו, מתמקדת בעיקר בשימוש של היעדרו כחסם בירוקרטי למתן התאמות. אזכורים נקודתיים ובלתי מספקים לגבי חלקו של הרופא המומחה ניתן למצוא בעיקר בפרק העוסק בטיפול התרופתי לקראת סוף החוברת, לצד שלל אמירות מטעות ובעייתיות שיוצגו בהמשך.
במקום למסור מידע אמין ומדויק לגבי הפן הרפואי של הפרעת קשב ולהציג את משרד הבריאות כגורם המוסמך לנושא, משרד החינוך מתאר את עצמו כגורם היחיד או המרכזי שמטפל ומקבל החלטות בכל הנוגע להפרעת קשב. כפי שנראה בהמשך, תהליך האיתור ע”י משרד החינוך אינו כולל הפניה לאבחון, אלא הימנעות עקרונית מאבחון ודחייתו למועד לא ידוע – זאת למען התערבות ממושכת על פי תיאוריה שגובשה למקרים של קשיי למידה על רקע לקויות למידה. משרד החינוך מצהיר כך ומרבה דברים בנושא, מבלי להתייחס כלל לעובדות – שהפרעת קשב איננה לקות למידה, שאימות או שלילת החשד לקיומה של הפרעת קשב אינו תחת אחריותו, שהפרעת קשב לא בהכרח תוביל לקשיי למידה, ו… שהפרעת קשב בהכרח תבוא לידי ביטוי לפחות בתחום אחד שאינו קשור ללימודים.
לסיכומו של עניין, אם נתייחס להנחיות משרד הבריאות בצורה עניינית ומקצועית, עלפי משמעותם בפועל, ניתן לומר, שחרף קיומם של גורמים מחוץ למשרד הבריאות הטוענים אחרת, פסיכולוג לא יכול לאבחן בעצמו הפרעת קשב, ולהשלמת התהליך הוא מחויב להפנות לרופא מומחה. הסיבה לכך היא, שאבחון מלא של הפרעת קשב מצריך בדיקה פיזיולוגית ובירור של תחלואה נלווית ברמה הרפואית. פסיכולוג אינו נחוץ גם במקרים של מעורבות רגשית או חשד למקורות רגשיים לקשיים. במקרים כאלה עדיף לפנות לפסיכיאטר, המחזיק בהכשרה כפולה, הן להפרעת קשב והן לקשיים על רקע רגשי, כך שהוא איש המקצוע היחיד שיכול לערוך אבחנה מבדלת בין הדברים.
עולה השאלה, מה חשוב כל כך למשרד החינוך לעשות בנוגע לתלמידים עם הפרעת קשב, שגרם לו להשקיע מאמצים כה רבים בחוברת מלאה במידע מטעה, שיוצרת את הרושם השגוי, שיש לו את הסמכות והאחריות המלאה לקבוע באופן חד צדדי ובלתי ניתן לערעור, כיצד נכון להתנהל סביב הנושא?!
- מה דעתכם על אסטרטגיה חינוכית של האשמות אישיות, בנוגע לטיבו המהותי של התלמיד כאדם, כחלופה להכרה בהשפעת תסמיני הפרעת קשב על תפקודו? זאת התחלה טובה בעיניכם?
- לא? טוב, נו, חבל, כי זה בדיוק מה שקורה עכשיו:
מודעות (או היעדרה) לביטוי התסמינים, השפעתם על התפקוד, ונבדלותם המוחלטת מערכו הפנימי של האדם כאדם
בעמוד 15, מתואר אחד הביטויים של הפרעת קשב, כ”קושי של הילד להשקיע את המאמץ הנדרש” – זה לא נכון!
הפרעת קשב לא פוגעת ב”מנגנון השקעת המאמץ” האנושי (אם בכלל קיים מנגנון ייעודי שכזה). למעשה, אנשים עם הפרעת קשב בהחלט מסוגלים להשקיע מאמץ כמו כל אדם אחר. הבעיה היא שבהפרעת קשב, רמת המאמץ לא בהכרח קשורה לרמת התפקוד. לכן, עבור אנשים עם הפרעת קשב, לא ניתן לדעת אם וכמה מאמץ הושקע בפעולה מסויימת, רק על סמך בדיקה חיצונית של כמות או איכות התוצרים. מסיבה זו, אין לראות בחוסר הצלחה לעמוד בציפיות, להשלים מטלות או להשיג מטרות, ביטוי לחוסר השקעת מאמץ, או לחוסר נכונות להשקעת מאמץ מצד אנשים עם הפרעת קשב.
למעשה, הפרעת קשב יכולה להפוך את עצם השקעת המאמץ לבלתי רלוונטית ובכך להוביל למצבים של “פול גז בניוטרל”, הגורמים בעיקר לבזבוז משאבים ולשחיקה. כאשר לא מודעים לכך, נוטים לייחס ביצועים נמוכים לחוסר השקעה של מאמץ, מבלי לשקול אפשרויות חלופיות. מכאן מגיעה גם הנטייה, להנחות או לדרוש מהאדם להתאמץ יותר. עם זאת, השקעה של מאמץ צפויה לשפר את התפקוד, רק עבור מקרים שבהם הסיבה היחידה לירידה בתפקוד היא חוסר השקעה של מאמץ. אולם, כאשר רמת התפקוד לא נפגעת ממאמץ, לא צפויה להיות השפעה להגברת המאמצים. ממש כמו ששתיית כמות גדולה יותר של מיים, לא צפויה לעזור לחסך בשעות שינה – זה פשוט לא קשור.
חוץ מחוסר היעילות של תגובות מסוג זה, הן גורמות לשני נזקים מרכזיים ברמה המשנית:
- התשה עצמית בעקבות השקעת מאמצים אדירים ולא פרופורציונליים, מתוך תקווה או ציפיה שהם יובילו לתפקוד המיוכל.
- חיפוש הסברים חלופיים להיעדר השיפור חרף ניסיונות מגוונים (ולא תמיד חיוביים) לגרום לאדם להתרכז יותר. הסברים אלו יכולים להיות מגוונים מאוד ולהשתנות ממקרה למקרה, אבל בגדול אפשר לחלק אותם לשתי קטגוריות מרכזיות:
- ייחוס שגוי של קשיי התפקוד ליכולת הכללית של האדם – כלומר, הסקה שהוא פשוט לא מסוגל לבצע את הדברים המצופים ממנו. למשל, משום שהוא לא חכם מספיק, לא מוכשר מספיק או… כמו שמשרד החינוך מציע – לא יכול להתאמץ מספיק.
- ייחוס שגוי של קשיי התפקוד לאופי או למהות הפנימית של האדם – כלומר, הסקה שאותו אדם פשוט עצלן, מזלזל, חצוף וכו.
אדם עם הפרעת קשב יכול לחוות כל שילוב אפשרי של התגובות האלו והנזק שלהם יכול להיות קטלני.
- ההתמקדות בהגברת המאמץ כאסטרטגיה יחידה או עיקרת להתמודדות, עלולה ליצור גורמים נוספים לקשיי קשב. למשל:
- עייפות
- כאבי ראש
- שחיקה רגשית – בעקבות התמודדות עם הצטברות חוויות כישלון ותסכול, חרף השקעת המאמצים.
- פגיעה בבריאות הפיזיולוגית – בעקבות לחץ כרוני
- הייחוס של הפגיעה בתפקוד למאפיינים אישיים, יכול לגרום לשלל קשיים רגשיים. למשל:
- פגיעה בביטחון העצמי ובדימוי העצמי.
- תחושה כללית של “משהו לא בסדר איתי” – בלי אפשרות להבין מה לא בסדר, או איך אפשר לתקן את הלא בסדר הזה, גם אחרי שכל מה שהיה אמור לעזור לא עבד…
- עוגמת נפש, מבוכה גדולה או בושה – בעקבות היעדרו של הסבר ראוי ומקובל חברתית לקשיים.
- דיכאון ו/או חרדה
- שחיקה רגשית
- הימנעות ודחיינות
- קבלה והפנמה של הייחוסים השגויים שמשודרים מהסביבה
הלחצים הסביבתיים להגברת המאמץ, מובילים לעיתים קרובות גם לפגיעה בפעילויות פנאי, כמו תחביבים וחוגים. גם השלכה זו פוגעת בתפקוד במקום לשפר אותו. זאת משום שהפנאי הוא גורם קריטי לתפקוד האנושי. לא רק שהוא לא פחות חשוב מההשקעה בלימודים, אלא שהוא מאפשר אותה. זאת משום שבאמצעות פעילויות פנאי ניתן למלא מחדש את המשאבים הקוגניטיביים והרגשיים, אשר נוטים להתרוקן במהירות בעקבות מאמצים אינטנסיביים וממושכים. כמו כן, פעילויות פנאי מאפשרות לבנות חוסן רגשי ולחזק את הדימוי העצמי, בעקבות אספקה שוטפת של חוויות הצלחה מהנות.
- תוכלו ללמוד עוד על החשיבות של מנוחה ופנאי לתפקוד הקוגניטיבי – בקישור הזה
באופן דומה יכולים להיפגע גם חיי החברה, שצפוי להוביל לתוצאות דומות לאלו של הפגיעה בפנאי. עם זאת, קשרים חברתיים לא נחוצים רק למילוי משאבים ודימוי עצמי. הם חיוניים גם לפיתוח הכישורים החברתיים של האדם, במיוחד בגילאי הילדות. כמו כן, יש לאנשים צורך באינטראקציות חברתיות כשלעצמן והימנעות מהן יכולה להוביל לחסך חברתי ובדידות.
פגיעה רגשית, מכל אחד מהגורמים שתיארו או משילוב של כל אחד מהם, יכולה להוביל לפגיעה נוספת בפנאי ובחיי החברה. זאת משום שהאדם יכול להרגיש שאינו ראוי להם עד שיגיע להישגים המצופים, משום שהוא מותש מכדי להפיק מהן חוויה חיובית, או משום שהפגיעה הרגשית התחילה ליצור קשיי תפקוד משל עצמה גם בתחומים אלו (למשל – חרדה חברתית).
ללא שבירת מעגל הקסמים השלילי הזה, ההשלכות על מהלך ההתפתחות של האדם, על רמת התפקוד שלו, על איכות החיים שלו, כמו גם על הבריאות הפיזית והנפשית – יכולות להיות הרסניות. כתוצאה מכך, לא רק שיהיה הרבה יותר קשה לתת מענה בהמשך הדרך, אלא גם שלא תמיד יהיה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. זאת משום שבמקרים קיצוניים או מתמשכים, עלולות להיווצר גם השלכות בלתי הפיכות.
את כל הדברים הקשים האלו, משרד החינוך מייצר ומחמיר באמצעות המידע המטעה בחוברת. זאת משום שכל אמרה שמייחסת את הפגיעה התפקודית של התסמינים של הפרעת קשב, לכל דבר שהוא לא התסמינים של הפרעת קשב – יש את הכוח להתניע מעגל שלילי שכזה ולהאיץ את מהלכו האכזרי.
בהתחשב בכך שבעמוד 11 נכתב, שחשוב “למנוע תחלואה נלווית משמעותית בעיקר בתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי המשליך גם על התחום הלימודי”, תמוה בעיניי, מדוע משרד החינוך לא טרח לדייק יותר בסוגיה הזו, שהיא אחד הגורמים העיקריים לפגיעה משנית בפן הרגשי (שכאמור משמעותי בפני עצמו, גם אם לא היה משליך על התחום הלימודי). בעיניי לא מוגזם לצפות ממשרד החינוך להימנע מפגיעה רגשית בתלמידי ישראל, בין אם היא פוגעת בלימודים ובין אם לאו.
משום שההשלכות המשניות שתיארתי נובעות מחוסר המודעות של הסביבה החברתית של האדם להשפעת התסמינים, לא מספיק לתת להן מענה רק במסגרת המערך הטיפולי האישי להפרעת קשב. כדי למנוע אותן מן היסוד, נדרש קודם כל להסביר את הדברים באופן כללי ברמה הציבורית. אחר מכן, נדרש גם הסבר ממוקד המכוון באופן ייעודי כלפי המבוגרים האחראיים המרכזיים בחייו של הילד. כמו למשל, הורים ואנשי חינוך.
לכן יש חשיבות עצומה להקפדה על מידע אמין ומדוייק בנוגע להפרעת קשב. כמו גם, להפרדה חד משמעית בין ההשפעה של התסמינים לבין היכולות והמאפיינים האישיים של האדם. הדבר לא רק מאפשר להימנע משלל ההשלכות המשניות שתיארתי, אלא מהווה את הבסיס לפיתוח אסטרטגיות התמודדות מותאמות ויכולת סינגור עצמי.
שנתחיל?
אז ככה – להבדיל מהתיאור השגוי והמטעה של משרד החינוך, מה שהפרעת קשב כן עושה, זה ליצור קשיי ויסות. כתוצאה מכך לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי לגייס משאבים קוגניטייביים ולהפנות אותם לעבר מטרה מסויימת (תהה אשר תהה).
כלומר, גם בהשקעת מאמץ מירבי, אדם עם הפרעת קשב לא בהכרח יצליח להתרכז מספיק במה שצריך. במקביל הוא יכול למצוא את עצמו שקוע לגמרי במשהו שלא בחר להתרכז בו, מבלי לשים לב שכל המשאבים הקוגניטביים שלו פתאום כוונו לשם. זה קורה כי המשאבים הקוגניטיביים נחוצים בין היתר גם כדי לגלות על מה אנחנו חושבים. לכן, אם כולם הולכים פתאום למקום מסויים, או לחלופין מסרבים ללכת לכל מקום שהוא, אין קשב פנוי כדי לשים לב אם ולמה אנחנו שמים לב.
הפרעת קשב יכולה לפגוע ביכולת של האדם לבחור באופן מודע במה הוא רוצה להתרכז. בנוסף, גם כאשר התקיימה בחירה מודעת, הפרעת קשב יכולה להפריע לאדם להוציא אותה אל הפועל. כלומר, להתרכז בדבר שבו בחר להתרכז. יש לה יותר מדרך אחת לפגוע בשני התהליכים האלו והיא מסוגלת להפעיל במקביל כל שילוב אפשרי של דרכים אלו.
בואו נכיר את העיקריים שבהם:
- קושי להתמקד בכל שדבר שהוא (מעופפות כללית).
- קושי להפנות את הקשב לעבר הדבר שמנסים להתמקד בו.
- קושי לשמר את הקשב שמופנה למשהו, למשך הזמן שבו רוצים להתמקד באותו הדבר.
- קושי להימנע מלהתמקד בכל מה שלא מנסים להתמקד בו (התעלמות ממסיחים).
- קושי להפסיק להתמקד במה שהקשב ממוקד בו כרגע, כדי לאפשר התמקדות במשהו אחר.
עם זאת, לא מדובר בחוסר יכולת כללי, שלא מאפשר לאדם לשלוט במשאבים הקוגניטיביים שלו באופן מוחלט ותמידי. הפרעת קשב משנה כמות המשאבים הקוגניטביים הנתונים ברגע מסויים, כמו גם את רמת השליטה של האדם במשאבים הקיימים. כתוצאה מכך לאדם עם הפרעת קשב יכולים להיות פחות מדי משאבים, את כמות המשאבים המדוייקת או יותר מדי משאבים, שאותם הוא יכול לכוון בצורה מלאה, חלקית או זניחה.
חשוב להדגיש שהפרעת קשב לא משנה את היכולות הקוגניטיביות של האדם, אלא את האפשרות שלו להשתמש בהן. זה יכול להישמע מוזר, אבל הפרעת קשב היא לא הגורם היחיד שיכול להשפיע על רמת התפקוד הקוגניטיבית האנושית, ללא פגיעה ביכולות הקוגניטיביות עצמן. למעשה, ישנם לא מעט גורמים שאנשים רבים ללא הפרעת קשב מכירים היטב מתוך החוויה האישית שלהם, למשל – חסך בשעות שינה, מחלה חמורה, סערה רגשית גדולה וכו. לכן לכולם ברור שאדם עייף לא יצליח לחשוב היטב. כמו כן, לכולם ברור שהתפקוד הקוגניטיבי של אדם עייף אינו מעיד על רמת המשכל שלו. המשותף לגורמים אלו הוא קיומו של מצב חריג קיצוני כלשהו, שהשפעתו ידועה, מוכרת, מקובלת חברתית ו… חולפת.
להבדיל, התסמינים של הפרעת קשב הם לא חריגים בחייו של אדם עם הפרעת קשב, אלא כרוניים. זה לא קורה פעם ב…. אלא כל הזמן. הם אינם ידועים לרוב האוכלוסייה, אינם מוכרים ולכן גם אינם מקובלים חברתית. אנשים עם הפרעת קשב חשופים גם להשפעות ה”מקובלות” על התפקוד הקוגניטיבי ולכן גם להם יכולות להיות תפיסות דומות בנוגע להשפעה של התסמינים. חוסר המודעות להפרעת קשב כגורם שקוף וכרוני שמשפיע על התפקוד הקוגניטיבי ללא קשר ליכולת, הוא אחד הגורמים המרכזיים לייחוסים המוטעים של התסמינים למאפיינים אישיים של האדם.
מעבר לכך, אחד הדברים שיותר קשה להבין בנוגע להפרעת קשב, הוא שהשינויים שהיא יוצרת אינם יציבים ואינם אחידים. הם יכולים להתרחש בתדירות של ימים, שעות ודקות. כדי להוסיף ולהגדיל את הבלבול, השפעה של הפרעת קשב יכולה להיות לכל הכיוונים. כלומר גם לרעה וגם לטובה. למעשה, יכולים להיות ימים שלמים שבהם הפרעת הקשב החליטה לשתף פעולה. בימים האלו האדם יצליח לעשות כמעט כל מה שהוא ינסה ללא מאמץ מיוחד.
השינויים לטובה יכולים להיות מבלבלים לא פחות מהשינויים לרעה. הבלבול הראשון הוא שהם “לטובה” רק ביחס לתפקוד הממוצע של האדם, שאותו לרוב נהוג לתפוס כ”יכולת” הכללית שלו. למעשה, יותר נכון להסתכל על המידה שבה התסמינים משפיעים על התפקוד הקוגניטיבית כרצף. הרצף הזה נע בין חוסר תפקוד קוגניטיבי לבין תפקוד קוגניטיבי מלא. ככל שההשפעה של התסמינים חזקה יותר, כך הפגיעה שלהם בתפקוד גדלה. בהתאם לכך, הפגיעה תקטן ככל שההשפעה שלהם חלשה יותר. לכן, המצבים והרגעים שבהם אדם עם הפרעת קשב מתפקד במיטבו, אלו הם המצבים שבהם השפעת התסמינים על הפעילות הנוכחית היא זניחה עד לא קיימת. כלומר, זו רמת התפקוד שהייתה אמורה להיות לאותו אדם באופן קבוע אם לא הייתה לו הפרעת קשב. חלק מהנטייה לייחס להפרעת קשב ייתרונות, או לתאר אותה כסוג של “מתנה” או “כוח על”, נובע מחוסר הבנה שהתפקוד המיטבי לא נובע מהפרעת קשב, אלא מתאפשר ככל שהשפעתה מצטמצמת. אם נדע להתייחס לתפקוד המיטבי כביטוי ה”נקי” של היכולת הקוגניטיבי, אז נוכל לפרש את הפער בינו לבין התפקוד הממוצע כאחד הממדים לפגיעה של התסמינים בתפקוד.
אז למדנו שהפרעת קשב יכולה להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי ושההשפעה הזו יכולה להשתנות. עכשיו נדבר על הדינאמיקה של השינוי הזה. כמו שציינו בפרק הקודם על האבחון, השינויים שיוצרים התסמינים של הפרעת קשב בכמות המשאבים הקוגניטיביים ויכולת השליטה עליהם נוצרים באופן רנדומאלי ובלתי צפוי. כמו כן, הם נוטים להיות מושפעים מהמשמעות הסובייקטיבית של ההקשר על האדם, מבחינת רמת העניין, ההנאה והמוטיבציה. השפעה נוספת של ההקשר יכולה להגיע גם מהמאפיינים הסביבתיים וסוג הפעילות. היא לא נובעת מהמשמעות הסובייקטיבית שלהם אלא מרמת ההתנגשות שלהם עם התסמינים. לכן היא יכול להשתנות בין אנשים עם הפרעת קשב, בהתאם לפרופיל התסמינים האישי שלהם ו… עבור אותו אדם בהתאם לעוצמתם של התסמינים הרלוונטים באותו הרגע.
כמו שאתם מדמיינים לעצמכם, השילוב של כל הדברים האלו יוצר תסבוכת מאוד יפה שמאוד קשה להבין או להסביר ללא ידע קודם בנושא. הידע הקודם נחוץ גם כדי להבין שרוב הגורמים המעורבים בתסבוכת זו נמצאים מחוץ לבחירתו או שליטתו של האדם – כמו העוצמה הרנדומלית והתנודתית של התסמינים לצד תחומי העניין וההנאה האישיים.
הדבר היחיד שניתן לשלוט עליו ברמה מסויימת הוא הקשר, אבל גם זה תלוי הקשר כמובן. זאת משום שאדם יכול להשפיע על הסביבה החיצונית שלו, רק במידה שהנסיבות מאפשרות לו לעשות זאת. למשל, סביר להניח שלתלמיד יהיה הרבה יותר חופש פעולה להתאים לעצמו את סביבת העבודה בבית בהשוואה לכיתה – כי שם הוא צריך לקבל את אישור המורה ולהתחשב בחבריו לכיתה. כמו כן, חלק מהנסיבות כוללות את קיומה של הפרעת הקשב על שלל השפעותיה שיכולות גם הן לפגוע ביכולת של האדם להתאם את ההקשר לצרכיו. למשל, ייתכן שתלמיד יהיה מודע לכך שהוא לומד יותר טוב בחדר מסודר, אבל יתקשה לשמור על הסדר בחדר האישי שלו בעקבות קשיי ההתארגנות שיוצרת הפרעת הקשב.
אם עושה לכם כאב ראש לחשוב על כל הבלאגן הזה וכל האינטרקציות האפשריות בין כל המרכיבים שלו – זה כי זה באמת חתיכת כאב ראש להתמודד עם כזה דבר.
ועכשיו נחזור למקום של המאמץ בכל העסק הזה. אז כן, הפרעת קשב יכולה להקשות על הרבה דברים, כך שההתמודדות איתם תהיה יותר מאומצת, אבל…. היא לא משפיעה על רמת היכולת של השקעת המאמץ. כתוצאה מכך לאנשים עם הפרעת קשב יש בדיוק את אותה יכולת להשקיע מאמץ כמו לאנשים בלי הפרעת קשב, אבל הרבה הרבה הרבה יותר צורך על אותה יכולת אנושית בסיסית. משום שהפעלת מאמץ מצריכה אנרגיה ואנרגיה היא משאב מתכלה, ההתמודדות עם הפרעת קשב יכולה להיות מאוד מאוד מאוד מאוד מעייפת. בנוסף, רבים מהקשיים שהפרעת קשב יוצרת לא מושפעים מהשקעת מאמץ, כך שבהקשרים אלו כל המאמצים מושקעים לריק.
בהיעדר מענה לקשיים ובהינתן עידוד או דרישה להשקעת מאמצים נוספים, שימוש היתר במאמץ יכול לרוקן את משאבי האנרגיה של האדם ולגרום לשחיקה הדרגתית עד כדי קריסה. אומנם מצבים של שחיקה וקריסה יכולים להקשות על השקעת מאמצים, אבל זה נכון לכל אדם עם או בלי הפרעת קשב. משום שהפרעת קשב לא יוצרת שחיקה או קריסה באופן ישיר – ניתן למנוע את שתיהן על ידי הסברה שמגבירה את המודעות, איתור מוקדם באמצעות הפניה לאבחון ובנייה של מערך טיפולי רב תחומי.
במילים אחרות, מה שיוצר את הקושי להשקיע מאמץ הוא לא הפרעת קשב, אלא היעדר מודעות וטיפול שאותם משרד החינוך מעודד. לאור דברים אלה, בהקשר של הפרעת קשב, הדגש לא צריך להיות על רמת המאמץ או המאפיינים האישיים, אלא על התסמינים הספציפיים של התלמיד ועל האופן שבו הם באים לידי ביטוי בתחום הלמידה. כמו כן, חשוב לשים לב להבדלים בין מקצועות שונים, פעילויות שונות והקשרים שונים. לאחר מכן, יש לשקף הבדלים אלה לתלמיד ולחפש אסטרטגיות למידה שיפצו על הקשיים הנ”ל ככל הניתן, תוך הפרדה ברורה בין התסמינים לבין הדימוי העצמי (למשל, “זה לא מה שאתה, אלא מה שאתה מתמודד אתו”). בנוסף, חשוב להקפיד ולשמור על מאמץ סביר ביחס לנדרש מבני הגיל, באופן שמאפשר מנוחה ופנאי בנוסף ללימודים, כיוון שדווקא תלמידים שהתחום הלימודי מצריך מהם מאמץ גדול יותר, הם אלה שזקוקים ליותר מנוחה ופנאי להתאוששות, לצורך מניעת שחיקה.
היבט נוסף שיש לקחת בחשבון הוא, שהפרעת קשב יכולה לפגוע לא רק בתחום הלימודי או בפעולת הלמידה עצמה, אלא גם בכל השאר. כלומר, יהיו תלמידים שעצם המאמץ להגיע לבית הספר בזמן בבוקר עם הציוד הנדרש ולשים לב מתי קוראים בשמם בבדיקת הנוכחות, כבר יצריכו השקעת אנרגיה רבה, על חשבון המשאבים הפנויים ללמידה. במקרים אחרים, לא יהיה קושי להגיע בזמן ולשים לב למתרחש, אך משאבים רבים מדי יושקעו ב”לשבת יפה ובשקט” ולא להפריע לסביבה. לכן, בהקשר של הפרעת קשב, חשוב לשים לב גם לכל מה שסביב תהליך הלמידה ולא רק ללמידה עצמה, משום שבמקרים מהסוג שתיארתי, מתן מענה לקשיים שאינם קשורים ישירות לתהליך הלמידה, יוכל לפנות משאבים רבים ולשפר את התפקוד הלימודי.
התייחסות להפרעת קשב כתירוץ
בהמשך עמוד 15, מצוין ש”תלמידים עם הפרעת קשב נוטים ‘להאשים’ את ההפרעה במעשים קיצוניים שהם עושים ובחוסר יכולת ללמוד”. לא ברורה לי מטרת המשפט הזה, שבעיניי מצטייר גם הוא כ”דגל אדום”, ממספר סיבות:
- לא ברור האם אותה “האשמה” מוצדקת או לא בעיני משרד החינוך או בכלל. כלומר, האם הדברים שבהם מואשמת הפרעת קשב אכן נגרמים כתוצאה מהתסמינים? אם כן, הרי זה עניין של מודעות עצמית ו”סנגור” עצמי, שאינם נושאים בעייתיים כפי שמשתמע מהניסוח ומהקשר הופעת הדברים.
- אם תלמידים רבים עם הפרעת קשב מרגישים צורך להסביר דפוסים ספציפיים של התנהגות באמצעות הפרעת קשב, באופן עד כדי כך שכיח שמשרד החינוך רואה לנכון לציין זאת כנטייה כללית, האם לא ייתכן שיש דברים בגו?
- לא ברורה הכוונה ב”מעשים קיצוניים”, שמוצגים כאן כדבר שבשגרה עבור תלמידים עם הפרעת קשב, היות שלא לכל האנשים עם הפרעת קשב יש גם בעיות התנהגות. מה גם שבקרב אנשים עם הפרעת קשב שיש להם בעיות התנהגות, בעיות ההתנהגות לא תמיד נובעות מהפרעת הקשב עצמה או רק ממנה, והן יכולות לנבוע גם מקשיים נוספים שמתקיימים במקביל.
- לא ברורה הכוונה ב”חוסר יכולת ללמוד”, שכן, הפרעת קשב היא לא לקות למידה, לא חייבת לבוא לידי ביטוי בתחום הלימודי, ולא ידוע לי על מקרים שבהם הפרעת קשב כשלעצמה (ללא קשיים נוספים) מנטרלת לחלוטין את יכולת הלמידה של האדם.
בואו ננסה להבין, מהי משמעות הבחירה של משרד החינוך להתייחס לנושאים אלה בדרך זו?
הניסוח הנוכחי מרמז בצורה בוטה, שמשרד החינוך רואה בנטיית תלמידים “להאשים את ההפרעה”, שימוש מגונה ובלתי ראוי בעובדת קיומה של הפרעת קשב. בכך יוצר משרד החינוך את הרושם, שתלמידים משתמשים בהפרעת קשב כ”תירוץ” על בסיס קבוע, ושמבחינתו זה בעייתי מאוד. כאמור, עולה השאלה – האם נכון הדבר? ואם כן, מדוע תלמידים עם הפרעת קשב מרגישים צורך להשתמש בתירוצים בתדירות כה גבוהה?
ההשערה היחידה שעולה על דעתי היא, שאותם תלמידים נתקלים בשילוב קטלני של חוסר לגיטימציה וחוסר מענה – זאת משום שקיומו של כל אחד מהשניים היה יכול לנטרל, או לפחות לצמצם משמעותית, את הצורך בהאשמות ובתירוצים כה תכופים. אילו ניתן מענה הולם להפרעת קשב, היו פחות התנהגויות וקשיים שצריך להסביר; ואם הייתה מודעות למשמעות התסמינים, ההתנהגויות והקשיים הנובעים מהם היו מובנים יותר ולכן גם לגיטימיים בעיני הצוותים החינוכיים.
לדוגמה, אם תלמיד ששבר את הרגל מאחר לשיעור, בכיתה שהגישה אליה מצריכה עליה במדרגות, יהיה די סביר להניח, שהאיחור נובע מקשיי התנועה בגין הרגל השבורה.
כשגורם הקושי מובן וגלוי לעין, על פי רוב נטיית הצוותים החינוכיים תהיה, לנסות לחפש דרכים להתגבר על הקושי. כמו כן, יש להניח שהצוותים החינוכיים גם יקפידו להימנע מגינוי או האשמה אישית של התלמיד בהשלכות של גורם הקושי, או בניסיונותיו להסביר אותן כנובעות מאותו הגורם.
להבדיל, כשהצוותים החינוכיים אינם מודעים לגורם לקשיים, או שאינם מבינים כראוי את טיבו, הם נוטים להניח שאינו קיים או שאינו רלוונטי לסיטואציה. מכאן נובע חוסר הלגיטימציה שיופגן כלפי התלמידים עבור השימוש בגורם הקושי כהסבר להשלכותיו. במקביל, בניסיון כושל לחפש הסברים אחרים לקשיים, הצוותים עלולים להיגרר להאשמה שגויה של התלמיד ברמה האישית.
בדוגמת התלמיד עם הרגל השבורה, שאמור לעלות במדרגות כדי להגיע לכיתה, התנהגות מקבילה תהיה, האשמה חוזרת ונשנית של התלמיד באיחוריו, ללא מענה למגבלת התנועה בגין רגלו השבורה, תוך התעלמות מחוסר נגישות הכיתה עבורו, שלילת הסברו הכן והנכון בדבר גורם הקושי האמתי, ועל כל אלה, הוספת גינויו האישי על “האשמת” רגלו השבורה או שימושו בה כתירוץ. – בדוגמה כזאת, קל להבין את האבסורד.
העניין הוא, שזה בדיוק מה שעושה משרד החינוך לתלמידים עם הפרעת קשב. ההבדל היחיד הוא, שבהפרעת קשב מקור הקושי אינו גלוי לעין, והשפעתו על ההתנהלות מורכבת וקשה יותר להבנה.
באותה פסקה שבעמוד 15, משרד החינוך מציין שיש “פער בין הדרישות והציפיות של הסביבה לבין יכולתם של התלמידים למלא אותן”. פער זה אינו שונה מהפער שבין הדרישה להגיע לשיעור בזמן, לבין יכולת התלמיד שרגלו מגובסת למלא אותה, כשהגישה לכיתה מצריכה התמודדות עם עלייה במדרגות.
בשלב זה, הייתי מצפה שמשרד החינוך יבחר לפעול, ולו לצמצום אם לא לסגירת הפער, שבין דרישות וציפיות הסביבה לבין יכולת התלמידים לעמוד בהן. תחת זאת, משרד החינוך עושה את ההיפך הגמור – הגברת הסטיגמה וחוסר הלגיטימציה הקיימים ממילא, באופן המזמין תגובות בלתי הולמות ופוגעניות מצד הצוות החינוכי.
בהתחשב בבעייתיות שבייחוס ביטוי התסמינים למאפיינים אישיים של התלמיד, לדעתי, בחירה של תלמיד “להאשים” את הפרעת הקשב בדברים שהיא אכן “אשמה” בהם, היא המצב העדיף שיש לעודד, כיוון שכשהיא מוצדקת, “האשמת” ההפרעה יוצרת שיקוף והבנה מהימנים יותר של המציאות. הבנת הבעיה מהווה חצי מהפתרון, ולכן הכרה במציאות תורמת להתמודדות עם הקשיים. בנוסף, “האשמת” הפרעת הקשב בהשלכותיה, מהווה הגנה מפני ההשלכות הרגשיות הקשות שעלולות להיגרם בהיעדר מודעות להשפעת התסמינים על התפקוד בבית הספר. לכן, על פני הזנחה ופגיעה רגשית נוספת, מנגנון זה של הגנה הוא בעיניי עדיף.
הבעיה איננה בבחירה של תלמידים “להאשים” את הפרעת הקשב, אלא בכך שמערכת החינוך לא נותנת לה את היחס הראוי.
מהו אותו יחס ראוי?
ראשית יש לבדוק, מה מאותן “האשמות” למעשה נכון, ולא להניח מראש באופן כה גורף, שהן תמיד שגויות. גם אם מדובר בדפוס המשמש להגנה, אין בכך כדי לשלול את האמיתות שבו, בחלק מהמקרים או אף בכולם. בהקשר זה צריך גם לקחת בחשבון את האפשרות שיש פער בין הקושי שהתלמיד מנסה לתאר לבין התמונה שאותו תיאור יכול לצייר במוחו של אדם אחר. זאת משום שתיאור מילולי של תהליכים וקשיים קוגניטיביים הוא מאתגר באופן כללי. זה נכון גם עבור מבוגרים בעלי יכולת שפתית גבוהה וללא הפרעת קשב. לכן, אין לצפות לתיאור קוגניטיבי מופשט, ברור ומדויק, מילד עם הפרעת קשב, שבמקרים רבים עלולה לגרום גם לקשיים בארגון מלל.
למעשה, אין זה תפקידו של הילד, לנסות להסביר למבוגרים האחראיים בסביבתו, מדוע אינו מצליח לעשות דברים מסוימים, או נוטה להימנע מאחרים. להיפך – המבוגרים הם אלה שתפקידם להסביר לילד את משמעות תסמיני הפרעת הקשב ואת השפעתם במקרה הספציפי שלו. בהיעדר הסבר כזה, שמונגש ומותאם לילד, לצד הקניה מאורגנת של מיומנויות “סנגור” עצמי, אין לצפות מילדים להסבר קוהרנטי ומניח את הדעת לגבי תהליכים קוגניטיביים מופשטים שגם מבוגרים מתקשים בהבנתם.
תירוצים נוטים לצוץ בעקבות דרישה של דמויות סמכות להסבר, במקרים שבהם הסיבה האמתית לא ידועה, לא אפשרית לניסוח או לא לגיטימית בעיני הדורש. זאת משום שהדרך היחידה להיחלץ ממצב כזה היא “לספר סיפורים”, עד שמוצאים משהו שדמויות הסמכות יואילו בטובן לקבל. בהתאם לכך, זוהי אכן טכניקה נפוצה להתמודדות של תלמידים עם הפרעת קשב, במיוחד בקרב החכמים, היצירתיים והמילוליים יותר שביניהם.
עם זאת, השימוש בטכניקה הנ”ל אינו תסמין של הפרעת קשב, אלא אסטרטגיית התמודדות מול גילויים של סטיגמה וחוסר לגיטימציה מצד הסביבה. תלמיד המשתמש בהפרעת קשב כתירוץ, או בריבוי תירוצים באופן כללי, מדגים בעיקר ראיה להזנחה של הפרעת הקשב מטעם מערכת החינוך והצוותים החינוכיים, אשר לא רק שכשלו בתפקידם, אלא שאף מגדילים לעשות ודורשים מן הילד לתת על כך את הדין.
משהתגבש דפוס התנהגות כזה, כמו כל מנגנון הגנה אחר, הוא לא נעלם בקלות, ועשוי להישמר גם לאחר מתן טיפול ולגיטימציה על ידי הסביבה. לפיכך, לא רק שחשוב לאתר ולטפל בשלב מוקדם ככל הניתן, אלא שיש גם להימנע מחיזוק הסטיגמה ומהפצת מידע מטעה – בבחינת “חכם לא נכנס למצבים שפיקח יודע לצאת מהם”.
לאור זאת, אם משרד החינוך מעוניין להפחית מצבים שכאלה, עליו לשנות באופן דרמתי את התייחסותו לנושא, ולהשריש היטב את המענה החינוכי הראוי בכל רמות המערכת. צעד ראשון יכול להיות, הימנעות מניסוחים מטעים, קיצוניים ומכלילים במסמכי מדיניות רשמיים המפורסמים מטעמו.
אגב ניסוחים קיצוניים ומטעים, חשוב לציין, שלא כל התלמידים עם הפרעת קשב ינקטו במעשים קיצוניים או יהיו חסרי יכולת למידה. הניסוח שבחר משרד החינוך בעמוד 15 מרמז שזה כך בכל המקרים, וזה לא נכון. למעשה, הפרעת קשב באה לידי ביטוי בדרכים וברמות שונות אצל אנשים שונים, ביניהם גם כאלה ללא כל בעיות התנהגות, שתפקודם האקדמי גבוה מאוד.
ראוי לקחת בחשבון, שגם הורי הילד יכולים להיות מושפעים מהסטיגמות שמשרד החינוך מחזק, וגם הם עלולים להיקלע לאינטראקציות מזיקות מהסוג שתיארתי בהקשר הצוותים החינוכיים. עם זאת, בשונה מהצוותים החינוכיים, ההורים הם הסמכות היחידה לקבלת החלטות בנוגע לאבחון וטיפול בהפרעת קשב, ולכן, מידע שגוי, חלקי או מטעה, עלול להשפיע לרעה על תהליכי קבלת ההחלטות שלהם.
למרבה הצער, זו אינה אפשרות תיאורטית בלבד, אלא שכבר יש לה השלכות משמעותיות בשטח. למשל, החשש משימוש עתידי של הילד בהפרעת קשב כתירוץ, הוא אחד הטעמים הנפוצים של הורים, להימנעות מאבחון. לרוב, הורים אלו קיבלו את הרושם המוטעה, המחוזק ע”י משרד החינוך בניסוחים מסוג זה, שהסיכון המשוער לשימוש עתידי של הילד באבחנה כתירוץ, עולה על הסיכון הממשי בהימנעות מאבחון ובהזנחת מקורות הקשיים. זאת בעוד שההיפך הוא הנכון – אבחון מקצועי מלא לאיתור מקור הקשיים, יאפשר התאמת תכנית טיפולית אישית, שתמזער או תבטל את הצורך בתירוצים מהסוג הנ”ל.
לכן, אם משרד החינוך באמת דואג לרווחתם של תלמידים עם הפרעת קשב, עליו להקפיד להימנע מאמירות ותיאורים מסוג זה.
ואולם, למרבה הצער, אותה המגמה, בעקביות נמשכת…
השפעות על הביטוי הקליני ועל הישגיו של הילד עם הפרעת קשב
בנוסף לדברים הקודמים, בעמוד 15, נכתב גם המשפט הבא: “חשוב לציין כי מאפיינים אישיים נוספים של הילדים וסביבתם משפיעים באופן ישיר על הביטוי הקליני ועל הישגיו של הילד עם הפרעת קשב: המוטיבציה, מאפיינים אישיותיים דוגמת נחישות והתמדה, יכולות וכישורים נוספים אחרים, מידת התמיכה, הציפיות ורמת הגמישות במסגרת המשפחה ועוד”.
למה זה לא בסדר?
מסיבות רבות.
אך לאור ריבוי “הדגלים האדומים” בפירוט הגורמים לעיל, אחלק את התייחסותי לשני נושאים מרכזיים – הילד ומשפחתו.
השפעת המאפיינים האישיים של הילד על הביטוי של הפרעת קשב
גם כאן, הניסוח התמוה שבחר משרד החינוך, אינו שגוי לגמרי, אך מעוות את האמת בצורה בעייתית ומסוכנת.
יכולת ההתמודדות ואופן הביטוי של הפרעת קשב אכן יכולים להיות מושפעים ממאפיינים אחרים של האדם, שלא קשורים אליה, אבל להבדיל מהרשימה הספציפית והמצומצמת מאוד שמשרד החינוך בחר להציג, מאפיינים אלה כוללים את כל טווח המאפיינים האנושי, שהוא עשיר ומגוון בהרבה. בין היתר הוא יכול לכלול למשל, יכולת מוסיקלית, יכולת מילולית, כישורים חברתיים, תפיסה חזותית, מנת משכל, אינטליגנציה רגשית, חשיבה סדרתית מול סימולטנית, יכולת אתלטית, הבנה טכנולוגית… ועוד… ועוד.
למרות זאת, משרד החינוך בחר להתמקד דווקא באותם היבטים בעייתיים שהזכרנו קודם, רק במילים מעט שונות – מוטיבציה, נחישות והתמדה. כאמור, תיאורים מסוג זה לא בהכרח משקפים את המאפיינים האישיים של הילד, אלא את הפרשנות השגויה שהסביבה החיצונית עלולה להעניק לביטוי של תסמיני הפרעת קשב.
בנוסף, יש פה גם סתירה לוגית, כשבעצם נאמר, שהפרעת קשב מושפעת מ”מאפיינים אישיים”, שהם למעשה הביטוי החיצוני של התסמינים, כפי שהם נראים כלפי חוץ בבית הספר. זה קצת כמו להגיד, שאחת ההשפעות על הביטוי הקליני ועל הישגיו של הילד עם לקות ראיה, היא מאפיינים אישיים, כמו היכולת לזהות גירויים חזותיים ולהבחין בפרטיהם ממרחק גדול בתאורה נמוכה.
אבסורד משהו…
למען הסר ספק, בדומה ללקות ראייה, גם לגבי הפרעת קשב – תסמיניה, ביטוייה והאופן שבו הם נראים (או בלתי נראים) כלפי חוץ, אינם מאפיינים אישיותיים של הילד. למעשה, אלה קשיים ריאליים, שהילד מתמודד איתם שלא מבחירתו, אלא מכורח הנסיבות.
הפרעת קשב היא צרה מספיק גדולה. באמת שאין צורך להוסיף עליה עוד האשמות שגויות וחסרות בסיס על עצם טיבו של האדם, ועוד מטעם דמויות סמכות, בשנים שבהן מתעצבת אישיותו.
- בהקשר הזה ממליצה בחום לקרוא את מה שיש לאחד העם לומר לגבי האשמת האדם על חטאים שאין בו – בקישור הזה
חוסר מוטיבציה – האומנם?
אחת הבעיות העיקריות בהפרעת קשב היא, שהתסמינים גורמים לתלות קיצונית ברמת העניין והמוטיבציה. כפי שהסברתי בפרקים הקודמים, מדובר בהשלכות של הפרעת הקשב ולא במאפיין אישיותי. חשוב להבהיר, שבעוד שלכולם קשה יותר להתרכז ולעסוק לאורך זמן בדברים שפחות מעניינים אותם או פחות מהנים עבורם, אצל אנשים עם הפרעת קשב זה יכול להיות ההבדל שבין הצטיינות לכישלון.
- תוכלו לשמוע הסבר מפורט יותר בנוגע להשפעה הקיצונית של רמת המוטיבציה על התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
- ואת ההסבר על השלכות התלות ברמת המוטיבציה וכיצד היא מובילה לפרופיל יכולות מוקצן – בקישור הזה
כלומר, לאנשים עם הפרעת קשב אין פחות מוטיבציה, אלא צורך גדול יותר במוטיבציה.
- כתוצאה מכך, רמה מסוימת של מוטיבציה שתספיק לאדם ללא הפרעת קשב כדי להוציא לפועל תכנית פעולה מסוימת, לא בהכרח תספיק לאדם עם הפרעת קשב עבור אותה פעולה באותן נסיבות.
- כמו כן, הפער ברמת המוטיבציה הדרושה יכול להיות קיצוני מאוד.
הקושי בניהול עצמי מכוון מטרות אישיות ארוכות טווח, הוא אחד הקשיים המרכזיים שהפרעת קשב יוצרת באופן כללי, ללא קשר לבית הספר או למערכת החינוך. הוא יכול לבוא לידי ביטוי בכל תחומי החיים, שאחד מהם הוא גם האקדמי. בהקשר של בית הספר, שבו מתמקדת חוברת זו, הקושי לכוון את ההתנהגות להגשמת מטרות ארוכות טווח, יכול לבוא לידי ביטוי בין היתר, בפער בין הרצון הכן בציון גבוה, לבין כל מה שצריך להתקיים בין התעוררות הרצון לבין הגשמתו בפועל.
אנחנו אמנם רואים את הלמידה כפעולה בודדת (“לשבת וללמוד”), אך למעשה מדובר בתהליך מורכב המצריך את אותה יכולת התארגנות, שנפגעת אף היא מהפרעת קשב. כתוצאה מכך, לא רק שאנשים עם הפרעת קשב צריכים יותר מוטיבציה, אלא שעצם קיום המוטיבציה לא תמיד יספיק כדי לפעול ביעילות למען מטרות עתידיות – כמאמר המשפט הידוע: “אני רוצה, אבל זה לא יוצא”.
זה קורה משום שמוטיבציה איננה “שרביט-קסם” שיכול כשלעצמו להגשים כל משאלה. למעשה, המוטיבציה יכולה רק לדרבן את האדם להשקעת משאבים או מאמצים נוספים בפעולה מסוימת, אך היא לא משנה את הידע, היכולות או המיומנויות שלו. לכן, אם האדם חסר את המיומנויות, הידע או הכישורים הדרושים לביצוע משימה כלשהי, הוא לא יצליח לבצעה גם ברמות מוטיבציה מקסימליות.
בנוסף למוטיבציה, משרד החינוך מתייחס גם לנחישות והתמדה. יכולת ההתמדה אכן נפגעת מהפרעת קשב, כיוון שהיא מצריכה קשב מתמשך לאורך זמן, שהוא אחד התסמינים המרכזיים המאפיינים את הפרעת הקשב. באשר לנחישות, לרוב אנשים יתרשמו מרמת נחישותו של אדם, כאשר יהיו עדים למאבקו, התמודדותו ומאמציו לאורך זמן בעניין מאתגר – כלומר, כשהוא מפגין מוטיבציה והתמדה לאורך זמן. לכן, לדעתי, אין מדובר במאפיין נוסף, אלא בתוצר שמשרד החינוך מצפה לראות כתוצאה של מוטיבציה והתמדה.
כשמשרד החינוך מדבר על מאפיינים אישיים כמו מוטיבציה, נחישות והתמדה, הוא למעשה מתאר את התסמינים של הפרעת הקשב, או את ביטוים החיצוני. הבעיה היא שבמקום לתאר אותם כתסמינים, הוא מציג אותם כמאפיינים אישיים של התלמיד, המשפיעים על ביטויי ההפרעה. בכך הוא מעצים את הסטיגמה על הפרעת קשב ורק מגדיל את ה”פער מול הדרישות והציפיות”, אשר איננו תסמין של הפרעת קשב, אלא תוצאה של הטעיית הציבור, לצד מחסור עצום בהסברה ציבורית איכותית ואמינה בנושא.
למה אנשי חינוך מדברים על מחסור במוטיבציה ומה זה אומר?
כדאי לדעת, שקשה למצוא מקרים אמתיים של חוסר מוטיבציה – זה לא דבר נפוץ באופן כללי וגם לא בהקשר של הפרעת קשב. למעשה, מה שפעמים רבות מכונה “חוסר מוטיבציה” בהקשר של מערכת החינוך, על פי רוב מתאר אחת משתי האפשרויות הבאות:
- ייחוס שגוי של השפעת התסמינים למאפיינים אישיים.
- התייחסות צרה וחלקית למושג המוטיבציה, אך ורק במסגרת היעדים או הרצונות שמערכת החינוך מגדירה כמטרות חינוכיות ראויות עבור התלמיד.
היות שאנשים שונים מתעניינים בדברים שונים, יש לצפות מראש שיהיו הבדלים בין אישיים ברמת ההתאמה בין תכנית הלימוד לבין תחומי העניין האישיים והמשתנים של התלמידים. בהקשר משרד החינוך, קיימת נטייה של צוותים חינוכיים להתייחס למוטיבציה רק בתחום הצר של יעדים ומטרות, התואמים את ציפיות המערכת מהתלמידים, אך מוטיבציות יכולות להיות שונות בין מורה לתלמיד, בעוד שלשניהם יש מוטיבציה.
היבט חשוב נוסף הוא, שלאנשים אין מוטיבציה אחת בלבד, משום שאין להם רצון אחד בלבד. אחד האתגרים המשמעותיים של האנושות הוא התנגשות בין רצונות לבין היכולת לממשם בפועל, ולפעמים התנגשות בין רצונות שונים. בחירה לפעול על פי רצון אחר, לא משקפת היעדר רצון ללמידה, אלא “יחסי כוחות” בין עוצמות של רצונות שונים בזמן נתון. הערך האישי של מטרות מסוג זה הוא סובייקטיבי ואישי. למשל, האם יש דרך לקבוע בצורה חד משמעית, אובייקטיבית ואוניברסאלית, שקשרים חברתיים חשובים יותר או פחות מהשכלה? – הרי שני הדברים חשובים… מי קובע מה יותר?
עבור תלמידים המתמודדים עם הפרעת קשב, יכולות להיות גם מוטיבציות שאינן קשורות לתחומי העניין או ההנאה שלהם, אלא להשלכות ההתמודדות עם התסמינים, דוגמת הימנעות מכאב.
מאמץ קוגניטיבי אינטנסיבי וממושך יכול להוביל לכאבי ראש. רמת הדרישות הקוגניטיביות של מערכת החינוך אינה מותאמת לתלמידים עם הפרעת קשב ומכוונת לטווח הריכוז של תלמיד ללא להפרעת קשב. כשרמת הקשב של תלמיד נמוכה בהרבה משל בני כתתו, אותה פעולה קוגניטיבית מצריכה מאמץ מנטאלי מוגבר, גם בהיעדר בעיה נוספת בידע או במיומנויות הרלוונטיים. ככל שהפער הזה גדול, כל ניסיון לעמוד בדרישות המערכת כרוך בסיכון הולך וגובר לכאבי ראש. בנוסף, המאמץ המתמשך מעייף, גוזל עוד יותר משאבי קשב ומצריך יותר מאמץ. כאבי ראש מסיחים את הדעת, מצריכים מאמץ נוסף כדי להתעלם מהם, מה שמוסיף לעייף ולצמצם את משאבי הקשב. מן ההיגיון, שלתלמידים החווים התמודדות כזאת, תהיה מוטיבציה להימנע ממנה. בהינתן מענה חינוכי הולם, ניתן לסייע לתלמיד בבניית אסטרטגיות וכלים להתמודדות יעילה, מה שיפחית אוטומטית את המוטיבציה להימנעות. בהיעדר הבנה, הכלה ולגיטימציה מצד הצוות, התלמיד נאלץ לבחור בין תשישות וכאב, שממילא לא תורמים לתהליך הלמידה, לבין הימנעות בכל דרך אפשרית. האם בנסיבות אלה, בחירה בהימנעות משקפת היעדר מוטיבציה ללמידה?!
סיבות אחרות להימנעות יכולות להיות, רצון להימנע מבושה או מהשפלה חברתית. הימנעות יכולה להתעורר גם בנוגע ללמידה בצורה מסוימת, שהתלמיד כבר נוכח שאינה מועילה לו, ואף פוגעת במאמצי הלמידה שלו. למשל, יש תלמידים עם הפרעת קשב שרמת הריכוז שלהם משתפרת באמצעות תנועה, דיבור, מעורבות פעילה, ציור וכד’ – פעולות שחלקן עלולות להפריע למהלך השיעור או לתלמידים אחרים, ולכן יש לסייע לתלמיד במציאת חלופות יעילות ככל הניתן. כשכל אמצעי לצורכי הלמידה שלו נחסם בפני התלמיד, ללא חלופות ראויות או כל התחשבות ביכולת הלמידה שנפגעת – הוא נותר אובד עצות וחסר אונים. מטבע הדברים, זה עשוי להתבטא בהימנעות או בהתנגדות, אשר ייחוסן למאפיינים אישיים של הילד הן בבחינת חטא על פשע. במוקדם או במאוחר, הוא מתחיל להאמין להאשמות כלפיו, שתוצאותיהן ביחס למצבו הרגשי ודימויו העצמי הרסניות.
העובדה שתלמידים לא בהכרח מגיעים עם מוטיבציות תואמות לאלה של מוריהם (או לאלה שלדעת המורים ראוי שיהיו להם), היא לא בעיה, לא ביטוי לחוסר מוטיבציה כללי ולא תסמין של הפרעת קשב – זה בסך הכול ביטוי לשונות בין אישית נורמלית המאפיינת את האנושות ואינה קשורה להפרעת קשב. עובדה זו לא אמורה לפגוע בתהליך הלמידה והחינוך, אלא להילקח בחשבון כנקודת מוצא בו וכסוגיה שראויה להתייחסות מתמשכת לאורכו. לצורך העניין חלק מתפקיד המורה, הוא לעורר מוטיבציה ללמידה ולרתום את התלמידים לתהליך. יש לא מעט דרכים לעשות זאת והן אמורות להילמד במסגרת ההכשרה להוראה, שבאחריות משרד החינוך.
אפילו אם הייתה התאמה מלאה בין המוטיבציות של המורה ושל התלמיד, רצונו הרב של התלמיד בשילוב יכולתו המוגבלת לפצות על קשייו ללא מענה חינוכי הולם, עלולים להוביל להתנהגויות שונות מהמקובל במערכת, שעשויות להתפרש באופן שגוי, בין היתר כחוסר מוטיבציה ללמידה. מצב זה יכול להוביל לאחת או יותר מהתוצאות הבאות:
- פגיעה במוטיבציה ללמידה, שכן, היא לא מובילה ללמידה אלא לתוצאות לא רצויות לתלמיד.
- פגיעה בתחושת המסוגלות והערך העצמי.
- יצירת תסכולים ומתחים מיותרים בין המורים לתלמיד, שסביר שיפגעו באמון ובנכונות לשתף פעולה.
- התפתחות של בעיות התנהגות הנובעות מתסכול, פגיעות, וכעס מוצדק ביותר מול אטימות המערכת והפגיעה בשווין ההזדמנויות.
מה זה באמת חוסר מוטיבציה ומהי משמעותו?
חשוב להדגיש, שאם תלמיד עם הפרעת קשב מראה “חוסר מוטיבציה” אמתי, שאינו ביטוי של התסמינים או של השונות בין המוטיבציות שלו לאלו של המורה, כדאי מאוד להפנותו בהקדם האפשרי לפסיכיאטר לצורך אבחנה מבדלת. זאת משום שבמקרים אלו קיימת סבירות גבוהה שהפרעת הקשב היא לא בהכרח הגורם היחיד או המרכזי לקשיים, אלא פגיעה כלשהיא בבריאות הנפש, שכנראה משקפת מצוקה גדולה מאוד.
למעשה, מצב אמתי של חוסר מוטיבציה, הוא כלל לא מאפיין או תסמין של הפרעת קשב. למעשה, זהו מצב שמזוהה יותר עם מצבים של דיכאון ובעיות רגשיות אחרות.
השפעת הסביבה של הילד על הביטוי של הפרעת קשב
כאמור, בעמוד 15, משרד החינוך מציין, שאחד הגורמים המשפיעים על הביטוי הקליני ועל הישגיו של הילד עם הפרעת קשב, הוא:
- “מידת התמיכה, הציפיות ורמת הגמישות במסגרת המשפחה”.
זה נכון, אך זאת לא האמת במלואה, והניסוח הנבחר בהקשר של הפרעת קשב בעייתי מאוד.
החלק הנכון הוא, שלסביבת הילד אכן יש השפעה רבה על מהלך ההתפתחות של הפרעת הקשב, לטובה או לרעה.
אבל!!!!! –
להבדיל מהרושם המתקבל מהניסוח הנ”ל, אותה השפעה מתייחסת לכלל הסביבה של הילד ולא רק לחלקים כל כך ספציפיים וסלקטיביים ממנה. כל עוד הילד לא נמצא רק בחברת משפחתו כל הזמן, המשפחה לא יכולה להיות הגורם הסביבתי היחיד שמשפיע עליו.
למעשה, סביבת התלמיד כוללת גם את מערכת החינוך ובית הספר, שמטבע הדברים נמצאים באינטראקציה עם התלמיד למשך שעות רבות על בסיס יומי. זה לא היקף זניח של אינטראקציה, ולכן גם לא של השפעה, לטובה או לרעה.
למרות זאת, משרד החינוך בחר שלא להזכיר את השפעת בית הספר על הביטוי הקליני ועל הישגיו של הילד עם הפרעת הקשב, והתמקד במסגרת המשפחה בלבד. זהו אך ניסוח מגמתי נוסף, המדליק נורת אזהרה. את הבחירה הזאת של משרד החינוך ניתן להסביר בשתי דרכים, שאף אחת מהן אינה מחמיאה לו:
- משרד החינוך אינו מודע להשפעתו על הביטוי של הפרעת קשב.
- משרד החינוך מודע להשפעתו על הביטוי של הפרעת קשב, אך אינו מעוניין לשתף בה את הציבור, ובמקביל מנסה להסיט את האחריות ותשומת הלב הציבורית לגורמים אחרים, שאינם אחראיים על להתנהלות משרד החינוך, כמו התלמיד ומשפחתו.
מי שאחראי להיות מעדכן ובקיא בידע המקצועי הרלוונטי למערכת החינוך ועל יישומו בפועל, הוא משרד החינוך בלבד. זוהי אינה אחריות של התלמיד או של משפחתו.
“מידת התמיכה, הציפיות ורמת הגמישות במסגרת המשפחה” אינן תחליף למענה החינוכי של בית הספר, לא אמורות לעשות את עבודת בית הספר עבור משרד החינוך, ומשרד החינוך לא אמור להניח, שבידי המשפחה הידע, המיומנויות והכלים המקצועיים הנחוצים לטובת מענה חינוכי הולם להפרעת קשב. זה לא תפקיד המשפחה, אלא של מערכת החינוך. לפיכך, חוסר הצלחת מערכת החינוך במילוי תפקידה, אינו מעיד דבר וחצי דבר על משפחתו של התלמיד עם הפרעת הקשב.
במקום שמשרד החינוך יהווה מקור תמיכה והדרכה עבור ההורים הזקוקים לכך, הוא פועל במגמה הפוכה ובכך מוסיף חטא על פשע. לא זו בלבד שמשרד החינוך כושל בסיפוק מידע מקצועי ואמין אודות הפרעת קשב, אלא שהוא גם מנצל את הבורות והסטיגמה שפרסומיו מחזקים, על מנת לייצר לעצמו טיעון הגנה על חשבון התלמידים והוריהם – מכאן האירוניה זועקת.
לצורך העניין, אין משמעות לשאלה, האם משרד החינוך עושה זאת באופן מכוון או כמחדל בלתי מודע, שכן, בהיותו האחראי לתחום החינוך, חוסר מודעות לנושא מעיד גם הוא על כשל תפקודי מצדו.
מה חשוב לדעת על המשפחה של תלמידים עם הפרעת קשב?
כמו בעניין המוטיבציה, גם בהקשר המשפחתי יש מאפיינים של הפרעת קשב, שיש לקחת בחשבון ולהתייחס אליהם בהתאם (ולא בבחינת טיבה הפנימי של המשפחה). באמצעות הכרת המאפיינים ניתן בקלות להבין, מדוע בהצגת השפעת המשפחה בנוסח המובא בעמוד 15, יש יותר נזק מתועלת.
ראשית, הורי תלמידים עם הפרעת קשב הם לפני הכול הורים, על כל המשתמע מכך, וישנם מאפיינים כלליים של הורים, המתקיימים גם ללא קשר להפרעת קשב.
למען הסר ספק, אני מתייחסת כאן בהכללה לנטיות נפוצות או שכיחות, כך שייתכנו יוצאי דופן שהתיאור לא יתאים לגביהם, אך לדעתי, כשמגבשים מדיניות חינוכית וחומרי הסברה נגישים לציבור, לא כדאי להתעלם ממאפיינים שכיחים של האוכלוסיות הרלוונטיות.
דוגמאות למה שראוי להילקח בחשבון:
- לרוב ההורים אין השכלה או הכשרה מקצועית בחינוך.
- לרוב ההורים אין השכלה או הכשרה מקצועית בהפרעת קשב.
- אסטרטגיות התמודדות אינטואיטיביות של הורים, כמו גם העצות הנפוצות בתחום ההורות, אינן רלוונטיות לילדים עם הפרעת קשב.
- במרחב הציבורי יש חשיפה רבה למידע מטעה היוצר סטיגמה נגד הפרעת קשב וחוסר הבנה של מהותה האמתית, על מגוון השלכותיה הייחודיות.
- מטבע הדברים, הורים רוצים להאמין שהכול בסדר עם ילדיהם, ועלולים להתקשות להשלים עם בשורות הנוגעות למצבים שעלולים לפגוע משמעותית בתפקוד ובאיכות החיים של ילדיהם. נטייה זו עשויה להקצין עבור מצבים סטיגמטיים.
- התרבות הישראלית נוטה לעודד את הקשר בין הזהות ההורית לזהות העצמית הכללית של ההורה, ואת אלה לרמת התפקוד וההישגים של הילד. כתוצאה מכך, הורים עלולים לפרש את הנאמר לגבי ילדם, באופן אישי ועמוק, וכל תיאור בעיה או קושי של הילד עלול לעורר תגובות הגנתיות אינסטינקטיביות מצד ההורה, שלא בהכרח יהיה מודע לכך.
מאפיינים ייחודיים של הורים לתלמידים עם הפרעת קשב
בעמוד 10, משרד החינוך השכיל לציין, ש”להפרעת הקשב יש רקע תורשתי ובחלק מהמשפחות נמצא לפחות הורה אחד המתמודד אף הוא עם ההפרעה, כמו גם לפחות אחד מהילדים שיגלה תסמינים דומים”.
כלומר, לפחות אחד מההורים הביולוגיים יהיה עם הפרעת קשב, ולעיתים קרובות יהיו שניהם.
- למעשה, זאת אחת הסיבות לכך שרבים עם הפרעת קשב סבורים בטעות שלכולם יש הפרעת קשב, בעוד שמדובר ב כ-10% מהאוכלוסייה בלבד. הסבר מפורט על התופעה הזאת תוכלו לקרוא – בקישור הזה
קיומה של הפרעת קשב אצל אחד או יותר מההורים הביולוגיים כמובן תשפיע על כל התהליך, מהעלאת החשד הראשוני, דרך האבחון ועד הטיפול. בהקשר זה, חשוב לזכור:
- השילוב של הורות כאתגר בפני עצמו, הפרעת קשב של ההורה כאתגר בפני עצמו והפרעת קשב של הילד כאתגר נוסף בפני עצמו – יוצר מורכבות רב-שכבתית, עם אינטראקציות פנימיות שמשפיעות על ההתנהלות ויכולת ההתמודדות.
- הורים עם הפרעת קשב לרוב נושאים בעצמם מטענים רגשיים מהחוויה שלהם במערכת החינוך, וזה עשוי להשפיע על התנהלותם מול בית הספר.
- הפעילות השוטפת בבית הספר והמעקב אחריה מצריכים יכולת התארגנות גבוהה, כיוון שרוב בתי הספר לא מנגישים את הפעילות בצורה ידידותית לתלמידים והורים עם קשיים בתפקודים ניהוליים.
- תהליך האבחון והטיפול להפרעת קשב לא נגיש לאנשים עם הפרעת קשב, כיוון שהוא מצריך התמודדות עם בירוקרטיה מרובה ומייגעת, שמאוד מאתגרת אנשים עם קושי בתפקודים ניהוליים.
- הפרעת קשב מאופיינת בשונות בין אישית רבה גם בתוך התא המשפחתי.
בעניין זה צריכים להילקח בחשבון שני היבטים עיקריים:- הורים עם הפרעת קשב יתקשו לסייע לילד בתחומי הקושי המשותפים לשניהם.
- הורים עם הפרעת קשב עשויים להזדהות מאוד עם קשיי, באופן שיכול להיות לטובה או לרעה.
- לעיתים, ההזדהות תעזור מאוד להורה להכיל את קשיי הילד ולהסבירם לסביבה.
- ההזדהות עשויה להעלות חוויות שליליות ואף טראומטיות מעבר ההורה, שמטבע הדברים, לעיתים קרובות יעוררו חששות ואף חרדות, שמא יחווה ילדם דברים דומים.
- החוויה האישית של ההורה עם הפרעת הקשב, לא בהכרח רלוונטית לחוויית הילד, ולעתים יהיה קשה להפריד ביניהן בנוגע לרמת הציפיות וסוג המענה הטיפולי הנדרש.
בהתחשב במודעות משרד החינוך לאופי הגנטי של ההפרעה, הוא אמור להיות מודע לכך, שמידת התמיכה, הציפיות ורמת הגמישות במסגרת המשפחה, יכולה גם היא להיות מושפעת מהדינאמיקה המורכבת של ההיבטים הבין-דוריים של הפרעת קשב. הייתי מצפה שמשרד החינוך יבין, שהמענה החינוכי להפרעת קשב צריך לכלול גם את ההיבטים המשפחתיים-גנטיים, ויתייחס אליהם ככאלה, בין היתר למשל, בהרחבת הפרספקטיבה לרמה המשפחתית ובראייה של הדרכת ההורים והנגשת השירותים החינוכיים כחלק בלתי נפרד מהמענה החינוכי לילד.
ואולם, לתיאור הגורם המשפיע, בחר משרד החינוך להסתפק במשפחה בלבד, מבלי להתייחס לרקע העניין, לטיבו, לדרכי הטיפול בו, לתפקידו של משרד החינוך לגביו… וכולי.
בעמוד 16, משרד החינוך כן מציין את חשיבות “הידוק הקשר עם ההורים”, אך אינו מרחיב מעבר לכך בשלב זה.
עוד מצוין בעמוד 16, כי “נודעת חשיבות רבה ומשמעותית לבניית שגרה בית ספרית טיפולית רב-מערכתית שתהווה מעטפת החזקה תומכת קבועה בהיבט מערכתי, קבוצתי ופרטני” – גם כאן ללא פירוט.
לסיכום
מהאופן המגמתי, המטעה והלוקה בחסר שבו בחר משרד החינוך להציג את הגורמים שיכולים להשפיע על הביטוי של הפרעת קשב, נוצר הרושם שמשרד החינוך פחות מעוניין לתאר את ההפרעה ולהסביר אותה, ויותר מכוון להכשיר את הקרקע להאשמת התלמידים והוריהם במחדלים של עצמו בנוגע לאיתור מוקדם של הפרעת קשב ומתן המענה החינוכי.
בהמשך כן מופיע אזכור קצר לגבי החשיבות של שגרה בית ספרית טיפולית והידוק הקשר עם ההורים, אך לא ברור מה טיבם של אלה.
מהו תפקיד המורים בשגרה הבית הספרית הטיפולית?
בעמוד 16, מצוין, ש”משרד החינוך רואה חשיבות רבה בהכשרת צוותי החינוך”, ושהכשרה זו צריכה לכלול: “הקניית כלים לעבודה עם תלמידים עם הפרעת קשב”, אלא שזה מלווה בתוספת מוזרה – “לצד העצמת המסוגלות המקצועית והרגשית של צוותים אלה”.
לא ברורה תכלית התוספת הזאת בהקשר של הפרעת קשב, שכן, הייתי רוצה להאמין, שאלה מטרות להכשרת צוותי הוראה באופן כללי.
גם החלק הבא, מתחיל במשפט “הבאתם להכרה והבנה בהפרעה”, אך ממשיך באופן תמוה וצורם, שהולם את המגמה הבעייתית של הניסוחים הקודמים.
שאר הדברים שעל-פי משרד החינוך צריכים להיכלל בהכשרת צוותי החינוך הם:
- “ללמדם לא לוותר לעצמם”.
- “להבין שעליהם מוטלת האחריות לפיתוח דרכי התערבות לקדם ילדים אלה וקידום עבודת צוות ושיתוף גורמים רלוונטיים נוספים, ככל האפשר, המעורבים בעבודה עם התלמיד והוריו”.
ניכר שמשום מה משרד החינוך מרגיש צורך ללמד את הצוותים החינוכיים, שלא לוותר לעצמם. זה מעלה ריבוי שאלות מטרידות כמו, האם בהיעדר הכשרה ייעודית משרד החינוך מניח שצוותי ההוראה יוותרו לעצמם? מדוע זו בכלל סוגיה בהתייחס לאנשים בוגרים בעלי השכלה אקדמית? ו… שאלות נוספות שאני מרגישה אי נוחות להעלות, מפאת הבושה.
בהמשך, משרד החינוך מציין, שההכשרה נועדה לגרום לצוותים החינוכיים “להבין שעליהם מוטלת האחריות לפיתוח דרכי התערבות” – שוב, המון… שאלות, למשל:
- מה הקשר להבנה? האם זוהי אחריותם, או לא?
- ממתי על מעסיק לגרום לעובד להבין, שעליו מוטלת האחריות למה שבמסגרת תפקידו? – או שזה חלק מהגדרת התפקיד, או שלא.
משרד החינוך הוא המעסיק של הצוותים החינוכיים והוא שקובע את הגדרת התפקיד. לכן עולה השאלה, האם משרד החינוך לא מסוגל לנסח הגדרת תפקיד שתהיה ברורה לאנשי חינוך אקדמאים?- כלומר, האם יכולת ההבעה בכתב של משרד החינוך עד כדי כך גרועה? ואם כן, איזו מין דוגמה זאת לתלמידים?
- אם ההגדרה ברורה דיה, עולה שאלה לא פחות מטרידה, בנוגע ליכולת ההבנה הכללית של הצוותים החינוכיים, או לפחות לאופן שבו משרד החינוך מעריך את יכולת הבנתם.
- אם משרד החינוך חושש, שיכולת ההבנה של הצוותים החינוכיים לא מספיקה להבנת הגדרת תפקידם ללא הכשרה ייעודית לנושא, עולה השאלה, מדוע הוא בוחר להעסיק צוותים חינוכיים שאינם מסוגלים להבין את הגדרת תפקידם בכוחות עצמם?
- אם המורים אחראיים לפיתוח דרכי התערבות, מדוע צריך ללמד אותם כלים? הרי הם יכולים וצריכים לפתח אותם בעצמם… לא?
- אם המורים אחראיים לפיתוח דרכי התערבות, מדוע הכשרתם כוללת רק הבנה בנוגע לאחריות זו, ולא הכשרה לכישורים הנחוצים לפיתוח דרכי ההתערבות? כלומר, מה הטעם להכשיר מישהו להבין, שתחת אחריותו נמצא תחום שלא נכלל בהכשרתו? מה משרד החינוך מצפה שיקרה במצב כזה?
אני יכולה להמשיך עם עוד שאלות רבות, אבל מכאן זה רק הולך ומתדרדר, ולמרות שמשרד החינוך כנראה לא חס על כבודו או על כבודם של צוותי ההוראה שלו, אני בוחרת לחוס על כבודכם ולהניח שהבנתם את פני הדברים ואת המגמתיות הנבנית פה.
למעשה, יש לי רק השערה אחת שיכולה לענות על כל השאלות הנ”ל ותואמת את המגמה הבולטת:
האחריות לפיתוח דרכי התערבות אינה מוטלת על הצוותים החינוכיים אלא על משרד החינוך, שמשום מה מרגיש צורך לגרום לצוותים החינוכיים להבין שזאת אחריותם.
בחירת משרד החינוך להעביר אחריות לגורמים אחרים שאינם מוסמכים לכך או שאין זה מתפקידים, היא כנראה מגמה כללית, כפי שעלתה גם בהתייחסותו לתלמיד עם הפרעת קשב ומשפחתו, במסגרתה הביטויים החיצוניים של תסמיני ההפרעה עצמה, צוינו כגורמים המשפיעים על ביטויי הפרעת הקשב, ובאופן מטעה, סטיגמתי ופוגעני, הוגדרו כ”מאפיינים אישיים”.
כך משרד החינוך גם מכין “מאפיינים אישיים”, באמצעותם יוכל להאשים את הצוותים החינוכיים בביטויים החיצוניים המושפעים מחוסר הכשרתם, כמו גם בתחומים האחרים, שהוא מנסה לגרום לצוותים “להבין”, שכביכול מצויים באחריותם.
בשלב הזה, אם משרד החינוך כושל בתפקידו, הרי שכבר סלל לעצמו את הדרך לכסת”ח מרשים, הכולל:
- האשמת המאפיינים האישיים של תלמידים עם הפרעת קשב.
- האשמת ההשפעה של משפחות התלמידים עם הפרעת הקשב.
- האשמת המסוגלות המקצועית והרגשית של הצוותים החינוכיים.
לדעתי, התנהלות זו היא ההיפך מכל מה שראוי להיקרא ‘חינוך’.
- למעשה, זה יותר מזכיר דפוסים של התעללות רגשית מסוג ‘גזלייטינג’, עליהם תוכלו לקרוא – בקישור הזה
לו השקיע משרד החינוך בביצוע תפקידו ולו מחצית האנרגיה שהשקיע בבניית הניסוחים המפולפלים האלה, ייתכן שלא היה בהם צורך.
ההתעקשות העקרונית של משרד החינוך, להימנע מביצוע תפקידו ולהתנער מאחריות למעשיו, לצד הכנת תשתית ציבורית כה מתוחכמת ברמת ההסברה, אינה ברורה לי. האשמת כל הנוגעים לדבר פרט למשרד החינוך, היא גישה מגונה ובלתי מקצועית בעליל, על אחת כמה וכמה כשמשרד החינוך מכין עצמו למתקפה כה אישית נגד העובדים שבחר להעסיק והאוכלוסייה שהוא אמור לשרת.
כלומר, אם כבר אינכם ממלאים את תפקידכם, בבקשה הסתפקו בזה – אין צורך לגרום עוד נזק. תודה.
סיכום ביניים
משרד החינוך אמור להכשיר את הצוותים החינוכיים, להכין את התשתיות הנחוצות ולדאוג לשוויון ההזדמנויות של תלמידי ישראל. במקום זאת, וחרף מודעותו לצורך במענה חינוכי ייעודי להפרעת קשב, הוא בוחר לעסוק בהפצת מידע מטעה והאשמות מגמתיות, מרומזות ומפורשות, על טיבם האישי של תלמידים עם הפרעת קשב, על משפחותיהם ועל הצוותים החינוכיים שלהם.
- אני מעודדת את כלל הציבור בישראל להעלות את הנושא מול פניות הציבור של משרד החינוך – בקישור הזה
אתם מוזמנים גם לדווח לכל גורם אחר שלדעתכם יכול להוביל לתיקון התנהלות בזויה זו של משרד החינוך לגבי הפרעת קשב.
אם אתם מכירים גורמים כאלה ותרצו שאוסיף קישורים אליהם, לנוחות קהל הקוראים – צרו אתי קשר ואשמח לעדכן.
- טופס “צור קשר” של האתר נמצא – בקישור הזה
כמו כן, בכל פניה לגורם רשמי, מוזמנים להשתמש בפוסט זה לצורך הסברה.
- אני מאשרת בזאת למשרד החינוך להיעזר בדברים שכתבתי לצורך תיקון דרכיו באופן שיותר הולם ממסד ממשלתי, האמון על חינוך ילדי ישראל.
- כמו כן, אשמח לייעץ לכל מי שיש להם יד בנושא ומעוניינים לקדם מענה ראוי יותר עבור תלמידים עם הפרעת קשב. את פרטיי ניתן למצוא – בקישור הזה
ואחרי ההפסקה המתודית הזאת, בואו נמשיך לעמודים הבאים….
בניית שגרה חינוכית טיפולית בבית הספר
בעמוד 17, משרד החינוך מדבר על “יצירת רצף טיפולי וחינוכי בשגרת עבודה בית ספרית”. לצורך כך הוא ממליץ על מינוי צוות מוביל בתחום שיורכב מבעלי תפקידים שונים, הכוללים, בין היתר:
- מחנך
- רכז פדגוגי
- פסיכולוג
- יועץ
- רכז חינוך מיוחד
- מורי שילוב
- רכז הכלה והשתלבות
- מת”לית
- מדריכת אל”ה
- מורה להוראה מתקנת
- מורה עולים
משרד החינוך מציין ש”צוות זה ייפגש באופן סדיר במפגשים שייקבעו במערכת השעות השבועית והשנתית ויגבש תוכנית עבודה כוללנית שתכלול התייחסות לתהליכים פדגוגיים כלל בית-ספריים וכיתתיים בנושא הפרעת הקשב, לצד תהליכים מכווני פרט”.
כמו כן, “הצוות יעזור בהנחיית הצוותים החינוכיים המלמדים את התלמידים האלה ויעמוד לרשותם בחשיבה משותפת על התלמידים.”
על פניו, התיאור הזה נשמע טוב, אבל לא ברורה ההלימה שלו לנאמר בעמוד 16, בנוגע להכשרת הצוותים המקצועיים וההבנה שעליהם לגבש, בנוגע לאחריותם לפיתוח תכניות התערבות. אם יש “צוות מוביל בתחום”, ש”יגבש תכנית עבודה כוללנית” – האם אין זו כפילות בתפקידו, או שמא, מלכתחילה לא הייתה זו אחריותם של הצוותים החינוכיים?
שימו לב, שמינוי צוות כזה מובא בגדר המלצה בלבד, באין התייחסות לקיומו בפועל, או לקיום מנגנון מקביל, ובהיעדר תאריך יעד להקמתו. לפיכך, בתשובה לסוגיה הקודמת, ייתכן שמשרד החינוך מצפה מהצוותים החינוכיים, להבין שבאחריותם לבצע את עבודת הצוות המוביל בתחום, עד שמשרד החינוך יישם את ההמלצה למנות אותו, אם וכאשר ימצא לנכון.
משתמע, שלמעשה, לעת עתה (ועד להודעה חדשה), הצוותים החינוכיים אמורים לבצע את עבודתו של הצוות המוביל, הרב-תחומי, שאמור להנחות אותם, רק ללא הנחייתו ובלי ההכשרה של מגוון אנשי המקצוע שאמורים להרכיב אותו.
חשוב להזכיר, שבעמוד 7, משרד החינוך מגדיר את החוברת כ”מסמך מדיניות”. למיטב הבנתי, מסמכים מסוג זה אמורים לכלול נהלים והנחיות, ולא המלצות, שמתאימות יותר למסמך ייעוצי או לדוח משוב כלשהו, מה גם שלא מצוין, האם אותה ההמלצה התקבלה על ידי המערכת, או לא. האם טרם הגיעו להחלטה? מהם השיקולים בעד, או נגד? מדוע פורסם מסמך מדיניות, בטרם סיומו של תהליך קבלת ההחלטות הארגוני לגבי אותה המדיניות?
בעמוד 17, נכתב גם, ש”עוד חשוב כי הצוות יציג את התפיסה ואת תכנית העבודה בפני מליאת צוותי החינוך, ובתוך כך ידגיש את מדיניות משרד החינוך המקפידה במיוחד על ההתערבות שתוביל לפיתוח לומד עצמאי ככל האפשר ואינה מגדירה קושי כהפרעה טרם ביצוע התערבות.”
ראשית, פיתוח לומד עצמאי אמור להיות יעד כללי של משרד החינוך, ללא כל קשר להפרעת קשב.
בהקשר של כל הנאמר עד כה, מתקבלת תחושה, שהכוונה מאחורי “פיתוח לומד עצמאי ככל האפשר”, היא תלמיד עם מאפיינים אישיים של מוטיבציה, נחישות והתמדה, שמסתדר לבד. את הבעייתיות באמירות מסוג זה בהקשר של הפרעת קשב כבר הסברתי, נותר רק לקוות ש”רמת העצמאות” לא תיכנס לרשימת המאפיינים האישיים, שמשרד החינוך יוצר עבור תלמידים עם הפרעת קשב, כדי להימנע מאחריותו למענה החינוכי, ובמיוחד להיעדרו של המענה הזה.
שוב חוזר ומסתמן הצורך של משרד החינוך להסביר את עצמו לצוותי החינוך שתחת אחריותו. בדומה לניסוח התמוה מעמוד 16, אודות הכשרת הצוותים החינוכיים בנושא הפרעת קשב, שצריכה לגרום להם “להבין שעליהם מוטלת האחריות לפיתוח דרכי התערבות”, גם כאן משרד החינוך מרגיש צורך לגבש “צוות מוביל בתחום שיורכב מבעלי תפקידים שונים” כדי ש”ידגיש את מדיניות משרד החינוך” בפני הצוותים החינוכיים.
ושוב עולות שאלות, לדוגמה:
- מדוע משרד החינוך מתקשה להסביר בעצמו את מדיניותו ואת הגדרות התפקיד השונות של הצוותים החינוכיים?
- האם מדובר בקשיי הבנה של הצוותים, בקשיי הבעה של המשרד, או בשילוב של אלה ואלה?
השערת קשיי ההבעה מטעם משרד החינוך נתמכת בשלל הניסוחים המסורבלים, המסולפים והסותרים לאורך החוברת, אך עושה רושם שהם לא נובעים מקושי שפתי של כותבי החוברת, אלא מבעיה קשה בתכנים ובמסרים עצמם, שהביסוס הלוגי-מקצועי שלהם מוטל בספק. יש דברים שהם כל כך שגויים מיסודם, שאף ניסוח מדופלם לא יצליח להסתיר זאת.
משרד החינוך מנסה כאן “לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה, וניכר שהאנשים הבוגרים והמשכילים, המרכיבים את הצוותים החינוכיים, מבינים היטב את המסרים מאחורי המילים היפות, את הסתירות הלוגיות ואת הבעיות האתיות והמקצועיות. כנראה, שאין זה עניין של הבעה או הבנה, אלא של חוסר קבלת אנשי החינוך, את המהלכים הבזויים וההרסניים של משרד החינוך, שמתעקש להסביר שהם ראויים, למרות שאינם.
נוסף להתנהלותו המחפירה, הוא מוסיף חטא על פשע, כשהוא משתמש באסטרטגיות בלתי חינוכיות בעליל, כמו ניסיונות מפוקפקים להעביר את האחריות ממנו והלאה, מבלי להודות בכך, הרכבת צוותים מובילים להסברת מדיניות, שמוטב שלא תתקיים, כתיבת חוברות מזיקות כמו זאת, ומגוון טכניקות להפניית האשמה במחדלי המערכת, כלפי הקורבן – תלמידים, הורים וצוותים חינוכיים כאחד.
אשר לטיבה של מדיניות משרד החינוך, ש”אינה מגדירה קושי כהפרעה טרם ביצוע התערבות” – זה כבר עניין אחר, הנושא שלל בעיות בפני עצמו.
בקצרה אציין, שזה מתבסס על תיאוריה, שיש בה הגיון מסוים, אבל הרבה יותר בעייתיות, במיוחד בהקשר של הפרעת קשב, וכמובן שמשרד החינוך מלקט ממנה רק את החלק שנוח לו, כלומר, נמנע מלהגדיר קושי, וזהו.
הגישה הזאת נכונה יותר בהקשר של לקויות למידה, והיא מכוונת להבחין, בין עיכוב התפתחותי תקין, או פער שניתן להשלמה, לבין לקות למידה. הרעיון הוא, שבהינתן מערך טיפולי מותאם אישית לכל התלמידים המתקשים בתחילת כיתה א’, הצפי הוא, שרוב התלמידים שאין להם לקות למידה, ישפרו את תפקודם הלימודי בתוך חצי שנה, באופן שיפחית את הצורך באבחון, עקב צמצום מספר התלמידים שיישארו מתקשים.
גם בהקשר של לקויות למידה, יש כאן התעלמות מהעובדה, שאבחון נדרש לצורך בניית תכנית מותאמת אישית, ובהיעדר אבחון, אין לדעת, האם ההתערבות המתוכננת לחצי השנה הקרובה אכן נותנת מענה לקשיים, אלא עד שתעבור התקופה, שאחריה ניתן יהיה לבחון, אם חל שיפור, או לא. אם כן, אכן נחסך אבחון, אבל אם לא, לשווא בוזבזה חצי שנה, בה היה הילד תחת טיפול שאינו מתאים, תוך הזנחת המקור האמתי לקשייו, מה שלרוב גורם להרחבת פערים ופיתוח בעיות נלוות.
- תוכלו למצוא הסבר על חשיבות האבחנה המבדלת – בקישור הזה
אפשר להבין את הצורך, להתייעל מבחינה תקציבית ולחסוך אבחונים מיותרים, אבל אין לדעת, אם אבחון הוא מיותר, או לא, לפני שמבצעים אותו, כי זאת הדרך היחידה לאמת או לשלול את מקור הקשיים. כמו כן, בעיניי זה לא מצדיק את הסיכון שבהזנחת מקור קושי למשך חצי שנה.
אגב, ציינתי חצי שנה, אבל משרד החינוך לרוב מכוון לסוף כיתה ב’ – שנתיים תמימות שבהן לא ידוע, אם הגורמים לקשיי הילד נענים או מוזנחים.
מטעמי עלות-תועלת, אני יכולה להבין את העניין הערכי של סדרי חשיבות בעיני מקבלי ההחלטות, שהשקפתם לא בהכרח תואמת את שלי, אבל הייתי מקבלת זאת אילו היו מסבירים, כיצד בכוונתם לצמצמם את הסיכון של הזנחת מקור הקשיים, ואילו היו באמת מציעים תכנית התערבות אישית בפועל למשך הזמן הזה.
בהתחשב בכך, שהמטרה העיקרית, לפחות לטענת משרד החינוך, היא לטפח לומד עצמאי, נשאלת השאלה: מדוע משרד החינוך סבור, שהדרך הטובה ביותר לקידום המטרה, היא דחיית מועד האבחון, תוך הסתכנות מכוונת בהזנחת מקורות הקשיים לפרק זמן מאוד משמעותי בתקופה קריטית של רכישת מיומנויות היסוד?
לצערי, לא קראתי אף הסבר שמתייחס לאפשרות של הזנחת קשיים בלתי מאותרים בעקבות דחיית האבחון, וגם לא נוכחתי שמשרד החינוך מפעיל בשטח תכנית התערבות כזאת עבור התלמידים שמראים קשיי למידה בתחילת הדרך. למעשה, רובם מוזנחים, והגישה להכרה ממסדית, עם כל התמיכה שהיא מאפשרת, תלויה במדיניות בית הספר ובשלל ועדות עם נהלים מורכבים, שרובם מצריכים הגשת אבחון.
להבדיל מהמדיניות הבעייתית מלכתחילה של משרד החינוך בנושא, המיושמת בצורה בעייתית עוד יותר, בכל מקרה של קושי, יש לבדוק את החשדות הסבירים ביותר למקור הקושי, באמצעות אבחון מלא בהקדם האפשרי. הסיבה היחידה הנדרשת לצורך אבחון, היא קיומו של חשד למקור קושי, ותו לא.
- תוכלו למצוא הסבר מפורט על ההנחיות שיש לתת להורים אודות אבחון דידקטי והמועד הרצוי לו – בקישור הזה
כאמור, כל זה רלוונטי ללקויות למידה, המאובחנות באמצעות אבחון דידקטי, שתחת אחריותו המקצועית של משרד החינוך.
לעומת זאת, אבחון הפרעת קשב אינו תחת אחריות משרד החינוך, אלא משרד הבריאות. אז עם כל הכבוד, העובדה שמדיניות משרד החינוך “אינה מגדירה קושי כהפרעה טרם ביצוע התערבות” – פשוט לא רלוונטית לגבי הפרעת קשב, שלמשרד החינוך אין סמכות לשלול או לאמת את החשד לקיומה.
באותה המידה, משרד החינוך יכול שלא להגדיר קושי כהפרעה גם בנוגע להפרעות חרדה, שינה, וויסות חושי… ועוד. מן הראוי, שטרם כניסתו, באופן בלתי חוקי, לתחומים שמחוץ לאחריותו, יתכבד משרד החינוך וישלים תחילה את עמידתו במחויבויות בתחומים שלהם הוא כן אחראי, וכרגע זוכים בעיקר להתעלמות, במקרה הטוב, וכמו שכאן, אף להחמרה מגמתית ופעילה של המצב ברמה המערכתית.
יתרה מכך, בעמודים 15-16, באותה החוברת עצמה, משרד החינוך מציין ש”מחקרים מראים שאיתור מוקדם ככל האפשר ובהמשך מתן התערבות, מסייעים לתחושת ההצלחה והמסוגלות של תלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר. אלה יכולים למנוע או לצמצם תחלואה נלווית וסכנת נשירה.”
לא זו בלבד, שמשרד החינוך מבסס את מדיניותו על תאוריה מסוימת, מבלי להתייחס לסיכוניה ומבלי לוודא את יישומם המלא של חלקיה הקריטיים בשטח, אלא שהוא גם נכנס לתחומים לא לו, תוך התכחשות לסמכויות החוקיות של משרד הבריאות בנושא, ואף סותר את עצמו במרחק עמוד בלבד, באותה החוברת, שהוציא באופן רשמי בנושא. כלומר, מצד אחד, הוא מסרב להכיר בקושי כלקות לפני תכנית התערבות, מצד שני, מדגיש את החשיבות הרבה באיתור מוקדם, שיוביל בהמשך למתן התערבות.
ההסבר שלי לתופעה זו, הוא שמשרד החינוך טרם הפנים את ההבדל בין לקויות למידה להפרעת קשב, על כל המשמעויות הנובעות ממנו, ברמת האבחון, הטיפול, החקיקה, הסמכויות המקצועיות, המדיניות… וכולי. אם נניח, שמשרד החינוך הפנים את נושא הפרעת הקשב באופן חלקי ושגוי, כסוג של לקות למידה, נוכל להבין את מדיניותו בנוגע להכרה או אי הכרה בהפרעה, בעוד שהוא כלל אינו מוסמך לקבוע או לשלול את קיומה של הפרעת קשב ברמה החוקית.
זה מסביר גם, מדוע דף המידע למאבחן, המקושר לעמוד 14 ואמור להכיל “פרטים נוספים על אופן האבחון וסוגי האבחונים העיקריים”, מתייחס בעיקר לאופן כתיבת הדוחות של אבחונים פסיכו-דידקטיים, אשר אינם יכולים לאמת או לשלול את החשד להפרעת קשב.
אשאיר לכם את ההחלטה, באם הטעויות והסתירות החוזרות הללו משקפות קשיי הבנה, או חוסר בקיאות של צוות החשיבה והפיתוח, שמשרד החינוך כינס לצורך גיבוי החוברת שלפניכם כמסמך מדיניות, “שמטרתו להנחות את באי מערכת החינוך בתהליכים הנדרשים בשגרת היומיום בבית הספר באיתור תלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר, והטיפול בהם”, כפי שציין בעמוד 7. ייתכן שמשרד החינוך הוא שלוקה בקשיי הבנה, או בחוסר בקיאות בנוגע להרכבו הנדרש של צוות זה, ולכן כשל בהזמנת המומחים המתאימים. לחלופין ייתכן, שהמומחים המתאימים כן עשו את עבודתם באופן מקצועי ביותר, אך משרד החינוך בחר להתייחס באופן מגמתי רק לחלקיה המשרתים את המדיניות שגיבש כבר קודם לכן, ללא קשר להמלצות המומחים. כמובן שאף אחת מהשערות אלה לא סותרת את השנייה, וכל אחת מהן כמו גם כל שילוב ביניהן, יכולים להסביר את התוצר המביש שלפנינו.
שנמשיך?
איתור תלמידים עם הפרעת קשב
באופן כללי, המונח “איתור” משמש בעולם המקצועי לתיאור פעולה של העלאת חשד בנוגע למקור קושי מסוים. כל אחד יכול להעלות חשד, אבל רק הגורם המוסמך לאבחון המקור החשוד יכול לאמת או לשלול אותו. לכן, כשמדובר באיתור על ידי אנשי מקצוע, השלב המתבקש הבא, הוא הפניה לאבחון המתאים. כלומר, תהליך האיתור הוא שלב מקדים לשלב האבחנה.
משרד החינוך מתייחס להיבט זה של האיתור, ומשום מה כולל גם מקרים שכבר אובחנו. בהתאם לכך, בעמוד 18, משרד החינוך מציין, ש”בתחילת שנת הלימודים… יאותרו תלמידים עם קשיים המעלים חשד להפרעת קשב או אלה שאובחנו זה מכבר ככאלה.”
בהמשך, מצוין גם, ש”איתור זה יתבסס כאמור על מספר מקורות מידע שישמשו בסיס לבניית תכנית התערבות”.
משפט זה אינו ברור, מהסיבות הבאות:
- עבור תלמידים שטרם אובחנו, תהליך האיתור אמור להוביל להפניה לאבחון. המשמעות של בניית תכנית התערבות על בסיס איתור בלבד, היא בגדר משחק ניחושי “נדמה לי”, לגבי עתידם של ילדי ישראל ותקציב המדינה, כיוון שללא אבחון, אין לדעת, האם החשד שאותר נכון, או לא. חוסר ידיעה זה מתקיים ללא תלות במספר מקורות המידע שישמשו בתהליך האיתור.
- עבור תלמידים שכבר אובחנו, לא ברור הצורך במקורות מידע נוספים מעבר לאבחון.
משרד החינוך ממשיך לתאר תהליך מאוד מורכב, מפורט ומרשים, של תהליך איסוף מידע, שהאחראיות לתיעודו בידי מחנך הכיתה, ועליו לעשות זאת “בהתאם לנהוג בבית הספר” – אני מניחה שההתאמה לפורמט בית הספר נועדה להקל את התהליך, שכנראה יצריך מהמחנכים השקעה מרובה. עם זאת, לא ברור מדוע בחר משרד החינוך, שלא לנצל את ההזדמנות להכנסת פורמט סטנדרטי, שייצור אחידות בין בתי הספר, ישמש כבסיס נתונים למחקר, ויאפשר תהליכי למידה של המערכת… אם כי ייתכן שציפיותיי גבוהות מדי.
לתשומת הלב, כשמשרד החינוך רוצה, הוא יכול לציין במפורש, על מי מוטל תפקיד מסוים. בהקשר זה, משרד החינוך לא הרגיש צורך לציין, שהמחנך “צריך להבין”, שתהליך התיעוד באחריותו, או כל ניסוח תמוה וחמקני אחר.
כמו כן, אמנם לא צוין, אך יש לקוות, שהמחנכים שיתעדו את המידע יקבלו הדרכה לגבי מה שיכול להיות רלוונטי, ומה שלא.
מה עושים עם המידע שנאסף?
בעמוד 19, נכתב ש”כאשר בתהליך המיפוי ואיסוף המידע על התלמיד עולים קשיים בתחום הקשב, מומלץ שמחנך הכיתה יכנס דיון עם הצוות הבין מקצועי וגורמים רלוונטיים נוספים להעמיק בבחינת מאפייני ותחומי הקושי”. המשפט הזה כשלעצמו מעלה תהיות רבות, אך ההמשך תמוה אף יותר: “לקראת קבלת החלטות וגיבוש תכנית ההתערבות יקיים המחנך שיח עם ההורים כדי לשתף במידע וביחד יתקבלו החלטות להמשך ההתערבות בבית הספר ומחוצה לו, אם נדרשת”.
- האם המחנך הוא שאמור לדעת מתי עולים קשיים בתחום הקשב, והאם תסופק לו הכשרה ראויה לכך?
- עלפי החוברת, קיומו של הצוות הבין-מקצועי, הוא עדיין בגדר המלצה – מתי הוא צפוי לקום, ומה אמור המחנך לעשות עד אז?
- מיהם אותם גורמים רלוונטיים נוספים? כיצד אמור המחנך לדעת מיהם ומתי צריך לפנות אליהם? ומדוע לא מצוין במפורש, שרופא מומחה להפרעת קשב אמור להיות אחד מהם?!
- מדוע, בין שלב איתור הקשיים בתחום הקשב לבין תהליך קבלת ההחלטות, לא מצוין שלב ההפניה לאבחון על ידי רופא מומחה? על סמך מה בדיוק אמורות להתקבל ההחלטות?
- האם משרד החינוך זוכר, שבעמוד 13 באותה החוברת, ציין את הגורמים שמשרד הבריאות מאשר לאבחון של הפרעת קשב, ושמחנך הכיתה וצוות בין-מקצועי מומלץ (שטרם הוקם) אינם כלולים ברשימה הזאת?
- האם משרד החינוך לא רואה עצמו מחויב להנחיות משרד הבריאות? האם הוא רואה בעצמו סמכות למתן אבחנות רפואיות בניגוד להנחיות משרד הבריאות? האם הוא סבור שניתן ואף ראוי לקבוע אבחנה רפואית ללא רופא, שכזכור אינו מוזכר ברשימת אנשי המקצוע הבין תחומיים שבעמוד 17? או שמא משרד החינוך אינו מבין את משמעות וחשיבות תהליך האבחון באופן כללי?
- כיצד משרד החינוך מתכוון “להתאים ככל שניתן מענה ההולם את צורכי התלמיד”, מבלי לבדוק אם אכן יש לו הפרעת קשב או לא?
- על בסיס מה יקבעו המחנך וההורים האם נדרש “המשך ההתערבות בבית הספר ומחוצה לו”?
כל התהליך הזה מאוד לא ברור, לא מקצועי, וייתכן שגם לא חוקי (אשמח לשמוע מיודעי דבר על הפן המשפטי של הנושא), מה גם שלצערי, חרף העבודה הרבה שהמחנכים צפויים להשקיע בתהליך זה מול הצוות הבין-תחומי (שספק יוקם) ומול ההורים, הוא לא צפוי להיות יעיל במיוחד ואף עלול לגרום יותר נזק מתועלת.
התערבות
בעמוד 19, משרד החינוך כותב ש”הטיפול שהוכח כיעיל ביותר להפרעת קשב הוא טיפול רב-מערכתי המקפיד על הטמעת תרבות ארגונית בית-ספרית הכוללת בתוכה התייחסות פדגוגית, טיפול תרופתי, טיפול התנהגותי וטיפול רגשי המותאם למוקדי הקושי והחוזק של התלמיד.”
זוהי ההתייחסות הראשונה לנושא הרפואי של התרופות, אך בשלב זה הן מוצגות תחת התרבות הארגונית הבית ספרית שהטיפול להפרעת קשב צריך להטמיע, ולא להיפך, משום מה. הייתי מצפה שהתרבות הארגונית היא זו שתטמיע את הטיפול, אבל נניח לסוגיה הזאת בינתיים, משום שיש משמעותית ממנה – מדוע וכיצד כלול טיפול תרופתי בתרבות הארגונית של בית הספר?
משרד החינוך מואיל בטובו לרמז על קיומם של הרופאים במציאות, או לפחות בגרסת המציאות שהוא מנסה להציג לציבור. עם זאת, ניכר שמשרד החינוך מסתייג ונמנע ככל האפשר מהסוגיה. למעשה, המילה “רופא” עדיין לא הוזכרה בצורה מפורשת מחוץ להתייחסות , דברים לומר במפורש, להרחיב, לפרט ולהבדיל, ובאילו להקפיד על המינימום ההכרחי ולהסוות היטב את השאר. ישנם דברים הנאמרים רק בהקשרים מאוד ספציפיים, לצד נושאים שלגביהם השתיקה רועמת ולא מוזכר אף המינימום ההכרחי.
למשל, בעמוד 20, נכתב ש”ההתערבות המיטבית צריכה להיות מותאמת לצורכי התלמיד תוך דגש על הצרכים במסגרת הכיתתית ובית הספר בו הוא נמצא מספר רב של שעות במהלך היום”. כלומר, משרד החינוך מודע לכך שלמסגרת הכיתתית ולבית הספר יש חלק משמעותי בחיי התלמיד, אך משום מה, בחר שלא להזכיר זאת ברשימת הגורמים המשפיעים, לטענתו באופן ישיר, על הביטוי של הפרעת קשב, בעמוד 15.
בדיעבד, מסתמנת גם בחירה מגמתית של מילים במשפט הבא, בעמוד 15: “מחקרים מראים שאיתור מוקדם ככל האפשר ובהמשך מתן התערבות, מסייעים לתחושת ההצלחה”. תחילה, הנחתי לתומי, שהמשמעות של “איתור” כוללת הפניה לאבחון מקצועי על ידי גורם מוסמך מטעם הסמכות הרלוונטית, אך לאחר קריאת ההסבר המורחב של משרד החינוך אודות תהליך האיתור וההתערבות כפי שהוא מגדיר אותו, היעדר המילה “אבחון” באותו המשפט, צורמת מאוד.
ניכר שמשרד החינוך מתאמץ במכוון, שלא לשלב את האבחון הרפואי במענה החינוכי להפרעת קשב בכל שלב אפשרי, ומציין את קיום הרפואה רק באופן מרומז ושולי ביותר כדוגמה לגורמים מחוץ לבית הספר, שתכנית ההתערבות צריכה לכלול שיתוף שלהם. בהקשר זה, גם המילה “שיתוף” צורמת, כיוון שאינה מרמזת על אף היבט הדדי של קבלת מידע, עצה או הנחיה מאותם גורמים חיצוניים.
מודל התגובה להתערבות
בעמוד 20, משרד החינוך מפרט יותר, ומסביר ש”תכנית ההתערבות תתבסס על התפיסה המנחה את אגף לקויות למידה והפרעת קשב, מודל התגובה להתערבות (RTI).”
- משרד החינוך מצרף מסמך הסבר אודות המודל, שתוכלו למצוא – בקישור הזה
ההסבר אודות מודל התגובה להתערבות נוסח על ידי משרד החינוך ולכן יש לקחת בחשבון שהוא לא בהכרח משקף את המודל המקורי במדויק, אם בכלל. די ברפרוף קצר כדי להבחין בהיבטים בעייתיים. חשוב להבהיר, שאני מגיבה להסברי משרד החינוך בנושא, והביקורת שלי אינה מופנית כלפי השיטה עצמה, שייתכן שבידיים אחרות, הייתה יכולה להיות מועילה וחיובית יותר.
גם כאן, אסתפק בדוגמאות נבחרות, כיוון שאין זה הנושא המרכזי הנדון, כך שחוסר התייחסותי לסוגיה מסוימת אינו מעיד על הסכמה כי אם על כוונתי לקצר בדבריי.
בעמוד 5, מצוין, שזהו “מודל חינוכי שמטרתו לספק תמיכה מוקדמת ויעילה לתלמידים עם קשיים לימודיים”. באופן בלתי מפתיע, הבעיה הראשונה מופיעה כבר בפתיח, כיוון שהפרעת קשב איננה לקות למידה, לא חייבת לבוא לידי ביטוי בקשיי למידה, ובהכרח תפגע לפחות בתחום חיים אחד נוסף.
אדגיש, שמשרד החינוך מודע לכך היטב, לאור ציונו בעמוד 15, ש”השלכות הקושי יקבלו ביטוי באחד או יותר מהתחומים הבאים: לימודי, רגשי, התנהגותי או חברתי, באופן שהם יכולים לפגוע באיכות החיים של הפרט ואיכות האינטראקציות שלו עם הסביבה במסגרות שונות”. עם זאת, עבור מדיניות האיתור והטיפול בתלמידים עם הפרעת קשב ופעלתנות יתר, משרד החינוך בוחר ליישם מודל שנבנה רק עבור קשיי למידה, ומלבד האזכור ההתחלתי, שהתחום ההתנהגותי-רגשי-חברתי משליך גם על התחום הלימודי, טרם נראית בו התייחסות לשאר התחומים. זה יוצר את הרושם, שבהיעדר השלכות על התחום הלימודי, לא מחייב שמשרד החינוך היה מוצא לנכון להתייחס לתחום זה כלל. למעשה, בהתחשב בכך שהשלב הראשון במודל הוא “זיהוי תלמיד בסיכון לקשיים לימודיים”, עולה, שכל תלמיד עם הפרעת קשב שאינו מזוהה כנתון בסיכון לקשיים לימודיים (בין אם הוא חווה כאלה או לא), כלל לא ייחשב לצורך תהליך מול אף גורם במערכת.
התמקדות המודל בקשיים לימודיים יכולה להיות במידה מסוימת הגיונית ליישום בהקשר של לקויות למידה, שמטבען פחות רלוונטיות בסיטואציות שאינן מצריכות כישורי למידה או מיומנויות אורייניות, אך בהקשר של הפרעת קשב המודל הזה במקרה הטוב יתייחס להיבט מסוים, שלא בהכרח קיים אצל כל התלמידים עם הפרעת קשב, ובהכרח יזניח את השאר, מה גם שקשיי הלמידה של תלמידים עם הפרעת קשב, לא בהכרח נובעים מהפרעת הקשב עצמה, כיוון שבשכיחות גבוהה, נלווים אליה שלל קשיים אחרים, שיכולים לפגוע ביכולת הלמידה. כאמור, איתור המקור לקשיים הוא קריטי, משום שכל גורם קושי מצריך מענה טיפולי שונה בתכלית, ומענה בלתי מותאם יהיה במקרה הטוב פחות יעיל, אם בכלל, ויבזבז לשווא משאבים, ובמקרה החמור יותר, אף יגרום נזק.
בהמשך אותו עמוד בחוברת, כתוב ש”מודל RTI (Intervention to Response) מבוסס על ההנחה כי תמיכה ומעקב שיטתי הניתנים בשלב מוקדם ומותאמים לצרכי התלמיד ימנעו חוויית כישלון ותחושת חוסר מסוגלות” – שוב, נשמע טוב, אך לא ברור כיצד ניתן להתאים את התמיכה והמעקב השיטתיים לצורכי התלמיד, ללא אבחון לאיתור המקור המדויק של הקשיים, שיאפשר לצוותים החינוכיים לדעת את טיבם של אותם הצרכים.
בדיאגרמה המתארת את שלבי המודל, התמיכה מתוארת במפורש כ”הוראה מותאמת”, שאמנם מתאימה למגוון קשיי למידה, אך לא לכולם, ואינה צפויה לסייע בקשיים מחוץ לתחום הלמידה.
משרד החינוך מוסיף ומציין, ש”ההנחה המרכזית היא כי בהתבסס על גישה זו ניתן לזהות תלמידים עם חשד ללקות למידה/ הפרעת קשב כאשר בתהליך העבודה ניתן לשלול קשיים אשר מיוחסים לגורמים אחרים כמו גורמים רגשיים, הוראה לקויה, לקויות אחרות ועוד” – אז זהו, שלא!!!
ראשית, גישה זו אינה נחוצה להעלאת חשד, שיכול לעלות ללא כל מודל חינוכי או הכשרה מקצועית.
תהליך עבודה אינו יכול לשלול קשיים, אך במצבים מאוד ספציפיים, תיתכן תגובה חיובית מהירה להתערבות משמעותית של הוראה מתקנת, בין היתר כמענה להוראה לקויה וחסך בידע או בהתנסות. עם זאת, מדובר במצבים נסיבתיים חיצוניים ולא בלקויות או הפרעות למיניהן. כמו כן, רק בדיעבד ניתן להניח שבכך מדובר. בפועל, ללא בדיקת הגורמים עצמם, אין לדעת אם השיפור חל בעקבות תהליך ההוראה המתקנת, ההבשלה וההתפתחות הטבעית של התלמיד, השפעות של טיפולים אחרים מחוץ לבית הספר… וכד’.
בנוסף, הייתי מצפה שמשרד החינוך ידע לאתר הוראה לקויה ללא צורך בדחייה או מניעת אבחון, וללא צורך במודל התערבות מיוחד עבור התלמידים. הוראה לקויה היא מחדל של המערכת עצמה ומן הראוי שיהיו לה אמצעים לאיתור מקרים כאלה ולטיפול בהם, לפני שהם פוגעים משמעותית בתפקודי הלמידה של תלמידים.
באשר לגורמים רגשיים, הם ניתנים לאבחון רק ע”י פסיכולוג או פסיכיאטר. כאמור, הפרעת קשב היא מחוץ לתחום הסמכות והאחריות החוקית של משרד החינוך, ומאובחנת על ידי רופא מומחה תחת אחריות משרד הבריאות. למען הסר ספק, צוותים חינוכיים ללא ההכשרה הראויה אינם יכולים לשלול או לאמת את החשד לקשיים בתחום הרגשי או את החשד לקיומה של הפרעת קשב, כמו גם חשד לכל תחום קושי אחר מחוץ לתחום אחריותם, שלא נבדק במסגרת אבחון מקצועי מלא.
לתשומת לבכם, שני סעיפים נוספים בעמוד 8 בחוברת:
בסעיף 5, כתוב ש”הפניה לאבחון / הערכה פרטנית מקיפה במידת הצורך ורק לאחר שנמצא חשד מוצק ללקות למידה שאינה מאפשרת את העברת הידע הקיים.”
- שוב, מדובר בחשד ללקויות למידה וניכר שהמודל כלל לא מיועד להפרעת קשב.
- הצורך בהפניה לאבחון נובע מעצם החשד, ללא קשר לרמת מוצקותו – אין צורך בסיבות או הצדקות נוספות מעבר לכך.
- עיכוב או מניעה של האבחון עלולים לגרום יותר נזק מתועלת.
בסעיף 6, כתוב ש”יש חשיבות רבה ליישום המודל בצורה מקיפה ומדויקת הן ברמה המערכתית והן ברמת המורה”
- חשוב להדגיש, שיישום המודל כולל הפעלה של דרכי עבודה בשלוש רמות שונות, המתוארות בעמוד 7.
- התייחסות למודל, הסברתו, תיאורו, המלצות עליו, בניית תכניות הכשרה לצוותים חינוכיים והקמת צוותים מובילים בין-תחומיים המסבירים את מדניות משרד החינוך לצוותים החינוכיים, שצריכים להבין שהם אחראיים על דברים שלא בהכרח באחריותם ושהם לא בהכרח מוסמכים לבצע – כל אלה ושלל “הברקות” אחרות לאורך החוברת אינם מהווים יישום של המודל.
- דחייה או מניעה של הפניה לאבחון, כשלעצמה איננה יישום המודל.
- יישום המודל צריך להתרחש גם ברמה המערכתית ולא רק ברמת המורה.
עד כה לא ראיתי כל הצדקה או הסבר לבחירת המודל הספציפי הזה על פני שלל מודלים חינוכיים אפשריים אחרים, הן עבור לקויות למידה והן עבור הפרעת קשב. משרד החינוך חוזר, מדגיש ומבהיר שזו גישתו, אך אינו מסביר מדוע, ומהם יתרונות המודל ביחס למודלים אחרים, ככל שאלה קיימים.
לסיכום:
לפני שמשרד החינוך מצהיר שאינו מכיר בקושי כהפרעה טרם התערבות, משום שהוא מתבסס על מודל שנועד לתת מענה לקשיי למידה על רקע לקויות למידה, מוטב שתחילה יתכבד ליישם אותו, יכיר בעובדה שהפרעת קשב איננה לקות למידה ושאבחונה כלל לא בסמכותו, ו…. יפסיק לזלזל באינטליגנציה של כל הנוגעים לדבר.
הערכת ההתערבות ותהליכי בקרה
בעמוד 21, כתוב: “נודעת חשיבות רבה להכללת צמתי עצירה בכל תהליך התערבות, בהם ייבחנו הערכת תפקודו והתקדמותו של התלמיד והערכת יעילותה של תכנית ההתערבות.” עם זאת, לא מצוינים הקריטריונים שעל פיהם תתבצע ההערכה – כיצד ועל סמך מה ייקבע, האם תכנית ההתערבות יעילה או לא? אמנם משרד החינוך כותב ש”יתקיימו מפגשי מעקב בצוות בין מקצועי”, אך להזכירכם, במסגרת החוברת, הסטטוס של צוות זה הוא בגדר המלצה בלבד.
עוד באותו עמוד, כתוב ש”מומלץ להזמין את הורי התלמיד לקבלת משוב וחשיבה משותפת להמשך.” – שוב, דגש על המלצה. המשמעות היא, שמבחינת משרד החינוך, אין חובה להזמין את הורי התלמיד לקבלת משוב או לשתף אותם בחשיבה על המשך התהליך, שלא ברור מי יעריך את יעילותו, כיצד יתאים אותו להתקדמות (או היעדרה) בשטח, על סמך אילו קריטריונים יתקבלו ההחלטות, והאם הגורם המחליט יחזיק בהכשרה הנחוצה לניתוח המצב, הסקת מסקנות וקבלת החלטות בנוגע להמשך תכנית ההתערבות?.
נהדר, נכון?
אמנם משרד החינוך מציין ש”התערבות יעילה חשוב שתכלול גם מערך הכשרה, תמיכה וליווי לצוות החינוכי ואפשרות הדרכה וליווי להורים, כחלק בלתי נפרד מהמענה לצרכיו של התלמיד.” – אבל שוב, הניסוח בלתי מחייב. מדוע “חשוב שתכלול”, ולא “תכלול”? האם ציון החשיבות מעיד על כוונה ליישומה בפועל? מה טיבה של ההכשרה, מלבד המסר לצוותים החינוכיים, שלא יוותרו לעצמם, ושעליהם להבין, שהאחריות לביצוע תפקידו של משרד החינוך היא שלהם, למרות שהיא לא?
באופן דומה, לא ברור מה המשמעות של “אפשרות” הדרכה וליווי הורים. מי מחליט אם ליישם את האפשרות הזאת? האם זה נתון לשיקול דעת ההורים, שמומלץ, אם כי לא מחייב, לתת להם משוב אודות ההתקדמות ויעילות התפקוד של ילדיהם? האם אלה הצוותים החינוכיים, שטיב הכשרתם ביחס לתפקידים שמשרד החינוך מטיל עליהם אינו ברור כלל? או שמא מדובר באותו צוות בין מקצועי, שקיומו עלפי חוברת זו הוא תיאורטי בלבד?
כמו כן, האם ישנו גורם הפועל תחת סמכות משרד החינוך וגם קיים במציאות, שאחראי על אותו מערך הכשרה, תמיכה וליווי לצוות החינוכי?
בסוף העמוד, משרד החינוך כותב ש”חשוב לציין כי ככל שמספר המורים המעורבים ואשר יקבלו הכשרה וליווי בתהליך יהיה רב יותר, כך אקלים הלמידה יהיה מותאם למגוון רחב של תלמידים”.
שאלות נבחרות שעולות מתוך כך:
- “ככל שמספר המורים המעורבים שיקבלו הכשרה יהיה רב יותר…” – האם לא כולם אמורים לקבל הכשרה?
- האם מבחינת משרד החינוך, מורים שלא קיבלו הכשרה יכולים להשתתף בתהליך הזה?
- אם מורים ללא הכשרה יכולים להשתתף, האם ההכשרה נחוצה? אם היא נחוצה, מדוע אפשרי להשתתף בלעדיה?
- מה קובע את מספר המורים המעורבים? האם זה נתון לשיקול דעת המורים? האם יש מכסה או קריטריונים כלשהם?
- האם קיים יעד כלשהו עבור מספר המורים שיעברו הכשרה עד תאריך מסוים?
בקיצור, למרות שלטענת משרד החינוך, חשוב שהתערבות יעילה תכלול גם מערך הכשרה, לא נראה שהוא משקיע מאמצים רבים בהנגשת ההכשרה לצוותים החינוכיים או להורים. כמו כן, לא נראה שבכוונתו לחייב מורים לעבור הכשרה זו לצורך יישום התוכנית. לא זו בלבד, אלא ששוב מוצג המשכה של אותה המגמה, בה במקום לנסח מסמך מדיניות ברור וחד משמעי, משרד החינוך בוחר להתייחס לדברים שחשוב / מומלץ שיהיו, וכולי. במקרה זה, ניכר שהוא מכשיר את הקרקע להאשמת המורים, בכך שלא עברו את ההכשרה, שלא ברור איך ניתן להשיגה, האם היא בכלל קיימת, ומדוע כדאי להם להשקיע בה את זמנם.
מאחר שאני פחות מעורבת בפן התעסוקתי של המורים, התעלמתי מרוב האמירות הבעייתיות והצורמות בתחום זה, אך ראוי לציין, שבאופן כללי, ניכר שמשרד החינוך מצפה מהצוותים החינוכיים לבצע עבודה רבה מאוד, שתועלתה הכללית או בהשוואה לדרכי התנהלות אחרות, כלל לא ברורה. במקביל, מוטלת עליהם אחריות רבה לנושאים שאינם במסגרת הכשרתם הבסיסית, במסגרתה הם לא אמורים לאבחן אלא ללמד, ובוודאי שלא לקבל החלטות בנושאים שעל פי חוק צריכים להיקבע על ידי רופא מומחה בלבד. באף מקום לא מצוין אם ואיזה תגמול כספי יינתן על שעות העבודה הרבות הנדרשות להשתתפות בתוכנית ההתערבות, כל נושא ההכשרה והתמיכה המקצועית מעורפל במידה שעצם קיומו מוטל בספק, ואם לא די בכך, על צווי החינוך לספוג גם התייחסות מבזה המתבטאת בניסוחים כגון, “ללמדם לא לוותר לעצמם ולהבין שעליהם מוטלת האחריות…” ושאר רמיזות לגבי “המסוגלות המקצועית והרגשית של צוותים אלה”.
לתחושתי, זהו ההיפך מרתימת המורים לתהליך. משרד החינוך, שכנראה צפה מראש את תגובת המורים בשטח, או שכבר נוכח בה בפועל, בוחר להימנע ממענה לסוגיות הנ”ל. במקום זאת, הוא מוסיף וממשיך באותה אסטרטגיית כסת”ח מבישה, שאינה מכבדת אף אחד מהמעורבים בנושא. לאורך חוברת זו, משרד החינוך הכין למעשה תשתית לוגית, שבאופן תיאורטי, תאפשר לו להאשים בכל מחדל וכישלון מערכתי בשטח את הצוותים החינוכיים, על חוסר מסוגלות מקצועית ורגשית, במסגרתה הם “מוותרים לעצמם”, לא מבינים שזוהי בעצם אחריותם, לא דואגים להכשיר את עצמם… וכולי.
במילים אחרות, עושה רושם שמשרד החינוך יודע היטב לומר, מה לדעתו צריך להתקיים, אך פחות מקפיד על כל מה שיש לעשות לטובת יישום הדברים בשטח. למעשה, ניכר שההיבטים שבהם הוא בוחר להתמקד, הם בעיקר אלה שמסירים אחריות מהמערכת או מונעים גישה לאבחון וטיפול מתלמידי ישראל, ומן הטעם הזה, השקיע את מירב המאמצים והמשאבים במראית עין מדופלמת היטב, שתכליתה להצדיק את התנהלותו, אך בפועל מייצרת יותר נזק מתועלת.
למקרה של ניסיון להסביר זאת באמצעות טיעון כלכלי, גם מהבחינה הזאת, לא ברור החיסכון הכלכלי שבהקמת צוותים מובילים, מערכי הדרכה, תהליכי איסוף מידע מורכבים, תכניות התערבות מפוצצות שפועלות בשלוש רמות שונות… וכולי, במקום פשוט להפנות את ההורים לאבחון אצל רופא מומחה כאשר עולה חשד להפרעת קשב.
לא רק שזה הדבר המקצועי, החוקי והאתי לעשות, זה גם לא עולה למשרד החינוך כלום – אז לשם מה, לכל השדים והרוחות, נחוץ כל ה”טררם” הזה? היכן ההיגיון?
תיעוד ההתערבות
כמעט חשבתי לדלג על החלק הזה, בהיותו עניין טכני-בירוקרטי-פנימי של המערכת…. עד שהגעתי לקטע הבא, בעמוד 22: “כאשר התלמיד מופנה להמשך בירור וטיפול מחוץ לבית הספר, חשוב לצייד את ההורים בתמצית המידע הרלבנטי מתוך החומרים המופיעים בתיקו של התלמיד והמקובלים על הצוות הבין מקצועי, כדי שהמאבחן יעמיק את ההיכרות וההתבוננות עליו.”
אז מה יש לנו פה?
- אזכור שני לאפשרות של בירור וטיפול מחוץ לבית הספר, אם כי ללא התייחסות מפורשת לאבחון או לרופאים.
- ציוד ההורים בתמצית המידע הרלוונטי שנאסף אודות ילדיהם, על פניו יופי של דבר, אבל לא ברור לי מדוע מתייחס רק למקרים שבהם התלמיד מופנה לבירור וטיפול מחוץ לבית הספר. כמו כן, חוזר השימוש במילה “חשוב”, במקום פשוט לומר, שההורים יצוידו בתמצית המידע. בהתחשב בכך שקודם לכן משרד החינוך בחר גם לכתוב ש”מומלץ להזמין את הורי התלמיד לקבלת משוב וחשיבה משותפת להמשך”, ניכר ששיתוף ההורים במידע שנצבר במערכת אודות ילדיהם ובתהליכי קבלת ההחלטות לגביהם, אמנם רצוי, אבל מבחינת משרד החינוך, אופציונאלי בלבד. לא יודעת מה אתכם, אבל אותי זה מטריד מאוד. הייתי רוצה לחשוב שעדכון ושיתוף ההורים יהווה חלק בלתי נפרד מהנוהל הקבוע והמפורש, אבל נראה שמשרד החינוך גורס אחרת, ובינתיים לא נמצא הסבר לכך.
- החומרים שייכללו בתמצית שההורים יקבלו הם רק אלה ש”מקובלים על הצוות הבין מקצועי” – מה?? למה?!
מסתמן שאותו צוות בין מקצועי מוביל, שלפי החוברת עצם קיומו הוא בגדר המלצה בלבד, מספק גם שירותי צנזורה, זאת כזכור, בנוסף על תפקידו להסביר לצוותים החינוכיים מדיניות בלתי ראויה, שמשרד החינוך כנראה בוחר לפרש את התנגדות הצוותים החינוכיים לקבלה, או את חוסר יכולתם ליישמה בהיעדר התשתית וההכשרה המתאימות, כחוסר הבנה מצדם, שמעלה את הצורך לגרום להם, “לא לוותר לעצמם”.
עולה השאלה, מה טיבו של צוות בין מקצועי זה? האם הוא אמור לקדם באיזשהו אופן את המענה החינוכי לתלמידים עם הפרעת קשב, או שמא מדובר בסוכנות תעמולה פנימית שנועדה לשרת אינטרסים מעורפלים וחשודים של משרד החינוך?
על פי אילו קריטריונים יקבע הצוות הבין מקצועי, אם מידע מסוים מקובל עליהם או לא?
האם רק לתחושתי מכל העסק הזה עולה ריח רע מאוד? - האם תהיה להורים אפשרות לקבל עותק של המידע המלא אם ירצו בכך? אם כן, האם משרד החינוך יידע את ההורים בנוגע לאפשרות הזאת, או רק יקווה שלא ישאלו?
- מי אחראי לצייד את ההורים בתמצית המידע? מי מחליט מה תכלול התמצית הזאת? מהי ההכשרה הנדרשת לצורך כך ומהם הקריטריונים להכרעה לגבי, איזה מידע רלוונטי ואיזה לא?
אז… שוב, מקטע זה עושה רושם, שמשרד החינוך גם מכיר בקיומם של גורמים חיצוניים, גם מפנה אליהם, גם מצייד את ההורים בעיקרי המידע וכו’, ואילו בקריאה מעמיקה יותר, נראה שמשרד החינוך דווקא מסתייג מאוד משיתוף המידע על התלמידים עם הוריהם ועם גורמים טיפוליים מקצועיים אחרים המעורבים בתהליך האבחון והטיפול. מראש לא מוצגת האפשרות לקבלת המידע המלא, אם היא בכלל קיימת, לא נאמר כיצד, על סמך מה וע”י מי ייבחר המידע הרלוונטי, וכל זה תחת תהליך צנזורה של צוות בין מקצועי.
ספרים מוקלטים
בעמוד 24, משרד החינוך בחר להקדיש פסקה שלמה לנושא הספרים המוקלטים, שכוללת גם התייחסות לתוכנות הקראה, ללא הסבר על ההבדלים ביניהם.
אז אני אסביר:
ראשית, שתי האפשרויות הנ”ל רלוונטיות בעיקר לתלמידים המתקשים בקריאה או בהתמודדות עם טקסטים ארוכים מסיבות אחרות. משרד החינוך בחר להמליץ עליהן באופן כללי, מבלי לציין עבור מי הן מתאימות ולמה, כנראה בהמשך למגמת אי ההבדלה בין הפרעת קשב ללקויות למידה, לצד טענות סותרות בשלבים קודמים של המסמך, כמו למשל בעמוד 20: “חשוב לזכור כי הביטויים של ההפרעה יכולים להיות שונים אצל כל ילד, ומכך נגזר כי ההתערבות המיטבית צריכה להיות מותאמת לצורכי התלמיד” – והנה משרד החינוך ממליץ לכולם על ספרים מוקלטים, מבלי לבדוק התאמה או להתייחס אליה. אני שבה ומזכירה: הפרעת קשב לא חייבת לבוא לידי ביטוי בקשיי קריאה או בקשיי למידה באופן כללי, זאת להבדיל מלקות קריאה, שעיקרה הוא קשיי קריאה. אילו דובר על דיסלקציה, נכון היה להציג אפשרויות אלה כהמלצה כללית, אך ביחס להפרעת קשב, זה לא בהכרח נכון.
אגב, בהקשר של הפרעת קשב, תוכנות ההקראה יכולות לעזור גם בשני היבטים נוספים, שכמו קשיי הקריאה, יהיו רלוונטיים לחלק מהמקרים ולא לכולם. ההיבט הראשון, הוא האפשרות לקלט רב חושי, המאפשר גם לראות וגם לשמוע את הכתוב, ובכך לסייע בקליטת התכנים. לצד זה, ישנם כאלה שעבורם הרב-חושיות עלולה ליצור הצפה ולאתגר את פיצול הקשב יתר על המידה, ובכך דווקא לפגוע בהבנה (שוב – התאמה אישית). ההיבט השני, הוא האפשרות לשמוע את הטקסט תוך כדי תנועה או עיסוק אחר, מה שמאתגר יותר עם טקסט כתוב, המצריך מיקוד-מבט ומגביל את התנועה ואת אפשרויות הפעולה.
- על הצורך בפעילות משנית שתהווה מנגנון ויסות קשב חיצוני התומך בפעילות הראשית תוכלו לקרוא – בקישור הזה
התייחסות לתוכנות הקראה
תוכנות הקראה הן תוכנות מחשב שמטבען מצריכות מחשב. כמו כן, בעוד שבאנגלית ניתן למצוא כמה חינמיות, תוכנות ההקראה בעברית והטובות שבאנגלית הן בתשלום. ואולם, לא מוזכר מי אחראי על מימונן, אלא כרגיל, נתונה רק המלצה לשימוש בהן. כמו כן, אין התייחסות לתלמידים שאין להם מחשב בבית או להסדרים הטכניים הדרושים להעמדת מחשב לשימוש התלמיד בכיתת הלימוד.
בהקשר זה אוסיף, שבתוכנות הקראה רבות, יש אפשרות שהתוכנה לא תקריא את הטקסט בזמן אמת, אלא תמיר אותו לקובץ שמע, שניתן אחר כך לשמוע בכל מקום עם כל מכשיר MP3. זה יכול לתת מענה למקרים של היעדר מחשב בבית התלמיד או קושי בנגישות מחשב בכיתה. עם זאת, לאחר יצירת הקובץ, לא ניתן לשנות את הגדרות ההקראה, לכן חשוב להקפיד ולברר, מהן העדפות התלמיד מבחינת סוג הקולות, מהירות השמעה וכד’.
תוכנות ההקראה מבוססות על טכנולוגיית המרה של טקסט לדיבור (Text To Speech – TTS), ועובדות על קבצים בפורמט טקסט (כמו “וורד” או “דוקס”), בהם ניתן לערוך את הטקסט, ולא יעבדו על קבצי תמונה (כמו צילום או סריקה).
- אמנם יש תוכנות המרה של תמונה לטקסט, שנקראות OCR, עליהן תוכלו ללמוד – בקישור הזה,
אך רמת הדיוק שלהן תלויה במספר גורמים, כמו טיב התוכנה, איכות הדפסת הטקסט ואיכות הסריקה. עבור ספרים, הפעולה מצריכה סריקה של כל עמוד בנפרד – אמצעי פחות נגיש לתלמידים עם הפרעת קשב, שמצריך גישה לאמצעים טכנולוגיים שלא מצויים בכל בית. לפיכך, אם משרד החינוך רוצה בנגישות השימוש בתוכנות הקראה עבור ספרי לימוד, עליו להכין אותם בפורמט דיגיטאלי של טקסט, כדי שניתן יהיה להעלותו לתוכנה.
כמובן שמשרד החינוך לא התייחס לנקודות שציינתי, ולכן אין לדעת האם הוא בכוונתו לפעול לנגישות ספרי הלימוד בתוכנות הקראה, או לא.
למעשה, השימוש בתוכנות הקראה פרקטי יותר עבור שלל טקסטים שכבר קיימים בפורמט דיגיטאלי ברחבי האינטרנט, אלא שמשרד החינוך לא התייחס לאפשרות הזאת, והציג את הנושא רק תחת הכותרת, “ספרים מוקלטים”.
מה יש לנו לומר על ספרים מוקלטים?
- אם תהיתם היכן ניתן להשיג ספרים מוקלטים אמתיים, עם קריינים אמתיים (ולא קולות רובוטיים של תוכנות הקראה), אתם מוזמנים לבדוק את ההסבר על הספרייה לעיוורים בקישור הזה.
משום מה, משרד החינוך לא טרח לציין עובדה זו, כנראה במסגרת מגמת הסתייגותו הכללית מהכרה בקיומם של גורמים חיצוניים למערכת החינוך.
כפי שניתן לראות, משרד החינוך באופן כללי לא טרח לציין הרבה דברים. למעשה, האפשרות של ספרים מוקלטים ותוכנות הקראה, היא היחידה שהוזכרה בתחום הטכנולוגיה המסייעת, ואילו שלל אפשרויות אחרות, כמו הקלדה עיוורת, יומן אלקטרוני, טייפ דיגיטאלי ועוד, לא הוזכרו.
מה מייחד את הספרים המוקלטים משאר הכלים הטכנולוגים? כנראה שלגביהם באופן ספציפי, היה למשרד החינוך משהו חשוב לומר.
מהו? – קחו אוויר:
“יש להיזהר מפיתוח תלות באמצעי זה וחשוב להמשיך ולתרגל את הקריאה העצמית.”
זוהי כנראה הטכנולוגיה היחידה שמשרד החינוך חושש שעלולה לפתחת תלות, וניכר שזוהי הסיבה היחידה לטרחתו להתייחס לנושא.
(“תלות” – כמה סטיגמות ייתכנו בחוברת אחת??)
שימוש כרוני בטיפול / מוצר / תרופה או כל אמצעי אחר המיועד לתת מענה לבעיה כרונית אינו גורם תלות – אלא שהוא טיפול או פיצוי.
אמנם ניתן לומר, שבמובן מסוים, הצורך לשימוש כרוני במשהו, הוא סוג של תלות, אבל בלשון הדיבור, המילה הזאת לרוב מתקשרת לקונוטציה שלילית, במובן של התמכרות או סכנה אחרת. בשפה המקצועית לא נהוג להשתמש במילה “תלות” באופן כללי, בדיוק מסיבות אלה. אז… מדוע משרד החינוך מוטרד כל כך מהאפשרות של תלות בספרים מוקלטים לתלמידים עם הפרעת קשב, אבל לא מעלה כל חשש לתלות, למשל בהקלדה, במשקפי ראייה, בעזרי שמיעה, במחשבונים… וכד’?
התשובה היא, שלתפיסתו, “חשוב להמשיך ולתרגל את הקריאה העצמית”.
- אפשר לציין זאת ללא השימוש השלילי והסטיגמתי במילה “תלות”, שבעיקר גורמת למי שזקוק לאופציה, להרגיש רע עם עצמו ולחשוש לגבי עתידו, שלא לצורך.
- אף אחד לא אמר שזה אמור להחליף את המשך פיתוח מיומנויות הקריאה – ביחס למה נאמר הדבר? האם כך סבור משרד החינוך, או סבור שכך חושבים צוותי ההוראה?
אם משרד החינוך חושש מ”תלות” בתוכנות הקראה וספרים דיגיטליים, כל שעליו לעשות הוא, ללמד קריאה. שזה, כמדומני, גם חלק מתפקידו.
תוכנות ההקראה יעילות לפיצוי על קשיי קריאה ויכולות לסייע רבות לצמצום פערים בחומר הלימוד, לצבירת ידע-עולם ואוצר מילים, שיוכלו בהמשך לתרום לתהליכי הלמידה, אבל את הקניית הקריאה, במיוחד כשיש פער גדול מהמצופה מבני הגיל, לא בהכרח נכון לבסס על חומרי הקריאה של הכיתה. אם משרד החינוך אכן דוגל בכך ש”ההתערבות המיטבית צריכה להיות מותאמת לצורכי התלמיד”, הרי שהטקסטים המשמשים לתרגול קריאה עבור תלמידים המתקשים בה, צריכים להיות מותאמים לרמת הקריאה הנוכחית שלהם. למעשה, זהו נוהג בסיסי בתחום ההוראה המתקנת.
אם כן, או שמשרד החינוך סבור שהצוותים החינוכיים שלו לא מספיק בקיאים בהוראה מתקנת כדי להיות מודעים לכך, או שאינו סבור שתפקידו ללמד את התלמידים לקרוא. במקום זאת, כנראה שהוא סבור, שעל התלמיד לבצע את תפקיד משרד החינוך עבורו, ואם הוא כושל בכך וחלילה נדרש לשירותיו, אזי טיעון המאפיינים האישיים, כמו מוטיבציה ויכולת התמדה, כבר מוכנים לשליפה במקרה הצורך, ועל אלה נוספה כעת גם המילה, “תלות”. באמת מקסים.
מאחר ששבעתי מכמות הרפש השזורה לכל אורך המסמך הזה, לא אוסיף עוד היבטים שקיימים בו, ורק אזכיר למשרד החינוך, שממש באותו העמוד, ציין ש”מומלץ להבנות סביבה תומכת קשב. בדרך זו יחושו התלמידים עם הפרעת קשב תחושת מסוגלות עצמית וביטחון בלמידה מקדמת המותאמת לצרכיהם כמו גם חוויית נראות מעצימה ותומכת”.
האשמת מאפייניו האישיים של התלמיד בביטוי החיצוני של תסמיני הפרעת קשב, אזכור טכנולוגיה מסייעת אחת בלבד, ורק בכדי לתאר אותה במונחי “תלות”, הימנעות עקרונית מהפנייה לאבחון מרגע שעלה חשד להפרעת קשב, התייחסות להפרעת קשב כאל לקות למידה וגיבוש מדיניות להפרעת קשב, אשר מתבססת על מודל של לקויות למידה – כל אלה ועוד אינם יוצרים סביבה תומכת קשב, לא תורמים לתחושת מסוגלות עצמית, ביטחון בלמידה או חווית נראות מעצימה ותומכת.
אנא! – שיקלו מחדש והשכילו לגנוז את החוברת המבישה והמזיקה הזאת!!!
רפרוף קצר על החלק הבא, כי עייפתי
ברשותכם, אדלג על העמודים הבאים, המכילים שלל המלצות לתהליך ההוראה, לגביהן אציין בקצרה:
- חלקן אכן מתאימות לתלמידים עם הפרעת קשב, כמו למשל, “חשוב להקפיד כי ביצוע משימות או מטלות כיתה כמו גם היבחנות יתקיימו בסביבה שקטה המאפשרת עבודה וללא ריבוי הסחות ורעש סביב”.
- חלקן מתאימות לחלק מהתלמידים עם הפרעת קשב, אך עלולות להזיק לאחרים, למשל, “מומלץ לשאול במהלך השיעור שאלות ממוקדות הבודקות הבנה ומעודדות את התלמיד להישאר דרוך בעת הלמידה לקראת שאלות הבנה קצרות” – תלמידים עם הפרעת קשב שההשתתפות הפעילה מסייעת להם לשמר את הקשב לאורך השיעור, ששולטים היטב בחומר ושיש להם ביטחון עצמי, אכן יכולים להיעזר בהתערבות מהסוג הזה, אבל לגבי תלמידים עם הפרעת קשב שלא שולטים היטב בחומר או שביטחונם העצמי מוחלש, זה עלול בעיקר להלחיץ ובכך להפריע לקשב שלהם במהלך השיעור. כמו כן, לתלמידים עם הפרעת קשב שמתקשים בפיצול קשב ובעיבוד פרטים מרובים בבת אחת, עצם הצורך לשים לב, מתי המורה שואל שאלה, עלול להסיח מתהליך הפנמת החומר. בנוסף, על תלמידים עם הפרעת קשב שמתקשים ב”שיפטינג” (מעבר בין משימות), חילופים מרובים בין פעילויות שונות, כמו האזנה ומענה על שאלות, עלולים להקשות במעקב אחר מהלך השיעור ובלקיחת חלק בפעילות הנוכחית, כשהמוח שלהם עדיין “תקוע” בקודמת.
- חלקן לא בהכרח ניתנות ליישום על ידי מורה ללא הכשרה ייעודית בהפרעת קשב, שפועל בהקשר הכיתתי, כמו למשל: “חשוב לסייע לתלמידים למצוא את האיזון בין דיוק למהירות”, או “מומלץ ללמד את התלמיד דרכים לשימוש יעיל ביומן”, “מדרג מטלות על פי סדר חשיבות” – אלה הם כישורים המצריכים את יכולות הוויסות וההתארגנות, שנפגעות בהפרעת קשב, וההנחיות הכלליות שנהוג לתת לא בהכרח יועילו, ויותר סביר שיובילו לתסכול. יתרה מזאת, בהקשר של הפרעת קשב, ניתן לצפות רק לשיפור יחסי בקשיים אלה, שבמידה כזאת או אחרת, ימשיכו להתקיים בחיי האדם. כשמודעים לכך, גם אם המיומנות לא נרכשה במלואה אבל חל שיפור משמעותי ביכולת, זה נחשב להצלחה ראויה, אבל בהיעדר מודעות, עלולים להתייחס לכך ככישלון. לכן, התייחסות למיומנויות מסוג זה בהקשר הכיתתי עבור מורה ללא הכשרה ייעודית להפרעת קשב וללא הסברה לגבי הציפיות ההולמות מצב שכזה, בעיקר מכשירה את הקרקע לתסכול שני הצדדים.
גם על החלק של “תרבות ארגונית בית ספרית” אדלג, שכן, הוא לא מחדש הרבה על מה שכבר נאמר, ובכל מקרה מוצג בעמוד 31, כ”אבני דרך מומלצות” בלבד.
שינויים בסל ההתאמות בדרכי ההיבחנות עבור תלמידים עם הפרעת קשב
בעמוד 33, משרד החינוך מציין את ההתאמות הקיימות בסל של תלמידים עם הפרעת קשב, וכוללות:
- השמעת שאלון הבחינה באמצעות מחשב במערכת ה- i test
- אישור ההתאמה בסמכות ועדת התאמה מחוזית / ועדת ערר / מערך מל”ל – בכפוף לאבחנה של הפרעת קשב ע”י גורם מוסמך וקביל לאבחון הפרעת קשב + אבחון דידקטי או אבחון פסיכו-דידקטי המעיד על קיומה של הפרעת למידה
- תלמיד שתאושר לו ההתאמה של השמעה יוכל גם להקליד את תשובותיו במחשב
- שימוש באטמי אוזניים.
- יותרו לשימוש כל תלמיד המבקש זאת
- תלמיד שיבחר להשתמש באטמי אוזניים בזמן הבחינה יוכל לרכוש אטמים ולהשתמש בהם במהלך בחינת הבגרות.
- יש לציין כי מדובר באטמים בלבד ולא באוזניות.
- שימוש בטיוטה במחברת הבחינה או ב- i test
- יותרו לשימוש כל תלמיד המבקש זאת
- היבחנות בקבוצה קטנה ובסביבה שקטה ככל הניתן.
- אישור ההתאמה בסמכות הוועדה הבית ספרית – בכפוף לאבחנה של הפרעת קשב ע”י גורם מוסמך וקביל לאבחון הפרעת קשב.
- בכל בית ספר תיפתח כיתה אחת בלבד ועד סה״כ 10 תלמידים עם הפרעת קשב מובהקת בכיתה.
- לא תותר כיתה נוספת ולא חריגה מעל 10 תלמידים.
- הארכת זמן הבחינה
- אישור ההתאמה בסמכות הוועדה הבית ספרית
- לא נדרש אבחון לצורך אישור התאמה זו
- תלמיד שתאושר לו ההתאמה ייבחן עם תוספת זמן של עד 25% ממשך הבחינה.
- הגדלת שאלון הבחינה
- אישור ההתאמה בסמכות הוועדה הבית ספרית
- לא נדרש אבחון אלא מסמך רפואי עדכני בלבד
- שימוש בדף נוסחאות מורחב בעת בחינת הבגרות במתמטיקה
- אישור ההתאמה בסמכות הוועדה הבית ספרית – בכפוף לאבחנה של הפרעת קשב ע”י גורם מוסמך וקביל לאבחון הפרעת קשב + אבחון דידקטי או אבחון פסיכו-דידקטי המעיד על קיומה של הפרעת למידה או אבחון ממערך המל”ל.
משרד החינוך קובע, שהשימוש בטיוטה ובאטמי אוזניים (שהתלמיד רכש לעצמו) יותרו לשימוש כל תלמיד המבקש לעשות כן. אם הכוונה היא לכל תלמיד באשר הוא, ללא קשר להפרעת קשב, לא ברור מדוע השימוש בטיוטה ואטמי אוזניים נחשב להתאמה ולא לפורמט הרגיל של הבחינה, ואם זה רק עבור תלמידים עם הפרעת קשב, מן הראוי לציין זאת באופן ברור יותר.
הארכת זמן והגדלת שאלות הבחינה מאושרים בסמכות הוועדה הבית ספרית ללא צורך באבחון של הפרעת קשב.
ההתאמה היחידה שמצריכה אבחון של הפרעת קשב ורק אבחון של הפרעת קשב, היא היבחנות בקבוצה קטנה ובסביבה שקטה ככל הניתן, והיא מאושרת על ידי הוועדה הבית ספרית. ניכר שמשרד החינוך מבין שהקושי להתעלם מגירויים חיצוניים שיכולים להוות הסחת דעת, רלוונטי באופן ספציפי לתלמידים עם הפרעת קשב, וזה לזכותו.
עם זאת, יש כאן הגבלה מוזרה שטיבה אינו מוסבר. אני מניחה שהגבלת כמות התלמידים בכיתה ל-10 לכל היותר, נועדה לשמירה על הסביבה השקטה יחסית שכיתה זו אמורה לספק, ובכך יש היגיון, אך לא ברור הצורך בהגבלת מספר הכיתות לאחת בלבד.
כמו כן, זוהי ההתייחסות היחידה של משרד החינוך לתלמידים עם הפרעת קשב מובהקת. לא ברור מה טיבה של הפרעת קשב מובהקת לעומת הפרעת קשב “רגילה”. בהתחשב בכך שבכל מקרה משרד החינוך דורש אבחון של הפרעת קשב לצורך קבלת התאמה זו, הדגשת המובהקות תמוהה עוד יותר – הרי כאמור, האבחון הוא הכלי היחיד שמאפשר את אישוש או שלילת החשד לקיומה של הפרעת קשב. האם לא די בו לצורך הוכחת מובהקותה? אם לא, כיצד אמורה הוועדה הבית ספרית להבחין בין הפרעת קשב “מובהקת” לאחת שאינה כזאת?
בעמוד 34, משרד החינוך מציין, ש”יתאפשר לבית-הספר לשבץ בחדר פנוי בעת בחינת הבגרות את התלמידים המובהקים שזוהו לנחיצות התאמה זו”. ייתכן שהכוונה היא לא לרמת המובהקות של ההפרעה עצמה, אלא לרמת היחסית של הצורך בהתאמה ספציפית זו בקרב תלמידים עם הפרעת קשב באותו בית ספר, אך מן הכתוב בחוברת זה לא ניתן לידיעה חד משמעית.
זוהי דרך משונה מאוד לאפשר התאמה, ושוב, ככל שמתעמקים, עולה הרושם שהיא מסולפת בניסיון “לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה”. אומנם נכון שלתלמידים עם הפרעת קשב יהיו צרכים שונים ושלא כולם יזדקקו לסביבה שקטה יותר, אבל ממילא אין טעם בהתאמות למי שלא זקוק להן. ההגבלה לכיתה אחת משנה באופן דרמתי את הנגישות להתאמה בהתאם לגודל בית הספר. לדעתי, מספר התלמידים האחרים עם הפרעת קשב שזקוקים לסביבת עבודה שקטה, לא צריכה להיות גורם שמשפיע על ציוני הבגרות, מה גם שלא ברור על פי אילו קריטריונים על בית הספר לקבוע מי זקוק יותר להתאמה זו ביחס לשאר התלמידים. ניכר שהדבר מוכרע בהתרשמות סובייקטיבית של אנשי חינוך, אשר אינם מוסמכים לאבחן ולהעריך הפרעת קשב, ולכן אין לצפות שהערכתם הסובייקטיבית תשקף את ההבדלים האמתיים והמדויקים לגבי צורך זה.
אם משרד החינוך קובע שזוהי התאמה נחוצה בהקשר של הפרעת קשב, מן הראוי שיאפשר אותה לכל מי שזקוק לה ומציג אבחון של הפרעת קשב כנדרש, כיוון שבנוסף לחוסר המקצועיות בעצם קביעת ההגבלה ללא נימוק מכל סוג, ובמתן סמכות ההכרעה לגורמים חסרי יכולת והכשרה מתאימה לצורך כך, התנהלות כזאת עלולה לגרום גם לאווירת תחרות בין תלמידים עם הפרעת קשב על אותם מקומות מוגבלים ויקרים מפז ולעורר קנאה וטינה בין מי שלא הצליחו “להשיג” אותה לבין אלה שכן.
לאחר ההסברים הכלליים הראשוניים בתחילת החוברת, פרק זה הוא הראשון שבו מוזכרת ההתייחסות לאבחון הפרעת קשב ולשימוש בו. כל שאר ההתייחסויות נגעו לאיתור בלבד, ומשום מה, משרד החינוך שואף להימנע ככל הניתן מההפניה המתבקשת לאבחון. זה רלוונטי רק להתאמה הספציפית של סביבה שקטה, שניכר שמשרד החינוך לא בלב שלם מאפשר אותה, וסיבותיו עמו. כלומר, מבחינת משרד החינוך, אבחון הפרעת קשב נחוץ רק לשם זכאות להתאמה ספציפית של בחינה בחדר שקט, שאף היא אינה מובטחת, כי מספר המקומות מוגבל. זה נשמע יותר כמו מנגנון סינון לדבר שלא רצוי שרבים יקבלו, מאשר שיקול מקצועי-חינוכי המכוון לשוויון הזדמנויות.
אמנם ישנן שתי התאמות נוספות המצריכות אבחון של הפרעת קשב, והן השמעת שאלון הבחינה ושימוש בדף נוסחאות מורחב, אלא שלשם כך, אבחון של הפרעת קשב לא עומד בפני עצמו, אלא בתנאי שנוסף עליו גם אבחון דידקטי. למיטב ידיעתי, התאמות אלה יכולות להינתן גם על בסיס אבחון דידקטי בלבד, ואם כך, לא ברורה משמעות הדרישה לאבחון הפרעת קשב בנוסף לדידקטי.
יתרה מזאת, הדרישה התמוהה לקיומם של שני האבחונים, שוב מתעלמת מן העובדה שהפרעת קשב איננה לקות למידה וגם לא בהכרח מתקיימת לצדה.
אני שבה ומזכירה, שפרט להסבר הראשוני על אבחון הפרעת קשב, בכל הקשר אחר לאורך החוברת, משרד החינוך לרוב נמנע מהתייחסות לעצם קיומו של האבחון, כמו גם למקצוע הרפואה ולהנחיות הרשמיות של משרד הבריאות, ולא זו בלבד, אלא שבהצהרתו על התנאים שבהם הוא כן או לא יכיר בקושי כהפרעה, שאבחונה כלל לא בסמכותו, הוא פועל בניגוד להן. עוד הוא מגדיל לעשות, בהמלצתו על הקמת צוות בין מקצועי, שחלק מתפקידו הוא הסברת מדיניות זו לצוותי ההוראה.
לאור התנגדותו החריפה והעקבית של משרד החינוך לאורך החוברת, לרעיון ההפניה לאבחון הפרעת קשב בהינתן חשד לקיומה, כשלפתע, בהקשר מאוד ספציפי, הוא דורש אבחון שכזה ועוד מדגיש שיקבלו רק בתנאי שבוצע על ידי גורם מוסמך וקביל (שהנה כעת נזכר שהוא עצמו אינו הגורם הזה ומקשר לנהלי משרד הבריאות) – זוהי נורת אזהרה מובהקת!
כשלכך מתווספים מיני משחקי הגבלות בלתי מנומקים, לכיתה אחת בלבד של עד 10 תלמידים, די ברור שהמטרה היא, מצד אחד לומר שניתנה התאמה, ומצד שני לדאוג שתהיה בלתי נגישה ככל הניתן, אבל כמובן, מבלי להודות בזה.
אז אמנם משרד החינוך מצהיר ש”השינויים של המאה ה-21 ,לצד המידע הרב שנאסף באגף חייבו התבוננות והעמקה בצורכי התלמידים עם הפרעת הקשב”, אבל אין זה אומר שהוא עצמו ערך התבוננות מעמיקה שכזאת, או שהתייחס למסקנות המתבקשות ממנה.
זוהי דוגמה נוספת לכך, שבחוברת זו, חשיבות הדברים שאינם נאמרים יכולה לעלות על זו של הנאמר. ההימנעות הצורמת מהתייחסות לאבחון בכל התהליכים המתוארים במדיניות, לצד ההתייחסות החריגה והרשמית של משרד החינוך להתאמות, שניכר שאינו מעוניין לתת, משדרות להורים שזוהי מטרתו העיקרית, אם לא היחידה, של האבחון, ובהתאם לכך, התייחסותם של הורים רבים לאבחון, היא אכן כזאת, מה שגורם לבעיות נוספות:
- הימנעות מאבחון כשלא ניכר צורך בהתאמות, גם כאשר קיים חשד להפרעת קשב.
- אכזבה מרה ותסכול רב כאשר חרף קיומו של האבחון, ההתאמות לא ניתנות.
מהו תפקידם האמתי של אבחונים והתאמות בדרכי היבחנות?
מדיניות משרד החינוך, היא להפנות לאבחון רק לאחר התערבות לימודית ממושכת, ואף לא די בכך, כי בעמוד 32, נכתב שההמלצה לשלוח לאבחון תתבצע רק לאחר תהליך שבו הצוות המוביל בתחום הקשב (שקיומו כלל אינו וודאי, היות שהקמתו נקבעה בגדר המלצה בלבד), “יגבש נוהל בניית פרופיל אישי לכל תלמיד עם הפרעת קשב המגובה בבדיקה, התערבות ומעקב מתועדים והיוועצות עם אנשי מקצוע נוספים בבית הספר ככלל”. כמובן שלא מוסבר, מהו הנוהל הנדרש במקרים שבהם לא הוקם צוות מוביל בתחום הקשב – האם במקרים אלה אין צורך בשלב הזה, או שלא ניתן להפנות לאבחונים בלעדיו?
כך או כך, משרד החינוך מציג את הפנייה לאבחון ואת מתן ההתאמות כסוג של “נשק יום הדין”, עבור מקרים שבהם לאחר בדיקה והתנסות ממושכת לא נמצא אף מענה אחר לקשיים. את הסתייגותו העקרונית מאבחונים והתאמות מביע משרד החינוך באמצעות הצבת מירב המכשולים בדרך לאלה.
עד כה לא מצאתי ולו צידוק ראוי אחד למדיניות הרסנית זו ולהתייחסות לאבחונים והתאמות במסגרתה. הימנעות מהפניה לאבחון עם התגלות הקושי, לא רק חושפת את התלמיד לסיכון של הזנחת מקור הקשיים על כל המשתמע מכך, בזבוז משאבים שלו ושל המערכת ולעתים אף נזק מטיפולים לא מתאימים, אלא גם מפספסת לחלוטין את מטרתו העיקרית של האבחון, שהיא איתור המקורות המדויקים לקשיים, כבסיס לתוכנית עבודה ובניית מערך טיפולי בהתאמה אישית.
אי אפשר לתת מענה לצרכים שטיבם לא ידוע. ללא אבחון, אין שום דרך לדעת, האם מקורות הקשיים הנם אכן אלה שמערכת החינוך סבורה שבהם היא מטפלת באותה התערבות ממושכת, או שהם אחרים לגמרי ומצריכים מענה שונה בתכלית. בהתחשב בכך, שמבחינת מדיניות משרד החינוך, בשום שלב שקודם לכישלון אותה תכנית התערבות ממושכת, לא מעורב אף איש מקצוע שמוסמך להעריך ולאבחן הפרעת קשב, כל השלב הממושך הזה למעשה מתנהל ב”עיוורון”. מקצועי – זה לא.
בעיה אחת, היא בהתייחסות משרד החינוך לאבחון כאל מוצא אחרון, רק לאחר שכשלה התערבות ממושכת מצדו, במקום ככלי לבניית ההתערבות החינוכית, כך שבאמת תיתן מענה הולם לאותם צרכים אישיים, שמשרד החינוך מדגיש שהיא צריכה להתאים להם.
הבעיה שנייה, היא בהתייחסותו הן לאבחון והן להתאמות, כאל סוג מתקדם או חמור יותר של טיפול, בעוד ששניהם מכל וכל אינם כאלה.
• אבחון אינו כלי טיפולי אלא כלי מדידה. להבדיל מטיפול, שמטרתו להוביל לשיפר בתפקוד, האבחון לא נועד לשנות דבר במאובחן, אלא לתאר את מצבו הנוכחי. הצגת האבחון ככלי טיפולי ברמת ה”תותחים הכבדים”, המוצעים רק לאחר שבמשך זמן רב שום דבר אחר לא הועיל, יוצרת מצג שווא, המייצר להורים תפיסה סובייקטיבית שגויה וציפיות לשינוי דרמתי מעצם האבחון.
-
- במקרים שבהם חלק משיקולי ההורים לפנייה לאבחון, היו השאיפה לקבלת התאמות, אם חרף האבחון לא יאושרו ההתאמות המיוחלות, צפויים להורים עוגמת נפש, תסכול מוצדק וטינה רבה כלפי מערכת החינוך, שמנקודת מבטם, בעיקר גרמה להם להוציא כספים שלא לצורך ולהתמודד עם תהליכים בירוקרטיים מייגעים ללא תועלת, אף שהייתה יכולה לחסוך זאת מהם, או לפחות לתת להם מידע אמין ומדויק יותר לקבלת החלטות מושכלות בהתאמה למציאות המערכתית.
º הצגת האבחון כתנאי הכרחי אך לא מספק למתן התאמות בלבד, מונעת מההורים מודעות לכך, שהאבחון אמור להוות בסיס לתכנית טיפולית רב תחומית, שעליהם לבנות מול המומחים המתאימים. מאחר שבכל הקשרי ההתערבות לאורך החוברת, משרד החינוך מתמקד בקשיי למידה בפרספקטיבה של לקויות למידה, עבור תלמידים עם הפרעת קשב, יש להניח, שגם בהינתן תכנית התערבות מושקעת מבית הספר, עדיין יישארו תחומים רבים שבהם תסמיני הפרעת הקשב באים לידי ביטוי, להם משרד החינוך כלל לא מתיימר לתת מענה, ואף לא מיידע את ההורים, שעבורם עליהם לחפש מענה במקום אחר.
- הורים שאינם מעוניינים ואף חוששים מהשינוי הצפוי בעקבות האבחון, צפויים להימנע ממנו.
- החששות מתוצאות האבחונים לרוב קשורים לשני היבטים מרכזיים:
-
-
- סטיגמה ותיוג מערכתי
-
לא רק שמשרד החינוך לא מרגיע את ההורים בנוגע לסוגיה זו, אלא שהוא אף מקפיד בנחישות להוסיף דלק למדורה, שמן הראוי שיעזור לכבות. לאורך כל החוברת שזורים טיעונים, הסברים ומונחים סטיגמתיים, שמחמירים את בעיית ההתייחסות הציבורית לנושא באופן כללי, וגם יוצרים רושם מוצדק ביותר, שהמערכת אכן נוטה לתייג תלמידים עם הפרעת קשב באופן שעלול לפגוע בהם מאוד.
-
-
- חשש מהטיפול התרופתי ורצון להימנע ממנו
-
לצערי, חשש זה כה גדול, שבמקרים רבים, הורים נמנעים מאבחון דידקטי ללקויות למידה (שעבורן אין טיפול תרופתי), רק בכדי להימנע מהטיפול התרופתי להפרעת קשב. חוסר ההבחנה של משרד החינוך בין לקויות למידה להפרעת קשב, וההתעקשות להכיל על הפרעת קשב מדיניות ומודלים שמיועדים ללקויות למידה, רק מחזקים את הרושם השגוי ומכלילים את הסטיגמה ואת החשש מתיוג גם על מצבים אחרים, כך שלא רק תלמידים עם הפרעת קשב נפגעים מהתנהלות זו.
היות שהטיפול התרופתי להפרעת קשב נועד רק להפרעת קשב, לקבלת מרשם נדרש אבחון, וטוב שכך. עם זאת, התייחסות משרד החינוך לאבחון כאל מוצא אחרון, בשילוב הסטיגמה הרווחת בציבור נגד הפרעת קשב, אותה משרד החינוך רק מוסיף להזין, והשפעתה בהקשר של הטיפול התרופתי קיצונית עוד יותר. כיצד לא יחששו הורים ממה שמוצג להם בצורה כזו?
עוד על הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כאל מוצא אחרון, תוכלו לקרוא בקישור הזה.
-
- כמובן שעם הימנעות ההורים מאבחון, מכל סיבה שהיא, נמנעת מהם גם כל הכרה ממסדית פורמלית וסיוע פוטנציאלי, המצריכים את האבחון כחלק מההליך הבירוקרטי לקבלת הזכאות.
- כמו כן, הורים אלה מועדים עוד יותר לפספוס חשיבות האבחון כבסיס לבניית תכנית עבודה טיפולית, כמו גם את עצם הצורך בתכנית כזאת מעבר להתערבות שבית הספר כן או לא מספק, שסביר להניח שלא תיתן מענה מלא במקרים של הפרעת קשב.
- כמובן שעם הימנעות ההורים מאבחון, מכל סיבה שהיא, נמנעת מהם גם כל הכרה ממסדית פורמלית וסיוע פוטנציאלי, המצריכים את האבחון כחלק מההליך הבירוקרטי לקבלת הזכאות.
בשעה טובה, הגענו לנושא ההתאמות!
ראשית, ממש כמו אבחון, גם התאמות אינן טיפול, גם הן לא נועדו ליצור שינוי כלשהו בנבחן עצמו, ומטרתן שונה. להבדיל מאבחון, שנועד לתאר את המצב הנוכחי, ההתאמות נועדו לתקן את תוקף המבחן עבור מקרים שבהם הוא נפגע מהתערבות משתנים שאינם קשורים למיומנות או לידע הנמדדים, ולנטרל את השפעתם לטובת שיקוף אמין של הפרמטרים הנמדדים.
בשלב זה, בניגוד להצהרותיו, משרד החינוך מאפשר התאמות יותר על פי העלויות הכלכליות שלהן מאשר על בסיס התאמתן למקרה ספציפי.
מתוך כך, אטמי אוזניים (במימון התלמידים) יאושרו לכל דורש, אך לעומתם, תוספת זמן מערבת עלויות נוספות (תשלום למשגיח שיישאר בכיתת המבחן למשך הזמן הנוסף), מה שמסביר את המגמה המובהקת להימנע מהתאמה של כיתות קטנות (המצריכה מימון משגיח לכל 10 נבחנים, ללא האפשרות לריכוז כל התלמידים הזכאים בחדר גדול אחד).
השיקולים שאמורים להילקח בחשבון הם הרבה יותר אישיים, מעשיים וקונקרטיים. לדוגמה, לגבי תוספת זמן, יש לבדוק, האם טווח הקשב של התלמיד בכלל מאפשר לו שימוש בתוספת הזמן.
כמו כן, כאמור, ההתאמות לא יוצרות שינוי בתלמיד, לא מקנות ידע או כישורים, וחלקן אף מצריכות רכישת מיומנויות ייעודיות, שבהיעדרן הן לא יהיו יעילות להשגת מטרתן.
את ההתאמות יש לקבוע על פי שיקולים מקצועיים ולא על פי מדיניות של הסתייגות כללית או שיקולים כלכליים בלבד.
אם משרד החינוך מעוניין להפחית את כמות ההתאמות הדרושות לתיקון תוקף מבחניו, ביכולתו לעשות את הדברים הבאים:
- איתור אמתי, הכולל הפניה לאבחון רלוונטי, הכשרת מורי החינוך הרגיל כבר מכיתות היסוד, להעלות באופן מושכל יותר חשד אודות שלל מקורות אפשריים לקשיים ולהכיר את הגורמים המוסמכים לאבחון כל אחד מהם. כמו כן, יש לבנות יחסי אמון הדדיים מול ההורים ולעודדם להביא את דוחות האבחונים לבית הספר. לאחר מכן, לקרוא את הדוחות, להתייחס אליהם כמקורות מוסמכים לנושא שבדקו, ולתת את המענה החינוכי הנדרש על פי תוצאותיהם ולא על פי הנחה שרירותית, שלכל קושי בלמידה יש שלושה גורמים אפשריים בלבד (פגם בהוראה, חסך או לקות למידה) ושלכולם דרושה אותה ההתערבות (הוראה מתקנת). איתור ****ואבחון**** בשלב מוקדם, שישמשו לבניה ויישום תכנית התערבות שמותאמת לצרכים האמתיים של התלמידים, ימנעו או לפחות יצמצמו ככל הניתן צבירת פערים והתפתחות בעיות משניות ובכך, בטווח הרחוק, יתרמו לצמצום הצורך בהתאמות.
- שימוש בכלי הערכה שתקפים עבור כלל אוכלוסיות התלמידים.
כאמור, מטרת ההתאמות היא לתקן פגיעה בתוקף המבחן. אילו היה המבחן בנוי מראש כך שהציון לא יושפע מגורמים שאינם קשורים למיומנות או לידע הנמדדים, לא היה צורך לתקן אותו באמצעות התאמות. משרד החינוך כבר מודע לאפשרות של הערכה חלופית, שהוזכרה בעמוד 29, אך משום מה, לא נותן לה התייחסות מעבר למשפט יחיד זה, שגם בו היא בגדר המלצה בלבד. לעומת זאת, כמות המלל המוקדשת למדניות אי ההכרה בקושי כהפרעה, איתור ללא הפניה לאבחון, הכלת תכנית התערבות ממושכת ללא ידיעה ברורה על טיבם של מקורות הקשיים, נהלים סבוכים ותמוהים להתאמות וכו’ – עולה על גדותיה ומהווה את עיקר הטקסט.
טיפול תרופתי בהפרעת קשב
רק בעמוד 36, אנחנו מגיעים לטיפול התרופתי בהפרעת קשב, שעד כה הוזכר בקצרה באופן תמוה ובעייתי מאוד, כחלק מ”הטמעת תרבות ארגונית בית-ספרית” בעמוד 19, ללא כל אזכור ישיר לתפקידו ההכרחי והחוקי של הרופא בעניין. הנושא זוכה רק לאזכור עקיף של המילה הבודדת “רפואי”, כדוגמה המוצגת בהמשך הטקסט בסוגריים, לגורמים החיצונים שאותם צריך לשתף, זאת כמובן בלי לתאר מה טיבו של שיתוף זה.
מתוך התיאור בעמוד 22, לגבי ההתנהלות לגבי “תמצית המידע הרלוונטי”, שאמור להיות מוכן עבור ההורים לצורך “המשך בירור וטיפול” מול גורמים שמחוץ לבית הספר, ניכר שאופי השיתוף הנו חד צדדי ומצונזר, כאשר לא ברור מהם הקריטריונים לבחירת המידע הרלוונטי ולאישורו לשיתוף מחוץ לכותלי בית הספר. כמובן שאין כל התייחסות גם לאופן שבו על בית הספר לנהוג ביחס לאותם גורמים חיצוניים והמידע המתקבל מהם, פרט לתיעודו על ידי מחנך הכיתה, כמפורט בעמוד 18.
כולי תקווה, שלפחות בהקשר הרפואי, משרד החינוך יהיה פתוח יותר להתייחסות ממשית לחוות דעת מקצועיות, של הגורמים שעל-פי חוק מוסמכים לקבלת החלטות בתחום זה.
עמוד 36, פותח בתיאור כללי של הטיפול התרופתי כ”נדבך נוסף ולו תפקיד חשוב בטיפול בילדים ונוער עם הפרעת קשב.” – יפה. חסרה כמובן התייחסות למבוגרים, שכן הפרעת קשב היא כרונית ומתמשכת לאורך חיי האדם, אבל בהקשר של משרד החינוך, ניתן להבין את ההתמקדות באוכלוסיית הילדים והנוער.
לאחר תיאור קצר של האופציות התרופתיות וההבדלים העיקריים ביניהן, הוא מוסיף ש”בחירת התרופה מצריכה חשיבה קפדנית מצד הרופא המטפל ומתבססת על מספר גורמים, כאשר נבחן היחס בין התועלת הצפויה לבין ההשפעות השליליות האפשריות” – יפה, וזוהי פעם ראשונה שמשרד החינוך מואיל להזכיר ישירות את הרופא כגורם המעורב בטיפול התרופתי.
עם זאת, הניסוח מתייחס לכך שבחירת התרופה רק “מצריכה חשיבה קפדנית מצד הרופא” ולא “נקבעת” על ידו. חשוב לציין, שהמגוון התרופתי הקיים כיום בשוק מתאים ל כ- 80% מהאוכלוסייה עם הפרעת קשב, זה אחוז יפה מאוד, ושמסיבות שונות, ל כ- 20% מהתלמידים עם הפרעת קשב אין בשלב זה מענה רפואי מתאים. עוד חשוב לציין, שלא כל מי שיש לו הפרעת קשב בהכרח זקוק לטיפול תרופתי ולמי שכן, הצורך לא בהכרח יומיומי ויכול להתמקד במצבים מסוימים שבהם התסמינים באים לידי ביטוי באופן משמעותי יותר, אצל המטופל הספציפי.
בין אם משרד החינוך מכיר בכך או לא, תפקיד הרופא אינו מוגבל לבחירת התרופה, שעוד קודם לכן עליו לברר את הצורך בה, את קיומן של אפשרויות תרופתיות רלוונטיות להתאמה אישית למטופל, וכן את היבטי התאמת השימוש (צורך, עיתוי, תדירות, משך… וכו’).
למען הסר ספק, הטיפול התרופתי להפרעת קשב מיועד רק להפרעת קשב ולכן אינו רלוונטי לפני שנעשה אבחון מקצועי מלא מול רופא מוסמך שקבע אבחנה של הפרעת קשב. לידיעת משרד החינוך – לאבחון הפרעת קשב יש נחיצות מעבר לשימוש הבירוקרטי שנבחר להיעשות בו בחוברת לצורך מניעת גישה להתאמות בשעת היבחנות.
בשאלון המורה, המובא בהקשר זה, מופיעה אמירה חשודה וצורמת להורים: “רוב התרופות עלולות לגרום לתופעות לוואי. אנחנו רוצים להיות בטוחים שהילדים שמקבלים טיפול תרופתי לא יסבלו מתופעות לוואי, גם במחיר שמצבם ותפקודם ישתפר כתוצאה מהטיפול התרופתי.”
אמנם נחמד שמשרד החינוך רוצה לוודא ש”הילדים שמקבלים טיפול תרופתי לא יסבלו מתופעות לוואי” – אבל ראשית, אין ביכולתו להבטיח מה שלא תחת אחריותו ובנוסף, ניסוח זה עלול ליצור את הרושם השגוי, שזה מה שצפוי ברוב המקרים, ומכאן, שברוב המקרים, יצטרך משרד החינוך למנוע זאת – שוב, לא ברור כיצד, שכן, הדבר לא נתון לשיקולו, ובסמכותו להעביר מידע לרופא בלבד.
כבר בפתח הדברים, מקדיש משרד החינוך יותר מחצי עמוד בגוף החוברת לנושא תופעות הלוואי + שאלון ייעודי בנספחים, וניכר שהנושא משמעותי עבורו, להבדיל מנושא ההערכה החלופית, הראוי להתייחסות נרחבת יותר, אך עבורה זכה לשורה אחת בודדת, המובאת כהמלצה בלבד.
באופן מגמתי, משרד החינוך נוטה להתעלם ו/או לסתור דברים קודמים שציין, שכן, בעוד שיש שאיפה למזעור תופעות הלוואי ככל הניתן, אין מטרה להימנע מהן באופן מוחלט, אלא לערוך “חשיבה קפדנית מצד הרופא”, שבה נבחן “היחס בין התועלת הצפויה לבין ההשפעות השליליות האפשריות”. כלומר, מצב שבו התועלת עולה על ההשפעות השליליות, הוא מקובל.
הדגש לא צריך להיות על היעדר תופעות לוואי כתנאי מפורש או מרומז לשימוש בטיפול תרופתי, אלא על תהליך ההתאמה, המתבצע מול הרופא המומחה, שאליו יש להפנות כל שאלה, תהיה או ספק בנוגע לטיפול התרופתי.
אגב, לאחר תהליך ההתאמה, הדגש צריך להיות על מעקב תקופתי מול הרופא המומחה. עבור ילדים מומלץ להקפיד על מעקב בתדירות של חצי שנה, גם כשהכול בסדר, משום שהם מצויים בתהליכי גדילה מהירים, שיכולים לגרום לשינויים פיזיולוגים, שחלקם עשויים להשפיע בדרכים שונות על התגובה. לשם השוואה, התדירות המומלצת למעקב מבוגרים היא אחת לשנתיים בלבד.
הדגש הרב על תפקיד הצוות החינוכי בתהליכי המעקב והניטור על הטיפול התרופתי, המובא לפני ההנחיה לחזור לרופא, בשילוב נוסח השאלון, בו מועלה הרצון לוודא את היעדרן של תופעות לוואי, “גם במחיר שמצבם ותפקודם ישתפר כתוצאה מהטיפול התרופתי”, נלווה למגמה העקבית, במסגרתה נוטה משרד החינוך לראות עצמו כגורם סמכות בנושאים שלא בסמכותו ושחוקית, אל לו להתערב בקבלת ההחלטות בנוגע להם.
בהקשר זה, ניסוח ההסבר בשאלון המורה מעט מסורבל, שכן, ניתן להבין ממנו גם את ההיפך, אבל אני מניחה שהכוונה היא לכך, שעל מנת להימנע מתופעות הלוואי, עדיף להימנע גם מהשיפור הצפוי מהטיפול התרופתי במצבם ובתפקודם של התלמידים המטופלים בו. לצד זה, משרד החינוך נמנע מהתייחסות להשלכות ההימנעות מטיפול תרופתי במידת הצורך, שכפי שצוין בעמוד 36, כוללות “הפרעה תפקודית שתוביל לקושי במיצוי הפוטנציאל הלימודי, חוסר הצלחה חברתית, קשיים התנהגותיים ורגשיים מתמשכים שעלולים להשפיע על ערך עצמי ירוד, תסכול מתמשך, והפנמת דפוסי חשיבה והתנהגות שליליים”.
עושה רושם שמשרד החינוך מודע לכך, שתפקיד הרופא הוא לערוך חשיבה מעמיקה וליצור איזון מורכב של עלות-תועלת, הבא לידי ביטוי בהקשרים ובמובנים שונים לצורך התאמת התרופה, ואולם, הוא עצמו מסתפק בחשיבה דיכוטומית בבחינת שחור/לבן, ופועל על בסיס שיקולים פשוטים בהרבה, או ליתר דיוק, שיקול אחד בלבד – אם יש תופעות לוואי, עדיף להימנע מהטיפול התרופתי. כמו כן, הוא עושה זאת כאמור, תוך חריגה מסמכותו, והתעלמות מרמת תופעות הלוואי ומההשלכות השליליות של הימנעות מטיפול תרופתי.
אמנם אין הדברים נאמרים מפורשות, אך הנימה מאוד ברורה וזוהי הפרשנות שאליה היא מובילה את הקוראים. בנושאים אחרים ייתכן שניתן היה לנקוט מידה מסוימת של סלחנות כלפי משחקי מילים ובחירה מגמתית של ניסוחים, אבל כאן מדובר בנושא בריאותי ורפואי, שבו לשיקול דעת שגוי, צפויות השלכות דרמתיות על התלמיד – רמת תפקודו, יכולתו העתידית להשתלב בשוק העבודה, בריאותו הנפשית ואיכותו חייו.
עדיף שהחלטות מסוג זה תתקבלנה אך ורק על ידי רופא מומחה, המחזיק בהכשרה ובידע הנחוצים לשם כך, ואשר יחיל את אותה חשיבה קפדנית ומבוססת על כל הגורמים הרלוונטיים, שאחד מהם הוא הצוותים החינוכיים, או ליתר דיוק, דיווחיהם אודות התפקוד וההתנהלות של התלמיד בבית הספר – זהו מקומם של אנשי החינוך בהחלטות הרפואיות – לא פחות ולא יותר. תפקידם לדווח לרופא, שיפרש את המידע בעצמו, ובידיו לקבל את ההחלטות, באופן שאינו נסמך רק על הדיווח מבית הספר, אלא על כלל הגורמים הרלוונטיים.
בשום פנים ואופן, תחת כל נסיבות שהן, אין לתת את ההחלטה בידי גורמים שאינם רפואיים, חסרי ההכשרה הנחוצה, שאינם מתבססים על מכלול הגורמים הרלוונטיים לנושא ומתייחסים אליו בצורה דיכוטומית וחד ממדית, מבלי לבחון את ההשלכות השליליות הרבות שחוות דעתם עלולה לייצר. לכן, כל רמיזה בכיוון זה היא בלתי אחראית ומסוכנת מאוד.
מן הראוי שמשרד החינוך יקפיד במיוחד על ניסוחים מדויקים ואמינים בהקשרים רגישים מעין זה, וידע את מקומו במערך, כפי שנקבע על פי חוק במדינת ישראל.
בעמוד 37, בשעה טובה (עדיף מאוחר מאשר בכלל), מצוין, ש”חשוב לזכור כי רק גורם רפואי רשאי להמליץ על טיפול תרופתי” – דיינו!!!!
זהו האזכור הראשון ועד כה היחיד בחוברת, לאמירת הדבר במפורש, חרף שלל רמיזות על אפשרויות אחרות.
עם זאת, טרם נמצאה הצהרה דומה ביחס לאבחון של הפרעת קשב. כלומר, משרד החינוך אינו מצהיר, שהוא מכיר בכך, שרק רופא מומחה מוסמך לשלול או לאמת את החשד לקיומה של הפרעת קשב. במקום זאת, הוא מציין שכך קבע משרד הבריאות, מבלי להצטרף או לתמוך בקביעה זו, ויתרה מזאת, תוך הדגשה מפורשת ומפורטת של מדיניותו, שלא להתייחס לקושי כהפרעה, שמיושמת ללא הבחנה בין לקות למידה להפרעת קשב. משרד החינוך אמנם מעלה דרישה לאבחון הפרעת קשב על פי הקריטריונים של משרד הבריאות, אבל שוב – בהקשר של התאמות בלבד, ורק ככלי בירוקרטי למניעת הגישה אליהן בהיעדר אבחון. יש לציין, שמשרד החינוך בנה מנגנונים כפולים לנטרול השפעתו הפוטנציאלית של אבחון הפרעת קשב, כך שבפועל, על-פי נהלי משרד החינוך, קיומו אינו מחייב דבר.
הורים והטיפול התרופתי
בעמוד 37, ההתייחסות לסוגיה זו נפתחת בטענה, ש”ברוב המקרים, לצוות החינוכי וההורים אותה מטרה – שיפור תפקודו ומצבו הכללי של הילד”.
אני כמובן תוהה, באילו מקרים לצוות החינוכי ולהורים אין את אותה המטרה, מי מהצדדים במקרים אלה, לדעת משרד החינוך, אינו פועל מתוך רצון לשיפור תפקודו ומצבו הכללי של הילד, ואילו מטרות אחרות ייתכנו במקום אותה מטרה?
ההמשך הישיר הוא, “עם זאת, דאגתם של ההורים בנושא מובנת”.
כלומר, על פי משרד החינוך, במקרים שבהם לצוות החינוכי ולהורים אין את אותה המטרה, הצד שמטרתו אחרת, הוא זה של ההורים, ומכאן, שלדעת משרד החינוך, ישנם מקרים שבהם ההורים אינם רוצים בשיפור תפקודו ומצבו הכללי של הילד.
בשלב זה, משרד החינוך מייחס זאת לדאגת ההורים. אבחר להניח, שהכוונה היא לגורם השוני במטרות, מתוך תקווה שמשרד החינוך לא מנסה לרמוז, שדאגת הורים משמעה חוסר רצון בשיפור תפקודו ומצבו של ילדם.
בהמשך המשפט, נכתב: “לכן, חשוב להסביר להורים כי יש מקרים שבהם קיימת נחיצות לשלב את הטיפול התרופתי”.
ריבוי נורות האזהרה הנדלקות כאן מקשה על בחירתי, מאיפה להתחיל, אז אשתדל להתמקד בנקודות העיקריות:
- מדוע מסבירים רק מקרים שבהם קיימת נחיצות לשלב את הטיפול התרופתי, ולא מוסברים גם מקרים שבהם אין נחיצות לשילוב טיפול תרופתי?
- מי אחראי להסביר להורים את המידע הזה, על סמך מה, באילו מקרים, על בסיס איזה ידע… וכו’?
- מה הקשר בין הסבר כללי זה על קיומם של מקרים מסוימים, לבין לדאגת ההורים?
- מה הקשר בין ההסבר הכללי הזה, לבין שוני בין מטרות ההורים ואלה של הצוות החינוכי?
ההשערות ההגיוניות הן, שמשרד החינוך לא מתכוון לעובדה הכללית, שבמקרים מסוימים נחוץ לשלב טיפול תרופתי, אלא למקרה ספציפי של צורך, של ילדם המסוים של אותם ההורים. כמו כן, הוא מניח, שחוסר הבנה זה הוא הגורם לדאגה, ושמסירת המידע, שכנראה תתבצע על ידי הצוות החינוכי, היא שתרגיע את ההורים ותוביל לאחידות מטרות בינם לבין הצוות החינוכי.
זה מאוד עולה בקנה אחד עם ההתייחסות להשפעת המשפחה, שמשרד החינוך טרח לציין בעמוד 15, בנוגע לגורמים שמשפיעים על הביטוי הקליני של הפרעת קשב – “מידת התמיכה, הציפיות ורמת הגמישות במסגרת המשפחה ועוד”.
גם המשפט הבא די מעורבל: “כמו בתחומים אחרים, גם במקרה זה להורים ההחלטה הסופית ולהם שליטה מלאה, בהתייעצות עם מומחה בתחום, על הטיפול התרופתי – מתי נותנים, באיזה שעות, איזה סוג וכו'”.
- גם כאן משרד החינוך לא מציין מהו אותו מומחה בתחום.
- כמו כן, אינו מדגיש, שאף גורם במערכת החינוך, שאינו בעל הסמכה הרפואית מתאימה, לא נחשב למומחה בתחום.
ובהמשך, “המלצת המאבחן אינה מחייבת את הילד והוריו”:
- שוב, לא מצוין מיהו אותו מאבחן.
- לא מצוין, מהי אותה המלצה בלתי מחייבת.
- ו… למרות שהכוונה היא, כנראה להפחית את דאגת ההורים, גם כאן יש זלזול, נטרול, התעלמות והסתרה של עובדת האחריות והסמכות של הרופא המומחה בעניין הטיפול התרופתי.
משרד החינוך שב ומנטרל ככל יכולתו את תפקיד הרופא, ורק מזכיר את ה”מאבחן” כגורם שהמלצתו אינה מחייבת. אמנם נכון, שגם בהינתן אבחון מלא של רופא מומחה בצירוף המלצתו לטיפול תרופתי, לא ניתן לחייב הורים לתת טיפול תרופתי לילדיהם, אך עד כה לא נאמר במפורש שעל כך מדובר.
מדוע בחר משרד החינוך להציג את הדברים בצורה כל כך מעורפלת, במקום לציין מלכתחילה בפשטות, שבעוד שרק רופא רשאי לתת המלצות רפואיות, ההחלטה, באם לקבלן או לא, היא בידי ההורים בלבד.
ייתכן שמשרד החינוך מנסה, לא רק לטשטש ככל הניתן את חלקו של הרופא, אלא גם להסוות את חוסר סמכותו שלו לייעוץ רפואי, ותחת זאת, להציג את ההתערבות הרפואית הבלתי חוקית של הצוותים החינוכיים, כפעולה שמטרתה היא, שיפור תפקודו ומצבו של הילד, ואף מגדיל לעשות, באומרו שמטרה זו עשויה להיות מנוגדת לזו של ההורים. ניכר שבמקרים של אי הסכמה בין ההורים ובין הצוות החינוכי, משרד החינוך נוקט בטכניקות בזויות של מניפולטיביות והאשמות אישיות, ובגישה פטרוניסטית תוך סילוף המציאות. במילה אחת – “גזלייטינג”.
ניכר שמשרד החינוך מניח, שעמדתו תמיד נכונה, גם בנושאים רפואיים שכלל לא בסמכותו. מסיבה לא ברורה, הוא כנראה מניח גם, שהדרך לטיפול במחלוקות, היא מניעתן באמצעות הסתרה, טשטוש או סילוף של מידע. כשהמחלוקת בלתי נמנעת, האסטרטגיה של משרד החינוך ליישוב הדברים, היא האשמת הצד השני, בכך שאינם רוצים בטובת יקיריהם, טענה שהחלטותיהם נובעות משיקולים אמוציונליים, מתוך נקודת הנחה, שהם סובלים מבורות, שרק משרד החינוך יכול לתקן. המענה שמשרד החינוך מציע לכל המגרעות ההוריות הללו, הוא חשיפה מבוקרת למידע חלקי שנבחר בקפידה כתומך בעמדת המערכת לגבי אותה הסוגיה.
משרד החינוך מקפיד להימנע ככל יכולתו מניסוחים ישירים וברורים להעברת מסריו. אני מניחה, שזה נובע מכך, שהוא מודע לחוסר הלגיטימציה בדרכי פעולתו, אך כהרגלו, במקום לתקנן, הוא מכשיר את הקרקע להתנערותו מאחריות.
לפיכך, ארשה לעצמי להמליץ לצוותים החינוכיים על דרך אחרת:
- הקפדה על יחס מכבד ושיח בוגר מול ההורים, שמניח כוונות טובות משני הצדדים.
- הימנעות מכל צורה ואופן של הסתרת מידע, סילופו או הצגתו הכוזבת.
- הכרה בסמכותו הבלעדית של הרופא לאבחן הפרעת קשב ולעסוק בייעוץ תרופתי.
- הכרה בחוסר סמכותו של משרד החינוך לאמת או לשלול את החשד להפרעת קשב ולהתערב בשיקולים רפואיים.
- הכרה בחשיבותו של איתור מוקדם, הכולל הפנייה מידית לאבחון על ידי הגורמים המוסמכים לאמת או לשלול את החשד למקור הקשיים.
- הכרה בעובדה, שייתכנו שיקולי הורים, שאף אם אינם ידועים לצוותים החינוכיים, גם הם לגיטימיים ורלוונטיים לנושא הנדון.
- בקשה מנומסת מההורים לקבל את דוח האבחון של הפרעת קשב, וקריאה מעמיקה של המסמך.
- באם עולות שאלות בנוגע לאבחנה או להמלצה הרפואית, יש להפנותן אל הרופא בתיווך ההורים, ולכבד את התשובות המתקבלות בחזרה.
- מתוך הכרה בזכותם החוקית של הורים לשמירת הסודיות הרפואית של ילדיהם, יש לכבד כל מקרה של סירובם להיענות לבקשת מידע רפואי אודות ילדיהם. במקרים כאלה, על הצוותים החינוכיים לבחון, כיצד ניתן לחזק את שיתוף הפעולה מול ההורים ולרכוש את אמונם.
- כדאי לזכור, שהתנהגות שאינה אתית, לא בונה אמון.
- הקפדה לפעול במסגרת החוק.
תפקיד המורה בנוגע לטיפול תרופתי
בעמוד 38, נראה שיפור קל בגישה, כשמשרד החינוך מציין, ש”למורה אין את הזכות להתנות את השתתפותו של התלמיד בפעילות או לבקש מההורה לתת את הטיפול התרופתי במקרה שבו ההורה מתנגד” – יפה.
בנוסף, משרד החינוך שב ומדגיש, ש”להורים בלבד זכות ההחלטה ולכן אין להפעיל לחץ עליהם גם אם המורה רואה בטיפול התרופתי כגורם הכרחי/מקדם”.
עולה בי השאלה, כיצד מגדיר משרד החינוך, הפעלת לחצים? אני תוהה, אילו פעולות נחשבות בעיניו לגיטימיות, אילו לא, והיכן מבחינתו עובר הגבול ביניהן.
לדעתי, בנושא כה רגיש, ראוי להגדיר את הדברים בצורה ישירה, ברורה ומפורשת, נקייה מסתירות פנימיות ושאינה משתמעת לשתי פנים. עד כה, משרד החינוך נוחל בכך כישלון חמור.
בעמוד זה, משרד החינוך שוב מפנה לנספחים, הפעם לשאלון יעילות הטיפול (RS-ADHD), בעמוד 52. גם במקרה זה, תרומת המורים ברמת הדיווח אמנם חשובה מאוד, ולשם כך ראוי לציידם בכלים מתאימים. עם זאת, בעייתי להציג את הדברים כאילו היו הדרך הנכונה, העיקרית או היחידה לבחינת יעילותן של התרופות, תוך השמטה מגמתית של תפקיד הרופא בעניין. באופן דומה הוצג גם השאלון הקודם, בנוגע לתופעות הלוואי, כך שאין זו טעות אלא מגמה מכוונת מצד משרד החינוך.
כמו כן, בשני המקרים לא הוזכרו הקריטריונים או השיקולים בבחירת השאלות הספציפיות, כמו גם כל התייחסות להתייעצות עם גורמים רפואיים באשר למידע שחשוב להם לקבל מהצוותים החינוכיים, כך שלמעשה, אין לדעת, אם ואיזו תרומה תהיה לשאלונים הללו, והאם תהיה להם עדיפות על פני דיווח חופשי או במסגרת שאלונים מטעם הצוות הרפואי, המגיעים אל צוותי החינוך באמצעות ההורים.
לעניות דעתי, מורים ומחנכי כיתות בפרט, אינם סובלים מחוסר מעש או משעמום, כך שהייתי מצפה, שמשרד החינוך יבדוק את הצורך ואת היעילות של הנחיות ודרישות בירוקרטיות, בטרם העלה אותן מול הצוותים החינוכיים, וכנ”ל לגבי תהליך איסוף ותיעוד המידע, הנרחב והמייגע, שתואר בהקשר של תהליך האיתור.
ה”אקו-סיסטם” של הפרעת קשב
בעמוד 39, כתוב: “חלק ממאפייניה הייחודיים של הפרעת הקשב הוא שהיא… מושפעת גם מהסביבה ותלויה ביחסי הגומלין בין היחיד
לסביבה … כאשר אין התאמה בין תגובות הילד לתגובות המבוגר ובין הילד לבין ילדים אחרים. הדבר עלול להביא לפרשנות שגויה או לא מתאימה לצרכיו של הילד. אשר על כן, היכרות עם מאפייניה הייחודיים של הפרעת הקשב המשפיעים על תפקודו של הילד עשויה
לשפר את היחסים המורכבים והמאתגרים הנובעים מקשיים אלה.” – נהדר!
רק חבל שעד כה, לא נראה מצד משרד החינוך ביטוי לתובנה זו, שבעיקר בחר לייחס את השפעות התסמינים ויחסי הגומלין המורכבים שלהם עם הסביבה, למאפיינים אישיים של התלמיד ומשפחתו בלבד.
ייתכן שגם כאן, משרד החינוך מסתפק רק בציון חשיבותו של דבר מה, אך לא רואה לנכון לפעול לטובת יישומו בשטח או לקחת אותו בחשבון בתהליכי גיבוש המדיניות.
ניתן לראות, שיש בידי משרד החינוך הידע הנחוץ להתייחסות מקצועית, נכונה וחיובית להפרעת קשב, אך משום מה, ברוב המוחלט של המקרים עד כה, הוא בוחר לנהוג בניגוד לכך.
כמעט הצלחתי להעביר עמוד ללא דברים מזעזעים שלא ניתן להתעלם מהם, אבל אז, ממש בסוף, נתקלתי במשפט הזה:
“השימוש בטיפול התרופתי או ההמלצה ליטול טיפול תרופתי מוסיפים גם כן לקשיים בהתמודדות הרגשית עם תחושות האכזבה והכישלון
לצד החוויה האינהרנטית של השוני בקרב הילד (“אני לא כמו כולם”)” – מה?? למה?!
מדוע קבע משרד החינוך, שעצם קיומה של המלצה לטיפול תרופתי וכל שכן השימוש בו, בהכרח מוסיפים לקשיים בהתמודדות רגשית?!
מתי זה יכול להיות נכון? – כשיש סטיגמה!
ומה עושה ללא הרף משרד החינוך לכל אורך החוברת הזאת? – נכון, מחזק את הסטיגמה.
מדוע, לכל הרוחות, לא מוזכר שום קושי בהתמודדות רגשית שנגרם כתוצאה מכל התערבות טיפולית אחרת?! הרי גם התאמות יכולות ליצור תחושה של שונות, וכמוהן שעות תגבור מחוץ לכיתה, אישור לצאת בזמן שיעור או להשתמש בעזרים שלאחרים אסור… ועוד. כל דבר שהמערכת נוקטת או מאפשרת עבור ילד מסוים, שחורג במידה כזאת או אחרת ממה שגורף עבור הכלל, עשוי ליצור תחושת שונות.
מה קרה לחינוך לקבלת השונה? מה עם המסר של “שונים אבל שווים”?
מדוע בכלל להעלות את הנושא, ואם כן, מדוע באופן כה מוחלט וחד משמעי, כהשלכה בלתי נמנעת ביחס לכל המקרים?
אכן ראוי להתייחס לנושא, אבל כנושא חברתי שיכול להיות רלוונטי, אם כי לא בהכרח בכל המקרים. כמו כן, רצוי להתייחס לכך, שדרך ההתמודדות הטובה ביותר עם סטיגמה, היא הסברה ציבורית, ומן הראוי שמשרד החינוך יתרום למאמצים אלה ולא יחבל בהם באמצעות השרשת מידע חלקי, מטעה, שגוי ומסולף, אל עומק נבכי המערכת על כל רבדיה, כולל פרסומיה לציבור הרחב.
כמו כן, רצוי להציג את הסטיגמה כתופעה בלתי רצויה, שמונעת גישה לאבחון וטיפול ובכך פוגעת בשוויון ההזדמנויות של אנשים עם הפרעת קשב, שאת פוטנציאל תוצאותיה ההרסניות כבר נוכחנו שמשרד החינוך מכיר, שהרי הן מוצגות בחוברת זו.
ההמלצה על טיפול תרופתי ועצם השימוש בו ברמה הקונספטואלית, כשלעצמם לא אמורים לעורר קשיים רגשיים, ממש כשם שכל התערבות טיפולית אחרת בכל מצב אחר המצריך טיפול, לא אמורה לעורר קשיים רגשיים מעצם המודעות לקיומה.
לסיום
אני בוחרת לעצור פה. החלק האחרון שתיארתי מייצג באופן די ממצה את ההתייחסות המחפירה של משרד החינוך לכל הנושא של הפרעת קשב.
מוטב היה אילולא הוציא משרד החינוך לאור את החוברת הזאת, וטוב יעשה אם ימהר לגנוז אותה.
כולי תקווה, שההדרכות שבכוונת משרד החינוך להעביר לצוותים החינוכיים, לא יהיו ברוח חוברת זו, וכן, שלצוותים החינוכיים יהיו השכל הישר, שיקול הדעת ומידת האנושיות, על מנת לפעול בצורה הוגנת ומועילה, ככל שמשרד החינוך מאפשר להם. יחד עם זאת, יש להתחשב בכך, שכל עוד הכשרתם הבסיסית של מורים בחינוך הרגיל אינה כוללת השכלה ראויה בנושא הפרעת קשב, גדול יותר הסיכוי, שהצוותים החינוכיים, בתום לב יאמינו, לפחות לחלק משמעותי מדבריו המטעים, המזיקים והמחפירים של משרד החינוך בנושא.
צר לי, שאין לי מילות סיכום אופטימיות. לדאבוני, מעט הדברים הנכונים והחיוביים בחוברת זו, מסולפים, מנוצלים לרעה או מנוטרלים כליל באמצעות שלל אמירות חסרות בסיס, מטעות ומזיקות, בחלקים אחרים של אותה החוברת.
נראה שמשרד החינוך נחוש בדעתו להתייחס להפרעת קשב כאל לקות למידה ולהחיל עליה מודל שאמנם אינו נקי מסיכונים בהקשר של לקויות למידה, אך בהקשר של הפרעת קשב, מבטיח אותם.
ניכרת מודעותו של שמשרד החינוך לחוסר הלגיטימציה והמקצועיות בהתנהלותו, או לפחות לביקורת שהיא מעוררת מצד כל גורם אחר שמעורב בנושא, אך במקום לתקן דרכיו, הוא שוקד על הכנת הרקע להתנערותו מאחריות ולהאשמת התלמידים, על הוריהם ומוריהם, ברמה האישית ביותר ובדרכים מניפולטיביות ובלתי ראויות שהנזק בצדן רב.
לא נותר לי אלא להזהיר את הציבור מפני טיבה האמתי של חוברת זו, להצביע עליו חרף הסוואתו המושקעת, ולהמליץ למשרד החינוך, להקדים לגנוז את החוברת ולפעול לתיקון דרכיו.
נשמע מעניין?
תוכלו למצוא את החוברת של משרד החינוך על הפרעת קשב ופעלתנות יתר של תלמידים במערכת החינוך – בקישור הזה
ההסברים של אגף לקויות למידה והפרעת קשב אודות הפרעת קשב נמצאים – בקישור הזה
מעדיפים לשמוע את ההסבר?
בנוסף למקורות הרשמיים של משרד החינוך, ניתן גם לצפות בסרטון “מדיניות משרד החינוך בטיפול בתלמידים עם הפרעת קשב” של עמותת קווים ומחשבות, שבו איריס שני מארחת את דני ז’ורנו – מנהלת אגף לקויות למידה והפרעת קשב במשרד החינוך.
שימו לב:
- בדומה לחוברת, אין לראות בסרטון מקור אמין למידע אודות הפרעת קשב, או אודות המענה החינוכי הראוי עבור הפרעת קשב.
- עם זאת, הסרטון מייצג באופן נאמן את מדיניות משרד החינוך נכון ליום שבו צולם ואת עמדתה האישית של דני ז’ורנו, המוצגת על ידה באופן ישיר ומפורש בסרטון זה.
לאור זאת, אציין מספר נקודות עיקריות שנראות לי חשובות במיוחד. בדומה להסברים על החוברת, מתוך השאיפה לקיצור הטקסט, לא אתייחס לכל מה ששגוי או בעייתי בדברים של דני ז’ורנו, אלא רק למה שיותר משמעותי בעיניי, תוך מתן עדיפות לדברים שפחות הוסברו בהקשר של החוברת. לכן גם כאן, חוסר התייחסות לסוגיה מסוימת לא מעיד על כך שהוצגה בסרטון באופן ראוי או אמין.
- התכנית “מלקות ללמידה”, הייתה יכולה להיות רלוונטית לתלמידים עם הפרעת קשב, אילו הייתה מיושמת באופן מלא ואם הפרעת קשב הייתה לקות למידה, אבל… היישום בפועל הוא חלקי בלבד ומתבצע באופן שיוצר יותר נזק מתועלת. בנוסף, הפרעת קשב היא לא לקות למידה. לכן גם ביישום מלא, התכנית “מלקות ללמידה” אינה רלוונטית לתלמידים עם הפרעת קשב.
- לא הוצגה שום תכנית חלופית שהיא כן ייעודית ורלוונטית לתלמידים עם הפרעת קשב.
- העובדה שמשהו קיים במקום כלשהו בעולם, או אפילו בכמה מקומות, לא אומרת שכדאי או ראוי ליישם אותו בארץ – זה לא עומד במבחן ה- “ואם כולם היו קופצים מהגג…?”, שנהוג להעלות במקרים כאלה.
- אם משרד החינוך מחליט (בצדק או שלא), ששותפות ההורים היא דבר חיוני, מתפקידו ליצור ולשמר שותפות זו כחלק מהמענה החינוכי. לעומת זאת, ההורים אינם מחויבים למענה החינוכי, משום שלרובם אין את ההכשרה המקצועית הנדרשת ליישומו. מה שההורים כן מחויבים לו, הוא תפקידם ההורי, הכולל בין היתר, את הצורך לשים לב כשבית הספר מזיק לילדיהם או מזניח אותם. בית הספר לא אמור להזיק או להזניח את תלמידיו ולכן, אם יש ניגוד אינטרסים, סביר להניח שהוא נובע מכשל תפקודי או תקשורתי של המערכת, ולא של ההורה.
- מתן מענה חינוכי אינו סותר את הצורך בהתנסות ותרגול לבניית מיומנויות ולא נועד לבטל אותו. נהפוך הוא, המענה החינוכי נועד לייעל את תהליכי בניית המיומנויות, כולל שלבי התרגול וההתנסות, באמצעות התאמת ההוראה למאפייניו האישיים של התלמיד ולהשלכות התסמינים הספציפיים שלו על תהליכי הלמידה. לעומת זאת, לדרוש מהתלמיד להתאמץ יותר, למנוע ממנו התאמות, למנוע אבחון או מענה חינוכי לקשיים – לא ישפרו את תהליך הלמידה שלו ובעיקר יובילו לפתיחת פערים, לצד התפתחות של בעיות משניות בפן החברתי והרגשי.
- אין צורך לדחות את האפשרות לאבחון עד כיתה ט’ על מנת לצמצם את הפער הסוציו-אקונומי של אבחון-יתר באזורים מבוססים לעומת תת-אבחון במקומות מוחלשים. ניתן לפתור זאת באמצעות פיקוח וסבסוד, או הסרת הדרישה לאבחון פורמאלי לצורך הכרה ממסדית.
- אבחון (דידקטי) הוא לא חלק ממכלול בהגדרת לקות למידה, אלא, הוא הכלי שבאמצעותו ניתן לדעת, האם יש או אין לקות למידה.
- מבחן הוא לא “למידה שוטפת”. הלמידה השוטפת אמורה להתקיים בשיעורים לאורך השנה. המבחנים נועדו לבדוק, אם ואיזו התקדמות התרחשה בשיעורים – הם לא אמורים ללמד, אלא למדוד. לכן, כל טענה בנוגע ללמידה השוטפת אינה רלוונטית לנושא המבחנים.
- ניתן לדלג על החלק של השאלות בסוף, משום שלא נאמר בו שום דבר נוסף. עם זאת, הוא מציג “דוגמה חיה” לאטימות המערכת ולחוסר החיבור לשטח (אם הייתם צריכים עוד ראיות לנושא…).
התייחסות מרוכזת להסברים על לקויות הלמידה, הפרעת קשב והאבחון של כל אחת מהן.
- לקויות למידה והפרעת קשב נוצרות בעקבות המאפיינים הגנטיים והנוירולוגיים של האדם. הן מולדות ואף אחת מהן אינה תסמין או תוצאה של מקור קושי אחר (או אחת של השנייה), נהפוך הוא – הן עצמן מייצרות שלל תסמינים. כלומר, הן מהוות מקורות ראשוניים ונפרדים לקשיים, אשר יכולים לכלול בין היתר, גם קשיי למידה, אבל לא בהכרח, וגם כשיש קשיי למידה, זה לא תמיד יבלוט ברמת הציונים. האבחון הייעודי של כל אחת מהן נועד לאמת או לשלול את החשד לקיומה. האבחנה המבדלת, שהיא חלק בלתי נפרד מאבחון הפרעת קשב, בודקת מקורות חלופיים או נוספים לקשיים.
- הימנעות מאבחון, או דחיית מועד האבחון, אינן מטרות טיפוליות ללקויות למידה או להפרעת קשב. להיפך – את האבחון יש לערוך כשעולה חשד, על מנת לאמת או לשלול אותו. חשיבות האיתור והאבחון בשלב מוקדם ככל הניתן, נובעת מהסכנות שבהזנחת הקשיים, כמו פתיחת פערים והתפתחות שלל בעיות משניות.
- פסיכולוגים אינם יכולים לאבחן הפרעת קשב, אלא רק רופאים מומחים.
- אין סיבה מקצועית לוודא את קיומן של לקויות למידה והפרעת קשב יותר מפעם אחת בחיי האדם, משום שהן כרוניות, ולא נעלמות בשום גיל. עם זאת, חשוב לבצע הערכה תקופתית לשני המצבים, משום שהביטוי שלהן יכול להשתנות לאורך החיים, וזה מאפשר מעקב אחר היעילות וההתאמה של מערכת התמיכה בכל רגע נתון. כמו כן, הערכת מצב תקופתית לא מחייבת ביצוע חוזר של אבחון מלא, והיא יכולה להתמקד רק בסוגיות הרלוונטיות לזמן שבו היא נערכת.
- דרישת משרד החינוך לבצע אבחון מחודש מדי כמה שנים, אינה מבוססת על כל היגיון או צורך מקצועי. בהינתן אבחון ראשוני אמין, היא לא תורמת דבר לאישור או שלילת החשד, והיא בעיקר מציבה מכשול כלכלי ובירוקרטי בפני קהל היעד שלמענו היא לכאורה נוצרה.
- הפרעת קשב לא חייבת להוביל לקשיי למידה, אבל היא בהכרח תבוא לידי ביטוי לפחות בעוד תחום חיים אחד נוסף ללימודים. לכן, היעדר קשיי למידה אינו פוטר מהצורך באבחון, וקיומם לא מצריך לחכות לתוצאות תכנית התערבות חינוכית (שסביר להניח, שבכל מקרה לא תצליח לסגור את הפערים, אם קשיי הלמידה נובעים באופן ישיר מתסמיני הפרעת קשב, כי היא כרונית). הרי עם כל הכבוד, בית הספר הוא לא כל החיים או העולם. לכן, מתן מענה לתסמינים בתחומי החיים האחרים, חשוב בפני עצמו, ללא כל קשר לקיומם או היעדרם של קשיי למידה.
- יש רק סוג אחד של הפרעת קשב והוא גנטי, נוירולוגי ומולד, אך היא רק גורם אפשרי אחד לקשיי קשב. עם זאת, האפשרות שקשיי הקשב של תלמיד מסוים לא נובעים מהפרעת קשב, לא מצדיקה ההימנעות מאבחון אלא להיפך – היא מדגישה את חשיבות האיתור המוקדם והאבחנה המבדלת, משום שגם לתלמידים ללא הפרעת קשב, עם קשיי קשב על רקע אחר, עדיין מגיע מענה חינוכי. אם יש מקורות חלופיים או נוספים לקשיים, מעבר להפרעת קשב, הם יאותרו באבחון או יופנו לבדיקות המשך מול הגורמים הרלוונטיים.
התייחסות מרוכזת לנושא ההתאמות
- מבחנים הם כלים למדידה והערכה, ולא להוראה או לטיפול.
- כלי הערכה מסוים נחשב תקף, רק אם הוא מתאר בצורה מדויקת את הדברים שהוא נועד לבדוק, כפי שהם קיימים במציאות. התוצאות של כלי הערכה שאינם תקפים, לא מתארות את המציאות כפי שהיא, לכן לא ניתן להסתמך על כלים כאלה ואין טעם לעשות בהם שימוש.
- שימוש בכלי הערכה תקפים הוא חלק בלתי נפרד מהזכות של כל תלמיד לשוויון הזדמנויות, שכן, כלי ההערכה של מערכת החינוך משמשים לקבלת החלטות חינוכיות, לסינון מועמדים למגמות ומסלולי לימוד מתקדמים, וכו’.
- כאשר מבחנים אינם מבדילים בין הידע והמיומנויות הנמדדים, לבין תסמינים של לקויות למידה והפרעת קשב, תוקפם ככלי הערכה חינוכיים נפגע. ניתן לתקן זאת באמצעות שימוש בכלי הערכה חלופיים, אשר תקפים עבור כלל אוכלוסיית התלמידים. אם לא רוצים להחליף את כלי ההערכה, אפשרות נוספת היא, התאמת הכלים הקיימים, באופן שמתקן את תוקפם הפגוע – זה מה שמכונה “התאמות בדרכי היבחנות”.
- ההתאמות לא נועדו לתת לתלמידים ציונים טובים יותר, אלא ציונים מהימנים יותר. לכן, מה שצריך לבדוק לגבי התאמות, זה רק – אם ואיזה שיפור הן יוצרות ברמת דיוק המבחן, מבחינת הערכת הידע או המיומנות שהוא נועד למדוד. כל מדד אחר אינו רלוונטי.
- שימו לב, שבמהלך הסרטון, דני ז’ורנו מעלה שלל טענות נגד מתן התאמות, אבל אף אחת מהן לא מתייחסת לרמת הדיוק של הציון, ולכן אינן רלוונטית לסוגיה זו. גם הנתונים שהוצגו במצגת לא מתייחסים לרמת הדיוק של הציון, ולכן גם הם אינם רלוונטיים. אמנם לא בדקתי באיזו מידה הם תואמים את המקורות המיוחסים להם, אבל נאמר במפורש, שזה המידע שעליו מתבסס משרד החינוך, ודבר זה נכון ללא קשר לרמת נאמנותו למקור (שהיא מאוד חשובה, אבל פותחת נושא חדש לגמרי, והבטחתי לצמצם).
- להבדיל מן הנאמר בסרטון, הימנעות ממתן התאמות בדרכי היבחנות, היא לא הדבר שהכי חשוב לעשות במסגרת המענה החינוכי לתלמידים עם הפרעת קשב. למעשה, ניתן לתת מענה חינוכי נהדר גם מבלי להימנע כלל ממתן התאמות בדרכי היבחנות, ובעצם, אם ייעשה כל מה שנחוץ וחשוב לעשות, יפחת הצורך בהתאמות בדרכי היבחנות, יהיה ברור יותר, מה מתאים למי, וגם המשמעות של מתן התאמה בלתי נחוצה תהיה זניחה. למשל, זו לא בעיה, שמתן התאמה של הקראה, אולי תגרום לתלמיד שלא להתאמץ לרכוש את הקריאה. הבעיה היא, שמשרד החינוך לא דואג לעשות מה שצריך כדי לשפר את יכולת התלמידים המתקשים בקריאה, בעוד שנטייתו לדרוש מהתלמידים השקעת מאמץ נוסף, לא רק שאינה יעילה לשיפור התפקוד במקרים של לקויות למידה והפרעת קשב, אלא שהיא גם יוצרת נזקים קשים ברמה החברתית-רגשית, כפי שתואר בהסברים הקודמים. כלומר, הבעיה היא, שמשרד החינוך לא מספק לתלמידים את הידע והכלים שמתפקידו לספק. כמו כן, אולי במשרד החינוך שכחו, אבל פעולת הקריאה לא נחוצה רק למבחנים, ולכן, אם זוהי המוטיבציה היחידה של תלמיד להשקיע בנושא, זה רק מראה על כשל חינוכי נוסף.
בקיצור, במקום לפחד לתת לתלמידים התאמה של הקראה, עדיף ללמד אותם לקרוא ולהבהיר להם את השימושיות הכללית והרחבה של יכולת הקריאה. - דני ז’ורנו מזהירה רבות מפני נזקים אפשריים של מתן התאמות, אך לא מציגה אף ראיה ממשית או הסבר רלוונטי לטענותיה, שמוצגות שוב ושוב באופן דרמתי שלא לצורך. הדבר הכי “חמור” שהוצג בסרטון, הוא היעדר יעילות של התאמות, שרק לחלקן הוצג קריטריון בלתי רלוונטי של שיפור ציון. לכן, אין לדעת אם הקריטריון לבדיקת היעילות של שאר המקרים, רלוונטי לסוגיה או לא. בכל מקרה, גם אם הקריטריונים האחרים רלוונטיים, “היעדר שיפור” או “חוסר יעילות” הוא לא נזק. כמו כן, אם ההתאמות אכן לא יעילות, זה לא אומר שלא צריך להשתמש בהן, אלא שצריך לשפר אותן או לחפש חלופות מוצלחות יותר.
- נוצר הרושם, שאין פה ניסיון לחפש את הדרך היעילה ביותר להשתמש בהתאמות לתיקון תוקף המבחן, אלא ניסיון מגמתי לאתר רק את המידע התומך בהחלטה, להימנע ככל הניתן ממתן התאמות, תוך התעלמות מכל מידע שסותר החלטה זו ומחוסר הפתרון לפגיעה בתוקף המבחן בהיעדר התאמות, או בהינתן שימוש לא יעיל בהן.
- אתייחס במפורש רק לסוגיית ההשכלה הגבוהה והצבא, משום שהיא נוטה לחזור הרבה בהקשר זה, וניכר שנועדה לפרוט על מיתרי דאגת ההורים לעתיד ילדם, ותו לא. למען הסר ספק, שני הנושאים האלה, ואחרים הדומים להם, לא קשורים לנושא המבחנים וההתאמות, אלא לחובת מערכת החינוך ללמד ולתת מענה חינוכי לכלל תלמידיה, כהכנה לחייהם הבוגרים. הכנת התלמידים להמשך החיים לא צריכה ולא יכולה להתבצע במסגרת מבחנים, אלא צריכה ויכולה להתבצע במהלך השיעורים עצמם, באופן הדרגתי ומותאם גיל, לאורך כל שנות הלימוד בבית הספר. לכן, אם קיים חוסר הכנה למוסדות ההמשך, הרי שהוא מעיד על פגם בתהליכי הקניית הידע והמיומנויות במהלך השיעורים, ואין לו שום קשר לנושא המבחנים, אשר כלל אינם כלים להוראה אלא למדידה בלבד.
כמו כן, בניגוד לנאמר במצגת, כיום קיימת מודעות והתייחסות ללקויות למידה ולהפרעת קשב, הן בצבא והן בהשכלה הגבוהה.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על החוויה של תלמידים עם הפרעת קשב בבית ספר שאינו מודע למשמעות של התסמינים ואינו מספק את המענה החינוכי הראוי – בקישור הזה
ואת הדף המרוכז בנושא בית הספר ומערכת החינוך – בקישור הזה
קרדיט לתמונה: 사용자:역보 아카이브 (archive), CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons
שמירה על ניקיון עם קשיים בתפקודים ניהוליים, פילוסופיה ובריאות הנפש / KC Davis עם הסברים של חן ספקטור
בהרצאת הטד הזו KC Davis מציגה פילוסופיה חדשה לניקיון שמכוונת להיות ידידותית לבריאות הנפש, במיוחד עבור זו של אנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים.
מהם תפקודים ניהוליים?
התפקודים הניהוליים הם אוסף של יכולות קוגניטיביות, המאפשרות לאדם לנהל את ההתנהגות של עצמו באופן מכוון מטרה. כלומר, היכולת לעשות את מה שצריך, מתי שצריך ואיך שצריך כדי להשיג את מה שרוצים להשיג.
על פי רוב, הגשמת מטרות דורשת פעולה כלשהי מצד האדם ולכן היא מצריכה את היכולת הכללית לפעול. עם זאת, יכולת הפעולה הכללית של יצורים אנושיים אינה נתונה ללא הגבלה, כך שקיומה מצריך מהם רמת תחזוקה מינימאלית של עצמם ושל סביבת המגורים שלהם. בהתאם לכך, תפקודים ניהולים כוללים בין היתר לא רק את מה שצריך למען הגשמת מטרה מסויימת, אלא גם את מה שצריך כדי לאפשר את הביצוע של הפעולות הנדרשות לאותה מטרה. כלומר, תפקודים ניהוליים כוללים גם את יכולת ההתמדה וההתארגנת סביב פעלות תחזוקה שגרתיות.
תוכלו ללמוד עוד על תפקודים ניהולים והפרעת קשב – בקישור הזה.
למה צריך לעשות דברים כדי להצליח לעשות דברים?
לשם גיוון אמחיש את העיקרון בתחום חיים אחר – בית הספר וההשכלה הגבוה.
והרי הדוגמה:
כדי להצליח במבחן צריך ללמוד – את זה מלמדים את כולם מכיתה א’ וכל ילד ידע לדקלם לכם את זה בעיניים עצומות.
מה ששוכחים להגיד, זה שכדי ללמוד צריך זמן.
הנטייה לשכוח לציין במפורש את העובדה שפעולת הלמידה דורשת זמן, או לייחס לה חשיבות באופן ייעודי כלשהו, היא משום שהיא נוטה להיות ברורה מאליה לנוירוטיפיקליים (אנשים בלי בלאגנים במוח), שאינם סובלים מבעיות של ניהול זמן. אבל זו נקודה ראשונה שאנשים עם הפרעת קשב יכולים ליפול בה, בגלל עיוורון הזמן שהיא נוטה ליצור.
- תוכלו ללמוד עוד על עיוורון הזמן בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה.
כלומר, זה לא שאנשים עם הפרעת קשב לא יודעים שפעולת הלמידה לוקחת זמן, אלא שזה לא משהו שחופרים לכולם מכיתה א’ ללא הרף. הבעיה היא שהקשר בין ההבנה בצורך בזמן לבין היכולת לפנות ולהקדיש זמן בפועל – לא תמיד עובד כשאין לך מספיק דופמין במוח.
לכן בהקשר של הפרעת קשב, אם לא מתייחסים לנושא של הזמן באופן יעודי, בולט ובמפורש, את ההשלכות הכואבות שלו נוטים להרגיש רק בדיעבד, כשכבר אין הרבה מה לעשות בנידון.
זו הרמה שמתחילים לפתוח כשמתעסקים עם הפרעת קשב ו… בדרך כלל הדיון נעצר בנקודה הזו, או מסתבך סביבה.
אבל זה לא כל מה שצריך כדי ללמוד למבחן.
הבעיה הנוספת היא שיש עוד רמה שעליה כמעט לא מדברים גם בהקשר של הפרעת קשב, למרות שהיא לא פחות קריטית וההשפעה שלה לא פחות משמעותית – זמן הוא לא כל מה שנחוץ כדי לבצע פעולה.
זה נכון בין אם מדובר בלמידה או כל דבר אחר.
כלומר, אנחנו מדברים פה על שני דברים שונים לגמרי:
- היכולת לפנות מספיק זמן לפעולה מסויימת.
- היכולת לפעול במהלך הזמן שפונה – להתחיל, להמשיך ולסיים.
למשל – פעולת הלמידה מצריכה מוח עירני, שנוטה להתעייף כשמשתמשים בו ולכן לא יכול לעבוד באופן בלתי מוגבל. כתוצאה מכך, אם תפנו לכם יותר זמן ממה שהמוח שלכם מסוגל לתפקד בו ברצף, לא תוכלו להתמיד בפעולה לאורך כל הזמן שיועד לה. כמו כן, ככל שתתחילו את הלמידה כשאתם עייפים יותר, כך תצליחו להשתמש בפחות זמן לצורך הפעולה הזו.
אופס
לכן יש עוד נקודה שמאוד מאוד מרגיזה, אבל קיימת, והיא שלא ניתן ללמוד ברצף לאורך יותר מדי זמן מבלי לאכול, לשתות, לישון וכו’. כך שכדי ללמוד למבחן, בנוסף לזמן שמפנים לפעולת הלמידה עצמה, צריך גם להקציב זמן לשעות שינה, לדאוג למזון זמין, להכין ולאכול אותו וכו.
אומנם לא מדברים על זה, אבל עדיין אי אפשר להצליח ללמוד למבחן בלי זה.
למה?
כי זה מה שמאפשר לעשות את מה שצריך לעשות כדי להגשים את מה שרוצים להגשים.
אבל אבל…
אם זה נראה לכם מסובך, אז קחו בחשבון שיש גם פן רגשי לכל העסק וגם הנפש נוטה להישחק ללא תחזוקה מתאימה.
- על כך תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה
כן כן, זה נושא שקשה לנו לקבל אותו. אבל בסופו של דבר, הפגיעה בתפקודים הניהוליים היא אחד המאפיינים המרכזיים של הפרעת קשב, ובעקבות זאת אנחנו נוטים להתמקד במטרה, פחות מכך בכל מה שצריך לעשות כדי להגשים אותה וכמעט שלא שמים לב למה שאנחנו צריכים לעשות כדי שנהיה מסוגלים לבצע את הפעולות האלו.
לנטייה הזו יש השלכות רגשיות, שגם הן עובדות בשתי רמות. הראשונה היא תוצאה של הפגיעה המעשית-טכנית בתפקוד, אשר מובילה לתסכולים וכשלונות חוזרים ונשנים עם כל המשמעויות וההשלכות שלהם. השנייה היא בעקבות ההקשר החברתי, במיוחד בעולם שלרוב האנשים בו אין קשיים בתפקודים ניהוליים, ובתרבות שבאופן מסורתי מתייחסת לנושא הסדר והנקיון בצורה ערכית.
לכן אהבתי מאוד את הקישור ש- KC Davis עושה בהרצאה שלה בין ההתייחסות הפילוסופית-חברתית לפעולות התחזוקה השגרתיות לבין הבריאות הנפשית.
עם זאת, הפרעת קשב היא רק גורם אפשרי אחד לקשיים בתפקודים ניהוליים, אשר יכולים להיפגע גם מהרבה דברים אחרים.
- כדי לדעת מה המקור או המקורות המדוייקים לקשיים עבור כל מקרה לגופו יש לעשות אבחנה מבדלת שאליה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.
בהתאם לכך ההרצאה הזו לא מיועדת באופן ייעודי לאנשים עם הפרעת קשב, אלא באופן כללי לכל מי שיכולת הניהול העצמי שלו נפגעה מכל סיבה שהיא וכדרך חיים של קבלת השונה, המאפשרת חמלה עצמית.
KC Davis מתארת בהרצאה שלה מספר מקרים שבהם אנשים מגיעים לנקודות שבר בחייהם, בעקבות הצורך להמשיך לתפקד במצב תחזוקתי ירוד, כאשר מסיבה כזו או אחרת אין להם את האפשרות להשקיע בתחזוקה שתשפר את מצבם. היא מדברת המון גם על ההתייחסות החברתית למצבים כאלו, שנוטה להתעלם הן מנקודת השבר (הקודמת, הנוכחית, או המאיימת להתממש כל רגע) והן מהסיבות הריאליות של אדם מסויים להתקשות לתחזק את עצמו ואת סביבתו כראוי.
אומנם פעולות תחזוקה לא נוטות להיות פעילות מועדפת על רוב האנשים, אך לרובם הן לא דורשות טרחה או מאמץ משמעותי. לכן הן נתפסות כמטרד שולי שהוא חלק מהאחריות הבסיסית של אדם בוגר. כתוצאה מכך אנשים שפעולות כאלו מהוות אתגר משמעותי עבורם, לא זוכים להכרה עבור המאמצים והמשאבים החריגים שהם צריכים להשקיע בתחזוקה על חשבון דברים אחרים. לכן גם קשה לאותם אנשים לקבל הבנה, תמיכה ואמפתיה כשהם לא מצלים לעמוד במשימות תחזוקתיות.
כמו כן, קשה לאנשים עם קושי בתחום זה לקבל הבנה או לגיטימציה להימנעות מפעולת תחזוקה מסויימות, שהמחיר שלהן ספציפית עבור אותו אדם, גבוה באופן לא פרופורציונאלי לתועלת. למרבה הצער, זה נכון גם במצבים שבהם השקעתו של מחיר זה תחמיר את המצב של אותו אדם במקום לשפר אותו. על פי רוב הדבר קורה משום שהצד ה”שופט” אינו מבין שישנם מקרים, אשר בהם יש לדברים אלו משמעות שונה מזו שהוא מורגל בה מתוך הנסיון האישי שלו.
עם זאת, השיפוט הערכי לא תמיד קשור לצורך הפרקטי/טכני בתחזוקה, אלא קשור יותר לנורמות תרבותיות, מסורות ומנהגים. כך שלמעשה, לא כל מה שנחשב לחלק מהתחזוקה השגרתית המקובלת, אכן חיוני לתפקוד של האדם ובני ביתו. כאשר יש קושי בביצוע פעולות תחזוקה, הגיוני יותר להתמקד בדברים החשובים יותר ברמה המעשית ולחפש דרכים יעילות יותר לביצוע של כמה שיותר פעולות מסוג זה, גם אם הן שונות מהמקובל.
המהפיכה המחשבתית של KC Davis, היא שאם נתייחס לתחזוקה כפעולה פונקציונאלית ולא כפעולה ערכית, נוכל למצוא הרבה פתרונות פרקטיים שיאפשרו להרבה אנשים להשיג את מה שהם צריכים כדי לתפקד מבלי לקרוס ומבלי להרגיש אשמה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון How to do laundry when you’re depressed | KC Davis | TEDxMileHigh ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
כמו כן, תוכלו למצוא את האתר הרשמי שלה – בקישור הזה
- ואני ממליצה בחום גם על הפודקסט שלה, שתוכלו למצוא באפילקציות החביבות עליכם או – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על סוגים שונים של בלאגן – בקישור הזה
ולבדוק כמה טיפים שימושיים לארגון הבית – בקישור הזה
קשיי העכבה המאפיינים את הפרעת הקשב והשפעה שלהם על ויסות רגשי, השתלבות חברתית ו- ODD / ראסל ברקלי עם הסברים של חן ספקטור
בסרטון הזה ראסל ברקלי מדבר על קשיי העכבה המאפיינים הפרעת קשב וריכוז ADHD, ההשפעה שלהם על הוויסות הרגשי וההשלכות של קשיים בוויסות רגשי על יכולת ההשתלבות החברתית וחיי האדם באופן כללי.
על ההבדלים בין אימפולסיביות לקשיי עכבה
יש לציין שבסרטון הזה ברקלי לא מבחין בין קשיי עכבה לאימפולסיביות, שעובדת על מנגנון מוחי אחר ולכן גם לא מגיבה לתרופות של הפרעת קשב. שני הקשיים האלו נוטים להגיע ביחד, אבל יכולים להופיע גם בנפרד. כמו כן, הם יכולים להראות דומים ושניהם מקשים על הימנעות מפעולות ותגובות לא רצויות. עם זאת יש ביניהם הבדל משמעותי ברמת המודעות ויכולת הבחירה של האדם, כמו גם השלכות טיפוליות.
חשוב להכיר ההבדלים, משום שהם משפיעים על אופן ההתמודדות:
- בעכבה יש קושי להימנע או להפסיק פעולה שהאדם כבר יודע שאינה רצויה.
במקרה הזה אין טעם להסביר לאדם שלא כדאי – הוא כבר יודע ולמרות זאת לא מצליח להימנע. בהתאם לכך התגובה היא לרוב תסכול, שבהיעדר טיפול עלול להתעצם לתגובות שליליות חמורות יותר עם הזמן. משום שיש קושי להימנע, האסטרטגיה היעילה יותר היא למצוא תחליף פחות מזיק ככל שהסיטואציה מאפשרת. למשל, במקום להתפרץ באמצע השיעור – לכתוב את אותו דבר במחברת. במקום לגעת בדבר המגניב שבדיוק אמרו שאסור – לגעת ליד או במשהו אחר. במקום לקפץ ולשיר באמצע ישיבה, לשאול מי רוצה קפה כדי ללכת להכין וכו.
העכבה מתבססת על מנגנון הדופמין ולכן צפויה להשתפר בעקבות הטיפול התרופתי לקשב (למי שצריך ובהתאמה של רופא מומחה בלבד). - אימפולסיביות היא פעולה לפני מחשבה. כלומר, כאן האדם פועל, לפני שהוא יודע האם הפעולה צפויה להוביל לתוצאה רצויה או לא רצויה. אבל… אם אתם רוצים לעזור, משום שהפעולה האימפולסיבית מהירה מאוד, לרוב לא תספיקו להגיד לאדם שלא כדאי לעשות משהו לפני שהוא עושה את זה. סה”כ דיבור יותר איטי ממחשבה והפעולה האימפולסיבית מקדימה את המחשבה.
מה שיותר צפוי לעזור הוא להשהות את התגובה ובדרך כלל כמה שניות או אפילו חלקי שניה מספיקים כדי לאפשר למחשבה להדביק את הפעולה. אם יש רק אימפולסיביות ללא קשיי עכבה, לאדם לא תהיה בעיה להימנע מהפעולה ברגע שהוא הבין שהיא לא רצויה עבורו. לכן ההמלצה כאן היא לספור עד 3, או לשים מחסומים פיזיים שיעכבו את ביצוע הפעולה – למשל, לשים את הטלפון בחדר אחר, זמן המעבר בין החדרים מאפשר הפעלה של שיקול דעת.
עם זאת, אנשים אימפולסיביים לא תמיד יבינו למה לטרוח לטפל באימפולסיביות שלהם, כי יש לה גם מרכיב הסתגלותי ברמת ניצול ההזדמנויות. משום שהתוצאה לא ידועה ברגע הפעולה, היא נוטה להיות רנדומאלית. לכן היא לא בהכרח מובילה לתוצאות שליליות ולפעמים דווקא לדברים רצויים מאוד.
האימפולסיביות קשורה למנגנון הסרוטונין במוח ולכן לא מושפעת מתרופות להפרעת קשב, אשר פועלות על מנגנון הדופמין. לעיתים יכול להיראות שיפור באימפולסיביות בעקבות הטיפול התרופתי להפרעת קשב באופן משני. שכן יכולת ההתמודדות עם כל קושי משתפרת כאשר הטיפול בקשיים אחרים מפנה משאבים להתמודדות.
עוד משהו שיכול לעזור זה פיתוח של יכולת בקרה, כלומר – אם אין אפשרות למנוע את האימפולסיביות או שהמאמץ לא משתלם, כדאי להתרגל לחזור רגע אחורה ולבדוק אם הכל הסדר או שכדאי לנסות לתקן משהו (לבקש סליחה, להחזיר למקום, לבדוק טעות חישוב וכו).
בהקשר של הסרטון הנוכחי, ההבדל הזה פחות מהותי – משום שברקלי מתאר את ההשלכות של קושי כללי להימנע מפעולה או תגובה לא רצויה, בין אם הייתה לכך מחשבה מקדימה או לא. עם זאת, חשוב שתהיו מודעים לכך באופן כללי, בעקבות ההבדלים שתיארתי שיכולים להיות מאוד רלוונטיים בהקשרים אחרים.
כמו כן, שימו לב שברקלי מחליף בין המושגים לאורך ההרצאה. מטעמי אחידות ונוחות הקריאה, כשאסביר על היבט מסוים, אשתדל להשתמש במונח שהוא בחר לאותו הנושא.
איך זה מתחיל?
ברקלי פותח את ההסבר שלו בכך שהביטוי הראשון של הפרעת קשב הוא בדרך כלל קשיי העכבה. כלומר, הקושי להפסיק פעולה לא רצויה או להימנע ממנה.
במקרים רבים הקושי בעכבה יבוא לידי ביטוי בגילאי הגן, כאשר בדרך כלל הסימן הראשון יהיה היפראקטיביות. עם זאת, היפראקטיביות לא בהכרח תופיע ראשונה או בכלל. תוכלו למצוא הסבר על תתי הסוגים של הפרעת קשב – בקישור הזה.
כלומר, ברקלי רואה את פעלתנות היתר של ההיפראקטיביות כביטוי לקושי לעכב התנהגות שאינה רלוונטית לסיטואציה. לדבריו, התוצאה היא שהאדם “מתנהג יותר מידי”. פעלתנות היתר יכולה להיות מוטורית, ברמת תנועת הגוף במרחב אבל זה לא הביטוי האפשרי היחיד שלה. היא יכולה לבוא לידיד ביטוי גם באופן מילולי כדיבור עודף.
לצד ההיפראקטיביות המוטורית או המילולית, ברקלי מציין שיש גם אימפולסיביות קוגניטיבית. האימפולסיביות הקוגניטיבית באה לידי ביטוי בדפוס של קבלת “החלטות בזק” בלי לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות של הפעולה.
הביטוי המוטורי של פעלתנות היתר נוטה להתעדן עם השנים מהתרוצצות לכל עבר לתזוזה בזמן ישיבה על כיסא וכו. לקראת גילאי הבגרות התנועתיות החיצונית עוברת למצב פנימי של צורך לעסוק בדברים מרובים, אשר בא לידי ביטוי באי שקט קוגניטיבי של מחשבות תזזיתיות. למעשה, ברקלי טוען שבגילאי הבגרות התנועתיות המוטורית היא לא גורם מבחין טוב להפרעת קשב והיא נפוצה יותר דווקא במקרים של חרדה.
לסיכום, ברקלי מדגיש שכל האי שקט המאפיין אנשים עם הפרעת קשב, על שלל סוגיו וביטויו, הוא תוצאה של קשיי עכבה שהם למעשה לב הבעיה (ולא חוסר השקט כשלעצמו).
קשיי עכבה ורגשות….
ברקלי מדגיש שקשיי העכבה שיכולים להשפיע על התנועתיות, הדיבור והמחשבה שלנו, יכולים באותה המידה להשפיע גם על הרגשות. מתברר שההתייחסות הראשונית להפרעת קשב כללה גם את ההשפעה על הפן הרגשי. עם זאת לאורך השנים הוסרה ההתייחסות לאימפולסיביות הרגשית, שנכון לעכשיו מיוחסת לתחלואה נלוות (גורמי קושי נוספים שאינם הפרעת קשב) ולא מוצגת כחלק בלתי נפרד מהתסמינים של הפרעת קשב עצמה. ברקלי טוען שזו הייתה טעות והוא קורא להחזיר להגדרה של הפרעת קשב את האימפולסיביות הרגשית וההשפעה של קשיי העכבה על הפן הרגשי. זאת משום שלטענתו לא ניתן להפריד את הפן הרגשי מההתנהגות של האדם.
לפי ברקלי, אימפולסיביות רגשית יכולה לבוא לידי ביטוי ב”פתיל קצר”, סף תסכול נמוך וכו, כמו גם הנטייה לבטא את הרגשות בצורה מהירה מאוד ביחס לאנשים אחרים. לצד זאת, הוא מדגיש שהפרעת קשב אינה הפרעה במצב הרוח (כמו דיכאון וחרדה למשל). זאת משום שהפרעת קשב לא יוצרת בעיות בתגובה הרגשית הראשונית לסיטואציה, אשר נשארת תואמת למציאות. הוא מסביר שהקושי בהפרעת קשב הוא בוויסות של רגשות נורמטיביים, לא בהתעוררות של רגשות חריגים.
הקושי בוויסות רגשי המאפיין הפרעת קשב בא לידי ביטוי בקושי להירגע ולמתן תגובות רגשיות תקינות לאחר שהתעוררו, כך שיתאימו לסיטואציה ולהקשר באופן שיסייע לאדם להשיג את מטרותיו. כלומר, אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לווסת את הרגשות שלהם בכדי להתאים את עצמם לנורמות החברתיות ולמנוע נזקים לרווחתם האישית בטווח הארוך.
- הסבר נוסף על הביטוי של קשיים בוויסות הרגשי אצל אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
- הסבר של ברקלי על ההשפעה של התרופות על התפקוד הרגשי של אנשים עם הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
מדוע חשוב להתייחס לאימפולסיביות רגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב?
ברקלי מדגיש שלא ניתן להפריד בין האימפולסיביות הרגשית להתנהגותית משום שהן שזורות זו בזו. כמו כן, הוא טוען שההתייחסות לפן הרגשי כחלק מהפרעת קשב נותן הסבר טוב יותר לתופעות שנראות בשטח.
- תוכלו לשמוע את ההסבר של ברקלי על ההיבטים הנוירולוגים של ההתנהגות הרגשית והחברתית – בקישור הזה
כדי להמחיש את החשיבות של התייחסות לאימפולסיביות הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב, ברקלי לוקח לדוגמה את הנושא של הפרעת התנגדות ODD – Oppositional Defiant Disorder
- על ההבדל בין הפרעת קשב לבין הפרעת התנגדות על פי ההבחנות הנהוגות כיום, תוכלו לשמוע הסבר – בקישור הזה.
ברקלי אומר שבהשוואה לאוכלוסייה הרגילה, לילדים עם הפרעת קשב יש סיכון של פי 11 לפתח גם הפרעת התנגדות. הוא מציין שזה קורה בטווח של שנתיים מהופעת הביטויים הראשונים של התסמינים של הפרעת קשב. כרגע מתייחסים לשילוב הזה כתחלואה נלוות של שני מצבים שונים הנוטים לבוא ביחד. ברקלי אומר שאם מכניסים בחזרה את ההשפעות של האימפולסיביות הרגשית, רואים שכל האנשים עם הפרעת קשב למעשה נמצאים בסיכון לפתח הפרעת התנגדות, או במילים אחרות – הפרעת קשב גורמת להפרעת התנגדות.
ברקלי מציין שבעוד שיש גם השפעות חברתיות-סביבתיות על ההתפתחות של הפרעת התנגדות, חצי ממנה מורכב מהקושי להכיל תסכולים, קושי לשלוט בכעסים, עצבנות וחוסר סבלנות. בהתאם לכך, אצל אנשים עם הפרעת קשב שפיתחו גם הפרעת התנגדות, הפרעת ההתנגדות מושפעת מהטיפול התרופתי להפרעת קשב לא פחות מהתסמינים של הפרעת הקשב עצמה. הוא מציין גם שהחלקים של הפרעת ההתנהגות שלא מושפעים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, הם החלקים החברתיים שהם בעלי אופי נלמד. עבור החלקים האלו יהיה צורך לעבור תהליך של למידה מחודשת עבור הקנייה של דפוסי התנהגות הסתגלותיים יותר.
ויסות רגשי והשתלבות חברתית
ההתייחסות לאימפולסיבית הרגשית כחלק מהתסמינים של הפרעת קשב יכולה לסייע לא רק במקרים שבהם התפתחה הפרעת התנגדות, אלא באופן כללי להבנה של קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. קשיים אלו נוטים לעלות כבר בגילאים הצעירים עבור 50%-70% מהמקרים. ברקלי מציין שזו אחת ההשלכות היותר הרסניות של הפרעת קשב – קושי ליצור ולשמר קשרים חברתיים קרובים.
ברקלי טוען שהאימפולסיביות הרגשית היא הגורם לאותם קשיים חברתיים של אנשים עם הפרעת קשב. הוא טוען שלאנשים קל יותר לסלוח על מעופפות ושכחנות, הם יכולים גם להבליג על חוסר השקט. עם זאת, הם לא יסלחו לכעס ולעויינות שמופגנת כלפיהם משום שזה פוגע. במילים אחרות, לאימפולסיביות רגשית יש מחיר חברתי יקר מאוד.
- תוכלו למצוא הסבר נוסף על הקשיים החברתיים של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
נשמע מעניין?
צפו בסרטון 30 Essential Ideas you should know about ADHD, 1B Inhibition, Impulsivity, and Emotion ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על ההשפעה של פיזור הדעת על מצב הרוח – בקישור הזה
ואת ההסבר על מתי כדאי ללכת לטיפול רגשי – בקישור הזה
רגעי הלחץ שלפני מועד ההגשה…. / Ryan George עם הסברים של חן ספקטור
אז… אומנם זה אחד מאותם הסרטונים שלא נוצרו בהקשר של הפרעת קשב, אבל הוא מתארים היטב חוויה נפוצה אצלנו – התמודדות עם מועדי הגשה 😉
יוצר הסרטון – ריון ג’ורג Ryan George מתאר בצורה היתולית, אך מדויקת מאוד את השיח הפנימי בהתקרב הדד-ליין Deadline, כולל התייחסות לפן הרגשי של הלחץ והחרדה. על הדרך, הוא מצ’פר אותנו גם עם הדגמה מאוד יפה של חשיבה אסוציאטיבית, שכמובן מפריעה להישאר ממוקדים בכיוון מחשבה אחד לאורך זמן.
לחץ לחץ לחץ – זה טוב או רע?
הרבה אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, משתמשים באסטרטגיית הרגע האחרון כדי להספיק דברים. זה עובד משום שהלחץ מעלה אדרנלין שמעלה דופמין שמעלה את הריכוז. בדרך זו הלחץ יכול לאפשר לנו להיות יותר פרודוקטיביים ככל שמתקרב מועד ההגשה.
אבל… בשימוש כרוני, זה לא בהכרח משתלם
הבעיה היא שאסטרטגיית הרגע האחרון מתבססת על תגובת הילחם או ברח של הגוף, שבנויה אבולוציונית לעזור לנו לשרוד “מצבי נמר”. הכוונה למצבים שבהם קיים איום פיזי מידי. התגובה הזו נועדה לפעול במשך דקות בודדות שבמהלכן או שנשרוד את הנמר או שלא ולכן היא מפנה כל משאב אפשרי להתמודדות חירום.
במהלך מצב החירום הזה הגוף ממקד את המאמצים לפעילות הפיזית הנחוצה ללחימה או בריחה ואת המחשבות בגורם המאיים, כדי שלא נשכח אותו ונתחיל להתעסק בדברים אחרים.
זאת משום שבמצבי נמר כל השאר לא משנה, כולל בין היתר דברים שמאוד חשובים לבריאות הכללית בטווח הארוך כמו מערכת העיכול, מערכת החיסון וכו’.
סה”כ הסכנה למחלה עתידית, לא תהיה רלוונטית אם לא תעברו בשלום את סכנת הנמר הנוכחית. זה עובד אבולוציונית למטרה הזו משום שאלו דברים שלא נורא אם לא יעבדו כמו שצריך לכמה דקות ואפילו שעה או שתיים. אבל…. כשמפעילים את המערכת הזו במשך ימים, שבועות וחודשים – זה לא עושה טוב לבריאות הפיזית, הרגשית והקוגניטיבית שלנו.
- תוכלו ללמוד יותר על ההשפעה של לחץ כרוני על הבריאות – בקישור הזה או בקישור הזה
אגב, תגובה נוספת שהיא חלק מהמנגנון של “הילחם או ברח” היא הקפיאה וגם אותה רואים היטב בסרטון. זה מצב שיכול לעזור הישרדותית אם היא גורמת לתוקף לעבד עניין, להתקשות להבחין בכם או לא לאתר אתכם כאיום. עם זאת, כמו שרואים יפה בסרטון, זה יכול להוביל גם לשיתוק קוגניטיבי, מה שלא ממש עוזר לעבוד על דברים שצריך לעבוד עליהם, להבין מה עובר עליכם עכשיו ולנסות למצוא אסטרטגיה חלופית להתמודדות.
מה שקורה כשמנגנון חיוני יוצא משליטה……
כאמור, הפחד הוא מנגנון הישרדותי שנועד להפנות את תשומת ליבינו לסכנה. במקרים של סכנת חיים פיזית ומידית, הפחד מפעיל את אותו מנגנון הילחם או ברח שמאוד חשוב, כי הוא יכול להציל לנו את החיים. המנגנון של הילחם או ברח מזניח לזמן קצר מאוד סכנות עתידיות בטווח הארוך, כדי לאפשר לנו לחיות מספיק זמן, כדי להפוך את הטווח הארוך לרלוונטי (סוג של בוא נגיע לגשר, כי אם לא – לא נוכל לעבור בכל מקרה). הוא עושה זאת בצורה שמסייעת היטב להתמודד עם איום פיזי מידי בצורה קצרה וממוקדת שלא תיצור פגיעה משמעותית בתפקוד הפיזיולוגי שלנו.
הבעיה היא, שאותו מנגנון מגיב גם לכל דבר אחר שמפחיד או מלחיץ אותנו, גם אם הוא לא מהווה סכנה פיזית מיידית. אומנם לחוסר עמידה בדד ליין יכולות להיות גם השלכות מאוד משמעותיות על החיים שלנו, אבל זה לא יהרוג אותנו בשניות או בדקות הקרובות. בנוסף, אותה מערכות שעוזרות מאוד להגן על עצמינו מנמר, פחות שימושיות כשצריך לשבת בשקט, להתרכז במשהו ולהפעיל תהליכים קוגניטיביים מורכבים.
אומנם מתח מתון לתקופה קצרה יכול לעזור לריכוז משום שיש לו השפעה מעוררת על הגוף. עם זאת, מתח גבוה או מתח מתון לתקופה ארוכה (של יותר מכמה דקות) בעיקר פוגעים בתפקודים הרלוונטי להתמודדות עם בעיות ואתגרים של החיים המודרניים.
התשובה היא כמובן מידתיות, אבל… זה גם משהו שמאתגר לעשות עם הפרעת קשב, משום שהיא מאופיינת בקשיי ויסות.
- על הקושי בוויסות רגשי בהקשר של הפרעת קשב, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
אז מה עושים עם זה?
טוב, הסרטון הזה לא מתיימר לתת פתרון, אלא מתמקד בהצגת הבעיה וגם זה דבר חשוב.
- אם מעניין אתכם ללמוד עוד על ההיבטים הרגשיים שיכולים להיות מעורבים במקרים של הפרעת קשב, תוכלו למצוא את כל הפוסטים בנושא – בקישור הזה
ובאופן כללי אם יש חשד למעורבות רגשית עם הפרעת קשב, הצעד הראשון הוא אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר – שידע להסתכל על שני התחומים, לבדוק את האינטראקציות בין גורמי הקושי ולהמליץ על טיפול בהתאם.
אז אם נהיה לכם כבד מידי ואתם מרגישים שזה זמן טוב לצחוקים – אתם מוזמנים לעבור לסרטון ^_^
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Your Brain When You Have A Deadline ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך לשבור את מעגל הקסמים של דחיינות וחרדה – בקישור הזה
ואת ההסבר על דחיינות מובנית – בקישור הזה
הקשר בין הפרעת קשב להתמכרויות / המרכז הישראלי להתמכרויות + הסברים של חן ספקטור
בעיתון “ישראל היום” התפרסמה כתבה יפה בשיתוף המרכז הישראלי להתמכרויות אודות הקשר בין הפרעת קשב וריכוז ADHD להתמכרויות. הפוסט הזה מציג את הכתבה, לצד מידע נוסף שיכול לסייע להבנה ולהרחיב את הדעת בנושא.
אז… מה המשמעות של התמכרות?
בדרך כלל נהוג לחשוב על התמכרות בהקשר של שימוש לרעה בחומרים. זה אומנם נכון, אבל זה לא כל הסיפור. למעשה, התמכרות גם יכולה להיות גם להתנהגויות. כלומר, אפשר גם להתמכר לפעילות ממסוימת שמאוד מהנה עבורכם.
במקרה של הפרעת קשב אחת ההתנהגויות שאנשים נוטים להתמכר אליה היא ספורט. בעוד שפעילות גופנית היא חלק חיוני מאורך חיים בריא, פעילות אינטנסיבית מידי לאורך זמן עלולה ליצור פגיעה בבריאות.
לכן, היפראקטיביים שמשתמשים בספורט כדי להתמודד עם חוסר השקט המוטורי והצורך העוצמתי בתנועה, עלולים להפריז בפעילות פיסית באופן פוגעני, אך לרוב הסביבה לא תכיר בכך כבעיה משום שהתפיסה הציבורית לגבי ספורט היא שהוא מועיל ויכול לסייע להתמודדות עם הפרעת קשב. עם זאת, הציבור לא לוקח בחשבון את קשיי הוויסות המאפיינים אנשים עם הפרעת קשב ואת הנטייה לדפוס פעולה של הכל או כלום (ונרחיב על כך בהמשך).
- מידע נוסף על הסוגיה הזו וסוגיות מעניינות אחרות תוכלו לקרוא במאמר הקונצנזוס בנוגע להפרעת קשב בגילאי הבגרות – בקישור הזה
מתי זה מתחיל להפוך למשהו מסוכן?
התמכרות היא נושא מורכב והתמכרות להתנהגויות או פעולת מסוימות יכולה להיות מורכבת עוד יותר. זאת במיוחד משום שיש פחות משמעות לסוג הפעילות ויותר לאופי שלה ולהשלכות שלה על חיי האדם. כפי שראינו – פעילות גופנית יכולה גם להיות חלק מאורך חיים בריא, אבל גם עלולה להיות מסוכנת כשהיא מתבצעת בהפרזה.
- כדי לדעת עם משהו שאתם חווים כמהנה, מתחיל לעבור את הגבול לכיוון של התמכרות, אפשר להיעזר בשאלון של המרכז הישראלי להתמכרויות – בקישור הזה
עם זאת, שימו לב שאין לראות באף שאלון אינטרנטי או בדיקה עצמית תחליף לאבחון.
במקרה של חשד תמיד מומלץ לפנות למומחים הרלוונטיים!
על פי הכתבה, הסכנה בהתמכרות היא ירידה משמעותית בתפקוד ומצוקה נפשית ניכרת. ההתמכרות מאופיינת בחוסר שליטה וקושי להפסיק את השימוש או ההתנהגות, על אף הנזקים הפיזיים או החברתיים הנובעים מהם.
עכשיו תחשבו רגע – איזה עוד מצב אתם מכירים שעלול לפגוע בשליטה ולהקשות להפסיק או להימנע מהתנהגויות מזיקות חרף הנזקים שלהן? אולי אתם מכירים עוד משהו שגם עלול לגרום לירידה משמעותית בתפקוד ומצוקה נפשית? …..
כן, הפרעת קשב. יפה לכם ושלום לכולם.
אם אתם לא יודעים למה, אז בגדול בהקשר של הפרעת קשב, הקשיים האלו נוצרים בעקבת פגיעה ביכולת הוויסות והניהול העצמי, בשילוב עם ההשלכות של הפגיעה הזו על האינטראקציה עם הסביבה החברתית והפיזית של האדם.
- מידע נוסף בנוגע לפגיעה בתפקודים הניהוליים המאפיינת את הפרעת הקשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
- ואם מעניין אתכם להבין איך זה עובד (או יותר נכון לא עובד) במוח, תוכלו למצוא הסבר על הדופמין והאונה הקדם מצחית – בקישור הזה
אגב, נטייה מוגברת להתמכרות היא לא הסיכון היחיד של פגיעה בתפקודים הניהוליים. למעשה, אותה פגיעה ביכולת הניהול העצמי, גורמת לכך שאנשים עם הפרעת קשב חשופים לסיכון גבוה עבור כל בעיה או צרה שההימנעות ממנה מצריכה יכולת ויסות, עיקוב תגובה, דחיית סיפוקים, הקדמת שיקול הדעת לפעולה וכו.
- למשל, על הקשר בין הפרעת קשב להפרעות אכילה תוכלו לקרוא – בקישור הזה
איך זה נראה בשטח?
על פי הכתבה, יותר מעשרים אחוז מהאנשים שמתמודדים עם התמכרות, סובלים גם מהפרעת קשב וריכוז. כשלוקחים בחשבון שאנשים עם הפרעת קשב מהווים רק 10% מהאוכלוסייה הכללית, זה יכול להמחיש את גודל הסיכון שיוצרים התסמינים של הפרעת קשב.
עם זאת חשוב גם לציין שקיומו של הסיכון לא מחייב את מימושו – זו בדיוק המטרה של תהליכי האיתור, האבחון והטיפול. זו גם הסיבה שתהליכים אלו חשובים במיוחד בשלבים המוקדמים של חיי האדם. זאת משום שבדרך זו ניתן לצמצם ככל הניתן ולעיתים אף למנוע את הסיכון להתמכרויות, כמו גם לשלל בעיות משניות אחרות שנוטות להתפתח בעקבות הפרעת קשב ולהגדיל עוד יותר את הסיכון להתמכרות. כמו למשל, התפתחות של בעיות חברתיות ורגשיות בעקבות חוויות כישלון חוזרות ונשנות או אינטראקציות שליליות עם הסביבה.
נשמע מעניין?
את הכתבה המלאה תוכלו לקרוא – בקישור הזה
פרטים נוספים על המרכז הישראלי להתמכרויות תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על מריחואנה לטיפול בהפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על האם גבינה באמת ממכרת כמו קוקאין – בקישור הזה
איך לדעת אם אתם על הספקטרום האוטיסטי? / Aspergers from the Inside + הסברים של חן ספקטור
בסרטון הזה פול Paul מסביר איך אפשר לדעת אם אתם על הספקטרום האוטיסטי. למען הסר ספק מדובר בקריטריונים להעלאת חשד בלבד, שאותו ניתן לאמת או לשלול רק באמצעות אבחון מלא מול אנשי המקצוע הרלוונטיים.
הבדלים בין אישיים ו… קווים משותפים
פול גילה בגיל 30 שיש לו אספרגר. הוא מדבר מהניסיון האישי שלו ומתוך הכרות רחבה עם אנשים על הספקטרום, תוך שהוא מדגיש שלאנשים אחרים על הספקטרום יכולה להיות חוויה שונה ממה שהוא מציג, משום שמדובר בקהילה מגוונת. נושא הגיוון והשונות הבין אישית הגבוהה נכונים גם עבור אנשים עם הפרעת קשב, בשני המקרים אחד הגורמים שיכול להשפיע בצורה משמעותית, הן על האופן שבו התסמינים משפיעים על התפקוד והן על החוויה האישית – הוא המגדר.
- תוכלו ללמוד על הבדלי מגדר בקשת האוטיסטית – בקישור הזה
- ועל הבדלי המגדר של הפרעת קשב – בקישור הזה
הוא מספר שאחד הדברים שעזרו לו להפיל את האסימון הוא להבין איך זה נראה בחיי היום יום ולא להסתפק בהגדרה הרפואית היבשה. גם בהפרעת קשב קשה מאוד להבין מתוך ההגדרה הטכנית איך זה באמת נראה, מתנהג ומרגיש.
- לצורך העניין, תוכלו להתרשם ממגוון של סיפורים אישיים – בקישור הזה
ההתנהגות החיצונית יכולה להיות מטעה
פול מדגיש שהסרטון נועד לבדיקה עצמית של החוויה האישית ושלא כדאי לנסות לבדוק אנשים אחרים על סמך ההתנהגות החיצונית שלהם. בדומה להפרעת קשב האבחנה של הספקטרום מתבססת רבות על התנהגות חיצונית נצפית – כלומר דברים שהאדם עושה שאפשר לראות מתוך התבוננות בהתנהלות שלו.
הוא אומר שזו גישה שמתאימה יותר לילדים, אבל בדומה להפרעת קשב, זה פחות משקף את הביטוי של התסמינים בגילאי הבגרות. זאת משום שעם הזמן אנשים לומדים לעדן או להסתיר את הביטויים החיצוניים שהחברה מגיבה אליהם באופן שלילי.
ההרגל להסתיר או למסך את הביטוי החיצוני של התסמינים יכול להפוך להרגל קבוע שהאדם לא בהכרח מודע אליו. פול מתאר תופעה שבה לאחר שאנשים מקבלים אבחנה על הספקטרום הסביבה שלהם פתאום מאשימה אותם שהם מתנהגים יותר אוטיסטים בעקבות האבחנה, כשלמעשה, הם מרשים לעצמם להתנהג בצורה אוטנטית יותר ליד האנשים שקרובים אליהם לאחר קבלת האבחנה.
- בסרטון אחר ג’סיקה מתארת אפקט דומה עם אנשים עם הפרעת קשב, שרגילים להסוות ככל הניתן את הביטויים החיצוניים של התסמינים פרט למצבים שמרגישים להם בטוחים ובעיקר מול אנשים קרובים שהם סומכים עליהם. תוכלו לראות אותו – בקישור הזה
פול מדגיש שאם אדם קרוב אליכם מרשה לעצמו להציג יותר תסמינים מוחצנים בסביבתכם, זה סימן לכך שהוא בוטח בכם ומרגיש נוח בחברתכם.
איך זה מרגיש להיות על הספקטרום האוטיסטי
פול מתאר שלושה היבטים עיקריים שמאפיינים את התחושה הפנימית של רוב האנשים על הספקטרום האוטיסטי. כמובן שלחלקם יש חפיפה מסוימת או דמיון למאפיינים של הפרעת קשב, אבל ישנם גם הבדלים בולטים מאוד וכמובן שנדבר על שניהם.
הרגשה של שונות, או יותר נכון – זרות
כשפול התחיל לדבר על זה אמרתי – יופי, את זה אני מכירה. הרי אני כבר רגילה להיות בן אדם מוזר וכך גם רבים מהאנשים עם הפרעת קשב. דוגמאות להתנהגויות מוזרות או חריגות של אנשים עם הפרעת קשב תוכל לראות – בסרטון הזה.
אבל!!!!
התיאור של החוויה הפנימית של פול שונה לגמרי ותחושת השונות שלו נמצאת ברמה אחרת לגמרי. הוא לא מדבר על הרגשה של בן אדם שונה, הוא מדבר על הרגשה של זרות מוחלטת, כאילו יש בני אדם והוא מזן אחר. הוא מרגיש כמו משהו שנראה אנושי אבל רק למראית עין, כשלמעשה לא מרגיש שום קשר ולא מצליח להתחבר לשום היבט של האנשים מסביבו או להשתלב בפעילות שלהם. זה עד כדי כך קיצוני שאנשים על הספקטרום נוטים לכנות אספרגר כ”תסמונת כוכב הלכת השגוי”. בהקשר הזה הוא מספר על ילדה, שמתוך ניסיון להבין את הזרות שהיא מרגישה, לא שאלה את ההורים שלה אם היא מאומצת, אלא האם היא חייזר. הוא מדמה את התחושה לטיול בפארק שבו רואים הרבה ברווזים, הוא לא ירגיש שום צורך להצטרף אליהם בשחייה באגם, כי הוא לא מרגיש שהוא אחד מהם. מה גם שאם הוא ינסה להתקרב, הם כנראה יברחו כי גם הם לא מרגישים שהוא שייך.
זה כבר לא משהו שקורה עם הפרעת קשב. אומנם גם הפרעות קשב יכולות ליצור קשיים חברתיים, אבל לא בהכרח וכשכן זה יהיה מסוג אחר לגמרי. תוכלו ללמוד על זה עוד – בקישור הזה.
הרגשה של חוסר אמון מצד הסביבה
זו חוויה שדווקא משותפת היטב לאנשים עם הפרעת קשב, כמו הרבה קשיים בלתי נראים אחרים. עם כי כמובן, עבור כל מצב כזה, חוסר האמון מצד הסביבה עוסק בתכנים אחרים. כמו כן, הסיבה לחוסר האמון גם היא שונה. בהפרעת קשב הרבה פעמים קשה להבין את הפערים בתפקוד. גם ברמת התנודות היום יום יומיות (אתמול הצליח משהו, היום לא ומחר כן כי ככה) וגם קיומם של קשיים בתחומים או פעילויות שנחשבים פשוטים בהשוואה לתפקוד גבוהה בתחומים או פעילויות שנחשבים קשים מאוד (איך הוא מוציא 100% בחשבון אבל לא מצליח למצוא את העיפרון שלו?).
לפי פול, בהקשר של הקשת האוטיסטית, יש גם עניין של קושי להבין פערים בתפקוד, אבל חוסר האמון מצד הסביבה נובע בעיקר מהשונות העצומה מהחוויה האנושית הרגילה. ככה שאנשים אחרים חושבים שהוא בטח מגזים כשהוא משתף אותם, כי לדעתם זה פשוט לא יכול להיות. אם מדברים למשל רק על הסעיף הקודם, אוכל להעיד על עצמי שלמרות שאני לגמרי מאמינה לו, קשה לי לדמיין איך אפשר להרגיש את אותה תחושת חוסר שייכות לברווזים ביחס לאנשים אחרים. עבורי זה לא נתפס ולמעשה זו הייתה דוגמה כל כך חזקה, שהיא זו שגרמה לי להחליט להעלות את הסרטון הזה לאתר ולכתוב עליו.
שכשחושבים על זה, זה די הפוך ממה שקורה הרבה פעמים לאנשים עם הפרעת קשב וסביבתם. משום שהפרעת קשב מאופיינת בהקצנה של הנורמה, הרבה פעמים הסביבה חושבת שהיא מכירה את החוויה כי גם להם קורה לפעמים מה שקורה לאנשים עם הפרעת קשב כל הזמן. הקושי הוא לא להבין את החוויה אלא את המשמעות של העוצמה והתדירות שלה. את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב (למרות מה שהרבה אנשים חושבים), תוכלו לקרוא – בקישור הזה
פול מדגיש כיצד תגובות של ספק וחוסר אמונה בחוויה האישית גורמת לאנשים להפסיק לשתף ולהסתיר את מה שהם מרגישים וחווים. בנוסף, לאורך זמן זה עלול ליצור השפעה מוחצת על ההערכה העצמית של האדם.
בלבול חברתי
פול מבדיל בין בלבול חברתי לבין מחסור בכישורים חברתיים. לטענתו יש אנשים על הספקטרום שלמדו להסתדר במצבים חברתיים, אבל הדבר כרוך בחשיבת יתר על דברים שבאים באופן אוטומטי לאנשים אחרים. הוא נותן דוגמה של מעבר מכיתה לכיתה עם קבוצת תלמידים ומעלה שאלות כמו איפה צריך לעמוד, באיזה מרחק מאנשים אחרים, באיזה מקום בתוך הקבוצה, האם לדבר וכו.
הוא מתאר תהליך מייגע שבו הוא מנתח את ההתנהגות של הקבוצה מהצד, כמו אנתרופולוג שצופה בתרבות זרה. הוא מתכננן מראש כיצד להתנהג, אבל ברגע האמת הוא מוצף מכל הגירויים והאפשרויות, כך שהתכנון לא יוצא לפועל בצורה טובה. לאחר מכן הוא ינסה שוב לנתח את מה שהיה וחוזר חלילה. כלומר, בהיעדר ההבנה החברתית, הוא מנסה לפתור בעיות חברתיות בצורה אינטלקטואלית וזה גם מתיש וגם לא כל כך יעיל. החוויה שלו היא בעיקר של בלבול והתרוקנות מאנרגיות.
הוא מתאר מנגנוני התמודדות כמו “תסריטים” שבהם מכינים תשובות אוטומטיות למצבים נפוצים. זה יכול לעשות עבודה טובה באופן כללי, אבל יש קושי להתאים את התשובה ברגע האמת למצבים לא צפויים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שמגיבים ב”הכל טוב” ל”שלום”, משום שציפו שהאדם שמולם ישאל “מה קורה?”. פול מדגיש שתגובות מהסוג הזה הן לא ניסיון לתקשורת אלא יותר ניסיון הישרדותי – כלומר, אין בתהליך הזה שאיפה להעביר או לקבל מידע, אלא בעיקר רצון לעבור את המפגש בשלום.
הוא אומר שמצד אחד זה משהו שלהרבה אנשים על הקשת האוטיסטית יחסית קל לעשות, אבל בו זמנית הוא אומר גם שזה מתיש ומרוקן. הוא לא אמר את זה במפורש אבל נראה לי שהחלק הקל הוא לגלות מה ה”תסריט” והחלק הקשה יותר הוא ליישם אות בזמן אמת. הוא מדבר על ההקלה הרבה שהוא מרגיש כשהוא יכול להוריד את המסכה שלו ולהתנהל בלי להיות מוטרד מהאינטראקציה עם אנשים אחרים ומהצפיות החברתיות הכרוכות בהן.
הוא מציין את הקושי לשמור על קשר עין. זהו למעשה מנגנון פיצוי שאנשים עם הפרעת קשב משתמשים בו גם במקרים מסוימים, לאותה מטרה אבל מסיבות אחרות. בשני המקרים הימנעות מקשר עין חוסמת את המידע החזותי של הבעות הפנים ושפת הגוף של הזולת ובמקביל מורידה את הציפיות להבין אותן ולהגיב אליהן בזמן אמת. בהפרעת קשב זה יכול לשמש לסינון גירויים מסיחים כדי לאפשר למוח להתרכז במסר המילולי. זה יכול לקרות בזמן עייפות כשהקשב נמוך עוד יותר מהרגיל או כשמנסים לעקוב ולהבין מסר מורכב ומרובה פרטים שדורש יותר משאבים קוגניטיביים. בקשת האוטיסטית אין בעיה של מחסור במשאבי קשב, אבל האנרגיות שדרושות לעמוד בציפייה החברתית להבין ולהגיב להבעות פנים הן אסטרונומיות. זאת משום שיש שם קושי מאוד גדול להבין מה הצד השני חושב ומרגיש מרגיש על פי הבעות פניו כמו גם קושי גדול להבין איך צריך להגיב למחשבות ולרגשות האלו.
בעקבות כל הדברים האלו, הוא מדגיש כמה זה יכול להיות חוויה משנה חיים, כשסוף סוף מוצאים קהילה של אנשים שמאמינים לך ואפילו אומרים דברים משוגעים כמו “אני מבין אותך”.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Are You Undiagnosed Autistic? How To Tell If You’re On The Autism Spectrum ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על הפרעת קשב ו OCD – בקישור הזה
ואת סרטון האנימציה המדהים שממחיש את החוויה של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
תגובות לייצוגים של הפרעת קשב בטלוויזיה ובקולנוע / How to ADHD + הסברים של חן ספקטור
בסרטון הזה ג’סיקה מגיבה לייצוגים תקשורתיים של הפרעת קשב וריכוז ADHD בטלוויזיה ובקולנוע.
היא כמובן מסבירה שם עבור כל דוגמה בדיוק מה באמת מייצג הפרעת קשב ומה לא ולמה, אבל יש כמה נקודות מרכזיות שחוזרות שלדעתי חשוב לשים לב אליהן ולתת להן דגש מיוחד.
ההבדל בין מי שאומר שיש לו הפרעת קשב למי שיש לו הפרעת קשב
ג’סיקה שמה לב לשני דפוסים של ייצוגים של הפרעת קשב – הסוג הראשון הוא של דמויות שהפרעת הקשב שלהן מוצהרת במפורש. ברוב המקרים אותן דמויות יצהירו בעצמן על הפרעת הקשב שלהן ולעיתים הנושא יובהר לצופה על ידי דמויות אחרות בסביבתן. אלו יהיו דמויות סטראוטיפיות, שלרוב מוצגות באופן מוקצן יתר על המידה או סתם לא תואם מציאות. בדרך כלל התפקיד של הצגת הפרעת הקשב של הדמויות האלו יהיה קומי ומגוחך. לעיתים הוא ישרת מטרה אחרת בעלילה – כלומר, הפרעת הקשב לא תוצג לשם עצמה אלא כדי להדגיש או להניע משהו אחר.
הסוג השני הוא של דמויות שמתנהגות כמו שבאמת מתנהגים אנשים עם הפרעת קשב, אבל…. בדרך כלל אף אחד לא יגיד את זה במפורש.
- דוגמה ישראלית משובחת לדמות כזו היא ציפטפוט הנהדרת שתוכלו לראות – בקישור הזה
מה שג’סיקה טוענת שחסר, ואני מסכימה איתה מאוד – זה ייצוג של דמויות שהפרעת הקשב שלהן גם מוצהרת במפורש וגם ניכרת בהתנהגות שלהן בצורה אוטנטית ותואמת מציאות.
כרגע זה די מרגיש שההקשר היחיד שבו לגיטימי לדבר על הפרעת קשב באופן מפורש, זה לצורך שעשוע של הסביבה. לא רק זאת, אלא שהרבה פעמים השעשוע בא על חשבון האדם עם הפרעת קשב או מציג אותו באור שלילי ומגונה. לא סתם המקום של “ליצן הכיתה” הוא כל כך בעייתי בהקשר של הפרעת קשב. אין שום דבר רע בלהצחיק, אבל כשאין לך דרך התמודדות יעילה יותר מלצחוק על חשבון אחרים או להפוך את עצמך לבדיחה – זה בעיה.
או במילים אחרות, חוש הומור זה דבר נהדר, אבל… יש הבדל משמעותי בין שימוש חיובי והסתגלותי בהומור לבין שימוש פוגעני. אם ילד עם הפרעת קשב מספר בדיחה מצחיקה לחברים שלו בהפסקה, זה אחלה. הומור גם יכול לסייע להתמודדות כשהוא עוזר לעבד את הקשיים או לתקשר אותם לסביבה בצורה קלילה ונעימה. אבל אם ילד עם הפרעת קשב רוצה להסיח את דעתו של המורה מכך שהוא לא יודעת את התשובה או בכלל לא שם לב מה השאלה ותוך כדי כך משפיל את עצמו, מפריע למהלך השיעור או “יורד” על ילדים אחרים – זה לא עושה טוב לאף אחד, מסתיר את הבעיה האמתית ובכך מצמצם את הסיכוי שתקבל מענה הולם. כלומר, ילד כזה שעושה עבודה טובה, יכול לקבל הרבה “שיחות משמעת” ועונשים, אבל לא בהכרח יקבל מענה לקשיי הקשב והשלכותיהם על יכולת הלמידה שלו. זה יכול ללכת ולהחמיר כשילד לומד שתשומת הלב היחידה שהוא יכול להשיג היא שלילית וזה עדיף מכלום.
משום שכל החוויות האלו בתקופת הילדות מאוד משפיעות על האופן שבו יתפתח האדם הבוגר מבחינה רגשית, התנהגותית וחברתית, זה יכול להיות מאוד מאוד רע ומאוד מאוד קשה לתיקון בשלב מאוחר יותר.
אומנם לא כל האנשים עם הפרעת קשב יהפוך לליצן הכיתה, אבל אנחנו בהחלט בסיכון מוגבר להיכנס לפינה הזאת. כשמציגים את זה כקטע משעשע או מגוחך של הפרעת קשב ולא כהשלכה בעייתית ומסוכנת שרצוי למנוע, זה רק מחמיר את המצב. במיוחד כשהסטיגמה הזו כבר נפוצה מידי בציבור ויש לה השלכות על האופן שבו אנשים יתייחסו למצבים כאלו בעולם האמתי.
מהם הייצוגים הסטראוטיפים ומה ההבדל בינם לבין המציאות?
עבור כל ייצוג סטראוטיפי כזה, ג’סיקה מסבירה למה הוא לא נכון ומה באמת קורה במציאות. אתן לכם את עיקרי הדברים:
התסמינים של אנשים עם הפרעת קשב לא מופיעים רק כשהם מדברים על הפרעת קשב
הפרעת קשב היא מצב כרוני שמאופיין בתנודתיות וקשיי ויסות. כלומר, היא מקשה עלינו להתאים את ההתנהגות לסיטואציה ויכולה לבוא לידי ביטוי באופן בלתי צפוי שלא ניתן או קשה מאוד לשלוט עליו. לכן, מקרים שבהם דמויות סטראוטיפיות פתאום נזכרות במשהו או מאבדות את קו המחשבה רק כשהן מדברות על הפרעת הקשב שלהן אינן משקפות התנהגות אמתית של אנשים עם הפרעת קשב.
הפרעת קשב זה לא משהו שיוצא לאור רק כשמדברים עליו, זה משהו שמרים את הראש כשמנסים לעשות דברים אחרים.
לאנשים עם הפרעת קשב יש הבנה חברתית בסיסית ומעלה
במקרים רבים דמויות סטראוטיפיות של אנשים עם הפרעת קשב יתנהגו בצורה לא מקובלת חברתית, בלי שניכר שהם מודעים לכך או מוטרדים מכך.
אומנם הפרעת קשב יכולה לפגוע בפן החברתי, אבל אנחנו יודעים מתי אנחנו מתנהגים “לא בסדר”, או לפחות יודעים לזהות את זה מהר מהתגובות של הסביבה כשפספסנו. זאת משום שרוב ההתנהגויות הבעייתיות חברתית של אנשים עם הפרעת קשב נובעות מחוסר תשומת לב לפרטים (לא שמתי לב למשהו באינטראקציה) או מחוסר יכולת לווסת את ההתנהגות וקושי להימנע מתגובות בעייתיות למרות המודעות והרצון לנהוג אחרת.
- תוכלו לקרוא הסבר על הקשיים החברתיים על אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
- והסבר ספציפי על נושא האיחורים – בקישור הזה
אנשים עם הפרעת קשב בדרך כלל יתאמצו להסתיר אותה
בהמשך לנקודה הקודמת – לא רק שיש לנו את המודעות החברתית להבין מתי אנחנו מתנהגים “לא בסדר”, אלא שבדרך כלל אנחנו מרגישים מאוד רע עם זה. הבושה, החשש וייסורי המצפון בדרך כלל גורמים לאנשים להסתיר את קיומה של הפרעת קשב מהסביבה, או להסתיר את הביטויים האמתיים שלה גם כשהסביבה מודעת לקיומה (ומתייחסת בדרך כלל להיבטים הסטיגמטיים בלבד).
לכן, זה מאוד לא סביר שתמצאו משהו שמציג את עצמו סתם כך ב”שלום, קוראים לי X ויש לי הפרעת קשב”. בדרך כלל השיתוף בהפרעת קשב ובהשלכות האמתיות שלה יהיה רק במקרים שבהם אין ברירה (כשגילו או הולכים לגלות) או מול אנשים קרובים שמרגישים איתם מספיק בנוח. לא לזרים ולא בלי סיבה טובה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Reacting to ADHD in the Media ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר של ג’סיקה על מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה
ולשמוע את הסיפור האישי של חלי גולדנברג – בקישור הזה
מחוננות, הפרעת קשב וציפיות חברתיות / HealthyGamerGG עם הסברים של חן ספקטור
בסרטון הזה Dr. Alok Kanojia מסביר מדוע מחוננות זה צרכים מיוחדים.
בחרתי להציג לכם את זה משום שהרבה מהקשיים הרגשיים-חברתיים סביב מחוננות מאוד דומים לקשיים הרגשים-חברתיים סביב הפרעת קשב וריכוז ADHD. חשוב גם לציין שהפרעת קשב לא קשורה לאינטליגנציה, אבל בגלל הדמיון בהיבטים מסוימים של ההשלכות המשניות ובגלל שאנשים חכמים מאוד נוטים לפיצוי אוטומטי ולא לגמרי מודע לקשיים מכל סוג, הרבה פעמים עלולים לבלבל בין הפרעת קשב לאינטליגנציה גבוהה או לפספס את האינטראקציה ביניהן.
מידע נוסף על הדרך שבה הפרעת קשב ואינטליגנציה גבוהה עלולות להסתיר אחת את השנייה תוכלו למצוא – בקישור הזה.
בפוסט הזה אתמקד בהשלכות המשניות של המצב הקוגניטיבי בהיבטים הרגשיים-חברתיים, על הדמיון וההבדלים ביניהם.
אלוק מתמקד בשלושה היבטים מרכזיים:
- היעדר הרגלי למידה
- פוטנציאל בלתי ממומש
- בושה, דחיינות ושחיקה
מוכר?
מאוד מפתיע איך קושי קוגניטיבי ויתרון קוגניטיבי יכולים להוביל לאותן השלכות התפתחותיות על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם.
הסיבה היא שהתגובה החברתית לשני המצבים הקוגניטיביים הללו זהה, שכן היא נובעת מחפיפה בין הביטויים ההתנהגותיים של שני המצבים. גם מחוננות וגם הפרעת קשב מאופיינים בשונות, חריגות ושקיפות שיוצרות חוסר הבנה של האתגרים שעמם מתמודד האדם. אותה חוסר הבנה גורם לציפיות לא ריאליות לצד הזנחת הקשיים, מניעת הסיוע הדרוש להתמודדות וחוסר לגיטימציה כלפי הביטוי של הקושי. כתוצאה מכל אלו, כשאותו אדם לא מצליח לעמוד בציפיות החברתיות שלא מתחשבות בקשיים שעמם הוא מתמודד, הכישלון מיוחס לפגם כלשהו במהות הפנימית שלו וגורם להאשמת שווא בעצלנות, זלזול וכו.
על הנזק הנוראי שבהאשמת אדם בפגמים שאין בו, כדאי לקרוא את ההסבר של אחד העם – בקישור הזה.
אגב, פה אנחנו נתקלים בהבדל הראשון בין מחוננות להפרעת קשב. בעוד שבמחוננות, הכישלון יכול להיות מיוחס להרבה דברים פרט לאינטליגנציה, בהפרעת קשב, הכישלון יכול להיות מיוחס גם לאינטליגנציה או חוסר יכולת כללית. באופן אירוני זה יכול לקרות גם במקרים שבהם יש אינטליגנציה גבוהה (שהרבה פעמים מוסתרת בגלל הפרעת הקשב).
עכשיו נתמקד בכל אחד משלושת ההיבטים המרכזיים שאלוק ציין ונבחן אותם קצת יותר לעומק.
במהלך ההסברים אנתח בנפרד את המשמעות עבור הפרעת קשב ומחוננות. עם זאת, כאמור, משום שהפרעת קשב לא קשורה לאינטליגנציה היא מופיעה בכל רמות המשכל כולל מחוננות. בהקשר זה חשוב לציין שהמקרים שבהם יש גם הפרעת קשב וגם מחוננות הם המקרים שבהם הפגיעה הרגשית-חברתית הכי גבוהה. זאת משום שעבור מקרים אלו התגובה החברתית וההשלכות הרגשיות, מורכבות גם מההשפעות של כל מצב קוגניטיבי כשלעצמו וגם מהאינטראקציות ביניהם.
כמו כן, לצורך ההסבר אני אתייחס לכל הדרכים שבהן הפרעת קשב יכולה ליצור תגובות חברתיות-רגשית מהסוג הזה. עם זאת, בעקבות השונות הבין אישית הגבוהה, לא כולן יופיעו אצל כל האנשים עם הפרעת קשב. סביר להניח שרוב האנשים עם הפרעת קשב יזדהו עם חלק מהדברים וייתכן גם שיהיה מיעוט מבורך שכלל לא חווה את הבעיות האלו ומתמודד עם קשיים אחרים.
היעדר הרגלי למידה
גם מחוננות וגם הפרעת קשב יכולות להוביל להיעדר של הרגלי למידה. עם זאת, הסיבות שונות לגמרי. בעוד שהפרעת קשב יכולה ליצור קשיים רבים גם בתהליכי הרכישה של הרגלי למידה וגם ביכולת ליישם אותם לאחר שנלמדו, במחוננות, לפחות בשלבי הלמידה הראשוניים, פשוט אין צורך.
כלומר, במחוננות היעדר הרגלי למידה נובע בעיקר מחסך בניסיון לרכוש אותם, זאת בעוד שבהפרעת קשב היעדר הרגלי למידה יכול להתקיים חרף ניסיונות רבים לרכישה. עם זאת בשני המקרים התוצאה זהה – כשצריך הרגלי למידה, הם לא נגישים לשימוש.
פוטנציאל בלתי ממומש
נושא הפוטנציאלי על חוסר מימושו, גם הוא משותף להפרעת קשב וממחוננות וגם הוא נוצר מסיבות שונות בכל אחת מהן. בהפרעת קשב יש קושי להוציא את היכולת אל הפועל – מרמת התכנון ועד רמת הביצוע. ככה שפגיעה ביכולת לממש פוטנציאל היא חלק בלתי נפרד מהמהות של הפרעת קשב. המודעות לחוסר המימוש של הפוטנציאל מתגברת עקב אופייה התנודתי של הפרעת קשב, כאשר הימים היותר טובים חושפים את אותו פוטנציאל נחשק שהימים הפחות טובים מסתירים.
היבט נוסף של הפרעת קשב הוא שונות בביטוי של התסמינים בהקשרים ותחומים שונים, לצד הנטייה של התסמינים לפגוע דווקא בפעולות שנחשבות לפשוטות או קלות יותר. ההצלחה של אדם עם הפרעת קשב בתחומים מסוימים שיש כלפיהם הערכה חברתית או בפעולות מסוימות שנחשבות לקשות ומורכבות יותר, גם כן יכולות לשמש כראייה לקיומו של אותו פוטנציאל שמשום מה לא מתממש בכל היתר.
הבעיה היא שכשמצפים מאנשים עם הפרעת קשב לתפקד באופן עקבי כמו שהם מתפקדים בימים הטובים שלהם היא התעלמות מהאופן התנודתי של ההפרעה, מהעובדה שהימים הטובים הם השלכה של אותו מנגנון שיוצר את הימים הרעים ושהתנודתיות הזו לא נתונה לשליטתו של האדם. ההתעלמות מהמשמעות של התסמינים גם גוררת את חוסר הקבלה של ההשפעה של התסמינים בפעולות פשוטות ושגרתיות שנחשבות לקלות יותר בהינתן הצלחה בתחומים או פעילויות שנחשבים קשים יותר אבל פחות מושפעים מהתסמינים.
אצל מחוננים הנושא קצת שונה. הוא מורכב מהשילוב של ציפיות גבוהות עם חוסר הרגלי למידה/עבודה וחוסר מודעות לרמת ההשקעה הנדרשת כדי להגיע להישגים גבוהים. כתוצאה מכך, להבדיל מילדים עם אינטליגנציה רגילה – ציונים גבוהים מהממוצע לא בהכרח יספיקו להגשים בעיני החברה את הפוטנציאל של ילד מחונן. כלומר, פה הבעיה היא לא בהכרח פגיעה בתפקוד, שיכול להיות תקין ומעלה, אלא ההשוואה לרף גבוה מאוד ללא תמיכה הולמת או הכרה במחיר שיש לשלם עבורו. בשלב הראשון כאמור זאת לא תהיה בעיה, כי הילד המחונן בדרך כלל יצליח לענות על הציפיות של הסביבה גם בלי להשקיע בכך מאמץ מיוחד. הקושי מגיע כשרמת ההישגים המצופה היא כבר לא דבר של מה בכך אלא דורשת השקעה של מאמץ רב לאורך זמן. מההיבט הזה יש לנו שתי בעיות – הראשונה היא אותו חוסר ניסיון בהרגלי הלמידה שלא היו נחוצים עד כה ושבלעדיהם קשה לממש מטרות מורכבות ומאתגרות יותר. ההיבט השני הוא חוסר מודעות לכך שמטרות גדולות יותר מצריכות יותר עבודה גם בהינתן כישורים גבוהים. למשל – להוציא תעודת בגרות עם ממוצע גבוה זה לא כמו להוציא תואר ראשון עם ממוצע גבוהה וזה לא כמו להשלים תזה או לסיים דוקטורט בהצטיינות.
בסרטון אלוק נותן דוגמה מאוד יפה של השוואה בין בנייה של בקתה לבנייה של טירה. הציפייה ממחוננים היא לבנות טירה באותו זמן ובאותם משאבים שלוקח לאחרים לבנות בקתה. אומנם מאוד הגיוני שמחונן יצליח לבנות טירה יותר טוב מאחרים, אבל טירה דורשת יותר משאבים ולוקח יותר זמן לבנות אותה בהשוואה לבקתה. כתוצאה מכך, במקום שלמחוננים יהיה יותר קל לעמוד בציפיות ולממש את הפוטנציאל שלהם בעיני החברה, למעשה הם צריכים להשקיע יותר זמן ואנרגיה, כדי לקבל את אותו אישור חברתי.
בושה, דחיינות ושחיקה
המודעות לפוטנציאל הבלתי ממומש, לצד חוסר מודעות לגורמים האמתיים שלו, יכול להוביל לבושה רבה. במקביל, התסכול ההולך וגובר מחוסר היכולת לממש את אותו פוטנציאל גורם לפגיעה מוטיבציונית, דחיינות ושחיקה. כלומר, בשני המקרים הבושה והתסכול מובילים בעיקר לירידה בתפקוד ולפגיעה בדימוי העצמי ובריאות הנפשית. זה לא עוזר.
מה כן יכול לעזור – הימנעות מייחוס הקשיים למהות הפנימית או לאופי של האדם, איתור הגורמים האמתיים לקשיים ומתן מענה מותאם.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Why Gifted Kids Are Actually Special Needs ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא על הקושי לאתר הפרעת קשב בנשים – בקישור הזה
ואת הסיפור של ג’סיקה על להיכשל בנורמליות – בקישור הזה
איחורים, הפרעת קשב והתייחסות חברתית / כאן + הסברים של חן ספקטור
הזה שמאחר
בסרטון הזה יצחק מנדל מציג בצורה משעשעת אך כואבת את הקושי שלו להגיע בזמן לפגישות.
נטייה לאיחורים מרובים היא ביטוי נפוץ מאוד לקשיי ההתארגנות וניהול הזמנים של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. הקושי הזה נגרם מפגיעה בתפקודים הניהוליים, שעליהם תוכלו לשמוע עוד – בקישור הזה. ברמת המנגנונים הנוירולוגים, הפגיעה הזו מתרחשת בעקבות ההנמכה של הפעילות הדופמינרגית במוח, שעליה תוכלו לקרוא – בקישור הזה.
יצחק מציג את התגובות השליליות שהוא מקבל מהסביבה בעקבות האיחורים שלו ובמיוחד מהאנשים שכל הזמן מחכים שכבר יגיע…. מן הסתם זה לא נעים לכל הצדדים.
האלו שמחכים
האינטראקציה עם הסביבה היא נקודה כואבת במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב, לאור האופי המורכב והשקוף של רוב התסמינים. בהיעדר הבנה על מהות ההפרעה והאופן שבו היא משפיעה על התפקוד, אנשים רבים נוטים לייחס באופן שגוי את חוסר היכולת לעמוד בציפיות החברתיות ובמחויבויות היום יום לפגם כלשהו במהות, באופי או בערכים של האדם. זו הסיבה שבמקרים רבים, ההתמודדות של אנשים עם הפרעת קשב מול הסביבה החברתית שלהם יכולה להיות הרבה יותר קשה ופוגענית מאשר ההתמודדות עם התסמינים עצמם ו…. לא בגלל שהתסמינים קלים להתמודדות….
מה הבעיה?
ייחוס שגוי של קשיי התפקוד למאפיינים אישיים של האדם בעייתי מאוד משתי סיבות עיקריות.
הסיבה הראשונה היא שהבנת הבעיה היא חצי מהפתרון. או יותר נכון, אי אפשר לפתור בעיה שלא מבינים או לא מודעים לקיומה.
לכן, ייחוס שגוי של הקשיים לדברים שלא באמת קשורים אליהם, מונע את האיתור של המקורות האמתיים. זאת משום שכשאנחנו תחת האשליה הכוזבת שאנחנו יודעים מה הבעיה, אנחנו לא מרגישים צורך להמשיך לחפש ממה היא נובעת.
חוסר מודעות למקור הקשיים גורם להזנחה. ברגע שלא נותנים מענה למקור האמתי לקשיים, במקרה הטוב לא צפוי שיפור משמעותי בתפקוד. במקרה הפחות טוב, הקשיים צפויים להחמיר, לגרום לצבירת פערים ולפתח מגוון מרשים של בעיות משניות.
במקביל, אם מנסים לפתור בעיה שלא קיימת – במקרה הטוב סתם נבזבז משאבים שיכולים לבוא על חשבון דברים חשובים אחרים. במקרה הרע, אנחנו עלולים לעשות נזק.
משום שכל כך חשוב לאתר את המקור המדויק לקשיים, האבחנה המבדלת, שהיא הבדיקה של גורמים אפשריים נוספים, היא חלק בלתי נפרד מתהליך האבחנה של הפרעת קשב. את ההנחיות של משרד הבריאות בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה. והסבר כללי על החשיבות של אבחנה מבדלת תוכלו למצוא – בקישור הזה.
השלכות חברתיות ורגשיות
הסיבה השנייה לבעייתיות של ייחוס שגוי של מקור הקשיים למאפיינים אישיים של האדם היא הפן הרגשי-חברתי.
קודם כל, באופן כללי שמירה על קשרים חברתיים יכולה להיות אתגר לאנשים עם הפרעת קשב. תוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.
אם בנוסף על כך אנשים מקבלים את הרושם השגוי שאותו אדם מזלזל בזמן שלהם, או שלא אכפת לו מהם וכו, מן הסתם יהיה קשה עוד יותר לבנות, לשמר ולפתח את הקשרים החברתיים. על הקושי של אנשים עם בעיות שקופות להתמודד מול הסביבה החברתית תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה
כשזה קורה מול דמויות סמכות, יכולה להיות לזה גם השלכה קשה מאוד על שוויון ההזדמנויות של האדם. בתחום ההשכלה זה יכול לפגוע בציונים באופן ישיר, שכן הרבה פעמים הנוכחות היא חלק מהציון. באופן עקיף יותר זה יכול לפגוע בנכונות של המרצים והמורים לסייע ולהתגמש, דווקא עבור אותם תלמידים וסטודנטים שזקוקים יותר להתאמות וליחס אישי בתהליכי הלמידה וההיבחנות.
- מידע נוסף על התמודדות של תלמידים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
- ועל סטודנטים באקדמיה – בקישור הזה
בעולם העבודה זה יכול למנוע קבלה או קידום לתפקידים מסוימים. כמו כן, זה עלול לפגוע ברמת השירות שאותו אדם יקבל מפקידים ואנשי מקצוע בכל היבט שמערב פגישות של פנים מול פנים במועד מסוים.
קיצר, זה עושה טונה בעיות בהמון מישורים.
אבל… ההיבט הבעייתי ביותר והקשה ביותר, הוא ההתייחסות של האדם לעצמו, מהרגע שבו מתחילה ההפנמה של ההאשמות הכוזבות מהסביבה. על כך תוכלו לקרוא את הדברים המרשימים של אחד העם – בקישור הזה.
אז מה עושים?
הסרטון מראה יפה מאוד מדוע חשוב להסביר לכלל האוכלוסייה את המשמעות, הביטויים וההשלכות של הפרעת קשב. הוא גם בהחלט תורם היטב את חלקו לנושא וכל המרבה הרי זה משובח. לצורך העניין, הסברים נוספים תוכלו למצוא במאגר המידע שלנו – בקישור הזה.
עם זאת, הקריאה להבנה וקבלה חד צדדיים מצטיירת בעיני כפתרון חלקי וחסר. אומנם אף אחד לא אשם בזה שיש לו הפרעת קשב, זה הרי דבר מולד שלא בוחרים בו ושאי אפשר לשנות, אבל… גם שאר האנשים בעולם לא אשמים בזה.
איך ועל מה לקחת אחריות
כאמור, אנשים עם הפרעת קשב לא אשמים בכך שיש להם הפרעת קשב. כמו כן, אי אפשר לצפות מאנשים לשלוט בדברים שלא נמצאים בשליטתם.
האם זה פותר אנשים עם הפרעת קשב לאחריות על ההשפעות של ההתנהלות שלהם על אנשים אחרים?
כמובן שלא.
האחריות נמצאת במה שכן אפשר לעשות.
למשל –
- ללכת לאבחון ברגע שעולה החשד הראשוני, כדי לברר את המקור האמתי לקשיים ולקבל הנחיות לבנייה של מערך טיפולי.
- לטפל. כאשר, חלק מהטיפול צריך לכלול גם קבלת מידע על ההפרעה וכלים לסנגור עצמי.
- להשקיע מאמץ סביר בצמצום ההשפעה של התסמינים על התפקוד ועל הסביבה החברתית.
בהקשר הזה חשוב לי מאוד להדגיש את ההשקעה של מאמץ *סביר*. הכוונה היא לא לזלזל ולא להרגיש פטורים מהתחשבות בזולת מצד אחד, אבל מצד שני, לא לבזבז את כל המשאבים ולא להגיע לשחיקה. בהתחשב בשונות הבין אישית הרבה שמאפיינת אנשים עם הפרעת קשב, האיזון הזה יהיה במקום אחר עבור כל אחת ואחד מהם. ככה שלמעשה, כל אדם עם הפרעת קשב יצטרך למצוא את הדרך שלו להגיע לשם וללמוד מה האיזון שעובד הכי טוב עבורו.
עם זאת, זה ממש ממש ממש לא דבר פשוט לעשות. הרי איזון הוא בהחלט אחד הדברים שהפרעת קשב מקשה להגיע אליו, במיוחד לאור קשיי הניהול העצמי והוויסות שהיא גורמת להם. למעשה, אנחנו יותר אנשים של “הכל או כלום”, כי זה דפוס פעולה שאותו יותר קל לתחזק קוגניטיבית בהינתן משאבים קוגניטיביים לא אמינים. כלומר, קשה לנו עם “דרך הביניים” או ה”בדיוק”, שמצריכים שימוש הרבה יותר אינטנסיבי בזיכרון העבודה שנפגע בהפרעת קשב. על החשיבות של זיכרון העבודה להתנהלות בעולם תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה
אם אתם רוצים קצת יותר להמחיש את זה, תחשבו על מצב שבו צריך לקחת בחשבון בזמן אמת את כל השיקולים הרלוונטיים כדי להחליט האם כדאי או לא לוותר על ארוחת הצהריים בשביל לא לאחר למישהו, או כדי למצוא וליישם פתרונות חלופיים. אם נוותר על הצהריים יכול להיות שנגיע רעבים, עצבניים ולא מרוכזים ולא סביר שהצד השני יעריך את זה. אבל… גם האיחור לא יתקבל בברכה – מה עדיף? לחלופין אפשר למשל לנסוע בתחבורה ציבורית ולאכול בדרך, אבל איפה אפשר לקנות אוכל שאפשר לקחת לדרך וכמה זמן ייקח לעמוד בתור, כמה זמן ייקח לאוטובוס להגיע והאם בסופו של דבר זה באמת יחסוך או יבזבז זמן….. עומס הפרטים והאפשרויות הזה מכביד מאוד על זיכרון העבודה, שלא בהכרח שיתף פעולה עם הקטע של להחזיק את כולם במודעות מספיק זמן כדי לאפשר לנו להשוות בין האפשרויות ולנסות לחפש את הפתרון המיטבי למצב. כתוצאה מכך באמצע התהליך תוכלו פתאום לתהות על מה חשבתם בכלל ומה התכוונתם לעשות, או להיזכר ששכחתם להאכיל את החתול ולהתחיל לחשוב על זה וכן או לא להיזכר באיזשהו שלב בכך שבעצם ניסיתם להחליט אם ואיך לסגור את הקטע של ארוחת צהריים.
לכן, גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון, הוא שאם אתם עם הפרעת קשב, עצם הניסיון לקבל החלטה מורכבת כזו עלול בסופו של דבר, לקחת יותר זמן מהיישום של כל אחת מהאפשרויות גם יחד. לכן, לפעמים הרבה יותר ישתלם לבחור רנדומאלית ולקוות לטוב.
למען הסר ספק זה רק תיאור חלקי של רמת הבלאגן שהפרעת קשב יכולה ליצור באירוע אחד ותחשבו שיכולים להיות לכם הרבה כאלו במהלך היום ו…. לא סתם אחת התלונות הנפוצות של אנשים עם הפרעת קשב זה על עייפות….
ועכשיו תנסו להתמודד עם כל הבלאגן הזה כשהמוח שלכם עוד יותר איטי ומפוזר כי אתם עייפים. להמשיך?
כאמור, טיפול יכול לעזור מאוד להעלות את רמת התפקוד ואיכות החיים, אבל… אם כבר פותחים את הנושא – הגישה לאבחון וטיפול גם היא נפגעת מעצם התסמינים עצמם. זאת משום שהיא כרוחה בהמון בירוקרטיה שלא יושבת טוב עם קשיי ההתארגנות, ההתמדה ותשומת הלב בפרטים שהפרעת קשב יוצרת. שלא לדבר על העלויות הגבוהות לצד הקושי להשיג מימון…
כשעל כל זה נוספת הסטיגמה, אז מעבר לקשיים הטכניים והקוגניטיביים נוסף גם קושי חברתי-רגשי של בושה, אשמה וחוסר לגיטימציה.
- בנושא הזה כדאי לקרוא את ההסבר על למה לא לכולם יש הפרעת קשב – בקישור הזה
- ואת ההסבר על הסכנה בהתייחסות לטיפול תרופתי כמוצא אחרון – בקישור זה
לכן המאמץ צריך להיות הדדי
מבחינת הסביבה החברתית וההתנהלות הממסדית – צרכים להקפיד על הסברה איכותית ואמינה בנוגע להפרעת קשב, יחד עם נקיטת פעולות חריפות נגד גורמים שמפיצים מידע מטעה. בהקשר הזה יש שני דברים שכדאי לכם לבדוק:
- תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס בקשר לקיומה של הפרעת קשב – בקישור הזה
- ולהכיר את הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה
מבחינה ממסדית יש לתת מענה משמעותי ברמת הבירוקרטיה ולהנגיש את תהליך הפניה לאבחון וקבלת הטיפול לאנשים עם קשיים בתפקודים הניהוליים. כמו כן, יש לסבסד את העלויות של אבחון וטיפול כדי למנוע פערים סוציו אקונומיים באוכלוסייה. בהקשר זה חשוב לציין שבסופו של דבר החברה רק תרוויח מעידוד אבחון וטיפול עבור אנשים עם הפרעת קשב, משום שמעבר למחיר הגבוה של הפרעת קשב ברמה האישית, גם המחיר הכלכלי והחברתי של ההזנחה גבוהה מאוד. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה
ולסיום – מילה טובה
הפרעת קשב היא כרונית ואין אפשרות לרפא אותה באופן מלא. לכן, גם אם היה איתור מוקדם ונבנה מערך טיפולי אידיאלי, ברוב הפעמים לא ניתן לצמצם את הפער מול הנורמה באופן מוחלט ו… פשלות זה דבר צפוי.
כשהפשלות שלנו גורמות לנו לפגוע באנשים אחרים, התנצלות היא הפעולה המתבקשת.
עם זאת, בהקשר של הפרעת קשב – זה דבר בעייתי שלאורך זמן עלול ליצור יותר נזק מתועלת.
בדרך כלל הצפי מאדם שמתנצל הוא לתקן את דרכיו אחרי שהבין שהוא היה לא בסדר. אבל, כאמור – כאשר מדובר בהפרעת קשב, הדבר לא בהכרח נתון לשליטתו של האדם גם בהינתן רצון רב, תמיכה מלאה והשקעה של מאמץ אישי. בסרטון אפשר לראות את הדינאמיקה שנוצרת בעקבות אירועים חוזרים כאלו ואיך משלב מסוים, לא רק שההתנצלות לא מצליחה להרגיע את הרוחות ולהסדיר את היחסים, אלא שזה נהיה מקור למצוקה לשני הצדדים.
מצד אחד – האדם עם הפרעת קשב, שכל הזמן מוצא את עצמו מתנצל על דברים שלא בשליטתו. מצד שני – האנשים בסביבתו שנפגעים שוב ושוב מאותם הדברים וכבר לא מוצאים שום טעם או ערך בהתנצלות שלו.
לסוגייה הזו, ג’סיקה כבר נתנה מענה שתוכלו לראות – בקישור הזה.
היא מסבירה שם מה כדאי להגיד במקום סליחה ולמה זה עדיף.
ברגע שמכירים גם בקושי של אנשים עם הפרעת קשב בניהול עצמי, גם במכשולים המערכתיים-הסברתיים-בירוקרטיים וגם בהשלכות של קשיי התפקוד על הסביבה החברתית, אפשר לצמצם בצורה משמעותית את המקרים האלו וגם להתמודד טוב יותר עם מה שלא ניתן לשנות.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “למה יצחק מאחר כל הזמן? | מה לא בסדר איתי – סדרה חדשה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על איך להפסיק לאחר – בקישור הזה
ולראות את ההדגמה המשעשעת של ציפיטפוט על הפגיעה ביכולת ההתארגנות והניהול העצמי – בקישור הזה
מהי הומאופתיה? / Kurzgesagt – In a Nutshell עם הסבר של חן ספקטור
הסרטון הבא מסביר מהי ההומאופתיה, איך היא התפתחה, מה אפשר לצפות ממנה, מה לא ו… מה אפשר ללמוד מכל הנושא.
על מה ההומאופתיה מתבססת?
ההומאופתיה מתבססת על שני עקרונות מרכזיים:
- שימוש בחומרים שיוצרים את התסמינים שרוצים לרפא, המכונים “רמדי”.
- הכנת החומרים לשימוש, באמצעות שיטה המכונה “פוטנטיזציה”.
השיטה פוטנטיזציה מתבססת על ההנחה שדילול וטלטול של החומרים מגביר את ההשפעה שלהם.
הפוטנטיזציה מורכבת משלושה שלבים:
- מהילה של החומר הנבחר באלכוהול או במים.
- דילול התמיסה שנוצרה במים ביחס של 1:9 – כלומר, על כל כמות מסוימת מהתמיסה המקורית מוסיפים כמות גדולה פי 9 של מים.
- ניעור וטלטול הגונים וממושכים של התמיסה המדוללת.
על התהליך הזה חוזרים מספר פעמים עד שמגיעים לרמת הדילול הרצויה.
את הרמדי המוכן מגישים לצריכה בצורת נוזל לבליעה או בצורת כדוריות סוכר קטנות.
ההשלכות של דילול החומרים בתהליך הפוטנטיזציה
אם תחשבו על ההנחה הראשונה של הומאופתיה, ייתכן שהיא תראה לכם תמוהה במקצת. זאת משום שקשה להבין מדוע וכיצד חומר שמעורר תסמין מסוים, יסייע לריפוי של אותו התסמין. הרי הדבר דומה לניסיון לכבות שריפה בעזרת להבות. הסרטון כמעט ולא מתעכב על הנחה זו, משום שכמו שנראה בהמשך – ההנחה השנייה הופכת את הראשונה ללא רלוונטית.
אחת הביקורות הגדולות ביותר נגד ההומאופתיה, היא ההשלכות של תהליך הפוטנטיזציה. בעוד שעל פי ההנחה השנייה של ההומאופתיה, תהליך הדילול נועד להגביר את היעילות של הרמדי, ברמה הפיזית הוא בעיקר מסלק מהתמיסה את החלקיקים של החומר המקורי. לכן, לא ברור כיצד חומר שלא נמצא בתמיסה (או כדור מסוים) אמור ליצור השפעה כלשהי. זו גם הסיבה לכך שההנחה הראשונית פחות רלוונטית – זה לא משנה איזה חומר נבחר כ”רמדי”, משום שהוא מוצא מהתמיסה לפני שהיא מגיעה למטופל.
אגב, אם המספרים המדוייקים מעניינים אתכם – בסרטון תוכלו לראות את החישוב המתמטי של הכמויות לאורך תהליך הדילול והדגמות של המשמעות שלהן (לא לדאוג, הם מציגים את זה בצורה ידידותית וקלה להבנה).
ההסבר של ההומאופתיה לשאלה “כיצד יכול חומר כלשהו ליצור השפעה בהיעדר נוכחות פיזית?”, הוא שהטלטול גורם למים לזכור את החומר שהיה בהם בתחילת התהליך.
אם זה היה נכון, ההומאופתיה אולי הייתה עובדת, אבל… זה אומר שכל טיפת מים יכולה לזכור את התכונות של כל חומר שאי פעם בא איתה במגע. אם זה לא נראה לכם כמו משהו בעייתי, תחשבו על המשמעות של לאכול גידולים חקלאיים שהושקו במי קולחין מותפלים…
יש דברים שעדיף שהמים לא יזכרו לפני שאנחנו שותים אותם, או אוכלים דברים שמכילים אותם.
כיצד הצליחה ההומאופתיה להפוך לטיפול האלטרנטיבי המוצלח ביותר?
טוב, כדי לענות על זה, צריך לחזור למאה ה- 18, לימים שבהם הרפואה הייתה שונה מאוד מזו שאנו מורגלים בה בתקופה המודרנית.
טיפולים כמו הקזת דם החמירו את המצב של המטופל במקום לסייע לו.
בהשוואה להם, ההומאופתיה הייתה הרבה יותר יעילה. עם זאת, היעילות של ההומאופתיה בהשוואה לשיטות אחרות באותה התקופה, לא נבעה מכך שהיא עזרה לגוף להחלים, אלא יותר מכך שהיא לא הפריעה לו לרפא את עצמו. זאת משום שלא לעשות שום דבר, עוזר לתהליך ההחלמה הרבה יותר מלעשות נזק.
עם זאת, ככל שהרפואה הלכה והתפתחה, עמדו לרשות הרופאים מגוון הולך וגדל של אפשרויות טיפוליות יעילות, לצד דרכים מדעיות שמאפשרות לוודא שהן אכן משפרות את המצב בצורה בטוחה.
אותם כלים מדעיים הוכיחו גם מעבר לכל שמץ של ספק, שלטיפולים ההומאופתיים אין שום השפעה מעבר לאפקט הפלצבו.
אז בואו נדבר על פלצבו ועל ההשפעות של הרגש על הבריאות
אפקט הפלצבו יוצר השפעה אמתית, שבהחלט יכולה להוביל לשינוי במצבם הרפואי של אנשים. בהתאם לכך, האמונה שמשהו יכול לעזור לנו, יכולה לגרום לשיפור המצב הבריאותי גם ללא כל השפעה רלוונטית של הטיפול בהיבט הפיזיקלי או הפיזיולוגי. בנוסף, כמו כל אמונה, אפשר להעביר אותה הלאה לאנשים אחרים. זו הסיבה לכך שאמונה של ההורים בתהליך הטיפולי יכולה לסייע מאוד לילדים להירגע ולהתמודד טוב יותר עם התסמינים.
כאן בא לידי ביטוי אפקט נוסף, שהוא ההשפעה השלילית של מתח וחרדה על המערכות הפיזיולוגיות של הגוף. תוכלו לקרוא על כך יותר – בקישור הזה.
כשאנחנו רגועים, אנחנו אמנם לא בהכרח עוזרים לגוף להתמודד, אבל בהחלט לא מפריעים לו. כמו שראינו, לא ליצור נזק זה דבר מאוד חשוב.
הזמן עושה את שלו
היבט משמעותי נוסף של ההומאופתיה הוא חלוף הזמן.
לגוף שלנו יש מערכת חיסונית מאוד מוצלחת ושלל מנגנונים שנועדו לשמור על הבריאות שלו.
כתוצאה מכך, יש לא מעט מצבים פיזיולוגיים שהגוף שלנו יצליח להחלים מהם בכוחות עצמו, אם רק יינתן לו מספיק זמן. אם במשך הזמן הזה קיבלנו גם טיפול הומאופתי, אנחנו עלולים לייחס לו בטעות את הקרדיט על ההחלמה, למרות שהיא הייתה מתרחשת בכל מקרה גם בלעדיו.
אבל מה עם כל הכסף שחברות התרופות מגלגלות עלינו?
טענה שכיחה נגד הרפואה המודרנית, היא שכל תפקידה נועד לספק רווחים לחברות התרופות הגדולות. אבל… העובדה שיש חברות שמייצרות תרופות ומרוויחות עליהן כסף, לא אומרת שהתרופות שהן מייצרות לא עושות את מה שהן מתיימרות לעשות.
משום שהרפואה המודרנית מכירה בנטייה האנושית לחמדנות ודוגלת בלא לעשות נזק – יש מנגנוני פיקוח רבים על הנושא.
האירוניה היא, שהרפואה האלטרנטיבית מגלגלת לא פחות כספים, כך שמהבחינה הזו – כל טענה שמועלית כנגד אנשים שמרוויחים כסף, תקפה לשני הצדדים באותה המידה. ההבדל העיקרי הוא רמת הפיקוח, שברפואה האלטרנטיבית הוא סמלי עד לא קיים.
למשל, כדי לקבל אישור של משרד הבריאות על כל מה שמוגדר כתוספי תזונה, לא צריך להוכיח יעילות. למעשה לא צריך להוכיח שום דבר, מעבר להיעדרם של כמה חומרים מסוכנים מתוך רשימה מאוד ספציפית. ברגע שהמוצר שלכם לא מכיל אף אחד מהחומרים הללו, לא מעניין את אף אחד אם ואיזו השפעה יש לו על הגוף של אנשים. לא יודעת מה אתכם, אבל לי זה נשמע קצת יותר בעייתי.
בהקשר הזה, בכל מה שקשור לתוספי תזונה, מומלץ בחום לגשת לייעוץ של תזונאית קלינית. היא לפחות תדע לקרוא את רשימת המרכיבים של המוצר, להבין את המשמעות שלהם, ובהתאם לתיק הרפואי שלכם לומר אם זה משהו שיכול להתאים לכם או לא.
אה, ואם אתם רואים פרסום מטעה שמתיימר לייחס למוצר / שירות / טיפול מסוים דברים שלא הוכח שניתן לייחס לו, דווחו לוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה. שם תוכלו למצוא גם את כל ארכיון המסמכים על כל הפרסומים המטעים שטופלו עד כה. בכל מכתב כזה מפורט בדיוק מה לא היה תקין בפרסום ומדוע זה מטעה.
רגע… אבל, אם זה לא מזיק – מה הבעיה?
כמו שציינו בתחילת הפוסט, אחד היתרונות המרכזיים של ההומאופתיה במאה ה- 18, הוא שהטיפולים שלה לא הזיקו לגוף. חוסר ההשפעה הפיזיולוגית על הגוף, נכון גם היום, משום שהחומר המקורי (יהיה אשר יהיה), כבר לא נמצא בתמיסה או בכדורים כאשר הם מוגשים למטופלים.
אבל… חוסר השפעה היה יתרון משמעותי, רק בתקופה שבה כל טיפול אחר היה צפוי לגרום נזק.
אנחנו כבר לא חיים בתקופה כזאת. בימינו, כאמור, יש לרפואה המודרנית הרבה יותר מה להציע ומנגנונים רבים שדואגים להפיק מקסימום תועלת במינימום סיכון. בהקשר הזה, אחד המנגנונים שחשוב להשתמש בהם הוא חוות דעת שנייה במקרה של ספק בנוגע לאבחנה או להמלצות הטיפוליות של הרופא הראשון שהגעתם אליו.
האם צריך לבחור?
כאן כבר נכנסת השאלה, כיצד מציגים את הטיפול ההומאופתי ומהו יחסו לרפואה המודרנית.
אם מתייחסים להומאופתיה כתוספת אפשרית על המענה של הרפואה המודרנית, אז ה”מחיר” הוא בעיקר העלות הכלכלית. אבל, גם זה לא מדויק. תוכלו לקרוא את ההסבר על המחיר ה-לא (רק) כספי ב”טיפולי-סרק” – בקישור הזה
הבעיה הגדולה יותר היא כשמציגים את ההומאופתיה כדבר שנוגד או מבטל את הצורך ברפואה המודרנית. במקרה הזה, כן נגרם נזק על ידי מניעת טיפול, שעלולה להחמיר את המצב לאורך זמן. כלומר, הזנחה. הזנחה היא לא דבר טוב, משום שהיא גורמת להארכת הסבל של המטופל שלא לצורך ועלולה להוביל לסיבוכים ובעיות משניות. ישנם מקרים שבהם הזנחה עלולה אף ליצור נזק בלתי הפיך, שניתן היה לצמצם או למנוע הרבה יותר בקלות, באמצעות פנייה לרופא הרלוונטי בשלב הרבה יותר מוקדם.
מה בכל זאת כדאי לרפואה המודרנית ללמוד מההומאופתיה?
המפגש הראשון של מטופל עם ההומאופת הוא בעל אופי אישי מאוד ויכול להימשך לאורך שעות. בהשוואה לתורים הקצרים והצפופים המאפיינים את מערכת הבריאות הממסדית, תשומת הלב המלאה של המטפל והאמפתיה הרבה שהוא מפגין יכולים לתרום רבות לתחושת הרווחה של האדם.
השאיפה של מערכת הבריאות הממסדית להתייעלות, אמנם נובעת משלל אילוצים תקציביים, אך לא מאפשרת התייחסות פרטנית מעמיקה ואישית לכל מטופל. כשהצוות הרפואי עמוס, הוא נאלץ לזרז ככל הניתן את תהליך האבחנה ומתן ההמלצות הטיפוליות. במצב כזה, גם כאשר ניתנה אבחנה מדויקת והומלץ על הטיפול האופטימלי, המטופל עלול להרגיש בלתי נראה ומפוחד. מתח וחששות כאמור, עלולים להשפיע לרעה על המצב הבריאותי גם כאשר ניתן טיפול רפואי מיטבי ברמה הפיזיולוגית.
לכן, אם הרפואה המודרנית תשכיל לתת מענה גם להיבטים הרגשיים של התהליך הרפואי, כחלק בלתי נפרד מהטיפול, פחות אנשים ירגישו צורך לחפש את תשומת הלב ותחושת הביטחון במקומות אחרים, שבהם אין צפי למענה רפואי מועיל. כמו כן, הרגשת הביטחון ש”אני בידיים טובות” ו”רואים אותי”, המלווה את הטיפול הרפואי, יכולה לסייע רבות לגיוס ההשפעות הרגשיות לטובת תהליך ההחלמה ולעודד את שיתוף הפעולה של המטופל בתהליך.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Homeopathy Explained – Gentle Healing or Reckless Fraud? ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את הדף המרוכז בנוגע לאפשרויות טיפוליות בהפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על השיטה המדעית – בקישור הזה
האם צריך להפריד בין משחקי למידה למשחקי פנאי? / Extra Credits עם הסברים של חן ספקטור
שלום לכם, יש לי סרטון מאוד מעניין בשבילכם היום!
אבל… נתחיל בלהציג את הנושא.
על מה אנחנו הולכים לדבר?
טוב, באופן כללי משחקי מחשב יכולים להיות מאוד שימושיים להרבה דברים, כולל דברים שכנראה בכלל לא חשבתם עליהם. אם אתם רוצים כמה דוגמאות, תוכלו לראות את הסרטון על המשחק שיכול לתת לך עוד 10 שנות חיים – בקישור הזה
משחקי מחשב גם יכולים להיות שימושיים מאוד להוראה, מהיכולת שלהם לעורר מוטיבציה ועד היכולת להציג את חומרי הלמידה בצורה הרבה יותר אינטראקטיבית ומוחשית. למשל המשחק Sine Rider, שהוא אחד המשחקים הגאוניים ביותר ללימוד אלגברה. תוכלו ללמוד עליו עוד – בקישור הזה
אבל… הסרטון הזה מדבר על היבט חדש, שכמעט ולא שומעים עליו – היכולת להרחיב אופקים ולעורר סקרנות, מתוך התכנים שמוצגים לשחקן במשחק עצמו.
פנאי מול למידה – למה להפריד?
הסרטון מתחיל בתיאור הפיצול שהתרחש בתעשיית המשחקים בין משחקי פנאי לבין משחקי למידה, המכונים גם “משחקים חינוכיים” או “לומדות”.
אבל הפיצול הזה לא כל כך מוצלח, כי מתברר ששתי התעשיות סובלות ממנו. הוא גורם למפתחים של משחקי הפנאי המסחריים לשים פחות דגש על העשרת קהל היעד שלהם ובמקביל הוא גורם למפתחים של משחקים חינוכיים לשים פחות דגש על ההנאה שהשחקנים יכולים להפיק מהמשחק.
מניסיון שלי, ילדים יודעים יפה מאוד מתי מציגים להם “משחק אמתי” ומתי זה סוג של דף עבודה בצורה של משחק. כשהמשחק לא כיף, הוא הופך למטלה כמו כל מטלה לימודית אחרת. לעומת זאת, כשהמשחק מהנה בפני עצמו, זה לא כזה משנה עם על הדרך צריך להתעסק גם עם חומרי הלמידה 😉
איך לבנות משחקים חינוכיים בלי להוציא מהם את כל הכיף?
הסרטון מתחיל בלהדגיש את ההבדל בין הניסיון “לחנך” לבין הניסיון לעורר תהליכי למידה ולתמוך בהתפתחות הטבעית שלהם.
באופן כללי אנשים לומדים יותר טוב דברים שמעוררים את העניין שלהם. זאת בהשוואה לאיכות הלמידה של חומרי לימוד, במקרים שבהם המוטיבציה היחידה להתמודדות איתם היא אך ורק דרישה פורמלית מטעם בית הספר. הרי כולנו מכירים את הקטע של לדחוס מידע למוח, “להקיא” את החומר במבחן ו… לשכוח ממנו לגמרי.
אני חושבת שאין הרבה וויכוח בנוגע לתועלת של סגנון הלמידה הזה לטווח הארוך…
כמו כן, כשאנחנו מרגישים שמנסים לכפות עלינו מסר “חינוכי”, על פי רוב התחושה לא תהיה נעימה. למעשה, סביר להניח שהפעולה הזו תיצור יותר התנגדות מהזדהות.
הסרטון מציג את הטענה, שהגישה החינוכית מנסה לפאר ולהלל את חשיבותם של נושאים שלא בהכרח מעניינים את התלמידים, כדי להעלות את האטרקטיביות שלהם ולעורר מוטיבציה ללמידה. הבעיה היא שבדרך כלל זה נעשה בצורה מאוד לא מוצלחת, שפוגעת בתהליך הלמידה במקום לקדם אותו. זאת משום שכשמציגים משהו כ”מגניב” או “שימושי” בצורה לא משכנעת או מלאכותית, נוצרת תחושה של זיוף או העמדת פנים שעלולה להוביל לשבירת אמון ופגיעה במוטיבציה ללמידה.
למשל, אני זוכרת שבכיתה א’ הסבירו לנו שחשוב ללמוד חשבון כדי לדעת לקנות דברים במכולת ולקבל עודף מדויק. אומנם זה יכול להיות נכון למתמטיקה של כיתה א’, אבל… בערך מכיתה ב’ יש כבר המון המון דברים, שלא רלוונטיים למכולת בכלל. מה גם, שבאיזשהו שלב מגלים את קיומו של המחשבון – אז למה להמשיך ללמוד? מה הטעם?
כמובן שיש הרבה טעם ללמוד חשבון ומתמטיקה. בהקשר הזה אני ממליצה בחום על הספר “חשבון להורים” של רון אהרוני – יש שם הסבר נהדר!
אבל, בית הספר מסתפק בדוגמת המכולת, שפחות רלוונטית לחיי היום יום של תלמידי כיתה א’ (שלא מנהלים משק בית בדרך כלל), ונמנע מלהציג את היופי האמתי והשימושיות העצומה של המקצוע. תוסיפו לזה את דרכי ההוראה הטכניות, יחד עם הלחץ ההיסטרי לציונים ו… יצרתם בסיס יפה מאוד לחרדת מתמטיקה המונית.
הכירו את הלמידה המשיקית
הסרטון מציג גישה שונה להוראה והיא לעורר את העניין של התלמידים דרך מעורבות אישית עם הנושא.
בשלב הזה הם מציגים את המושג “Tangential Learning” שאני מתרגמת כ”למידה משיקית”. זה סוג מרתק של למידה שכדאי להכיר יותר לעומק.
הלמידה המשיקית לא מתייחסת לידע ומיומנויות שנרכשים באמצעות הוראה פורמאלית, אלא ללמידה שמתעוררת דרך חשיפה לכל מיני דברים שנמצאים בתוך הקשר שכבר הספיק עורר בצורה אוטנטית את המעורבות האישית של הלומד. כלומר, משהו שמופיע בתוך משהו שאכפת לנו ממנו.
לצורך העניין הם מדגימים כיצד סרטים פופולריים שלא נועדו לחנך, מעוררים אנשים רבים ללמוד על התקופה, הגיאוגרפיה, החפצים, הדמויות, הנושאים והמושגים שהוצגו בסרט. כלומר, הם מציתים את העניין של הצופים במגוון נושאים, שהם בכלל לא ידעו שיכולים לעניין אותם ושאולי אף לא היו מודעים לקיומם טרם הצפייה. על יד כך הם מעודדים את הצופים ללמידה משמעותי סביב התכנים המוצגים בסרט.
שימו לב שבדוגמה של הסרט אנחנו מדברים על פעילות פנאי שמבוססת על חשיפה פסיבית לתכנים. לעומת זאת משחקי מחשב מובנים ליצור מעורבות פעילה בתכנים של המשחק. לכן, פיתוח של משחקי מחשב מתוך מחשבה על למידה משיקית, מאפשר להוסיף מגוון אלמנטים בעלות מזערית, שבשילוב נכון יסייעו לעורר את העניין של השחקן ולעודד אותו להמשיך ולחקור את התכנים המוצגים במשחק.
אומנם קל מאוד לעשות את זה במשחקים וסרטים שמבוססים על תקופה היסטורית מסוימת, אבל… יש הרבה דרכים שמאפשרות ליישם את אותו העיקרון כמעט בכל סוג אחר של משחק – כמו למשל, לתת לאחת הדמויות המרכזיות שם של מושג כלשהו בעולם האמתי. אם השם מתאים למאפיינים ולסיפור הרקע של הדמות, הוא יכול גם להעשיר את הדמות וגם לעורר סקרנות. זאת משום שחקנים שאוהבים את הדמות ירצו לדעת מה משמעות השם. את אותו הדבר אפשר לעשות גם עם חפצים ומקומות מיוחדים שמוצגים במהלך המשחק.
בנוסף, הלמידה המשיקית יכולה להתעורר לא רק באמצעות התכנים של המשחק, אלא גם באמצעות המכאניקה או אפילו הבאגים שלה.
ניקח לדוגמה את מסך הטעינה. ככל שהמשחק מורכב יותר וכלל שהוא משלב יותר גרפיקה וצלילים, ככה הוא “כבד” יותר ולכן ייקח לו יותר זמן לעלות. בזמן הזה מוצג בדרך כלל מסך טעינה משעמם שבעיקר מבאס את המשתמש… ניתן לנצל את ה”זמן המת” של הצפייה במסך הטעינה, כדי לשפר את חווית המשתמש ולהציג מידע נוסף על ההיבטים השונים של המשחק.
למעשה, משחקים רבים כבר משתמשים במסך הטעינה כדי להציג טיפים לשחקן, או שלל אמרות משעשעות. למשל, יצא לי להיתקל במשחק שמתחיל בלכתוב דברים כמו “מנתח את המידע”, “מייצר את הגרפיקה” ואז… “מחשב את פאי”. זה משהו שיכול לעבור בלי ששמים לב אליו, אבל מי שלא רגיל לראות את פאי כחלק מתהליך הטעינה של משחק, יכול להתחיל לתהות מדוע צריך לחשב אותו ולאחר בירור קצר בגוגל או היזכרות בשיעורים מהיסודי, להבין שזו הדרך של המפתחים להתנצל בחביבות על זמן ההמתנה הארוך 😉
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “Tangential Learning – How Games Can Teach Us While We Play – Extra Credits” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על למה משחקי מחשב יודעים לתפוס טוב כל כך את תשומת הלב של אנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ולקרוא את ההסבר על אימון מוחי עם משחקי מחשב – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת קורי עכביש (חלק 2) / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד הציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר האישי של הציור הנבחר עבור סיטואציה מסוימת.
כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, שעוסקים בטכניקות ציור שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור – כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן גם כפעילויות של פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את החלק הראשון של טכניקת קורי העכביש במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – קורי עכביש (חלק 2): ספירלות ו…. נקודות במקומות מוזרים” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם את הסרטון עם ההסבר על מטא-קוגניציה מתוך סדרת הסרטונים “קשב בחן” – בקישור הזה
ואת החלק הראשון של טכניקת קורי העכביש – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
הפרעת קשב ומוטיבציה – הכירו את גשר המוטיבציה ו…. השלבים החסרים שלו / How to ADHD עם הסברים של חן ספקטור
ג’סיקה המופלאה הכינה לנו סרטון נהדר על הפרעת קשב ומוטיבציה 🙂
אנחנו לא תמיד עושים מה שהתכוונות לעשות, משום שבין הכוונה לביצוע יש פער מאוד גדול…
אצל רוב האנשים אפשר לגשר על הפער הזה בעזרת מוטיבציה.
הכירו את “גשר המוטיבציה”
גשר המוטיבציה מאפשר לאנשים לחצות את הפער שבין הכוונה לביצוע.
הוא בנוי משלבים כמו “זה יועיל לקריירה שלי”, “זה יגרום למשפחה שלי להתגאות”, “הבטחתי לחבר’ה” וכו
גשר המוטיבציה לא חייב להיות מושלם, אם יש פערים קטנים, תוכלו לדלג עליהם בעזרת כוח רצון, משמעת עצמית וכו. כלומר, גם אם אין לכם את כל המוטיבציה, אם יש לכם מספיק ממנה – תוכלו להגיע בשלום לצד השני.
אבל כפי שראסל ברקלי טוען – הפרעת קשב היא סוג של הפרעה מוטיבציונית.
- הוא חוקר מוביל בתחום ואת כל הפוסטים שלו באתר תוכלו למצוא – בקישור הזה
מה הכוונה בהפרעה מוטיבציונית?
הפרעה מוטיבציונית יוצרת מצב שבו כאשר יש משהו חשוב מאוד עבור שני אנשים, שאחד מהם עם הפרעת קשב והשני בלי – אותה רמת חשיבות, לא מספקת את אותו מספר של שלבים על גשר המוטיבציה של האדם עם הפרעת קשב. אין לנו פערים קטנים במוטיבציה, חסר לנו חצי גשר!
כתוצאה מכך קיומו של רצון עז והשקעה של מאמץ מרובה, לא בהכרח יספיקו כדי לאפשר לאדם עם הפרעת קשב לגשר על הפער בין התכוונות לביצוע. זה יכול להיות מאוד מבלבל ומתסכל עבור אנשים שלא רואים את כל השלבים החסרים בגשר המוטיבציה של אותו אדם. במצב כזה יהיה להם קשה להבין את הקושי והם עלולים להניח באופן שגוי שאותו אדם פשוט עצלן, שלא אכפת לו וכו’
זה יכול להיות עוד יותר מתסכל ומבלבל כאשר מדובר בגשר שאותו אדם הצליח לחצות בעבר. זה קורה משום שהפרעת קשב מאופיינת בתנודתיות רבה ורמת הביצוע משתנה ואינה אחידה.
המצב הזה גורם לאנשים עם הפרעת קשב, שרואים את האנשים מסביבם מצליחים לחצות את הגשרים שלהם, אבל לא יודעים שאצלם יש מספיק שלבים – לתהות את אותן תהיות ולהסיק את אותן מסקנות שגויות בקשר לעצמם. אם הם מצליחים – למה אני לא?
איך מתקנים את גשר המוטיבציה כשחסרים לנו שלבים?
ג’סיקה מציאה לנו כמה דרכים להוסיף שלבים לגשר המוטיבציה שלנו
- להבין מה מעורר מוטיבציה אצל אנשים עם הפרעת קשב ו… מה לא – אנשים עם הפרעת קשב מתקשים במשימות ארוכות, חזרתיות ומשעממות. מצד שני, דברים דחופים, חדשים או מעוררי עניין אישי יכולים לעורר מוטיבציה רבה אצל אנשים עם הפרעת קשב. ג’סיקה מדגישה שזו לא בחירה, זו הדרך שבה המוח שלנו עובד. את ההסבר שלה על משחקי מחשב והפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה.
- אפשר להפוך משהו לדחוף – על ידי המתנה לרגע האחרון או על ידי קביעת תאריכי יעד מלאכותיים במועדים מוקדמים יותר. זו אסטרטגיה פחות מומלצת, משום שהיא יכולה לעבוד, אבל על חשבון הבריאות הרגשית והפיזית שלנו. תוכלו ללמוד על ההשפעות השליליות של מצבי מתח מתמשכים – בקישור הזה.
- חידושים וריגושים – לנסות את אותם דברים בדרכים אחרות, או לנסות לגוון בין סוגים שונים של פעילויות.
- עניין אישי – לקשר את הפעילות לתחומי העניין שלנו או לנסות לעשות את אותה הפעילות בצורה מעניינת יותר
- חיזוקים חיוביים – להוסיף פרסים קצרי טווח להשלמת המשימה או לאורך שלבי ההתקדמות, כי כל דבר בטווח הארוך לא עובד אצלינו. הפרסים יכולים להיות חפצים פיזיים, אבל גם פעילויות, דברים סמליים כמו מדבקות או שבחים מילוליים מאנשים שחשובים לנו. האפשרות לקבל תגמול בטווח הקצר, יכולה להוסיף שלבים לגשר המוטיבציה שלנו במצבים שבהם הגמול ארוך הטווח נתפס כבלתי נגיש ולכן בלתי רלוונטי (שלאנשים עם הפרעת קשב, זה רוב המצבים שבהם התועלת צפויה להתממש רק בטווח הארוך)
נשמע מעניין?
צפו בסרטון ADHD and Motivation ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על מוטיבציה ועל הסכנה האיומה שבבושה של ריצ’רד לבוי – בקישור הזה
ואת ההסבר על ציפיטפוט, מוטיבציה והפרעת קשב – בקישור הזה
הסברים על הצהרת הקונצנזוס בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב / חן ספקטור
בשנת 2019 יצאה הצהרת קונצנזוס מעודכנת בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD:
Kooij, J. J. S., Bijlenga, D., Salerno, L., Jaeschke, R., Bitter, I., Balázs, J., … & Stes, S. (2019). Updated European Consensus Statement on diagnosis and treatment of adult ADHD. European Psychiatry, 56, 14-34.
הצהרות קונצנזוס הן דבר נדיר מאוד בעולם המקצועי והאקדמי ולכן יש להן משקל משמעותי.
כמו בכל תחום מתפתח, הידע שלנו על הפרעת קשב הולך ומצטבר עם התקדמות המחקר. תמיד יהיו נושאים שזקוקים למחקר נוסף ותמיד יהיו חילוקי דעות בנוגע להיבטים שעדיין לא ברורים לנו מספיק. עם זאת, יש כבר גוף מחקרי מרשים מאוד בנוגע להפרעת קשב ויש טווח רחב מאוד של וודאות והסכמה. ההצהרה הזו מתארת את הקונצנזוס הנוכחי – כלומר, הדברים שאנשי המקצוע בטוחים בנכונותם ומסכימים עליהם בינם ובין עצמם, לצד הנושאים שעדיין צריכים מחקר נוסף כדי לגבש מסקנות מבוססות יותר.
חשוב להדגיש שהמטרה של גיבוש תיאוריות היא להסביר את הנתונים והממצאים מהשטח ולא להיפך. לכן התיאוריות וההסברים משתנים באופן שוטף בהתאם לממצאים שנאספים ללא הפסק מן השטח. לאור זאת, אני רוצה להציג לכם גם את התובנות והמסקנות המוסכמות שמצויינות במאמר וגם את ההמלצות שתוארו בו בנוגע לכיוונים למחקר עתידי. כל זאת יחד עם תובנות והסברים שלי כמובן 🙂
אז אתם מוזמנים להתעדכן בידע הנוכחי ולהמשיך לעקוב אחרי התפתחויות חדשות בספרות המקצועית.
עיקרי הדברים
- הפרעת קשב מלווה את האדם לאורך כל שלבי החיים, מהילדות ועד הבגרות והזקנה.
- ישנן ראיות להשפעות השליליות של הפרעת קשב בלתי מטופלת על האדם, סביבתו הקרובה והחברה ככלל.
- ללא טיפול הולם, הפרעת קשב עלולה לגרום למצוקה רבה ברמה האישית
- בנוסף, הפרעת קשב בלתי מטופלת עלולה להפוך לנטל כלכלי כבד על החברה
- קיימים כלים לאיתור ולאבחון הפרעת קשב במבוגרים.
- ישנם טיפולים אפקטיביים, בטוחים ומבוססי ראיות להפרעת קשב.
ולמרות זאת….
- בארצות אירופאיות רבות קיים מחסור באבחון וטיפול בהפרעת קשב.
גורמים מרכזיים למצב הנוכחי:
- הסטיגמה על הפרעת קשב, אשר נובעת ברובה ממחסור בידע, מובילה לתפיסות שגויות אודות הפרעת קשב וריכוז ADHD. בנוסף, היא גורמת לתת-אבחון של ההפרעה ומגבירה את הסבל של אנשים עם הפרעת קשב.
- הסטטוס הרגולטורי הנוקשה של ארצות רבות עבור התרופות המשמשות לטיפול בהפרעת קשב, מגביר את הסטיגמה בתחום בריאות הנפש ובתקשורת.
- למשל, בארץ התרופות להפרעת קשב נמצאות תחת “תקנות הסמים המסוכנים” מתוך סיבות היסטוריות, שכבר אינן רלוונטיות על פי המחקר העדכני בתחום. בנוסף, שמן של התקנות הוא תרגום מטעה של השם האנגלי ” Schedule drug” שאמור להיות מתורגם כ”תרופות בפיקוח”.
- את הנהלים של משרד הבריאות והסבר נוסף בנושא, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הפרעת קשב בגילאי הבגרות כמעט שאינה נכללת בתכניות הלימוד של סטודנטים לרפואה ולפסיכולוגיה, או בתהליך ההכשרה של אנשי מקצוע משירותי בריאות הנפש למבוגרים.
- הנהלים של מערכות הבריאות בארצות רבות עדיין מתייחסים להפרעת קשב כהפרעה של ילדים בלבד, למרות הראיות המדעיות המבוססות לכך שהפרעת קשב היא מצב כרוני המלווה את האדם לאורך כל תקופות החיים.
לכן
- יש להרחיב את ההכשרה של אנשי המקצוע מתחום הרפואה ובריאות הנפש, בנושא של הפרעת קשב. הכשרה זו צריכה לכלול את תהליך האיתור, האבחון והאפשרויות הטיפוליות, לאורך שלבי החיים השונים של האדם. ההכשרה המקצועית צריכה לכלול את כל הדיסיפלינות הקליניות, בכל שלבי ההתפתחות המקצועית – כולל סטודנטים, רופאי משפחה, פסיכולוגיים ואחים ואחיות רפואיים.
- יש לגבש מענה כלל מערכתי למעבר בין שירותי הטיפול והבריאות של גילאי הילדות, אל עבר השירותים המקבילים המיועדים עבור גילאי הבגרות.
- יש לעדכן את ההתייחסות החוקית והבירוקרטית של המוסדות הרשמיים, בהתאם לידע המחקרי העדכני אודות הפרעת קשב, הימשכותה לאורך החיים ואפשרויות הטיפול בה.
- ניהול מוצלח של הטיפול התרופתי להפרעת קשב (עבור אלו הזקוקים לו), מחייב את הרופא המטפל להתחשב גם באופן שבו המטופל עלול לתפוס את הסטיגמה סביב הפרעת קשב, וכן את ההשלכות של תפיסה זו על הנכונות להתחלת הטיפול וההתמדה בו.
- יש ליזום ולשפר פעילויות הסברה ציבוריות בנושא הפרעת קשב.
מאפיינים ודפוסים מעניינים שכדאי לשים לב אליהם
- הפרעת קשב מתוארת כהפרעה של תפקודים ניהוליים כמו יכולת העכבה (אינהיביציה) וזיכרון העבודה.
- תוכלו למצוא הסבר על תפקודים ניהוליים – בקישור הזה
- והסבר על זיכרון העבודה – בקישור הזה
- אנשים עם הפרעת קשב מאופיינים גם בקשיי ריכוז מסוגים שונים וגם בנטייה למיקוד יתר. שני המצבים האלו משקפים את הצדדים המנוגדים של אותו המטבע. כלומר, שניהם נובעים מקשיי הוויסות הקוגניטיביים של משאבי הקשב, כאשר אחד מהם מקשה או מונע מהאדם לשים לב למשהו, בעוד שהאחר מקשה או מונע ממנו לנתק את תשומת ליבו.
- מבוגרים עם הפרעת קשב בתפקוד גבוה, לא בהכרח יראו את הדפוס האופייני של ליקויים תפוקדיים בחיי היום יום שלהם. זאת משום שאנשים עם הפרעת קשב יכולים להצטיין בתחומים מסויימים של חייהם, ובמקביל להפגין קשיים משמעותיים בתחומים אחרים. דבר זה זה נכון במיוחד עבור פעולות שגרתיות כמו תשלום חשבונות, תחזוקת בית וכו.
- הביטוי של היפראקטיביות (פעלתנות-יתר) בגילאי הבגרות, שונה מזה של גילאי הילדות. במקרים רבים הביטוי החיצוני של פעלתנות היתר יהיה מעודן יותר בקרב מבוגרים עם הפרעת קשב בהשוואה לילדים עם הפרעת קשב. על כן, היכולת “לשבת בשקט” לאורך זמן אינה שוללת את קיומה של היפראקטיביות בגילאי הבגרות. במקום זאת פעלתנות היתר יכולה לבוא לידי ביטוי כתחושה פנימית של עצבנות או אי שקט, דיבור עודף, פעילות קוגניטיבית בלתי פוסקת, קושי להירגע, לנוח או להירדם.
- עיסוק אינטנסיבי בספורט יכול לספק הקלה זמנית מחוסר הנוחות שיוצרת פעלתנות היתר, עם זאת הדבר עלול להוביל לפציעות או פגיעות פיזיולוגיות במקרים שבהם לא ניתן לגוף מספיק זמן להחלים, להתאושש ולחדש כוחות.
- בעוד שנדידת מחשבות היא תופעה אוניברסאלית, הפרעת קשב מאופיינת בדפוס ייחודי של נדידת מחשבות, אשר בא לידי כאוסף בלתי ממוקד, מוסח ומסיח של מחשבות קצרות טווח ללא חזרתיות וללא תכנים אב נורמליים.
- משום שהפרעת קשב היא תורשתית, ישנם מקרים רבים שבהם הפרעת קשב מופיעה אצל יותר מבן משפחה אחד, כך שיכולים להופיע מספר מקרים של הפרעת קשב באותה משפחה. מן הסתם, ההתמודדות עם מקרים מרובים של הפרעת קשב באותה משפחה, היא מורכבת יותר בהשוואה להתמודדות המשפחתית מול מקרה בודד.
- המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי, באופן שנותן מענה לכל תחומי החיים של האדם. הוא צריך לכולל שילוב מותאם אישית של טיפולים פסיכולוגיים, חינוכיים, רפואיים, קוגניטיביים והתנהגותיים. את התכנית הטיפולית יש לבנות בהתאם לממצאי האבחון ומתוך התייעצות עם אנשי המקצוע הרלוונטיים עבור כל מקרה לגופו.
- במקרים שבהם הפרעת הקשב של אחד או יותר מבני המשפחה מובילה לפגיעה משמעותית במערכות היחסים או התפקוד המשפחתי – ייתכן שיהיה גם צורך בטיפול כללי ברמת המשפחה השלמה.
- הפרעת קשב מאופיינת בתחלואה נלוות גבוהה. לכן, לפני הטיפול יש צורך להעריך אם ואילו מקורות נוספים לקשיים קיימים בכל מקרה לגופו, ולבנות את תוכנת העבודה בהתאם. ישנם גורמים שבהם יש לטפל לפני הפרעת קשב ובגורמים אחרים רצוי לטפל אחרי או במקביל.
- התהליך שבאמצעותו ניתן לבדוק את הגורמים לקשיים עבור כל מקרה לגופו נקרא אבחנה מבדלת ותוכלו ללמוד על כך עוד – בקישור הזה.
- הפרעת קשב מאופיינת גם בקשיים בוויסות הרגשי, אשר יכולים לגרום לשינויים יום-יומיים במצב הרוח. עם זאת, שינויים אלו מתרחשים במסגרת טווח הרגשות הנורמלי והם שונים מהרגשות הקיצוניים האופייניים להפרעת רגשיות כמו דיכאון או מאנייה.
- מידע נוסף על ויסות רגשי תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על הדמיון והשוני בין הפרעת קשב להפרעה דו-קוטבית, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- תוכלו למצוא גם הסבר על הבסיס הנירולוגי וההשפעות של התרופות של הפרעת קשב על התפקוד הרגשי – בקישור הזה
- בכל מקרה של מעורבות רגשית, חשד לקשיים רגשיים ו/או תגובה רגשית לטיפול התרופתי – יש לפנות לאבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר שמתמחה בשני התחומים. זאת משום שבמקרים האלו הפסיכיאטר יכול לאתר את המקורות האמתיים לקשיים יחד עם ההשפעות ההדדיות שלהם, להמליץ על הטיפולים המתאימים ולעשות איזון תרופתי במקרה הצורך.
דברים טובים שקורים בשטח
- אנשים מפורסמים עם הפרעת קשב אשר החלו לדבר בגלוי על האבחנה והטיפול שקיבלו, מסייעים להפחית את הסטיגמה בציבור!
- בהקשר זה כדאי לכם לבדוק את הפוסטים הנהדרים של חלי גולדנברג – בקישור הזה
- תוכלו להתרשם גם ממגוון של סיפורים אישיים – בקישור הזה
- ואם אתם רוצים לתרום גם את הסיפור האישי שלכם לאתר הקהילתי, אתם מוזמנים לשלוח אותו – לקישור הזה, ואהיה איתכם בקשר 🙂
מחקר נוסף דרוש עבור –
- הבדלי מגדר בהפרעת קשב והביטוי שלה אצל בנות, נערות ונשים.
- מידע נוסף על הבדל מגדר תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הפרעת קשב בגילאים מבוגרים יותר ובגיל הזה”ב.
- בחינת היעילות הטיפולית של אימון אישי להפרעת קשב – זאת משום שהיעדר פרדיגמה סטנדרטית מובילה לשונות רבה בתהליך הטיפולי של האימון האישי להפרעת קשב ובאופן שבו הוא מתבצע בשטח (כמו למשל: פגישות פנים מול פנים, שיחות טלפוניות, תכתובת דוא”ל וכו). נכון לרגע פרסום המאמר לא קיימים מחקרים מבוקרים אשר בודקים את היעילות של האימון האישי כחלק מהמענה הרב תחומי להפרעת קשב.
נשמע מעניין?
את הצהרת הקונצנזוס המלאה בנוגע לאבחנה וטיפול במבוגרים עם הפרעת קשב תוכלו לקרוא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את הצהרת הקונצנזוס הכללית של ברקלי משנת 2002 – בקישור הזה
ולראות את ההסבר על הקשר שבין אמונה למדע – בקישור הזה
הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
ציור בשיעור – טכניקת קורי עכביש (חלק 1) / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד הציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר האישי של הציור הנבחר עבור סיטואציה מסוימת.
כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, שעוסקים בטכניקות ציור שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור – כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן גם כפעילויות של פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את החלק הראשון של טכניקת קורי העכביש במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – קורי עכביש (חלק 1): קומות, עיגולים, פנדות והרבה דברים טובים” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ואת החלק השלישי של עיגול בתוך עיגול – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 4): זיכרון העבודה, החשיבה המודעת וכל השאר / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
מה היה לנו עד עכשיו?
בפרקים הראשונים של הסדרה, דיברנו על:
- ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- איתור המקור לקשיי קשב – בקישור הזה
- ההבדל בין ADD ל- ADHD – בקישור הזה
- ADHD וכל השמות של הפרעת קשב – בקישור הזה
ועכשיו הגיע הזמן לנושא חדש – זיכרון, קשב וכל מה שקורה ביניהם
זהו הסרטון הרביעי בנושא ואם לא ראיתם את הקודמים, אז אתם יכולים להשלים אותם עכשיו:
- את הסרטון הראשון שמציג את תהליך קידוד המידע במוח האנושי ומנגנוני הזיכרון השונים תוכלו למצוא – בקישור הזה
- את הסרטון השני שעוסק בזיכרון לטווח קצר, ארון הבגדים ומגבלת עיבוד המידע, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- את הסרטון השלישי שעוסק במשאבים הנחוצים לעיבוד מידע וחשיבות המנוחה והפנאי ,תוכלו למצוא – בקישור הזה
היום נדבר על זיכרון העבודה, החשיבה המודעת וכל שאר הדברים שאנחנו פחות מודעים אליהם 😉
בסרטונים הקודמים, ראינו שהזיכרון לטווח הקצר מכין את המידע לאחסון ארוך טווח, ממש כמו שהידיים שלנו מכינות את הבגדים לאחסון בארון.
אבל, הזיכרון לטווח הקצר לא אחראי רק על ההכנה של מידע חדש לאחסון. למעשה, הוא עושה הרבה דברים ועובד קשה מאוד – לכן, כשמדברים על הפעילות הקונטיבית שלו, נהוג להתייחס אליו במונח “זיכרון עבודה”.
זיכרון העבודה מאפשר לתודעה שלנו להחזיק ולתמרן מידע. בהתאם לכך, בסרטון הזה נדבר על החשיבה המודעת, אבל… גם על כל הדברים שאנחנו לא מודעים אליהם ו… כל מה שקורה באמצע.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 4): זיכרון העבודה, החשיבה המודעת וכל השאר” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על האופן שבו זיכרון העבודה עוזר לנו להבין את העולם שסביבנו – בקישור הזה
ואת ההסבר על איך זיכרון העבודה משפיע על יכולת הלמידה – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
דופמין, השליטה הקוגניטיבית של התפקודים הניהוליים וקליפת המוח הקדם-מצחית / חן ספקטור
שלום לכם, הרבה זמן לא דיברנו על מוח, מוליכים עצביים מערכות ניורולוגיות ואיך כל זה קשור להפרעת קשב וריכוז ADHD – נכון התגעגעתם?
רגע רגע – אל תברחו, נעשה לכם את זה פשוט 😉
אז ככה, ההסבר שאני הולכת להציג לכם מתבסס על מאמר חדש חדש שמצאתי ממש לאחרונה:
Ott, T., & Nieder, A. (2019). Dopamine and cognitive control in prefrontal cortex. Trends in cognitive sciences.
המאמר מתאר את המעורבות של המוליך העצבי דופמין בכל השלבים העיקריים של התפקודים הניהוליים, כפי שהם באים לידי ביטוי בקליפת המוח הקדם-מצחית.
או בעברית:
- דופמין – אחד החומרים במוח שבעזרתו התאים של המוח יכולים להעביר מסרים אחד לשני (ככה אנחנו חושבים). זה חומר אחד מני רבים והוא מעניין אותנו במיוחד, כי התפקוד שלו נפגע בהפרעת קשב. לכן, כל מה שאני אגיד לכם בהמשך שהדופמין עושה, עובד פחות טוב במוח של אנשים עם הפרעת קשב 😉
- קליפת המוח הקדם-מצחית – חלק של המוח שנמצא ממש לפני המצח (מכאן שמו), הוא אחראי על יכולת החשיבה הגבוה של האדם. לחיות אחרות שבמוח שלהן החלק הזה פחות מפותח, הראש נגמר קצת מעל העיניים – לכן, תוכלו לראות שלכלבים וחתולים אין באמת מצח וגם… לא חשיבה גבוהה (דבר שכמובן לא מפחית מכבודם הפרוותי). כמו שמתואר במאמר, הדופמין מאוד חיוני לתפקוד התקין של קליפת המוח הקדם-מצחית ולכן כשהוא לא עובד טוב (מה שקורה בהפרעת קשב) אז גם לה יותר קשה לתפקד.
- תפקודים ניהוליים – היכולת של האדם לשלוט על ההתנהגות וההתנהלות של עצמו בהתאם למטרותיו. כלומר, זה מה שמאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. היכולת הזו מבוססת על קליפת המוח הקדם-מצחית שכאמור תלויה בתפקוד של הדופמין ולכן – כן כן – כשהדופמין לא עובד טוב הוא פוגע בחלק במוח שאחראי על התפקודים הניהוליים שנוטים להתחרבש במצב הזה…..
הערה קטנה לפני שמתחילים
שימו לב שהמאמר מתייחס לפעילות של המוח באופן כללי והוא לא עוסק בהפרעת קשב באופן ספציפי.
למען הסר ספק – ההשלכות האפשריות על הפרעת קשב שמתוארות בפוסט הזה, הן מסקנות, הערות או תובנות אישיות שלי.
איך עובדת השליטה הקוגניטיבית של התפקודים הניהוליים?
את השליטה הקוגניטיבית של התפקודים הניהוליים אפשר לחלק לשלושה שלבים מרכזיים, שלדופמין יש חלק משמעותי בכל אחד מהם:
איתור המידע הרלוונטי – מהם הדברים החשובים שקורים מסביבנו?
כדי לנהל את עצמנו בעולם אנחנו קודם כל צריכים לדעת מה קורה מסביבנו, או יותר נכון מהם הדברים החשובים שקורים מסביבנו. לכן, השלב הראשון הוא סינון של המידע הרלוונטי. הדופמין משפיע באופן ישיר על המידע שמגיע לקליפת המוח הקדם-מצחית מהחושים. כשהוא עובד טוב הוא דואג לכך שרק הגירויים שרלוונטיים להתנהגות יגיעו לעיבוד. כשהוא לא עובד טוב אז הגירויים החשובים לא בהכרח יגיעו ואת מקומם עלולים לתפוס גירוים לא רלוונטיים.
הפקת משמעות, קבלת החלטות ותכנון התגובה
בשלב השני אנחנו צריכים להבין את המשמעות של המידע שקיבלנו ולהחליט מה לעשות עם זה. לצורך כך אנחנו צריכים לשלב את המידע החדש עם דברים שלמדנו בעבר. תהליך זה מתבסס על זיכרון העבודה שלנו. הוא מסוגל לשמר מידע חושי שהגיע מהסביבה, לעבד אותו בהתאם להקשר ולהשתמש בו כדי להנחות פעולה מכוונת מטרה. או במילים אחרות – הוא עוזר לנו להבין את המשמעות של מה שקורה מסביבנו ולהחליט כיצד כדאי לנו לפעול. תוכלו לקבל מידע נוסף על זיכרון העבודה – בקישור הזה.
בהקשר זה הדופמין הוא זה שמאפשר לקליפת המוח הקדם-מצחית לשמר את המידע החושי הרלוונטי בזיכרון העבודה, כך שיהיה ניתן לעבד אותו גם בהיעדר הגירוי החושי. למשל, זה מה שמאפשר לנו לחשוב על משפט שנאמר לנו אחרי שהדובר סיים את דבריו, כך שאנחנו לא יכולים עוד לשמוע את המילים, אלא רק להיזכר בהן. כדי לעבד את המידע לפי הקשר אנחנו צריכים גם לשלוף מידע קיים מהזיכרון לטווח ארוך. למשל, כדי להבין את המשפט אנחנו צריכים להשתמש באוצר המילים שלנו ובידע הכללי שרלוונטי לנושא השיחה. בהקשר הזה הדופמין הוא זה שמאפשר לשמר בזיכרון העבודה גם את המידע החדש וגם את המידע הישן כדי שנוכל להשוות ולתאם ביניהם. זה מאפשר לנו להבין את מה שמתרחש מסביבנו על סמך נסיון העבר.
על פי המאמר, בשלב הזה ישנה חשיבות רבה לאיזון בין יציבות לגמישות. היציבות נחוצה לשימור התנהגויות הסתגלותיות עבור המצב הנוכחי – כלומר, הדברים שכדאי לנו להמשיך לעשות עכשיו. מנגד, הגמישות נחוצה לצורך התאמה מחדש של ההתנהגות, כאשר חלים שיוניים בסביבה החיצונית או הפנימית של האדם. כלומר, הסתגלות למצבים חדשים. תגובה לשינוי חיצוני יכולה להיות משהו כמו לשים כובע על הראש, כשהולכים בחוץ בצהריי יום קיצי והסרתו לעת ערב עם רדת החמה. תגובה לשינוי פנימי יכולה להיות חיפוש מזון בשעת רעב והפסקת האכילה בשעת שובע. בהקשר הזה, הדופמין אחראי על ויסות של אופן הפעולה של קליפת המוח הקדם-מצחית בהתאם לנסיבות. כלומר, הוא זה שדואג שנשמור על הפעילות הרצויה כל עוד שהיא אכן רצויה ונחוצה, אבל… שגם נוכל להחליף אותה אם יהיה צורך בפעילות אחרת לאור שינוי בנסיבות.
הוצאה של התגובה מהכוח אל הפועל – ביצוע ויישום
אחרי שהבנו מה קורה והחלטנו מה אנחנו רוצים לעשות – אנחנו צריכים להעביר את הפקודה למערכת המוטורית (כלומר, השרירים) כדי להכין את הפעולה לביצוע. גם בהקשר הזה יש לדופמין תפקיד חשוב. הוא משפיע על היכולת של קליפת המוח הקדם-מצחית להוציא לפועל את התגובות הרצויות ולהימנע מביצוע של פעולות לא רצויות.
ההשפעה הקיצונית של רמת העניין והמוטיבציה על התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב
על פי המאמר, רמת הדופמין בקליפת המוח הקדם-מצחית עולה בתגובה לגירויים בולטים ולגירוים שרלוונטיים להתנהגות שלנו (אחסוך לכם את התיאור של התהליך הנוירולוגי המורכב, אבל מי שרוצה יכול לקרוא את ההסבר המלא במאמר). התופעה הזו מתרחשת גם אצל אנשים עם הפרעת קשב וגם אצל אנשים בלי הפרעת קשב. ההבדל הוא ברמת הבסיס. לאנשים בלי הפרעת קשב יש רמת דופמין תקינה בקליפת המוח הקדם-מצחית ולכן התפקודים הניהוליים שלהם סבבה. אם רמת הדופמין עולה אז הם עוד יכולים להשתפר, אבל ההבדל הוא בין טוב לטוב מאוד (כלומר, בהחלט נחמד אבל לא מאוד דרמטי). אגב, אם רמת הדופמין עולה מידי זה כבר עלול להוריד את התפקוד, אבל זה סיפור למאמר אחר 😉
לעומת אנשים נוירוטיפיקליים (ללא הפרעת קשב), אצל אנשים עם הפרעת קשב רמת הבסיס של הדופמין נמוכה, מה שכאמור פוגע מאוד בתפקודים הניהוליים. לכן במקרה הזה ההבדל יכול להיות בין “לא עובד” ל”עובד”, או בין “עובד בקושי” ל”עובד טוב”. כלומר, עבור אנשים עם הפרעת קשב העלייה ברמת הדופמין יכולה לגרום לשינוי משמעותי ביכולת התפקוד והניהול העצמי.
לא סתם אנחנו אוהבים להתעסק עם דברים מעניינים שחשובים לנו – ככל שרמת הדופמין בקליפת המוח הקדם-מצחית גבוהה יותר, כך גם התפקודים הניהוליים שלנו עובדים טוב יותר ואז אנחנו יכולים לפעול טוב יותר כדי לקדם את המטרות האישיות שלנו. כלומר, המוטיבציה והסקרנות שלנו מאפשרות לגירויים שקשורים עליהן לגרום למוח שלנו לעבוד יותר טוב. בעקבות זאת קורה דבר נפלא – אנחנו יכולים להתעסק עם אותם גירויים בצורה יותר יעילה בהשוואה לגירויים משעממים שלא מסקרנים או מעניינים אותנו. זאת משום שגירויים מהסוג השני, לא גורמים לאותה עלייה בדופמין שמשפרת את התפקודים הניהוליים שלנו.
אגב, ייתכן מאוד שהמודעות לעצם השינוי ביכולת התפקוד מהווה גירוי מעניין וחשוב בפני עצמה ולכן היא גורמת לעלייה נוספת בדופמין – מה שיכול לגרום למעגל חיובי יפה. אבל… זו כבר השערה שלי שלא קשורה למאמר. מה שבטוח הוא שהמשמעות הסובייקטיבית של הגירויים שמסביבנו יכולה להשפיע באופן דרמטי על יכולת התפקוד שלנו. לכן, העובדה שמישהו יכול להתעסק שעות עם משהו שמעניין אותו או שאכפת לו ממנו מאוד – לא שוללת את קיומה של הפרעת קשב אצל אותו אדם. לעומת זאת, הפער בין היכולת להתרכז בדברים מעניינים וחשובים לבין היכולת להתרכז בדברים משעממים שאין להם חשיבות אישית – הוא המאפיין בולט של הפרעת קשב, שהנוכחות של מעלה חשד שאפשר לאמת או לשלול דרך אבחון מקצועי מלא (את ההנחיות של משרד הבריאות תוכלו למצוא – בקישור הזה).
אחת הדוגמאות הנפוצות לתופעה זו, הוא התגובה של אנשים עם הפרעת קשב למשחקי מחשב. תוכלו לשמוע אל ההסבר של ג’סיקה על התופעה הזו – בקישור הזה.
קטיעה של חוטי המחשבה
הדופמין הוא זה שמסייע לקליפת המוח הקדם-מצחית לשמר את החלקים הרלוונטים של המידע החיצוני והפנימי כדי שיהיה אפשר לעבד אותם, להבין מה קורה סביבנו ולהחליט מה אנחנו רוצים לעשות בנדון. לכן, כשהוא לא עובד חלקים מאותו מידע עלולים להתפוגג לפני שנספיק לעבד אותם. כך אנו יכולים לשכוח משהו שאמרו לנו או שראינו רק לפני רגע, או את מה שהוא הזכיר לנו ומה שרצינו לעשות בעקבותיו.
אז אם קפצה לכם בטלפון תזכורת שלחבר טוב שלכם יש יומולדת, התחלתם לחשוב מה אתם רוצים לקנות לו במתנה, כמה כסף יש לכם ואיפה אפשר למצוא דברים שישמחו אותו – ייתכן שפתאום תשכחו מה בכלל רציתם ולמה אתם מחפשים עכשיו בגוגל את שעות הפעילות של החנויות בקניון הסמוך. אם בזמן הזה תופס את תשומת לכם משהו חשוב או מעניין אחר, סביר להניח שהוא יתפוס את מקומן של המחשבות הקודמות בזיכרון העבודה ואין לדעת מתי תזכרו שוב שמאוד רציתם לקנות לחבר שלכם מתנה…..
זו הסיבה לכך שמצד אחד תזכורות ורשימות יכולות מאוד לעזור – הרי אם תקפוץ שוב תזכורת זה ירענן את זיכרונכם, אבל… גם מסביר את היעילות המוגבלת שלהן עבור אנשים עם הפרעת קשב – בין התזכורת לבין העשייה יכולות להיות נפילות ברמת הדופמין שיקטעו את רצף המחשבה וימנעו את התכנון וההוצאה לפועל של הפעילות הרצויה. להוספה של תזכורות ורשימות נוספות גם יכולה להיות השפעה דו כיוונית. עד גבול מסויים זה יכול מאוד לעזור, אבל מעבר לו זה עלול לעצבן (ואז להוביל להתעלמות מכל התזכורות או מחיקה שלהן) ו… תזכורת על דבר אחד, עלולה לקטוע את חוט המחשבה בנוגע לדבר הקודם. כי אם באמצע המחשבה על מתנת היומולדת תקפוץ התזכורת לשלם את חשבון החשמל – זו יכולה להיות בעיה 😉
בנוסף, משום שהכנת רשימות ותזמון תזכורות יכולים להיות תהליך מאוד מייגע עבור אנשים עם פגיעה בתפקודים הניהוליים, צריך להיזהר שלא נקדיש את כל האנרגיה ליצירת הרשימות אבל נהיה עייפים מידי כדי לבצע אותן. זה גם יכול לקחת לנו הרבה זמן ולא להשאיר מספיק זמן לביצוע, כמו שתוכלו לראות – בקישור הזה.
בקיצור – אנשים עם הפרעת קשב יכולים בהחלט להיעזר רבות ברשימות ותזכורות, אבל!!!!! לא כדאי לסמוך עליהן כמנגנון חסין לתקלות וכדאי להכין גם תכנית גיבוי ולפתח אסטרטגיות התמודדות חלופיות. כמו כן, חשוב לשמור על מידתיות (מה שגם קשה לאנשים עם הפרעת קשב כי יש לנו בעיות בוויסות) ולהשתדל ככל הניתן למצוא את האיזון בין המשאבים המושקעים בהכנת הרשימות והתזכורות לבין המשאבים הנחוצים ליישום שלהן. בקשר לכמות התזכורות צריך למצוא את התדירות האופטימלית שמצד אחד תעזור לנו לזכור את הדברים החשובים, אבל מצד שני, שגם לא תפריע לביצוע שלהם או תציק מדי במהלך היום. זה מאוד מורכב כי כל אחד זקוק לתדירות שונה וזה גם יכול להשתנות לפני סוג הפעילות, ההעדפות האישיות ורמת הקשב שלנו באותו היום (שנותה להשתנות כי חלק מהמאפיינים של הפרעת קשב זה חוסר יציבות קוגניטיבית).
כמו שאתם רואים ההתאמה של אופן השימוש ברשימות ותזכורות לאנשים עם הפרעת קשב זה לא דבר פשוט. זה מסתבך עוד יותר כשלוקחים בחשבון שלאותם אנשים יש קשיים בדיוק בכישורים שמאפשרים בנייה והתאמה של מערך מהסוג הזה. זה המקום להיעזר באנשים מקצוע לרכישת אסטרטגיות וכלים לניהול זמן והתארגנות. למען הסר ספק, בהחלט ייתכן שלמרות כל הטיפולים קשיי ההתארגנות ימשיכו ללוות אנשים עם הפרעת קשב לאורך כל חייהם (הרי מדובר במצב כרוני), אבל בהחלט ניתן לשפר באופן משמעותי את התפקוד ויכולת ההתמודדות בהשוואה לרמת הבסיס ועל ידי כך לשפר באופן משמעותי את הישגים האישיים ואת איכות החיים 🙂
וויסות והתאמה לנסיבות משתנות
על פי המאמר, הדופמין אחראי על יצירת איזון בין רמת היציבות לרמת הגמישות של המערכת. כדי שנוכל לשמר את ההתנהגות הנחוצה למצב מסויים כל עוד שהוא נמשך, ולשנות אותה אם יהיה צורך כאשר מתרחש שינוי בנסיבות. כשהדופמין לא עובד טוב הפעילות של קליפת המוח הקדם-מצחית לא בהכרח תהיה מותאמת לתנאי הסביבה. קשיי הוויסות האלו יכולים לבוא לידי ביטוי בשתי דרכים קיצוניות:
- קושי להתמיד בפעילות רצויה עבור מצב מסויים כל עוד שהוא ממשיך להתקיים – למשל, להקשיב למורה/מרצה/בוס/חבר עד שיסיימו לדבר, להמשיך לקרוא עד סוף הקטע, להמשיך לרחוץ את הכלים עד שהכיור יהיה נקי וכו’. זה מאוד מובן כשמדובר בפעולות פחות אטרקטיביות, אבל לאנשים עם הפרעת קשב זה יכול להיות גם בזמן ביצוע פעולות מהנות כמו צפייה בסרט ארוך, או כל פעילות פנאי אחרת שהאדם בחר לעסוק בה מרצונו ולא מתוך צורך או דרישה חיצונית. פתאום אנחנו מוצאים את עצמנו חושבים או עוסקים בדברים אחרים. לפעמים גם בלי לשים לב שעשינו את השינוי.
- קושי להפסיק את הפעילות הנוכחית כשנדרשת פעולה שונה – למשל, לסגור את הטלוויזיה כשמתחילים להיות עייפים, כדי להתארגן לישון בזמן. זה יכול להיות גם לא לקום לשרותים כשנמצאים עמוק עמוק בתוך משחק מחשב או ספר טוב. ההיפר-פוקוס המפורסם נופל גם הוא לקטגוריה הזו. נהוג להתייחס אליו כאל אחד ה”יתרונות” של הפרעת קשב משום שכשאנשים עם הפרעת קשב נכנסים למצב הזה הם יכולים לגייס משאבי ריכוז מרשימים לאורך זמן לפעילות הנוכחית שלהם. אבל…. ברקלי רואה את זה דווקא כבעיה משתי סיבות. הראשונה היא שלאנשים עם הפרעת קשב אין שליטה על הכניסה למצב של היפר פוקוס. זה משהו שקורה בלי ששמים לב ולא בעקבות החלטה מודעת להפעיל ריכוז יתר בדבר מסויים. הסיבה השנייה היא שההיפר-פוקוס אינו הסתגלותי משום שהוא מונע מהאדם להגיב לנסיבות משתנות – כלומר, יש פה עודף של יציבות וחוסר גמישות בהתאמת הפעולה למצב. כך קורה שאנשים עם הפרעת קשב שנמצאים במצב של היפר-פוקוס נוטים להזניח את התחזוקה העצמית שלהם כשהם שרויים במצב זה ולא יצליחו לעצור כדי ללכת לאכול, לשתות, להתפנות או לנוח. מצב ההיפר-פוקוס יוצר ניתוק כל כך גדול מכל מה שלא קשור לפעילות הנוכחית עד שאנשים נמצאים במצב הזה לא ישימו לב אם מישהו אחר קורא להם או מדבר איתם והם גם עלולים שלא לשים לב לגירויים סביבתיים שחיוניים להישרדות כמו ריח של עשן או גז. כמו כן, במצב ההיפר פוקוס אין מודעות לזמן שחולף ומעבר לקושי להתנתק מהפעילות הנוכחית, אותו אדם גם לא בהכרח ישים לב שעכשיו הוא צריך להתארגן ולצאת לקראת מחויבויות אחרות שיש לו באותו היום – לימודים, עבודה, פגישות וכו’. את ההסבר של ברקלי על השליטה על ההתנהגות תוכלו לראות – בקישור הזה.
אבל כן/לא התכוונתי!
כאמור, דופמין מעורב גם בהוצאה של הפעולה הנבחרת אל הפועל. כלומר, גם אם הצלחנו לאתר את המידע הרלוונטי, לשמר אותו מספיק זמן כדי לעבד, להחליט מה אנחנו רוצים לעשות ואיך כדי לעשות את זה – הדברים עדיין יכולים לקרות ברמת הביצוע.
כשהדופמין לא עובד טוב יהיה לנו קשה ליישם את המסקנות שלנו ולממש את המטרות שלנו. נתכנן ונתכוון לעשות משהו, אבל… הוא לא בהכרח יצא אל הפועל ובמקומו אולי יצא משהו אחר שבכלל לא רצינו לעשות.
לכן חשוב מאוד להבין שהרבה פעמים הבעיה של אנשים עם הפרעת קשב היא לא בידע, או בהבנה אלא ברמת הביצוע. זה נכון לגבי תלמידים שמכירים את כללי ההתנהגות בכיתה ומודעים להשלכות של הפרתם, אך לא מצליחים להימנע מכך. זה נכון לגבי מבוגרים שיודעים טוב מאוד מה יעצבן את הבוס/הלקוח/הקולגה ולא מצליחים להימנע מכך, למרות שהם מעוניינים בשמירה על יחסים טובים. כמו כן, זה נכון לא רק לגבי יכולת ההימנעות מפעולות לא רצויות אלא גם לגבי היכולת לבצע את הפעולות הרצויות – להגיע בזמן, לזכור את הזה שהבטחנו להביא, לזכור להוציא אותו מהתיק בזמן הנכון אם הבאנו, לשים לב שלמזכירה יש חולצה חדשה כדי לזרוק מילה טובה וכו’
משום שאנחנו יכולים גם לפספס דברים ברמת הקלט וגם לא לעבד כמו שצריך את מה שכן קלטנו – חשוב לוודא בכל מקרה לגופו איפה הייתה הבעיה. לא להניח מראש חוסר ידיעה או הבנה, אבל גם לא להניח מראש שהייתה מודעות מלאה למצב. אחד הדברים שיכולים לעזור לנו להבדיל הוא לשים לב האם מדובר במצב חדש או שגרתי. במצבים חוזרים, בהיעדר בעיה קוגניטיבית אחרת רוב הסיכויים שהבן אדם כבר מודע למצב, אבל מתקשה ליישם את ההתנהגות הרצוייה. לעומת זאת, במצבים חדשים יש סיכוי גדול יותר שמשהו בהבנת הסיטואציה התפקשש. כמובן שאין הפרדה מלאה, גם במצבים חוזרים יכולה להיות אי הבנה וגם במצבים חדשים יכולה להיות הבנה מלאה. כמו כן, בהחלט ייתכן שאותו אדם גם לא הבין נכון וגם התקשה לבצע את מה שתכנן. זה מורכב.
איך מתמודדים עם זה?
קודם כל זה המקום להזכיר לכולם שהאבחון לא נועד רק בשביל “לקבל התאמות” אלא בשביל לקבל מידע. האבחון נועד למפות את תפקודי הקשב ואת האופן שבו הם באים לידי ביטוי בתפקוד של האדם. תוצאות האבחון יכולות במקרים מסויימים להגיד אם לאדם מסויים יש נטייה לקושי ספציפי באחד מהשלבים שתיארנו קודם, בהשוואה לשלבים האחרים של תהליך השליטה הקוגניטיבית של התפקודים הניהוליים. זה יכול להיות מאוד חשוב ליעילות של התוכנית הטיפולית. כמובן שקושי אחד לא בהכרח סותר קושי בשלבים אחרים של תהליך השליטה הקוגניטבי ושהקשיים יכולים להשתנות לפי הסיטואציה. כאמור, זה מורכב.
כאן נכנס לתמונה המערך הטיפולי – זה המקום של אנשי המקצוע לנתח את המקרה על סמך תוצאות האבחון והדיווחים של האדם עצמו, לבנות תכנית עבודה ראשונית. לאחר מכך הצוות המקצועי צריך גם לעקוב אחריה באופן תקופתי כדי לוודא שהיא יעילה ואם לא לשבור את הראש ולחשוב אילו שינויים כדי לעשות בה. תוכלו למצוא מידע נוסף על אפשרויות טיפוליות – בקישור הזה.
בעוד שהמערך הספציפי ודרכי העבודה יכולים להשתנות מאוד בהתאם למקרה, ישנם מספר קווים משותפים לטיפול באנשים עם הפרעת קשב. באופן כללי, הטיפול נועד להגברת המודעות של האדם לנקודות התורפה שלו, כדי שידע ממה להיזהר והיכן כדאי לרכז את המאמצים. כמו כן, הוא נועד לתת כלים ואסטרטגיות להתמודדות, כדי לצמצם את הפגיעה של התסמינים בתפקוד וברמת החיים. הטיפול כולל גם מתן מידע אודות ההפרעה, כדי להפריד את התסמינים מהדימוי העצמי ולאפשר לאדם להבין יותר טוב מה קורה בתוך המוח של עצמו.
אחד המרכיבים החשובים בטיפול הוא בנייה של מיומנויות לסנגור עצמי מול הסביבה. הסנגור העצמי נשען על הידע הכללי אודות הפרעת קשב, כמו גם על הידע אודות הביטויים והמאפיינים האישיים בכל מקרה לגופו. הוא כולל בין היתר: פיתוח כישורים חברתיים, אסרטיביות וכו’.
כאשר מדובר בילד, חלק מהתהליך מתבצע באמצעות ההורים ולכן הדרכת ההורים מאוד חשובה. כמו כן, כמובן שיש להתאים את התכנים והכלים, לגיל ולשלב ההתפתחותי של הילד.
נשמע מעניין?
תוכלו לקרוא את המאמר המלא – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על הפעילות המורכבת של הדופמין במוח – בקישור הזה
ואת ההסבר על תפקודים ניהוליים והפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
על הדמיון והשוני בין הפרעת קשב להפרעה דו-קוטבית / Dr. Tracey Marks + הערות של חן
יש הרבה מאוד מצבים שיכולים להראות דומה להפרעת קשב ולבוא ביחד או בנפרד.
- על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה
- ועל חשיבות התהליך של האבחנה המבדלת – בקישור הזה
אחד מהמצבים האלו הוא הפרעה דו-קוטבית Bipolar Disorder ולכן כדאי להכיר אותו.
אז… מה ההבדל בין הפרעת קשב וריכוז ADHD להפרעה דו-קוטבית?
בסרטון המצורף Dr. Tracey Marks מסביר באופן מאוד ברור ומדוייק על הדמיון והשוני בין הפרעת קשב להפרעה דו-קוטבית.
רק כדאי לתת לכם קצת רקע – הפרעה דו-קוטבית ידועה גם בשם מאניה דֶפרסיה (manic depression), משום שהיא הפרעה נפשית המתאפיינת בגלים (אפיזודות) של שינויים קיצוניים במצב הרוח. השם “הפרעה דו-קוטבית” משקף את המעברים החדים והקיצוניים בין שני הקטיבים של הרגש – בין מאניה לדיכאון (ומכאן השם השני).
המצבים שהכי דומים אחד לשני בשתי ההפרעות הן פעלתנות היתר שמאפיינת חלק מהאנשים עם הפרעת קשב ושלב המאניה של ההפרעה הדו קוטבית. אני מניחה שזו הסיבה שהסרטון מתמקד בעיקר בהשוואה בין שניהם ופחות עוסק בשלב הדכאוני ובסוג הבלתי קשוב של הפרעת קשב (ללא היפראקטיביות).
בכל מקרה… מתברר שגם בהפרעת קשב וגם בהפרעה דו-קוטבית יכולים להופיע קשיים בחשיבה, פעלתנות יתר (היפרקטיביות) וקשיי התארגנות. אבל…. פה זה נגמר
אלו הם ההבדלים העיקריים:
- אנריגה – בשלב המאניה של הפרעה דו-קוטבית האדם מרגיש שיש לו אנרגיה אין סופית ו… הוא לא מדמיין את זה. הוא באמת צריך פחות מנוחה בשלב הזה ולמעשה, כמעט ולא יהיה לו צורך בשינה. הירידה בצורך בשינה יחד עם העלייה ברמת האנרגיה יכולות לאפשר לאדם פעילות אינטנסיבית רצופה עד תום האפיזודה. לאומת זאת, בהפרעת קשב אנחנו יכולים להרגיש מלאי אנרגיה ולתכנן לעשות המון דברים, אבל…. מהר מאוד אנחנו מגלים שאנחנו צריכים את המנוחה. אנחנו יכולים להיכנס להיפר פוקוס ולעבוד שעות על גבי שעות על משהו שמלהיב ומעניין אותנו, אבל ביום שלמחרת נרגיש את המחסור בשינה ונשלם את המחיר.
- קצב המחשבה והדיבור – בשלב המאניה של הפרעה דו-קוטבית האדם מרגיש שמחשבותיו מאיצות וכתוצאה מכך מואץ גם קצב הדיבור, שיוצא כלפי חוץ ללא הפסקות באופן שמקשה על הצד השני בשיחה לקחת חלק בדברים. גם אנשים עם הפרעת קשב יכולים לקטוע את בני שיחתם אבל לא בגלל האצה של מחשבות ודיבור אלא יותר בגלל חוסר תשומת לב, אימפולסיביות וכו.
- מצב רוח – הפרעה דו קוטבית מאופיינת בשינויים אקראיים במצב הרוח, שמתחלפים בין מאניה לדיכאון ולא קשורים לסיטואציה. שינוי הרגש בהפרעת קשב קשורים להתרחשויות ושינויים במציאות. כלומר, הם מגיבים למה שקורה ולא משנים באופן אקראי. מה שהיא לא אמרה בסרטון זה שאחר כך יש לנו בעייה לווסת אותם, אבל בשביל זה יש לכם את ההסבר של ג’סיקה – בקישור הזה.
- פעולה ללא מחשבה – אנשים עם הפרעת קשב יכולים לפעול באימפולסביות ולעשות דברים שהם יצטערו עליהם אחר כך בגלל שלא הצליחו להקדיש מספיק מחשבה להשלכות של הפעולה לפני הביצוע שלה. לעומת זאת בהפרעה דו קוטבית מדובר ברצף פעולות משמשך שצובר מומנטום והולך ומתעצם עד כדי כך שהאדם עלול להחריב לעצמו את החיים ולא ישים לב לכך עד שזה מאוחר מידי.
- מתי זה מתחיל? – הפרעת קשב היא גנטית ומולדת ולכן רואים את התסמינים שלה כבר בגילאי הילדות (גם אם מגיעים לאבחון רק בגיל מאוחר יותר). לעומת זאת, הפרעה דו-קוטבית בדרך כלל מתחילה להתפתח רק בגילאי ההתבגרות או הבגרות המוקדמת. לכן ייתכנו גם מצבים שבהם ההפרעה הדו קוטבית תצטרף במהלך החיים להפרעת קשב מולדת.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון ADHD Vs Bipolar Disorder – How To Tell The Difference ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
שימו לב – בכל מקרה של חשד למעורבות רגשית יש לעשות את האבחנה המבדלת (ובמקרה הצורך גם את האיזון התרופתי) דרך פסיכיאטר שמתמחה גם בהפרעת קשב וגם בפן הרגשי.
ו… למען הסר ספק: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר!
אהבתם?
כדאי לכם גם את ההסבר על OCD והפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר של ברקלי על קשיי הויסות של אנשים עם הפרעת קשב במצבים רגשיים וחברתיים – בקישור הזה
פיזור דעת, מצב הרוח ו… בריאות הנפש – על ההשלכות הרגשיות של נפילות קשב / חן ספקטור
פעמים רבות הפרעת קשב וריכוז ADHD מגיעה עם רמה מסויימת של מעורבות רגשית, כאשר הבעיות הרגשיות יכולות להיות ראשוניות או משניות.
מה ההבדל בין מקור ראשוני ומשני לקשיים?
כשאומרים “בעיות ראשוניות” או “מקורות ראשוניים לקשיים” מתכוונים לדברים שקיימים בפני עצמם ולא התפתחו בעקבות משהו אחר. זאת להבדיל מ”בעיות משניות” או “מקורות משניים לקשיים” שהתפתחו בעקבות בעיה או קושי אחרים.
למשל, מצבים רגשיים כמו חרדה ודיכאון יכולים להופיע ללא הפרעת קשב, יחד עם הפרעת קשב או בעקבות הפרעת קשב. חשוב להדגיש שהטיפול בכל אחד מהמקרים האלו הוא שונה ולכן בכל מקרה של מעורבות רגשית צריך לעשות אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר ולהמשיך את הטיפול לפי ההנחיות שלו.
מדוע הפרעת קשב נוטה להוביל להתפתחות של קשיים רגשיים משניים?
בדרך כלל מייחסים את ההתפתחות של מצבים רגשיים משניים בעקבות הפרעת קשב להצטברות של תחושות כישלון ותסכול מתמשכות, לצד חוסר לגיטימציה, תגובות שליליות של הסביבה החברתית ו… ייחוס מוטעה של התסמינים למאפיינים או קווי אופי של האדם.
כלומר, יש פה שלוש רמות של פגיעה:
- הרמה הראשונה היא ההשלכות של הפגיעה של התסמינים ברמת התפקוד – זה מבאס ומתסכל לא להצליח לעשות את מה שכל השאר מצליחים, או את מה שאנחנו רוצים לעשות. כשמדובר בדברים שאנחנו צריכים לעשות כחלק מהתפקוד היומיומי שלנו – המודעות לקושי עלולה להתחיל לעורר חרדה לקראת הבאות ובעקבותיה ניסיונות להימנע מההתמודדות.
- הרמה השנייה היא תגובות שליליות של הסביבה לפגיעה ברמת התפקוד – כשאנחנו לא מצליחים לעשות דברים זה משהו אחד, אבל כשאחרים רואים את זה – זה כבר משהו אחר. יש לנו קהל. הקהל הזה יכול להיות קבוצת השווים שלנו (בני הגיל) וזה יכול להיות דמויות סמכות כמו הורים וצוות חינוכי. כל אחת מהקבוצות האלו משקפת לנו את מסקנותיה על ההתנהגות שלנו בדרכים שלה. יכולות להיות לכך גם השלכות מבחינת המעמד החברתי, האינטראקציה הבין אישית, רמת הסלחנות מהסביבה, הנכונות של הסביבה להגיש סיוע במקרה הצורך וכו. כל זה מתעצם במקרים שבהם ההשלכות של קשיי התפקוד פוגעות לא רק באדם עצמו אלא גם בסובבים אותו.
בדרך כלל נהוג לחשוב על בעיות התנהגות בהקשר הזה, אבל….. גם מעופפות, שכחנות וקשיי ההתארגנות עלולים להוביל להשלכות חברתיות לא פחות חמורות. למשל: לא להגיד שלום למישהו כי (שוב) לא שמנו לב שהוא נכנס לחדר, יכול להתפרש כהתעלמות או כנטירת טינה. זה יכול להיות גם במקרים של איחורים לפגישות, או נטייה לשכוח בבית את הפרוייקט המשותף דווקא ביום ההגשה, לא להגיד מזל טוב ביום ההולדת וכו.
כשהסביבה לא רק עדה לקשיים, אלא גם נפגעת מהם – מן הסתם התגובות הפוכות להיות יותר טעונות ועוצמתיות.
חוסר הבנה, קבלה ותמיכה מהסביבה – לא עושה טוב למצב הרוח (במילים עדינות) ובהחלט עלול לעורר חששות מהתמודדויות עתידיות בנוכחות אנשים אחרים ומאינטראקציות חברתיות. אבל… זה לא נגמר פה. - הרמה השלישית היא האשמת האדם בדברים שמחוץ לשליטתו – כאשר האדם וסביבתו לא מודעים לקיומה של הפרעת הקשב, או להשלכות ולביטויים שלה, קשיי התפקוד שנגרמים בעקבות התסמינים עלולים להתפרש כבחירות אישיות של האדם עצמו, או כפגמים ביכולות או באופי שלו. כאן מתחיל כל סיפורי העצלנות, הטיפשות, הרשעות וכו. עם הזמן האדם עלול להפנים את ההאשמות המוטעות האלו ולייחס אותן לעצמו. כאן מתחילה הפגיעה בדימוי העצמי, בתפיסת המסוגלות ובהערכה העצמית. על הסכנה בהאשמת האדם בדברים שאין בו תוכלו לקרוא את דבריו של אחד העם – בקישור הזה.
משום שהפרעת קשב היא מולדת, האדם עלול להתמודד עם ההשפעות בשלושת הרמות האלו כבר מגיל צעיר שבו האישיות, תפיסת העולם והתפיסה העצמית שלו מתעצבת. כמו כן, כל אחת מהרמות הללו מזינה את האחרות – בשלל מנגנונים פסיכו-חברתיים, כמו למשל: נבואה שמגשימה את עצמה, חוסר ביטחון שגורם להימנעות, חוסר אונים נרכש, מעגלים שלילים כמו חרדה שפוגעת בתפקוד שיוצר עוד חרדה וכו
- כדי לקבל תחושה על איך זה מרגיש, אתם מוזמנים להכין את הממחטות ולצפות בסרטון המקסים – בקישור הזה.
בהיעדר טיפול, ההצטברות של החוויות הללו יחד עם כל ההשפעות ההדדיות שלהן, עלולה לגרום לתגובות רגשיות נורמטיביות כמו דכדוך וחשש מהבאות להתדרדר באופן הדרגתי על כדי התפתחות מלאה של דיכאון וחרדה ברמה קלינית.
- על החשיבות של האבחון המוקדם תוכלו לקרוא – בקישור הזה
הייתם מאמינים שזה לא הכל?
אם לדעתכם כל התהליכים האלו מסבירים מעל ומעבר את הקשיים הרגשיים שנוטים להתפתח בקרב אנשים עם הפרעת קשב – אתם לא לבד. למעשה, גם אצלי לא התעורר עד עכשיו צורך לחפש גורם נוסף, אבל!!!! מתברר שהוא קיים ושהוא יכול לתרום לפגיעה הרגשית באופן מאוד משמעותי בפני עצמו. נקרא לו “גורם אפס” כי הוא מתרחש עוד לפני שלב הביצוע, כלומר – עוד לפני שהפגיעה בתפקוד יוצאת אל הפועל.
הכל התחיל מזה שגיליתי שאין בוויקיפדיה ערך על פיזור דעת והחלטתי לעשות משהו בנידון (את התוצר הסופי אתם יכולים לראות – בקישור הזה).
כשנכנסתי למאגרי המידע לבדוק מה יש לספרות המקצועית להגיד על הנושא, נתקלתי בשני מאמרים מעניינים של שלישיית חוקרים שחקרה את הנושא בכיוון קצת אחר. למעשה, הם בכלל לא עסקו בהפרעת קשב, אלא בדקו באופן כללי את מה שהם מכנים Attention lapses ואני מתרגמת כ”נפילות קשב” או “כשלים בתשומת הלב” (אם יש לכם תרגום יותר טוב – תגידו). במאמר הראשון משנת 2006 הם מצאו שנפילות קשב גורמות לא רק לפגיעה בתפקוד, אלא גם לשעמום!
לטענתם גם לנפילות קשב מזעריות ברמת אלפיות השנייה, יכולות להיות השפעות משמעותיות לא רק על רמת האיכות והבטיחות בשעת הביצוע של משימות שונות, אלא גם על היכולת לשמר את המוטיבציה להמשיך לעסוק בהן ועל היכולת להפיק מהן הנאה.
כן… קחו רגע לעכל את זה – המוח שלי נכנס לשוק כשהוא התחיל לעבד את ההשלכות של המשפט האחרון הזה…..
אחד ההסברים שלהם למסקנות האלו הוא שנפילות קשב קטנות יכולות להוביל לנפילות קשב גדולות יותר שניזונות מהן. הכשלים הגדולים יותר בהפניית תשומת הלב יכולים להוביל לחלימה ממושכת בהקיץ וליצור תחושה של שעמום. או במילים שלהם
“A fragmentary attention span
may make the world and even our own thoughts
seem unengaging via the misinterpretation of endogenously produced inattention
as indicative of an empty and unengaging world and life.”
ובתרגום חופשי לעברית (שוב, תרגישו חופשי להציע תרגום מדוייק יותר):
תשומת לב מקוטעת יכולה לגרום לעולם ואפילו למחשבותינו הפנימיות, להראות תפלים וחסרי תוחלת, כתוצאה מפירוש שגוי של דפוס הפקת הקשב הפנימי כעולם וחיים ריקניים ונטולי עניין.
כתוצאה מכך, לכשלים בתשומת הלב יכולה להיות השפעה ישירה לא רק על רמת התפקוד והביטחון האישי של האדם, אלא גם על רווחתו הרגשית.
בואו נבדוק את זה קצת יותר לעומק
במאמר השני משנת 2008 הם חקרו בצורה ממוקדת יותר את ההשלכות הרגשיות של נפילות קשב וכשלי זיכרון יום יומיים.
קודם כל הם מייחסים את כשלי הזיכרון הנובעים מהסחת דעת לנפילות של תפקודי הקשב. זה מאוד הגיוני כי תהליך קידוד המידע במוח האנושי מצריך קודם כל לעבד את המידע, ופעולה זו דורשת השקעה של משאבים קוגניטיביים. על הקשר בין זיכרון לקשב תוכלו ללמוד גם דרך סדרת הסרטונים – בקישור הזה
כלומר, קשיי הזיכרון המאפיינים מצבים של הסחות דעת הם עוד תוצאה ישירה של פגיעה בתפקודי הקשב.
במאמר הזה הם טוענים שנפילות הקשב וכשלי הזיכרון פוגעים במודעות של האדם למעשיו. זה הגיוני משום שכשאנחנו לא שמים לב למה שאנחנו עושים, אנחנו לא יכולים לזכור מה עשינו ולכן אנחנו פחות מודעים להתרחשויות האחרונות שבהן היינו מעורבים. לאור זאת, החוקרים טוענים שלחוסר מודעות משתמשך של האדם כלפי מעשיו עלולות להיות השפעות משמעותיות על רווחתו הרגשית בטווח הארוך.
במילים אחרות – מעבר לדרכים המוכרות שבהן הפרעת קשב עלולה ליצור קשיים רגשיים, מתברר שכשלים מתמשכים בתפקודי הקשב בכלל לא צריכים שננסה לעשות משהו כדי לפגוע במצב הרגשי שלנו. הם יכולים ליצור קשיים רגשיים רק דרך ההשפעה שלהם על האופן שבו אנחנו חווים את העולם החיצוני והפנימי שלנו. לא רק זאת אלא שהם יכולים לעשות את זה עוד לפני שעשינו משהו, לפני שהוא התפקשש, לפני שחטפנו על הראש על זה ולפני שהאשמנו את עצמינו – רק בעצם העובדה שאנחנו מנסים להיות מודעים לעצמינו ולסביבה וזה לא כל כך עובד…..
נשמע מעניין?
אתם מוזמנים לעיין בעצמכם בשני המאמרים!
זה המאמר הראשון
Cheyne, J. A., Carriere, J. S., & Smilek, D. (2006). Absent-mindedness: Lapses of conscious awareness and everyday cognitive failures. Consciousness and cognition, 15(3), 578-592.
תוכלו למצוא אותו – בקישור הזה
וזה המאמר השני
Carriere, J. S., Cheyne, J. A., & Smilek, D. (2008). Everyday attention lapses and memory failures: The affective consequences of mindlessness. Consciousness and cognition, 17(3), 835-847.
תוכלו למצוא אותו – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לשפר קצת את המצב רוח עם הסרטון שמסביר כיצד לרדוף אחרי האושר כשהוא חומק מחייכם – בקישור הזה
ואת ההסבר על החשיבות של זיכרון העבודה להתמצאות בעולם – בקישור הזה
קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 3): לנפוש כדי לחשוב – עיבוד מידע, זמן ואנרגיה / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
מה היה לנו עד עכשיו?
בפרקים הראשונים של הסדרה, דיברנו על:
- ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- איתור המקור לקשיי קשב – בקישור הזה
- ההבדל בין ADD ל- ADHD – בקישור הזה
- ADHD וכל השמות של הפרעת קשב – בקישור הזה
ועכשיו הגיע הזמן לנושא חדש – זיכרון, קשב וכל מה שקורה ביניהם
זהו הסרטון השלישי בנושא ואם לא ראיתם את הקודמים, אז אתם יכולים להשלים אותם עכשיו:
- את הסרטון הראשון שמציג את תהליך קידוד המידע במוח האנושי ומנגנוני הזיכרון השונים תוכלו למצוא – בקישור הזה
- את הסרטון השני שעוסק בזיכרון לטווח קצר, ארון הבגדים ומגבלת עיבוד המידע, תוכלו למצוא – בקישור הזה
היום נדבר על המשאבים הנחוצים לצורך עיבוד מידע
כדי להכניס את כל המידע שאנחנו קולטים לזיכרון לטווח הארוך, אנחנו צריכים להשקיע שני דברים:
- זמן
- אנרגיה
הבעיה היא שלא תמיד הם עומדים לרשותנו….
במהלך הסרטון נראה מה קורה כשהם נגמרים, ומדוע דווקא המנוחה מאפשרת לנו ללמוד יותר טוב.
או במילים אחרות – למה צריך לנפוש כדי לחשוב?
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 3): לנפוש כדי לחשוב – עיבוד מידע, זמן ואנרגיה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על עומס יתר ושחיקה – בקישור הזה
ואת ההסבר על איך לתקתק פרוייקטים בלי לקרוס – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 2): הזיכרון לטווח קצר, ארון הבגדים שלכם ומגבלת עיבוד המידע / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
מה היה לנו עד עכשיו?
בפרקים הראשונים של הסדרה, דיברנו על:
- ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- איתור המקור לקשיי קשב – בקישור הזה
- ההבדל בין ADD ל- ADHD – בקישור הזה
- ADHD וכל השמות של הפרעת קשב – בקישור הזה
ועכשיו הגיע הזמן לנושא חדש – זיכרון, קשב וכל מה שקורה ביניהם
זה נושא מאוד גדול ומורכב, לכן החלטתי לחלק אותו לחלקים ועכשיו אנחנו בחלק השני. בסרטון הקודם, התחלנו לדבר על המנגנונים השונים של הזיכרון האנושי. אם פספסתם תוכלו להשלים אותו – בקישור הזה
ראינו כבר שהזיכרון החושי והזיכרון לטווח ארוך יכולים להכין כמויות אין סופיות של מידע. ראינו גם שבזיכרון לטווח ארוך אפשר לאחסן מידע ללא מגבלת זמן. אז… למה בעצם אנחנו לא מצליחים לזכור את כל מה שאנחנו רוצים?
טוב ששאלתם!
בסרטון הזה נדבר על שלב הביניים של הזיכרון לטווח הקצר. ננסה להבין מה בדיוק הוא עושה, למה הוא חשוב ו….. מה בעייתי בו?
כמו כן, נראה איך כל זה קשור לארון הבגדים שלכם 😉
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 2): הזיכרון לטווח קצר, ארון הבגדים שלכם ומגבלת עיבוד המידע” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על שליפה של זיכרונות – בקישור הזה
ואם כבר מדברים על דברים שקורים במוח, תוכלו למצוא הסבר על מה הוא עושה באופן כללי – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
סקר קשב: התאמות במבחנים, מה זה, למה זה לא “הקלות” ומה דעתכם בנושא? / חן ספקטור
אז ככה, התאמות בדרכי היבחנות הן נושא רגיש בימינו, אבל לא בגלל שיש בהן משהו רע, אלא בעיקר בגלל אוסף של מידע מטעה ו… למרבה הצער, גם מקרים לא מעטים של התנהלות לקוייה של מערכת החינוך….
- אז אם כבר מדברים על מערכת החינוך, את כל המסמכים הפורמליים בנושא תוכלו למצוא – בקישור הזה
לעניינינו, מה שצריך לזכור, זה שהתאמות בדרכי היבחנות הן לא טיפול והן לא נועדו ליצור שינוי בנבחן עצמו!
לא רק זאת, אלא שהן גם בכלל לא נועדו לתקן משהו בנבחן אלא במבחן.
למעשה, מה שההתאמות אמורות לעשות זה לתקן את התוקף של המבחן במקרים שבהם הוא נפגע. כמו למשל, כשהוא משמש ככלי הערכה עבור אוכלוסיות שבהן הציון לא משקף בצורה מהימנה את הידע או המיומנות שהוא מיועד לבדוק.
בואו נבין למה זה קורה ומה אפשר לעשות בנידון.
למה למדוד ואיך בודקים את איכות המדידה?
להערכה יש תפקיד חשוב מאוד במערכת החינוך – היא מאפשרת לצוות החינוכי לקבל משוב על איכות ההוראה ולדעת אם יש נושאים שצריכים הקנייה מעמיקה יותר ברמה הכיתתית.
כמו כן, היא מאפשרת לעקוב אחרי הבדלים בין אישיים בין התלמידים בכיתה ולקבל תמונת מצב של ההתקדמות האישית של כל אחת ואחד מהם בצורה פרטנית. בעזרת המידע הזה ניתן לאתר תלמידים מתקשים שזקוקים לסיוע נוסף ולבדוק את היעילות של תכניות התערבות לאורך זמן.
כל זה חשוב מאוד. עכשיו – איך עושים את זה?
כדי לדעת באיזו רמה תלמיד מסויים שולט בתחום הידע של מקצוע מסויים, צריך להשתמש במבחן שהציון שאותו התלמיד יקבל בו ישקף באופן מדוייק את השליטה שלו באותו תחום דעת. כלומר, אם התלמיד יודע 80% מהחומר והוא מקבל ציון של 80 – זה אומר שהמבחן שלי טוב.
אבל… אם התלמיד יודע 80% מהחומר ובמבחן הוא מוציא ציון של 70 או 60, זה אומר שהמבחן שלי לא טוב – הוא לא נותן תשובה מדויקת. ככל שהציון רחוק יותר מהמצב בפועל ככה הפגיעה בתוקף שלו גדולה יותר. משום שהמידע שמבחן כזה מפיק אינו אמין, לא כדאי להתבסס עליו עבור תהליכי קבלת החלטות.
מה יכול לפגוע בתוקף של מבחן?
בדרך כלל תוצאה לא מהימנה, שאינה משקפת את המצב במציאות, מתקבלת כאשר יש משתנה כלשהו שמתערב בתוצאה הסופית של הבחינה. במקרה של הפרעת קשב ולקויות למידה זה יכול להיות מגוון שלם של גורמים. למשל: קושי בתשומת לב לפרטים, ביכולת התארגנות, בקצב הכתיבה, התעייפות, אימפולסיביות, קושי בקריאה, כתב יד לא ברור וכו. כל אלו אינם קשורים לידע של תחום התוכן ולכן הם “מלכלכים” את המדידה ו”פוגעים” באמינות שלה.
במצב כזה, שבו משתנים מתערבים פוגעים בתוקף של המבחן, מה שלא בסדר הוא המבחן עצמו – זאת משום, שהוא לא מודד טוב את מה שהוא מיועד למדוד.
להשתמש במבחן לא תקף זה קצת כמו להשתמש במטר שלא מראה את המרחק הנכון. די חסר טעם…
במצב כזה צריך לחשוב איך ניתן לשנות את כלי המדידה או אופן השימוש בו, באופן שיאפשר לו למדוד את מה שהוא אמור למדוד בצורה יותר מדוייקת.
איך אפשר לתקן את התוקף של המבחן?
יש הרבה דרכים לשנות את דרכי המדידה באופן שיתקן את הבעיות בתוקף שלהן. למשל: במצבים שבהם יש איטיות בכתיבה (מתוך הנחה שקצב הכתיבה אינו חלק מהמיומנות הנמדדת) ניתן לתת תוספת זמן, ללמד הקלדה עיוורת כדי לאפשר בחינה על גבי מחשב, לאפשר השלמה של התשובה לאחר המבחן, הכתבה לגורם ניטרלי, בחינה בעל פה ועוד.
עם זאת, לא כל התאמה תהיה יעילה עבור כל המקרים של קצב כתיבה איטי. למשל – אם הקושי הוא רק בתחום השפה, לא בהכרח יהיה הבדל משמעותי בין בחינה בעל פה או בכתב. הרי שתיהן מצריכות מיומנות שפתית. לעומת זאת, עם הקושי הוא מוטורי, בחינה בעל פה או הכתבה יכולות לעשות הבדל משמעותי, כי הן מנטרלות את המשתנה המתערב עבור אנשים עם בעיות מוטוריות.
יש גם התאמות שדורשות תנאים מקדימים כדי להיות יעילות. למשל – הקלדה יכולה לעזור רק אם קצב ההקלדה מהיר באופן משמעותי מקצב הכתיבה של כתב היד של אותו אדם. כמו כן, גם בחינה בעל פה מצריכה מיומנויות מעט שונות בהשוואה לבחינה בכתב – חשוב לוודא שהנבחן יודע ליישם אותן כדי שההתאמה תהיה יעילה עבורו.
בקיצור – לא סתם מבקשים אבחון בשביל מתן ההתאמות ולא סתם עוקבים (או לפחות אמורים לעקוב) אחר האפקטיביות שלהן. אם התאמה מסויימת לא מצליחה לתקן את התוקף של המבחן עבור נבחן מסויים – צריך לבחון מחדש את המצב ולנסות פתרונות חלופיים.
כאן חשוב לי לציין שוב, שהמטרה של ההתאמות היא לתקן את התוקף של המבחן ולא להקל על הנבחן. אם תלמיד יודע 80% מהחומר ומקבל ציון 90 זה גם לא טוב. כי הרי גם זה לא מדוייק.
בסופו של דבר השאיפה היא שהציון ישקף בדיוק את רמת השליטה של הנבחן בנושא הנבדק. הן לא נועדו להעלות את הציון והן לא נועדו להקל על הנבחן – הן נועדו אך ורק כדי לדייק את תוצאות הבחינה.
מאיפה מגיע הרצון להעלות את הציון של התלמיד?
כמו שכתבתי קודם, מערכת ההערכה אמורה לשרת את הצוות החינוכי כדי לתת מענה טוב יותר לתלמידים ברמת ההוראה הכללית, ההתאמה לצרכים האישיים ואיתור מוקדם של קשיים המצריכים מערך טיפולי רחב יותר. בהקשר הזה, תוצאות המבחן לא אמורות לעניין את התלמידים באופן ישיר. או לפחות, לא יותר ממה שהם מתעניינים בתוצאות הדוח שהמפקח כתב על המורה שלהם. זאת משום שכשההערכה החינוכית מתבצעת בכלים טובים ובצורה טובה, התלמיד ירגיש אותה רק באופן עקיף על ידי עלייה באיכות המענה החינוכי שהוא מקבל.
במצב הזה יש לתלמידים אינטרס להביע את הידע שלהם בצורה המדוייקת ביותר – הרי בדרך זו הם יוכלו לקבל חינוך טוב יותר.
מעבר לתפקידו של המבחן כמשוב לצוות החינוכי, הוא יכול לשמש גם ככלי נהדר למטרות חינוכיות אחרות, במיוחד בתחום הניהול העצמי והמטא-קוגניציה. למשל – אם המורים משכילים להשתמש במבחנים ככלי למשוב בונה עבור התלמידים, הם יכולים להסתייע בהם כדי לפתח בקרב התלמידים מודעות עצמית ולסייע להם לכוון את מאמצי הלמידה שלהם בצורה יעילה יותר. כלומר, המבחן יכול לשמש לא רק ככלי לשיפור ההוראה אלא גם ככלי לשיפור הלמידה.
זה יכול להיות דבר נהדר, אבל….
אם הייתם יום אחד בחייכם בבית הספר – אתם יודעים שבפועל זה לא באמת קורה, או לפחות… לא בצורה הזו.
מה שבדרך ככל קורה הוא שהציון נתפס בעיני התלמידים כהישג בפני עצמו ולא ככלי עזר להגשמת מטרה חינוכית. במצב זה המטרה של התלמיד היא לא להביע את הידע שלו בצורה המדוייקת ביותר אלא להשיג את הציון הגבוהה ביותר, בלי שום קשר לרמת האמתית של הידע או המיומנות שנמדדים במבחן הספציפי.
אם הייתם יום אחד בחייכם בבית הספר – אתם יודעים שיש כל מיני דרכים לעשות את זה…. ו…. גם המורים יודעים.
זה מתכון נהדר לבלאגן גדול!
כי אז מתחילה מלחמה שלמה שעיקרה להשיג את הציונים הגבוהים ביותר, כשהמטרה החינוכית נדחקת לשוליים.
זה מתחיל בלחץ על המורים “להספיק חומר”, בלחץ על התלמידים “לעמוד בקצב” ו”להשקיע”. אם זה לא מספיק, אז זה ממשיך גם בלחץ של ההורים על התלמידים והמורים כאחד. התקשורת כמובן שמחה תמיד להיכנס לכל החגיגה הזו ו… – בקיצור, סבטוחה אחת גדולה.
למה זה כל כך הסתבך?
הרצון והצורך “להשיג ציונים גבוהים” נובע מהמצב שבו שמערכת ההערכה הפנימית מקבלת תפקידים נוספים ומתחילה לשמש גם ככלי למיון וסינון של תלמידים.
זה מתחיל כבר בבית הספר עצמו, בחלוקה למגמות וממשיך בתהליכי הקבלה למוסדות הלימוד בהשכלה הגבוה. החשיבות של הציונים לעתיד האקדמי והמקצועי של התלמידים מובהרת להם לאורך כל הדרך וברגע שלתוצאות המבחנים יש השלכה ישירה על האפשרויות האקדמיות של הלומד – מתחילים להיות פה ניגוד אינטרסים.
הרי אי אפשר לבנות כלי מדידה שגם ישקף את הידע והמיומנויות בצורה מהימנה וגם ייתן תמיד את הציון הגבוהה ביותר לכולם ללא קשר לרמת השליטה שלהם בתחום התוכן הנמדד.
לכל הבלאגן הזה נכנסות ההתאמות.
משום שמשרד החינוך דורש מההורים אבחון לצורך זכאות להתאמות, אך מצד שני לא מסבסד אותו ולא מפקח עליו – נוצרת תופעה של “מסחרה באבחונים” לצד פערים סוציו אקונומיים, כאשר איזורים חלשים סובלים מתת-אבחון והחזקים מאבחון-יתר. שני המצבים לא רצויים וניתן להימנע מהם על ידי שינוי המדיניות של משרד החינוך.
מצב בעייתי נוסף שנגרם מהמדיניות הזו הוא שהאבחון מתחיל להצטייר כאמצעי להשגת התאמות, שבתורן מתחילות להצטייר ככלי להעלאת הציון – מה שלא נכון בשני המקרים.
מטרת האבחון היא מיפוי של תחומי קושי ויצירת בסיס לבנייה של תכנית עבודה, בעוד שמטרת ההתאמות היא תיקון התוקף של המבחן במקרה של משתנים מתערבים.
משרד החינוך כמובן מעדיף שלא לקחת אחריות על המחדלים שהוא עצמו יצר, מחזק את הדעות המוטעות שמוצגות בתקשורת על חשבון פגיעה בשיוויון ההזדמנויות של התלמידים ו… מעודד את המורים וההורים להילחם אחד בשני, במקום לשתף פעולה ולהפנות אצבע מאשימה אל עבר מקור המחדל האמיתי – משרד החינוך.
בקיצור, הטענה שההתאמות נועדו להעלות את הציון שגויה ומטעה. למעשה, הן נועדו לדייק את הציון – לא להעלות וגם… לא להוריד.
אם ההתאמות לא נועדות לשפר ציונים – אז מה כן?
נו… קצת שכחו את זה, אבל זה בעצם המקום של הוראה….
כלומר, אם רוצים שתלמיד מסויים יקבל ציון טוב יותר במבחן שמציג באופן מדוייק את המצב שלו בפועל – צריך לדאוג שאותו תלמיד ידע יותר טוב את החומר וישפר את השליטה שלו במיומנויות שנמדדות.
למרבה הצער יש הרבה אנשים ששכחו את זה, אבל זו בעצם המטרה של מערכת החינוך – ללמד דברים, לא?
בהקשר זה, ההקנייה והפיתוח של ידע ומיומנויות בתחומי הדעת השונים אמורה להתרחש במהלך שנת הלימודים ולא רק בתקופת המבחנים (מה שקורה הרבה פעמים, לפחות ברמת האווירה). לא רק זאת, אלא שהיא ממש ממש אבל ממש ממש לא אמורה להתרחש במהלך המבחן עצמו.
למעשה, מבחן נועד למדידה של תוצאות ההקנייה ולא להקנייה עצמה. אם לא הייתה הקנייה – אין טעם למדוד את ההשפעה שלה על הידע והמיומנויות של התלמיד.
בהקשר זה נחשף גם הקשר הלוגי הלקוי של טענות בנוסח “אם נתן לו התאמות במבחנים הוא לא ידע X” – הרי ההקניה של הידע לא אמורה להתרחש במבחן ולכן היא לא אמורה להיות מושפעת ממנו. אם סומכים על המבחן כדי שיגרום לתלמידים ללמוד דברים, יש לנו כאן בעייה אחרת לגמרי. הלמידה צריכה להתרחש בשיעורים במהלך השנה – המבחנים הם רק כלי ההערכה של התוצאות שלה והם לא אמורים להקנות ידע ומיומנויות לתלמיד. זה כמו לצפות ממד חום לשנות את הטמפרטורה – היא הוא רק מודד אותה ולא משפיע עליה, אם רוצים ליצור שינוי בטמפרטורה צריכים להשתמש בכלים אחרים.
או במילים אחרות – אם רוצים שהתלמיד ידע X צריך ללמד אותו. זה לא קשור למבחן ובטח שלא להתאמות.
במקרים של קשיים ריאליים כמו לקויות למידה והפרעת קשב, בנוסף להוראה הרגילה ייתכן שיהיה צורך גם בהוראה מתקנת/מותאמת, שתתקיים כחלק ממערך טיפולי רב תחומי שמותאם על ידי אנשי המקצוע הרלוונטים עבור כל מקרה לגופו, אבל זה כבר נושא לדיון אחר 😉
לסיכום
אל ההתאמות צריך להתייחס רק בהקשר של תוקף הבחינה. את רמת הידע והמיומנות של התלמידים צריך לשפר באמצעות הוראה וחינוך של כל תלמידה ותלמיד על פי דרכם + מערך טיפולי מותאם אישית במקרה הצורך.
ובהקשר זה, הרשו לי להציג לכם שאלה למחשבה – למה במאה ה- 21 הקלדה על גבי מחשב זה התאמה ולא חלק מתכנית הליבה????
טוב, מספיק הסברים – עכשיו הגענו לחוויה האישית שלכם!
סמנו אילו התאמות אתם או ילדכם קיבלתם במהלך הלימודים.
בתגובות תוכלו לכתוב כמה כל אחת מהן עזרה (או לא עזרה), להביא לידי ביטוי את הידע והמיומנויות שלכם בצורה מדוייקת יותר במהלך המבחן.
וכמובן שאתם יכולים גם לקטר חופשי על כל מה שהייתם צריכים לקבל ולא קיבלתם
בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
שימו לב
- אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת.
- תוכלו לראות את התשובות של כולם, אבל רק אחרי שתצביעו בעצמכם 😉
- אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה).
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, טיפים להתמודדות וכל מה שבא לכם 🙂
הסבר על שימוש בתגובות באתר תוכלו למצוא – בקישור הזה
אהבתם?
אתם מוזמנים לראות את כל שאר הסקרים שלנו – בקישור הזה
קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 1): מנגנוני הזיכרון ותהליך קידוד המידע / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
מה היה לנו עד עכשיו?
בפרקים הקודמים של הסדרה, דיברנו על:
- ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- איתור המקור לקשיי קשב – בקישור הזה
- ההבדל בין ADD ל- ADHD – בקישור הזה
- ADHD וכל השמות של הפרעת קשב – בקישור הזה
ועכשיו הגיע הזמן לנושא חדש – אז בסרטונים הבאים נדבר על זיכרון, קשב וכל מה שקורה ביניהם 😉
זה נושא מאוד גדול ומורכב, לכן החלטתי לחלק אותו לחלקים.
על מה נדבר היום?
אני שמחה להציג לכם את הסרטון הראשון בנושא “זיכרון וקשב” ובו אדבר על מנגנוני הזיכרון ותהליך קידוד המידע במוח האנושי.
במהלך הסרטון נכיר את הזיכרון החושי, נלמד מה הוא עושה ומדוע הוא מכונה גם זיכרון מיידי. נראה גם מה הדרך שהמידע שאנו קולטים מהסביבה צריך לעבור כדי להיקלט בזיכרון לטווח ארוך.
בסרטון אציג לכם את המאפיינים הייחודיים של הזיכרון החושי והזיכרון לטווח ארוך. בנוסף, נתנסה בכמה חוויות שאולי יפתיעו אתכם 😉
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – זיכרון קשב וכל מה שביניהם (חלק 1): מנגנוני הזיכרון ותהליך קידוד המידע” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על יצירה של זיכרונות – בקישור הזה
ואם אתם נכנסים לחדר ושוכחים מה רציתם לעשות שם, כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר על זיכרון ומעבר בין חדרים – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
LibriVox – מאגר חינמי של ספרי שמע ברשות הציבור / חן ספקטור
הכירו את LibriVox – זהו פרוייקט ללא מטרת רווח, ששואף להנגיש את כל הספרים שנמצאים ברשות הציבור לשמיעה חופשית דרך האינטרנט. כלומר, הם מקליטים ספרים שכבר אין עליהם זכויות יוצרים ואפשר להוריד אותם מהאתר כקובץ שמע ללא עלות!
ספרי שמע זה דבר מאוד נחמד, גם למתקשים בקריאה וגם לאנשים שקולטים טוב יותר בערוץ השמיעתי. יתרון נוסף של ספרי שמע הוא שהם מאפשרים תנועה במרחב ועיסוק בדברים אחרים תוך כדי ההאזנה. זה טוב לאנשים שלא אוהבים להישאר במצב סטטי לאורך זמן, לאנשים שהתוספת של הגירוי השמיעתי תורמת לתפקוד שלהם ולמי שרוצה להעביר את הזמן בנעימים בשעת ביצוע מתלות תחזוקה שגרתיות כמו נקיון הבית וכו.
אז בין אם זה לצורך לימודים, העשרה כללית, פנאי או כל דבר אחר – כדאי לכם לבדוק את המאגר הזה!
נשמע מעניין?
אתם מוזמנים להיכנס לאתר של פרוייקט LibriVox – בקישור הזה
איך למצוא ספרים בתוך המאגר?
אם אתם מחפשים ספר או סופר ספציפים, אתם יכולים לעשות חיפוש פנימי באתר – דרך חלונית החיפוש שנמצאת בראש העמוד של רוב הדפים באתר.
אם אתם רוצים להתרשם מהמאגר באופן כללי או שאתם מתעניינים בנושא רחב יותר כדאי לכם לבדוק את הקישורים האלו:
- ישנה אפשרות לחפש ספרים לפי ג’אנר וקהל יעד (ילדים/מבוגרים) – בקישור הזה
- הספרים מסודרים לפי שפות, כמו שתוכלו לראות – בקישור הזה
- רוב הספרים בשפה האנגלית, אבל…
- יש שם גם נציגות נחמדה של ספרים בעברית, שתוכלו למצוא – בקישור הזה
באופן כללי האתר מתעדכן באופן שוטף אז כדאי להיכנס מידי פעם לראות אם יש דברים חדשים 🙂
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את הספרייה לעיוורים – בקישור הזה
ואת ההסבר של ג’ון גרין על איך לקרוא ולמה – בקישור הזה
זוגיות עם אנשים עם הפרעת קשב – זה לא פשוט… / חן ספקטור
בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות להימשכותה של הפרעת קשב אל תוך החיים הבוגרים. בהתאם לכך מתחיל להצטבר מחקר על ההשפעות והביטויים של הפרעת קשב לאורך החיים.
אחד התחומים שיכול להיפגע מהפרעת קשב הוא התפקוד החברתי ובמהלך החיים הבוגרים יכול לבוא לידי ביטוי גם בקשרים רומנטיים, זוגיות ותפקוד משפחתי.
אם הנושא מעניין אתכם תוכלו למצוא את כל הפוסטים בנושא זוגיות – בקישור הזה
עכשיו, בואו נדבר על בני הזוג של אנשים עם הפרעת קשב 😉
אז מה יש לנו פה?
על פי רוב נהוג להסתכל על התופעה מנקודת המבט של האדם עם הפרעת קשב. הפעם אני רוצה להציג לכם מאמר מעניין מאוד, שבחר לבחון את הנושא דווקא מנקודת מבטם של בני הזוג:
Ben-Naim, S., Marom, I., Krashin, M., Gifter, B., & Arad, K. (2017). Life With a Partner with ADHD: The Moderating Role of Intimacy. Journal Of Child & Family Studies, 26(5), 1365-1373.
תוכלו לקרוא אותו – בקישור הזה
שימו לב שזהו מחקר ראשוני בלבד שמתבסס על מדגם קטן יחסית. כמו כן, החלוקה לקבוצות התבצעה על סמך דיווחים עצמיים ולא על סמך אבחון מלא של הפרעת קשב (את ההנחיות של משרד הבריאות לאבחון ADHD תוכלו למצוא – בקישור הזה). בהתחשב בכך, אמנם יש לקחת את הדברים בעירבון מוגבל, אך בכל זאת ניתן להתרשם מכמה כיוונים מענייניים.
עיקרי הדברים
המאמר מראה על נטייה כללית של ירידה בתחושת האינטימיות ושביעות הרצון ממערכת היחסים בקרב אנשים שנמצאים בזוגיות עם אנשים עם הפרעת קשב, בהשוואה לאנשים שנמצאים בזוגיות עם אנשים ללא הפרעת קשב. הם מצאו גם שרמת האינטימיות היא גורם מתווך עבור שביעות הרצון ממערכת יחסים, כך שרמת אינטימיות גבוהה יכולה לפצות על הקשיים ורמת אינטימיות נמוכה עלולה להחמיר אותם.
גורם נוסף שמשפיע על החוויה של בני הזוג הוא המגדר. מתברר שבאופן כללי נשים נוטות להיות מושפעות יותר ממצבים רפואיים או פסיכיאטריים במשפחה בהשוואה לגברים. הפרעת קשב לא יוצאת דופן בהקשר הזה. בהתאם לכך, למרות ששני המינים הראו ירידה ברמת האינטימיות ושביעות הרצון, נשים שנמצאות בזוגיות עם אנשים עם הפרעת קשב, מדווחות על פגיעה גדולה יותר באינטימיות הן בהשוואה לנשים שנמצאות בזוגיות עם אנשים ללא הפרעת קשב והן בהשוואה לגברים שנמצאים בזוגיות עם אנשים עם הפרעת קשב.
החוקרים מיחסים את הפגיעה במערכת היחסים לתת-האיתור או לאבחון מאוחר של הפרעת קשב בדור הנוכחי. עקב מחסור במודעות, רוב המבוגרים עם הפרעת קשב טרם אובחנו, כך שאינם מודעים להשפעה של התסמינים על איכות החיים שלהם ואינם מקבלים טיפול. למשל, קשיי הקשב עלולים לפגוע ביכולת לנהל שיחות ארוכות ולעקוב אחרי דברי הזולת. הנטייה לשכחנות עלולה לגרום לתחושה של חוסר רצינות או זילזול בצד השני. החוקרים מדברים גם על האופן שבו התנהגות אימפולסיבית וקשיי הוויסות האופייניים לאנשים עם הפרעת קשב עלולים להוביל למצבים לא נעימים ולמצבי סיכון. הם מזכירים את נושא הנהיגה, שעליו תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה, כמו גם על התפרצויות של עודף מלל אשר פוגעות בתקשורת, התנהלות כספית אימפולסיבית ונטייה להתנהגויות מיניות לא בטוחות שמובילות בין היתר להריונות בלתי רצויים. קיצר, זה יכול לעשות הרבה בלאגן.
מה זה עושה?
בעיות מסוג זה עלולות ליצור מצב שבו בני הזוג ללא הפרעת קשב תופסים את בני הזוג שעם הפרעת קשב כעקשנים או מרדניים, בעוד שבני הזוג עם הפרעת קשב תופסים את בני זוגם ללא הפרעת קשב כנוקשים, דרשניים או שתלטניים מידי. כמובן שזה לא בסיס טוב לזוגיות שמחה ומאוזנת.
בהתאם לכך, החוקרים מדווחים על שני דפוסים לא בריאים שעלולים להתפתח בהיעדר התערבות או טיפול:
- מעגל שלילי שבו כל אחד מבני הזוג מתכנס בעצמו, שומר טינה לאחר ומפתח התנהגויות התנגדותיות, שמגבירות בתורן את אותם הדפוסים בצד השני וחוזר חלילה.
- התפתחות של תלות שיתופית, שבה אנשים עם הפרעת קשב מפגינים כניעות יתר לבני זוג עם כישורי התארגנות טובים ונטייה לשתלטנות.
אף אחד מהדפוסים הללו לא צפוי להוביל לאושר גדול לאף אחד מבני הזוג. החוקרים מסכמים בכך שהירידה באינטימיות שעלולה להיגרם כתוצאה מהתסמינים של הפרעת קשב, עלולה להוביל לא רק לחוסר שביעות רצון ממערכת היחסים אלא גם לפגיעה באיכות החיים של שני בני הזוג.
רגע לפני סיום
כדי לא לעזוב אתכם בטון כל כך מבאס, חשוב לי להראות לכם שיש גם תקווה. החוקרים התמקדו באופן שבו הפרעת קשב ***לא מטופלת*** עלולה לפגוע בתחושת האינטימיות של קשרים רומנטיים. עם זאת איתור וטיפול מוקדם יכולים למנוע או לצמצם כמות ניכרת מהבעיות האפשריות בהמשך הדרך. כמו כן, יש הרבה מה לעשות גם בגיל מבוגר. כצעד ראשון, תוכל לשמוע את ההסבר והטיפים של ג’סיקה על מערכות יחסים עם הפרעת קשב – בקישור הזה. כמו כן, הכנו עבורכם דף מרוכז בנושא טיפול – בקישור הזה.
שכולנו נזכה להרבה חום ואהבה, במערכות יחסים בריאות ומאושרות ^_^
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך לגרום לבני הזוג להיות מסודרים יותר בבית – בקישור הזה
ואת ההסבר על איך לדעת אם אתם נמצאים במערכת יחסים בריאה – בקישור הזה
הקשר המורכב בין הפרעת קשב לבין הפרעות אכילה ודפוסי אכילה לא בריאים / חן ספקטור
האוכל הוא מזונו של האדם ותזונה נכונה היא חלק בלתי נפרד מאורך חיים בריא!
אז….
למה אנחנו מסתבכים עם זה?
מצאתי מאמר שווה ואני רוצה לחלוק אותו אתכם!
אחרי הרבה חיפושים, אני שמחה להציג לכם את המאמר הכי רציני ומקיף שמצאתי על הפרעת קשב והפרעות אכילה:
Kaisari, P., Dourish, C. T., & Higgs, S. (2017). Attention deficit hyperactivity disorder (ADHD) and disordered eating behaviour: a systematic review and a framework for future research. Clinical psychology review, 53, 109-121.
תוכלו לקרוא אותו – בקישור הזה
אז מה כתוב שם?
שלא סתם היה לי קשה למצוא מאמר בנושא 😉
מתברר שיש מחסור רציני במחקר בתחום, הם אספו את כל מה שמצאו אבל אמרו בעצמם שיש מעט מאוד מחקרים וגם שקשה להסיק מהם מסקנות גורפות. זאת משום שרבים מהם בעייתיים מבחינת מבנה המחקר – כמות נבדקים קטנה, היעדר קבוצת ביקורת וכו. בנוסף, יש גם בעיות עם חוסר אחידות בין ההגדרות והחלוקה לתת קבוצות במחקרים השונים. למשל, חלק התמקדו ממש בהפרעות אכילה במובן הקליני שלהן וחלק עסקו בדפוסי אכילה על כל הרצף (כולל דפוסי אכילה לא בריאים שלא מספיק חמורים כדי לענות לקריטריונים של אבחנה קלינית). חסרים גם מחקרים על ההשפעה של הטיפול התרופתי שיכולה להיות לרעה בעקבות הפגיעה בתחושת הרעב, או לטובה בעקבות העלייה ביכולת ההתארגנות, הניהול העצמי והשליטה העצמית. כלומר, כרגע – חוץ מהשערות ברמה התאורטית, אי אפשר לדעת אם וכיצד הטיפול התרופתי להפרעת קשב משפיע על דפוסי האכילה.
זאת כנראה סקירת הספרות הראשונה שנעשתה בנושא. למי שלא מכיר, סקירות ספרות זו דרך מצויינת לקבל תמונת מצב אמינה ורחבה על ההתקדמות המחקרית בנושא מסויים. מה שהם עושים שם זה לקחת את כל המאמרים בנושא שהוגדר ומסננים אותם לפי קריטריונים מקצועיים שמפרטים במאמר באופן מפורש, ככה שאתם יכולים לדעת בדיוק מה נכנס לשם ומה לא. אתם יכולים גם להגיע למאמרים עצמם דרך רשימת המקורות בסוף. כלומר, יש כאן שקיפות מלאה. אחר כך הם עוברים על כל המאמרים ומחפשים דפוסים, סתירות וכל מה שיכול להיות מעניין. את כל זה הם מציגים בצורה מרוכזת וברורה – נחמד נכון?
הם אומרים בעצמם שכרגע יש לקחת את הדברים בעירבון מוגבל ומפרטים בדיוק מה ההמלצות שלהם למחקר המשך, כדי שנוכל להבין יותר טוב את התחום.
אז מה אפשר לדעת בינתיים?
נראה שהפרעת קשב מקושרת לדפוסי אכילה לא בריאים ולהפרעות אכילה, ברמה הסטטיסטית של קשר מתאמי. כלומר, הם נוטים לבוא ביחד כתחלואה נלוות.
אגב, אם הנושא של תחלואה נלוות להפרעת קשב מעניין אתכם, תוכלו לקרוא את הערך שכתבתי על זה בוויקיפדיה – בקישור הזה.
כבר עדכנתי שם את המאמר הזה על פי הפורמט שמקובל שם. בנוסף, תוכלו למצוא בערך מידע גם על דברים אחרים שנוטים לבוא יחד עם הפרעת קשב.
למרות הקשר המתאמי, חשוב לציין שלא נמצאו הוכחות לקשר סיבתי. כלומר, הפרעת קשב כנראה לא גורמת להפרעות אכילה, או לפחות לא באופן ישיר. עם זאת, היא בהחלט יכולה להוות גורם סיכון ולהגביר נטייה קיימת. לכן החוקרים המליצו לבדוק את דפוסי האכילה של אנשים עם הפרעת קשב, כחלק מתהליך האבחנה המבדלת והבנייה של המערך הטיפולי.
- תוכלו לקרוא את הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב על פי משרד הבריאות – בקישור הזה
- ואם אתם מחפשים מידע על טיפול בהפרעת קשב, עומד לרשותכם דף מרוכז – בקישור הזה
כמובן שאכילה לא נכונה וחסכים תזונתיים יכולים לגרום לקשיי קשב, שיכולים בתורם להראות כמו הפרעת קשב ולבוא ביחד או בנפרד.
- על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה
- ואם אתם רוצים לדעת כיצד לאתר את המקור המדוייק לקשיי קשב, תכלו לשמוע את ההסבר – בקישור הזה
שימו לב שבניגוד לדעה הרווחת, למרות שצריכה מרובה של סוכר אינה טובה לבריאות – היא לא גורמת להיפראקטיביות!
- תוכלו לשמוע את ההסבר של ג’סיקה בנושא – בקישור הזה
- והסבר יותר רפואי/מדעי – בקישור הזה
במילים אחרות, לא צריך לחשוש שסוכר יגרום להפרעת קשב או היפראקטיביות. לכן גם אין צורך למנוע סוכר מילדים או ממבוגרים בריאים, בהיעדר סיבה רפואית אחרת. כמו כן, אין טעם לנזוף בהורים על העובדה שהם מרשים לילדים שלהם לצרוך סוכר, כל עוד שזה נעשה בצורה מתונה.
ברוב המקרים הורים לילדים עם הפרעת קשב חוטפים מספיק על הראש ויש להם כבר מספיק עימותים עם הילדים שלהם – תעזרו להם לשמור את האנרגיות לדברים החשובים.
בלי שום קשר להפרעת קשב, צריכה מרובה של סוכר לא מומלצת לאף אחד, משום שהיא עלולה לעשות חורים בשיניים ונזקים בריאותיים אחרים. אם יש רגישות בריאותית כמו סכרת או מצבים אחרים – להתייעץ עם רופא. אם אתם מתקשים למתן את צריכת הסוכר שלכם או של ילדיכם – לכו לבדיקה כללית של רופא משפחה, כדי לוודא שזה לא נובע מבעיה רפואית שכדאי לדעת עליה ולייעוץ של תזונאית קלינית.
הודעה חשובה!
המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר. לכן:
- אם יש חשד לחסכים תזונתיים, צריך ללכת לרופא משפחה לבדיקה כללית ולתזונאית קלינית לצורך יעוץ ומעקב. אפשר לעשות מעקב גם על הגובה והמשקל דרך האחיות בקופה.
- אם הטיפול התרופתי להפרעת קשב גורם לירידה ברעב באופן שעלול לפוגע בתזונה, צריך לחזור לרופא המטפל כדי להתאים את התרופה ו/או את אופן הנטילה שלה. במקרה הזה כמובן שמומלץ גם להיות במעקב של רופא המשפחה ותזונאית קלינית במקביל להתאמה של התרופה וליידע אותם על התהליך.
- אם עולה חשד להפרעת אכילה, צריך לעשות אבחנה מבדלת ולבנות תכנית טיפולית מול אנשי המקצוע המתאימים.
איך התסמינים של הפרעת קשב עלולים לחרבש לנו את דפוסי האכילה?
החוקרים לא הסתפקו בקשר הכללי בין הפרעת קשב ובעיות באכילה. הם ניסו גם להבין כיצד התסמינים והמנגנונים השונים שעומדים בבסיס הפרעת קשב, קשורים לדפוסים שונים של אכילה לא בריאה ושל הפרעות אכילה.
על פי המאמר, אחד הממצאים הבולטים הוא שהאימפולסיביות של אנשים עם הפרעת קשב מקושרת לאכילת יתר ולהתקפי זלילה של בולימיה נרבוזה.
זה מאוד הגיוני כי אימפולסיביות מעצם מהותה היא פעולה אינסטנקטיבית שמתבצעת ללא הפעלה של שיקול דעת. זה נכון לכל סוג של פעילות ואין שום סיבה שאכילה תהיה יוצאת דופן.
החוקרים לא הבדילו פה בין אימפולסיביות לקשיי עכבה (אינהיביציה), שגם הם מאפיינים אנשים עם הפרעת קשב. קשיי עכבה באים לידי ביטוי בצורה דומה ויכולים לבוא ביחד עם אימפולסיביות או בנפרד. עם זאת, להבדיל מאימפולסיביות שבה לא מופעל שיקול דעת, במקרה של קשיי עכבה האדם מפעיל שיקול דעת, אך לא מצליח להימנע או להפסיק את הפעילות. תוכלו ללמוד עוד על קשיי עכבה ועל ההבדל בינם לבין אימפולסיביות בערך שכתבתי עליהם בוויקיפדיה – בקישור הזה.
אבל! לא סיימנו כאן – מי אמר קשיי קשב והתארגנות ולא קיבל?
החוקרים הגדילו לעשות ותיארו גם כיצד הקשיים שלנו בניהול עצמי יכולים להוביל לדפוסי אכילה לא בריאים. למשל, כשאנחנו ממש שקועים בפעילות כלשהי אנחנו עלולים לשכוח לאכול ולא לשים לב לאיתותים הפיזיולוגים שאנחנו מקבלים מהגוף שלנו. בנוסף, למי שלוקח תרופות עלולה להיות גם ירידה בתחושת הרעב (ללא שינוי של הצורך של הגוף במזון). כך או כך, אנחנו עלולים להגיע למצב שבו הרעב הולך ומצטבר. באופן זה הוא עלול להגיע לעוצמות יותר מידי גבוהות, עד שאנחנו שמים לב אליו או מתפנים לטפל בו. במצב זה כמובן שכיחה מאוד תופעת ריקון המקרר, ש… לא משקפת דפוס אכילה בריא במיוחד.
מה שפחות הוזכר במאמר זה גם קשיי ההתארגנות סביב הכנת האוכל. כמו למשל: קניות, בישול, סידור המטבח, הטכניקה המסתורית והבלתי ניתנת ליישום של שתיית משקה חם בעודו חם, שטיפת כלים וכו.
אבל, אל חשש! לזה כבר דאגה לנו ג’סיקה:
- תוכלו לראות את ההסבר שהיא קיבלה מהאנה הארט על איך להאכיל את עצמינו – בקישור הזה
- היא גם הגדילה לעשות ופרסמה סרטון חשוב מאוד מאוד על כללי בטיחות במטבח, שתוכלו למצוא – בקישור הזה
היפראקטיביות…. זהירות – זה מורכב
אנשים עם הפרעת קשב מהסוג ההיפר-אקטיבי נוטים לפעלתנות יתר שיכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות כמו דיבור, חשיבה ו… תנועה.
על ההבדל בין הסוגים השונים של הפרעת קשב תוכלו ללמוד – בקישור הזה
לפני שנמשיך, חשוב לזכור שספורט ופעילות גופנית הם חלק חשוב מאורך חיים בריא – כשהם נעשים במידה. אבל!!!! גם דברים טובים יכולים לעשות נזק כשעושים אותם יותר מידי.
עיסוק אינטנסיבי מידי בפעילות גופנית מאומצת, יכול להיות מאפיין משותף הן של הסוג ההיפר-אקטיבי של הפרעת קשב והן של הפרעות אכילה מסויימות.
כמובן שבשני המקרים הגורמים והמטרות של הפעילות האינטנסיבית הן שונות לגמרי. בהפרעת קשב הגורם הוא נירולוגי והמטרה היא לתת פורקן לצורך בתנועה ו”לשחרר אנרגיות”, בנוסף במהלך העיסוק בספורט מופרשים בגוף הרבה חומרים שעושים טוב למוח ועוזרים לריכוז – כך שזה יכול להיות גם סוג של פיצוי על קשיי הריכוז של הפרעת קשב.
לעומת זאת, פעילות יתר אינטנסיבית בהקשר של הפרעת אכילה נובעת מגורם רגשי ומיועדת למטרה אחת בלבד שהיא ירידה במשקל.
שני הגורמים הללו לעיסוק יתר בפעילות פיזית, יכולים להעצים אחד את השני ולהקשות על האבחנה המבדלת. לכן, כמו שאמרו החוקרים – חשוב להיות מודעים לכך ולבדוק את האפשרות במהלך האבחון וההתאמה של הטיפול.
היבט נוסף הוא שעיסוק מרובה בפעילות ספורטיבית יכול להיות גם גורם מגן מפני השמנת יתר במקרים של אכילת יתר.
שזה טוב רע….
מצד אחד השמירה על משקל תקין מונעת את הבעיות הבריאותיות שעלולות להתלוות להשמנת יתר. זה כמובן טוב.
אבל… מצד שני, השמירה על משקל תקין עלולה להסתיר את הגילוי של דפוסי האכילה המופרזים ועל ידי כך למנוע את הטיפול בהם.
זה נכון במיוחד בקרב ילדים שנוטים להתרוצץ יותר בהשוואה למבוגרים. גם מבוגרים היפראקטיבים נוטים למתן את הפעילות המוטורית שלהם עם הגיל ולהציג אותה בצורה מעודנת יותר בהשוואה לגילאי הילדות. במקרים האלו, אם במהלך שנות הילדות התגבשו והשתרשו דפוסי אכילה מופרזים, כבר לא יהיה מספיק פיצוי תנועתי כדי לאזן את הצריכה הקלורית בגלאי הבגרות וההשמנה תתחיל לבוא לידי ביטוי. בשלב זה יהיה כבר הרבה יותר קשה לטפל ולשבור את ההרגלים הלא בריאים. לכן חשוב להיות מודעים לכך כבר בגיל מוקדם ולבדוק את דפוסי האכילה גם במצבים שבהם משקל הגוף תקין.
התמודדות עם החיים
המאמר הזכיר גם גורם משותף חשוב להפרעות קשב והפרעות אכילה שהוא – קושי בהתמודדות עם החיים ומשברים רגשיים.
הפרעת קשב נוטה לבוא עם הפרעות רגשיות. בנוסף, היא גם נוטה ליצור אותן במהלך ההתפתחות עקב חוויות חוזרות ונשנות של כישלון, תסכול ואינטראקציה שלילית עם הסביבה.
קשיים רגשיים יכולים להראות כמו הפרעת קשב ולבוא ביחד או בנפרד. משום שהטיפול בכל אחד מהמקרים האלו שונה, אם עולה חשד למעורבות רגשית (ראשונית או משנית), יש לפנות לפסיכיאטר עבור אבחנה מבדלת ואיזון תרופתי על פי צורך.
אם אתם רוצים להרחיב את הידע שלכם בנוגע לקשיים רגשיים, תוכלו לבדוק את הפוסטים – בקישור הזה.
ויש גם כמה פוסטים מומלצים במיוחד:
- תוכלו לשמוע הסבר על היחס בין רגש לקוגניציה – בקישור הזה
- יש הסבר על דיכאון – בקישור הזה
- הסבר על הפרעות חרדה – בקישור הזה
- הסבר על OCD – בקישור הזה
- הסבר על קשיי ויסות רגשי של הפרעת קשב – בקישור הזה
- הסבר על התמודדות כללית עם מוצפות – בקישור הזה
- הסבר על התמודדות עם דחיינות וחרדה – בקישור הזה
- הסבר על שחיקה ועומס יתר – בקישור הזה
- הסבר על מה לעשות כשהכל נורא ואתם ממש לא בסדר – בקישור הזה
- הסבר על איך לדעת שאתם צריכים טיפול רגשי – בקישור הזה
- כדי שלא תרגישו לבד אתם יכולים לראות גם את הפאנל של כוכבי יוטיוב בנושא בריאות נפש – בקישור הזה
- כדי שלא תרגשו צורך להסתיר, תקשיבו לשיר המעולה – בקישור הזה
- ושיר קטן ומקסים לסיום – בקישור הזה
בכל מקרה, בין עם הקושי הרגשי קיים בפני עצמו, נוצר בעקבות נסיבות החיים או התפתח כבעיה משנית של הפרעת קשב – הוא עלול ליצור נטייה לאכילה רגשית.
בהקשר זה חשוב לי לציין שכשמידי פעם אנחנו יורדים על חבילת שוקולד או קופסת גלידה זה בסדר, אבל כשזה מגיע בתדירות גדולה מידי או מתחיל להיכנס לחלק מהרגלי האכילה היומיים – יש לנו בעייה.
כלומר, צריך לשים לב למקרים שבהם האכילה הרגשית מתחילה לבוא לידי ביטוי באופן שעלול לפגוע בבריאות.
כאמור, במקרה כזה יש לבדוק את כל החשדות האפשריים מול המומחים המתאימים ולהתאים טיפול בהקדם האפשרי.
ויכול להיות שזה גם משהו אחר לגמרי
המאמר התמקד רק בהשפעות של הפרעת קשב על דפוסי אכילה, אבל חשוב לזכור שהפרעת קשב לא סותרת אף צרה אחרת והיא נוטה לצרף אליה כל מיני “חברים”.
יש המון המון המון דברים שיכולים להשפיע על דפוסי האכילה חוץ מהפרעת קשב והפרעת אכילה.
דוגמה נפוצה היא הנושא של קשיים בוויסות החושי. זה נכון במיוחד עבור רגישות יתר, שעלולה להוביל לסלידה ממרקמים מסויימים (למשל: הגרגרים של הקוטז’). זה בדרך כלל בא גם עם רתיעה כללית מדברים אחרים כמו תפרים ופתקים של בגדים. אם זה נשמע לכם מוכר, האבחון והטיפול בוויסות חושי הוא דרך ריפוי בעיסוק ותוכלו לקרוא על זה עוד – בקישור הזה.
כדאי גם לבדוק מול רופא המשפחה רגישות למזונות מסויימים. כמו למשל: לקטוז (חלב) וגלוטן (צליאק). במקרים האלו חשוב מאוד ליידע את כל הרופאים, כי ההרבה מהכדורים מכילים לקטוז או גלוטן כחלק מהחומרים הלא פעילים של התרופה או כחלק מהעטיפה שלה. זה נכון לגבי כדורים באופן כללי ולא רק בהקשר של התרופות להפרעת קשב. בכל תרופה כדאי לבדוק את העלון לצרכן, מופיעים שם החומרים הלא פעילים ולכל תרופה יש “התוויות נגד” – כלומר, פירוט של מצבים רפואיים שבהם אסור לתת אותה. בכל ספק לפנות לרופאים הרלוונטיים.
כמובן שיש גם אלרגיות ושלל בעיות אחרות במערכת העיכול שיכולות להשפיע על העסק, יש גם מצבים רפואיים/רגשיים/נוירולוגיים אחרים שיכולים להוביל לדפוסים של קיבעונות, טקסים והתנהגות לשינויים, אבל – אלו דברים שנמצאים מחוץ לתחום ההתמחות שלי ולא צויינו במאמר, שכאמור שהתמקד בהפרעת קשב בלבד. לא אפרט עליהם כי אני חוששת להטעות, מה שחשוב לי זה שתהיו מודעים לאפשרויות האחרות ובמקרה של חשד, לברר מול הגורמים המתאימים.
קול קורא:
אם אתם במקרה מתמחים באחד המצבים שהזכרתי, או שיש לכם ידע מקצועי אחר שיכול לתרום להבנה של הנושא, אשמח אם תכתבו על זה פוסט שנוכל לצרף למאגר המידע שלנו עם הקרדיט המלא לכם. כל מה שצריך לעשות זה לשלוח את הטקסט דרך דף צור קשר – בקישור זה.
אני אעבור על מה ששלחתם, אערוך בהתאם לפורמט של האתר ואשלח לכם לאישור לפני פרסום.
לסיכום!
הפרעת קשב יכולה לפגוע בדפוסי האכילה שלנו בכמה דרכים: אימפולסיביות וקשיי עכבה, קושי לשים לב לתחושות הגוף שמוביל להצטברות של רעב, קושי בהתארגנות סביב האוכל, עיסוק אינטנסיבי בספורט שעלול להסתיר נטייה לאכילת יתר, כמו גם בעיות רגשיות משניות. כל אלו ועוד עלולים להתחבר להפרעת אכילה קיימות (אם ישנן) ולהעצים דפוסי אכילה לא בריאים.
חשוב לזכור שמדובר בנטייה ובגורם סיכון. זה לא אומר שלכל האנשים עם הפרעת קשב יש או תהיה הפרעת אכילה. כמו כן, עקב השונות הרבה בין אנשים עם הפרעת קשב, ההשפעה על דפוסי האכילה יכולה להיות מגוונת מאוד. לכן כל אחד יכול לחוות את זה אחרת, או כלל לא לחוות קשיים באכילה. מה שחשוב זה להעלות את המודעות לנושא, לשים לב אם מתפתח משהו שעלול להיות בעייתי, לאבחן מול הגורמים המתאימים ברגע שעולה חשד ולטפל במהירות האפשרית.
ולסיום: שיר הלל לירקות ופירות מתוך הכבש השישה-עשר, שיהיה לנו לבריאות!
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על בישול למתחילים – בקישור הזה
ואת הסרטון על “עוגת אופסי” שהולם את האווירה הכללית של הפוסט – בקישור הזה
תמונה: Дарья Денисова CC BY-SA 4.0
ציור בשיעור – טכניקת עיגול בתוך עיגול (חלק 3) / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד הציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר האישי של הציור הנבחר עבור סיטואציה מסוימת.
כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, שעוסקים בטכניקות ציור שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור – כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן גם כפעילויות של פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את החלק השלישי של טכניקת עיגול בתוך עיגול במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – עיגול בתוך עיגול (חלק 3): לקבץ עיגולים, לצאת לטבע ולהשתעשע עם צבע!” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
ניסיתם את הציורים שבסרטון? יש לכם ציורים מעניינים משל עצמכם?
אשמח לראות את כל מה שציירתם!!!
תוכלו לשלוח את כל הציורים שלכם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
ואולי אחד מהם יופיע בפתיח של הסרטונים הבאים 🙂
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ואת החלק השני של עיגול בתוך עיגול – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
קשב בחן – ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב! / חן ספקטור
שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
בסרטונים הקודמים, הסברנו:
- מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- כיצד ניתן להבדיל בין הפרעת קשב לבין גורמים אחרים לקשיי קשב – בקישור הזה
- ומה ההבדל בין ADD ל- ADHD ועל תתי-הסוגים של הפרעת קשב – בקישור הזה
הפרעת קשב היא מצב מבלבל עם שמות מבלבלים.
למעשה, יש לא מעט כינויים ושמות להפרעת קשב,
שמשמשים הן את הציבור והן את אנשי המקצוע בהקשרים שונים.
היום, נדבר על ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב!
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – ADHD ו… כל השמות של הפרעת קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על איך זה באמת מרגיש לחיות עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על השיר “כשבא לי” והתופעה הכללית שהוא מייצג – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
סקר קשב: כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, למרות שאין באמת סיבה… / חן ספקטור
אני רוצה לדבר איתכם על כדורים שפדיחות לקחת בפרהסיה, כי הקדשתי הרבה מחשבה לנושא.
והרי לכם המסכנות שהפקתי מתוך החוויה האישית שלי:
בתור יצור אנושי יש כל מיני באגים בייצור שלי.
לשמחתי, חלק מהם מגיבים הייטב לתוצרי הרפואה המודרנית מהסוג שצריך לבלוע מידי פעם, אבל… יש הטיה חברתית חזקה מאוד בהתייחסות אליהם.
למשל:
- תוספי תזונה כמו ברזל, ויטמינים וכו (שבדרך כלל לוקחים לפני או אחרי הארוחה), אין לי בעיה לקחת בגלוי עם מי שיושב איתי לאכול.
- אקמול (בדרך כלל לכאבי ראש), אני לוקחת מתי שצריך ואיפה שצריך ולא משנה מי ליד.
- גלולות, בהסתר או בסביבה נשית.
- תרופות קשב, בהסתר בלבד (פאק למה?)
למה זה מטריד?
הרי אף אחד מהם לא משפיע (לטוב או לרע) על האנשים שמסביבי, מה גם שאין הבדל משמעותי בין כל הכדורים האלו מבחינת היעוד ואופן השימוש שלהם. בסופו של דבר, כל הכדורים האלו נחוצים לתפקוד הפיזיולוגי של הגוף שלי. כמו כן, כולם ניתנו לי דרך אישור ומעקב רפואי של המומחים הרלוונטיים.
אז…. למה כדור אחד ניטרלי ואחרים הם ברמה כזו או אחרת של טאבו?
ועכשיו תורכם!
סמנו את התרופות שאתם מרגישים שפדיחות לקחת בפרהסיה ואם חסר נא להוסיף
קשב שולטים, די לסטיגמה והיידד להסברה!
בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אתם מוזמנים גם לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, טיפים להתמודדות וכל מה שבא לכם 🙂
שימו לב
- אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת.
- תוכלו לראות את התשובות של כולם, אבל רק אחרי שתצביעו בעצמכם 😉
- אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה).
אהבתם?
אתם מוזמנים לראות את כל שאר הסקרים שלנו – בקישור הזה
וכדאי לכם גם לראות את הסרטון על הסכנה שבבושה – בקישור הזה
קשב בחן – מה ההבדל בין ADD ל- ADHD ו… כל תתי הסוגים של הפרעת קשב / חן ספקטור
שלום לכם וברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
בסרטונים הקודמים, הסברנו:
- מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
- וכיצד ניתן להבדיל בין הפרעת קשב לבין גורמים אחרים לקשיי קשב – בקישור הזה
הפעם נדבר על ההבדל בין ADD ל- ADHD ועל תתי-הסוגים של הפרעת קשב.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – מה ההבדל בין ADD ל ADHD ו… כל תתי הסוגים של הפרעת קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לצפות בסרטון שתיים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז של חלי גולדנברג – בקישור הזה
ואת הסרטון ההיתולי על 10 דברים שרק אנשים עם הפרעת קשב יכולים להבין – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת עיגול בתוך עיגול (חלק 2) / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד הציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר האישי של הציור הנבחר עבור סיטואציה מסוימת.
כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, שעוסקים בטכניקות ציור שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כך שכל מי שרוצה יכול להשתמש בהן גם כפעילויות של פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את החלק השני של טכניקת עיגול בתוך עיגול במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – עיגול בתוך עיגול (חלק 2): ערמת עיגולים, זר פרחים ושטיח צבעוני” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
ניסיתם את הציורים שבסרטון? יש לכם ציורים מעניינים משל עצמכם?
אשמח לראות את כל מה שציירתם!!!
תוכלו לשלוח את כל הציורים שלכם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
ואולי אחד מהם יופיע בפתיח של הסרטונים הבאים 🙂
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ואת החלק הראשון של עיגול בתוך עיגול – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
בטהובן, יוטיוב ולמידה רב חושית / חן ספקטור
מהי למידה רב חושית?
החושים הם הדרך שלנו לקבל מידע מהעולם הסובב אותנו ולהתמצא בו.
לבני אדם יש חמישה חושים שונים:
- ראייה
- שמיעה
- ריח
- טעם
- מגע/מישוש
אנחנו יכולים ללמוד על העולם באמצעות כל אחד מהחושים האלו. למשל:
- למידה מקריאה מבוססת על חוש הראייה
- האזנה לשיעור מבוססת על חוש השמיעה
למידה רב חושית היא צורת למידה המשלבת יותר מחוש אחד בתהליך ההקניה, התרגול והיישום של החומר הנלמד.
השילוב של מצגות בהרצאות הוא דוגמה יפה ללימוד רב חושי. בדרך זו הלומדים שומעים את המרצה תוך כדי התרשמות מהמידע החזותי המוצג על גבי השקופיות המתחלפות. העיקרון הזה לא חדש והשתמשו בו כבר הרבה לפנינו. למשל, אפשר לראות אותו באותיות הדבש שהיו נוהגים להציג בפני ילדים שרק החלו את לימודים בחדר – כאשר הוגים את האותיות ומלקקים את הדבש שעליהן משתמשים לא רק בחוש השמיעה והראייה, אלא גם במגע ובטעם.
למה זה עובד?
כל אחד מהחושים מספק למוח שלנו סוג אחר של מידע. לפעמים גירוי מסוים נקלט רק דרך חוש אחד, אבל בדרך כלל גירויים נקלטים במספר חושים במקביל, כשכל חוש תורם בדרכו להבנה שלנו את הסביבה. כשאנחנו יוצאים החוצה ביום קייצי, אנחנו גם רואים את חום השמש וגם מרגישים את החום שהיא מפיצה. כשמכינים צ’יפס, בנוסף למראה המתחולל במחבת (או בסיר), אפשר גם לשמוע את השמן שרותח סביב חתיכות תפוחי האדמה וכמובן שאפשר גם להריח 😉
המוח שלנו בנוי באופן המאפשר לו לשלב את כל סוגי המידע המתקבלים בכל אחד מהחושים שלנו ולהפיק מהם משמעות. בהתאם לכך, הקידוד של המידע בזיכרון לא נעשה על פי החושים אלא על פי המשמעות המופקת מהשילוב שלהם. למשל, אם תנסו להעלות בזיכרונכם את המילה “כלב” – תוכלו לדמיין גם את המראה האופייני לכלבים (או לכלב ספציפי שקרוב ללבכם), גם את הצלילים שהם מפיקים, גם את מגע הפרווה וכו’. לכן, ככל שאנחנו קולטים גירוי מסוים בדרכים מגוונות יותר, כך הדימוי שלו בראשינו עשיר יותר. יש לו גם סיכוי גבוה יותר להישמר בזיכרון ולהישלף במקרה הצורך.
בואו ננסה
אני רוצה להמחיש לכם את העיקרון הזה באמצעות אחת היצירות המרשימות והפופולריות שנכתבו – הסימפוניה החמישית של בטהובן 🙂
סביר להניח ששמעתם אותה בעבר, או לפחות את הפתיח המפורסם שלה – אבל….
אם אתם לא מוזיקאים ולא למדתם אותה באופן מסודר, כנראה שהסתפקתם ברושם ראשוני וכללי בלבד.
בסרטון של DoodleChaos, הוסיפו לאותה יצירה מוזיקלית גם אנימציה שמדגישה את הצלילים ואת הנעימות השונות שמנוגנות במקביל לאורך היצירה. כאן חשוב מאוד להדגיש גם את ההתאמה בין הגירויים השונים. אם המוח שלנו לא יפרש את המראות והצלילים כנובעים מגירוי אחד, הוא יתייחס אליהם כגירויים שונים. דבר זה יעמיס על זיכרון העובדה שלנו (שעליו תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה) ויקשה עלינו את הקליטה והעיבוד של המידע.
בסרטון שלפניכם נעשה עבודת עריכה מצויינת, שיוצרת שילוב מרשים בין החושים – המראות לא מסיחים את דעת הצופה מהצלילים, אלא מדגישים אותם. זוהי דוגמה מקסימה ומרתקת, לאופן שבו ניתן להשתמש בגירויים חזותיים מתוזמנים היטב, כדי להפנות את תשומת לבינו לרבדים המורכבים יותר של היצירה. אותם רבדים ומורכבויות, שהמאזין המזדמן לא בהכרח מודע לעומק שלהם ולאיכויות הייחודיות שהם טומנים בחובם.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Line Riders – Beethoven’s 5th של DoodleChaos ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סיכום חזותי – בקישור הזה
ולשמוע עוד מוזיקה טובה – בקישור הזה
הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית / חן ספקטור מארחת את איריס בן ציון
בסרטון הקודם איריס בן ציון הסבירה לנו מה זו פיברומיאלגיה ומה הקשר שלה להפרעת קשב וריכוז ADHD. אם פספסתם, אתם יכולים להשלים – בקישור הזה
הפעם נדבר על קווי הדמיון המשותפים לשני המצבים – התמודדות עם בעיה בלתי נראית.
איריס תשתף אותנו בחוויה האישית שלה עם קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “הפרעת קשב ופיברומיאלגיה (חלק 2): קשיים בלתי נראים והתמודדות מול הסביבה החברתית” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה
ואת הסרטון על איך זה מרגיש לחיות עם OCD וקווים משותפים להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת עיגול בתוך עיגול (חלק 1) / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד ציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר של הציור. כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, על טכניקות שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן כפעילויות פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את החלק הראשון של טכניקת עיגול בתוך עיגול במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – עיגול בתוך עיגול (חלק 1): קישוטים פינתיים שרשראות וקשתות” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ואת הסרטון הקודם על הטכניקה מרובע בתוך מרובע – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
קשב בחן – איתור המקור לקשיי קשב / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
בסרטון הקודם הסברנו שהפרעת קשב וריכוז ADHD היא רק גורם אפשרי אחד לקשיי קשב.
ראינו שחשוב לאתר את המקור המדוייק לקשיים, משום שלכל גורם אפשרי יש טיפול משל עצמו וטיפול שלא מותאם למקור האמתי לא בהכרח יהיה יעיל ואף עלול ליצור נזק.
- אם פספסתם, תוכלו להשלים את ההסבר על ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב – בקישור הזה
אז… אחרי שהבנו שיש כמה אפשרויות, בסרטון שלפניכם נסביר כיצד ניתן לאתר את המקור או המקורות האמתיים לקשיי קשב, עבור כל מקרה לגופו.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – איתור המקור לקשיי קשב” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על אבחנה מבדלת – בקישור הזה
ולבדוק את הדף המרוכז שלנו בנושא אבחון – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
קשב בחן – מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב? / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “קשב בחן”!
אני שמחה להציג את הסרטון הראשון, שבו נעסוק בשאלה – מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב וריכוז ADHD?
אז אם אי פעם תהיתם מה ההבדל בין השניים, זה הסרטון בשבילכם 😉
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “קשב בחן – מה ההבדל בין קשיי קשב להפרעת קשב?” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את סרטון ההסבר על הפרעת קשב – בקישור הזה
ואת סדרת הסרטונים ציור בשיעור – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת מרובע בתוך מרובע / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד ציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר של הציור. כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, על טכניקות שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן כפעילויות פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת מרובע בתוך מרובע במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – מרובע בתוך מרובע” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ואת הסרטון הקודם על הטכניקה משולש בתוך משולש – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב, על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD? / חן ספקטור
מידי פעם עולה השאלה “האם ואיך משפיעות תרופות להפרעת קשב על אנשים שאין להם הפרעת קשב וריכוז ADHD?”
זו שאלה שקשה לענות עליה מפאת חוסר מחקר בנושא, הרי מטבע הדברים נהוג לבדוק את היעילות של תרופת על אנשים שמאובחנים במצבים שבהם הן נועדו לטפל ולא על אנשים נוירוטיפיקליים בריאים (כלומר, אנשים ללא אבחנות או קשיים מיוחדים). מה גם שמחקרים הם דבר יקר שמצריך, זמן, כסף ומשאבים ולכן לא ממהרים לחקור משהו אם אין סיבה טובה. אבל…. בכל זאת היו כמה מאמרים פה ושם 😉
המאמר שאני רוצה להציג לכם הוא הרציני והמקצועי ביותר שמצאתי בנושא. הוא חשוב כי הוא לא מציג מחקר בודד, אלא סקירת ספרות של כל המחקרים שנעשו לפניו.
באופן כללי סקירות ספרות הן כלי מאוד שימושי וחשוב, משום שממחקר בודד אי אפשר להסיק הרבה. כדי לחזק את התוקף של טענה או תיאוריה מסויימת צריך לעשות רפליקציה, כלומר לחזור על אותו ניסוי מספר פעמים על ידי חוקרים שונים במקומות וזמנים שונים, כדי לראות שאכן מתקבל דפוס אחיד. תוכלו ללמוד עוד על השיטה המדעית – בקישור הזה
עיקרי הדברים המוצגים במאמר + תוספות והסברים של חן:
- עדיין אין מספיק מחקרים טובים כדי להסיק מסקנות חד משמעיות.
אבל…. מסתמנת מגמה ראשונית, שיש להתייחס אליה בעירבון מוגבל עד שיתקבל מידע משמעותי יותר ממחקרים עתידיים. - נראה שההשפעה של החומרים הפעילים בתרופות להפרעת קשב (amphetamine, methylphenidate) על התפקוד הקוגניטיבי של אנשים נוירוטיפיקלים, היא צנועה ביותר.
- מכאן שסביר להניח ששימוש לא רפואי בתרופות אלו, למטרות העצמה קוגניטיביות לא יוביל ליתרון משמעותי על פני האוכלוסייה הרגילה.
- או במילים אחרות – אם אין לכם הפרעת קשב ואתם לא צריכים את התרופות האלו למטרות טיפוליות, סביר להניח שלא תפיקו מהן תועלת קוגניטיבית שתעזור לכם בחיים.
- אם אתם לא בטוחים אם יש או אין לכם הפרעת קשב, לכו לאבחון מקצועי מסודר ומלא על פי הנחיות משרד הבריאות שתוכלו למצוא – בקישור הזה
- כיוון ההשפעה תלוי ברמת הבסיס של התפקוד הקוגניטיבי של הנבדקים:
- עבור נבדקים עם רמת תפקוד נמוכה יחסית, נראה שיפור משמעותי יותר ביחס לשאר הנבדקים.
- זאת בעוד, שעבור נבדקים שרמת הבסיס שלהם הייתה גבוהה מלכתחילה, לא רק שלא תמיד נראה שיפור, אלא לפעמים נראתה גם פגיעה ביכולות החשיבה והחמרה ברמת התפקוד הקוגניטיבי.
- החוקרים הסיקו מכך שתי מסקנות אפשריות (שצריך עוד לבדוק במחקרי המשך):
- ייתכן שהתרופות להפרעת קשב יכולות לעזור גם לאנשים עם קשיים מתונים יותר בתפקוד הקוגניטיבי, שלא עונים על ההגדרה המלאה עבור אבחנת ADHD.
- או….. שחלק מהשיפור שנראה במחקרים השונים, נובע מהכללה של נבדקים עם מצבים קוגניטיביים לא מאובחנים באוכלוסיית המחקר. כלומר, כאלו שכנראה היו מקבלים אבחנה אם היו הולכים לאבחון מסודר, אבל לא אובחנו ולכן המצב קיים אך לא ידוע לנבדק ולחוקרים. במילים אחרות, ייתכן שלא כל הנבדקים במחקרים האלו היו באמת נוירוטיפיקליים ולכן אם היו מקפידים על כך יותר ייתכן שלא היו רואים שיפור בכלל.
נשמע מעניין?
אתם מוזמנים להתרשם מהמאמר המלא – בקישור הזה
מראה מקום:
Ilieva, I. P., Hook, C. J., & Farah, M. J. (2015). Prescription stimulants’ effects on healthy inhibitory control, working memory, and episodic memory: a meta-analysis. Journal of cognitive neuroscience, 27(6), 1069-1089.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את ההסבר על השיטה המדעית ומדוע סוכר לא גורם להיפראקטיביות – בקישור הזה
ואת ההסבר על הפעילות המורכבת של המוליך העצבי דופמין ברחבי המוח – בקישור הזה
תמונה: By Erikottodamm CC BY-SA 4.0
יוצרים לבד ביחד / חן ספקטור מארחת את תמר אלמוג
הרבה אנשים מוצאים את עצמם לומדים, עובדים או יוצרים לבד ומסתבר שזה לא דבר פשוט בכלל.
חן ספקטור מארחת את תמר אלמוג בסרטון “יוצרים לבד ביחד” כדי לדבר על הקשיים והאתגרים המאפיינים את צורת העבודה הזו ולהציע דרכים להתמודדות יעילה יותר.
חשוב להדגיש שהמצב הזה קשה ומאתגר בלי שום קשר להפרעת קשב וריכוז ADHD. לכן גם אנשים נוירוטיפיקלים שאין להם קשיים מיוחדים, עלולים להיכנס למעגל הדחיינות והחרדה שתמר מתארת בסרטון. כמובן שהשילוב עם הפרעת קשב יוצר אתגר גדול עוד יותר.
אז שיהיה לנו בהצלחה ואל תשכחו להיות מדהימים!
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “יוצרים לבד ביחד – חן ספקטור מארחת את תמר אלמוג” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על הפרעת קשב ביזמות ובהייטק – בקישור הזה
ואת ההסבר על איך להתמודד עם מעגל הדחיינות והחרדה – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת משולש בתוך משולש / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד ציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר של הציור. כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, על טכניקות שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן כפעילויות פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת משולש בתוך משולש במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – משולש בתוך משולש” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את המדריך ללומד – בקישור הזה
ולקרוא את ההסבר על כיצד סיכום חזותי – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – מדריך ללומד: מתי מותר לנו לנהוג בדרך שונה? / חן ספקטור
יש דברים שלא נהוג לעשות ויש דברים שלא ראוי לעשות, אבל הם לא אותו דבר.
כבר מגיל קטן אנחנו רגילים להשוות את עצמינו לאחרים
וכולנו יודעים איך “אמורים” לעשות דברים
אבל…
מה קורה כשאנחנו לא מצליחים לעשות את אותם הדברים באותה הדרך?
האם נעיז לחפש את הדרך שלנו? האם בכלל מותר לנו לפעול בדרך שונה?
השאלות האלו יכולות להיות מאוד מבלבלות ואני כאן כדי לעשות לכם קצת סדר!
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “ציור בשיעור – מדריך ללומד: מתי זה בסדר לנהוג אחרת?” וכתבו לנו בתגובות מה דעתכם
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לבדוק את סרטון ההסבר על הדרך שבה ציור יכול לעזור להאזנה קשובה – בקישור הזה
ואת הסרטון על טכניקת הקשקוש – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
איך לקשור שרוכים של נעליים? / חן ספקטור
לא יודעת מה אתכם, אבל כשלימדו אותי לקשור שרוכים בגן זה היה בשיטה מסובכת מאוד, שבאותו הרגע המוח שלי הודיע לי שהוא לא מתכוון לזכור. אני לא זוכרת מי הראה לי את זה, אבל ברגע שגיליתי שיש שיטה פשוטה יותר נגמרו כל הבעיות והעניינים סביב השרוכים הפתוחים.
אז הכנתי סרטון, שתוכלו גם אתם ללמוד ולהפיץ לכל ילדי ישראל 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “איך לקשור שרוכים של נעליים?” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם את סדרת הסרטונים ציור בשיעור – בקישור הזה
ואת הסרטון “לפעמים זה נחמד” – בקישור הזה
איך נראה קושי להתמיד במשימה אחת לאורך זמן? / William Osman + פרשנות של חן
טוב, קודם כל גילוי נאות: אני חייבת לציין שהסרטון הזה לא נועד להסביר על הפרעת קשב וריכוז ADHD ואני גם לא יודעת אם ליוטיוביסט הזה יש הפרעת קשב וריכוז או לא,
אבל!!!!
תקשיבו – זה מה זה אשכרה נראה ככה 😉
על הקושי של אנשים עם הפרעת קשב בכל הנושא של ניהול עצמי תכולו ללמוד עוד – בקישור הזה. הפגיעה בתפקודים הניהוליים גורמת בין היתר לקשיי התארגנות כמו תכנון מוקדם, עמידה בלוח זמנים, התמדה במשימה אחת לאורך זמן וכו. כשזה לא עובד זה יכול לגרום להרבה בלאגנים, אבל הכי חשוב לשמור על רוח טובה, כמו שתראו בשיעור בהתמודדות עם תסכול – בקישור הזה.
אז מה הולך פה בכלל?
מה שקורה פה זה שוויליאם מנסה לבנות ארון במקלחת של הקרוון.
נשמע פשוט רק שאז קורים דברים. הרבה דברים.
זה יוצא משעשע מאוד ואפילו יש ארון בסוף (ספויילר לקטני האמונה)
בואו נהיה אינטראקטיביים
תוך כדי צפייה, נסו לספור כמה פעמים הוא מוסח מדברים אחרים ועושה הכל חוץ מלבנות את הארון. זה לא פשוט כי כל העריכה של הסרטון שמה יותר דגש על מוסחויות מאשר על הארון עצמו, אבל גם אם לא תצליחו לספור, בהחלט תקבלו תמונה די יפה על איך זה נראה ומרגיש ובלי שום קשר לשאר זה סרטון מאוד משעשע והצחוק יפה לבריאות – אז אין לכם מה להפסיד 🙂
זה סרטון מאוד מתאים להדגמה של קשב, כי תוך כדי עבודה הוא ממליל את תהליכי החשיבה שלו ואפשר לראות בדיוק מה עובר לו בראש. מתי הוא שם לב שהיה משהו שהיה כדאי לעשות קודם, מתי הוא יודע שצריך לעשות משהו לפני אבל מחליט במודע שלא, יש דברים שהוא מחליט כן לעשות אבל זה מתחרבש ויש גם דברים שמצליחים ועוברים סבבה.
ככה שבפעם הבאה שמישהו מקטר שאתם לא עובדים מסודר או שיש לכם קושי להתמיד במשימה – אתם יכולים חופשי להראות לו את הסרטון הזה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון William Osman Builds a Surprise for His Caretaker ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות איך אנשים עם הפרעת קשב אורזים מזוודה – בקישור הזה
ולשמוע את הפודקסט על איך להתמודד עם הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
איך להקל על החזרה לשגרה? / חן ספקטור
שלום לכם!
אחרי כל חופש גדול או קטן השגרה חוזרת לה… כן, היא עושה את זה כל פעם החצופה. זה קורה גם כשאתם קטנים בבית הספר, גם כשאתם גדולים יותר בצבא, בלימודים האקדמיים וגם… בעולם העבודה. לא רק זאת, אם אתם כבר ממש גדולים ויש לכם צאצאים משל עצמכם אז אתם צריכים להתמודד עם שינוי הלוז של משפחה שלמה 😉
לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD יכול להיות קשה לא רק עם רוטינות אלא גם עם מעברים ושינויים. לכן חזרה לשגרה יכולה להיות מאתגרת במיוחד לאלו מאיתנו שמתקשים בהתארגנות.
אז הנה כמה טיפים שיכולים לעזור לכם להקל על המעבר:
- כמה ימים לפני סוף החופש, לנסות לחזור בהדרגה לשעות השינה והיקיצה הרגילות.
- מתוך הנחה שהלוז שלכם רשום איפשהו – להעיף מבט כדי להיזכר מה צפוי לכם בימים הראשונים (פגישות, מערכת שעות, סידורים וכו). אם אתם לא יודעים מה צפוי לכם, זה הזמן לברר.
- לבדוק את הדברים שהייתם אמורים לעשות עד סוף החופש ואז:
- לבחור 2-3 הכי חשובים שאתם רוצים או צריכים לעשות עד סוף החופש ולנסות להתמקד רק בהם. אם הצלחתם עוד דברים – בונוס, אם לא – לא נורא, זה מספיק.
הרי בכל מקרה אנחנו נוטים לתכנן יותר ממה שאפשר לעשות בזמן נתון, אז לפחות ככה תדעו שהדברים הכי חשובים לא התפקששו. - להזכיר לעצמכם לפחות 2-3 דברים שעשיתם עד עכשיו שהיו משמעותיים עבורכם. אנחנו נוטים לכאוס על עצמינו על כל מה שלא עשינו ולא תמיד רואים מה שכן. אז טוב לסיים את החופש בתחושה טובה של ההישגים שלנו.
- לבחור 2-3 הכי חשובים שאתם רוצים או צריכים לעשות עד סוף החופש ולנסות להתמקד רק בהם. אם הצלחתם עוד דברים – בונוס, אם לא – לא נורא, זה מספיק.
- אם אתם עושים הפסקה מטיפול תרופתי במהלך החופש – תתייעצו עם הרופא איך הכי נכון עבורכם לחזור לשגרה. מידע נוסף על תרופות בחופשים תוכלו למצוא – בקישור הזה.
- בלטמים ופשלות יהיו – תשלימו עם זה ואם במקרה זכיתם להימנע מהם תחגגו!
- במידת הניתן הכינו לעצמכם לו”ז דליל ככל האפשר בימים הראשונים.
זה יאפשר לכם מרווח פעולה לטיפול בבלאגנים לא צפויים ולחידוש כוחות. - תשתדלו להימנע מהאשמה עצמית ולהתמקד בפתרון בעיות.
אם אתם לא מצליחים להימנע מהאשמה עצמית, תראו את הסרטון – בקישור הזה ותעבירו אותו לאחר מחבריכם הטובים כדי שידע איך לעזור לכם להימנע מכך בהמשך 😉
- במידת הניתן הכינו לעצמכם לו”ז דליל ככל האפשר בימים הראשונים.
- לזכור שלכל שבוע יש סוף שבוע ויום שעובר לא חוזר!
אם יש לכם עוד טיפים ודברים שימושים עבור חזרה לשגרה, תרגישו חופשי לשתף בתגובות ואל תשכחו להיות מדהימים ^_^
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההנחיות על איך למצוא דברים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ואת ההסבר על התמודדות עם מעגל הקסמים של דחיינות וחרדה – בקישור הזה
תמונה: By Horia Varlan CC BY 2.0
ציור בשיעור – טכניקת קו נקודה / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד ציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר של הציור. כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, על טכניקות שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן כפעילויות פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת קו נקודה במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – קו נקודה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הפרק הקודם בסדרה – בקישור הזה
ולקרוא את ההסבר על פתרון חזותי של תרגילי כפל – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
לפעמים זה נחמד / חן ספקטור
לפעמים זה נחמד, לקחת רגע הפסקה מהמולת היום.
זה נכון לכולם ובמיוחד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD שיכולים להיות מוצפים בקלות. אז בואו נצא קצת אל הטבע לנקות את הראש!
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “לפעמים זה נחמד” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
איך נוצר הסרטון?
אהבתם?
כדאי לכם גם לקרוא את ההסבר על איך למצוא דברים – בקישור הזה
ולראות את סדרת הסרטונים ציור בשיעור – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת הצמה החשבונית / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
אחרי שהסברנו כיצד ציור בזמן השיעור יכול לתרום לתהליך הלמידה של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה),
הצגנו גם את הצורך בגיוון של רמת העניין והאתגר של הציור. כדי לענות על הצורך הזה, אני מכינה במיוחד בשבילכם את סרטוני ההדרכה האלו, על טכניקות שמתאימות לציוד בית ספר.
על הדרך תוכלו להתרשם גם מהערך המוסף של כל טכניקה לפיתוח של מיומנויות חשיבה ולמידה. אז כדאי לכם לראות!
שימו לב שלא חייבים להיות עם הפרעת קשב כדי להשתמש בטכניקות האלו
וגם לא חייבים להיות בשיעור.
כל מי שרוצה יכול להשתמש בהן כפעילויות פנאי ויצירה.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת הצמה החשבונית במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – הצמה החשבונית” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הפרק הקודם בסדרה – בקישור הזה
ולקרוא את ההסבר על מתמטיקה, דיסקלקוליה והפרעת קשב – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
איך למצוא דברים עם הפרעת קשב? / חן ספקטור
מכירים את זה שאתם לא מצליחים למצוא משהו ואז כל הנשמות הטובות מתחילות לשאול אתכם איפה ראיתם את זה לאחרונה וכו….?
טוב, אז אתם בטח מבינים כבר שעלינו זה לא עובד.
הסיבה היא שאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD צריכים תהליך חשיבה אחר לאיתור חפצים. אנחנו לא תמיד יודעים איפה ראינו את חפץ מסוים בזמן האחרון. מה גם שיכול להיות שהזזנו אותו בלי לשים לב, שהתחלנו לעשות איתו משהו ושכחנו באמצע, שבטעות התבלבלנו בינו לבין חפץ אחר שבאותו הרגע תכננו לעשות איתו משהו או כל דבר אחר שמאפיין אנשים עם קשיים בתפקודים ניהוליים. אם תרצו, תוכלו ללמוד על הקשר בין תפקודים ניהוליים להפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה.
אם קצת התייאשתם, אל חשש!
בדיוק למענכם ניסחתי רשימה של שאלות לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD שמחפשים דברים 🙂
אתם מוזמנים לשתף בחוויות אשיות ולהוסיף מהניסיון שלכם בתגובות.
רשימת שאלות מותאמת לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז שמחפשים דברים:
- האם זה עלייך? – לבדוק אם אתם לובשים, מחזיקים או משתמשים באותו החפץ באותו הרגע.
- האם זה במקרר? – לבדוק אם זה נמצא באחד מהמכשירים החשמליים שמצוידים בדלת (יכול להיות גם במכונת הכביסה, מיקרו וכו)
- האם זה בארון הבגדים? – יכול להיות שהחזקתם את זה מתי שהתלבשתם והנחתם רגע כדי לגרוב איזו גרב או אף את אחותה התואמת (הישג מרשים כשלעצמו) ואז פניתם לפריט הלבוש הבא ושכחתם מקיומו של החפץ האבוד.
- האם זה במקום שלו? – משום מה כאנשים עם הפרעת קשב יש לנו נטייה להניח שאין סיכוי שהוא יהיה שם ולכן זה המקום האחרון שנחפש (אם בכלל) ולא פעם, דווקא שם הוא מתחבא.
- האם יש בסביבה מישהו שיודע למצוא דברים? – יש חפצים שלא אוהבים להיחשף כשאנחנו רוצים בהם, אבל ישמחו לעשות את זה אם זה יפדח אותנו מול הזולת (לפעמים זה שווה את המחיר 😉 )
- כמה באמת צריך את זה היום? – לפעמים אפשר גם להסתדר בלי זה וחבל להשקיע יותר מידי זמן בלנסות. מה גם, שיש לחפצים האלו נטייה לצוץ בדיוק שנייה וחצי אחרי שכבר לא צריך אותם.
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את הסיפור “הלכתי לאיבוד – תכף אשוב” – בקישור הזה
ואת ההסבר על למה אנחנו שוכחים דברים כשאנחנו יוצאים מהחדר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת האמבה / חן ספקטור
ברוכים הבאים לסדרת הסרטונים “ציור בשיעור”!
בסרטון הראשון הסברתי לכם כיצד ציור בשיעור יכול לעזור ללומדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. תוכלו למצוא את ההסבר המלא – בקישור הזה.
כמו שהבטחתי, בסרטונים הבאים אציג טכניקות ציור מגוונות, המתאימות לציוד בית ספר.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת האמבה במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – האמבה” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הפרק הקודם בסדרה – בקישור הזה
ואת הסרטון על הקסופלקסגון – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ציור בשיעור – טכניקת הקשקוש / חן ספקטור
אחרי שהסברתי לכם כיצד ציור בשיעור יכול לעזור ללומדים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD (בקישור הזה),
כמו שהבטחתי, בסרטון הזה ובבאים אחריו, אציג טכניקות ציור מגוונות, המתאימות לציוד בית ספר.
איך זה עובד?
- מתחילים מהתחלה – כל טכניקה עומדת בפני עצמה ולא מצריכה ידע קודם.
- על טעם וריח אין להתווכח – כדי לסייע לכם לאתר את הסגנונות שחביבים עליכם, לכל אחת מהטכניקות יוקדש סרטון נפרד.
אם לא התחברתם למשהו, החלוקה הזו מאפשרת לכם לעבור הלאה בקלות עד שתמצאו את הטכניקות שמתאימות לכם. - התאמה אישית – עבור כל טכניקה יוצגו מספר גרסאות, בהתאם לרמת הקושי והעניין הדרושים לכם ובהתאם לציוד שעומד לרשותכם באותו הרגע.
- חופש יצירתי – מי שרוצה יכול לעקוב אחרי ההנחיות באופן מדויק צעד אחר צעד, אבל!
אתם גם יכולים להתייחס אליהן כהצעות עבודה, או כנקודת פתיחה שממנה תמשיכו לפתח את הסגנון האישי שלכם.
והפעם – אציג בפניכם את טכניקת הקשקוש במלוא הדרה 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “טכניקות לציור בשיעור – הקשקוש” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
מאוד אשמח לראות דוגמאות מהציורים שלכם,
תוכלו לשלוח לי אותם דרך דף “צרו קשר” – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הפרק הקודם בסדרה – בקישור הזה
ואת הסרטון על צרות של משרבטים – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
סקר קשב: האם לכל העולם יש הפרעת קשב? / חן ספקטור
כמה פעמים סיפרתם למישהו שיש לכם או למישהו שאתם מכירים הפרעת קשב ונפנפו אתכם בטענה שבעצם לכל העולם יש הפרעת קשב וריכוז ADHD?
אם אין לכם מספיק אצבעות כדי לספור את זה, אתם ממש לא היחידים.
למעשה זו תופעה מאוד מטרידה ומזיקה שחשוב לטפל בה.
אז יש לי שני דברים להגיד על זה:
- לא, כי אנשים עם הפרעת קשב הם רק כ- 10% מהאוכלוסייה
- אבל… לפעמים זה מרגיש ככה, במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב
למה זה קורה?
יש כמה סיבות לכך שהרבה אנשים חושבים בטעות שלכולם יש הפרעת קשב:
- אנחנו נוטים לעשות הרבה “רעש” ועושים עלינו ספינים – אני לא מדברת רק על המאפיינים הבולטים יחסית של הפרעת קשב כמו פעלתנות-יתר או בעיות התנהגות שעלולות להתפתח בעקבותיה. אני מדברת יותר על הכיסוי התקשורתי של הנושא. זאת משום שלמרבה הצער, פעמים רבות התקשורת מחזקת את הסטיגמה ומפיצה מידע מטעה.
בנוסף ליצירת רושם מטעה בנוגע לממדי התופעה, נוצר גם דימוי שגוי בציבור אודות הפרעת קשב. הדימוי הציבורי המוטעה גורם לאנשים לשייך התנהגויות וקשיים מסוימים באופן אוטומטי להפרעת קשב, בלי לבדוק מה הגורם האמתי לדברים אלו בכל מקרה לגופו. למשל, הפרעת קשב היא לא לקות למידה ולא בעיית התנהגות. היא אמנם עלולה לגרום לקשיי למידה ולבעיות התנהגות, אבל לא בהכרח וגם קשיי למידה ובעיות התנהגות עלולים להיגרם גם ממקורות אחרים שאינם הפרעת קשב (למשל: לקות למידה, בעיות רגשיות, בעיות חושיות ועוד). כשאנשים חושבים שכל מי שמתקשה בלמידה הוא עם הפרעת קשב, מן הסתם הם יגיעו לאחוזים גדולים בהרבה ממה שבאמת נמצא בשטח. לכן חשוב מאוד להקפיד על הפצה של מידע אמין ולהימנע ממידע מטעה.
למידע נוסף אני ממליצה לבדוק את הפוסטים הבאים:- הסבר על מתי קושי הופך להפרעה – בקישור הזה
- הסבר על אבחנה מבדלת של הפרעת קשב – בקישור הזה
- הסבר על האחריות של אנשי תקשורת בנוגע למידע על הפרעת קשב – בקישור הזה
- הסבר על ההשפעה של הכיסוי התקשורתי של פרסומים ומחקרים מדעיים – בקישור הזה
- הצהרת קונצנזוס אודות הפרעת קשב – בקישור הזה
- הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור – בקישור הזה
- זה רץ במשפחה – בעקבות ההיבט התורשתי של הפרעת קשב וריכוז ADHD, רוב הסיכויים שאנשים עם הפרעת קשב גדלו בבית שבו לפחות לאחד ההורים וכנראה גם לחלק ניכר מבני המשפחה האחרים יש הפרעת קשב. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שבעקבות חוסר המודעות יש תת-אבחון בדור ההורים ונדיר מאוד שמישהו מדור הסבים יהיה מאובחן. כשאנו גדלים בסביבה שבה אנו חשופים להרבה התנהגויות המאפיינות הפרעת קשב ואנחנו לא יודעים שלאותם אנשים יש הפרעת קשב, אנחנו יכולים לחשוב שאלו פשוט התנהגויות של אנשים ושאין בכך משהו חריג. לא סתם הרבה מהתגובות של אנשים עם הפרעת קשב לתיאור התסמינים של הפרעת קשב הן משהו בסגנון “מה? זה לא כולם ככה?”.
- אנשים מתחברים למי שדומה להם – באופן כללי אנשים נוטים להתחבר יותר בקלות לאנשים שחושבים ומתנהגים כמוהם. לכן, זה לא מפתיע שאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD נוטים להסתדר עם אנשים אחרים שיש להם הפרעת קשב. התופעה הזו יכולה להתרחש גם כשאין לאף אחד מהצדדים ידע על הפרעת הקשב של עצמו או של הזולת. הנטייה של אנשים עם הפרעת קשב להתחבר לאנשים אחרים עם הפרעת קשב משפיעה על הרכב של המעגל החברתי שלהם. כך שגם בבית לאנשים עם הפרעת קשב יש סבירות גבוהה להיות בסביבת אנשים עם הפרעת קשב וגם בשעות הפנאי.
- נטייה להימשך למקצועות ותחומי לימוד ידידותיים להפרעת קשב – אנשים שונים נוטים להיות טובים בדברים שונים וזה נכון גם עבור אנשים עם הפרעת קשב. אבל… ההשפעה של הפרעת קשב על תהליך הלמידה יחד עם הרגישות שלנו לתנאי עבודה מסוימים, יוצרת מצב שבו בתחומי לימוד ובמקצועות ידידותיים לקשב יש אחוז גבוהה מאוד של אנשים עם הפרעת קשב. מכאן שלאותם אנשים יש סיכוי גבוהה יותר להיות בחברת אנשים עם הפרעת קשב לא רק בבית ובשעות הפנאי, אלא גם בלימודים המקצועיים ובעולם העבדה.
- תוכלו למצוא הסבר מעמיק יותר על הנטייה הזו – בקישור הזה
אמ;לק
לפחות לפי התאוריה שלי:
- רוב הציבור חושב שלכולם יש הפרעת קשב, בעיקר בגלל שילוב של הסטיגמה על הפרעת קשב והכיסוי התקשורתי המוטה סביב הפרעת קשב וריכוז ADHD.
- אנשים עם הפרעת קשב חשופים לאותו כיסוי תקשורתי, אך בנוסף הם נוטים גם לשהות בחברתם של אנשים אחרים עם הפרעת קשב כמעט בכל תחום אפשרי (משפחה, חברים, לימודים ועבודה). לכן להם יש סיכוי יותר גבוה לחשוב בטעות שהפרעת קשב היא משהו שיש לכולם.
רוצים לבדוק את זה?
אם יש לכם הפרעת קשב, חישבו על האנשים שמסביבכם ותענו על הסקר הבא.
אם אין לכם הפרעת קשב, תעבירו לאנשים שיש להם כדי שנראה מה הם יגידו 🙂
בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אל תשכחו לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, אסוציאציות ומה שבא ליד 🙂
שימו לב
- אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
- תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
- אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הסקר על נהיגה – בקישור הזה
ואת הסרטון על מיתוסים על הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
מתמטיקה, דיסקלקוליה והפרעת קשב ADHD / חן ספקטור
לפני שמתחילים, בואו נעשה קצת סדר:
דיסקלקוליה היא אחת מתוך שלושת לקויות הלמידה. השתיים האחרות הן דיסלקסיה (קושי בקריאה) ודיסגראפיה (קושי בכתיבה). כל אחת מהן יכולה לבוא לבד, או ביחד עם אחת או יותר מלקויות הלמידה האחרות. לקויות למידה מאבחנים באמצעות אבחון דידקטי שעליו תוכלו לקרוא – בקישור הזה
דבר נוסף שכדאי לדעת בהקשר הזה, הוא שבאופן כללי לקויות למידה נוטות לבוא ביחד עם הפרעת קשב וריכוז ADHD. למעשה, ברוב המקרים הן באות ביחד ויותר נדיר שלא. עם זאת, הן בהחלט יכולות גם לבוא בנפרד. כלומר, יתכנו מצבים שבהם תהיה לקות למידה אחת או יותר ללא הפרעת קשב. כמו כן, יתכנו גם מצבים שבהם תהיה הפרעת קשב ללא לקות למידה.
כדי לסבך את הדברים קצת יותר, לקויות למידה גם יכולות להראות מאוד דומה להפרעת קשב. כך שיכול להיות קשה להבדיל ביניהן ללא אבחון מסודר של איש מקצוע מוסמך. לכן, כדי לדעת בדיוק מהם המקורות לקשיים במקרה מסוים, צריך לעשות אבחון ותמיד כדאי לבדוק כל חשד למקור הקשיים מול אנשי המקצוע המתאימים.
- את ההנחיות של משרד הבריאות על אבחון הפרעת קשב וריכוז ADHD, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
- ותוכלו ללמוד עוד על אבחנה מבדלת של הפרעת קשב – בקישור הזה
מה ההבדל בין דיסקלקוליה ללקויות למידה אחרות?
דיסקלקוליה היא מקרה מיוחד משתי בחינות:
- יש הרבה בלבול בין קשיים בחשבון שנובעים מדיסקלקוליה לבין אלו שנובעים מהפרעת קשב (לפעמים גם בקרב מאבחנים מקצועיים לצערי).
- דיסקלקוליה הרבה יותר נדירה מדיסלקסיה ודיסגראפיה, שלרוב כבר מוכרות לציבור.
הפוסט הזה נועד קצת לחדד את הדברים.
כמו כן הפוסט נועד לאפשר לכל הדיסקלקולים כאן ליצור קבוצת תמיכה – כי זה דבר מאוד חשוב וקשה למצוא עוד אנשים שחווים את הקשיים האלו ויכולים לדבר עליהם מניסיון אישי.
מה ההבדל בין דיסקלקוליה להפרעת קשב?
דיסקלקוליה פוגעת בתפיסה הבסיסית של המספר והכמות. כלומר, מה זה 5 ומה ההבדל בין 5 ל- 50 או 500.
למשל, האם זה סביר לקבל עודף של שנקל משטר של מאתיים אם קניתי קרמבו?
זה גם בדרך כלל בא עם הרבה בעיות שקשורות לתפיסה החזותית-מרחבית.
כתוצאה מכך, אנשים עם דיסקלקוליה בדרך כלל יתקשו להתמצא במקומות חדשים ולנווט לפי מפה (ברוך ממציא ה- GPS כבר אמרנו?).
עם זאת, אדם שיש לו דיסקלקוליה ללא בעיות נוספות, לא יתקשה לבצע פעולות חשבוניות ברמה הטכנית. כלומר, סביר מאוד שהוא יצליח לשנן ולזכור את שלבי הפעולה של פתרון בעיות או תרגילים מתמטיים ולהשתמש במחשבון בצורה נכונה. אבל… הוא לא ידע את המשמעות הכמותית של הסימנים שהוא מעתיק מהצג לנייר ולא תהיה לו תחושת אומדן.
לעומת זאת, הפגיעה של הפרעת קשב בתפקוד המתמטי נובעת מהמאפיינים הייחודיים של המקצוע הזה בהשוואה למקצועות אחרים.
בהמשך נציג את העיקריים שביניהם.
מתמטיקה מצריכה תשומת לב גבוהה מאוד לפרטים
אחד הדברים עלולים להיפגע בהפרעת קשב הוא היכולת לשים לב לפרטים. להבדיל ממקצועות אחרים, מתמטיקה רגישה לזה במיוחד. למשל, אם במבחן בהיסטוריה תלמיד כותב אות או אפילו מילה שלמה לא נכון זה לא כל כך נורא. רוב הסיכויים שהמורה יצליח להבין את המשפט ואם לא אז את הפסקה. אולי ירדו על זה כמה נקודות מידי פעם, אבל זה לא מה שיחבל בסיכויי ההצלחה. לעומת זאת, החלפה/השמטה/הוספה של ספרה אחת יכולה לפסול תשובה שלמה בחשבון. זה משמעותי במיוחד בכיתות הגבוהות ששם התשובה יכולה להתפרס על מספר עמודים וטעות נגררת יכולה להיות ההבדל בין ציון עובר לנכשל.
כל הטעויות שנגרמות עקב חוסר תשומת לב לפרטים לא קשורות להבנה החשבונית או לרמת הבקיאות בחומר. לכן זה גם מאוד מאוד מאוד מאוד מתסכל.
אגב, נושא נוסף שעלול להשפיע על תשומת הלב לפרטים הוא מיקוד הראיה.
הסבר על כך תוכלו למצוא – בקישור הזה.
רכישת עובדות היסוד היא תהליך משעמם ומייגע
יש גם את הנושא של שינון עובדות היסוד שפשוט משעמם וטרחני מידי עבור אנשים עם הפרעת קשב וריכוז, שרמת העניין עבורם היא קריטית לתפקוד. זאת לא בעיה בהבנת פעולות החשבון ולא מונע פיתוח של יכולת אומדן טובה.
כאן יכולה גם להיות בעיה בשימוש במחשבון, שכן הוא מצריך לקרוא את המספרים במדויק, להקליד אותם במדויק ולהעתיק במדויק את התוצאה – כל אחד מהשלבים האלו הוא פוטנציאל לטעויות של תשומת לב לפרטים. זה סוג של מלכוד 22 כי למידת לוח הכפל בעל פה יכולה למנוע את הצורך במחשבון, אבל בשביל זה צריך ללמוד את לוח הכפל בעל פה.
זיכרון עבודה ופיצול קשב
לא דיברתי עוד על הפגיעה של הפרעת קשב בזיכרון העבודה שיכולה להקשות על פתרון רב שלבי בראש. על ההשפעה של זיכרון העבודה על תהליך הלמידה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.
לכאורה אפשר לעקוף את הקושי הזה עם כתיבה של כל שלב, אבל אז יש בעיה בפיצול קשב בין הכתיבה לחשיבה על הפתרון ולשמירה של השלבים הבאים בראש… עוד מלכוד.
אני מקווה שאתם מתחילים להבין את הבעיה
וכשהרגש נכנס לכל הסיפור
למרבה הצער, חרדת מתמטיקה היא תופעה נפוצה בקרב תלמידים באופן כללי. כלומר, היא לא נמצאת רק בקרב לומדים עם לקויות למידה ו/או הפרעת קשב וריכוז ADHD.
בגדול זה נובע מתפיסה של המתמטיקה כמקצוע מאיים לצד חשש של הלומד/ת למידת יכולתו/ה לעמוד בדרישות.
בהתאם לכך, חרדת מתמטיקה יכולה להתפתח משילוב של אחד או יותר מהגורמים הבאים:
- נטייה כללית לחרדתיות, או לחרדת בחינות
- קשיים בלמידה או בהבעת החומר הנלמד במסגרת בחינה (מכל גורם שהוא)
- ציונים נמוכים באופן אובייקטיבי, או באופן סובייקטיבי – כלומר, מתחת לאלו שהלומד רוצה או מרגיש צורך להשיג (למשל, דרישות הקבלה ל- 5 יחידות).
- חוויות כישלון קודמות סביב הנושא או חשש מכישלון עתידי, ללא קשר ליכולת המתמטית או לציונים בפועל (הפעם הצלחתי אבל….)
- דרכי הוראה לא מיטביות (במילים עדינות)
- ציפיות לא ראליות סביב תהליך הלמידה – מתמטיקה דורשת גם הבנה וגם תרגול. קושי נוכחי בשלבי הלמידה הראשוניים לא מחייב ביצועים נמוכים בהמשך הדרך, אבל אם הלומד ירים ידיים בשלב זה, תיווצר נבואה שמגשימה את עצמה.
- דרישות הקבלה של המוסדות להשכלה גבוהה (כולל הבחינה הפסיכומטרית)
- ערכים תרבותיים בנוגע ליכולת מתמטית, כולל ההשלכות האפשריות על המעמד החברתי והאפשרויות התעסוקתיות של האדם.
כמו שאתם רואים, יש מספיק סיבות להילחץ מהנושא.
מה גם שכל אחת מהן יכולה לגרום לחרדת מתמטיקה מרשימה כשלעצמה.
לכן כשיש שילוב של יותר מגורם אחד, מן הסתם המצב יהיה יותר חמור, מסובך ומורכב.
השילוב של חרדה והפרעת קשב
כל מה שאמרנו עד כה על חרדת מתמטיקה נכון באופן כללי וזה מסתבך עוד יותר אם הפרעת קשב נכנסת לתמונה.
זאת משום שקיים קשר בין רגשות לבין התפקוד הקוגניטיבי. תוכלו לקרוא על כך עוד – בקישור הזה
אבל…. משום שהקשב מושפע מהרגש, למי שיש בעיה ראשונית בקשב החרדה יכולה להשפיע עוד יותר על הביצוע ולהגדיל את סוג הטעויות שתיארתי קודם.
כלומר, כאן הפרעת הקשב יוצרת רגישות יתר לבעיה כללית (קוראים לזה אינטראקציה או קומורבידיות).
על הטלטלות הרגשיות של הפרעת קשב, תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה
נדבך על גבי נדבך
בנוסף לכל אלו, מתמטיקה היא מקצוע שנבנה על ידע קודם.
לשם השוואה:
- אם בהיסטוריה תלמיד מסוים התקשה ללמוד על היוונים ובינתיים הוא טופל כך שיכולת הלמידה שלו השתפרה, זה לא יפריע לו ללמוד על מלחמת העולם השנייה.
- אבל… אם הוא פספס את לוח הכפל, תהיה לו בעיה עם שברים גם אחרי שתפקודי הלמידה השתפרו.
כלומר, כשמדברים על מתמטיקה המענה הטיפולי/חינוכי יותר מאתגר. זאת משום ששיפור תפקודי הלמידה כשלעצמו אינו מספיק. במקרה הזה יש גם צורך קריטי לתת מענה לחסך הלימודי שנוצר ולפערים שנפתחו מול קצב הלימוד בכיתה. הכוונה היא גם לפערים הראשוניים שעמם הלומד התחיל את הטיפול וגם לפערי שנצברו במהלך הדרך. הרי מדובר בתהליך, זה לא קורה ביום אחד ובינתיים הכיתה ממשיכה להתקדם. כאמור, בעוד שיש גם מקצועות אחרים שבהם חשוב לצמצם פערי ידע, במתמטיקה זה בולט במיוחד ומקשה במיוחד על המשך הרכישה של חומרי הלימוד העתידיים.
הבדל נוסף קשור לשילוב של כל אלו עם ההיבטים הרגשיים והתרבותיים סביב הנושא. כאמור, להבדיל ממקצועות אחרים, מתמטיקה היא תחום דעת שרגיש במיוחד לחרדות. במקרים של קושי, בהתחשב בכך שתהליך הטיפול והשלמת הפערים מורכב יותר ממקצועות אחרים, תקופת הביניים שבה הלומד מקבל מענה טיפולי/חינוך אך עדיין לא הדביק את קצב הלימוד בכיתה מסוכנת במיוחד מבחינת התפקוד הרגשי והשלכותיו על התפקוד האקדמי.
מכאן עולה החשיבות של איתור מוקדם, שיכול למנוע או לפחות לצמצם בצורה משמעותית צבירה של פערים בחומרי הלימוד.
- על סוגיות האבחון בגיל הרך תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה.
- על הנחיות להורים בנוגע לאבחון לפני כיתה ב’, תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה
התייחסות במערכת החינוך
לומדים עם דיסקלקוליה מאובחנת בדרך כלל מקבלים אפשרות להחליף את הבגרות במתמטיקה בביולוגיה, כדי שיוכלו להיות זכאים לתעודת בגרות.
עם זאת, הנהלים של משרד החינוך נוטים להשתנות. לכן חשוב תמיד לברר מה ההנחיות העדכניות.
לצורך העניין תוכלו לפנות ליועצת בית הספר ולהשתמש בקישורים הבאים:
- הסברים על התאמות (נכון ליום כתיבת הפוסט) – בקישור הזה
- הפרטים של פניות הציבור של משרד החינוך – בקישור הזה
בנוסף, אם אתם מתכננים לימודי המשך בהשכלה הגבוהה – כדאי גם ליצור קשר עם מוסד הלימודים המבוקש ולברר את דרישות הקבלה למסלול הלימוד שבו אתם מעוניינים. זאת משום שבעוד שבמקרים רבים החלפת נושא הבגרות ממתמטיקה לביולוגיה לא תהווה מכשול בהמשך דרככם האקדמית, בהחלט יתכן שבחלק ממוסדות הלימוד או מסלולי לימוד ספציפיים זה יהיה בעייתי.
לכן מומלץ לברר את הדברים מראש כחלק מתהליך קבלת ההחלטות בנושא.
האם זה תנאי לקבלה? האם אפשר לעשות קורס אחר שמשלים? באיזו מידה התואר או התעודה מצריכים יכולת חשבונית גם אם אין קורס רשמי/ייעודי לנושא? וכו
לסיכום
אני מקווה שהפוסט הזה נתן לכם קצת כיוון ואולי הצליח להסביר כמה דברים על ההבדל בין דיסקלקוליה להפרעת קשב בנוגע להשפעה שלהן על היכולת החשבונית והתפקוד המתמטי. כאמור, דיסקלקוליה אמיתית זה מצב מאוד נדיר והרבה פעמים לאחר בדיקה קצת יותר מעמיקה מגלים שמדובר בהשפעה של הפרעת קשב על חשבון, או בכלל במצב לגמרי אחר. אז שווה לבדוק ולו רק כדי לשלול את החשד ולהיות בטוחים שהאבחנה שקיבלתם מדויקת ונכונה.
ועכשיו תור כל הדיסקלקולים – מה אתם אומרים על כל העסק? הרימו את קולכם ותנו בראש!
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על לקויות למידה – בקישור הזה
ולהתרשם ממגוון פוסטים בנושא חשבון ומספרים – בקישור הזה
ו… בונוס:
תוכלו להוריד בחינם את התמונה המגניבה של לוח הכפל – בקישור הזה
הפרעת קשב ADHD ביזמות ובהייטק – פתיח עם חן ספקטור
ביום חמישי ה- 11.1.2018 התקיים המפגש החמישי של קהילת הפרעת קשב בגוגל קמפוס שבתל אביב.
המפגש עסק בהפרעת קשב וריכוז ADHD ביזמות ובהייטק. תוכלו להתרשם מדף המפגש – בקישור הזה
בסרטון זה תוכלו לראות את הפתיח של חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב.
חן מסבירה מה הקשר בין דפוס הלמידה הייחודי של אנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD, לנטייה לעסוק בתחום היזמות וההייטק.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “הפרעת קשב ביזמות ובהייטק – פתיח עם חן ספקטור” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם את הסרטון על איך אפשר למצוא עבודה ולשמור עליה – בקישור הזה
ואת הסרטון בכוח הרצון – בקישור הזה
הכירו את סדרת הסרטונים – ציור בשיעור / חן ספקטור
שלום לכם,
אני חן ספקטור וברוכים הבאים לסדרת הסרטונים הראשונה שלי – “ציור בשיעור”!
על מה ולמה?
ציור בזמן השיעור הוא נושא חשוב, שלצערי לא תמיד מובן כראוי.
רוב האנשים סבורים שבזמן השיעור האזנה קשובה יכולה לכלול רק פעילות אחת, שהיא סיכום.
לכן כל פעילות אחרת עלולה להתפרש שלא בצדק כחוסר רצינות או זלזול.
אבל… זה לא תמיד המצב.
כדי שפעולת הסיכום תעזור ללמידה, האדם צריך להיות מסוגל להפעיל אותה ללא מאמץ מיוחד. לכן לאנשים שעבורם פעולה זו לא באה בקלות, הסיכום יצור הסחת דעת ויקשה על הבנת החומר. זה יכול לקרות אם שפת הלימוד היא שפה שנייה, אם יש לקות למידה, אם יש בעיות מוטוריות וכו. כך שבלא מעט מקרים, הניסיון ללמוד בדרך המקובלת עלול לפגוע במקום להועיל.
באופן דומה, ישנם אנשים שהעיסוק בפעולה נוספת שאינה סיכום, לא רק שלא תפגע בתהליך הלמידה שלהם, אלא אף תתרום לו בצורה משמעותית.
למעשה, צורת למידה זו יכולה לעזור מאוד לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “ציור בשיעור: על מה ולמה?” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על סיכום חזותי – בקישור הזה
ולשמוע את תכנית הרדיו על סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
רוצים לעזור לי לעשות עוד סרטונים מגניבים?
מאוד אשמח אם תתמכו בי בפטריון (patreon) שנמצא – בקישור הזה
שם תוכלו לקבל גישה להצצות מקדימות, תכנים ייחודיים, פספוסים ועוד!!!!
אם אתם לא מכירים,
patreon היא פלטפורמה שמיועדת לתמיכה ביוצרים ואמנים
- תוכלו למצוא סרטון הסבר קצר על הפלטפורמה – בקישור הזה
- והרצאת TED קצת ארוכה יותר – בקישור הזה
ברוכים הבאים לסרטון הראשון שלי / חן ספקטור
שלום לכם,
למי שלא מכיר, אני חן ואני המנהלת של קהילת הפרעת קשב.
אם תרצו, תוכלו לקרוא עלי פרטים נוספים – בקישור הזה
אבל לא בשביל זה התכנסנו היום.
מה שרציתי להראות לכם הפעם זה את הסרטון הראשון שלי ביוטיוב!
עד כה, ערוץ היוטיוב שלי שמש לתיעוד מפגשי הקהילה,
מהם תוכלו להתרשם – בקישור הזה
זו הפעם הראשונה שאני מכינה סרטון במיוחד ליוטיוב
ואני מקווה שהוא יעשה לנו חשק לעוד 🙂
נשמע מעניין?
צפו בסרטון הראשון של חן ספקטור ביוטיוב ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את תכנית הרדיו של תגל זילברמן וחן ספקטור על סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD – בקישור הזה
ולקרוא את המאמר של חן ספקטור על אימון מוחי – בקישור הזה
סקר קשב: על מה אתם רוצים לעשות סקר קהילתי? / חן ספקטור
יש לנו פיצ’ר חדש באתר לסקרים – הידד!
אומנם הקטע של הסקרים לא חדש, אבל עד עכשיו הוא היה בקבוצת הפייסבוק שלנו ושם קשה למצוא אותם בדיוק כשמחפשים…
מעכשיו, כל הסקרים הקהילתיים שלנו יהיו מרוכזים – בקישור הזה
סוף סוף נוכל להגיד לכל העולם בדיוק מה אנחנו חושבים על כל דבר שבא לנו לחשוב עליו.
זה יכול להיות משהו גדול, זה יכול להיות משהו קטן, העיקר שיש לנו מה להגיד בנושא!
אז אם יש לכם הפרעת קשב וריכוז ADHD ואתם רוצים להביע את עצמכם, או אם אין לכם הפרעת קשב אבל אתם רוצים לדעת מה דעתם של אנשים עם הפרעת קשב – זה המקום בשבילכם 🙂
נשמע מעניין?
אז יאללה, השמיע קולכם ואחרי שתסמנו תוכלו לראות גם את התגובות של כולם 🙂
בחרו באפשרות שהכי מתאימה לכם ולחצו “הצבע”.
אל תשכחו לשתף אותנו בתגובות בחוויות, תובנות, אסוציאציות ומה שבא ליד 🙂
שימו לב
- אפשר לבחור יותר מאפשרות אחת
- תוכלו לראות את התשובות של כולם רק אחרי שתצביעו בעצמכם
- אם לא מצאתם את מה שאתם מחפשים, אפשר גם להוסיף אפשרויות חדשות (דרך החלונית “אחר” בשורה האחרונה)
אהבתם?
תוכלו לבדוק את כל הפוסטים של קהילת הפרעת קשב – בקישור הזה
ופוסטים משעשעים נוספים – בקישור הזה
נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב / תגל זילברמן מארחת את חן ספקטור
תגל זילברמן אירחה את חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב, בתכנית הרדיו “ברגעי קסם משפחתיים” כדי לדון בנושא נשירה מהאקדמיה וסטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז ADHD.
המעבר מהתיכון לאקדמיה מלווה בשינויים רבים: רמה אקדמאית גבוהה יותר, חומר לימודי פחות מובנה ונגיש וצפייה של ניהול עצמי ברמה לימודית ותעסוקתית. לכן, אין פלא שזו תקופה לחוצה. כאשר מדובר בסטודנטים עם הפרעות קשב וריכוז ADHD התמונה מורכבת ולחוצה יותר, לעתים הם נתקלים באתגרים שאינם מטופלים ועלולים להוביל לנשירה.
בתכנית זו נגענו בעיקרי הדברים ממבט אישי.
- אם תרצו ללמוד את הנושא יותר לעומק, תוכלו למצוא סקירה מקיפה על האתגרים של סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
- כמו כן, תוכלו למצוא מידע על אבחון של הפרעת קשב – בקישור הזה
על חשיבות ההסברה
אמנם יש היום יותר מודעת לעצם קיומה של הפרעת קשב וריכוז ADHD, אבל עדיין קיים פער גדול בין התדמית הציבורית של הפרעת קשב לבין המהות האמתית שלה. יש המון מידע מטעה בתקשורת ובמרחב הציבורי והסטיגמה חוגגת.
על הבעיות של חוסר המודעות וההטעיה בציבור תוכלו לקרוא עוד – בקישור הזה
מידע אדות מיתוסים על הפרעת קשב, תוכלו למצוא – בקישור הזה
בין היתר, חוסר המודעות עלול למנוע גישה לאבחון, טיפול, תמיכה ממסדית והכרה חברתית.
חוסר המודעות החברתית עלול להוביל גם למצב שבו האדם מואשם שלא בצדק בדברים שאינם בשליטתו.
את דבריו של אחד העם בנוגע לסכנות שבמצב זה תוכלו לקרוא – בקישור הזה
את החלק הזה של התכנית סגר השיר “ילדה קטנה”. הוא אינו מופיע בסרטון היו-טיוב, אך תוכלו לשמוע אותו – בקישור הזה
מה עושים עם זה?
לכל הנושא של מודעות חברתית, התשובה היא הסברה. לצורך העניין יש לנו באתר הזה תגית שלמה שמוקדשת לנושא.
תוכלו להתרשם מכל חומרי ההסברה שלנו – בקישור הזה
למידע כללי אודות הפרעת קשב ולפוסטים במגוון נושאים הקשורים לתחום, תוכלו להיכנס למאגר המידע שלנו – בקישור הזה
את כל הפוסטים באתר ניתן ורצוי להפיץ ברבים!!!
קישורים לדברים נוספים שאוזכרו בתכנית:
- הסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על חן ספקטור ואיך היא הגיעה לנהל את הקבוצה תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על הפגיעה בתפקודים ניהוליים המאפיינת אנשים עם הפרעת קשב תוכלו למצוא – בקישור הזה
- פוסטים בנושא טכנולוגיה מסייעת, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על גוגל קיפ, תוכלו למצוא – בקישור הזה
- הסבר על אימון מוחי ושימוש במשחקי מחשב לפיתוח קוגניטיבי, תוכלו למצוא – בקישור הזה
משהו לקחת אתכם
אם תוכלו לקחת משהו אחד מהתכנית, אני מקווה שזה יהיה זה:
“תכירו את עצמכם, אל תברחו מעצמכם
תנו לעצמכם יד, תלמדו את הדרך ואל תפסיקו להסתכל קדימה!”
את השיר הסוגר של התכנית ברוח דברים אלו,
תוכלו למצוא – בקישור הזה
נשמע מעניין?
צפו בסרטון “נשירה מהאקדמיה 10 12 17” ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אם אתם רוצים לדלג על הפתיח, תתחילו מדקה 1:09.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הסרטון על סטודנטית עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ואת הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים בלימודים – בקישור הזה
זה בסדר לא להיות בסדר / Anna Akana + תובנות של חן ספקטור
אתם יודעים, החיים הם לא תמיד דבש ופרפרים… יש ימים ותקופות שקל יותר לחיות ויש כאלו שבהם יותר קשה. הפרעת קשב וריכוז ADHD מן הסתם לא ממש עוזרת לשמוח ולצהול כל הזמן, בעיקר בגלל הקטע שהיא פוגעת לנו לפחות בשני תחומי חיים באופן משמעותי ומתמשך, אתם יודעים – זה יכול להיות מעיק. אם אתם רוצים לשמוע מתי קושי הופך להפרעה – לחצו כאן ואם אתם רוצים לשמוע למה הפרעת קשב היא לא “מתנה” לחצו כאן. בנוסף, אחד מהמאפיינים של הפרעת קשב זה תנודתיות בתפקוד. כלומר, הקטע של “יום עסל יום בסל” עובד אצלינו יפה. תוכלו ללמוד על רכבת ההרים הרגשית של הפרעת קשב – בקישור הזה. ככה שאיך שלא תסתכלו על זה יש לנו סיבה ממש טובה גם להרגיש נחס ולא להיות בסדר ו…. זה בסדר לא להיות בסדר.
אבל בכל זאת….
הרבה פעמים לא נרגיש נוח להודות לעצמינו שמצבינו לא טוב, להגיד לאחרים זה יכול להיות קשה עוד יותר ו… כשהם מנסים לשכנע אותנו עם המון כוונות טובות שבכל זאת הכל בסדר, או שאנחנו כן צריכים להרגיש טוב עכשיו – זה יכול לגרום לנו להרגיש עוד יותר רע, או לחילופין לנסות להתכחש למה שמציק לנו באותו הרגע ולתת לו להמשיך להתבשל לנו בבטן (ואתם יודעים שהוא לא ישב שם בשקט).
אז אנה מדברת בדיוק על הקטע הזה בסרטון שלה. היא לא מתמקדת בהפרעת קשב, אלא מדברת על הסיטואציה הכללית.
עיקרי הדברים:
קודם כל אנה מזכירה לנו שהחיים לא תמיד מסתדרים איך שקווינו. לאחרונה היו לה יותר ויותר ימים שבהם היא הרגישה לא בסדר, אבל כשהיא ניסתה לדבר על זה היא מקבלת תגובות שלא ממש עוזרות לה. בעיקר מנסים להסביר לה שחשוב להרגיש חיובי ומנסים להגיד לה איך להרגיש חיובי. כלומר, מתייחסים לעצם זה שהיא מרגישה רע כבעיה ומנסים לשנות את זה. אמנם ברור שיש כאן המון כוונות טובות, אבל בכך הם למעשה מתעלמים מהסיבה האמתית לתחושה הרעה ומשדרים חוסר לגיטימציה לרגשות שליליים, גם כשהם משקפים קשיים ומצוקות אמתיים.
אנה חושבת שזה נובע מחוסר נוחות לחוות רגשות שליליות. למרות שזה בהחלט מובן שאנחנו לא רוצים להרגיש רע, זה מונע את תהליך העיבוד הרגשי שיכול להוביל להחלמה. מה גם שהניסיון להסתיר כל הזמן את הרגשות השליליים יכול להיות מתיש ומייגע.
אז היא דיברה על זה עם הפסיכולוגית שלה ומסתבר שאפשר גם אחרת. מסתבר שזה בסדר להיות גם לא בסדר. לא רק זאת, אלא שזה הרבה יותר טוב להיות בסדר עם זה שאתם לא בסדר, מאשר לנסות להעמיד פנים שהכל בסדר כשזה לא מה שבאמת קורה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון It’s OK to not be OK ורשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את ההסבר על מה לעשות כשאתם לא בסדר – בקישור הזה
ולשמוע את השיר על הימים הפחות טובים – בקישור הזה
ו…. אם כבר זכיתם ליום טוב, תהיו מאושרים ותחגגו אותו כראוי כי זה לא ברור מאליו. אם עושים לכם פרצופים על זה תראו להם את ההסבר – בקישור הזה
וכשבא לי: ציפיטפוט, מוטיבציה והפרעת קשב / חן ספקטור
ציפי שביט, היא אחת מגיבורות הילדות שלי ושל עוד רבים וטובים בארצינו הקטנה. היא מככבת בשיר הפתיחה של התכנית הנוסטלגית ציפיטפוט (מילים: יורם טהרלב, לחן: רוני וייס), אשר מוגש כאן לפניכם. השיר הזה לא נכתב על הפרעת קשב והוא עלה לשידור בתקופה שעדיין לא הייתה מודעות לנושא בקרב הציבור הרחב. עם זאת, הוא מצליח להעביר בצורה מדויקת וחיננית להפליא את אחד ההיבטים המורכבים יותר של הפרעת קשב – ההשפעה הקיצונית של המוטיבציה (ההנעה) על התפקוד.
את מילות השיר תוכלו למצוא – בקישור הזה
באופן כללי הפרעת קשב היא הקצנה של החוויה ה”נורמלית” שמוכרת לרוב האנושות מחיי היום יום. ההבדל העיקרי הוא בעוצמה, בתדירות ובהשלכות. חשוב לזכור שקושי הופך להפרעה רק כאשר הוא פוגע בצורה משמעותית ומתמשכת בתפקוד ואיכות החיים של האדם. הסבר נוסף על כך תוכלו לשמוע – בקישור הזה. לכל האנשים קל יותר לעשות פעולות כשהם חשים מוטיבציה לעשות אותן וקשה יותר בהיעדר המוטיבציה. אצל קשב זה יכול להיות ההבדל בין ביצוע מצויין לבין חוסר יכולת לתפקד. כלומר, כולם מושפעים ממוטיבציה, אבל אנשים עם הפרעת קשב מושפעים ממנה באופן מוקצן.
שני צדדיו של המטבע
זה יכול להיות נחמד כשנמצאים בצד המוצלח של התופעה הזו. אבל, זה הרבה יותר בעייתי כשנמצאים בצד השני.
כשצריך לעשות משהו משעמם
הבעיה הראשונה והישירה יותר היא הקושי לתפקד ללא רמות עניין ומוטיבציה גבוהות. כלומר התלות של אנשים עם הפרעת קשב ברמת העניין והמוטיבציה לצורך התפקוד. זהו אחד הגורמים המרכזיים לקושי של אנשים עם הפרעת קשב לתפקד במצבים שאינם אטרקטיביים במיוחד ולבצע משימות שגרתיות שחיוניות לתפקוד היום יומי. קושי זה משתלב גם עם הקושי בתפקודים ניהוליים שעליו תוכלו לשמוע יותר – בקישור הזה. כשאתם חושבים על מטלות שקשורות לתחזוקת הבית – דרושה גם יכולת ארגון וגם יכולת לתפקד בתנאי של חוסר עניין. פעמים רבות, הקושי הכפול הזה גורם להנמכה משמעותית בתפקוד.
וכשיודעים שאתה עושה יופי את מה שכיף ומעניין
הבעיה השנייה יותר מורכבת ונובעת מחוסר הבנה של הסביבה. משום שהאנשים הקרובים לאדם רואים את יכולותיו הגבוהות במשימות שמעניינות אותו, הם לא מבינים את חוסר היכול או הקושי לתפקד במצבים שבהם רמת העניין נמוכה. זה נכון במיוחד אם אותם מצבים מערבים פעולות שנחשבות לפשוטות יחסית. מכיוון שהם לא מבינים את הקשר של הפרעת קשב לתופעה זו, במקרים רבים האדם יואשם בדברים שאינם בשליטתו, כמו עצלנות או חוסר אחריות. על הנזק שבהאשמות מסוג זה תוכלו לקרוא את דבריו של אחד העם – בקישור הזה.
ככה שלא רק שזה קשה יותר, אלא שזה גם פחות לגיטימי
ועכשיו לכו תבקשו סיוע והבנה…..
על ההתמודדות מול תגובות הסביבה על קשיים בלתי נראים תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.
אבל על המחשב הוא יושב שעות!
אחת התלונות הנפוצות של הורים לילדים עם הפרעת קשב היא על הפער בין היכולת לשבת שעות על משחקי מחשב, לבין יכולת ההתמדה במטלות בית הספר. השוואה זו ללא ההבנה של המעורבות של הפרעת קשב מובילה כאמור למסקנות שגויות. כתוצאה מכך, אותו ילד עלול לסבול מהאשמות שווא ולעתים הדבר גם יוביל למניעת אבחון וטיפול. זאת משום שאנשים עלולים להסיק בטעות שעצם היכולת להתרכז שעות על גבי שעות במשחקי מחשב שוללת את האפשרות להפרעת קשב. זאת למרות שאותו הפער, אמור להיות דווקא מקור לחשד מרכזי.
כדי להבין מדוע דווקא משחקי מחשב יכולים לתפוס את הקשב שלנו כל כך טוב, תוכלו לשמוע את ההסבר של ג’סיקה – בקישור הזה. היא מסבירה שם גם איך אפשר להשתמש בעקרונות האלו בהקשרים אחרים של חיים האמתיים. כמו כן, היא מראה איך אפשר להפוך את חווית הלמידה בבית למהנה יותר – בקישור הזה. כלומר, חשוב לזכור שהיכולת לשבת שעות על משחקי מחשב אינה שוללת הפרעת קשב ושאפשר לנצל את הידע הזה לטובתנו.
אז לפחות נחגוג כמו שצריך כשזה כן עובד
עכשיו סגרנו מעגל ואנחנו חוזרים לשיר. זה אומנם נחמד לדעת שזו לא אשמתנו שאנחנו מתקשים במצבי שעמום. זה גם מועיל מאוד שאנו יכולים להסביר את הפער הזה לסביבה ושאנחנו יכולים לנסות להשתמש במודעות הזו כדי לגבש לנו אסטרטגיות התמודדות. אבל…. כל זה לא אומר שזה כל כך פשוט לעורר לנו את העניין והחשק. תחשבו מתי הייתה הפעם האחרונה שממש התלהבתם ממשהו שהסעיר את כל מהותכם? כמה פעמים זה קרה בתקופה האחרונה? בשנים האחרונות?
“ואז לפתע….”
כשמשהו כן מסתדר פתאום וכן בא לנו והכל פתאום קורה כאילו מאליו – למה שלא נחגוג?
ואם כבר חוגגים, למה לא לתת לציפי שביט המלכה לתת את הקצב?
ועכשיו, כשאתם רואים אותנו ממש מתלהבים ממשהו, תוכלו לדעת שהשמחה כפולה. גם על מציאת הדבר המלהיב וגם על כל היכולות המנטליות שפתאום נפתחות לפנינו – הרי אנחנו לא רגילים לגישה כל כל חופשית אליהם בשגרה האפורה. אז תשמחו בשמחתנו ובבקשה…. בבקשה בבקשה, אל תשתמשו בזה לרעתנו אחר כך. זה לא תמיד קורה הרבה ולא תמיד אפשר לדעת מתי תהיה הפעם הבאה. תנו לנו לזהור, תיהנו מהאור ותעזרו לנו לנחות בחזרה במציאות כשההתלהבות דועכת (או כשדרישות החיים לא מאפשרות לנו להמשיך). אנחנו נעריך את זה מאוד – תודה!
מוכנים?
הפעילו את הסרטון, הקשיבו לשיר הפתיחה של ציפיטפוט ושימו לב במיוחד למילים של הפזמון.
אחרי זה, תכתבו בתגובות אם אתם מזדהים ואם עלה לכם המצב רוח 🙂
אהבתם?
כדאי לכם גם לשמוע את השיר שיזכיר לכם שאתם מושלמים בדיוק איך שאתם – בקישור הזה
ואת הרצאת ה- TED של ג’סיקה שמסבירה יותר לעומק את הביטוי של הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: By Ирина Лепнёва CC BY-SA 3.0
על מוטיבציה ועל הסכנה האיומה שבבושה / ריצ’רד לבוי + הסברים ותובנות של חן ספקטור
ההתמודדות של אנשים עם קשיים בלתי נראים מתחלקת לשתיים:
- התמודדות מול התסמינים שיוצר מקור הקושי וההשלכות שלהם על התפקוד היום יומי
- התמודדות מול הסביבה החברתית שמתקשה להבין ולקבל את הקשיים
על הסכנה של האשמת האדם בדברים שאין בו, תוכלו לקרוא – בקישור הזה
ואת ההסבר של ריצ’רד על גודל הקושי של התמודדות עם קשיי למידה, תוכלו לראות – בקישור הזה
מול כל הכיתה
ריצ’רד לבוי משתף אותנו בסיפור על ילד שהתמודד עם מספר קשיים:
- קושי טכני בקריאה בעקבות לקות למידה
- חשש מחשיפת הקושי באופן פומבי מול חבריו ללימודים
- אלימות ביתית
לכאורה הייתם חושבים שהאלימות שממנה סבל בבית היא הצרה הגדולה ביותר שלו. זה מה שאני חשבת בתחילת הסיפור, במיוחד לאור התיאור הקשה בהתחלה (אזהרה, לא ללב חלש). הקושי בקריאה מתייחס להישגים ללימודים ואני כבר מרגישה את אלו שיגידו שציונים זה לא הדבר הכי חשוב ובכך יסגרו את הנושא ויצפו מכולם להמשיך בסדר היום. גם אם אתם לא מהאנשים שסבורים כך, אני בטוחה שכבר נחשפתם בעבר לאמרות מסוג זה. בלי להיכנס לבעייתיות של טענה זו, אציין רק שהיא מובילה לכך שאנשים רבים ימעיטו בגודל הבעיה ובכמות המשאבים שראוי לדעתם להשקיע בהתמודדות מולה. כתוצאה מכך, כמות המשאבים העומדת לרשות אותו אתם בכדי להתמודד עם הקושי שלו עלולה להצטמצם. אם מדובר בהבנה ותמיכה של המבוגרים ואנשי החינוך מסביבו, אם במניעת אבחון או בצימצום הגישה לטיפול מקצועי.
ומי פה התרגש מפוטנציאל הפדיחות מול החבר’ה?
באמת, עם יד על הלב. מתוך כל הסיפור הזה כמה מכם חשבו שזו בכלל סוגיה שיש לה משקל משמעותי בהתחשב בקיומן של השתיים האחרות?
התשובה היא – אותו הילד. הוא חשב זה הכי נורא.
מה קרה שם?
לאותו ילד עם קשיי קריאה ואב אלים הייתה מורה. במסגרת השיעורים המורה נהגה לבקש מהתלמידים לעמוד מול הכיתה ולהקריא. מתוך הסיפור ניכר שהיא לא הייתה מודעת לקשיים המשפחתיים והאקדמיים של הילד, או שלא ייחסה להם חשיבות. כך או כך היא התייחסה אליו כמו כל ילד אחר וציפתה שיעמוד ויקריא מול כולם.
הילד לא היה יכול לסבול את המחשבה של ההשפלה הפומבית מול חבריו לכיתה. הבושה דחפה אותו לדרכים נואשות שבהן יוכל להתחמק מהסיטואציה.
רוצים לדעת איך הוא התמודד?
לסיפור המלא צפו בסרטון Rick Lavoie Story: Taking A Beating to Avoid Reading.
כדי לא לעשות לכם ספוילרים, אמשיך את הדיון לאחר הסרטון.
בעיה של מוטיבציה, אבל מסוג שונה
בתיק האישי של אותו הילד נמצאה הערה מהמורה לפיה אין לו מוטיבציה. האמנם?
לטענתו של ריצ’רד הייתה לו המון מוטיבציה, אבל היא הופנתה למקום אחר. המוטיבציה שלו הייתה להימנע מהבושה שבחשיפת הקושי שלו בקריאה מול כל החברים. הוא היה מוכן אף להיחשף לאלימות קשה על בסיס שבועי כדי להימנע ממנה. איך אפשר להגיד שלילד כזה אין מוטיבציה?
מה אפשר לעשות?
החלק העצוב ביותר בסיפור הזה הוא שהיה ניתן למנוע אותו, או לפחות את החלק שבו הילד הרגיש צורך לחשוף את עצמו לאלימות נוספת באופן מודע ויזום. מצבים מסוג זה הם מה שמתכוונים אליהם כשמדברים על בעיות משניות בעלות אופי חברתי-רגשי. אי אפשר ל”רפא” או “למנוע” לקות למידה משום שהיא מולדת. אבל איתור של מקור הקושי וטיפול בו בשלב מוקדם היה יכול לשפר את יכולת הקריאה באופן שהיה פחות משפיל ומביש עבור הילד בסיטואציות מסוג זה. הקנייה של יכולת סנגור עצמי ואסרטיביות היו יכולות לעזור לו להתמודד בצורה יעילה וחיובית יותר מול המורה וחבריו לכיתה. תמיכה רגשית הייתה יכולה לחזק את הביטחון העצמי שלו ולצמצם פגיעה של חוויות שליליות מסוג זה על תפיסת המסוגלות העצמית.
במילים אחרות, היה אפשר לצמצם את הקושי הטכני שלו בקריאה. היה אפשר לצמצם את המצוקה הרגשית מול הסיטואציה והיה אפשר לתת לו כלים לשפר את הסיטואציה עצמה. כל זה עוד לפני שדיברנו על המורה עצמה שגם אליה נגיע. מה שחשוב לי להדגיש בשלב זה הוא שרק על ידי איתור וטיפול מוקדם היה אפשר למנוע את המצב שבו הילד מרגיש שהדרך היחידה שבה הוא יכול להשתחרר מהמצוקה שלו היא על ידי סיכון עצמי וחשיפה חוזרת ונשנית לאלימות קשה בבית.
הדרכת מורים
אני מאמינה שלאותה המורה היו כוונות טובות ושהיא עשתה ככל יכולתה לקידום התלמיד במסגרת הידע והכישורים שהיו לה. אני מאמינה שאם היא הייתה מודעת לגודל המצוקה שהיא עוררה בתלמיד ובהשלכות של מצוקה זו היא הייתה נמנעת מכך. הבעיה הייתה חוסר מודעות. משום שלאותה מורה לא היו הכלים וההכשרה הדרושים לאיתור מקור הקושי האמתי היא ייחסה את התנהגות התלמיד לחוסר מוטיבציה.
כל המאמצים שלה לא הועילו ואף החמירו את המצב משום שלא טיפלה בגורם הנכון.
חשיבותו האבחון והאיתור המוקדם
כיום נוהגים לקשר בתקשורת בין אבחון לבין התאמות וציונים. ההטעיה הזו מסוכנת מאוד בדיוק מהסיבות האלו. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות לכל מיני קשיים. הדרך היחידה לדעת מהו הגורם או שילוב הגורמים האמתי הוא דרך בדיקה של כל חשד למקור הקושי על ידי אנשי המקצוע הרלוונטיים. רק לאחר בירור מעמיק של הסיבה להיווצרות הקשיים ניתן לבנות מערך טיפולי הולם, אשר ייתן את המענה הנדרש למען שיפור התפקוד ואיכות חייו של האדם כמו גם מניעה של בעיות משניות וצבירה של פערים.
לכל גורם אפשרי למקור הקושי יש טיפול שונה. כבר ראינו איך חוסר איתור גורם להזנחה של מקור הקושי והתפתחות קשיים משניים. איתור שגוי עלול לגרום גם להזנחה, גם לבזבוז של זמן ומשאבים יקרים שיכולים היו להיות מוקדשים לטיפול בגורם האמיתי וגם כפי שראינו עלולים להחמיר את המצב. זה נכון גם עבור המענה החינוכי שראינו בסיפור הזה אבל גם עבור כל מענה מתחום אחר.
משום שפירוש שגוי עלו להוביל להזנחה, בזבוז משאבים ואף החמרה במצב חשוב מאוד ללכת לאבחון מקצועי עבור כל חשד לגורם הקושי. אם יש ספק בקשר לתוצאות האבחון או חוות הדעת של אנשי המקצוע יש לפנות לחוות דעת שנייה ואף שלישית ורביעית במקרה הצורך. האבחון לא נועד להקל על המערכת או על המבוגרים האחראיים בסביבתו של הילד. הוא לא נועד להפוך את הילד לרובוט או מכונת ציונים צייטנית. הוא נועד להציל חיים. במקרים קיצוניים כמו זה ממש מדובר בסכנה פיזית מידית. בהקשר של הפרעת קשב מדובר בין היתר גם בהקטנת הסיכון לפגיעה פיזית בעקבות הקשיים בתפקודים ניהוליים, שבין היתר עלולים ליצור גם נטייה מוגברת להיכנס למצבים מסוכנים ולהיפצע (תוכלו ללמוד עוד על נושא הבטיחות בהקשר של הפרעת קשב – בקישור הזה). במקרים אחרים מדובר ביכולת להשתלב בחברה כאדם בוגר בעל יכולת להגשמה עצמית חיובית ובונה, במקום “להסדר איכשהו” ולשרוד בקושי, או לחילופין להזדקק לתמיכה ממסדית.
זה אינטרס של כולם
האבחון והמערך הטיפולי שבעקבותיו חיוניים למימוש שיוויון ההזדמנויות של האדם. הם מאפשרים לו להפוך מנטל לנכס עבור החברה שבה הוא חי. אין זה עניינם של אנשים עם קשיים או בני משפחותיהם בלבד, אלא של החברה כולה. זאת משום שההתמודדות עם אנשים שלא זכו למענה הולם בילדות, נופל על הקופה הציבורית והמרחב הציבורי בבגרותם. לאומת זאת, התרומה של אנשים שזכו לתמיכה הולמת מגילאי הילדות, באה לידי ביטוי הן בהרחבת קופה הציבורית והן בשיפור ופיתוח של המרחב הציבורי – אם בתרבות, בכלכלה, בטכנולוגיה, בחברה או בכל תחום אחר.
משום שהחברה היא זו שמשלמת על הכישלון שלה במתן שוויון הזדמנויות והיא זו שקוצרת את הפירות של הצלחתו,
הרי זה אינטרס של כל האזרחים באשר הם וכך יש להתייחס לנושא זה.
אז פעם הבאה שאתם נתקלים במישהו שמזלזל בחשיבותו של האבחון והמערך הטיפולי,
בבקשה האירו את עיניו והפיצו את המידע ברבים – דור העתיד שלנו יודע לכם מאוד.
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על התמודדות של לומדים עם קשיים בלתי נראים – בקישור הזה
ואת ההשוואה של ההתמודדות החברתית בין אנשים עם הפרעת קשב לאנשים עם OCD – בקישור הזה
תמונה: By Marco Verch CC BY 2.0
דיכאון, הקשר וקווי הדמיון שלו להפרעת קשב / Daniel Howell + מחשבות של חן ספקטור
דניאל הוא יוטיוביסט מצליח, שכמה סרטונים שלו כבר נמצאים באתר שלנו. בדרך כלל הוא משעשע מאוד ומרבה להשתמש בהומור עצמי. אם תרצו, תוכלו להתרשם מאחד הסרטונים שלו – בקישור הזה. לכבוד יום בריאות הנפש הבין לאומי, הוא בחר ליצור סרטון מיוחד כדי לשתף אותנו בהתמודדות שלו עם דיכאון. בחרתי להביא בפניכם את הסרטון הזה, משום שלדעתי הוא משקף בצורה מאוד ברורה ומאוזנת את הנושא.
איך זה קשור אלינו?
דיכאון הוא אחד המצבים שיכול להראות כמו הפרעת קשב, להגיע עם הפרעת קשב או להתפתח בעקבותיה. לפני שנתחיל, חשוב לציין שבכל אחת מהאפשרויות הללו הטיפול שונה ולכן חייבים לעשות קודם כל אבחנה מבדלת אצל פסיכיאטר. תוכלו לקרוא על הקריטריונים לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה.
התמודדות חברתית מול קושי בלתי נראה
אחד הדברים המשותפים לדיכאון והפרעת קשב הוא היותם קשיים בלתי נראים. כלומר, שניהם מצבים שלא ניכרים על האדם מבחינה המראה החיצוני הפיזי. אנשים שמתמודדים עם קשיים מהסוג הזה חווים אתגרים דומים באינטראקציה מול הסביבה החברתית. למשל, על הקשיים של OCD כקושי בלתי נראה תוכלו ללמוד – בקישור הזה. כמו כן, על ההתמודדות עם קשיים בלתי נראים במסגרת הלימודים תוכלו ללמוד – בקישור הזה.
השוואה לחוויה ה”נורמלית”
בהקשר הזה יש הבדל משמעותי בין הפרעת קשב ודיכאון. כשאנחנו מדברים על הפרעת קשב אנחנו מתייחסים להקצנה של הנורמה. כלומר, כולם מידי פעם פחות מרוכזים ולפעמים שוכחים דברים, אבל!!! אצל אנשים עם הפרעת קשב זה קורה בתדירות ובעוצמה שפוגעות באופן משמעותי ומתמשך בשני תחומי חיים לפחות. תוכלו לשמוע הסבר על ההבדל בין קושי שכיחי להפרעה – בקישור הזה.
כאמור, דיכאון מתנהג אחרת. יש מובנים שבהם הוא דומה לתחושת העצב שכולנו מכירים, אבל הוא יכול גם להרגיש שונה לגמרי. אחד הדברים שדניאל מתאר זה חוסר הקשר בין התגובה הרגשית לאירועים במציאות. בעוד שעל פי רוב ניתן להתחקות אחרי המקורות לתחושת עצב, דיכאון יכול להתפרץ סתם כך בלי שקרה משהו מיוחד שעורר אותו.
כי ככה
הפתאומיות שבה דיכאון יכול להופיע, מזכירה לי בהשוואה גסה את הפן התנודתי של הפרעת קשב. התפקוד של אנשים עם הפרעת קשב יכול להיות מושפע מגורמים חיצוניים כמו רמת התחזוקה העצמית (אוכל, שתיה, ספורט ושינה), מצב הרוח, התנאים הסביבתיים (כמות המסיחים) וכו. במצבים אלו האדם יכול לאתר את הגורם לפגיעה בקשב ולנסות להתמודד איתו כדי לשפר את המצב. אבל, לפעמים פשוט אין קשב כי ככה. למרות שאכלנו, למרות שישנו, למרות שאנחנו רגועים ושהסביבה נחמדה.
אנחנו רגילים לחפש סיבות וגורמים לקשיים שלנו. לכן, השילוב של חוסר הנראות ושל ה”גלים” הרנדומליים שבהם יכולים להופיע התסמינים יכול להיות מאתגר במיוחד לאדם ולסביבה. לפעמים אין סיבה. עכשיו המצב כזה כי ככה המוח החליט וזהו.
החשיבות של תחזוקה עצמית והקושי להתמיד בה
אחד הדברים שדניאל מתאר הוא כמות האנרגיה שהוא משקיע בתחזוקה עצמית. הוא מתאר כמה חשובה ההקפדה על אורך חיים בריא ליכולת להתמודד עם הקשיים. גם בהפרעת קשב התחזוקה העצמית חשובה מאוד ובשני המקרים היא מאתגר. הדיכאון מקשה על התחזוקה העצמית משום שהוא מרוקן את האדם מהאנרגיות הנחוצות לפעולה ומהרצון לפעול. הפרעת קשב מקשה על התחזוקה העצמית בכלל הפגיעה בתפקודים ניהוליים שעליה תוכלו ללמוד עוד – בקישור הזה.
למרות הקושי ולא בזכותו
אחרי שדניאל מתאר את כל המאמצים שהוא עושה בשגרת היום יום, הוא מדגיש שזה מה שצריך רק כדי להגיע למצב מתפקד. כלומר, זה לא שכל המאמץ של השחייה נגד זרם התסמינים מוביל לאיזו תוצאה מרשימה. זה רק שומר על נקודת הפתיחה. משם עוד צריך להתחיל להתקדם כדי להגיע לאן שרוצים.
אחד הדברים שדן מביא הוא התסכול של כל הדברים שהיה יכול לעשות ולהגשים, אם לא היה צריך להתמודד עם הדיכאון שלו. כל ההצלחות שלו היו למרות הדיכאון ולא בזכותו. מסיבות דומות אין לראות את הפרעת קשב כמתנה. הסבר על כך תוכלו לראות – בקישור הזה.
דניאל מדגיש שדיכאון זה לא משהו מגניב או מסתורי. זו מחלה שלא נמצאת בשליטתו של האדם וזה מצב מבאס מאוד.
לכן אם אין לכם דיכאון, אתם צריכים לשמוח וללמוד איך אתם יוכלים לעזור לאלו שכן.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון Daniel and Depression
אהבתם?
למידע נוסף על דיכאון ודרכי התמודדות – לחצו כאן
וכדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על מה אפשר לעשות כשהכל נורא ואתם ממש לא בסדר – בקישור הזה
הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
להיכשל בנורמליות: סיפור הצלחה של הפרעת קשב / Jessica McCabe How to ADHD + תוספות של חן ספקטור
בשעה טובה, הרצאת ה- TED של גיסיקה פורסמה לציבור והרי היא כאן לפניכם.
למי שלא מכיר אתם יכולים לבדוק את שלל הסרטונים המשובחים שלה שכבר עלו לאתר שלנו – בקישור הזה.
עיקרי הדברים (עם תוספות של חן)
בהרצאה ג’סיקה מתארת את הסיפור האישי שלה כילדה עם הפרעת קשב. כולם ראו שהיא חכמה ושיש לה פוטנציאל, אבל… היו כל מיני דברים שהיא נאבקה איתם ללא הרף. בין היתר היא מדברת על קשיים חברתיים, על קושי להתרכז בדברים שלא מאוד מעניינים, חפצים רבים שהולכים לאיבוד וכו. היא בעצם נפלה פה על שתי קטגוריות שמקשות את האבחון של הפרעת קשב לאור חוסר מודעות של החברה – מחוננות ומגדר.
- על הפרעת קשב ומחוננות תוכלו לקרוא – בקישור הזה. הבעיה במקרים אלו נובעת משני גורמים. הראשון הוא נטייה בלתי מודעת של אנשים עם אינטיליגציה גבוהה לפצות על הקשיים, באופן שמסתיר הן את הגורמים לקושי והן את רמת המשכל. השני הוא הבלבול בציבור בין לקויות למידה להפרעת קשב, שכן להבדיל מלקות למידה, הפרעת קשב לא בהכרח מובילה לפגיעה בתפקוד האקדמי.
- על הפרעת קשב אצל בנות ונשים תוכלו לקרוא – בקישור הזה. הבדלי המגדר של הפרעת קשב גם הם תוצר משולב של שני גורמים שונים. הגורם הראשון הוא ההבדל הביולוגי שמוביל לשוני בצורת הביטוי של התסמינים. משום שרוב הציבור מודע לתסמינים הזכריים, רוב האנשים לא ישייכו את התסמינים הנקביים להפרעת קשב. בעיה דומה קיימת גם עבור קשיים בלתי נראים אחרים. למשל, תוכלו לשמוע הסבר על הבדלי מגדר באוטיזים – בקישור הזה. הבדל נוסף הוא תהליך החברות ותפקידי המגדר השונים המיועדים לבנים ולבנות. בעוד שלבנים החברה מראה סלחנות רבה עבור התנהגות “שובבה” מבנות יש ציפייה חברתית להתנהגות רגועה ומנומסת יותר. על כן סביר להניח שמגיל צעיר הקפידו איתן יותר על הנושא הזה. הצד החיובי הוא שאותה הקפדה יכולה לסייע בבניית מיומנויות חברתיות, הצד השלילי הוא שבנות עלולות לסבול מחוויות שליליות תדירות ועוצמתיות יותר מבנים המתנהגים בצורה דומה. מומלץ בחום לשמוע את השיר “ילדה קטנה” שמבטא את התחושות הללו בצורה חדה וקורעת לב – בקישור הזה.
ג’סיקה ממשיכה ומספרת על תהליך האבחון. תוכלו לראות את הסרטון המרגש שבו היא מודה לאמא שלה על המאמצים שעשתה עבורה – בקישור הזה. היא מספרת על ההשפעה הדרמטית של הטיפול התרופתי על התפקוד בבית הספר, על היכולת החברתית ועל יכולת היצירה האמנותית שלה.
היא ממשיכה ומספרת על הקושי להסתדר עם החיים הבוגרים – בהשכלה הגבוהה, בזוגיות, בעבודה וכו. אבל יש לה פוסטנציאל. היא עובדת קשה, למה היא לא מצליחה לממש אותו? היא מספרת על תגובות המשפחה ועל היאוש האישי שלה ממה שנראה כמו מאמץ מייגע, מתמשך וחסר תועלת. בשלב זה היא הבינה שהטיפול התרופתי אינו מספיק. היא התחילה לחקור את הנושא ומצאה מידע רב.
היא פתחה ערוץ יוטיוב, בלי לדעת איך זה עובד בכלל והתחילה להפיץ ברבים את מה שלמדה.
המסרים העיקריים שלה בהרצאה זו הם:
- הפרעת קשב היא דבר אמיתי והיא אינה נובעת מבעיות בהורות או מחוסר משמעת. היא גם לא נגרמת מצריכה של סוכר או טכנולוגיה. סרטון הסבר בנושא תוכלו לראות – בקישור הזה.
- הפרעת קשב היא הקצנה של חוויות אנושיות רגילות. כלומר, כולנו חווים מידי פעם קושי בריכוז אבל בהפרעת קשב העצמה והתדירות של התסמינים מובילים לפגיעה חמורה בתפקוד ובאיכות החיים. מידע נוסף על כך תוכלו לראות – בקישור הזה.
- להפרעת קשב יש טיפול יעיל. המענה המלא הוא רב תחומי ומותאם אישית.
- והכי חשוב – אתם לא לבד!
נשמע מעניין?
צפו בהרצאה Failing at Normal: An ADHD Success Story | Jessica McCabe | TEDxBratislava וספרו לנו בתגובות את החוויה האישית שלכם ואילו תובנות ההרצאה העלתה בכם.
אהבתם?
כדאי לכם גם לראות את הפאנל בנושא בריאות הנפש שהיא השתתפה בו – בקישור הזה
ולהכיר את ריק גרין שאובחן בגיל מאוחר, מופיע באחת השקופיות בהרצאה הזו ובדומה לג’סיקה גם כן החליט לעסוק בהסברה בנושא.
תוכלו לשמוע את הסיפור האישי שלו – בקישור הזה.
טיפים להתמודדות עם קושי בבליעת כדורים / חן ספקטור
ישנם לא מעט ילדים, ולעתים אף מבוגרים אשר מתקשים בפעולה המוטורית של בליעת כדורים. פוסט זה נועד לסייע לכם להתמודד עם בעיה זו.
שימו לב – אני לא רופאה. פוסט זה לא נועד לייעץ בנוגע לטיפול תרופתי, אלא רק להקל על השימוש בו לאחר שניתן על ידי רופא מוסמך.
כמו כן, אם יש לכם רעיונות, טיפים או דברים נוספים שכדאי לדעת בהקשר הזה – שתפו אותנו בתגובות.
למה חשוב לדעת כיצד לבלוע כדורים?
התשובה המתבקשת היא עבור טיפול תרופתי. בהקשר של הפרעת קשב כמובן שמדובר על התרופות להפרעת קשב. חשוב להדגיש שתרופות אלו ניתנות רק לאחר שנמצא שאכן קיימת הפרעת קשב (על פי הנחיות משרד הבריאות – בקישור הזה) והן לא מיועדות לטיפול במצבים אחרים. כמו כן, בכל מקרה הטיפול התרופתי הוא רק חלק המענה המלא להפרעת קשב, שהוא רב תחומי ומותאם אישית.
ישנן מגוון של אפשרויות תרופתיות שמהן אפשר להתרשם – בקישור הזה. משום שכל אחד מגיב אחרת, נדרש תהליך התאמה אישי מול רופא. בין התרופות להפרעת קשב יש כדורים שניתן לחתוך/לפרק/לרסק כדי להקל על הבליעה ויש כאלו שאסור. לכן לפני שאתם פוגעים בשלמותו של הכדור חשוב מאוד לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא אם זה בסדר.
אם אין בעיה טכנית בבליעה אז הרופא יכול לבחור את המענה המיטבי מתוך המבחר הקיים. לעומת זאת, אם יש קושי בבליעה הרי שמגוון האפשרויות התרופתיות מצטמצם וייתכן שלא ימצא מענה מתאים או שיהיה צורך להתפשר על רמת ההשפעה ותופעות הלוואי. שלא לדבר על כך שקושי מסוג זה עלול ליצור מתחים בין ההורים לילדים סביב התארגנות הבוקר שגם כך מאתגרת דיו. על כן, למידה של פעולת הבליעה יכולה למנוע חיכוכים בשגרת הבוקר ולשפר את האיכות של המענה התרופתי.
בנוסף, חשוב לציין שלמיומנות של בליעת כדורים יש חשיבות גם מעבר לטיפול התרופתי בהפרעת קשב. כידוע ישנם שימושים רבים הן לתרופות והן לתוספי תזונה אשר מגיעים בצורה של כדור או קפסולה לבליעה. במקרה הצורך בעיה בבליעה תקשה או אף לא תאפשר את השימוש בהם. לכן באופן כללי מבחינה רפואית טוב לרכוש מיומנות זו.
במקרה של התנגדות – לברר את הסיבה
חלק זה רלוונטי בעיקר להורים שנתקלים בהתנגדות מצד הילדים לנטילת התרופה. חשוב לזכור שייתכן שהבעיה היא לא במיומנות הטכנית, או לא רק בה. ייתכן שמעורבים גם גורמים אחרים שלכל אחד מהם מענה משל עצמו. חשוב מאוד לשאול את הילד בדרכי נועם מדוע הוא מתנגד ומה מפריע לו. כך תוכלו להבין יותר טוב כיצד ניתן לבוא לקראתו ולהקל על התהליך.
חשוב לזכור גם ששום גורם לקושי לא סותר את קיומם של גורמים אחרים. לכן חשוב לברר את כל החשדות מול הילד ומול אנשי המקצוע הרלוונטיים, כדי להתאים את המענה עבור כל מקרה לגופו.
רגישות לטעם או למרקם של הכדור
אם הילד מתלונן שהכדור לא טעים לו או לא נעים בפה, כדאי ללכת לריפוי בעיסוק כדי לבדוק את הנושא של ויסות חושי. רגישות יתר עלולה לגרום לכך שהוא יחווה גירויים פיזיים בעצמה גבוהה מידי. לכן דברים שלכל אחד אחר יהיו קצת לא נעימים, עלולים להיות עבורו בלתי נסבלים. ריפוי בעיסוק יוכלו גם לאבחן וגם לטפל במידה ויתגלה שזה אכן המקרה.
במקביל כדאי ללכת לבית מרקחת פרטי ולהתייעץ עם הרוקח. יתכן שפשר לעטוף את הכדור בקפסולה חיצונית עם טעם ניטרלי ומרקם חלק.
משחק כוחות מול ההורים
במידה וכבר קיימים מתחים קודמים סביב הדינאמיקה המשפחתית, ייתכן שהילד מנסה למנף את הסיטואציה כהזדמנות להשיג דברים שהוא רוצה או צריך ולא הצליח בדרכים אחרות. זה המקום להדרכת הורים ולהקניית אסטרטגיות התמודדות יעילות יותר לילד. חשוב לעשות כאן ניתוח מעמיק של המצב מול אנשי מקצוע כדי לדעת איך אפשר לקדם את המצב בצורה בונה וחיובית עבור כולם.
חשיפה לסטיגמה בתקשורת ובציבור
יתכן והילד נחשף למידע שגוי בנוגע להפרעת קשב והטיפול התרופתי. אם הוא נחשף לתכנים מטעים בעלי אופי שלילי במיוחד, זה הגיוני מאוד שהוא לא ירצה להזדהות איתם או לקשר את עצמו לנושא הזה. על הסכנות שבהפצת מידע מסוג זה ניתן לקרוא עוד – בקישור הזה. ועל האחריות של אנשי ציבור בהקשר זה תוכלו לשמוע – בקישור הזה. במקרה זה המענה הוא הסברה. מומלץ להסתייע באנשי מקצוע שמכירים את הילד כדי לחשוב ביחד איך להתאים את ההסבר לאופי ולשלב ההתפתחותי שלו. כמו כן לרשותכם מידע רב במאגר המידע שלנו – בקישור הזה. מומלץ להתרשם קודם כל בעצמכם ואז להעביר את הדברים במילים שלכם או לברור את הפוסטים המתאימים לסיטואציה על פי היכרותכם עם הילד. כמו כן, חשוב לברר מאיפה הילד נחשף למידע הזה. אם מדובר במבוגרים בסביבה הקרובה רצוי ליצור איתם שיח בנושא, להסביר את ההשלכות ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם. בנוסף, מומלץ להקנות לילד מיומנות של סינגור עצמי כי שיכול להגן על עצמו בסיטואציות חברתיות שבהן הוא נתקל בחוסר הבנה או שמופנת כלפיו ביקורת שלילית.
תחושה שהטיפול התרופתי הוא עדות לכישלון אישי או עונש
נושא זה מאוד רגיש לביטחון העצמי של הילד ולאופן שבו מוצג בפניו הטיפול התרופתי. זוהי אחת הסיבות המרכזיות שאין להתייחס לטיפול התרופתי כמוצא אחרון או להימנעות ממנו כסוג של הצלחה, הסבר נרחב על כך תוכלו לקרוא – בקישור הזה. במקרה זה חשוב להתייעץ מול הרופא ומול אנשי המקצוע שמכירים את הילד, כיצד ניתן לשנות את התפיסה שלו בנוגע לשימוש בתרופות, לסיבות לנטילתן ולמטרות שלהן.
חוסר התאמה של הטיפול התרופתי
כל אחד מגיב אחרת לתרופות. במידה שהכדור אינו מתאים ייתכן שהילד ירגיש הרבה תופעות לוואי ומעט ריכוז. במקרה הזה הוא יתנגד בצדק לנטילת התרופה, שכן המטרה היא להקל ולא להכביד. אם יש חשד שזה המקרה, צריך פשוט לחזור לרופא להתאמה. בנוסף, חשוב לזכור שילדים גדלים והשינויים הפיזולוגיים עלולים להשפיע על התגובה לתרופה. לכן יש להקפיד על מעקב תקופתי כדי לוודא באופן שוטף שהטיפול נותן את המענה האידיאלי בכל שלב ותקופה בחיים.
אז איך לומדים לבלוע?
למידה הדרגתית דרך תרגול בבית
לפעמים הלחץ סביב התרופות יכול להקשות על הלמידה. במיוחד אם מדובר על תרופות יקרות, שהלב והכיס כואבים על כל כדור ש”בוזבז”. זה גם גורם לכך שלילד ניתנות רק הזדמנויות מעטות לתרגול ובפערי זמן גדולים. כדי להתמודד עם הקשיים האלו, אפשר לתרגל ללא חשש באמצעות סוכריות תיק-תק שהן קטנות ונוחות לבליעה, חצי ענב, חתיכה קטנה של סוכריית גומי וכו. ניתן לרצוי להתאים את מושא התרגול לטעם האישי של הילד. אם הוא מחובבי החידושים ניתן לגוון ולהתנסות כל פעם בדברים אחרים. אם הוא חושש משינויים למצוא משהו שעובד ולהתמיד בו. כך אפשר גם לעשות כמה ניסיונות ברצף, להבדיל מהטיפול התרופתי שבו כאמור אסור לעבור את המינון שרשם הרופא. כמו כן, דברים כמו סוכריות גומי וענבים אפשר לחתוך לגדלים שונים. כך ניתן לעשות תרגול הדרגתי. מחתיכה קטנה מאוד מאוד שלאט לאט גודלת ועד חתיכה בגודל הכדור. לא לשכוח להפגין התלהבות ולתגמל כראוי על כל עלייה ב”רמת הקושי”.
לאחר שהמיומנות נרכשה דרך דברי מאכל אחרים, אפשר בהדרגה לנסות להכליל על התרופות. חשוב לוודא שהילד בשל קודם, לתגמל על הניסיון עצמו ולא לשים דגש על הצלחה. הרבה פעמים המתח או החשש מכישלון עלולים ליצור נבואה שמגשימה את עצמה ומעגל שלילי שעדיף להימנע ממנו. לכן אם הילד חווה הצלחה רק מעצם הניסיון זה מגדיל את סיכויי ההצלחה ואת הנכונות להמשיך לשתף פעולה.
קלינאית תקשורת!!!!
הידעתם שאפשר לרכוש את מיומנות בליעת הכדורים אצל קלינאית תקשורת?
אם התרגול בבית לא עולה יפה או אם הוא מעורר חיכוכים משפחתיים, לא צריך לשבור את הראש. אפשר ללכת למספר מפגשים אצל קלינאית תקשורת דרך קופת החולים או באופן פרטי ולצ’פר את הילד בהדרכה מקצועית.
שימו לב – חשוב לוודא שקלינאית יש התמחות ייעודית בנושא.
מה אפשר לעשות בינתיים?
כמו כל מיומנות יתכן שייקח זמן לרכוש ולשכלל אותה. כדי הטיפול התרופתי לא יצטרך לחכות, יש כמה אפשרויות שכדאי לבדוק:
- כוס מיוחדת לבליעת כדורים – ניתן להשיג בכל בתי המרקחת. יש הרבה מקרים שבהם זה סוגר פינה יפה ואחרים שבהם זה עדיין לא מספיק. משום שהעלות עומדת רק על כמה עשרות שקלים, לא מדובר בהוצאה גבוהה ושווה לנסות.
- להתייעץ עם הרופא – ליידע אותו על הקושי בבליעה ולשאול בקשר לאפשרויות תרופתיות שלא מצריכות בליעה, או על כדורים שאפשר לפרק בדרכים שונות. עבור כדורים גדולים שניתנים לפירוק ניתן גם להתייעץ עם רוקח בבית מרקחת פרטי על אפשרות לחלוקת המינון בין מספר קפסולות קטנות יותר. אם אתם מפרקים או מפזרים את התכולה של הכדור חשוב לוודא שאתם נותנים את כל המנה. מומלץ להשתמש בכפית עם דבר מאכל דביק שחביב על הילד. כמו למשל, דבש, יוגורט, מעדן, קוטג’ וכו. לשים שיכבה אחת, לשים את התרופה ובמקרה הצורך שכבה שנייה שתחזיק את הכל במקום ותסתיר את הטעם. שימו לב שלא כל כדור ניתן לפרק והקפידו לקרוא את העלון לצרכן ולשאול את הרופא לפני שאתם פוגעים בשלמות הכדור.
וכמובן, תרגישו חופשי לשאול שאלות, לשתף חוויות ולמסור מידע שימושי בתגובות 🙂
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון תודה שטיפלת בי – בקישור הזה
ולקרוא סיפור קצר שיזכיר לכם על חשיבות התחזוקה העצמית לצד הטיפול התרופתי – בקישור הזה
הבהרה: המידע באתר אינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ רפואי או טיפול מקצועי אחר.
תמונה: Emoji One CC BY-SA 4.0
סוג חדש דנדש של עצמי / Alicia Keys + חן ספקטור
אנשים גדלים אנשים מתפתחים וטוב שכך.
אבל…לפעמים לסביבה קשה לאכול את זה, במיוחד עם השינוי מהיר או קיצוני.
זו הסיבה לכך ששינויים לטובה לא תמיד מתקבלים בברכה.
לפעמים זה קורה דווקא עם האנשים שהכי קרובים לנו וזה יכול להיות כואב.
למה זה חשוב במיוחד לאנשים עם הפרעת קשב?
כשמדברים על הפרעת קשב, כבר בתחילת הדרך תהליך האבחון כשלעצמו יכול לחולל שינוי גדול.
זה נכון במיוחד אם האבחנה ניתנת לראשונה רק בגילאי הבגרות, כמו שתוכלו לראות – בקישור הזה.
אחת הסיבות לכך, היא שפעמים רבות הפרעת קשב אינה מובנת כראוי על ידי הציבור הרחב. בעקבות זאת הסביבה החברתית של האדם עלולה לפרש את התסמינים בצורה שגויה, להאשים אותו בדברים שאינם במסגרת שליטתו, להניח שיכולותיו נמוכות מכפי שהן או להטיל את האשמה בפגמים באופיו. תופעה זו עלולה ליצר נזק רב. אם אתם רוצים לדעת על זה יותר תוכלו לקרוא את דבריו של אחד העם על הסיכון שבהאשמה של אדם בדברים שאין בו – בקישור הזה.
בהתחשב בכל אלו, האבחון של הפרעת קשב יכול לשפוך אור על התמונה המלאה ולספק מידע חדש שיסייע להבנת המצב. על ידי כך האבחון יכול לשנות את תפיסת העצמי של האדם ואת האופן שבו הוא מפרש את החוויות האישיות שלו. ייתכן שיגלה שהיו דברים שהוא הואשם בהם או הרגיש אשם לגביהם, אשר כלל לא היו באשמתו. התובנות החדשות עלולות לערער את היסודות והנחות היסוד שעליהם התבססו מערכות היחסים של האדם עם הסביבה שלו עד אותו היום. פתאום עכשיו כולם צריכים לבחון את הדברים האלו מחדש וזה לא פשוט.
אבל זה לא נגמר כאן
הרי לא עושים אבחון רק בשביל לקבל אבחנה. אחת ממטרות האבחון היא גם לאתר את המקורות לקשיים ולספק מידע אודות היכולות והמאפיינים האישיים של האדם, שישמש כבסיס לבניית מערך טיפולי מותאם אישית. גם לטיפול יש מטרה. הוא נועד לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם. כלומר, הוא נועד ליצור שינוי. כך שאם הכל מתנהל כראוי, בהחלט הגיוני לצפות שזה ישפיע בצורה משמעותית על ההתנהלות של האדם עם עצמו ומול הסביבה.
במילים אחרות – סביר להניח שתהליך האבחון והטיפול בהפרעת קשב ישנה לא רק את ההבנה והפירוש של ההתנהגות, אלא גם את ההתנהגות עצמה.
יהיו דברים שיורגשו באופן מיידי ויהיו דברים שיבנו לאורך זמן. כמו כן, יתכן שיהיו דברים שיתנדנדו לפה ולשם, עד שימצא האיזון הנכון מול אנשי המקצוע. בכל מקרה, מדובר בתהליך שעלול לערער את הסטטוס-קוו של מערכות היחסים הקרובות של האדם. בין אם השינוי נוצר מצמיחה אישית, בין אם מאבחון, מטיפול או מכל סיבה אחרת – האנשים שמסביבנו יגיבו בדרכם.
יהיו כאלו שישמחו עבורכם ויתמכו בכם מהרגע הראשון, יהיו כאלו שיצטרכו לעבור את התהליך שלהם כדי להבין ולקבל את התהליך שאתם עוברים. יהיו גם כאלו שיצטרכו לראות במו עיניהם את השיפור כדי להאמין בו ו…. יהיו כאלו שהשינוי לא ימצא חן בעיניהם ויהיו כאלו שיתנגדו לעצם השינוי מהיותו שינוי, ללא קשר לטיבו.
ואם הסביבה לא מקבלת?
חשוב לציין שלא כל מי שמביע ביקורת או חשש בהכרח יוצא נגדיכם. טוב לשמוע את הדברים, כי יתכן שבסופו של דבר הם יאירו את עינכם ויתרמו לתהליך. זה נכון גם אם באותו הרגע לא יהיה לכם נעים לשמוע את הדברים. אבל… כמו שאתם רוצים שיבינו אתכם, כך גם אתם צריכים להראות הבנה לצד השני. כי נאה דורש נאה מקיים. הדרך הכי טובה לעשות זאת, היא ליצור דו שיח ברוח טובה. זה המקום לסינגור עצמי, אסרטיביות ופיתוח של מיומנויות חברתיות. כל אלו יכולים להיות חלק מהמטרות הטיפוליות. אתם יכולים גם להיעזר באנשי המקצוע שעובדים איתכם, כדי להתייעץ בנוגע ליחסים מול הסביבה ולחשוב מה הדרך הכי טובה לגייס את שיתוף הפעולה והתמיכה שלהם.
כאמור, אחד המכשולים הגדולים הוא חוסר ההבנה של הציבור בנושא הפרעת קשב. לצורך העניין יצרנו עבורכם קטגוריה שלמה של חומרי הסברה שתוכלו למצוא – בקישור הזה. תעברו עליהם בעצמכם קודם. אחר כך תבחרו את הפוסטים שאיתם אתם מזדהים יותר ושיתאימו לאנשים שאתם רוצים להעביר להם את המידע. גם כאן אפשר להיעזר באנשי המקצוע שעובדים איתכם, או במכרים משותפים שיעזרו לתווך בין הצדדים.
ואם זה עדיין לא עוזר?
ייתכן יהיו אנשים, שלמרות כל המאמצים שלכם, יתנגדו לשינוי החיובי שאתם מנסים לעשות. זה יכול להיות מתוך חוסר ביטחון שלהם, מתוך חשש משינוי, מתוך אינטרסים שלהם לשימור המצב הקיים, מתוך חוסר הבנה, חוסר מודעות או כל סיבה אחרת. אנשים כאלו עלולים לחבל בתהליך שלכם ולפגוע בסיכויי ההצלחה שלכם. זה יכול להיות קשה במיוחד כאשר מדובר באנשים שקרובים לליבכם. כדי לדעת איך להתמודד עם אנשים רעילים בחיים שלכם, צפו בסרטון ההסבר – בקישור הזה. בנוסף, אם אתם צריכים להרחיב את מעגל התמיכה החברתי שלכם, תוכלו ללמוד איך ליצור חברים חדשים – בקישור הזה. בכל מקרה, תדאגו לעצמכם ואל תשכחו להיות מדהימים!
השיר Brand New Me של Alicia Keys אמנם לא נכתב על הפרעת קשב, אבל הוא מדבר בדיוק על מצבים מהסוג הזה. כלומר, מצבים שבהם אתם סוף סוף עולים על המסלול הנכון, אבל דווקא האנשים שמהם ציפיתם לקבל את מרב העידוד והתמיכה, הם אלו שמושכים אתכם אחורה. זהו שיר יפה, מרגש ומקסים. לי אישית הוא מעלה דמעות בעיניים בכל פעם מחדש ועזר לי בלא מעט רגעים קשים.
רוצים לשמוע כבר?
הנה, קבלו את הקליפ הרשמי:
אם התרשמתם כמוני, תעבירו את זה לכל מי שצריך לעצור רגע ולאסוף כוחות כדי שיוכל להמשיך בדרך.
אהבתם?
האזינו גם לשיר על האור הקטן שלי – בקישור הזה
ולשיר “ילדה קטנה” – בקישור הזה
תמונה: By Afnanrauf CC BY-SA 4.0
מחולל תשבצים ותפזורות / חן ספקטור
מה זה?
מחולל התשבצים מאפשר לכם ליצור תשבצי שלד ותפזורות בהתאמה אישית. לא רק זאת אלא שהוא לגמרי בעברית ומאוד נוח לשימוש.
למה זה טוב?
האתר הזה יכול להיות שימושי למגוון הקשרים:
- פעילות פנאי לחובבי התשבצים
- הוואי משפחתי או חברתי
- כלי חינוכי להוראה בתחומי התוכן השונים, במקצועות הלשון העברית ובלימודי שפה שנייה
- כלי טיפולי להוראה מתקנת, העשרה שפתית, אוריינות וכו
- כלי עזר ללמידת מושגים ושמות למבחן
- ו…. כל דבר אחר, כיד הדמיון הטובה עליכם – נשמח לשמוע רעיונות והצעות בתגובות
טיפים
יש כמה דברים שכדאי לכם לדעת כדי ליהנות מהחוויה המלאה:
- אפשר ורצוי להתאים את התכנים לסוג ומטרת הפעילות. למשל:
- אם עושים פעילות של סיכום נושא בכיתה אפשר לקחת מושגים מחומר הלימוד.
- אם עושים פעילות חברתית אפשר לקחת נושאים מחיי היום יום של המשתתפים.
- את רשימת המושגים וההגדרות אפשרגם להכין ביחד. למשל:
- במסגרת הוראה מתקנת, יכול להיות נחמד לאתר ביחד מילים קשות בטקסט ולחפש את ההגדרות במילון. אפשר להשאיר את ההגדרות כמו שהן או לאפשר לתלמיד לנסח במילים שלו. כדאי לו להשקיע בניסוח ברור אם הוא יהיה צריך לפתור את התשבץ בתום לימוד הטקסט או הנושא הרלוונטי. העתקה טכנית מהמילון לא מאפשרת עיבוד ופרסונליזציה של החומר. אם הוא יודע שיצטרך לפתור את זה אחר כך, סביר שישקיע יותר מאמץ בניסוח ההגדרות. מאמץ זה מעלה את הסיכוי להפנמת התכנים. לאחר שנרכשו כל המילים באופן מלא אפשר לתת את התשבץ לבני המשפחה או לחברים של התלמיד. משום שהוא יודע את הפתרונות, הוא יוכל לעזור להם במקרה הצורך. זו חוויה מאוד מעצימה. בנוסף, זה ידרבן אותו לא לעשות את הגדרות קלות מידי בחלק הראשון, כי אז כולם יפתרו אותו מהר וזה יהיה פחות מהנה. אפשר להסביר את כל השיקולים מראש או לאפשר לתלמיד לרכוש אותם מתוך הניסיון האישי שלו. אם מערבים אנשים נוספים, חשוב לוודא שהפעילות אכן חביבה על המשתתפים ולא להכריח אף אחד.
- במסגרת פעילות חברתית אפשר להתחלק לקבוצות כשכל קבוצה מכינה את התשבץ לקבוצה השנייה. אפשר להשאיר את הנושא פתוח, לאתגר בנושאים שנבחרו מראש או לתת לכל קבוצה לקבוע את הנושא של הקבוצה המתחרה.
- לאחר שיצרתם לעצמכם רשימה, אפשר לשמור אותה בקובץ וורד או לשלוח לעצמכם במייל. כך תהיה לכם אפשרות לשימוש חוזר במקרה הצורך.
- שימו לב לאפשרויות המראה (עיצוב) בצעד השלישי – הדרך הטובה ביותר להתרשם מהן היא ליצור את אותה הרשימה מספר פעמים, כאשר בכל פעם משנים הגדרה אחת.
- שימו לב לאפשרויות הכיתוב – אפשר להוסיף ולשנות את המלל של הכותרות כרצונכם
גרסאות
- כשאתם לוחצים על “בנה את התשבץ” אתם מקבלים את ההצעה הראשונה עם הפתרון. אם אתם לוחצים על “הצג גרסה להדפסה/פרסום” תקבלו גרסה ללא התשובות. אתם יכולים להשתמש רק בגרסה להדפסה או להכין לכם גם דף פתרונות.
- את הגרסה להדפסה/פרסום אפשר להדפיס כמו שהיא, או להעביר לקובץ וורד או פוור-פויינט כדי לערוך כרצונכם. כך אפשר לשלב את התשבצים והתפזורות בדפי עבודה.
- אפשר גם להקרין את התשבץ על לוח הכיתה ולפתור ביחד עם טוש מחיק.
- מעבר לגרסת ההדפסה, שימו לב שיש לכם אפשרות ליצור גרסאות נוספות של אותו התשבץ עם אותן ההגדרות.
- אפשרות זו שימושית כאשר בהוראה מתקנת או בשעת למידה למבחן רוצים לעבור על החומר מספר פעמים. ככה מצד אחד החומר מוכר אבל זה פחות משעמם. זה גם מקשה על השימוש בזיכרון חזותי ולכן מצריך יותר חשיבה מחדש על המושגים בכל פעם. באופן זה יש סיכוי טוב יותר להפנמה של החומר.
- הכנה של מספר גרסאות לאותו התשבץ היא אפשרות שימושית גם לעבודה בפורמט קבוצתי. משום שהיא עוזרת למניעה או צמצום של העתקות בין חברי הקבוצה. במקרה הזה אפשר לתת כדף פתרונות את הרשימה של המושגים, במקום להדפיס פתרון נפרד לכל גרסה.
כמה דברים שמיוחדים לאפשרות התפזורת:
- התפזורת מתאימה לפעילות הטרמה של נושאי לימוד חדשים. אפשר לכתוב רק את המושגים בלי ההגדרות, כך שהפעילות תתאים גם ללומדים ללא ידע מקדים.
- התפזורת מתאימה גם לשלבים של רכישת הקריאה והכתיבה, כמו גם לתרגול של סריקה חזותית ותשומת לב לפרטים. זאת משום שהפוטר צריך לשים לב לכל אחת מהאותיות במילה ולסדר שבן הן מופיעות כדי לפתור את התפזורת כראוי.
- שימו לב לאפשרות “אפשר למלים לשכב זו לצד זו” – זה משפיע על הפריסה של המילים בתפזורת. האם אתם רוצים שהן יהיו צמודות או מרווחות יותר?
רוצים לנסות?
אתם יכולים ליצור את התשבץ או התפזורת הראשונים שלכם כבר עכשיו – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק את כל שאר הדברים שיש לנו בטכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
ואת סרטון ההסבר על יצירה של זיכרונות – בקישור הזה
תמונה: By ASU Department of English CC BY 2.0
מחולל מבוכים / חן ספקטור
מחולל המבוכים הוא אתר חינמי ליצירת מבוכים בהתאמה אישית. אפשר לשלוט על גודל המבוך, הצורה שלו, גודל המסדרון, נטיב המסדרונות ועוד
את המבוך שיצרתם אפשר להדפיס ישירות מהדפדפן, לשמור כתמונה או להעתיק למסמך וורד או מצגת PP.
למה זה טוב?
אפשר להשתמש במבוכים לצרכים מגוונים לפי הצורך, הטעם ומצב הרוח:
- לכיף ולפנאי
- שדרוג של דפי עבודה ומערכי שיעור עם צ’ופרים
- פעולה משנית לשמירת הקשב בשיעור או הרצאה
- עבודה על מוטוריקה עדינה ותיאום עין יד
- עבודה על תפיסה חזותית והתמצאות במרחב
- עבודה על תכנון תנועה, סדר פעולות, זיכרון עבודה, בקרה ואימפולסיביות
כמה טיפים
- אחרי שהגדרתם לעצמכם פעם אחת את המאפיינים הרצויים לכם, אתם יכולים ליצור אין סוף מבוכים שונים עם אותן ההגדרות. זה מאוד נחמד לתרגול באותה רמת קושי, תוך שמירה על הגיוון. זה שימושי גם למניעת העתקות בעבודה קבוצתית 😉
- אם בא לכם להשתמש באותו מבוך כמה פעמים, זה גם בסדר. אחרי ההדפסה אפשר לניילן (למינציה). לפתוח את המבוך עם טוש מחיק של לוח ולנקות עם נייר טואלט (טישו). אם מתלכלך מאוד אפשר לעשות ניקוי יסודי עם צמר גפן שטבול במעט אצטון. לעמידות גדולה יותר אפשר להדפיס על בריסטול – אפשר להשיג במגוון צבעים בגודל A4 בחנויות לציוד משרדי וכלי כתיבה.
- אם יש לכם מכשיר עם מסך מגע אפשר לנסות לפתור על המסך בלי להדפיס כלל, אבל לא תראו את המסלול. כדאי לראות את המסלול אפשר לפתוח את הקובץ בתוכנה לעריכה גרפית. לא צריך משהו מורכב, אפשר גם את הצייר של חלונות שנמצא כמעט בכל מחשב. לבחור צבע ולצייר את המסלול על המבוך. אם שומרים בהתחלה בקובץ נפרד אפשר תמיד להתחיל מחדש כשמגיעים למבוי סתום.
- למורים בבית ספר, אפשר גם להקרין את המבוך על הלוח של הכיתה. אם רוצים תחרות אפשר להקרין כמה מבוכים במקביל 😉
- לפעמים קשה לראות את הכניסה והיציאה מהמבוך. אפשר להשתמש בזה כתרגול לסריקה ואיתור פרטים. כלומר, לנסות לחפש אותן כחלק מהחוויה של פתרון המבוך. אפשר גם להוסיף חצים ומלל בכתב יד על הגרסה המודפסת. לגרסאות אלקטרוניות אפשר להיעזר בתכנות אופיס כדי להוסיף את המידע הנחוץ.
- אפשר גם להוסיף למבוך תמונות וכיתוב. זה יכול להפוך אותו ליותר מעניין ונעים לעין. אפשר ואפילו רצוי להתאים את התמונות והמלל לעולם הפנימי של מי שמיועד לפתור אותו. כלומר, על פי תחומי עניין ותחביבים. במסגרת הכיתה אפשר להתאים את התכנים לחומר הלימוד. למשל, לקראת החגים – “עזרו לתפוח להגיע לדבש”.
בקיצור, לכו על זה!
אתם יכולים כבר עכשיו ליצור את המבוכים הראשונים שלכם – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק את כל שאר הדברים שיש לנו בטכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
ואת הסרטון על שרבוט של קווים מתפתלים בשיעור חשבון – בקישור הזה
שיקולים בנוגע לטיפול התרופתי בהריון והנקה / חן ספקטור
שימו לב: אני לא רופאה וכל שינוי תרופתי צריך להתבצע באישור רופא בלבד!!!!!
ומשהבהרנו את זה אפשר להתחיל 😉
אמ;לק – לא עושים ניסויים רנדומליים על עוברים, אז אי אפשר לדעת ב- 100% וכל מקרה לגופו על פי שיקולים של עלות תועלת מול הרופא.
למה המצב הזה כל כך בעייתי?
התרופות להפרעת קשב נחקרו רבות על ילדים ומבוגרים. מבחינה זו הממצאים המדעיים מאוד ברורים ועקביים. אפילו תוכלו לקרוא את הצהרת הקונצנזוס העולמית בנוגע להפרעת קשב – בקישור הזה.
עד כאן הכל טוב.
אבל… מה הבעיה?
השיטה המדעית מתבססת על מבנה ניסוי ששומר על התוקף והמהימנות של התוצאות. בין היתר ישנה דרישה לקבוצת ביקורת, חלוקה אקראית של הנבדקים ו… שאף אחד לא ידע מי נמצא באיזו קבוצה. בין האנשים ש”נמצאים בערפל” צריכים להיות גם הנסיינים. זה חשוב כדי שהם לא יטו את התוצאות על פי ההנחות המוקדמות שלהם.
תוכלו לשמוע הסבר מעמיק יותר על השיטה המדעית – בקישור הזה.
עד כאן טוב ויפה, אבל… כשמדברים על עוברים ותינוקות, זה לא אתי לעשות חלוקה אקראית. לכן, הממצאים בנושא נאספים מתוך אוכלוסייה של נשים, אשר בחרו לקחת את התרופות מרצונן באישור הרופא (ולא לבקשתו של הנסיין). כתוצאה מכך, כל הנוגעים בדבר יודעים שכל הנבדקות לוקחות את התרופה האמתית (ולא פלצבו). עם זאת, במהלך השנים האחרונות נאספה כמות גדולה מאוד של מידע בנושא. ניתן ורצוי להיעזר בגוף הידע ההולך ונבנה בנושא, לצורך קבלת החלטות מושכלת עבור כל מקרה לגופו מול הרופא.
ניהול סיכונים
באופן כללי עדיף לא לקחת תרופות לא חיוניות, אשר יכולות לעבור את השלייה ולהגיע לעובר בזמן ההריון.
כאן חשוב להזכיר שהעובר הוא לא הדבר היחיד שהגוף שלנו משקיע מאמצים כדי להגן עליו. למעשה מנגנון דומה קיים גם עבור המוח האנושי. תוכלו ללמוד עוד על מחסום הדם מוח BBB – בקישור הזה. כל התרופות שנועדו להגיע למוח מתוכננות לעקוף את מנגנון ההגנה הזה. משום שמנגנון ההגנה של העובר ברחם מאוד דומה מבחינה פיזיולוגית לזה של המוח, התרופות שמתוכננות להגיע אליו יכולות גם לעבור את השלייה ולהגיע אל העובר.
משום שכל התרופות להפרעת קשב נועדו להשפיע על המנגנונים הנירולוגיים שמעורבים בה, הן צריכות להגיע למוח. כתוצאה מכך הן יכולות גם לעבור את השלייה. מכאן עולה הצורך לבחון את הסיכון. מצד אחד, יש את חוסר הוודאות שיוצרות מגבלות האתיקה במחקר. לכן אפילו אם נגיע לאחוז וודאות גבוהה מאוד על ידי איסוף מידע מהשטח, אף פעם לא נוכל לדעת ב- 100% שהתרופות נטולות סיכון לחלוטין. אבל…. מצד שני, הרי יש סיבה שאותה אישה קיבלה את הטיפול התרופתי מלכתחילה.
שאלת מליון הדולר – האם התרופות להפרעת קשב חיוניות או לא?
בהקשר זה, צריך לזכור שהפרעת קשב היא לא לקות למידה ושלא נותנים תרופות כדי “שהילד ישב בשקט”. למעשה הפרעת קשב משפיעה על כל תחומי החיים וישנם מקרים שבהם התסמינים עלולים לסכן את האדם. למשל, תוכלו לקרוא על נושא הנהיגה – בקישור הזה. היבט נוסף הוא הפגיעה בתפקודים ניהוליים, שעליו תוכלו לשמוע בהרחבה – בקישור הזה. הריון, על שלל הבדיקות, הטיפולים והתורים עלול להיות מעמסה גדולה על קשיי ההתארגנות של אנשים עם הפרעת קשב. תוסיפו לזה את כל ההשפעה של ההורמונים והשינויים הפיזיולוגיים ובכלל שמח.
כאן המקום לשיקול אישי, כדי לבדוק האם ואיזה סיכון יש בהפסקת התרופות.
למשל, הסיכון יכול להיות זניח אם אין פגיעה משמעותית בתפקודים החיוניים לאותה אישה בתקופת ההריון וההנקה. זה יכול להיות זניח גם אם יש לאותה אישה מערכת תמיכה אמינה שמפצה על הקשיים. למשל, מישהו שמזכיר מתי יש תור לביקורת, או שצריך לקחת עכשיו את החומצה הפולית ושכדאי ללכת לבית המרקחת כי הולך להיגמר. אבל… אם יש פגיעה משמעותית ואין מערכת תמיכה שמצליחה לפצות כראוי על הקשיים, פה כבר עלול להיגרם סיכון רפואי. כמו כן, אם זה לא הילד הראשון ויש ילד נוסף בבית שצריך את תשומת הלב של האם, חשוב לוודא שהטיפול בו לא יפגע מהפסקת התרופות. שיקוים נוספים יכולים להיות קשורים לאורך החיים, למקצוע ולכל דבר שעלול להיפגע מהתסמינים שיחזרו עם הפסקת התרופות. לא לשכוח גם את ההיבט הרגשי שמושפע מהתסמינים. למשל, אם הפסקת התרופות מובילה לירידה בהספק עלול להיווצר לחץ רב שלא בריא לעובר. אם כדי לפצות על הירידה בהספק יש צורך לוותר על דברים שחשובים לאותה האישה, כמו למשל סיום לימודים אקדמיים, קידום מקצועי, תחביבים או חיי חברה עלול להיווצר דיכאון. אני מדגישה במיוחד את הנושא של תחביבים וחיי חברה משום שאנחנו נוטים לוותר עליהם בתקופות עמוסות והם חיוניים לבריאות הנפשית שלנו. זה לא מותרות.
משום שכל הדברים האלו מאוד אישיים ותלויי נסיבות, אין תשובה אחת שנכונה לכולן.
זאת הסיבה שכל אחת צריכה לבחון את המצב שלה מול הרופא. יהיו מקרים שבהם תהיה העדפה להפסיק ויהיו מקרים שבהם תהיה העדפה להמשיך.
הריון מול הנקה
היבט נוסף הוא ההבדל בין ההריון להנקה. בעוד שברחם העובר מקבל את החומר הפעיל של התרופה ישירות ממחזור הדם, בהנקה הכמות שמגיעה לחלב מזערית. מה גם שאפשר לצמצם אותה עוד יותר, על ידי תזמון נטילת התרופה לאחר ההנקה. כמו כן, יתכנו שינויים בנסיבות החיים בין תקופת ההריון לחופשת הלידה ולחזרה לשגרה שלאחריה. כלומר, ייתכן שהסימפטומים יבואו לידי ביטוי יותר בתקופה אחת בהשוואה לאחרת, בהתאם לנסיבות ולצרכים המשתנים בכל שלב.
כתוצאה מכך, בהחלט ייתכן שעבור תקופת ההריון יהיה נכון לפעול בצורה אחת ובהנקה בדרך אחרת. שוב, כל מקרה לגופו מול רופא.
יעוץ טרטולוגי
המרכז הארצי לייעוץ טרטולוגי של משרד הבריאות מציע את שרותיו לנשים הרות, מתכננות הריון או מניקות, לצוותים רפואיים, לעובדים סוציאליים, לרוקחים ולציבור הרחב. מרכז המידע בנושא חשיפות סביבתיות בהריון מספק מידע והדרכה לגבי בטיחות וסיכון לעובר כתוצאה מגורמים שונים על סמך נתונים עולמיים וישראליים. בין היתר כלול בשירות זה גם מידע, ייעוץ והדרכה בנוגע לחשיפה לתרופות.
מידע זה יכול להיות רלוונטי לנשים עם הפרעת קשב שנוטלות טיפול תרופתי ומעוניינות להקים או להרחיב משפחה. מה גם שיש להם שרות טלפוני שניתן על-ידי צוות מקצועי ללא תשלום. אז אם אתם מתלבטים בנושא כדאי להרים אליהם טלפון.
לשאלות ופרטים נוספים, תוכלו למצוא את פרטי הקשר שלהם – בקישור הזה
קצת מקורות אקדמיים
את מעט החומר האקדמי שמצאתי בנושא הכנסתי לערך “הפרעת קשב במבוגרים” בוויקיפדיה.
תוכלו לקרוא את עיקרי הדברים בפרק “דילמות בנושא הטיפול התרופתי בתקופת ההריון וההנקה” – בקישור הזה
שימו לב: המספרים בסופי המשפטים הם קישורים למראה המקור שבהערות השוליים, כך שמשם תוכלו גם לראות מאיפה מגיע המידע.
אם אתם מכירים מקורות אמינים נוספים בנושא, תעבירו לי ואשתדל להכניס גם אותם. אפשר לכתוב בתגובות לפוטס הזה או לשלוח דרך הדף “צור קשר” באתר – בקישור הזה.
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את המאמר על מה שנשים לא יודעות על הפרעת הקשב שלהן – בקישור הזה
ועל אתגרים מיוחדים לנשים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: By Philippe Put CC BY 2.0
חוקי גרביטציה – כוח הכבידה בחיי היום יום / חן ספקטור
חוקי הגרביטציה:
- דברים נוטים ליפול כברירת מחדל לכן יש לצפות לכך – כדור הארץ מושך את כל מה שנמצא עליו ובסביבתו (גם כל הדברים האלו מושכים את כדור הארץ, אבל אם הם לא בגודל של השמש זה לא כל כך מזיז לו).
- בשעת עייפות דברים נופלים יותר
- בהינפל 2 דברים או יותר – לכו על היקר/חשוב יותר
- לא לנסות לתפוס דברים שיכולים להחזיר (חם, חד או חתול)
- לא לנסות לתפוס דברים בשעת ספונג’ה – מחליק
- להרבות בדברי פלסטיק ולהמעיט בזכוכית
- כל מגן אפשרי לטלפון!
- להזהיר אנשים שמבקשים מכם בתום לב ל”החזיק רגע” דברים שבירים
- בשעת החזקת דבר שביר אחד, יש להימנע ככל הניתן מכל פעולה אחרת ואם אפשר גם מנדידת המחשבה (בהצלחה עם זה…)
- לקחת בחשבון תקציב תחלופה בתחשיב החודשי
- קודם מטאטא, אחר כך שואב, אחר כך מים וללכת עם נעליים לשבוע
אני יכולה עוד להמשיך, אבל בא לי לשמוע מה לכם יש להוסיף
סעו – יש לכם עוד!
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את “מונולוגים של ניירת” – בקישור הזה
ואת סרטון ההסבר על אין מארגנים קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות – בקישור הזה
תמונה: By Big Ben in Japan CC BY-SA 2.0
איך זה מרגיש לחיות עם OCD? ו… כמה קווים משותפים להפרעת קשב / סרטונים של ג’ון גרין + מחשבות של חן ספקטור
אם לא שמתם לב הפרעת קשב היא הפרעה מאוד ידידותית. כתוצאה מכך היא בדרך כלל לא באה להתארח בין הנירונים שלנו לבדה, אלא נוטה להזמין כל מיני “חברים” על דעת עצמה.
חלק מהשונות בין אנשים עם הפרעת קשב נובעות בין היתר גם מסוג וכמות ה”חברים” שהיא מביאה איתה בכל מקרה. למצב כזה שבו לאדם מסוים יש יותר ממקור אחד לקשיים קוראים “תחלואה נלוות” או “קומורבידיות”. כדי לסבך את העניינים קצת יותר, חלק מהמצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב יכולים להופיע גם בלעדיה ולהראות דומה מאוד. מכאן החשיבות הרבה של האבחנה המבדלת. כלומר, איתור המקור או המקורות המדויקים של הקשיים עבור כל מקרה לגופו. אם אתם רוצים ללמוד איך מבדילים בין הפרעת קשב למצבים אחרים שנראים כמוה, קראו את ההסבר של אביטל – בקישור הזה.
אחד המצבים שנוטים לבוא עם הפרעת קשב ו/או להידמות לה הוא OCD, המכונה בעברית הפרעה טורדנית-כפייתית.
אז בואו נכיר אותה!
קודם כל חשוב להבדיל בין הפרעה טורדנית-כפייתית שהיא OCD, לבין ODD שהיא הפרעת התנגדות. אמנם יש רק הבדל של אות אחת בשם, אבל מדובר על שני מצבים שונים לגמרי. הפוסט הזה עוסק כאמור ב- OCD ואם מעניין אתכם ללמוד על ODD אתם מוזמנים לשמוע את ההסבר על הפרעת התנגדות – בקישור הזה.
דבר נוסף שכדאי לשים לב אליו הוא שלפעמים אנשים עם הפרעת קשב יכולים לפתח התנהגות דומות ל- OCD כמנגנון פיצוי. עם זאת, למרות הדמיון החיצוני מדובר במנגנון שונה לגמרי. הטקסים של הפרעה טורדנית-כפייתית נועדו להרגיע מחשבות טורדניות שהאדם לא מצליח להשתחרר מהן. אותן מחשבות לא בהכרח מעוגנות במציאות והן יכולות להמשיך להטריד את האדם גם כשהוא מודע לכך לגמרי וחרף רצונו או מאמציו לחדול מכך. להבדיל, הצורך של אנשים עם הפרעת קשב לחזור ולבדוק נובע ממודעות לקשיים בתפקודים ניהוליים. במילים אחרות, אדם עם הפרעת קשב שנוטה לפשל, יכול לנסות לפצות על קשיי הארגון הממשיים שלו עם בקרה מוגברת (בהצלחה כזו או אחרת).
עבור אנשים עם הפרעת קשב הבקרה יכולה גם להתבצע על ידי אדם אחר שיש להם אמון בו. למעשה, במקרים רבים הם יעדיפו זאת. זאת משום שסביר שאנשים עם הפרעת קשב יסמכו יותר על אדם שאין לו את אותם התסמינים שיש להם, כמו למשל חוסר תשומת לב לפרטים, אשר מובילים לצורך בבקרה מלכתחילה. להבדיל, את הטקסים של OCD האדם חייב לבצע בעצמו. זאת משום שהמטרה שלהם אינה בדיקה של המציאות החיצונית או פיצוי על קשיי התארגנות, אלא הרגעה של המחשבות הפנימיות. כאמור, שני המצבים הללו יכולים לבוא בנפרד או בצוותא. לכן לפני שמתחילים טיפול, חשוב מאוד לעשות אבחנה מבדלת אצל המומחים המתאימים.
הבהרה – אני לא רופאה ולא פסיכיאטרית. כמו כן איני מתמחה ב- OCD או ODD.
אז תתייחסו לדברים בהתאם ואם אתם מוצאים אי דיוקים בתיאורים, אשמח שתתקנו אותי ואעדכן את הפוסט 🙂
סלבים עם קשיים בלתי נראים
כמו בהפרעת קשב וריכוז, גם הפרעה טורדנית-כפייתית יכולה להופיע אצל אנשים מצליחים מאוד. אחד מהם הוא ג’ון גרין, הסופר של “אשמת הכוכבים“. בסרטון הזה הוא מספר על החוויה האישית שלו.
ג’ון מעלה את הקושי לדבר על כאב נפשי. לטענתו זה נובע בין היתר מכך שהדברים שקורים בתוכינו לא נגישים לחושים – לא ניתן לראות אותם, לגעת בהם או לשמוע אותם. הוא מדבר על כך שהמאפיינים המוכרים בציבור של OCD הם בעיקר אלו שניתן לראות כלפי חוץ. זאת למרות שהם לא בהכרח המאפיינים הדומיננטיים או המשמעותיים יותר של הפרעה טורדנית כפייתית. כשחושבים על זה, התופעה הזו משותפת גם להרבה עמדות בנוגע להפרעת קשב בציבור. בהקשר זה, אתם יכולים לצפות בהסבר נרחב יותר אודות מיתוסים של הפרעת קשב – בקישור הזה.
כדי לנסות להבהיר את הדברים, ג’ון גרין מתאר איך הוא מרגיש את ההשפעות של OCD על החיים שלו. הוא מסביר איך המחשבות האובססיביות פוגעות בתפקוד שלו, אבל הוא לא עוצר שם. החוויות האלו מעלות אצלו גם כמה שאלות פילוסופיות קיומיות יותר. הוא מדבר גם על הסטיגמה של בעיות רגשיות לצד הרומנטיזציה שלהן. גם כאן יש דמיון להפרעת קשב, כמו שתוכלו לראות בהסבר של ברקלי על כך שהפרעת קשב אינה מתנה – בקישור הזה.
ג’ון מדגיש שהוא לא חווה את כל אותם יתרונות שפעמים רבות מיוחסים ל- OCD בסדרות וסרטים של התרבות הפופולרית. במקום זאת הוא מספר מה הוא כן חווה.
נשמע מעניין?
צפו בסרטון What OCD Is Like (for Me) של ג’ון גרין, תתרשמו מהחוויה שלו ותרשמו לנו בתגובות מה דעתכם.
אבל לא רואים עליו?
נו, אז במיוחד בשבילכם הוא הכין גם את הסרטון Framing, אחרי שנפגש עם יוטיוביסט אחר, שגם לו יש OCD. למעשה כרונולוגית זה היה לפני הסרטון הראשון, אבל לא נהיה קטנוניים 😉
אותו יוטיוביסט שאל את ג’ון את השאלה שג’ון רצה גם לשאול אותו – “איך אתה מצליח להראות כל כך מאופס בסרטונים שלך?” התשובה גם היא הייתה זהה לשניהם – “עריכה”.
מכיוון שג’ון גרין הוא כזה מלך, הוא אפשר לנו הצצה לחלק של הסרטון הגולמי לפני העריכה. מדובר בכמה שניות שבהן הוא חוזר על הקטע של הפתיחה שוב ושוב ושוב, כשבעיניו רואים את התסכול ההולך וגובר. לי אישית כאב להסתכל על זה, התחלתי לחשוב על כמה נורא זה לחיות ככה ואז הוא אומר שזה רק חלק מקטע של כמה דקות…. זה גרם לי להעריך את הסרטונים שלו עוד יותר, למרות שלא חשבתי שדבר כזה אפשרי כי הוא כבר אחד האנשים המופלאים בעיני.
גם כאן הוא מעלה שאלות גדולות יותר בנוגע לאותנטיות ולאמת האישית של כל אחד כפי שהוא בוחר להציג אותה כלפי חוץ. זאת משום שהעריכה שמה מסגרת סביב ההיבטים שהעורך רוצה להציג ומשאירה בחוץ את כל השאר. הוא מדבר גם על ההבדל בין התמונה או הייצוג של משהו לבין הדבר עצמו. הוא מנסה להזכיר לעצמו שה- OCD הוא אמנם חלק מהחיים שלו, אבל זה לא כל החיים שלו. אני חושבת שגם זה מאוד דומה לשאלות הזהות העצמית שעולות לנו בקשר להפרעת קשב – איפה היא נגמרת ואנחנו מתחילים?
אתם כבר מספיק סקרנים?
אז בואו תראו גם את הסרטון השני שלו. אחר כך תכתבו לנו בתגובות מה אתם לוקחים מכל העסק הזה 😉
עוד לא סיימנו
למעשה, כדי לתאר יותר טוב את החוויה של OCD, הוא בחר לכתוב את הספר החדש שלו “צבים כל הדרך למטה” עם דמות ראשית שיש לה הפרעה טורדנית-כפייתית. את הפרק הראשון של הספר אפשר לשמוע מפיו של ג’ון גרין בכבודו ובעצמו – בקישור הזה. מומלץ בחום.
אהבתם?
צפו גם בעדות האישית של ריק גרין על הפרעת הקשב שלו – בקישור הזה
ובפאנל מרתק של יוטיוביסטים (כוכבי יו-טיוב) בנושא בריאות הנפש – בקישור הזה
תמונה: By Pink Sherbet Photography CC BY 2.0
סרגל וירטואלי למסך המחשב / חן ספקטור
שלום לכם,
קורה לכם שאתם מתחילים לקרוא וכל האותיות קופצות לכל עבר, שאתם מדלגים שורה או קוראים בטעות את אותה השורה פעמיים?
אחד הדברים שיכול לעזור לכם מאוד הוא סרגל. כן – הדבר הישר הזה משיעור הנדסה, מסתבר שהוא שימושי 😉
שמים את הסרגל מתחת לשורה שאותה קוראים, זה מחביא את כל השורות שמתחת ועוזר להתמקד במילה הנוכחית.
אם זה לא מספיק, אפשר לשים גם סרגל נוסף על השורה שמעל. שני סרגלים עלולים להיות מסורבלים לתפעול. במקרה הזה אפשר לגזור חלונית בגודל שורה מדף נייר ריק. אם הנייר לא מספיק אטום אפשר להכין את החלונית מבריסטול עבה יותר. לנוחיותכם יש בריסטולים בגודל A4 בכל חנויות הכתיבה והיצירה.
אבל… מה קורה אם הטקסט לא מופיע על דף אלא על מסך?
בעידן הדיגיטלי הקריאה ממסכים נפוצה יותר ויותר.
עם זאת, למרבה הצער למקרים אלו לא רק שסרגל פיזי אינו פרקטי, אלא שהוא עלול אף לפגוע במסך.
אל חשש!
יש לי כאן בשבילכם סרגל וירטואלי חינמי למסך בשם JR Screen Ruler שאפשר להוריד ללא עלות – בקישור הזה
הוא אומנם לא נראה טוב במבט ראשון, אבל אפשר לשנות את הסקאלה של השנתות לסנטימטרים ואז הוא פחות מקושקש.
יש שם גם את JRuler Pro שנראה קצת אחרת ויש לו יותר אפשרויות להתאמה אישית.
אם אתם מכירים סרגלים יותר טובים, תרגישו חופשי לשים לנו קישור בתגובות 🙂
*****
שימו לב:
אם שימוש בסרגל עוזר לכם ועדיין לא עשיתם אבחון ללקות למידה או הפרעת קשב – זה הזמן. בהחלט יכול להיות שיש דברים נוספים שיכולים לעזור לכם ואיתור המקור לקשיים חיוני להתאמת הטיפול הנכון.
הסבר על אבחון של הפרעת קשב ניתן לקרוא – בקישור הזה
הסבר על אבחון דידקטי אפשר לקרוא – בקישור הזה
הרבה פעמים התורים לאבחונים ארוכים אז כדאי לקבוע בהקדם האפשרי.
כמו כן, בזמן שאתם מחכים לאבחון כדאי גם לעשות בדיקת ראייה ובדיקה של מיקוד ראייה אצל אורטופטיס.
גם אלו מצבים שיכולים להוביל לקשיים דומים בקריאה וגם בהם יתכן שניתן לטפל. תוכלו למצוא מידע נוסף על קשיי ראייה – בקישור הזה
בכח הרצון – יחיאל ספקטור / shlomi biton + חן ספקטור
אני מאוד מתרגשת להציג לכם את הדוד היקר והמשובח שלי – יחיאל ספקטור, שכמוני וכמו רבים וטובים מהמשפחה שלי הגיע לעולם עם השילוב של לקות למידה והפרעת קשב. הוא איש צנוע בצורה שנדיר לראות בימינו ולכן הייתה חייבת להיות סיבה מאוד מאוד טובה כדי שהוא יסכים להתראיין ככה.
המסר שלו לדור הבא הוא פשוט וברור:
“המקומות שאתם חזקים – לתפוס בשתי ידיים”
אני הייתי מעורבת בשלבים הראשונים של הקמת מרכז הלמידה בשדרות, שהוא מטפח כמו שרק הוא יודע. לכן הייתי עדה ממקור ראשון לנחישות שלו מול כל אנשי החינוך שלא להסתפק רק בהוראה מתקנת, אלא לחשוף את הילדים לריבוי נושאים לא לימודיים, כדי “לתת להם אפשרות להגיע למשהו שהם כן אוהבים, שיצא להם טוב ושמרגישים בו בנוח”.
אחרי שתראו את הסרטון תבינו למה אין שום אפשרות לסרב לאדם הנפלא הזה, גם כשהוא מבקש ממני להגיע לשדרות מחיפה כדי לתת יעוץ.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזו גם כדי לשבח כאן את יהודית דהן – המנהלת של המרכז, שלקחה על עצמה את הפרויקט הזה עם כל הקשיים והמורכבות שלו והרימה אותו מתוך שיתוף פעולה נהדר עם בתי הספר ואנשי החינוך בעיר, ברוח קהילתית ואידאולוגית עם אהבה עצומה לילדים.
אם מגיל קטן נקפיד ללמד את כל הילדים לחפש ללא הפסק את הדברים שהם טובים בהם ואת הדרכים שלהם “לעשות מעצמם משהו”, במיוחד מהמקום שבו קשה ולא מצליח נוכל לתת להם את הכוח, הרצון והחדווה לגלות ולהפתיע את העולם 🙂
שיהיה לנו בהצלחה!
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון שתים עשרה דקות על הפרעות קשב וריכוז של חלי גולדנברג – בקישור הזה
ואת הסיפור האישי של ראש העיר של חולון מוטי ששון – בקישור הזה
שיקולים בנוגע להמשך טיפול תרופתי בחופשים / חן ספקטור
שימו לב – אני לא רופאה וכל שינוי תרופתי צריך להתבצע באישור רופא בלבד!!!!!
ומשהבהרנו את זה אפשר להתחיל 😉
אמ;לק – כל מקרה לגופו על פי שיקולים של עלות תועלת מול הרופא.
שאלות מנחות:
- מהן הפעילויות שבהן האדם צפוי להשתתף בזמן החופש?
חופש הוא לאו דווקא היעדר פעילות. במקרים רבים הפעילות בזמן החופש שונות באופיין. לכן הן יכולות להציב אתגרים מגוונים לאנשים עם הפרעת קשב.
כמו כן, לא תמיד החופשה היא מלאה – לפעמים יש עוד מטלות של לימודים או עבודה שיש להשלים בזמן החופש. - האם ובאיזו מידה הפרעת קשב מפריעה לתפקוד בתחומים האלו?
ישנה שונות רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב, כך שלכל אחד יהיו תחומים אחרים שבהם הקושי יבוא לידי ביטוי.
חשוב לשים לב שהפגיעה בתפקוד יכולה להיות גם פנימית וסובייקטיבית. כלומר, גם אם אין הפרעה לסביבה או השלכות אובייקטיביות (כמו ציון נמוך), יכול להיות שהאדם עצמו מתאמץ בצורה לא פרופורציונית או שאינו מצליח להפיק את המיטב מהחוויה.
למשל, אם הולכים לטיול יכול להיות שללא תרופות כל הדרך האדם יהיה מרוכז מאוד בעיקר בלא ללכת לאיבוד או לא לאבד ציוד חשוב. חוויה זו יכולה להתאפיין במתח רב. יכול להיות גם שכל המשאבים של אותו אדם יוקדשו לניסיון לזכור את ההנחיות של המדריך מתחילת היום, או למאמץ לעקוב אחרי שיחות שמתנהלות באופן שרירותי לאורך המסלול. יכול להיות שהוא יצליח בכל המשימות האלו, אבל… זה עלול לבוא על חשבון ההנאה מהטבע ומהחברה שלשמם הצטרף לטיול. - מה יכולת ההסתגלות למצבים חדשים?
יכולים להיות מקרים שבהם הפעילויות בזמן החופש לא יצרו אתגר משמעותי כשלעצמן, אך האדם יתקשה להתמודד עם עצם השינוי. כלומר, הבעיה לא תהיה ברמת הקושי הסובייקטיבית של הפעילות, אלא בעצם המעבר בין פעילויות מסוגים שונים. זאת משום שלאנשים עם בעיות התארגנות יכול להיות קושי להתמודד עם שינויים בשגרה ועם מצבים חדשים.
אם מצרפים למצב הסביבתי החדש גם מצב פנימי חדש של הפסקת הטיפול וחזרת התסמינים, זה יכול להיות שמח 😉
זאת משום שעם הפסקת התרופה ישנה חזרה של הסימפטומים שבהם היא נועדה לטפל. עבור אנשים עם קשיי התארגנות וקושי להתמודד עם מצבים חדשים זה יכול להיות אתגר כפול – גם להתמודד עם ההתארגנות מול מצב חדש וגם לעשות זאת בלי התמיכה של התרופה שמיועדת בין היתר לעזור להתמודד עם מצבים חדשים. זה לא אומר בהכרח שהדבר בלתי אפשרי, אבל בהחלט יכול להיות שיהיה צורך בתקופת הסתגלות ארוכה יותר וברכישה של אסטרטגיות התמודדות חדשות. לכן מומלץ להתייעץ עם הרופא בנוגע לתקופת ההסתגלות הנדרשת עבור כל שינוי מסוג זה ולשלב אנשי מקצוע נוספים על פי צורך.
עם הזמן, ההתנסות ורכישת אסטרטגיות ההתמודדות, סביר שהמעברים האלו יהיו קלים יותר. עם זאת, יתכן שהקושי יהיה כל כך גדול שהוא כבר לא יצדיק את הפסקת הטיפול חרף יתרונות פוטנציאליים אחרים. לכן בכל סיטואציה חדשה יש לשקול היטב את המצב מול הרופא בראייה כוללת. - האם יש תופעות לוואי לטיפול התרופתי?
באופן כללי אם יש תופעות לוואי צריך לחזור לרופא להתאמה. אבל… לפעמים, גם אחרי ניסיונות רבים, נאלצים להתפשר על הרע במיעוטו מפאת חוסר ברירה.
אם יש תופעות לוואי שלא ניתן למצוא להם מענה על ידי כדור או מינון אחר, יש לוודא שהסיוע שהתרופות מספקות עבור כל פעילות מצדיק את אי הנעימות שיוצרות תופעות הלוואי. שימו לב שיתכן שעבור פעילויות מסוימות התשובה תהיה “כן” ולאחרות “לא”, בהתאם לדרישות של כל סיטואציה. - האם הטיפול התרופתי פוגע בתזונה או בשינה?
כמו עם תופעות הלוואי האחרות, קודם כל לחזור לרופא להתאמה. אם בכך נפתר העניין מה טוב, אם לא ללכת להתייעץ עם תזונאית קלינית ומומחה לשינה. אם ניתן להגיע לאיזון דרכם מה טוב. אם לא, לבחון מול כל הרופאים מה רמת הפגיעה (עד כמה זה חמור?). לשאול אותם אם ובאיזו תדירות הם ממליצים לעשות הפסקות ומה האורך המומלץ של כל הפסקה לצורך שמירה על בריאות הגוף.
אם כל ימי החופש דרושים למען איזון פיזיולוגי אז חשוב לתת לגוף את הזמן הנחוץ לו, כי לא משחקים עם הבריאות. לכן במקרים האלו, השאלה “האם לקחת או לא?” רלוונטית רק אם יש יותר ימי חופש מהימים הנחוצים להפסקה. - האם יש בעיות התנהגות?
הפרעת קשב לא תמיד גוררת אחריה בעיות התנהגות. אם אין בעיות התנהגות הסעיף הזה לא רלוונטי.
אם יש בעיות התנהגות, השיקול העיקרי הוא טובת האדם ולא “נוחות” הסביבה. עם זאת, ישנם לא מעט מקרים שבהם חלק מטובת האדם היא הימנעות מהתגובות השליליות של הסביבה להתנהגויות פוגעניות או לא מקובלות מצדו (בצדק או שלא בצדק).
עבור ילדים חשוב לזכור שבמקרים רבים מדריכי קייטנות זוכים לפחות הדרכה וניסיון ממורים, כך שיתכן שיהיה להם פחות כלים להתמודדות מול בעיות התנהגות בהשוואה לצוות החינוכי בבית הספר. כמו כן, במסגרת הביתית יש לקחת בחשבון את האווירה המשפחתית והאינטראקציה בין בני הבית. חופשה היא הזדמנות לחיזוק הקשרים המשפחתיים על ידי פעילויות פנאי ונופש משותפות. אם נוצרים יותר מידי חיכוכים ומריבות הדבר עלול ליצור מתחים רבים ולפגוע בקשרים עם בני המשפחה. - האם הטיפול התרופתי ניתן בשגרה במהלך כל ימי השבוע או שיש הפסקות בספ”שים?
אם במהלך השגרה יש הפסקות קצרות לסופי השבוע, הדבר יכול להקל על ההחלטה מכמה בחינות. קודם כל סביר שלאותו האדם אין בעיה משמעותית עם המעברים בין המצב של “עם” או “בלי” תרופה, אחרת סביר שלא היה עושה הפסקות קצרות באופן קבוע (אם יש בעיה, לחזור לרופא להתאמה). כמו כן, במקרים אלו אפשר לנצל את סופי השבוע ללא התרופה כדי לבדוק “בקטנה” את יכולת ההתמודדות עם פעילויות ומצבים שונים. כך ניתן לקבל החלטה מושכלת יותר בהמשך עבור הפסקות ממושכות יותר (רק לזכור שהתנסות מדגמית לא בהכרח משקפת את ההתנסות המלאה ותמיד להיות עם יד על הדופק).
לעומת זאת, אדם שנוטל תרופות באופן קבוע על בסיס יומי ללא הפסקות, פחות מודע לזמן ואופי ההסתגלות שמצריכים המעברים האלו עבורו. כמו כן, סביר להניח שהוא פחות מודע ליכולת ההתמודדות שלו במצבים שונים ללא התרופה (לטוב ולרע). עבור שני היבטים אלו קיימת שונות בין אישית רבה בקרב אנשים עם הפרעת קשב. כלומר, יהיו אנשים שהמעברים לא יפריעו להם בכלל. לעומתם יהיו אנשים שיזדקקו לתקופת הסתגלות ממושכת יותר ויחוו קושי רב. לאחר ההסתגלות למעבר, השונות הרבה קיימת גם ביכולות הבסיס ללא התרופה ובאופן שהן באות לידי ביטוי במגוון הקשרים. כך שיכול להיות שלא יהיה שום קושי במעבר או בתפקוד במהלך החופש, אך באותה המידה יכול להיות גם שיהיה קושי באחד מהם או בשניהם גם יחד. כלומר, מה שבעיקר חסר כאן זה מידע. הדרך היחידה לגלות היא באמצעות ההתנסות האישית בפועל. משום שקשה לדעת מראש מה תהיה התגובה של כל אדם, ממש כמו בשינוי מינון או כדור, רצוי לעשות את ההתנסות הראשונית בבית. כך תוכלו לבדוק את הדברים בזמן שאתם נמצאים במקום בטוח (להתכונן לרע ולקוות לטוב). בכל קושי שעולה לחזור לרופא המטפל ובמקרה הצורך לשלב אנשי מקצוע נוספים. - ו…. מה בא לך? (להקשיב לבטן)
באופן כללי הטיפול התרופתי נועד לא רק לשפר את התפקוד אלא גם את איכותו החיים של האדם. חלק מזה הוא אפשרות הבחירה והיכולת להתנסות. אם אתם אנשים מבוגרים, תשאלו את עצמכם מעבר לשיקולי העלות תועלת הרציונליים, מה אתם רוצים? לא תמיד הראש והבטן מגיעים להסכמה והרבה פעמים יש לכך סיבות טובות. אולי יש לכם סיבות שאתם לא מצליחים לנסח כראוי, או שאתם מרגישים שהן לא אמורות להיות חשובות ובכל זאת הבטן גועשת. אלו בדיוק הדברים שצריך לפתוח מול הרופא, כדי שיעזור לכם לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר עבורכם באותו הרגע.
אם אתם מנסים לקבל החלטה עבור ילדים, רצוי לשתף אותם כמה שיותר בתהליך. כמו כן, מומלץ להתייעץ מול אנשי המקצוע מה הדרך הנכונה להעלות את הנושא מולם, על פי הרמה ההתפתחותית והמאפיינים האישיים של כל ילד. - האם זו הייתה ההחלטה הנכונה גם בדיעבד?
כולנו חכמים יותר בדיעבד, אם הלך טוב נהדר. אם לא, אין טעם לבכות על חלב שנשפך – כדאי לחזור לרופא כדי להפיק לקחים להמשך.
משהו קטן לפני סיום:
אחרי כל מה שנאמר, תכלס, הכי חשוב זה ליהנות מהחופש ולמלא את המצברים כמו שצריך!
אתם הרי יודעים שתצטרכו אותם 😉
אהבתם?
אם כבר אתם ממלאים מצברים, כדאי לכם לראות גם את ההסבר על איך לפתח חוסן – בקישור הזה
ואם יש בעיה בבליעה של כדורים, תוכלו למצוא הסבר וטיפים – בקישור הזה
סוגיית האבחון בגיל הרך / חן ספקטור
שימו לב:
זהו נושא חשוב אבל מורכב ורגיש, לכן יש להתקדם בזהירות. כמו כן, אני לא רופאה ולא מומחית ספציפית לגיל הרך. נא להתייחס לדברים בהתאם ולשמור על כללי הדיון של הקהילה. את ההנחיות של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב, תוכלו לקרוא – בקישור הזה.
ועכשיו נתחיל
הפרעת קשב היא מולדת – נולדים איתה ומתים איתה. היא לא צצה או נעלמת בשלב מסוים בחיים. זה אומר שכן, אנשים עם הפרעת קשב היו קודם ילדים עם הפרעת קשב, שהיו קודם תינוקות ועוברים עם הפרעת קשב. אבל… זה לא אומר שצריך לאבחן את כולם כבר ברחם. ממש לא. אז – **מתי לאבחן??**
התשובה: **ברגע שעולה החשד או הקושי**
מדוע?
בדרך כלל השאלה “האם לאבחן או לא?”, פשוט לא עולה אם אין קושי.
לכן עצם העלאת שהשאלה מצביעה על כך שיש משהו שמציק לילד וכדאי לברר מהו.
שימו לב:
לא בטוח שמה שמציק לילד מסוים זו דווקא הפרעת קשב. זאת משום שיש הרבה דברים שנראים דומה, אך מצריכים טיפול אחר. כמו כן, גם במקרים שבהם יש הפרעת קשב, צריך לזכור שהיא בדרך כלל לא באה לבד. בעקבות זאת, תמיד צריך לקחת בחשבון את האפשרות שהפרעת הקשב היא לא הדבר היחיד או העיקרי שמציק לילד. כדי לדעת איך לטפל צריך קודם כל לדעת במה מדובר. זו בדיוק הסיבה שהולכים לבדוק את החשד למקור/ות הקשיים. כל חשד צריך לבדוק אצל אנשי המקצוע הרלוונטיים במסגרת אבחון מקצועי מלא.
חשיבות האיתור המוקדם
הבנת הבעיה היא חצי מהדרך לפתרון. חשוב לדעת מה המקור לקושי, כדי לתת לו מענה הולם בשלב מוקדם ככל הניתן. יש לכך שתי סיבות עיקריות:
- כאשר הטיפול ניתן בשלב מוקדם, אפשר למנוע או לצמצם החמרה במצב והתפתחות של בעיות משניות. בגיל הרך זה עוד יותר משמעותי, משום שהמוח מאוד גמיש בגיל הזה. כתוצאה מכך, יש הרבה דברים שקל יותר לטפל בהם בשנים הראשונות, אך קשה יותר ויותר לטפל בהם ככל שהילד גדל. כמו כן, יש הרבה תקופות קריטיות בהתפתחות שאם הילד מפספס קשה עד בלתי אפשרי להשלים.
- גורמים שונים לקושי מצריכים טיפולים שונים. מעבר להזנחת המקור האמתי לקשיים, טיפול לא מתאים במקרה הטוב לא יעשה כלום פרט לבזבוז משאבים, במקרה הרע הוא עלול אף להחמיר את המצב. לכן מאוד חשוב לדעת מה המקור לקשיים **לפני** שמתחילים לבנות תכנית טיפולית.
מטרת האבחון היא לברר את מקור הקושי, לשלול או לאמת את החשד בנוגע לגורמים, להפנות לבדיקות המשך במקרה הצורך ולהוות בסיס לבניית התכנית הטיפולית.
אבל…. האבחון בגיל הרך מאתגר ולכן צריך ללכת לאנשי מקצוע טובים שמתמחים בגיל הזה, להיות זהירים, לא להתבייש לבקש חוות דעת שנייה ולעדכן באופן מתמיד את התכנית הטיפולית על פי התגובה וההתקדמות.
מדוע האבחון בגיל הרך מאתגר ואיך מתמודדים עם זה?
בגילאים צעירים מאוד קשה להשיג משוב אינפורמטיבי מהילד. זאת משום שהוא עוד לא רכש את השפה ברמה מספיק גבוהה, או שעדיין לא יודע להביע את עצמו בצורה ברורה ברמה הרעיונית. קחו בחשבון שתחושות, רגשות ותהליכי מחשבה הם דברים מורכבים ומאתגרים להבעה גם עבור אדם בוגר. כמו כן, יש לא מעט היבטים התפתחותיים שבהם עיקוב של בין חצי שנה ואפילו עד שתיים, עדיין נחשב לטווח שונות נורמלית. הבעיה היא, שהרבה פעמים הדרך היחידה להבדיל בין עיקוב התפתחותי תקין לבין לקות או הפרעה, היא לחכות ולראות אם זה עובר לבד או לא. אם זה עובר לבד מה טוב, אם לא פספסתם זמן יקר של טיפול.
בהתחשב בכך, עבור גילאים צעירים הרבה פעמים משתדלים שלא לקבוע אבחנה חד משמעית. במקום זאת מציינים ש”עלה חשד ל…” או ש”נראתה נטייה ל…”, יחד עם המלצה על מערך טיפולי ראשוני, הפניה להמשך בדיקות (אם צריך) וביצוע של מעקב תקופתי.
אם ניתנת אבחנה מפורשת בגיל הרך, זה בדרך כלל משום שהמצב מובהק מאוד ואינו משאיר מקום לספק. דבר זה מאפיין בדרך כלל את המקרים היותר קשים שמן הסתם יותר חשוב לטפל בהם מוקדם. חשוב לציין שגם אם לא ניתנת אבחנה מפורשת בשלב זה, האבחון עדיין מספק מידע חשוב מאוד שמסייע בבחירה מושכלת של הכיוון הראשוני של הטיפול. כמו כן, אבחון בגיל הרך יכול לשמש כמדידת בסיס למעקב אחרי ההתפתחות. כלומר, כאשר תחזרו בגיל מבוגר יותר יהיה למה להשוות את הממצאים החדשים. המידע הזה יכול להיות לעזר רב למאבחן הבא שיפגוש את הילד וייתן לכם תמונת מצב יותר ברורה.
מענה לחששות נפוצים בעקבות מידע מטעה וסטיגמה:
- האבחון לא משנה את הילד – הוא רק מתאר את המצב הקיים (מה שיש לו או אין לו). אם יש לילד משהו זה היה לפני האבחון ויהיה גם אחרי, אבל אחרי האבחון יהיה לכם יותר ידע וכלים כדי לעזור לו.
- האבחון לא מחייב אתכם לשום דרך טיפולית – אחרי קבלת תוצאות האבחון, תוכלו לקחת את הזמן ולהתייעץ בנחת עם כל המומחים הרלוונטיים, כדי לגבש את התמונה השלמה ולחשוב ביחד מה הדרך הטובה ביותר לעזור לילד. בבקשה בבקשה, אל תתנו לחשש מטיפול מסוים למנוע מכם ללכת לאבחון. להסבר נוסף ראו את הפוסט על הסכנה בהתייחסות לטיפול התרופתי כמוצא אחרון – בקישור הזה. קודם כל תבררו האם הטיפול שאתם חוששים ממנו בכלל רלוונטי, הרי יכול להיות שההוא לא נחוץ בכלל במקרה שלכם. אם הוא כן רלוונטי, תבחנו את כל האפשרויות ותקבלו החלטה מודעת לכאן או לכאן. האבחון לא מחייב אתכם לכלום, רק נותן מידע.
- סודיות – האבחון אמור להיות סודי והדו”ח צריך להיות מוגש רק לכם. תבררו את זה מראש בפגישה המקדימה או בשיחה טלפונית, כדי להיות בטוחים. אתם לא צריכים להעביר את המידע לאף גורם אחר אם אתם לא מעוניינים לעשות זאת. כמו כן, אתם לא מחויבים לחתום על “וויתור סודיות” אם אתם לא מעוניינים בזה.
אמנם ישנם מקרים שבהם יתכן שתתבקשו לחתום על וויתור סודיות, בדרך כלל כדי לקבל אבחון פנימי ומסובסד מטעם מערכת החינוך או גורם רשמי אחר. אם אתם לא מעוניינים בכך, תמיד יש לכם אפשרות לעשות את האבחון גם באופן חיצוני ללא וויתור סודיות (עם כי לעתים זה עלול להיות יקר יותר – שיקול שלכם). בנוסף, אם אתם עושים אבחון חיצוני ורק חלק מהדברים בו רלוונטיים למערכת החינוך, ניתן לבקש מהמאבחן להכין גרסה מיוחדת לבית הספר ולהשאיר אצלכם את הדו”ח המלא. - תיוג – ילדים יודעים. תכלס, ילדים יודעים. תשאלו כל ילד בגן וביסודי עם מי הכי כיף לשחק, עם מי הכי כדאי ללמוד, עם מי הם לא רוצים להיות וכו’ – הם ידעו. הם רק לא ידעו למה ולאותו הילד לא יהיו כלים לשפר את מצבו. כאן עולה גם החשש שהסביבה של הילד תאשים אותו בדברים שלא בשליטתו, מה שמאוד פוגע ביחסים עם הסביבה ובדימוי העצמי של הילד. ברגע שיש אבחון אפשר לקבל הדרכת הורים מאנשי מקצוע מתאימים ולחשוב ביחד אם, מתי ואיך הכי טוב לספר לילד, לחברים ולאנשי החינוך.
לסיום
מטרת הטיפול היא לשפר את רמת התפקוד ואיכות החיים.
השיקול היחיד בבניית התכנית הטיפולית צריך להיות טובות הילד.
עם זאת, הרבה פעמים קשה לדעת מה טוב ומה לא. כמו כן, ישנם לא מעט מקרים גבוליים שבהם לא ברור אם המחיר מצדיק את התועלת.
איסוף מידע מתמיד, התייעצות עם מומחים רלוונטיים, יד על הדופק, הקשבה לילד, הקשבה לבטן שלכם, קשר טוב עם כל המטפלים ואנשי החינוך, ראש פתוח, ים של סבלנות, אסרטיביות, הדרכת הורים, שחרור קיטור, נשימות עמוקות, תמיכה קהילתית, הקפדה על מילוי אנרגיות הוריות (זה צורך ולא מותרות), מבט ישר קדימה והמון המון אהבה לילד ולעצמכם.
אתם יכולים לעשות רק ככל יכולתכם.
אי אפשר יותר מזה, אבל אתם מדהימים והילד שלכם הכי מדהים שיש!
יאללה – תנו בראש בתגובות
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי בכיתות היסוד – בקישור הזה
ולראות את הסרטון על איך לדעת אם יש לכם הפרעת קשב – בקישור הזה
תמונה: Elena Kostenko CC BY-SA 3.0
איך לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות? / חן ספקטור
קהילת הפרעת קשב התארחה בסמינר הקיבוצים לכנס קשב בתנועה.
בבוקר התכנסנו באולם המרכזי, לשמוע דברי פתיחה והסברים. לאחר מכן כל המשתתפים הצליחו לעמוד בזמנים ולהתמצא במרחב במעבר בין 3 סדנאות שונות בבניינים שונים ברחבי המכללה!
רוצים לדעת איך זה קרה?
צפו בסרטון כדי ללמוד איך מארגנים קהילה של אנשים עם הפרעת קשב 🙂
רוצים לקרוא עוד?
כנסו לבלוג של תמי גורן אודות הכנס – בקישור הזה
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון ממסיבת הקשב הטכנולוגית – בקישור הזה
ואת הסיפור האישי של מוטי ששון בערב שכולו קשב – בקישור הזה
מונולוגים של ניירת / חן ספקטור
אוקי, אז הגעתי למסכנה כבר לפני כמה חודשים שכדאי שאעשה סדר בניירת ואקפיץ לרואת החשבון שלי את כל המסמכים.
הסכמתי עם עצמי רבות על נחיצות וחשיבות הנושא, אבל משום מה הפעילות עצמה סרבה להשתלב בלו”ז יומי כלשהו ותמיד נתנה לי תחושה כוזבת שאוטוטו זה יסתדר.
במשך שבועות על שבועות העברתי בהקפדה את התזכורת שלה ביומן למרחק של 2-4 ימים קדימה. לא יותר. הרי אם זה היה בשבוע ומעלה זה באמת נקרא לדחות, ככה רק “ארגנתי את הלוז של הימים הקרובים בצורה יותר נוחה” והחיים הסכימו.
עד ש… לפתא פתעום (או הפוך עם ה-ע-א למרות שבארמית או משהו זה אותו שורש, נשבעת! אפילו בדקתי)
בכל מקרה,
באופן חד משמעי ונחרץ הגעתי למסכנה שאכן היום זה היום, כי בינתיים הצטברו כמה דברים שתלויים אחד בשני וזה מתחיל להיות בעייתי.
היה לי דין ודברים ארוך עם עצמי בנושא ואפילו סידרתי את כל המסביב כדי להוכיח לעצמי את הרצינות שלי!!!!
ו…
באמת שהתאמצתי המון, אבל הרבה המונים, במיוחד בלשכנע את עצמי לעשות דבר כזה – אתם יודעים כמה זה קשה????
אז החלטתי שההכנה הרגשית והסביבתית גזלה ממני יותר מידי אנרגיה לשעת ערב מאוחרת זו ושמחר יש יום חדש, שבו המטלה הזאת מבטיחה לי בלהט שהיא כל כך תשתלב והכל יזרום כמו מעצמו – אמן, כה יהי רצון.
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את סיפורו של קפה – בקישור הזה
ואת הסיפור על שעה טיפוסית בלי כדור – בקישור הזה
מסיבת קשב טכנולוגית – פתיחה בהנחית חן ספקטור
קהילת הפרעת קשב וריכוז חגגה 3,000 חברים במסיבת קשב טכנולוגית בגוגל קמפוס.
אתם מוזמנים לצפות בסרטון כדי להתרשם מהאווירה במפגש ומהדינמיקה המשובחת של הקהילה שלנו. לאחר סקירה קצרה של סדר היום חן ספקטור, מנהלת קהילת הפרעת קשב, מציגה את עצמה ומסבירה על הרקע להקמת הקבוצה ועל העקרונות האידאולוגיים העומדים מאחוריה.
סקרנים?
אז אם בא לכם להבין קצת יותר טוב על מה ולמה כל הבלגן, אם תהיתם איך בכלל נוצר הרעיון של מסיבת קשב טכנולוגית? או אם סתם בא לכם להיכנס לעניינים בכיף – זה הסרטון בשבילכם!
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את הסרטון על איך לארגן קהילה של אנשים עם בעיות התארגנות – בקישור הזה
ואת הקטעים מתוך ההצגה “נזרקת לצדדים” של גלי שני – בקישור הזה
הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שהוא נחוץ** / חן ספקטור
בפוסט זה אתאר את הנזק שבהתייחסות לטיפול התרופתי כ”מוצא אחרון” **במקרים שבהם הוא נחוץ**
שימו לב: הדיון הזה לא עוסק במקרים בהם הטיפול התרופתי אינו נחוץ, או במקרים שעבורם הוא אינו מתאים.
כמה הבהרות לפני שמתחילים:
- הטיפול התרופתי ניתן רק דרך רופא שהוסמך לכך. אם הוא לא עוזר מספיק או מפריע, יש לחזור להתאמה.
- המענה המלא להפרעת קשב הוא רב תחומי ומותאם אישית.
- השיקול הרלוונטי היחיד הוא טובת האדם. עם זאת, לפעמים קשה לדעת מה הכי טוב.
- נא להקפיד על כללי הדיון כפי שמפורטים בהסבר על קבוצת הפייסבוק שלנו.
מדוע לא כדאי לדחות את הטיפול התרופתי כשהוא נחוץ?
- נזק מצטבר שעדיף שלא יהיה – מניעת טיפול עלולה ליצור פערים בידע, מיומנויות וניסיון חיים שאחר כך קשה יותר להשלים. כמו כן, היא עלולה ליצור קשיים רגשיים וחברתיים משניים, שמאוד מסבכים את כל העסק, מייקרים ומקשים על הטיפול בהמשך.
- השלכות רגשיות של האווירה השלילית סביב הנושא – במיוחד עבור ילדים, צריך לזכור שהם קולטים יפה-יפה את הלך הרוח בבית. גם אם לא נאמר להם במפורש, הם יבינו שזה משהו רע, שההורים לא רוצים לתת להם. מן הסתם, הם לא ישמחו וירגישו בנוח לקחת את אותו “טיפול נוראי ומסתורי” לכשיגיע הזמן ולא תהיה ברירה אחרת. כך שבנוסף להתמודדות עם הנזק המצטבר שעלול להיגרם מתקופת ההימנעות, עכשיו עלולים להתמודד גם עם חששות והתנגדויות לגיטימיים של הילד, מאותו הדבר שהוא קלט מההורים, שלא כדאי לתת לו. תחשבו רגע, איך הייתם מרגישים, אם היו אומרים לכם, שעכשיו אתם צריכים לקחת את אותו דבר “נורא”, שעד עכשיו העשו הכול כדי לא לתת לכם אותו….
- תחושת כישלון ופגיעה בדימוי העצמי – אם הילד מקבל את הרושם שהטיפול התרופתי ניתן רק כי שאר הטיפולים לא צלחו, הוא עלול בטעות לחשוב שזה באשמתו (כי הוא לא הצליח להשתפר באמצעות הטיפולים האחרים), או שאולי, מה שיש לו הוא כל כך “נורא”, כי רק אותו “כדור נורא” יכול לעזור. חשוב לזכור, שלילדים אין עדיין חשיבה מופשטת. לא תמיד הם יוכלו להבדיל בין חוסר הצלחה של טיפול מסוים לבין חוסר הצלחה של עצמם. הם גם לא תמיד יוכלו להבדיל בין התסמינים של הפרעת קשב כפי שבאים לידי ביטוי בהתנהגות שלהם לבין הזהות שלהם עצמם. זה עלול לפגוע מאוד בדימוי העצמי. אגב, אותה השפעה עלולה להיות גם בכיוון ההפוך, שבו מתייחסים להפסקה או הפחתה בשימוש בתרופות, כמדד להצלחה – מהלוגיקה הזאת נובע, שהמשך הטיפול הוא כישלון.
- קשר בין רגש לקוגניציה – כל הסעיפים הקודמים מתארים, בין היתר, השלכות פוטנציאליות על הפן הרגשי. מאחר שיש קשר בין רגש לקוגניציה, תחושות של פחד, כישלון, עצב (וגרסאותיהן העוצמתיות יותר, שאני מקווה שלא תחוו), עלולות לפגוע בריכוז. הפגיעה הרגשית המשנית בתפקודי הקשב נוספת על הפגיעה הראשונית בתפקודי הקשב, שנובעת מהפרעת הקשב, ומפחיתה עוד יותר את המשאבים הקוגניטיביים הפנויים להתמודדות. שוב, נוצרות בעיות משניות שמקשות על כל ההתמודדות.
הבהרה: אני מתייחסת לכל אלו רק במצבים שגורמים להימנעות מטיפול תרופתי נחוץ. למרבה הצער, ישנם גם מקרים חמורים יותר, שבהם חוסר המודעות והסטיגמה מונעים גם אבחון של הפרעת קשב ובכך גם כל טיפול אחר, כך שהאדם נשאר ללא כל מענה לקשיים שלו. כמו כן, אני נחשפת ללא מעט מקרים, שבהם החשש מהטיפול התרופתי גורם להימנעות מאבחון של לקויות למידה, שעבורן בכלל לא קיים טיפול תרופתי, גם אם היינו מאוד רוצים. בואו נפסיק עם זה, בבקשה, די.
מדוע הסוגיה של הטיפול התרופתי לא צריכה להשפיע על האבחון?
- הטיפול התרופתי רלוונטי רק להפרעת קשב – יש הרבה דברים שנראים כמו הפרעת קשב אבל הם לא, ומצריכים טיפול אחר. אם לא פונים לאבחון כי חוששים מהטיפול התרופתי להפרעת קשב, ייתכן שקיים קושי אחר, המצריך טיפול בכלל אחר, שלא יודעים עליו ולא נעזרים בו, כי לא יודעים על קיומו. לכן, בבקשה-בבקשה, גשו לאבחון.
- אבחון זה לא טיפול – האבחון הוא רק בדיקה/מדידה. הוא לא משנה שום דבר, אלא רק מגלה מה יש. זה נותן לכם מידע נוסף, כדי לקבל החלטות בהתאם. תמיד כדאי לבסס החלטות על כמה שיותר מידע. ככל שתדעו יותר, כך תוכלו להיות יבטוחים יותר בכיוון שבחרתם, יהיה אשר יהיה.
- האבחון לא מחייב אתכם לשום דבר – אף אחד לא יכול להכריח אתכם לקחת תרופות או לתת לילדכם תרופות ללא רצונכם. רק רופא יכול להמליץ או לאשר, אבל ההחלטה הסופית היא בידיכם. אם מופעל עליכם לחץ לטיפול תרופתי מצד בית הספר או כל דמות סמכות, זה לא חוקי – אפשר ורצוי לדווח על אותם הגורמים.
- תהליך האבחון לא מחייב נטילת תרופות – לעתים, קופות החולים דורשות את הבדיקה הממוחשבת, שאינה חיונית לאבחון. אפשר לבצע רק את מדידת הבסיס, ללא החלק השני שעם התרופה, ואם מתחרטים, תמיד אפשר להשלים את השלב השני.
- אף אחד לא צריך לדעת – המאבחן מחויב לסודיות מלאה כלפיכם (וודאו זאת במפגש הראשון), ואתם לא חייבים להעביר את האבחון לאף אחד, אם אינכם רוצים. זה שלכם בלבד.
אז בבקשה-בבקשה, גם אם אתם חוששים מהטיפול התרופתי, או שעוד לא גיבשתם את דעתכם – גשו לאבחון. קודם כל, תבדקו אם זה בכלל רלוונטי עבורכם, ואם כן, יהיה לכם יותר מידע לצורך קבלת החלטה.
שימו לב: חשוב להקפיד לפנות לאבחון מקצועי מלא, שמתבצע על ידי אנשי המקצוע המוסמכים לכך. למידע נוסף על הקריטריונים של משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – לחצו כאן
בלבול בין מטרה לכלי
המטרה של הטיפול בהפרעת קשב היא שיפור התפקוד ועלייה ברמת החיים. הטיפול התרופתי הוא רק אחד ממערך שלם של כלים העומדים לרשות האדם או הוריו לשם הגשמת מטרות אלו. אף אחד לא צריך הכול, ולא הכול מתאים לכולם. השאלה היא, מהו השילוב האידיאלי של כלים וטיפולים, שהכי יעזרו לאדם מסוים, בזמן נתון ובנסיבות מסוימות. אם הטיפול התרופתי הוא אחד מאלה – כדאי להשתמש בו, ואם לא – אז פשוט לא.
בהקשר זה, לא כדאי להציב מטרה של הימנעות או הפחתה של השימוש בטיפול התרופתי, כי בנוסף לנזק הרגשי המשני שעלול להיווצר, אתם מסיטים את דעתכם מהמטרה העיקרית – שהיא כאמור, טובת האדם. הרי לכל טיפול יש יתרונות וחסרונות כשלעצמו, שבכל מקרה יש להכיר ולהתחשב בהם לפני קבלת ההחלטה. הטיפול התרופתי לא שונה מכל טיפול אחר בהיבט הזה. לכן, כאשר מתייחסים לטיפול התרופתי ככלי ולא כמטרה, אין לשימוש בו או להימנעות ממנו תחושה של הצלחה או כישלון, והדגש הוא על רמת התפקוד ואיכות החיים.
זה לא הכל או כלום
הטיפול התרופתי ניתן על פי צורך, תוך ייעוץ עם הרופא. יש מי שנוטלים אותו על בסיס יומיומי לאורך שנים; יש הזקוקים לו רק למצבים מסוימים או בתקופות מסוימות; לפעמים, יש מצבים/פעילויות/הקשרים, שעבורם הטיפול התרופתי משפיע באופן שונה (עוזר / לא משנה / או מפריע), ויש להשתמש בטיפול בהתאם לכך (לדוגמה, ללימודים כן ולחוג לא, או להפך).
כמו כן, חשוב להדגיש, שהתנסות בטיפול תרופתי לא מחייבת אתכם להמשיך בו. השפעת התרופה מתקיימת בזמן הפעילות שלה בלבד, ואם יהיו תופעות לוואי, הן יעברו תוך שעות מתום ההשפעה. כלומר, לטוב או לרע, ביום המחרת, המצב יחזור לקדמותו. אם הניסיון לא היה חיובי, יש לחזור לרופא, לתאר בדיוק את החוויה, ולבקש שינוי.
כשזה עובד, זה עובד. לכן, אם יש ספק, כנראה שצריך לחזור לרופא. חשוב לזכור, שמדובר בתהליך המצריך אורך רוח, רופא טוב וטיפת מזל. הניסיונות הראשונים לא תמיד עולים יפה, אך הם לא בהכרח מעידים על התגובה לכדורים/מינונים אחרים.
אחרי שניסיתם את כל האפשרויות מול הרופא והגעתם לתרופה/מינון האופטימליים, אתם יכולים סוף-סוף לחוות ולהתרשם מההשפעה במקרה הספציפי שלכם, לטוב או לרע. כשהידע הזה יהיה ברשותכם, תוכלו להחליט באופן יותר מושכל ובטוח, האם / למה / כמה ומתי להשתמש בטיפול (הכול בליווי הרופא כמובן). אם ניסיתם הכול ולא מצאתם התאמה, לפחות תדעו שעשיתם כל מה שאפשר.
דברי סיום
זהו, אוהבת אותכם, מאחלת לכולם בהצלחה. מקווה שלא חפרתי יותר מידי ומצפה לראות את התגובות שלכם לכל הנושא הזה
אל תשכחו להיות מדהימים!!!
אהבתם?
כדאי לכם לראות גם את הסרטון “תודה שטיפלת בי” – בקישור הזה
ולקרוא את העדות האישית של חלי גולדנברג על הפרעת הקשב שלה – בקישור הזה
תמונה: By Mimooh CC BY-SA 3.0
דגשים להנחיית הורים בנוגע לאבחון דידקטי לפני כיתה ב’ / חן ספקטור
פוסט זה נועד להציג דגשים חשובים להנחיית הורים בקשר לאבחון דידקטי לפני כיתה ב’.
אמ;לק – לא להסתפק ב”אי אפשר לאבחן עכשיו”, לוודא מענה הולם עד האבחון ולשלול הסברים נוספים למקור הקושי.
מידע כללי
לקות הלמידה הנפוצה ביותר היא דיסלקציה (=> לקות בקריאה). דיסלקציה בדרך כלל מגיעה עם דיסגראפיה (=> לקות כתיבה). בנוסף, ביותר מחצי מהמקרים לקות למידה באה גם עם הפרעת קשב.
חשד לדיסלקציה מאמתים או שוללים על ידי אבחון דידקטי.
אבל!!!!
אם הילד מתחת לכיתה ב’ לרוב יגידו להורים שאי אפשר לאבחן ויסתפקו בכך.
מדוע?
הרציונאל המקצועי/אקדמי/תאורתי מתבסס על שני שיקולים עיקריים:
- דיסלקציה נובעת מליקוי במנגנון הפונולוגי. מנגנון זה מבשיל בסביבות גיל 6, אך הוא יכול גם להמשיך להתפתח גם עד גיל 7. כתוצאה מכך, לפני גיל 7-8 אפשר לדעת רק האם היכולת הפונולוגית בשלה או לא.
אם כן, מה טוב. אם לא, קשה לדעת מה הסיבה לקשיי הקריאה של הילד. זאת משום בגילאים אלו הנמכה בתפקוד הפונולוגי עקב התפתחות מאוחרת מתנהגת ממש כמו הנמכה בתפקוד בעקבות לקות במנגנון הפונולוגי. מה בכל זאת ההבדל?
ילדים שאין להם דיסלקציה, אלא רק עיקוב התפתחותי של המנגנון הפונולוגי, יראו קפיצה משמעותית ביכולת הקריאה ברגע שהמנגנון מבשיל דיו. זאת בעוד שאצל ילדים עם דיסלקציה זה לא יקרה, משום שהליקוי במנגנון זה מונע ממנו להגיע לרמת תפקוד של בשלות מלאה.
על כן, הדרך היחידה לדעת באופן חד משמעי את מקור הקשיים היא לחכות ולראות מה קורה…. - לרכישת קריאה לא מספיק רק מנגנון פונולוגי תקין, אלא יש צורך לרכוש גם את המיומנות הטכנית על ידי הוראה ותרגול. לכן לפני סוף ב’ קשה לדעת האם קושי בקריאה נובע ממנגנון פונולוגי לקוי, או מכך שהילד פשוט לא הספיק לרכוש את הקריאה. אם מדובר בחסך בהוראה הרי שברגע שתינתן מספיק הוראה הפער מול בני הגיל צפוי להיסגר. לכן, גם במקרה זה כדי לדעת באופן וודאי, צריך לחכות עד שהילד יצבור מספיק “שעות לימוד” בקריאה.
כלומר, ההמתנה עד סוף כיתה ב’ נועדה לסנן באופן טבעי תלמידים מתקשים, אשר ישלימו את הפער בכוחות עצמם עם ההבשלה הפונולוגית והחשיפה לתרגול והוראה.
מה הבעיה?
הבעיה היא ההשלכות של הקושי בלמידה על המצב הרגשי/חברתי/אקדמי של הילד עד שהפער נסגר ו…. כמובן, המצב של אותם ילדים שעבורם לא נסגר הפער, משום שמקור הקושי שלהם הוא לקות קריאה ולא הבשלה מאוחרת או חסך בהוראה.
כאן יגידו המומחים שבכל מקרה הטיפול העיקרי ללקות למידה הוא הוראה מתקנת. על פי טענה זו חבל על הכסף של ההורים, כי אפשר להתחיל בה גם בלי אבחון. הטענה הזו מתבססת על ההנחה שלהוראה מתקנת אין נזק או סיכון במקרים שבהם אין לקות למידה (פרט לעלות ולזמן של הטיפול), כך שבמקרה הכי גרוע הילד מתקדם מהר בזכות הטיפול וכשייסגר הפער אפשר להודיע להורים שאין צורך בטיפול נוסף. אבל….
למה בכל זאת זו בעיה?
קודם כל כי רוב אנשי המקצוע שאומרים “לא לאבחן עכשיו” לא טורחים להדגיש שעד מועד האבחון יש לטפל ולא מסבירים להורים מהו הטיפול הנדרש. תוסיפו לזה את העובדה שהוראה מתקנת אינה זולה ועל כן לא נגישה לאוכלוסיות שהפרוטה אינה מצויה בכיסם. לא רק זאת, אלא שכדי לקבל הכרה ממסדית ומשאבים מבית הספר שיכולים לעזור במימון הטיפול, בדרך כלל צריך להציג את אותו האבחון שאמרו להורים לא לעשות.
לכן, מה שבדרך כלל קורה בשטח זה שילדים עם לקות קריאה לא מאותרים ולא מטופלים עד סוף כיתה ב’. ילד עם לקות קריאה שלא טופל כל כך הרבה זמן ובתקופה מאוד קריטית לגיבוש האישיות וההערכה העצמית עלול לפתח שלל בעיות חברתיות, התנהגותיות ורגשיות שאחר כך יהיה מאוד קשה לתקן אם בכלל. כמו כן, אותו ילד יצבור פער אקדמי בחומרי הלימוד, שמבוססים בעיקרם על חומר כתוב שלא נגיש לו. מענה הולם ומוקדם יכול למנוע או לצמצם באופן משמעותי צבירת פערים והתפתחות של בעיות משניות.
ככל שהטיפול מתאחר, כך המצב מחמיר.
בהקשר הזה חשוב לציין גם שהתורים לאבחון יכולים להיות ארוכים מאוד וגם את זה בדרך כלל לא אומרים מראש להורים. כך שהורה שפעל לפי הנחיות כאלו ורק בסוף כיתה ב’ התחיל לפנות לאבחון, עלול לגלות שהתור הפנוי הראשון הוא רק כמה חודשים טובים לתוך כיתה ג’ …..
למה זאת בעיה גדולה עוד יותר?
כמו שיש לא מעט גורמים נוספים לקשיי קשב פרט להפרעת קשב, כך יש גם גורמים נוספים לקשיי קריאה שאינם לקות קריאה. למשל: הפרעת קשב, קשיים רגשיים, בעיות בשמיעה/ראייה, לקות שפה, בעיות בתפיסה ובעיבוד החזותיים ועוד. על פי רוב אפשר לאבחן ולטפל בגורמים האלו בגילאים הרבה יותר צעירים. לכן ההנחיה הכללית להורים לא לאבחן לפני כיתה ב’, עלולה למנוע טיפול שיכול להתאים כבר באותו הרגע לגורמים שאינם לקות קריאה במידה והם קיימים.
משום שהדרך היחידה לדעת אם הם קיימים או לא היא אבחון, זה ממש לא אחראי להנחות הורים להמתין עם אבחון דידקטי בלי להגיד להם לאילו בדיקות ואבחונים אחרים הם צריכים ללכת בינתיים.
אני מזכירה שרוב הציבור לא יודע להבחין בין הבדיקות והאבחונים השונים. לכן צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שאם אומרים להורים “אי אפשר לאבחן” הם יבינו שזה כולל הכל ולא ידעו להבדיל בין אבחון דידקטי לכל השאר.
אז מה כן צריך לעשות?
- להדגיש באופן ברור ונחרץ את הצורך בהוראה מתקנת עד לאבחון ולהסביר למה זה כל כך חשוב.
- להסדיר את הנושא מול משרד החינוך, כך שיהיה ניתן להקצות משאבים הולמים עבור ילדים מתקשים בקריאה גם ללא אבחון.
בהתחשב בכך שמשרד החינוך לא ידעו ביכולתו לתת מענה הולם לתלמידים בעלי לקויות למידה, הרי שזהו תפקידם של אנשי המקצוע לתת מענה ביניים ולו רק בצורה של הערכה ראשונית ללא אבחנה רשמית, שתאפשר את קבלת המשאבים הנחוצים לילד עד מועד האבחון המלא והפורמלי. - להנחות את ההורים לבדוק ולשלול מקורות נוספים לקושיים שעבורם יש אפשרות לאבחון וטיפול גם בגילאים צעירים יותר.
זה הכל ידידי, שאלות, טענות ומענות בתגובות 🙂
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק גם את ההסבר על האבחון בשירות ההורה – בקישור הזה
ואת הנחיות משרד הבריאות בנוגע לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
גוגל קיפ Google Keep / חן ספקטור
אני שמחה להציג לכם את אחד היישומים היותר שימושיים של גוגל – Google Keep.
זהו יישום של פתקיות שאפשר להשתמש בו להכנת רשימות, תזכורות וכו. השימוש בו הוא ללא עלות דרך חשבון הגוגל שלכם. אחד הדברים היותר נחמדים בו הוא שניתן לגשת אליו גם מהדפדפן וגם מהטלפון שמסתנכרנים אוטומטית ביניהם. זה חשוב כי מהמחשב בדרך כלל יותר קל לכתוב אבל הטלפון נגיש יותר כשאתם בחוץ.
אפשרויות שימושיות שכדאי לשים לב אליהן:
- ניתן לצבוע את הפתקיות בצבעים שונים לפי נושאים
- פתקיות חשובות אפשר להצמיד לראש הרשימה
- אפשר לתזמן תזכורות חד פעמיות או קבועות עבור פתקיות שאתם לא רוצים לשכוח
- אפשר להעביר פתקאות ישנות לארכיון (אם יש תזכורת הן יקפצו בחזרה והן גם יעלו בחיפוש)
- מהטלפון יש אפשרות לצרף הקלטה קולית ותמונה
- אפשר ליצור רשימות עם אפשרות סימון למשימות שהסתיימו
- יש אפשרות לשיתוף
- ועוד הרבה דברים טובים ^_^
לפרטים נוספים והרשמה/התקנה – לחצו כאן.
אהבתם?
אתם יכולים לבדוק פוסטים נוספים בנושא טכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
ולצפות בסרטון הומוריסטי על הכנת רשימות – בקישור הזה
תמונה: By Fabián Alexis CC BY-SA 3.0
תכנות OCR – המרה של קבצים לפורמט של טקסט / חן ספקטור
תכנות OCR – Optical Character Recognition משמשות לזיהוי תווים אופטי.
במילים אחרות, הן יודעות להמיר תמונות וקבצי PDF לפורמט של Word.
למה צריך אותן?
ברגע שהמלל הוא בפורמט של טקסט, ניתן לעשות שני דברים מגניבים:
1. להשתמש בתכנות הקראה ( Text To Speech – TTS).
2. לערוך כרצונכם. לדוגמה – לשנות לעיצוב שיותר נוח לקריאה (גודל, פונט, צבע וכו), או לסכם במהירות על ידי מחיקת המיותר (במקום הקלדת החשוב).
יש הרבה תכנות שעושות המרה לטקסט. כדי לאתר אותן פשוט חפשו OCR בגוגל, אבל…
יש לציין שהתכנות הטובות לרוב בתשלום ושבעברית קשה למצוא. שימו לב שלתכנות שבתשלום בדרך כלל יש דמו, שאפשר להתנסות בו לפני הקנייה.
אחת התכנות היותר מומלצות בתחום היא ABBYY FineReader וניתן להוריד את הדמו שלה מהקישור הזה. אם אתם סטודנטים, בדקו אם יש לכם גישה לתכנה דרך מוסד הלימודים או מרכז התמיכה שלו (אם אין אפשר לנסות את מזלכם ולבקש).
כדי שלא תגידו שאני מייבשת אתכם – הקישור הזה מוביל לאתר חינמי שיודע להתמודד גם עם עברית וגם עם אנגלית.
החסרונות שלו הם שצריך להעלות את המסמך לאתר וזה לוקח זמן ושהוא ממיר כל דף בנפרד. בקיצור, זה טוב למסמכים קצרים אם אין לכם אפשרות אחרת.
תהנו!
אהבתם?
כדאי לכם לבדוק את שאר הפוסטים על טכנולוגיה מסייעת – בקישור הזה
ואם קריאה זה משהו שכבד לכם, כדאי שתבדקו גם את הפוסט על אבחון דידקטי – בקישור הזה
תמונה: By Kzamir CC BY-SA 3.0
קצת סדר על אבחון / חן ספקטור
על קצה המזלג – מתי צריך אבחון ולמה זה טוב?
באופן כללי, כשיש קושי או בעיה משמעותיים צריך לבדוק מאיפה זה בא כדי לטפל (לא על כל פיפס כמובן). זאת משום שאנחנו לא רוצים להזניח משהו שיכול להחמיר, או לבזבז משאבים על טיפול לא מתאים שאף עלול לעשות נזק.
בהקשר זה, האבחון נועד לאמת או לשלול חשדות בנוגע למקור הקשיים כדי שנהיה בטוחים שאנחנו מטפלים בדבר הנכון בדרך הנכונה. חשוב להדגיש לא צריך לדעת מראש אם יש או אין מקור כלשהו לפני שהולכים לאבחון – ההפך, האבחון נועד בדיוק למצבי חוסר הוודאות האלו והולכים אליו כשלא יודעים וצריך לברר.
בתקופת הילדות הקושי בדרך כלל מזוהה לראשונה על ידי “גורמים לא מקצועיים” כמו הורים, גננות ומורים. הם הכי קרובים לילד ומכירים אותו הכי טוב ולכן התפקיד שלהם באיתור ודיווח הוא קריטי. הם אומרים – הלו, יש פה משהו.
ואז צריך לדעת מה.
איך מגלים מהו מקור הקושי?
באופן עקרוני יש לבדוק כל חשד לקושי אצל המומחים המתאימים, אבל…. אי אפשר לבדוק הכל בפעם אחת וגם לא צריך. מה עושים?
מתחילים בסבירות הכי גבוהה וממשיכים ממנה. בהתחשב בשיקולי מציאות, אפשר לתת קדימות גם לבדיקות שנגישות יותר מבחינת עלות וזמן ההמתנה. לא לשכוח לבקש, לקבל ולגבות דוחות כתובים מכל בדיקה ולהביא אותם לאיש המקצוע הבא!
בכל מקרה, מאבחן טוב (מכל מקצוע) אמור לאשר או לשלול מקור לקושי בתחום ההתמחות שלו ולתת המלצות.
ההמלצות צריכות לכלול הפנייה לטיפול במידת הצורך, הנחיות להורים ובית הספר (אם מדובר בילדים) ו….. הפניות לבדיקות המשך אצל אנשי מקצוע אחרים במידה והמאבחן חושד שיש קושי שלא נמצא בתחום ההתמחות שלו.
זה החלק שהרבה פעמים נוטים להתעלם ממנו, אבל הוא מאוד מאוד חשוב. הוא אומר, חבר’ה – נראה לי שיש פה עוד משהו וכדאי שתבדקו וגם אומר אצל מי כדאי לבדוק מה ולמה. אז תקפידו להשלים את הכל ולהיות שקטים שיש לכם את התמונה המלאה.
הערה קטנה לסיום:
סיבה נוספת לפנייה לאבחון היא צורך ביורוקרטי להכרה ממסדית עבור קבלת זכאות לתמיכה, להתאמות ולמשאבים נוספים. במקרים האלו יש לברר לפני האבחון מהם הדרישות של הגופים הרלוונטיים בהקשר הזה.
שאלות, טענות, מענות, טרוניות, נצנצים וציפורים בתגובות בבקשה
אהבתם?
כדאי לכם לקרוא גם את ההסבר על אבחון דידקטי ללקויות למידה – בקישור הזה
ואת ההנחיות של משרד הבריאות לאבחון הפרעת קשב – בקישור הזה
אימון מוחי באמצעות משחקי מחשב / חן ספקטור
תקציר:
בחברה המודרנית, ליכולות הקוגניטיביות של האדם יש השפעה רבה על האפשרות שלו לרכוש השכלה גבוהה ולהשתלב בשוק העבודה. לכן יש חשיבות רבה לפיתוח קוגניטיבי. האימון המוחי מאפשר לשפר יכולות קוגניטיביות על ידי תרגול. זאת משום שמערכת העצבים שלנו ניחנה בגמישות (פלסטיות), המאפשרת לה להשתנות בהתאם להתנסותו של האדם. באופן זה המוח שלנו מתאים את עצמו לסביבה שבה אנו חיים.
עם זאת, תרגול יבש עלול להיות משעמם מאוד. השעמום עלול להוביל לקשיי מוטיבציה ולפגיעה בהתמדה של התרגול. דבר זה עלול לפגוע באפקטיביות של האימון המוחי. לכן יש להשתמש בכלים שמעוררים מוטיבציה פנימית ואתגר חיובי. מאמר זה מציג את האופן שבו משחקי מחשב יכולים לקדם את היכולות הקוגניטיביות, באמצעות תיווך של איש מקצוע העושה בהם שימוש מושכל.
לקריאת המאמר המלא “אימון מוחי באמצעות משחקי מחשב” – לחצו כאן
אהבתם?
צפו גם בסרטון על משחקי מחשב והפרעת קשב – בקישור הזה
וקראו את המאמר של חן על סטודנטים עם הפרעת קשב – בקישור הזה
ספקטור, ח. (2014). אימון מוחי באמצעות משחקי מחשב. מאתר פסיכולוגיה עברית.
תמונה: By Mcwiz CC BY-SA 3.0
סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז / חן ספקטור
תקציר המאמר:
רוב הסטודנטים מגיעים לאקדמיה ומתחילים ללמוד לתואר הראשון, כשהם עדיין נמצאים בשלבי ההתבגרות וגיבוש הזהות העצמית. זוהי תקופה שבה מצופה מהאדם להתחיל לעמוד בזכות עצמו לא רק במסגרת הלימודים, אלא בכל תחומי החיים. הלימודים באקדמיה כרוכים בעלייה ברמת הקושי בלימודים וכן מצריכים יכולת גבוהה של ניהול עצמי. סטודנטים עם הפרעת קשב נאלצים להתמודד, בנוסף לכל האתגרים המשותפים להם ולחבריהם ללימודים, גם עם הסימפטומים של הפרעת קשב וגם עם הסטיגמות הכרוכות בה. מאמר זה שופך אור על ההיבטים השונים של תקופה ייחודית זו עבור סטודנטים עם הפרעת קשב, במטרה לפתוח צוהר להתמודדות בונה, חיובית, נאורה ומקדמת עם המצב.
לקריאת המאמר המלא על השילוב, האתגר והאור בקצה המנהרה – לחצו כאן
אהבתם?
ראו את הסרטון על התמודדות עם קשיים בלתי נראים בזמן הלימודים – בקישור הזה
וקבלו טיפים להכנת שיעורי בית – בקישור הזה
ספקטור, ח. (2015). סטודנטים עם הפרעת קשב וריכוז: השילוב, האתגר והאור בקצה המנהרה. מאתר פסיכולוגיה עברית.